לקוטי אמרים תניא - פרק ל"ב - חלק 2

00:00 האלטער רבי מסביר כאן בפרק ל"ב את העניין של אהבת ישראל. "ואהבת לרעך כמוך". אז מה החידוש כאן בפסוק? שאהבת ישראל צריכה להיות כמוך. כמוך הכוונה כפשוטו כמשמעו ממש. כמו שבן אדם אוהב את עצמו, כך צריך להיות אהבת ישראל לכל יהודי כמוהו. נשאלת השאלה איך יכול להיות כזה דבר? דבר שני, אהבת ישראל אין בזה, אין בזה תנאי. לא כתוב איזו הגבלה. לכל יהודי. אז גם בזה נשאלת השאלה איך יכול להיות אותה אהבה לכל סוגים של יהודים? הרי יש כל מיני סוגים של יהודים: מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, וכל מיני דרגות בבני ישראל. איך בן אדם יכול לקבוע לעצמו? זאת אומרת, זה שתי שאלות. זה שאלה אחת שמחולקת לשתיים. בכלל, איך יכול להיות שהאהבה תהיה כמוך ממש? ושנית, איך יכול להיות שהאהבה תהיה לכל היהודים? על זה האלטער רבי מסביר שמצד הנפש, מצד הנשמה זה יכול להיות. מכיוון שמצד הנשמה, אז באמת כולנו כולנו דבר אחד. ומצד הנשמה, כמו שנסביר בהמשך, אז באמת כל ישראל שווים. אז זה יכול להיות מצד יהודי. יהודי על ידי העבודה שלו מגיע לעורר אצלו את הנשמה, הנשמה אצלו זה דבר עיקרי. אז על ידי זה יכול לפעול שיהיה אצלו אהבת ישראל אמיתית. גם כמוך, אהבה עצמית, וגם שזה יהיה לכל נפש ישראל, מגדול ועד קטן. זה הנקודה שלמדנו עכשיו. בוא נראה את זה עכשיו בפנים. האלטער רבי מסביר את זה פה. אנחנו חוזרים כאן בפרק ל"ב בשורה חמישית. "כי מאחר שהגוף נמאס ומתועב אצלו, והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלוקים חיים". מכיוון שהבן אדם, הרי הגוף אצלו נמאס ומתועב. כמו שאמרנו קודם, זה בא בהמשך לפרקים כ"ט, ל', ל"א,

02:19 ששם האלטער רבי מסביר איך שבן אדם צריך להגיע למצב כזה שהגוף אצלו זה דבר נמאס ומתועב. "כי מאחר שהגוף נמאס ומתועב אצלו, והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלוקים חיים". מצד אחד הגוף אצלו זה דבר נמאס ומתועב. מצד שני, מה יש אצלו ככה? מה אצלו הדבר החשוב והיקר? הנפש והרוח. הנפש והרוח, אומר האלטער רבי, מצד הנפש והרוח, אז הבן אדם לא יכול לדעת "מי יודע גדולתן ומעלתן". מה הסיבה למה יש חיסרון באהבת ישראל? כי בן אדם חושב שהוא יותר גדול מהשני, יש לו יותר מעלות מהשני. לכן קשה שיהיה אצל בן אדם אהבת ישראל כמוך. למה לא יכול להיות אהבה כמוך? כי בן אדם חושב את עצמו שהוא יותר חשוב מהשני. מצד כל מיני סיבות: יותר תורה, יותר מידות, וכל מיני דברים שעושים שהבן אדם ירגיש את עצמו יותר נעלה מהשני. אז כל זה שייך להגיד מצד ענייני הגוף. ברגע שמצד ענייני הגוף אתה אומר גוף נמאס ומתועב אצלו, מה יש אצלו? הנפש. זה אצלו העיקר. מצד הנפש אומר האלטער רבי "מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלוקים חיים". בן אדם לא יכול לדעת מי יותר גדול. מה שנראה כאן בחיצוניות, שאני יותר גדול, יכול להיות אבל שמצד הנפש, זה מצד הגוף, מצד החיצוניות. אבל מצד הנפש והרוח יכול להיות שהשני יותר גדול. אנחנו הרי מוצאים את העניין הזה. למשל, יש, כתוב בגמרא. הגמרא מספרת, אחד מהתנאים שנפטר מהעולם והיה לו כזה נס. סיפור הגמרא שהיה אחד מהתנאים שהיה חולה והוא נפטר לכמה זמן, ואחר כך הקדוש ברוך הוא החיה אותו. ושאלו אותו מה הוא ראה למעלה, אז הוא

