לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ב - חלק 3

00:01 דובר 1 הרבי מסביר כאן שעל ידי שאדם פועל בעצמו שהעניינים של הגוף אצלו זה נמאס ומתועב, והשמחה אצלו זה שמחת הנפש, אז זה הדרך להגיע לאהבת ישראל אמיתית. מה פירוש אהבת ישראל אמיתית? שהאהבה תהיה כמוך, כמוך ממש. אהבה עצמית. וגם כן שהאהבה תהיה באופן שלכל נפש ישראל, לגדול ועד קטן. בלי שום שינוי ובלי שום חילוקים וגבולות, לגדול ועד קטן. איך יכולים להגיע לכזה דרגה של אהבת ישראל שזה יהיה כמוך? ושזה יהיה לכל אחד מישראל, לגדול ועד קטן? אז זה על ידי שהגוף נמאס ומתועב אצלו. ממילא אז ענייני הגוף לא תופסים מקום. כל החילוקים שיש בין אחד לשני זה רק מצד ענייני הגוף. ברגע שהגוף אצלו נמאס ומתועב, אז ממילא ענייני הגוף לא תופסים מקום אצלו. מה נשאר? הנשמה. למה זה העיקר אצלו. מצד הנשמה, אז הרי מתבטלים כל החילוקים. למה מצד הנשמה מתבטלים כל החילוקים? אז א', בגלל שמצד הנשמה מי יודע גדולתן ומעלתן. אדם לא יכול בנשמה להגיד אני יותר גדול מהשני, מי יודע. ודבר שני, אדרבה, מצד הנשמה לא רק שמי יודע, אלא בעצם זה הכל אחד. מצד שורש הנשמה, אב אחד לכולנה. אב אחד לכולנה. אז זה הנקודה שהרבי הסביר עכשיו. מה שצריכים להבין כאן, כמה דברים אנחנו רק צריכים להבין. למה, למה נוגע לעניין של אהבת ישראל להדגיש שגוף נמאס ומתועב אצלו? ממילא זה שאומרים ש-ש-ששמחתו שמחת הנפש, אז זה נוגע לאהבת ישראל, כדי שאהבה כמוך זה על ידי שהנשמה אצלו זה מה שזה הדבר היקר שלו. הוא מכיר את הנשמה, זה הדבר העיקרי אצלו. אז זה יהיה עיקר הדגש לזה שהנשמה עיקר, שהשמחה שלו זה שמחת הנפש. אז עד

02:30 דובר 1 הנקודה הזאת אז יש אהבת ישראל אמיתית. למה אבל הרבי צריך להדגיש כל כך גם את הצד השלילי? את העניין של גוף נמאס ומתועב אצלו. זה פשוט לכאורה. ופה יחודינו פה ברור הפסקה לגבי סעודה קה נו בארה קמא. מה נוגע העניין? למה? כמובן בפשטות. כמובן שצריך. זה בזה תלוי. כן, זה מובן בפשטות, שעל כן כדי שאדם יהיה אצלו העניין של שמחת הנפש וזה יהיה אצלו עיקר, אז צריך לפעול את העניין של גוף נמאס ומתועב. זה בזה תלוי. כל זמן שבן אדם הגוף אצלו זה דבר יקר, אז קשה לפעול שהנשמה אצלו תהיה לו היקר. אז כמובן שזה. אבל השאלה זה לא. השאלה היא למה הרבי צריך כל כך להדגיש את זה? מצד הביאור של אהבת ישראל, גם אם בפרק הקודם הרבי הסביר כבר איך בן אדם פועל לעצמו שיש לו מרירות מכל העניינים של הנפש הבהמית שלו, הגוף, והשמחה שלו תהיה מצד הנשמה שהוא מתקרב לנקודה שיש לו חלק אלוקה. זה הרבי הסביר פרק ל"א. השאלה היא למה כאן בפרק ל"ב נוגע שהרבי יחזור עוד פעם את העניין של גוף נמאס ומתועב? למה לא מספיק להדגיש את העניין של נשמה היא העיקר, שזה מה שמגיע לאהבת ישראל כמוך? זה הרבי שואל. בקיצור, הרבי מסביר ש... יש דברים, דברים שמעכבים לבן אדם. מה זה? מה הם הדברים ש-ש-ש-שמעכבים את האהבת ישראל? למה בן אדם אחד לא יכול להתחבר עם השני? ישנן שתי סיבות. זה שחסר אהבת ישראל, זה שיהודי אחד, בן אדם אחד קשה לו להיות חבר של בן אדם שני, יכול להיות שזה שתי סיבות. סיבה אחת קשורה עם ענייני הגוף. מה פירוש ענייני הגוף? הוא מפחד

