לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ה - חלק 1

00:02 דובר 1 לא רק פרק חדש, אלא מתחיל גם כן עניין חדש. סוגיה חדשה. בכלל הרי התניא מחולק לחלקים. יש כמה וכמה פרקים על כל עניין. כאן אפשר להגיד שהאלטער רבי מתחיל סוגיה חדשה שמתחילה מכאן ונמשכת עד סוף ליקוטי אמרים. ואם רוצים דווקא לחלק את זה לחלקים יותר קטנים, אז אפשר להגיד שמהפרק ל"ה עד פרק מ' ועד בכלל זה שישה פרקים שמדברים סוגיה אחת. מה הנקודה שהאלטער רבי בא להסביר? אז קודם נעשה סיכום מה האלטער רבי דיבר עד עכשיו כדי להבין מה האלטער רבי בא רוצה עכשיו. כולם יודעים שהאלטער רבי, היסוד של כל התניא זה הפסוק, כמו שהאלטער רבי כותב בדף השער, מסביר את "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". השאלה היא איך זה קרוב מאוד? בכלל תורה ומצוות זה לא קרוב מאוד. בפרט בלבבך, שזה יהיה עם הלב, עם אהבה ויראה. ודאי שזה לא כל כך מאוד. השאלה הזאת האלטער רבי שואל בפרק י"ז. האלטער רבי מתחיל עם הפסוק בשער, אבל איפה הוא שואל את השאלה בגופו של פרק? הוא שואל בפרק י"ז. האלטער רבי הסביר שיש דרגות בעבודת השם, אז יש עבודה של צדיקים ועבודה של בינוני. הצדיק הוא בן אדם שהוא הצליח לשנות ולהפוך את כל המציאות שלו, גם את הנפש הבהמית, ונהיה אצלו כל המציאות שלו, כל הנפש הבהמית שלו, נהיה קדושה. זאת אומרת שלא רק שמקיים תורה ומצוות בפועל, אלא גם כן ברגש הלב, המידות והמוחין שלו כולם רק לשם שמים. אין לו שום מציאות חוץ מזה. זאת אומרת, בעצם בכללות עבודת השם יש שני עניינים. יש עבודת השם, החלק המעשי, ויש עבודת השם, החלק

02:36 דובר 1 היותר ששייך לעבודה פנימית, שייך למידות. וזה ההבדל בין צדיק לבינוני. כשנגיע לעניין המעשה אז הבינוני הוא גם כן בשלימות. אין לו שום עבירה. אפילו אם יש לו עבירה אחת הוא כבר לא בינוני. וממילא ווען נגיע לעניין של מעשה בפועל, מה שנקרא לבושים, עכשיו אני דיברתי מעשה, אז הבינוני עובד את השם בשלימות. ונגיע אבל לקשר פנימי, אז ההבדל בין צדיק לבינוני, שלצדיק, גם אם נגיע לקשר פנימי שלו, הוא בשלימות. גם הם כבר נהפכו לקדושה. גופא יש דרגות, אבל בכלל זה עניין של צדיק. מה שאין כן בינוני, שנגיע לקשר פנימי שלו, הוא עדיין יש לו מלחמה. אז זה היה האלטער רבי הסביר בפרקים הראשונים. אבל זה לא אומר שאין לו שום עניין של מידה של עבודה פנימית. גם אצל בינוני הרי הפסוק אומר בלבבך. בלבבך פירושו שיש בו גם כן רגש של אהבה ויראה, אבל האהבה והיראה של הבינוני זה לא אהבה ויראה בשלימות. זה רק אהבה ויראה שמגיעה למעשה. זה האלטער רבי הסביר שזה הפירוש: "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". לא מדברים על בלבבך, אהבה ויראה בהתגלות ליבו עם כל השלימות. מדברים על אהבה ויראה שמגיעה לעשייה. האהבה ויראה שמביאה את הבן אדם לקיים תורה ומצוות. והאהבה ויראה הזאת אז גם אצל הבינוני זה נמצא. איך זה נמצא? אז גם זה האלטער רבי הסביר בשתי אופנים. אופן אחד על ידי התבוננות. מכיוון שמוחו ברשותו אז הבינוני יכול להתבונן בגדלות הוי' ואפילו שלא יהיה אצלו אהבה ויראה בהתגלות ליבו בפועל, אלא על ידי התבוננות הוא יוכל להגיע לאהבה ויראה בתעלומות ליבו. זאת אומרת מספיק אהבה ויראה שמגיעה למעשה בפועל, זה ביאור אחד. ביאור