04:21 אמר כשהיה למעלה ראה עליונים למטה ותחתונים למעלה. זאת אומרת שכל אלו שכאן למטה הם עליונים, אז למעלה הם תחתונים. זאת אומרת אנשים שכאן למטה אנשים מסתכלים עליהם שהם אנשים חשובים, גדולים וכל הדברים האלה. אז למעלה ששם זה לא מעלה, אז העליונים נמצאים למטה ותחתונים דווקא נמצאים למעלה. ואיך אנחנו יודעים שיש... אז זאת אומרת, מה שנראה כאן בעולם, מדרגות שנראות כאן למטה, לאו דווקא שלמעלה זה ככה. יכול להיות שלמעלה זה הפוך. יש למשל גם כן בחסידות מוסבר כל העניין עם רבי יוחנן בן זכאי, שכתוב בגמרא שלפני שנפטר רבי יוחנן בן זכאי הוא בכה והוא אמר: "איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי". אז שואלים בחסידות, מה זאת אומרת רבי יוחנן בן זכאי? מה הוא? הוא רימה את עצמו? הוא לא ידע שהוא צדיק? הרי רבי יוחנן בן זכאי, כתוב עליו בגמרא דברים נפלאים ביותר. היה אדם גדול, אצילות, אדם שלומד תורה, צלם ה', וכל מיני מעלות שכתוב על רבי יוחנן בן זכאי שהיה בדרגה גבוהה ביותר. אז איך זה שרבי יוחנן בן זכאי אומר איני יודע? אז מה מוסבר על זה בחסידות? שיכול להיות בן אדם שמצד החיצוניות שלו הוא צדיק. אף על פי כן מצד הנשמה יכול להיות שהוא נמצא בעמקי הקליפות. ככה לשון בחסידות. יכול להיות לפעמים גם הפוך. בן אדם שבחיצוניות נראה שהוא נמצא בעמקי הקליפות, ואף על פי כן בפנימיות הוא טוב. זה מה שמבואר החילוק בין יוחנן כהן גדול ורבי אלעזר בן דורדיא. על יוחנן כהן גדול כתוב שהוא היה יוחנן כהן גדול, ושמונים שנה היה כהן גדול. ואחר כך מה קרה? נהיה צדוקי.

06:16 היה כהן גדול. זאת אומרת שהיה בגדר צדיק. הוא נכנס לקודש הקודשים שמונים שנה, ובסוף ימיו נהיה צדוקי. אז כתוב גם כן. זאת אומרת שיכול להיות שבחיצוניות שלו הכל היה טוב ויפה, אבל הגיע שלב שהתגלה משהו יותר עמוק אצלו. אז הנה זה אומר אדמו"ר הזקן: כל זמן שהבן אדם אצלו עניין הגוף עיקר, אצלו הגוף, אז החשבונות הם חשבונות חיצוניים, אז הוא לא יכול להתאחד עם השני. נראה לו שהוא יותר חכם מהשני, או יש לו יותר כסף מהשני, יש לו יותר כבוד מהשני, יש לו כל מיני מעלות שהשני אין. הגישה הזו, אז קשה לו להתאחד איתו. עושה חשבונות לזה. כדאי יותר להתקרב עם זה, אני ארוויח יותר; מהשני אני ארוויח פחות, אז אני אתקרב פחות. אבל ברגע שאני מסתכל מצד הנפש והרוח, אז זה אומרים מצד הנפש והרוח, אז מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן. יכול להיות שלמעלה הוא יותר גבוה ממני. כל זה בפשטות ההסבר ביחס למילים של התניא. הרי הוא מסביר קצת יותר בעומק, שזה לא רק הפשט. בפשטות, כשאומרים גוף, אומרים גוף, זה הגוף. ואומרים נפש ורוח, אומרים על הנפש. הרי באמת שצריכים להגיד כך, כמובן בהמשך של התניא כאן, שהגוף לא מתכוונים רק הגוף. הגוף מתכוונים גם כן. יכול להיות גוף כולל גם את הנפש. הרי הנפש מלובשת בגוף, כי בעצם החשבון הזה זה לא מספיק. הרי החשבון זה לא רק אומר שמצד הגוף אז אני יותר, אתה אומר מצד הגוף. הבן אדם יותר חושב יותר על עצמו מהשני על ידי זה שהגוף נהיה אצלו נחשב יותר מהנפש. זה העיקר. אבל יכול להיות הרי לפעמים שיש לו מעלות לא רק