04:46 דובר 1 שהשני ייקח את המקום שלו. יכול להיות שמפחד שהבן אדם השני הוא יגנוב אותו או ירמה אותו, או יהיה חבר שלו אז הוא יפסיד כסף או יפסיד. זאת אומרת, יכול להיות שההפסד יהיה בענייני הגוף ובגלל הבריאות שלו. יכול להיות כל מיני דברים שזה יכול להיות מצד ענייני הגוף, שזה גורם את הפירוד והמחיצה בינו לבין החבר. ענייני גוף. הוא מקנא. למה לשני יש יותר ממני? עניינים כאלה. שזה דברים כאלה, עניין של קנאה ושנאה שמגיע מצד ענייני הגוף. ויש עניינים שבאים מצד עניין הנשמה, כן, שהוא-שהוא קשה לו להתחבר עם השני. למה? כי הוא חושב את עצמו יותר חשוב מהשני מצד עניין הנשמה. ולכן אדמו"ר הזקן רוצה ללכת על הסדר. אז דבר ראשון הוא כדי לבטל את המחיצה שבינו לחבר מצד ענייני הגוף. אז נוגע העניין של גוף נמאס ומתועב אצלו. כל זמן שהגוף אצלו חשוב, אז ממילא ענייני הגוף תופסים מקום אצלו, ולכן הוא יפחד להתחבר עם השני, שמא אם אני אתחבר עם השני יכול להיות שהשני יוציא ממני משהו בענייני הגוף, עניין גשמי. או דרך זה עניינים של קנאה וכבוד ותחרות, קומפטיציה, עניינים כאלה שקשורים לענייני הגוף. אז לכן דבר ראשון אומר אדמו"ר הזקן: גוף נמאס ומתועב אצלו. ועל ידי שהבן אדם פועל לעצמו, שגוף נמאס ומתועב אצלו, ענייני הגוף, הגוף וכל ענייניו הם אצלו דברים שלא מחשיב אותם, נמאס ומתועב אצלו, שמצד כל ההתבוננות בתורה שהוא דיבר לפני זה בפרק ל"א, אדם פעל על עצמו שהגוף וענייניו אצלו הם דברים שנמאס ומתועב אצלו, אז על ידי זה לא יתפוס מקום אצלו ענייני הגוף, ולכן לא יהיה אצלו קנאה ושנאה ותחרות. כל העניינים שיכולים

06:50 דובר 1 לבוא מצד הגוף. ואחר כך מה נשאר? הנשמה. אז אם מגיע לנשמה יכול להיות שיהיה חסר אהבת ישראל מצד הנשמה. למה? כי הוא חושב שהוא יותר נעלה ורוחני מהשני. אז זה אדמו"ר הזקן ממשיך הלאה ואומר: והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן. זה החשבון מצד ענייני הנשמה. כשנגיע לענייני הנשמה אז גם שמה בן אדם צריך ש-- איך בן אדם פועל על עצמו שיהיה לו אהבת ישראל גם מצד ענייני הנשמה? על ידי זה שהוא מתבונן, שהנשמה, הנפש, הרוח, מי יודע גדולתן ומעלתן. על ידי זה יהיה אהבת ישראל מצד הנשמה. אז יש שני עניינים. אחד כדי להוציא את ה-את ה-את הפירוד שיכול לבוא מצד ענייני הגוף, והשני זה כדי להוציא את הפירוד שיכול להיות מצד ענייני הנשמה.

07:34 דובר 2 איזה פירוד יכול להיות מצד הנשמה?