04:37 דובר 1 שני זה שיש גם כן את האהבה ויראה טבעית מצד היהודי, שכל יהודי יש לו הרי נשמה ומצד הנשמה אז יש לו ירושה מאבותינו. יש לו את הירושה, את העניין של אהבת השם בטבע, שזה קיבלנו ירושה מאבותינו. צריכים רק לעורר את האהבה הזאת. על ידי שהוא מעורר את האהבה הזאת, אז על ידי זה הוא יוכל לקיים תורה ומצוות באופן של אהבה ויראה. האהבה ויראה הזאת שיש אצל כל יהודי בטבע. וכך האדמו"ר, אחרי שהוא הסביר את כל העניין הזה שזה הפירוש "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו", אז אחרי זה האדמו"ר נכנס להסביר הסבר שלם ונגיע לעניין השמחה. וכדי לנצח את היצר הרע צריך להיות עבודת השם עם שמחה דווקא. כי, כי, כי, כי בלי שמחה אז אפילו שיש לו את כל הכוחות האלה, איך הוא יגבר על היצר הרע? לנצח אותו צריך להיות עניין של שמחה, והשמחה מביאה לזריזות. על ידי זה יכולים לנצח את היצרים. האדמו"ר נתן כל מיני עצות איך בן אדם יכול להגיע לשמחה. כל מיני דרכים של התבוננות. איך הבן אדם יכול להגיע שיהיה אצלו שמחה בעבודת השם ובמילא יוכל להתגבר על כל ההעלמות והסתרים שיש לבינוני, בפרט כשיש לו כל מיני ניסיונות, עניינים גשמיים, עניינים רוחניים, מחשבות זרות, דיבורים רעים. אז על ידי שמחה יכולים לנצח את כל הדברים האלה. וגם כן יש עוד דברים שלפעמים יש טמטום הלב, ועל זה צריכים אחר כך, צריכים עניין של מרירות. לפעמים צריך עניין של מרירות כדי לשבור את טמטום הלב שנהיה מצד גסות הקליפה. זה היה הנקודה של כל התניא עד פרק ל"ד ועד בכלל. אז אפשר להגיד שמה שנגיע למעשה, כאילו

06:18 דובר 1 מה שנוגע לעבודה בפועל, את זה אדמו"ר הזקן כבר הסביר עד עכשיו: מה נוגע בזה בפועל בעבודת השם של הבינונים, ואיך הבינוני מקיים את ״כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו״. כל הדברים האלה כבר אדמו"ר הזקן הסביר בתכלית השלמות. לכאורה כבר הסביר מה התפקיד של הבינוני, מה הוא צריך לעשות, איך הוא צריך לעשות את זה. כל מיני עצות איך, איך לפעול על ידי עבודה בפועל. אז אדמו"ר הזקן כבר הסביר את כל העניינים האלה. עכשיו, מה שהולך הלאה, עכשיו אדמו"ר הזקן — נשאלת השאלה על כללות העניין. בוא נגיד, זה כאילו יותר... אז בואו ניכנס יותר בעומק העניין. לכאורה נשאלת שאלה כללית על כללות העניין. יפה, הבנתי מה זה צדיק, מה זה בינוני, מה ההבדל בין העבודה של הצדיק, מה ההבדל בין העבודה של הבינוני. והבנתי איך מקיימים את ״כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו״. אחרי כל העצות שהרב הסביר, אפשר להבין איך ומה דורשים מבינוני, ואיך הוא יכול לקיים את עבודת השם שלו. מה שדורשים ממנו, איך הוא יכול לקיים את זה באופן של ״כי קרוב אליך הדבר מאד״. השאלה אבל שנשאלת זה: אויף וואס? מה המטרה של לחיות בעולם כשאתה יודע שאף פעם אתה לא תגיע לשלימות? אויף וואס? זאת אומרת, אתה אומר בפירוש, אומרים לבן אדם: אתה נבראת בעולם בינוני, שהתפקיד שלך זה לחיות בעולם ולדעת שאתה לא, לא, לא תגמור עם היצר הרע שלך. אף פעם לא תגיע לאהבה ויראה בשלימות. זאת אומרת שאף פעם לא תגיע להיפטר לגמרי מהתאוות האלה. תמיד יהיה לך תאוות, תמיד יהיה לך מחבל, אלא מה? בנוגע לפועל, אז אתה תתנהג טוב במחשבה ודיבור ומעשה. אז השאלה היא:

