אגרת הקודש סימן י"א להשכילך בינה - ח״ו

00:00 מחזיק בפרק י"א איגרת הקודש, אה, קרוב לסוף והחלק האחרון של הפרק, "ואם". לפני שאנחנו ממשיכים הלאה אז האלטער רבי אומר פה דבר נפלא. אה, האלטער רבי אומר שכל הסיבה למה הקדוש ברוך הוא מביא לבן אדם, רחמנא ליצלן, קשיים בעניינים של בני חיי ומזוני. אז האלטער רבי אומר כי זה כל האדם, אה, אבל לא של האלטער רבי. כי עיקר בריאת האדם בעולם הזה הוא בשביל לנסות בניסיונות אלו. האלטער רבי אמר-- אומר פה שהקדוש ברוך הוא מנסה את הבן אדם. הסיבה למה יש לפעמים, אה, רואים שהדברים לא מגיעים, מקבלים אותם בקלות. כל מיני עניינים של ברכת השם בעניינים גשמיים, אה, וכיוצא בזה. אז האלטער רבי אומר כי עיקר בריאת האדם בעולם הזה, הסיבה העיקרית למה השם ברא אותנו פה למטה, הוריד אותנו לעולם הזה, זה בשביל לנסות אותנו בניסיונות האלו. אה, הקדוש ברוך הוא מנסה אותנו כדי לראות, לדעת, אה, מה, מה קורה בלב שלנו. האם אנחנו, כן, רוצים לקבל חיים מאלוקות, חפץ ורצון זה לחיות חיים אמיתיים, או אנחנו רוצים לקבל חיים מהעולם הזה, אה, רוצים, רוצים תאוות של הגוף, וזה כל החיים של הבן אדם. הסברנו בשיעור הקודם באריכות שכל החיים של הבן אדם מסתובבים סביב הנקודה הזאת. הקדוש ברוך הוא כל הזמן בודק אותנו, מנסה אותנו. כפי שהסברנו בשיעור הקודם שהפשט שמנסה אותנו זה ניסוי מלשון נס. הקדוש ברוך הוא מרומם אותנו. הוא מגלה בנו את הפנימיות שהיהודי הוא קשור לקדוש ברוך הוא ולא לקליפה וסטרא אחרא שרוצים רק לקבל לעצמם, כמו האר"י הקדוש, כל מה שהוא אמר פה קודם. עכשיו, כשנגיע לנקודה הזאת יש פה עניין מאוד חשוב שהרבי מדבר על זה

02:23 באחת מהשיחות. שאנחנו רואים בקשר לכל העניין של קבלת הייסורים, בקשר לעניין הזה של קבלת הייסורים בשמחה. אז רואים דבר מעניין שהאלטער רבי בתניא מדבר על זה בארבע מקומות ובכל מקום רואים איזה הבדל. אה, בכללות זה שלושה אופנים בקבלת הייסורים בשמחה. כשמסתכלים בתניא, איפה מוסבר העניין של, אה, של השמחה שצריך להיות בעניין העולם הזה, שאדם צריך לקבל את הכל בשמחה וגם זה לטובה. אז הרי בתניא זה מוסבר בליקוטי אמרים בפרק כ"ו. זה הפעם הראשונה שזה מוסבר. פעם השנייה זה באיגרת התשובה, בסוף איגרת התשובה פרק י"א ופרק י"ב. פעם השלישית זה פה בסימן י"א של איגרת הקודש, ופעם הרביעית זה בסימן כ"ב של איגרת הקודש. עכשיו כשמסתכלים בפרטים, מתחילים להסתכל בפנים מה כתוב. אז אנחנו רואים דבר מעניין שבכל מקום זה בכללות יש שלושה ביאורים, שלושה ביאורים שונים. אה, בפרק כ"ו של ליקוטי אמרים, שמה האלטער רבי מדבר, אה, עצה היעוצה איך הבן אדם מתפטר מדאגות, מעניינים גשמיים, בני חיי ומזוני. האלטער רבי מדבר על אותה בעיה. בן אדם יש לו בעיות בבני חיי ומזוני. מה העצה היעוצה להיפטר מהדאגות, שלא יהיה לו דאגות בעניינים גשמיים? אז אומר האלטער רבי שהעצה היא כמו שבחז"ל, לקבל בשמחה. ואז מה האלטער רבי מסביר שמה? למה צריך להיות לקבל בשמחה, שלא יהיה לו דאגות מענייני עולם הזה? האלטער רבי מסביר מכיוון שהעניינים שמגיעים, כל ההשפעות, זה הכל מגיע מהקדוש ברוך הוא, וההשפעות הטובות, חסד הגלוי, זה מגיע מדרגה יותר נמוכה, ברוך כי יש שם הוי"ה, ודווקא העניינים שבגלוי, הם למטה לא רואים את החסד, זה מגיע מדרגה יותר גבוהה, מגיע משם י"ה. אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה. חסד