08:11 מצד הגוף, יש לו מעלות מצד הנפש. אבל הרי יש לו לא רק מעלות מצד הגוף. זאת אומרת, יש כמה סוגים של מעלות. אתה אומר על מעלות, אומר בן אדם מסתכל על המעלות שיש לו. אז יש מעלות גופניות. מעלות גופניות, הכוונה עניינים חיצוניים, עניינים של גוף, עניינים של עניינים גשמיים. יש לו הרבה כסף, יש לו מכונית יותר יפה, יש לו בית יותר גדול. יש לו כל מיני דברים שבעולם הזה זה דבר חשוב. אז זה ענייני הגוף. אבל יש לפעמים בן אדם שיש לו גם כן מעלות אמיתיות. לא רק מעלות של גוף, גם מעלות של נפש. הוא למד יותר תורה, קיים יותר מצוות, הוא מתפלל יותר בכוונה, ויש בו מעלות אמיתיות, מעלות רוחניות. וגם זה הרי הוא רוצה לשלול. הרי צריכים להגיד מה שאדמו"ר הזקן אומר כאן, שגופם עיקר ונפשם טפלה, והנפש והרוח מי יודע. אז הכוונה זה לא רק גופי הגוף. גופי הכוונה זה עניין כללי. מתכוון כל העניינים של מעלות, חשיבות כאן בעולם, גם הנפש והגוף, גם עניינים של ציור, של מידה ראשונה. זה שהבן אדם הזה נראה שהוא יותר חכם, יותר נבון, יודע יותר, למד יותר. גם העניינים האלה, גם הם נחשבים באיזה כלל לענייני הגוף. ולנפש והרוח, מי יודע גדולתן ומעלתן. הם מדברים על האמיתי, זה העניין של הנפש. זאת אומרת, איך שהנפש היא למעלה בשורש. ולכן יכול להיות שבן אדם כאן למטה, אז יכול להיות שכאן למטה, יכול להיות שהוא נראה שהוא גם כן ברוחני יותר נעלה. לא רק מצד ענייני הגוף, גם מצד ענייני הנפש הוא מתנהג יותר טוב. אבל ייתכן שיכול להיות שבשורשן ומקורן אז הבן

09:58 אדם ההוא יותר גבוה, יותר נעלה. מספרים למשל, כך שמעתי סיפור. אני לא יודע בדיוק לאמת את הסיפור, אבל ככה אני שמעתי את הסיפור. שהיו שני בחורים בבני ברק. בחור אחד היה בחור מאוד חסידי, שלמד אז, ממש בחור טוב, ומצד שני היה בחור שהוא בחיצוניות לא היה נראה שהוא מהבחורים הטובים. דווקא היה מהבחורים היותר פשוטים. והיה פעם מישהו נכנס לרבי ודיברו על שידוכים או משהו כזה. אז על הבחור שכולם אמרו עליו שהוא בחור טוב, ובאמת היה נראה כבר מבחוץ, אז הרבי אמר: הבחור הזה אני לא מכיר אותו, ככה היה, לא מכיר אותו. דווקא הבחור השני, מבחוץ היה הבחור הבא, הבחור ההוא אני מכיר אותו. כאן נראה כאילו שהרבי מחזיק ממנו, משהו כזה. אף על פי שמידיעה כבר מבחוץ היה נראה שהבחור ההוא למד יותר, מתפלל יותר, מתנהג יותר טוב, אבל יש גם כן בן אדם. הכוונה שהרבי מסתכל על הדברים, הוא רואה את זה בעולם יותר נעלה. מסתכל על הדברים, רואה את זה בעולם יותר גבוה. ובפשט זה יכול להיות שבן אדם שכאן למטה, מצד העניינים שלו, יכול להיות שכאן למטה יותר נעלה, אבל למעלה מצד השורש יכול להיות שהוא יותר נעלה. זה הפשט שאומר כאן הנפש והרוח, מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקים חיים. יכול להיות שהשני יותר נעלה ממנו. זה עדיין אבל לא מספיק. מצד החשבון הזה שהרבי אומר כאן, אני אומר שמה שיכול להיות שהשני יותר גבוה ממני בנשמה. אבל ייתכן, זה אומר שיש חילוקים מצד החשבון הזה. סוף כל סוף זה אומר שיש אחד שיותר גבוה, יש אחד יותר נמוך, יש נשמות