08:10 דובר 1 אויף וואס? מה היא המעלה במעשה בפועל יבש, להגיד שזה התכלית של החיים, ואל מה היא?... שתי שאלות בעצם. בכלל מה היא המעלה בעניין הזה, להגיד שכל המטרה של החיים זה מעשה. והשאלה שבעיקר זה איך יכולים להגיד שהבן אדם חי בעולם ואומרים לו מלכתחילה שהוא חי בעולם באופן שהוא לא יגיע, הוא לא יגמור את המחבל. שולחים אותו למלחמה. תאר לעצמך אומרים לחייל: אתה הולך למלחמה, ומודיעים לך לכתחילה שאתה לא הולך לנצח. איזה חשק יהיה לו במלחמה? כאן אומרים לבן אדם: אתה לא הולך לנצח. אתה מה תעשה? תעשה, רק תעשה. אבל מה יקרה בך? בך יהיה רק המינימום. מה שנוגע למעשה, תעשה. אבל תאוות יישאר תאוות. מחבל יישאר מחבל. טרוריסטים, כל אלה, מה? בנוגע לפועל. איך אפשר להגיד שזה המטרה בחיים? כלומר, אז הנקודה הזאת, אותה אדמו"ר הזקן עכשיו, בפרקים הבאים, פרק ל"ה, ל"ו, ל"ז, ל"ח, ל"ט, מ', אדמו"ר הזקן בא להסביר את הנקודה הזאת. וזה בעצם, הפרקים האלה, הם פרקים מאוד יסודיים בכללות חסידות. זה נותן לנו הבנה בכמה סוגיות, בכמה עניינים יסודיים ביהדות. דברים שבלי ללמוד את הפרקים האלה בתניא, אז מתבלבלים לגמרי. זה לא מובן. לדוגמה, יש קושיה פשוטה ביותר. יש קושיה פשוטה ביותר שלכאורה בלי ללמוד את הפרקים האלה אי אפשר להבין את זה. כשלומדים חסידות רואים דבר נפלא. אתה שומע, קפלושניק[?]? אה? שמעת שאמרתי קפלושניק[?] לך? אה? מותר להקשיב לשיעורי תניא. זה לא רק בשביל לעשות מנוחה. גם כן אפשר להקשיב, שום דבר לא תפסיד. ב-, ב-, בחסידות אומרים ורואים, מוצאים דבר מעניין. מצד אחד מסתכלים במאמרים, אז רואים חסידות כל הזמן דורשת עבודה פנימית. חסידות חב"ד כל הזמן דורשת עניין

10:38 דובר 1 של עבודה פנימית. בכל המאמרים כתוב איזה דברים צריכים להתבונן. מה צריכים להתבונן? חסידות דורשת שעבודת השם צריך להיות עם רגש, עם הבנה והשגה, עם התבוננות. שזה לא יהיה מצוות אנשים מלומדה, שזה לא יהיה משהו שהוא עושה מתוך רוטינה. בן אדם צריך שיהיה לו חיים כשהוא מקיים מצווה, כשהוא מתפלל, כשהוא מניח תפילין, כשהוא עושה פעולה, אז כל דבר יהיה בזה איזה רגש פנימי של אהבה ויראה ושמחה. אז מבינים את כוונת המצווה. זה מסבירים מאמרים שלמים, מסבירים כל מיני כוונות וכל מיני ביאורים, אז מבינים שיש בכל מיני דברים. אז חסידות דורשת עבודה פנימית בפירוש. זאת אומרת ששמים דגש על הכוונה והרגש. ויחד עם זה פתאום רואים בחסידות כל הזמן, בשיחות של הרבי, מלא, כל שיחה: המעשה הוא העיקר. מה יש עיקר? מה זה פלוני? מה זה מבצעים? אתה הולך ליהודי ואתה אומר לו: אתה צריך להניח תפילין. והוא אומר שאין לו חיים בזה, אין לו הבנה בזה, אין לו רגש בזה. ומה אתה אומר לו? מעשה עיקר במצווה. אחרי זה אני אסביר לך כל הכוונות. קודם כול תניח תפילין. אחרי זה נדבר, אחרי זה נתווכח. זה הרי כל השיטה של חסידות חב"ד. הן במבצעים זה ככה והן בעבודה של בן אדם עם עצמו ככה. מה אומרים לנו כל הזמן? צריך להיות כמו נשיא. צריך להיות הנחת עצמות. צריך להיות התמסר לגמרי. תעשה... לא תצא מזה. תופסים כאן את החבל משני הצדדים. השאלה היא, והשאלה בעצם זה לא רק שאלה על חסידות, זה שאלה ביידישקייט בכלל. מצד אחד רואים ביידישקייט, רואים כל הזמן ביהדות תורות, רואים את העניין שצריך להיות נעשה קודם לנשמע, שצריך להיות, אה, קבלת...