07:35 דובר 1 שהוא חושב שהוא בדרגה יותר גבוהה מהשני, רוחנית. את השני, פלוני, אני יכול להתחבר כי הוא בדרגה שלי, אבל לפלוני אני לא יכול להתחבר כי הוא בדרגה יותר נמוכה ממני. זה כבר חשבון של ענייני הנשמה. ועל זה אדמו"ר הזקן אומר: מי יודע גדלותן ומעלתן. זה שני העניינים של גוף ונשמה. אחרי זה אדמו"ר הזקן ממשיך הלאה גם באהבת ישראל שמצד הנשמה. אהבת ישראל שצריכה להיות מצד זה שאצלו הנפש עיקר. גם בזה ישנם כמה דרגות. כמו שדיברנו בשיעור הקודם, יש את הדרגה שיש חילוקי מדרגות. רק מי יודע גדלותן ומעלתן. יש דרגה כזאת ששם נרגש בבן אדם שבאמת יש חילוקי מדרגות, אבל בגלל שהוא לא יודע מי יותר גדול אז ממילא זה לא יכול להיות חשבון אצלו. מי יודע גדלותן ומעלתן בשורשן ומקורן. כן, אבל עדיין דרגה יותר גבוהה זה שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה. זה גוף. דיברנו כמה פעמים. אנחנו מזכירים את זה. כן, אבל לא, זה שני דרגות. פרופ' סבר שזה שלוש דרגות, אבל מדובר כאן על שני דרגות באהבת ישראל שמצד הנשמה. דרגה אחת שבה נרגשים חילוקי מדרגות, אלא מי יודע? דרגה שנייה זה שלכתחילה אין חילוקי מדרגות כי מצד מדרגת החכמה. אח, אב, אחד. כן. או יותר מזה מדרגת הכסא. אב אחד, אז מצד אח זה מצד אב אחד שזה שייך לשורש, אז כל הנשמות זה אחד ממש. זה לא רק אחד יותר גבוה, אחד פחות, אלא מי יודע? אז לכתחילה אין כאן מה לומר, זה כולם נקודה אחת. וזה זה אמיתי שאמר עניין של אהבת ישראל כמוך ממש, שזה אהבת עצמי. זה עצם אחד.

09:13 דובר 1 אין כאן חילוקי מדרגות בכלל. ועל זה נשאלת השאלה הפוך. ועל זה נשאלת השאלה למה הרבי צריך להביא את העניין הראשון? מי יודע גדלותן ומעלתן? דהיינו למה הרבי לא ישר את העניין של אב אחד לכולנה? לא זוכר כבר שיעור. דיברנו על זה קצת, כן או לא. כן. למה הרבי אומר את העניין של אב אחד? למה הרבי לא אומר לכתחילה את האב אחד לכולנה? למה הוא צריך להגיד שיש גם כן דרגה כזאת של מי יודע גדלותן ומעלתן? אז בזה גם כן ישנם שני ביאורים שהרבי מסביר את העניין. ביאור אחד אומר הרבי שאדמו"ר הזקן הולך כאן בסדר. בהמשך למה שאמרנו קודם, יש כאן סדר מלמטה למעלה. אבל הרבי מדבר על אהבת ישראל. אז הרבי מדבר בסדר מלמטה למעלה. יש אהבת ישראל מצד העניין של גופים. על זה אומר אל תראה בגוף עניין ומציאות. זה הדרגה הראשונה. איך פועלים את האהבה שהגוף לא יעלה מיד סתירה על אהבת ישראל? זה העניין של גוף, עניין ומציאות. אחרי זה בן אדם עולה דרגה יותר גבוהה מצד הנשמה. ואז אומר, בנשמה הוא בדרגה של רוחניות, אבל עדיין הוא נמצא בציור מסוים. הוא בדרגה של נשמה. הוא כבר גילה את הנשמה אצלו, אבל בנשמה גופא הוא בדרגה כזאת בנשמה שעובד את השם באופן של ציור. יש בן אדם שהוא בעל מידות, יש אדם שהוא בעל מידות. יש עובד, יש משכיל, יש בעל מידה, יש בעל, בעל צדקה. יש חילוק לכל מיני דרגות. יש אנשים פשוטים, יש אנשים חשובים, יש כל מיני דרגות ברוחניות העניינים. אז בדרגה הזאת, אז זה אדמו"ר הזקן אומר לו: מי יודע גדלותן ומעלתן. איך אתה יודע מה היותר חשוב אצל