04:48 הנעלם זה בדרגה יותר גבוהה ולכן בגלל שזה יותר גבוה אז גם למטה זה לא מתגלה, למטה אי אפשר לראות את זה בגלוי. הרי למדנו את זה גם פה לפני זה, כן, הכל פה, אבל זה הנקודה. זה לקבל את הייסורים בשמחה על ידי התבוננות שבעצם ב-ב- יש שמה דברים, טוב הנעלם, טוב הנסתר, וממילא זה לא יכול להיות לו דאגות מכל ענייני עולם הזה. זה הנקודה של פרק כ"ו בליקוטי אמרים. בפרק י"א, י"ב באיגרת התשובה האלטער רבי מדבר בקשר שונה אחר. האלטער רבי אומר למה בן אדם צריך לקבל ייסורים בשמחה? האלטער רבי אומר כי זה טוב מאד ועצום לו לנפש החוטא, שעל ידי זה הקדוש ברוך הוא מנקה אותו ומזכך אותו ומציל אותו מדינה של גיהנם, שבן אדם מקבל פה למטה, יהיה ייסורים קלים, אז למעלה זה מציל אותו מייסורים קשים, יהיה. האלטער רבי מסביר באריכות כמו בשמש, שהשמש הולכת פה למטה קצת אז למעלה השמש הולכת כמה אלפי קילומטרים, אז דרך זה קצת ייסורים פה למטה זה משלם על ריבוי ייסורים באין ערוך שהנשמה יכולה לסבול בעולם הבא. אז ממילא, אז בן אדם שיודע שזה טוב מאד ועצום לו, אז ממילא הוא מקבל את הייסורים באהבה. הוא יודע שעל ידי זה הקדוש ברוך הוא מכפר לו וסולח לו ומוחל לו כל עוונותיו ולכן צריך לקבל את הכל, הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, יהיה כל הגדלות שיש, הבן אדם צריך כל ה-, כל ה-, כל ה-, כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, מוחלים כל פשעיו. אז זה עבודה אחרת. עכשיו פה באיגרת הקודש האלטער רבי אומר דבר

06:47 שלישי. פה באיגרת הקודש האלטער רבי אומר שהעניין של הייסורים זה ניסיונות, שהבן אדם, הקדוש ברוך הוא מנסה אותו בניסיון, וזה כל עיקר בריאת האדם בעולם הזה, זה לנסות בניסיונות. זו עבודה אחרת לגמרי. זה לא העבודה של ליקוטי אמרים פרק כ"ו, וגם זה לא העבודה של, של, של איגרת התשובה. זו עבודה אחרת. האלטער רבי אומר שהבן אדם נברא בעולם כדי, כדי להתחבר, כדי לעבוד על אחדות הוויה אמיתית, והקדוש ברוך הוא כל הזמן שם אותנו בניסיון כדי לעורר אצלנו את הנקודה הזאת. האם אצלי הקדוש ברוך הוא אחד? האם אני חי את אחדות הוויה אמיתית או אני לא, לא, לא חי בזה? וכל הזמן בן אדם צריך לרצות לחיות בחיים האמיתיים, ואז יהיה, ואז, ואז אף שאין יחול, כמו שלמדנו, שדיברנו על זה. בסימן כ"ב באיגרת הקודש אמרנו יש מקום רביעי. איגרת הקודש סימן כ"ב, שמה האלטער רבי עוד הפעם מדבר על קבלת הייסורים בעניין התשובה. זה יותר דומה לאיגרת התשובה. שמה האלטער רבי אומר שהסיבה למה יש עניין של ייסורים וצריכים לקבל אותם בשמחה, האלטער רבי אומר, כמו מלך שהוא גם אבא ויש לו בן יחיד, והמלך בעצמו מנקה את הבן יחיד שלו. למה? כי הוא אוהב אותו. אה, לבן יחיד כואב והוא צועק, אבל הוא טיפש כי הוא לא שם לב שיש פה אהבה מאוד גדולה. הקדוש ברוך הוא רוחץ אותנו על ידי הייסורים, רוחץ את הצואה ומסיר, וזה קבלת הייסורים באהבה כמו אבא. האב חכם וצדיק ש-ש-ש-שמוכיח את הבן שלו, אז הבן לא יברח ממנו, להפך, הוא יקבל את זה באהבה כי הוא יודע שזה לטובה. אז זה בדוגמה כמו איגרת