12:25 דובר 1 מלכותי, שצריך להיות, שזה, אה, שצריך להיות עשייה, וחוק, חוקתי זה גזירה. רואים כל הזמן בהדגשה על עשייה, ולא אומרת גם מה יש. מצד שני, רואים כל הזמן את העניין של לא, שצריכים להיות חכם, עשיר ובינוני. אם חכם, נודע שצריך בפירוש כן להבין וכן להרגיש. אבל באופן בולט איפה רואים את הסתירה הזאת? רואים את זה בחסידות. באותה חסידות שדורשים אהבה ויראה ורגש פנימי וכוונה, באותה חסידות אומרים כל הזמן "המעשה עיקר". אז העניינים האלה האלטער רבי יבוא להסביר עכשיו בפרקים הבאים. הוא יסביר באופן מאוד יסודי ומאוד עמוק את כל הנקודה של תכלית הבריאה, כוונת הבריאה, שעל פי זה אנחנו נקבל הבנה עמוקה וכל, כל המטרה בשביל מה אנחנו חיים. ואז אנחנו נוכל להבין את שני הצדדים של המטבע, שמצד אחד כי המעשה עיקר, ויחד עם זה אז יש עיקר, ובאופן מיוחד שצריך להיות דווקא באופן של כוונה ורגש וספונטניות וכולי. זה יהיה הפרקים הבאים. אבל למען עכשיו, אחרי הגדולה, אחרי כל ההקדמה הזו, נתחיל ללמוד בפנים פרק ל"ה. אומר האלטער רבי: "והנה לתוספת ביאור תיבת לעשותו". נבין יותר, לתוספת ביאור, את המילה "לעשותו". כמו שהרבי מבקש, השורה הזאת זה המשך לפרק י"ז. זאת אומרת, פרק י"ז האלטער רבי התחיל. איך האלטער רבי מתחיל פרק י"ז? אה, פרק י"ז האלטער רבי התחיל עם העניין של, של הפסוק אומר: "ובזה יובן מה שכתוב כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". ככה האלטער רבי התחיל פרק י"ז. ושמה האלטער רבי שאל את השאלה של איך יהיה "בלבבך"? זה נגד החוש. איך אפשר להגיד "כי קרוב אליך בלבבך"? הרי בחוש רואים שזה לא קרוב אליך, שזה קשה לקבל, להפוך את התאוות בלב לעבודת השם זה דבר קשה. רק צדיקים.

14:29 דובר 1 אז מה האלטער רבי התחיל את הטיעון בפרק י"ז? אז האלטער רבי אמר את הלשון: "אלא דלעשותו, ר"ל האהבה המביאה לידי עשיית המצות". הרבי תירץ ש"כי קרוב אליך" לא אומר "בלבבך" סתם, הוא אומר "בלבבך לעשותו". שהקדוש ברוך הוא לא דורש מאיתנו להפוך לבי מאה אחוז לגמרי. זה לא מה שהקדוש ברוך הוא אומר. הקדוש ברוך הוא דורש שה"בלבבך" יהיה פרו בלוס בשביל ה"לעשותו", שיהיה לו מספיק רגש הלב שנגיע למעשה בפועל. זאת אומרת, עיקר ההדגשה זה על העשייה, שיבוא בפועל. אלא מה? שהעשייה תהיה לא באופן יבש, אלא שיהיה גם ברגש. אז מה יוצא מזה? אז שמה בפרק י"ז בעיקר האלטער רבי רצה להסביר מה פירוש "בלבבך לעשותו". מה זאת אומרת העניין של ה"בלבבך"? איזה סוג אהבה ויראה זה אהבה ויראה שנגיע למעשה? אז על זה האלטער רבי הסביר בפרקים האלו כל האריכות. עכשיו האלטער רבי אומר: "לתוספת ביאור תיבת לעשותו". מה אנחנו מבינים לפי זה? מה שהסברנו שם, לפי זה מה שהסברנו שם מובן שמה העיקר העניין של הבינוני זה לא ה"בלבבך" אלא "לעשותו". שלכן אומרים שאפילו בעבודת השם, "בלבבך", ברגש, אז לא מגיע הרגש עצמו, נוגע שהרי זה יביא למעשה. אז מזה אנחנו מבינים שהעיקר העבודה זה המעשה. אז על זה האלטער רבי שואל: "לתוספת ביאור תיבת לעשותו". אז צריכים להבין יותר בעומק מה זה העניין של ה"לעשותו". זאת אומרת, מה זאת אומרת שהעיקר העניין של הבינוני זה העניין של העשייה? זה שאלה אחת פשוט בלשון הפשוט. זאת אומרת, ממש מה העיקר העניין זה לעשות. למה העיקר זה לעשות? וגם להבין, זה שאלה, ונגיע לעניין של הפסוק.