10:59 דובר 1 הקדוש ברוך הוא, זה או זה? ולכן צריך להיות אהבת ישראל. אחרי זה בן אדם עולה דרגה עוד יותר גבוהה, ששם בכלל מתבטלים כל החילוקי מדרגות. אב אחד לכולנה. מה יכול להיות של הקדוש ברוך הוא ששם לכתחילה כולם זה נקודה אחת. אין חילוקי מדרגות בכלל. זה ביאור אחד. עכשיו מסביר. זאת אומרת יש כאן סדר באהבת ישראל, סדר העבודה מלמטה למעלה. יש עוד ביאור של הרבי, שהרבי מסביר למה אדמו"ר הזקן מביא את שני העניינים האלה, כי יש מעלה בכל אחד. וזה הזכרנו כבר שיעור הקודם שבאהבת ישראל יש מעלה. יש שני סוגים. יש. יש מעלה מיוחדת באהבת ישראל כזאת או אחרת כזאת. יש מעלה שאהבת ישראל היא באופן של אהבת עצמי, שכל עם ישראל זה נקודה אחת. מה המעלה בזה? המעלה בזה שכאן בנקודה זה עניין סיני הררי שבאחדות הזאת אתה אומר שכל ישראל זה הכל נקודה אחת. כשאתה אומר שזה יותר גבוה, יותר נמוך, זאת אומרת יש, אתה מדבר כדרגה נמוכה שכל אחד יש לו את הציור שלו. סוף כל סוף כל אחד יש ציור בפני עצמו, כל אחד יש לו ציור בפני עצמו, אלא מה? מי יודע גדלותן ומעלתן. מה שאין כן אהבה עצמית. פירושו שלכתחילה הכל נקודה אחת. אז מצד הדרגה של אחדות. מצד הדרגה של אחדות איפה יש יותר עניין של אחדות? בעניין של זה שכולם שווים לכולם. אבל לאידך גיסא יש בזה חיסרון. מה החיסרון? החיסרון הוא שהאחדות זה רק במקום כזה שמתבטלים כל כל החילוקי מדרגות. זאת אומרת שכדי להגיע לכזה דרגה של אהבת ישראל אני צריך לצאת מהמציאות שלי, לצאת מהציור שלי ולבטל את השכל שלי והמידה שלי

12:48 דובר 1 והמעלה שלי וכל העניינים שיש לכל אחד ואחד, וברגע ששם אני וכלי שבנפש, שם אני יכול להתחבר לשני. מה, אבל בתוך המציאות שלי גופא אין אהבת ישראל שמה, בתוך הגדרים שלי. אז אני לא כמו השני. אני יותר גבוה, יותר מרומם. יש חילוקי מדרגות אז. אז הרבי מוסיף כאן שהבסיס צריך להיות גם מצד הציור. זאת אומרת, לפי הביאור הראשון שאנחנו מסבירים, יוצא שזה מלמטה למעלה. קודם כול, האדם מצד חילוקי מדרגות יותר גבוה. זה אהבה באופן שכולם שווים. מה שהיינו לפי ביאור השני, יש מעלה בכל אחד. צריך להיות, כדי שהבסיס יהיה בשלימות, צריך להיות שני הדברים ביחד. צריך שיהיה נרגש הנקודה המשותפת שיש בין כל עם ישראל. כולם נקודה אחת. שזה, זה דרגה יותר נעלית באחדות. לאידך גיסא, צריך גם כן שמצד הציור שלו, שגם איפה שהבן אדם הוא כן מציאות, גם שם יהיה. וזה דווקא על ידי שנרגש אצלו שיש לו מעלות. ואף על פי כן, אחד צריך להגיע לשני ואחד מקבל מהשני, וכל אחד, כל אחד מהשני את השני. ובמאמרים אחרים, כשמגיעים לעניין הזה של אהבת ישראל, מובאת דוגמה אחרת. הרבי כאן בתניא לא מביא את זה. איזה דוגמה מובאת במאמרים אחרים? מובאת דוגמה של האיברים בגוף. כבר בשם האריז"ל שכל בני ישראל זה כמו גוף אחד. אז המריש[?] הוא היה שורש כל הנשמות. הצמח צדק הביא את זה בדרך מצותיך. מסתבר שכל הבחורים כאן למדו את המאמר בדרך מצותיך, מצות אהבת ישראל. אז הרבי מסביר שיש אצל יעקב, בני ישראל זה כמו גוף אחד שלם. יש לגוף, יש ראש, יש רגל, יש ידיים, וזה כל הסוגים של נשמות.