11:55 גבוהות יותר, פחות. אלא מה? בגלל שאני לא יודע מי יותר מהם, לכן צריך להוריד את כולם לשווה. סוף כל סוף יש כאן אבל חשבון של עליון ותחתון. הרי הוא בא עכשיו, מוסיף נקודה יותר עמוקה. ושגם עוד דבר אומר הרב, שגם שכולן מתאימות. יש אבל עניין יותר עמוק שמצד העניין הזה כולן מתאימות. יש דרגה ששם אומרים שיש נשמות גבוהות ונשמות נמוכות, אלא מה? מי יודע? אי אפשר לדעת מי שורשו יותר גבוה או יותר נמוך. יש אבל דרגה יותר עמוקה שאומרים כולן מתאימות. יש בחינה בנשמות שמצד הנקודה הזאת כל הנשמות הן שוות, כולן מתאימות. ואב אחד לכולנה. כולם מגיעים מאותו אבא, וממילא מצד הנקודה של האבא, לכל אחד אותו אבא. אז לכולם יש נקודה אחת. יש להם נקודה משותפת שמצד הנקודה הזאת כולם שווים, ואי אפשר לחלק בכלל, ממילא גם מצד שורש. "ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד". ממילא מצד הנקודה הזאת כולם שווים ממש, אחים ממש. רק שהגופים הם מחולקים. כל החילוק זה רק מצד הגוף. זאת אומרת, בכללי האדמו"ר מדבר כאן על שתי דרגות בעניין של אהבת ישראל, שאומרים שבן אדם צריך לפעול על עצמו שיהיה לו אהבה לכל יהודי בגלל גודל הדקות. אז אומר האדמו"ר כאן שני חשבונות. חשבון אחד, אומר האדמו"ר, צריך להסתכל על הבן אדם מצד הנשמה, ולכן מצד הנשמה יכול להיות שההוא יותר גבוה ממני או הוא יותר גדול מהשני. אז ממילא מצד זה אני לא יכול לדעת מי יותר גדול מהשני, אז לכן את כולם אני צריך לאהוב אותו דבר. זה החשבון הראשון. זאת אומרת, יש חילוקי מדרגות, בגלל שמי יודע. לכן זה