08:47 התשובה, שזה וורט של כפרת עוונות. בכלל, למעשה, יש פה בתניא שלושה סוגי ביאורים בעניין של קבלת הייסורים. מה ההסברה בזה? למה כאילו, כאילו מה? למה בליקוטי אמרים הוא אומר עניין אחד, פה הוא אומר עניין אחר, ושאיגרת התשובה עניין שלישי? איך מסבירים את זה? אז לכאורה החילוק הוא במה מדברים, על איזה עניין מדובר. בליקוטי אמרים זה ספר של בינונים. ספר של בינונים זה לא ספר של תשובה. איגרת התשובה זה ספר של תשובה. ליקוטי אמרים ספר של בינונים, ושם האלטער רבי מדבר על עבודת השם. איך נכנס שם העניין של קבלת הייסורים? זה לא העניין של, של, של שהאלטער רבי בא להסביר. שם האלטער רבי בא להסביר איך בינוני עובד את השם בשמחה, איך כדאי להיות בינוני. בינוני פירושו שהוא עובד את השם במחשבה דיבור ומעשה. בפיך ובלבבך לעשותו. אז כדי להצליח במלחמת היצר צריך להיות בשמחה. אז איך אני מבטל את הדאגות? זו השאלה. יש לי דאגות. דאגות גשמיות, שזה מכביד על הבן אדם ומקשה עליו להיות בשמחה, וממילא יכול ליפול בידיים של היצר. אז ממילא כשבאים להגיע לבינוני, אומר האלטער רבי, בשביל זה ההתבוננות צריכה להיות טוב. חסד חומר חיים. כשאתה מתבונן, הבינוני צריך לעבוד על עצמו, להתבונן שגם בדברים הלא טובים נמצא הקדוש ברוך הוא בהדרגה, ונמצא שם דרגה יותר גבוהה מהקדוש ברוך הוא. אני לא מרגיש את זה, לא רואה את זה, אבל זה האמת. על ידי זה שהבינוני יעבוד על עצמו, להסתכל בעניינים האלה ולראות איך שבדברים החסד הנסתר שנמצא בתוך, בתוך, בתוך הניסיונות, ממילא זה לא יביא אותו לדאגות. זאת אומרת, המטרה בליקוטי אמרים פרק כ"ו זה לא, האלטער רבי לא מדבר שם על העניין