14:43 דובר 1 נשמות של תכונות, ראש של ישראל. יש נשמות של בעלי חסד, בעלי מוחין, וגם יש נשמות, כל הסוגים של נשמות ישראל. הראש והידיים, וכל זה העניין שהנשמות של הדור שלנו נקראים עקבתא דמשיחא, שזה הבחינה של רגליים. על ידי זה יש בכל נשמת ישראל כל מיני חילוקי מדרגות. זה הכול כמו גוף אחד. אז כמו בנוגע לגוף, מה אנחנו אומרים? שבגוף האדם גם כן ישנם שני עניינים של אחדות. יש סוג אחד של אחדות שבו נרגש הנקודה המשותפת. זה גוף אחד, לא משנה אם זה ראש, אם זה רגל, אם זה יד. כל הקבוצה הזאת, הכול מהווה חלק מגוף אחד. יש נקודה משותפת, כמו שהאצבע שברגל, אז זה חלק מגוף האדם. גם כן הראש זה חלק מגוף האדם. וכמו שבן אדם שחסר לו אפילו אצבע שברגל, אז חסר בשלימות של הגוף. הוא לא גוף, זאת אומרת זה לא גוף מושלם, זה גוף שחסר. אותו דבר גם איזה איבר שיהיה. זאת אומרת, מצד הנקודה הזאת של גוף האדם, אז זה נקודה משותפת לכל האיברים. זה סוג אחד של אחדות. יש סוג אחר של אחדות: זה שיש ראש ויש רגל. הראש משפיע שכל, הרגל משפיע הילוך, וכל אחד יש לו עניין בפני עצמו. ואף על פי כן, מה זה כאן האחדות? שכל אחד צריך את השני, כל אחד מקבל מהשני. כמו שהרגל צריך את הראש כדי שהראש ילמד אותו איפה ללכת, גם כן הראש צריך את הרגל, שהרגל יוביל אותו. הראש לא יכול להסתדר בלי רגל כמו שהרגל לא יכול להסתדר בלי ראש. כל אחד צריך את השני, כי השני את השני. זה גם כן על

16:26 דובר 1 דרך שני הסוגים של אחדות שדיברנו עכשיו. אז הרבי שואל: זה דבר ידוע, זה מוזכר בכמה מקומות, אבל הרבי שואל למה האלטער רבי כאן בתניא לא מביא את המשל הזה? למה האלטער רבי כאן בתניא מביא דווקא — לא מביא את המשל של בני ישראל כגוף אחד שלם? מה האלטער רבי כן מביא? האלטער רבי מביא את העניין של אהבה בכלל. שבני ישראל נקראים אחים ממש. "ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד, רק שהגופים מחולקים". האלטער רבי מביא את העניין של אהבת אחים. למה האלטער רבי לא מביא את המשל מהאחדות שיש בגוף? יש גם כן ירושלמי ידוע. בירושלמי מובא בנוגע לאהבת ישראל. הרבי, הרבי אמר את זה כמה פעמים, שגם בירושלמי מובאת דוגמה לעניין של אהבת ישראל. מה העניין של אהבת ישראל? שכמו בן אדם שיש לו שתי ידיים ויד אחת נותנת מכה ליד השנייה, הרי לא שייך כזה דבר. זאת אומרת, הרי זה שתי ידיים של גוף אחד. כן. על דרך זה גם כן זה בנוגע לבני ישראל, ששני יהודים זה כמו שתי רגליים, שתי ידיים של גוף אחד. זה מקור בנגלה שמלמדים את העניין של אהבת ישראל לגוף אחד. וכאילו זה הרי מתאים להסביר את העניין של כמוך על פי המשל הזה. למה האלטער רבי לא מביא את זה? אז גם בזה מעניין, אפשר לראות בשיחות של הרבי שני ביאורים, ושהם שני ביאורים הפוכים. במקום אחד הרבי מסביר שכאן האלטער רבי מדבר בתניא בדרגה יותר נמוכה, כיוון שתניא זה ספר של בינונים, והאלטער רבי רוצה להסביר את ה"כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". איך שהאהבת