16:33 דובר 1 עכשיו שאלה יותר כללית, ונגיע להבין את העניין של הבינוני: "וגם להבין מעט מזעיר תכלית בריאת הבינונים וירידת נשמותיהם" — מה זה? שאלה כללית יותר. זה שאלה בכלל מה התכלית של הבריאה של הבינוני? למה נברא הבינוני? וירידת נשמותיהם, למה זה? למה הנשמה של הבינוני ירדה לעולם הזה להתלבש בנפש הבהמית שמהקליפה וסטרא אחרא? הבהמית של הבינוני, הנפש האלוקית של הבינוני. הנשמה של הבינוני יורדת ומתלבשת בנפש הבהמית של הקליפה. אז מה התכלית של הבריאה הזאת? "מאחר שלא יוכלו לשלחה כל ימיהם", מכיוון שאומרים שהבינוני הוא בן אדם כזה שכל החיים יהיה לו מלחמה. זאת אומרת שהוא אף פעם לא יתפטר לגמרי מהנפש הבהמית. ולכסום אם כימון, "מחלל השמאלי שבלב", הוא אף פעם לא יסיים לגמור את העניין, לדחות את הנפש הבהמית לגמרי מחלל השמאלי, "שלא יעלו ממנה הרהורים אל המוח". זאת אומרת שאומרים שבפירוש הבינוני בן אדם כזה שהוא נמצא במצב שהנפש הבהמית נמצאת בתוקף. היא שולחת לו הרהורים רעים למוח. האלטער רבי הרי הסביר בפרק י"ב. האלטער רבי הסביר מה קורה עם הבינוני, ונגיע למעשה הבינוני: אין לו שום עבירה. ונגיע לדיבור גם כן. הבינוני ודאי שאין לו שום עבירה, לא בדיבור ולא במעשה. ונגיע למחשבה. אבל מה קורה עם המחשבה של הבינוני? אז האלטער רבי אמר בפרק י"ב שישנם שני סוגי מחשבות. יש מחשבות שבאים ממילא ללב ולמוח, ויש מחשבות שמגיעות בכוונה. זאת אומרת המוח יש לו שתי פונקציות. יש לו שני תפקידים. המוח יש לו תפקיד בתור אחד מהתפקידים: מחשבה, לחשוב. בן אדם רוצה להתבונן, יושב ומתבונן. יש גם כן עוד עניין במוח, שהמוח הוא, כמו שכתוב בשיחות של החריד קארוה [?], הלשון.

18:39 דובר 1 שהמחשבה היא הראי של הלב. אתם ראיתם פעם? נראה לי שזה עוד מהראשונים, הלשון שהמחשבה זה הראי של הלב. זאת אומרת, אתה רוצה לדעת מה קורה בלב? המחשבה זה כמו הרפלקס, כמו המראה, הראי של הלב. זאת אומרת שזה ההשתקפות. מה קורה בלב שלי? זה, זה רפלקס, זה רפלקס במחשבה. איזה מחשבה? המחשבה שבאה בלי כוונה. זאת אומרת, יש שני סוגים של מחשבות. יש מחשבה שאדם מכוון. אני עכשיו רוצה לחשוב על עניין פלוני. יושב וחושב. יש אבל מחשבות שבאות בלי כוונה. זה ההרהורים שהרב מדבר כאן. זה נקרא בלשון הקודש הרהורים. זאת אומרת, הוא לא מכוון לחשוב, אלא שזה בא בדרך כלל. אז זה מגיע לבינוני. אומרים, המחשבה ברצון, חס ושלום, בינוני אצלו כל הלבושים, גם המחשבה וגם הדיבור וגם המעשה אצלו בתכלית השלמות. זה אבל מחשבה ברצון. מחשבה ברצון לחשוב עניינים בלתי רצויים. בינוני לא חושב עניינים שאסורים, אבל הרהורים שבאים ממילא מהלב אל המוח, אז גם אצל בינוני יש לו עניינים כאלה שפתאום נופלת לו איזו תאווה. פתאום נופלת לו איזו מחשבה, זה עניינים של היתר או של איסור. מה שנופל לו, אלא מה? בגלל שהוא בינוני, אז מיד הוא מבטל את זה. הוא מסיח דעתו, הוא דוחה את זה איכשהו. אבל המחשבה הראשונה, שזה ההרהור, גם אצל בינוני יש לו, וזה מה שהרב שואל: מה התכלית של הבריאה של הבינוני, שיורד להתלבש בנפש הבהמית? מאחר שלא יוכלו לשלחה כל ימיהם, שהרי יעלו ממנה הרהורים אל המוח. עד כדי כך אצל הבינוני יש אצלו התוקף של נפש הבהמית, שהנפש הבהמית יש לה שליטה לשלוח הרהורים רעים אפילו למוח. למה זה ככה? כי מהותו

20:35 דובר 1 ועצמותו של נפש הבהמית שמהקליפה היא בתוקפה ובגבורתה אצלם כתולדתה. העצם של הנפש הבהמית נמצא אצלו בכל התוקף, עם הגבורה. לא רק תוקף, אלא בגבורתו. זאת אומרת עם, עם כל, עם כל, עם כל הכוחות חזקים כמו שמלכתחילה. רק שלבושיה אינם מתלבשים בגופם כנ"ל. הדבר היחיד זה שהלבושים מגיע ללבושים. הוא לא נותן שהלבושים של נפש הבהמית יבואו לפעול בגופו, אבל זה מגיע לכל הנפש הבהמית עצמו, ומהותו ועצמותו נשאר בו בכל התוקף. ואם כן, למה זה ירדו נשמותיהם? למה זה? אז נשאלת השאלה: למה הנשמה של הבינוני ירדה כאן לעולם? ליגע לריק חס ושלום. אני עובד ועובד ועובד בלי שום מטרה, ליגע לריק. זה כמו שהרבי אמר, ליגע לריק. זה כל העניין שאני עושה, זה כל זה, זה לריק, לא מביא לשום תוצאה, לשום פעם מעמד. להילחם כל ימיהם עם היצר ולא יכלו לו. כל החיים שלי אני נלחם, נלחם, ואף פעם המלחמה לא נגמרת. שאלה מאוד חזקה, שזו שאלה שהבינוני שואל את עצמו. יש כאן דיון נפלא של הרבי לחיים, שמבינים כאן את הקושיה של האלטער רבי. יש כאן לכאורה, לא מובן מה האלטער רבי בכלל שואל. לכאורה, דבר ראשון, דבר ראשון, שאלה פשוטה, שזה מובן בפשטות. מי שלומד תניא יודע את התירוץ. אחרת היו יכולים להגיד את זה עדיין לפני הקושיה. הקושיה החזקה רק כדי להסביר. דבר ראשון, לכאורה, מה כאן השאלה בכלל של האלטער רבי? אתה שואל למה נולדת בעולם? בשביל מה אתה חי? זה פירוש: אתה חי כדי להיות צדיק. אתה חי בעולם כדי להיות צדיק. אמרנו בהתחלת התניא שלפני שהנשמה יורדת לעולם