10:53 של, של איך להתייחס לגשמיות. זה לא העניין שם. שם העניין של האלטער רבי זה לעזור לנו להתגבר על הדאגות, להוציא את הדאגות מתוך, מתוך העניינים שמפריעים לנו. אז בשביל זה צריכה להיות ההתבוננות שהקדוש ברוך הוא נמצא פה, ממילא אין לך דאגות. זו הנקודה של פרק כ"ו בליקוטי אמרים. בפרק באיגרת התשובה אבל זה תשובה. שם האלטער רבי מעוניין להסביר איגרת התשובה. זה, זה העניין. מדבר לבעל תשובה. תראה, האלטער רבי מסביר שבעל תשובה, חלק מעבודת התשובה צריך להיות תשובה מיט אַ שמחה. ואז האלטער רבי מסביר שהשמחה זה חלק מהתשובה, כי כל ימיו בתשובה עילאה שהיא בשמחה רבה, ושמחה רבה זה גם לקבל בשמחה את הייסורים. ואז, אז כשמדברים בתשובה, אז שם קבלת ייסורים בשמחה זה מצד ההתבוננות שהייסורים זה חלק מהכפרה. לכן שם הוא מדבר על העניין הזה, ועל דרך זה בסימן כ"ב באיגרת הקודש האלטער רבי גם כן מדבר על עניין התשובה שם. זה התוכן שם של האיגרת, שהאלטער רבי דורש מהחסידים שצריך לדעת שהייסורים זה קשור עם עבודת התשובה, ולכן הוא מסביר את העניין של רוחץ את הצואה ומסיר. במקום ללכת לרבי, שם הוא מדבר על זה שחסידים לא צריכים ללכת לרבי ולבקש שיעזור לי בגשמיות, כי צריכים לדעת שזה כפרת עוונות, זה לקבל את זה באהבה. כידוע, בקשר לאיגרת הקודש סימן כ"ב, מה שר' לייבל גרונר סיפר שהרבי פעם אמר לו על האיגרת הזאת. למה חסידים באים לבקש? הרי כתוב פה האלטער רבי אומר בתניא שצריכים לקבל באהבה ולא ללכת לבקש ברכות. והרבי אמר, ר' לייבל גרונר ככה סיפר, שהוא היה לו חוצפה ואמר לרבי שגם אצל האלטער רבי החסידים המשיכו לבקש ברכות. אפילו אחרי שהאלטער רבי

12:47 כתב את המכתב הזה והרבי קיבל את זה. סיפור שלם. ר' ביילא[?] עליו השלום נפטר עכשיו בתקופה הזאת. על כל פנים. אז זה עניין. אבל פה יש עניין אחר לגמרי. פה האלטער רבי לא מדבר על עבודת הבינוני. פה האלטער רבי לא מדבר על תשובה. פה האלטער רבי מדבר על ההסתכלות של יהודי. איך צריך להסתכל, להתייחס לכללות העניין של גשמיות. זה המטרה של המכתב הזה. איך יהודי צריך להתייחס לעניין של גשמיות? להשכילך בינה כי לא זו הדרך. זה היסוד של אגרת הקודש י"א. איך חסיד צריך להתייחס לכל עניין של גשמיות? כשיש לו גשמיות וכשאין לו גשמיות. זה, זה היסוד פה. גם כשיש לו, שלא יהיה חפץ, לא להיות מונח בגשמיות וחפץ בחומריות, בחיי בשרים, בחיים זה, וממילא כשאין לו לא להצטער מזה. אז כאן האלטער רבי מגיע מעניין אחר לגמרי. כאן עבודתו לדעת שכל החיים זה ניסיון. לדעת שכל החיים הקדוש ברוך הוא מנסה אותנו. זאת אומרת בן אדם צריך לדעת, לדעת להתבונן שזה שהקדוש ברוך הוא עושה לי בחיים, שהדברים לא מגיעים בקלות, עניינים גשמיים, עניינים רוחניים, מה שזה יהיה, זה הניסיון שהקדוש ברוך הוא רוצה לנסות אותנו, לראות עד כמה אנחנו קשורים איתו. וזה הנקודה של אגרת הקודש י"א. שכללות העניין של הייסורים ואלו מה זה, זה ניסיון לראות אצל הבן אדם עד כמה הוא מאמין, עד כמה הוא קשור, עד כמה מאיר אצלו העניין של אהבת הוי'. האם הוא רוצה לקבל חיות מהקדוש ברוך הוא וזה העיקר אצלו בחיים? או האם הוא רוצה טוב לו, מה שגם יהיו, רק מה שיהיה, לחיות כמו שהאלטער רבי אומר חיי הגויים. אז זה,