18:39 דובר 1 ישראל זה קרוב ושייך לכל אחד ואחד. אז האלטער רבי כאן מדבר בדרגה יותר נמוכה באהבת ישראל. מדבר על בן אדם כזה שאצלו עדיין לא נרגש העניין של הכול נקודה אחת ממש, אלא מה? אחים. סוף כל סוף, כשמרגישים אהבת אחים, עד כמה שאנחנו מדברים על מהי אהבת אחים, שאחים יש להם, למה אחים אוהבים אחד את השני? זה לא אהבה על פי טעם, זה אהבה עצמית. למה האח הזה אוהב את האח הזה? בגלל שהם באים מאותו אבא. לא בגלל איזה טעם של שכל, אלא אהבה של שני אחים זה בגלל ששנינו, שנינו אוהבים אותו עצם. זאת אומרת זה אהבה עצמית, אבל סוף כל סוף זה לא כמוך ממש. זה לא אותו אהבה. בן אדם סוף כל סוף, עד כמה שאני אוהב את אח שלי, אבל את עצמי אני אוהב יותר מאח שלי. מסתמא לא. סוף כל סוף זה לא אהבה עצמית. כן. לא רע. לפעמים אני רב עם אחים שלי גם כן. הולכים בין אחים ורואים אדרבה. לא, אני לא רוצה כאן שלא ייקחו את ההערות. אבל פה אנחנו רואים שסוף כל סוף האהבה שבן אדם אוהב את עצמו, עד כמה שהוא אוהב את האח שלו, את עצמו אוהב יותר. ולכן, מכיוון שכאן האלטער רבי מדבר בדרגה נמוכה יותר, אז לכן הוא מזכיר את העניין של אהבת אחים, שלפחות זה גם כן אהבה כמוך, כי זה גם אהבה עצמית. זה לא אהבה על פי שכל. זה לא אהבה תלויה בדבר. זה אהבה עצמית, כי זה, זה שנינו באותו עצם, אותו אבא, אבל סוף כל סוף זה שני אנשים, זה שני אחים. לכן הוא לא מביא את

20:19 דובר 1 המשל של גוף, כי בגוף זה נקודה אחת. זה מוסבר בשיחה אחת. במקום אחר הרבי מסביר להפך. במקום אחר הרבי מסביר להפך, שהאהבה שהרבי מדבר בתניא זה הרבה יותר גבוה מהמשל של גוף. כאן אדמו"ר הזקן בפרק ל"ב בתניא מדבר על אהבת ישראל באופן הכי נעלה, לא באופן המוכלל, להפך, באופן הכי נעלה. איי, הוא אומר כאן כמו אחים. למה אדמו"ר הזקן? אם אדמו"ר הזקן מדבר באהבה באופן הכי נעלה, למה הוא אומר כי כמו אחים ממש? אז הרבי אומר דבר נפלא. הרבי אומר שהאהבת ישראל שהרבי מדבר כאן, הרבי מדבר כאן בתניא, זה אהבה עצמית ממש, שכל בני ישראל הם עצם אחד. וזה מה שהרבי אומר כאן, "ואב אחד לכולנו", מצד שורש הנשמה, כל בני ישראל נקודה אחת, זה עצם אחד. וזה שאני אוהב את השני זה לא כמו אחד שאוהב את האח שלו. זה אהבה עצמית ממש. וזה מה שהרבי אומר, "ולכן כל ישראל אחים ממש", זה רק ראיה שהרבי מביא. אדמו"ר הזקן מביא את זה בתור ראיה, "ולכן כל ישראל אחים ממש". למה? בניג-- למה אנחנו רואים בתורה, שכתוב בתנ"ך בכמה מקומות שהוא קורא לבני ישראל בשם אחים. בני ישראל נקראים בשם אחים, אחים ממש. כן, זה תוצאה. זה שבני ישראל נקראים אחים זה תוצאה מזה שבעצם זה נקודה אחת. זאת אומרת, האהבת ישראל, למה אני אוהב יהודי? אני לא אוהב אותו רק בגלל שהוא אח שלי. אני אוהב יהודי בגלל שמצד השורש, "ואב אחד לכולנו", מצד הקדוש ברוך הוא בני ישראל זה נקודה אחת ממש. אין כמה כללים, יש רק נקודה אחת. איך זה מתבטא? כשזה מגיע כאן לעולם והנשמה יורדת לעולם ונהיה גוף מחולק.