22:49 דובר 1 משביעים: תהי צדיק. לא כתוב שרק לנשמות מיוחדות משביעים: תהי צדיק. כל נשמה שיורדת לעולם, לפני שיורדת לעולם כתוב משביעים: תהי צדיק ואל תהי רשע. אז אם ככה, מה אתה שואל? למה הנשמה ירדה? כי מה הוא שואל תכל'ס? למה זה ירדו הנשמות? ליגע לריק. מה זאת אומרת? אתה נולדת לעולם כדי להיות צדיק. בשביל זה נולדת בעולם. אתה צריך לעבוד על זה. אתה צריך לנסות. אתה צריך להתייגע. זה המטרה בחיים. מה בכלל השאלה היא? אז זה לא קושיה. למה? כי האלטער רבי בעצמו כבר אמר קודם בפרק כ"ז, האלטער רבי אמר בפירוש שיש שני סוגי נשמות. האלטער רבי הזכיר את מה שאמר איוב: בראת צדיקים בראת רשעים, שמראה שהקדוש ברוך הוא מלכתחילה בורא שתי בריאות, שני סוגי נשמות. וברא נשמות שהתפקיד שלהם בעולם, הם נבראו בעולם כדי להיות צדיקים, להפוך את הרע לגמרי למטעמים ערבים ומתוקים, כל אלה שהאלטער רבי אמר שם. ויש צדיקים שהם ירדו לעולם כדי לעשות אתכפיא, אף על פי שהם לא יגיעו לשלימות של צדיק. והקדוש ברוך הוא יש לו נחת רוח, שני מיני נחת רוח, ממטעמים ערבים ומתוקים וממאכלים חריפים או חמוצים. זאת אומרת שיש שני מיני נשמות. זאת אומרת שמלכתחילה יש אנשים שנבראו כדי להיות בינוני, וזה הדיוק של האלטער רבי כאן בלשון שלו, שהוא מתחיל: להבין מעט מזעיר תכלית בריאת הבינונים. השאלה היא על בריאת הבינונים. זאת אומרת, שלמה הקדוש ברוך הוא עשה מלכתחילה בריאה כזאת, שאומר שהבריאה הזאת הוא בינוני? זה לא שהקדוש ברוך הוא עשה כולם עם פוטנציאל של צדיק, אלא מה, יש כאלה שנשארו באמצע הדרך ויש כאלה שממשיכים הלאה. אומרים לא, מלכתחילה הקדוש

24:46 דובר 1 ברוך הוא ברא נשמות כאלו שיהיו רשעים. שהאלטער רבי הסביר קודם שהרשע הכוונה לבינוני. יצרם עליהם כמו רשעים שיהיה להם תאווה, נכון? אז זה השאלה: למה הקדוש ברוך הוא ברא אותם? אה, אומרים: משביעין אותו תהי צדיק. אז האלטער רבי כבר הסביר את העיקרון הזה, שאדם צריך להשתדל, כאילו שיכול להיות שהוא ירד לעולם והוא, כל התכלית שלו זה להיות בינוני. אף על פי שמשביעין אותו תהי צדיק, שהוא צריך לנסות על כל פנים. יכול להיות שהוא כן יגיע, לא יגיע, הוא צריך לעשות את שלו. אבל בנוגע לבריאה, יש בריאה כזאת שנקראת בינוני. הקדוש ברוך הוא ברא קבוצה של אנשים, שזה בעצם רוב האנשים. רוב עם ישראל נבראו מלכתחילה במטרה של בינוני. זה מה שטוענים. זה השאלה: מה זה המטרה הזאת? למה הקדוש ברוך הוא ברא מלכתחילה דבר שהוא לא יגיע לשלימות? שאלה ראשונה. אחרי זה יש אבל בעיה יותר חזקה, שלכאורה הקושיה הזאת שהאלטער רבי שואל כאן, האלטער רבי כבר ענה על זה. פרק כ"ז האלטער רבי בעצמו אומר מפורש שיש לקדוש ברוך הוא נחת רוח מזה שיהודי עושה אתכפיא. האלטער רבי כבר ענה על זה בפרק כ"ז. האלטער רבי אומר בפרק כ"ז שהבינוני צריך להיות שמח בזה שהוא בינוני. למה הוא צריך להיות שמח? ואם לא, הוא גס רוח. למה? יש לו מחשבה זרה. אז הבינוני הוא עצוב מזה שיש לו מחשבה זרה, והוא רואה, אומר האלטער רבי, העצבות היא גסות הרוח. הוא צריך להיות שמח. למה צריך להיות שמח? כי כל פעם שבן אדם עושה אתכפיא והוא מתאפק מלחשוב, דוחה את היצר הרע מהמחשבה הזו שלו, אז כל פעם זה אתכפיא סטרא אחרא, אתכפיא סטרא אחרא