14:41 זה, זה וורט של הרבי בליקוטי שיחות בחלק א'. אני לא זוכר עכשיו באיזה פרק שזה נמצא, אבל שם הרבי מסביר את העניין של השלושת, שלושת העניינים האלה בתניא. וממילא זה בפרט מסוים, דווקא בפרק הזה שהאלטער רבי לא מדבר על סוג בן אדם מסוים, זה מכתב כללי לכללות החסידים. איך צריך להיות ההנחה, השקפת עולם של חסיד. לדעת שכל החיים שלנו זה מסתובב סביב הנקודה הזאת. מה מונח אצלי בכוונה? וכפי שדיברנו בשיעור הקודם, מה המרכז אצלי? הקדוש ברוך הוא המרכז אצלי וממילא זה העיקר. וממילא אני לא מתרגש מכל שאר הדברים, מקבל את הכל בשמחה, או שהישות שלי והתאוות שלי ואז אני מתלונן ונכנס לעצבות וכולי וכולי. טוב, עד כאן זה בקשר למה שלמדנו קודם. נמשיך הלאה בשורות האחרונות של הפרק. כן, מי שרוצה לשאול פה שאלה. נמשיך הלאה בחלק האחרון שבדף קי"ז. אומר האלטער רבי: ויאמין שבאמת הוא חי בו. אומר האלטער רבי, בן אדם צריך לעבוד על עצמו, להאמין. במה צריך להיות עבודת השם? עבודת האדם צריך להיות להאמין שבאמת הוא חי בו, שבאמת הוא בפועל ממש חי, חי מהקדוש ברוך הוא, וכל צרכיו וכל ענייניו משתלשלים באמת בפרטי פרטיותיהם מהוי' ולא מסטרא אחרא. בן אדם צריך להאמין כל הזמן שכל פרט ופרט בחיים שלו וכל העניינים שיש לו, ולו מה זה הגשמי, מאיפה מקבל את זה? מקבל את זה רק מהקדוש ברוך הוא ולא מהסטרא אחרא. וממילא מכיוון שזה מגיע מהקדוש ברוך הוא, אז הכל זה טוב. כמו שאמרנו קודם, מכיוון שזה מגיע מהקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא, הוא טבע הטוב להיטיב, הקדוש ברוך הוא הוא טוב בעצם. הוא

16:42 החיים והטוב והיפה. וממילא מכיוון שהשפע הזה מהקדוש ברוך הוא אז הכל הוא טוב ממש, ולכן הוא תמיד בהווה, תמיד תמיד בשמחה ותמיד בביטחון מהקדוש ברוך הוא. כי ההשפעה שהוא מקבל זה ישר מהקדוש ברוך הוא ולא מכל שום דבר אחר, כי מה' מצעדי גבר כוננו. הקדוש ברוך הוא, הוא זה שמתכנן את המצ-- את הצעדים של הבן אדם. זאת אומרת הפסוק אומר, זה פסוק בתהילים, הפסוק אומר בקפיטל ל"ז נראה לי, מה' מצעדי גבר כוננו. הוא אומר, דוד המלך אומר שכל צעד וצעד, כל פרט ופרט, כל תנועה בבן אדם. אז מה' מצעדי גבר, הקדוש ברוך הוא הוא זה שמכין, מתכנן. אז אם הקדוש ברוך הוא מתכנן את זה והוא כל תנועה שלי, אז הרי הקדוש ברוך הוא ודאי הוא עצם הטוב וטבע הטוב להיטיב. וממילא אז אני בטוח שזה הכל, הכל זה טוב. בין אם אני רואה את זה ולא רואה את זה, אבל אין לו דאגות, אין לו צער, אין לו. הוא יודע שזה הכל טוב בעצם. אז כי מה' מצעדי גבר כוננו ואין מלה וכולי. אין מלה זה פסוק אחר. אז תראה, הוא מחבר פה שני פסוקים. אין מלה זה פסוק בקפיטל קל"ט כנראה. שם כתוב, בקל"ט כתוב אההה, גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו. ותושע ליל כפיך. לא זוכר את כל המילים שמה, זה פסוק בתהילים שהוא אומר שהקדוש ברוך הוא ברא אותי והוא יצר אותי והוא והוא מסתכל, הוא והקדוש ברוך הוא. הוא עשה את כל המציאות שלי. וממילא, כיוון שהקדוש ברוך הוא עשה את כל המציאות שלי ואין מלה, אני, אין לי שום... הבן אדם, אין לו שום דבר מה להגיד,