22:24 דובר 1 אז כשזה מתבטא כאן למטה, אז נהיה, וזה נקרא אחים. אבל בעצם, עיקר האהבה זה לא העניין של אחים. עיקר האהבה זה כי "ואב אחד לכולנו", כפי שהם נמצאים באב אז זה נקודה אחת ממש. שמה זה לא שניים, זה נקודה אחת. זאת אומרת שכאן אדמו"ר הזקן בעצם מדבר על אהבה עצמית ממש, ולכן הוא לא מביא את המשל בגופים, כי בנוגע לגוף, אז באחדות שיש בגוף, אז שמה בגוף הדגש הוא שיש ראש ויש רגל ויש איברים, וכל איבר זה משהו אחר. כל אחד יש לו את המעלה שלו, אלא מה? אחד מקבל מהשני, אחד צריך את השני. זאת אומרת, בנוגע לעניין של גופים אדמו"ר הזקן היה מביא את העניין של גוף, אז שם מודגש שיש חילוקי מדרגה של מעלה ומטה, אלא אחד צריך את השני ואחד נותן לשני. וזה אדמו"ר הזקן, כאן אדמו"ר הזקן רוצה לדבר דרגה יותר גבוהה באהבת ישראל, איפה שלכתחילה אין חילוקי מדרגה, אלא הכל זה נקודה אחת. לכן אדמו"ר הזקן מביא רק את העניין של "אב אחד לכולנו". ואז זה שהוא אומר אחים ממש זה רק בתור, בתור ראיה. בתור, בתור ראיה, זאת אומרת, ש"אב אחד לכולנו". אבל האהבה בעצם זה רמה יותר גבוהה. על כל פנים, מה אנחנו? מה אנחנו? מה יוצא מכל העניין שהרבי מסביר כאן? שהרבי נותן לנו כאן הסבר על אהבת ישראל אמיתית שצריך להיות אצל יהודי, שהאהבת ישראל צריך להיות מצד נקודת הנשמה, ומצד נקודת הנשמה אז "ואב אחד לכולנו", אז כל בני ישראל זה נקודה אחת ממש. יש שיחה מעניינת של הפרידיקער רבי בליקוטי דיבורים שמסביר מהמקורות, מאוד מעניין. הוא אומר שהחסידים, חסידי הרבי והחסידים הישנים אמרו שכתוב "ואהבת לרעך כמוך", שצריך לאהוב את

24:20 דובר 1 השני כמוך. אז הפירוש הפשוט הוא לאהוב את השני כמו שאני אוהב את עצמי. החסידים היו אומרים להפך, לאהוב את עצמי כמו שאני אוהב את השני. מה הפשט? "ואהבת לרעך כמוך", לאהוב את עצמי כמו שאני אוהב את השני. מה הפשט? נישט ליב האָבן יענעם ווי זיך, ליב האָבן זיך ווי יענעם. מה ההסברה בזה? לא מסביר. אדמו"ר הריי"צ אומר ככה, זה שורה בליקוטי דיבורים. אומר, אבל הולך הלאה. מה הפשט? מה ההסברה בזה? אז ההסברה בזה לפי מה שכתוב כאן בתניא, מסביר ככה. בדרך כלל מה ההבדל בין אהבה שאני אוהב את עצמי לאהבה שאני אוהב את השני? אהבה שאני אוהב את עצמי זה הרי עצמי, כמו שאמרנו, זה על פי טבע בלי יגיעה. כן, בן אדם אוהב את עצמו. למה אני אוהב את עצמי? אני אוהב את עצמי בגלל כל מיני מעלות שיש לי. בן אדם אוהב את עצמו בגלל שהוא חושב שהוא בעל מעלה, בעל שכל, בעל מידות. הוא חכם גדול, הוא חברמן, יש לו כל מיני חושים נפלאים ותכונות וכל מיני דברים שאדם אוהב את עצמו בגלל כל מיני מעלות שיש לו. אבל כשמגיע לאהוב את השני אני כבר לא רואה כל כך את המעלות. ואתה רואה אצל השני יותר קל לראות את החסרונות. אז ממילא זה לא קל לאהוב את ה... איך אני מגיע לאהוב את השני? אני אומר, אני אוהב אותו בגלל שהוא יהודי. אני חושב עליו בתניא, מתבונן שהוא יהודי ויש לו חלק אלוקה. אז אפילו שאני לא מרגיש שום מעלה, אבל בגלל שהוא יהודי אני אוהב אותו. הנה אומר אדמו"ר הריי"צ ככה: בן אדם שעובד את השם כמו שצריך, אז הוא כל הלילה