26:30 דובר 1 לעילא. אסתלק יקרא דקודשא בריך הוא בכל העולמות וההשתלשלות, יתיר על כולא. ואין לקדוש ברוך הוא נחת רוח יותר גדול מהנחת רוח של אתכפיא. אז אם ככה, האלטער רבי כבר ענה את השאלה. אתה שואל למה באתי לעולם? באתי לעולם בשביל זה, בשביל לעשות אתכפיא, וזה הנחת רוח הגדול שיש לקדוש ברוך הוא. ולכן אל יפול לבו ולא ירע לבבו. האלטער רבי כבר ענה את השאלה. אז מה כאן מתעוררת עוד פעם שאלה? וכאן הרבי אומר דיון נפלא. הרבי אומר שהקושיה של האלטער רבי זה לא על עצם המציאות של, של הבינוני, אלא הקושיה של האלטער רבי על זה שהנשמה של הבינוני מתלבשת בנפש הבהמית. על האופן. יש התלבשות. למה הקדוש ברוך הוא עשה את הבינוני באופן שהנפש האלוקית צריכה להתלבש בנפש הבהמית? שלפי מה שהסברנו קודם, שכל המטרה של החיים של הבינוני זה אתכפיא. מה זה אתכפיא? אתכפיא פירושו, כד אתכפיא סטרא אחרא. שתי מלאכים. יש, יש מלחמה. נפש הבהמית רוצה תאווה. נפש האלוקית רוצה מצוות. הם הולכים מכות אחד עם השני. ומהי המטרה? המטרה היא זה שלא להתלבש בנפש הבהמית, להפך. המטרה זה לשבור את הנפש הבהמית, מה זה להתלבש בו? זאת אומרת, היה צריך להיות, אם הכוונה הייתה רק אתכפיא. זה כל המטרה. נחת רוח הגדול שיש לקדוש ברוך הוא. כל פעם שאני מתאפק לעשות, אז על כן הבריאה של הבינוני היה צריך להיות שיש נפש אלוקית מצד אחד ואין לו שום שייכות לעולם של הנפש הבהמית. והנפש האלוקית עומדת חזק בעניינים שלו, לא להתפעל מהנפש הבהמית. כך צריך להיות. זאת אומרת, אין מטרה לעבוד עם הנפש הבהמית, לזכך את הנפש הבהמית,

28:39 דובר 1 לפעול בו בירור, זיכוך ותיקון, ולעשות אצלו, זה לא המטרה. מה אתה צריך מהנפש הבהמית? להתלבש? לא, להפך. הנפש האלוקית צריכה להיות חזקה בעולם שלו, להיסגר בעולם שלו חזק, להיות קשור לאלקות, להיות קשור לקדוש ברוך הוא, ולא לתת לנפש הבהמית שליטה. בשתי, שתי, שתי רשויות, כל אחד בעולם שלו. מה אומרים אבל לא? שהנפש האלוקית ירדה להתלבש בנפש הבהמית. זאת אומרת, לא רק שהקדוש ברוך הוא ברא את הבן אדם עם שתי נפשות, הוא ברא שתי הנפשות באופן שיש אינטראקציה, שיש קומבינציה בין שתי הנפשות. הם עובדים ביחד. הנפש האלוקית נמצאת בתוך הנפש הבהמית, לבושה בו, ו... וכל אחד רוצה לקחת את השני גם כן יחד איתו, לעבוד איתו, לפעול איתו, לזכך אותו. זאת אומרת שהוא נמצא בהתלבשות בנפש הבהמית. אז על זה השאלה: מה המטרה של זה? מילא אם היית אומר שסוף כל סוף אני מגיע לסוף ואני מהפך את הנפש הבהמית לקדושה, אז אני מבין למה יש התלבשות. אבל אם אתה אומר שאתה לא תוכל להפוך את הנפש הבהמית, זה הצדיק עושה. אבל בינוני לא יגיע, סתם לא יגיע להפוך את הנפש הבהמית לקדושה. אז אלא מה? הקדוש ברוך הוא יש לו נחת רוח מאתכפיא. אז בשביל זה לא היה צריך להביא התלבשות. היה מה צריך להיות, אה?