13:53 החשבון הראשון. אבל השני אומר האדמו"ר, יש דרגה יותר עמוקה שבכלל אין חילוקי מדרגות. כולן מתאימות ואב אחד לכולנה. שמצד הנקודה של אב אחד לכולנה, נקודת האבא, אז כולם שווים ממש. אז אין הבדל. כל הנשמה זה נקודה אחת, וממילא אין כאן בכלל עניין של חילוקי מדרגות, זה וזה. זה בכלל עושה הבדלה. בפרטיות, אז אנחנו רואים שיש כאן כמה ביאורים. בשיחה של הרבי יש כמה אופנים איך להסביר את זה. אם אנחנו מסתכלים בשיחות של הרבי כאן על התניא, אז רואים שהרבי מסביר כאן שבפרטיות יש כאן לא שתי דרגות, יש כאן שלוש דרגות. זה גופא, יש כמה אופנים. אני לא רוצה לסבך אתכם די הרבה, אבל להסביר את זה בצורה הכי פשוטה. ונראה אם יהיה זמן להסביר קצת יותר. הרבי לומד פשט שכאן בתניא האדמו"ר מדבר על שלוש דרגות בנשמות. זאת אומרת, בשייכות של הנשמה למעלה ישנן שלוש דרגות. דרגה ראשונה אומרים: "מי יודע גדולתן ומעלתן בשורשן ומקורן באלוקים חיים". מה זה "מי יודע"? אז בחסידות מוסבר שמי זה ספירת הבינה. "מי יודע גדולתן ומעלתן"? מי זה הולך על בינה. למה מי הולך על בינה? כי בבינה שייך לשאול שאלות. זה ההבדל בין חכמה לבינה. בחכמה אין שאלות, בחכמה מאיר האור בפשיטות, שם הכל ברור, שם אין נקודה אחת. מתי מתחיל להיות עניין של חקירות ושאלות? בבינה. לכן אומרים "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה". מי זה הולך על בינה, אלה זה הולך על המידות. מי ברא אלה? גם כן, מי בגימטריה חמישים, שבינה קשור למספר חמישים, חמישים שערי בינה. על כל פנים, מי זה ספירת הבינה. אז מה הפירוש "מי יודע" של מי? זה לא

16:07 שאלה "מי יודע", אלא הכוונה היא מלשון מי. הדרגה של מי, ספירת הבינה. שם "מי יודע גדולתן ומעלתן". ספירת הבינה של הנשמה, שנמצאים בספירת הבינה, ובספירת הבינה שמה יש התחלקות. בינה זה הרי כל העניין של, מה זה? מה זה בינה? מה זה החכמה לבינה? בינה זה עולם של התחלקות. בבינה יש שכל, שכל כזה ושכל כזה, יש שכל עליון, שכל תחתון, סברה יותר עמוקה, סברה יותר פשוטה. בבינה שייך להגיד התחלקות. אז כשהנשמות נמצאות בבינה, אז אומרים "מי יודע גדולתן ומעלתן". אין לך, נאמר, יש גדולתן ומעלתן. וכפי שהנשמות נמצאות בדרגת הבינה, אז יש מאיר, יש נשמה מבחינת ראש, יש נשמה מבחינת רגל, יש נשמה של בעלי תורה, בעלי עבודה ובעלי מעשה. יש כל מיני סוגים של נשמות. בספירת הבינה יש חלוקה של דרגות, אבל בגלל שאנחנו לא יודעים את זה בבינה, אז לכן בן אדם לא יכול להגיד את זה: אני יותר מהשני. וזה הפירוש "מי יודע גדולתן ומעלתן בשורשן ומקורן באלוקים חיים", שכתוב בחסידות שאלוקים חיים זה גם כן מדויק. בתניא כל דבר זה מדויק. מה פירוש אלוקים חיים, שאלוקים חיים? גם כן כתוב בחסידות שהולך על ספירת הבינה. בחסידות מוסבר בשם אלוקים יש אלוקים ויש אלוקים חיים. אז כתוב סתם אלוקים. אלוקים סתם זה עניין של צמצום, בורא של ספירת המלכות. אבל כשכתוב אלוקים חיים, זאת אומרת מדברים כאן על השורש בשורש, שאין שם גבול. זה ספירת הבינה. בינה זה כל הסוד ששם הכל. אז בינה נקראת אלוקים חיים. אז זה מה שאומרים כאן, שמצד ספירת הבינה מי יודע? אז שם, נכון שיש את העניין של מאיר, מה זה יש התחלקות, אבל בגלל שאנחנו לא יודעים

