אגרת הקודש סימן י"א להשכילך בינה - ח״ג

00:00 אנחנו עוצרים פה באמצע פרק י"א באגרת הקודש. האלטער רבי מבאר איך בן אדם צריך, אה, להיות בשמחה כל הזמן. איך בן אדם עושה שישכון אור ה', להיות כלי ומשכן לאלוקות. זה על ידי שיהיה אצלו בטל רצונך, ביטול הרצונות לגמרי, ולא יהיה לו שום רצונות בעניין של עולם הזה כולו. כל הרצון שלו יהיה רק באלוקות, רק מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. איך מגיעים לכזה דבר? אז האלטער רבי דבר ראשון אמר שהיסוד צריך להיות האמונה. צריך להיות האמונה, ולא סתם אמונה, אלא אמונה אמיתית ביוצר בראשית. האמונה צריכה להיות במה שאנחנו לומדים, האמונה בעניין של יוצר בראשית. מה פירוש יוצר בראשית? אז האלטער רבי מסביר, בכללות העניין זה האמונה באחדות הוי'. בפרט העניין של אחדות הוי', כמו שמוסבר על ידי הבעל שם טוב, שזה העניין שהתהוות בריאת העולם זה בכל רגע ורגע, שהקדוש ברוך הוא מהווה את כל הנבראים מאין ליש. זה כללות ההסברה לנו באחדות הוי', האמונה האמיתית באחדות הוי' שהכל בטל במציאות ומתהווה כל רגע ורגע. אבל כאן האלטער רבי מוסיף שהאמונה הזו צריכה להיות לא רק סתם בעניין של אחדות הוי', אלא האמונה הזו צריכה להיות בעניין של יוצר בראשית. בראשית זה ספירת החכמה, שההתהוות של כל הנבראים בכל רגע ורגע זה מאין ליש. מאיפה? מחכמתו יתברך דווקא. שהחכמה הוא זה, כולו מחכמתו יתברך. חכמה מהווה יש מאין. למה כאן הגיע להסביר את העניין של חכמה דווקא? אז האלטער רבי מסביר, מכיוון שחכמה זה העניין של מקור החיים והטוב והעונג, בחינת עדן שלמעלה מעולם הבא. הרי כאן בפרק הזה האלטער רבי רוצה להסביר איך האמונה באחדות הוי' מביאה את הבן אדם שהוא יהיה תמיד

02:12 בשמחה, בכל מקום ומצב, בכל מצב וכל אופן, גם כשחס ושלום כלפי חוץ נראה שיש מצבים שהם לא טובים בגשמיות, גם אז שבן אדם יהיה בשמחה. אז כדי שבן אדם יוכל להיות תמיד בשמחה זה דווקא על ידי האמונה הזו. וזה שלא רק סתם התהוות יש מאין, שההתהוות יש מאין זה מחכמתו יתברך. מכיוון שחכמתו יתברך, חכמה, זה נקרא בחינת עדן, וזה התענוג האמיתי. עדן שלמעלה אפילו מגן עדן זה מקור החיים והטוב והעונג, ולכן ברגע שבן אדם יודע שבכל רגע ורגע כל המציאות שלו וכל העולם מתהווה מאין ואפס המוחלט, מהחכמה של הקדוש ברוך הוא, ממקור החיים והטוב והעונג, וממילא אז הכל זה טוב. לא יכול להיות שום עניין בלתי טוב, לא טוב. בוא נראה את זה בלשון, מה אומר-- בלשון התניא אומר. הוא אומר, כשיתבונן האדם בעומק הבנתו, שורה אחרונה מעמוד, מעמוד, מהעמוד הראשון של הפרק, כשיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו הווייתו מאין בכל רגע ורגע ממש, האיך יעלה על דעתו כי רע לו או שום ייסורים מבני חיי ומזוני? איך יחשוב? איך יעלה על דעתו שיש לו איזשהו עניין של ייסורים מכל עניינים של בני חיי ומזוני או שאר ייסורים בעולם? הרי האין שהיא חכמתו יתברך הוא מקור החיים והטוב והעונג, והוא העדן שלמעלה מעולם הבא. זה הבחינה שנקרא עדן. עדן זה מקור התענוגים שלמעלה מעולם הבא, יותר גבוה אפילו מגן עדן. רק מפני שאין מושג, אדרבה, בגלל שזה דרגה כל כך גבוהה, בחינת עדן, שעדן זה דרגה כל כך גבוהה של תענוג, שזה יותר גבוה אפילו מגן עדן. כל שכן וכדומה, אומר שזה יותר גבוה מהעניין של תענוג, כפי שזה מושג על ידי