30:02 דובר 2 אתכפיא זה התלבשות של נפש הבהמית.

30:06 דובר 1 מה זה קשור עם אתכפיא לעניין של התלבשות? אתכפיא לא קשור עם התלבשות. אתכפיא פירושו שאני לא מתפעל ממך. באיזה תוקף הוא נמצא עם כל התוקף, ואני נמצא עם כל התוקף, ואני לא מתפעל ממנו. התלבשות פירושו שאתה פועל במשהו. אתה פועל בנפש הבהמית, אתה, אתה, אתה תופס אותה, אתה עובד איתו. כאן אתה לא עובד איתו, אתה עובד נגדו. אתכפיא לא פירושו לעבוד עם הנפש הבהמית, זה לעבוד נגד נפש הבהמית. על כל פנים, כל העניין כאן. אז זה מה שהחסידים אומרים על הקושיה הכללית שהאלטער רבי שואל כאן, שבעצם הקושיה הזאת היא קושיה שבן אדם צריך לחיות עם זה כל החיים. זאת אומרת, אפילו שהאלטער רבי עכשיו יבוא לתרץ ויסביר, אבל באמת הקושיה צריכה ל... צריך לנגוע. צריכה להיות נוגעת השאלה. הבעיה שלנו זה שאנחנו כבר יודעים שיש קושיה ויש תירוץ. אז אמנם כולם ישנים בשקט, לאף אחד לא אכפת משום דבר. יודעים כבר שהאלטער רבי יתרץ את הקושיה, אבל הנוסח של האלטער רבי, איך שהוא כותב את השאלה, אז זאת אומרת האלטער רבי כותב את זה בנוסח שבאמת כואב. הבינוני, הבינוני מגיע עם, עם טענות, כואב לו. מדברים על בינוני שהוא כבר עבר את שלושים וארבעה פרקים של תניא, והוא לא רק למד את זה, הוא מנסה לקיים את התניא. הוא כבר כל העניינים, כל העניינים שהאלטער רבי אמר קודם עם בינוני, עם אהבה ויראה, עם שמחה ומרירות. הוא עשה כבר, עושה את כל העניינים, ואחרי כל מה שהוא עשה על כל שלושים וארבעה פרקים של תניא הוא רואה שמה שתמיד יישאר, אז הוא מגיע עם טענה: למה? למה לי? בשביל מה? מה המטרה?

32:21 דובר 1 של החיים? יש כאלה שחושבים, וזו הטעות, יש כאלה שחושבים בלי ללמוד חסידות, בלי ללמוד תניא. חושבים שהמטרה של החיים זה להגיע למצב של שלום. המטרה של החיים זה להגיע סוף סוף למצב של חיי שלום ומנוחה. נגמר המלחמה. כל החיים הם חולמים. לפעמים רואים בספרים של אנשים שכותבים בלי חסידות, כותבים מוסר, כותבים את רוכל, כותבים את רוכל של ספרים שכותבים את רוכל. איך אז כאילו האידיאלי, לוקחים על מה האידיאלי? מה הבן אדם צריך לשאוף? מה צריכה להיות השאיפה של בן תורה? השאיפה של תלמיד חכם, השאיפה של בחור ישיבה, השאיפה שלו זה להגיע למצב של שלמות עצמית, של הרגשה שהוא נמצא במנוחת הנפש, והוא פשוט — זו שלווה פנימית בנפש. וכל החיים הם מחכים לכזו הרגשה, שיגיע לשלווה פנימית. כן. וזו הטעות. לפי מה שהרב מסביר כאן בתניא, את ההפך. בפירוש אומרים לבן אדם: אתה חי את העולם שלך מאה ועשרים שנה, ואף פעם לא תהיה לך שלווה פנימית. כל החיים תצטרך לעמוד בקרב ולהיות בטוח, ויצר הרע זורק לך את היעז עד הרגע האחרון, ואתה צריך להילחם איתו. אני זוכר שפעם שמעתי מר' מענדל פוטרפס, סיפר שהיה אחד מהחסידים שלפני שהוא נפטר, הוא כבר היה חסיד, דוד השם קרא לו וכו' וכו'. אז הוא היה כבר גוסס, כבר היה סמוך לפטירתו, זה מאוחר. אז הוא אמר: משה, משה, עוד מעט יבואו וייקחו לך, ואתה תמות ויעשו לך לוויה. ואז כולם יגידו: ההוא ר' מישה, ר' מישה. אתם יודעים מי היה ר' מישה? כן. אז אני רוצה להגיד לכם, הוא אמר מילים שלא אומרים ברבים. כן. הוא אמר כאלה מילים. מילים

34:42 דובר 1 שאומרים לפעמים אחרי הרבה משקה. כן. ועם זה הוא נפטר. החסידים אמרו שזה חסיד שנלחם עד הרגע האחרון עם היצר הרע שלו. יהיה חי, מחי.