18:39 מה להוסיף, מה לשנות. הוא יודע שהכל, הכל הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא שומר ודואג על כל פרט ופרט. אז זה הנקודה. אז האלטער רבי יש כמה פסוקים שמשם רואים את העניין של ההשגחה פרטית, והקדוש ברוך הוא שמשפיע בכל פרט ופרט, וממילא בן אדם לא מצטער ולא עושה שום דבר. הוא בטוח בביטחון גמור שהכל זה טוב באמת, ואם כן הכל טוב בתכלס. אז כל העניינים הם טובים בתכלס, מכיוון שזה הכל זה אלוקות. רק שאינו מושג. לפעמים לא רואים את זה בגילוי, כי זה טוב הנעלם, כמו שאמרנו קודם. הנה יש פה וורט של הרבי. הרבי מוסיף פה בקשר למה שהרבי אומר: "כי מה' מצעדי גבר כוננו". למה האלטער רבי מביא דווקא את הפסוק הזה? כי יכול להביא עוד הרבה פסוקים שרואים שם שהקדוש ברוך הוא שומר על הבן אדם ודואג לבן אדם ומשפיע על הבן אדם. יש ריבוי פסוקים גם לפני תהילים ולפני זה. אנחנו אומרים בתפילה, אנחנו אומרים הרבה פסוקים. למה האלטער רבי בחר דווקא בפסוק הזה? אז הרבי אומר שכתוב בגמרא על הפסוק הזה. הגמרא לומדת: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". הגמרא אומרת שבן אדם מקבל איזו מכה קטנה ביד, נוקף אצבעו, כאילו הוא קיבל איזו מכה, כאב באצבע. זה הבן אדם מקבל איזשהו כאב הכי קטן. זה בגלל שמלמעלה הכריזו שהבן אדם הזה יקבל עכשיו את הכאב הזה, כי הבן אדם הזה היה צריך לקבל את הכאב מאיזו סיבה שתהיה. אז האלטער רבי ב-- ומש-- איפה לומדים את זה? "כי מה' מצעדי גבר כוננו". הגמרא לומדת את זה משם. אז הרי--

20:35 אז האלטער רבי מביא דווקא את הפסוק הזה, כי מכיוון שהרי כאן בפרק האלטער רבי מדבר על עניין של ייסורים, שאדם יש לו ייסורים בעניינים גשמיים, אז לכן הוא מביא דווקא את הפסוק הזה, כי הגמרא מהפסוק הזה לומדת שאפילו הייסורים הכי קטנים של נוקף אצבעו, זה, זה, זה הכל מהקדוש ברוך הוא. לכן האלטער רבי מביא את זה דווקא פה. הרבי אומר בביאור הזה, הביאור בשיעורים בספר התניא, שמכאן רואים עד כמה כל מילה בתניא מדויקת. גם זה שהאלטער רבי בוחר בפסוק מסוים. זה לא סתם לשון של מליצה וזה, אלא שהפסוק הזה דווקא מגיע לענייננו. טוב, אז בוא, בוא נסיים את ה-- את השורות האחרונות של הפרק. אומר האלטער רבי: "ובאמונה זו באמת", כשהבן אדם מאמין, כל ה-- זה הסיכום שהאלטער רבי עכשיו בא ואומר. האלטער רבי עכשיו אומר פה חידוש מאוד גדול. הוא אומר: "ובאמונה זו באמת". האמונה שהבן אדם מאמין באמת הזאת, שהכל זה טוב, כי הכל זה הקדוש ברוך הוא, ממילא הכל זה טוב, הכל זה חסד. אז האמונה הזאת שבן אדם מאמין באמת הזאת, "נעשה הכל טוב גם בגלוי", זה מביא שהטוב יתגלה גם בגלוי. "נעשה הכל טוב גם בגלוי", זה עושה שגם בגלוי הבן אדם יהיה טוב. למה? הרי מה הקשר? למה זה לא יישאר טוב הנעלם? אז האלטער רבי אומר ביאור: "שבאמונה זו שמאמין שהרע הנדמה בגלוי כל חיותו מטוב עליון". כשהבן אדם עובד על עצמו ועל להחדיר את האמונה הזאת, שהוא מאמין שמה שבגלוי זה רע, זה רק דמיון, אבל באמת הרע הזה מגיע מטוב, וזה החיות של הרע הזה, זה מטוב עליון, שהוא חכמתו של הקדוש ברוך הוא שאינו מושג.