18:08 על זה, מי יודע את זה בשורש החיים. אז לכן בן אדם צריך לגלות את כל יהודי. זה החשבון אבל מצד ספירת הבינה. אחר כך יש דרגה יותר גבוהה, שזה העניין של חוכמה. חוכמה אומרים: אב אחד לכולנו. מה זה אב אחד לכולנו? ידוע שאב ואם זה חוכמה ובינה. מה ההבדל בין אב לאם? שזה בעצם ההבדל בין חוכמה לבינה. שבאים. אז הרי ידוע ההבדל בין אב לאם. כשהתינוק נמצא במי החיים, אז שם אי אפשר לחלק ולהגיד שיש ראש ויש רגל. בטיפה, מי החיים, יש נקודה אחת, ובנקודה הזאת הכל שווה. אי אפשר לחלק מה למעלה יותר. הכל אותו דבר, נקודה אחת. כשזה נמצא בבטן האם אז יש את העניין של מי שיאכל ליד, כשאתה רואה במזגון ותעיין בבי שהאזניה, כל החלוקה: יש ראש ויש לב ויש רגל, ציפורניים, כל החלקים הללו. אז מצד האב כל זה נקודה אחת. זה הנקודה של האב. אז הראש והרגל, הכל נקודה אחת, זה נקודה אחת, עצם אחת. אי אפשר לחלק ביניהם, מה שאין כן מצד האם אז יש התחלקות. אז זה מה שהרבי אומר כאן, שיש את העניין של... בהתחלה הוא אומר: מי יודע גדולתן. זה העניין של בינה, שזה האיש שמה יש גדלות. למה לא רק מי יודע גדולתן? ואחרי זה אומרים שיש את העניין מצד האב, שהאב זה, זאת אומרת, איך שהנשמה זה בחוכמה, שבחוכמה כל הנשמה זה נקודה אחת. וממילא לא שייך שם כל העניין של התחלקות. אחרי זה הרבי אומר יש דרגה שלישית יותר, מה שהרבי אומר: כולן מתאימות. לכן בזה יש להם שני ביאורים אצל הרבי. במקום אחד הרבי מסביר שכולן מתאימות זה דרגה יותר נמוכה.

20:06 בשיחה אחת הרבי מסביר שכולן מתאימות, דרגה יותר גבוהה. לפחות עכשיו אנחנו לומדים את זה שזה יותר גבוה, שזה ברצון. יש בינה, יש חוכמה, יש כתר. כתר זה דרגה יותר גבוהה, כתר זה רצון. מה ההבדל ביניהם? הרי מה יכול להיות יותר מזה? חוכמה אתה אומר שזה נקודה אחת. ההבדל הוא ככה: חוכמה, חוכמה זה שכל. נכון שזה נקודה, אבל חוכמה זה שכל. חוכמה זה היסוד של בינה. זאת אומרת שחוכמה, למרות שבחוכמה הכל זה באופן של נקודה, אבל זה כבר השורש עצמו, ומשמה יגיעו פרטים. זאת אומרת, זאת אומרת שבהעלם בחוכמה, בהעלם ישנם פרטים, אלא מה? למרות שעדיין נמצא בחוכמה, לא נרגיש. נרגיש הנקודה המשותפת ולא נרגיש, לא נרגיש חילוקי מדרגות. זה יורד לבינה, זה מתגלה. אבל אי אפשר להגיד שבחוכמה אין בכלל שייכות לכל העניין של התחלקות. זה הרי השורש, שמה נקודה. משמה נמצאים כל הדברים, אלא, אלא עדיין עכשיו זה עדיין לא התגלה. עוד מעט יתגלה. מה שאין כן ברצון, בכתר, שם לא מתחילה התחלקות. זה ההבדל בין רצון לחוכמה, שרצון זה למעלה מהתחלקות. ברצון זה מה למה תושו ומה מש. ברצון אתה לא יכול להגיד שיש משהו יותר נעלה או יש משהו יותר נמוך. ברצון זה הכל נקודה אחת. אם הוא רוצה את זה אז, אז זה חשוב. אם הוא לא רוצה את זה, לא. אין יותר פחות. ברצון זה נקודה אחת, ולכן האחדות כפי שזה ברצון זה הרבה יותר. אז לפי המשל, וזה שלושת הדרגות שאפשר לראות כאן בתניא: יש את אהבת ישראל שבאה מצד המדרגות, חילוקי מדרגות בין הנשמות. יש חילוקי מדרגות. אבל מה? והכי פשוט צריך להיות האחדות ישראל, כי מי יודע גדולתן