26:25 דובר 1 לפני השינה הולך לישון ועושה חשבון הנפש. הוא עושה חשבון הנפש האמיתי. הוא לא מרמה את עצמו. הוא עושה חשבון הנפש האמיתי, מעמדו ומצבו. הוא מגיע למסקנה שהוא נמצא באמת תחת. הוא חושב שהוא במעלה. פתאום הוא מתחיל לראות שיש לו, שזה לא בסדר וזה לא בסדר. התפילה זה לא תפילה וכו' וכו', ויש לו שם כל מיני דברים וכל החשבון הנפש. אדמו"ר הזקן כותב את זה. למה? ובמילא אז אין לו שום סיבה לאהוב את עצמו. למה אני אוהב את עצמי? אין לי שום סיבה לאהוב את עצמי. זה לא בסדר וזה לא בסדר וזה לא בסדר. וכל אחד יודע, איניש בנפשיה, ובוודאי לא מדבר על היום. אפילו מה שאני כן עושה טוב זה מלא עם כל מיני פניות וכו'. אז הוא יכול חס ושלום להתחיל לשנוא את עצמו. יש לו את כל הסיבות לשנוא את עצמו. אז מה הוא אומר לעצמו? אחרי כל החשבון הנפש, אז מה הוא אומר לעצמו? כי מצד כל העניינים שיש לי הרי אני ממש צריך למאוס לגמרי ולשנוא את עצמי. אלא מה, סוף כל סוף אני יהודי. יש לי חלק אלוקה, אז ממילא אני אוהב את עצמי בתור יהודי. אז זה הפשט שאהבת עצמו צריך להיות לאהוב את עצמי כמו שאני אוהב את השני. כמו שהאהבה לשני: למה אני אוהב יהודי אחר? בגלל שהוא יהודי. ואדם צריך להגיע לדרגה של אהבת עצמו, לאהוב את עצמו רק בגלל שהוא יהודי, שאדם לא יאהב את עצמו בגלל כל מיני מעלות ושלימות, אלא שהאהבה לעצמו תהיה רק בגלל שאני יהודי, לכן אני אוהב את עצמי. זה כבר דרגה באהבת עצמו. מעניין שאנחנו רואים במכתבים של הרבי

28:20 דובר 1 כל הזמן שהרבי כותב. אני, מישהו אמר לי פעם שהוא רצה להכין, אה, להגיד, אה, הוא רצה, היה צריך להכין שיעור על העניין של לשון הרע. קדוש ברוך הוא. הוא ביקש מבין האנשים, רצה לתת שיעור בעניינים של לשון הרע. להסביר את העניין של לשון הרע. טוב, אז אצל המתנגדים מדברים שיש להם את הספרים של חפץ חיים, ספרים, ספרים שלמים על לשון הרע. חסידות, אין ספרים על לשון הרע. אז הוא חיפש שיחה של הרבי. אז הוא אומר לי: אני לקחתי אגרות קודש. קדוש ברוך הוא. מה היא שואלת? הוא אומר: לקחתי אגרות קודש והסתכלתי במפתח עניינים על לשון הרע, לחפש מה, מה יש מהרבי על העניין של לשון הרע. אז הוא אומר: אני פותח אחד אחרי השני, אחרי השני. אחד ועוד אחד. כמעט לא יודע אם תשעים אחוז או תשעים וחמש אחוז מכל האגרות. מה היה כתוב שם? ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, שכשם שאסור לדבר לשון הרע על השני, גם אסור לדבר לשון הרע על עצמו. כמעט בכל אגרות קודש זה העניין שהרבי מדבר על לשון הרע, שהאיסור של לשון הרע זה לא רק לדבר לשון הרע על השני, אלא אדם אסור לו לדבר לשון הרע גם על עצמו. אנשים כותבים לרבי כל מיני בעיות שיש להם, פרטיים. גם על עצמך אסור לשון הרע. ההסתכלות של חסידות זה שאהבת ישראל על השני צריך להיות בפשיטות. ההיפך צריך להיות שאני אוהב את עצמי, אבל לא אהבה עצמית כמו בהמה, אלא אהבה עצמית כמו יהודי. לאהוב את עצמי מצד שאני יהודי. אני לא יודע איך קפצנו לזה.