22:37 והוא-- והיא העדן שלמעלה מעולם הבא. הרי באמונה זו, בזה שהיהודי מאמין בדבר הזה, הוא מאמין שבעצם הכל זה הטוב, העדן שלמעלה, נכלל ומתעלה באמת הרע המדומה בטוב עליון הגנוז. זה גורם שהרע שפה למטה נדמה לרע, אז הרע הזה נכלל בטוב הגנוז, ואז מתגלה הטוב הגנוז פה למטה, ואז נהיה גם כן טוב בגלוי למטה. מאוד מעניין מה שהאלטער רבי אומר פה, וצריכים להבין את זה. מה זאת אומרת? למה על ידי זה שאני מאמין שזה, שזה טוב, אז, אז, אז נהפך הטוב והרע, הרע לטוב בגלוי גם כן? כי כל היסוד שהאלטער רבי הסביר פה בפרק זה שהרע, מכיוון שזה טוב כל כך גבוה, אז למטה לא יכולים להרגיש את זה. דיברנו על זה בשיעורים קודמים. יש אור כל כך גדול, אז בעיניים שלנו זה לא, לא יכולים ליהנות מזה. לפעמים גילוי כל כך גדול, אז למטה זה בא בדרך שבירה מגודל הגילוי. למה אומרים שאם אני מאמין בזה, אז זה גופא הופך שה-- שהרע נהפך לטוב גם בגלוי? מה ההסברה? מה הוא אומר? שבגלל זה שאדם מאמין שהרע הנדמה, חיותו מטוב עליון, על ידי זה נכלל ומתעלה הרע המדומה בטוב עליון. ואז מה קורה? כי חסר לי הסבר פה. אז למה? למה פתאום זה נהיה טוב בגלוי פה? יש, יש כל מיני ביאורים שחסידים רוצים להסביר, אבל יש את הביאור שהרבי מסביר, וזה הביאור האמיתי. י-יש חסידים שרוצים להסביר שהכוונה היא לא שבפועל נהיה הטוב בגלוי, אלא בנפש. כאילו בבן אדם הוא שמח, טוב לו כי הוא יודע שזה טוב והכל טוב, אז ממילא הוא לא מתפעל מהרע. אבל הרבי אומר לא, הכוונה היא שנהיה טוב.

24:32 בטוב הנראה והנגלה גם כן. אז הרבי לומד פשט שהמילים האחרונות כאן בפרק י"א זה היסוד של כל הפתגם הידוע של "טראכט גוט וועט זיין גוט". זה היסוד של הסיפור הידוע עם הצמח צדק, אחד מהיסודות אצל הרבי, זה אחד מהיסודות בעבודת השם. המון מכתבים, הרבי כותב במכתב, באיגרת, יש מכתב של הרבי ליהודי בקשר לעניין הזה. במכתב הרבי כותב שזה עובד במידה כנגד מידה. הרבי אומר, כמו שאצל הבן אדם היה-- האמונה זה דבר נסתר. כל יהודי מאמין בקדוש ברוך הוא, אבל כשאני מביא את האמונה ביום יום, אני חי את זה ואני שמח וזה, אז יש פה איזו התגלות מן ההעלם אל הגילוי. על דרך זה, זה גם מגיע לטוב הנעלם וטוב הגלוי. טוב הנעלם זה גם מאוד גבוה, שזה בהעלם, אבל על ידי זה שאני בנפש שלי מביא את האלוקות בגילוי, אני חי עם הקדוש ברוך הוא, אני שמח ואני מרגיש את זה, יש לי ביטחון גמור באלוקות. אז מידה כנגד מידה, אז גם למעלה, העניינים שהטוב שלהם זה רק למעלה, פועלים שזה יתגלה גם פה למטה, ואז נהיה טוב גם בטוב הנראה והנגלה. ויש את השיחה בחלק ל"ו, אנחנו נסביר את זה בעזרת השם בשיעור הבא יותר בפרוטרוט, כי זה בעצם יסוד מאוד, מאוד גדול בעבודה. איך צריך להיות עבודת השם של חסיד? "טראכט גוט וועט זיין גוט", וזה מביא שיהיה גוט גוט בפועל ממש. ממילא שהקדוש ברוך הוא יעזור שנזכה ונראה את זה בעיני בשרנו.