22:02 שלו. יש בחינה שזה חוכמה, ששם החילוקי מדרגות לא נרגשים. נרגש שם נקודה אחת שמחברת אותם, שזה חוכמה. ויש דרגה יותר גבוהה שאין חילוקי מדרגות, שזה עניין הרצון. ומשם זה אהבת ישראל אמיתית. וזה מה שאפשר לראות, שהשורש של הנשמות בה' אחד. איך שהנשמות מושרשים בהוי' אחד, יחוד של הוי' אחד. זה בדרגה הכי גבוהה, עניין הרצון, כתר, ששם זה עניין של הוי' אחד. האחדות באופן הכי נעלה, שאין חילוקי מדרגות, ומצד זה אז זה אהבת אחים, וזה אמיתי. זה העניין של אהבת ישראל כמוך. כשיהודי מגיע לבחינה כזאת שמאיר אצלו הנשמה, ולא סתם מאיר אצלו נשמה, מאיר אצלו נשמה כפי שבאופן הכי נעלה, בשורש, בהוי' אחד. זאת אומרת נרגש אצלו השורש של נשמות ישראל. איפה זה? זה בבחינה הזאת באלוקות, איפה ששם אין חילוקי מדרגות, הכל זה נקודה אחת. אז ברגע שמאיר אצלי הנקודה הזאת של הנשמה, אז ודאי שאהבת ישראל זה כמוך ממש, זה אהבת אחים. ומצד הנקודה הזאת אז אין חילוקי מדרגות ואין מעלה ומטה. ולכן האהבה זה לכל אחד בישראל, מגדול ועד קטן. כולם שווים בעיניי. אם תסתכלו בשיחה של לך לך של השבוע הזאת, של חלק א'. חלק א', לך לך. סתם כל הזמן סתם דברים אחרים. כולם למדו את זה כבר. אבל בשיחה של לך לך בפרשה הזאת, מעניין, שם הרבי מביא את התניא. אבל שם מעניין, שם הרבי כותב הפוך. שם הרבי כותב שכולן מתאימות זה דרגה יותר נמוכה. שם הרבי לומד פשט שכולן מתאימות, פירושו שהם דומים אבל הם מחולקים. זאת אומרת מסביב. הכוונה שיש לך הרבה נשמות אבל מסביב. זאת אומרת הדרגה הראשונה, מי יודע? בבינה שמה יש נשמות

24:16 מאוד יפה, מאוד פחות. אחרי זה דרגה שכולם מסים אויס. זאת אומרת שיש ריבוי נשמות, אבל אין אחד יותר גבוה מהשני, כולם שווים. אבל הם מחולקים, והערך של כולו זה איפה שנקודה אחת, שזה בכלל לא. אין כאן, אין כאן בכלל התחלקות. זה הכל עצם אחד. ככה הרבי לומד בשער חמישי. במקום אחר, אבל בליקוטי שיחות, אומר ככה כמו שאמרנו עכשיו, שכולם עושים את זה באותה מידה ובאותה דרגה. הערך עוד זה חכמה. אלא מה, ולכאורה צריכים להבין לפי כל הביאור הזה, צריך להבין שאלה פשוטה. ולכאורה למה האלטער רבי לא אומר לכתחילה את הרובד הנ"ל? למה האלטער רבי לא אומר לכתחילה שאהבת ישראל צריכה להיות בגלל שכולנו שווים וקו היחוד? למה האלטער רבי בכלל צריך להביא שדרגה של בינה, מי יודע גדלותם ומה לא וכו'. ולכאורה זו דרגה נמוכה. כל העניין של האלטער רבי כאן זה להסביר את כמוך, שאהבת ישראל צריכה להיות כמוך. כדי להסביר את כמוך זה דווקא מצד שורש הנשמה כפי שהוא מבחינה הכי גבוהה, באחוזה וייב, ששם נקודה אחת ממש. אז למה האלטער רבי לא הולך לכתחילה לעניין, למקום הזה? למה האלטער רבי מסביר ומביא גם כן שיש בחינה ששם יש מעלות, ושם צריכים להגיד שאף על פי כן מי יודע גדלותם ומה לא. אז למה האלטער רבי צריך להביא את זה? זה הרבי שואל בליקוטי שיחות. והרבי עונה ככה. זה נפלא, כי זה מגיע בוודאי. העניין זה האלטער רבי רוצה ללמד אותנו שאהבת ישראל צריכה להיות בכל הדרגות. דורשים מאיתנו אהבת ישראל. אז אהבת ישראל צריכה להיות בכל, בכל הדרגות של הבן אדם. מה זאת אומרת? שבאיזו דרגה שהבן אדם נמצא, בכל מצב של

26:28 הנשמה, באיזה מעמד ומצב צריך שיהיה אצלו העניין של אהבת ישראל. כי אם לא, אז זאת אומרת מתי אהבת ישראל היא אהבת ישראל? מתי? כשאני מגיע לבחינה כזאת של הנשמה כפי שבעצם. זאת אומרת, כדי שיהיה לי אהבת ישראל אני צריך קודם כל לגלות את היחידה שבנשמה. צריך לעשות עבודה שלמה של איך זה מתעורר. צריך להגיד הרבה לחיים ו-ולעשות הרבה, ולהגיע למעמד ומצב שיאיר אצלי יחידה שבנשמה עם כיפר אחרי אימא שמה, ואז כרגע שיאיר אצלי היחידה שבנשמה כמו זה בעצם, אז יהיה לי אהבת ישראל. ומה עם ה- מה עם חיי היום־יום? שמה לא יכול להיות אהבת ישראל? כי מצד הציור של הנשמה אז שמה אין אצלו את... האלטער רבי רוצה להסביר לנו כאן שבכל דרגה צריך אהבת ישראל. יש סוג של אהבת ישראל שזה מצד הנקודה של הנשמה. כמו שאומרים שזה מצד היחידה, כמו שאומרים שזה מצד, מצד, מצד שורש הנשמה ויחוד שמצד נקודה זאת כולם שווים. היה צריך את זה, אבל זה לא מספיק. צריך להוריד את אהבת ישראל גם לכוחות הפרטיים. זאת אומרת שגם בדרגה הזאת ששם יש חילוקי מדרגות, ואומרים הוא, הבחור הזה הוא בעל מידת... הבחור הזה הוא בעל סיבת... הבחור הזה הוא בעל מידת... הבחור הזה אוהב לעשות מקצועי. הוא אוהב לעשות חברות וכו'. כל אחד יש לו את העניינים שלו והוא ישפוט. גם בחילוקי המדרגות האלה, גם שמה צריך להגיע לאהבת... גם שם צריך להאיר את הנקודה של האחדות. אז זה הרבי מסביר שגם מצד הציור שלהם, אז מי יודע גדלותם ומעלתם ושורשם כראוי ויפה. וכמו שהרבי מסביר ומאריך את שיחות... הרבי מסביר שכמו שאפשר להבין את זה, ונגיע לגוף של הבן אדם,

28:31 אז הרי בגוף האדם אפשר להסתכל בשני אופנים. יש אופן אחד שבן אדם מסתכל על הגוף. הגוף יש לו הרבה איברים. מורכב. אז יש אופן אחד שכל האיברים שווים והכל זה נקודה אחת. זה גוף אחד. ויש אופן אחר שיש ראש ויש רגל, אבל ביחד כל אחד משלים את העניין של הגוף. כמו שצריכים את הראש כך צריכים את הרגל. אז מצד הנקודה הזאת באמת כן מרגישים את החילוקים. הוא ראש, הוא רגל. אלא מה, שכמו שצריכים את הראש כך צריכים... כולם צריכים יחד כדי להשלים את הגוף. אז זה, זה גם באהבת ישראל. יש סוג של אהבת ישראל שנרגש: כולם הם יהודים. מה זה משנה מה? אין כאן חילוקי מדרגות. מצד נקודת היהדות. אז משה רבנו, כמו שהרב לוי היה אומר, אבא של הרבי, בנקודת היהדות משה רבנו לא יותר יהודי מקרש וקרנים, וקרש וקרנים לא פחות יהודי ממשה רבנו. למה? זה יהודי. מצד נקודת היהדות כולם הם יהודים. זה סוג אחד של אהבת ישראל. סוג שני של אהבת ישראל, שגם מצד החילוקים שבהם, אז כל אחד משלים את השני וכולם ביחד מהווים חלק מגוף אחד. וזה כל העניין שהרבי מדגיש כאן את כמה סוגים של אהבת ישראל.