04:15 הסוג השייך לנו פה למטה. בגלל שזה דרגה כל כך גבוהה, לכן נדמה לו רע או ייסורים. לכן הבן אדם חושב שכאן מדובר על עניין של רע או ייסורים. זה בדמיון שלו. מצד זה שזה דרגה כל כך גבוהה, הוא לא משיג את זה. אבל באמת אין רע יורד מלמעלה. אין שום דבר רע שיורד מלמעלה. והכל טוב. כל מה שהקדוש ברוך הוא משפיע, בפרט שההשפעה מגיעה מחכמתו יתברך, מבחינת עדן, אז כל ההשפעה שמגיעה מהקדוש ברוך הוא, הכל זה חיים, טוב ועונג. אז והכל טוב, רק שאין לו מושג לגודלו ורב טובו. בגלל שזה דבר כל כך נעלה, כל כך גבוה, אז הבן אדם לא יכול להשיג את זה בגלל שאין לו את הכלים להשיג את זה בכלים שלו. אבל מצד ההשפעה מלמעלה, אדרבה, זו השפעה של טוב כל כך גבוה, כל כך נעלה, שפה למטה בן אדם מקבל את זה באופן שלא מרגיש את זה. מה הביאור? בוא ננסה להבין קצת את הביאור. מה פירוש? מה זאת אומרת? תראה במה מסביר פה. תראה שבגלל. אבל תראה, אבל תראה מה מסביר פה. שבגלל שמדובר פה על משהו כל כך נעלה, אדרבה, זה דווקא בגלל שזה טוב כל כך כל כך גבוה, אז לכן הבן אדם לא יכול להשיג את זה. מה ההסברה בזה? דרך אגב, בחור שואל פה מה זה העניין של שאר ייסורים. הוא אומר בני חיי ומזוני, אומר שאר ייסורים. תראה, השאלה אם שאר ייסורים הכוונה ייסורים רוחניים, יכול להיות. יכול להיות גם עוד עניינים גשמיים, גם חוץ מבני חיי ומזוני. הרי הרי יש עוד עניינים בעולם, שהם לא ממש בעניינים של בני חיי

06:05 ומזוני. כן, יכול להיות לפעמים ייסורים שקשורים, לדוגמה, ייסורים של שלום בית. יש לפעמים ייסורים שבן אדם סובל מהסביבה שלו, חברים וכיוצא בזה, סביבה לא טובה, אז זה לא נכלל ממש בבני חיי ומזוני. אז גם בגשמיות יש עוד דברים שהם לא ממש חלק מבני חיי ומזוני, ויש גם ייסורים רוחניים. אבל שאר ייסורים בעולם. אז... אז מה? אז מה? אז שנגיע לענייננו. אז מה הפשט פה? ההסברה? מה הכוונה שהרב אומר שהמדובר על טוב כל כך גבוה שזה למעלה מהעולם הבא, ולכן פה למטה, בגלל שזה כל כך גודלו ורוחבו, לא יכולים להשיג את זה. קצת להבין את זה. מה זאת אומרת בגשמיות? יש משל מאוד פשוט בגשמיות. המשל המאוד פשוט שמובא לפעמים: יש לדוגמה כשאתה נמצא בחדר שיש בחדר אור. האור הוא דבר שהוא דבר טוב. והרי כתוב: וירא אלוקים את האור כי טוב. האור זה דבר טוב. למה? כי האור נותן לך להסתכל, לראות, ושתוכל ליהנות. האור זה התחלת כל ההנאות. ויחד עם זה, אז לפעמים יש אור כל כך חזק, שמגודל האור זה כל כך... האור נמצא כל כך בתוקף שזה מבלבל את הראייה. אתה לא יכול לראות. אז מצד האור, אז אדרבה, זה אור הרבה יותר גדול. אבל מצד המקבל, בגלל שהאור זה כל כך חזק והוא לא יכול להסתכל, אז בשביל הבן אדם זה פועל אצלו להפך. זה נראה כאילו שהוא לא יכול להסתכל. יש ריבוי אור, זה מסנוור מה שנקרא את העיניים, כי העיניים... שהוא לא יכול לראות. אז הריבוי אור פה לבן אדם זה פועל פעולה הפוכה, שהוא לא יכול לראות טוב. זה משהו גשמי. זה עדיין לא מסביר איך שזה טוב.

08:04 מה טוב שבזה. אבל יותר רוחני כדי להבין את זה, זה המשל מהעניין הזה גופו שהרב מביא פה מעניין החכמה. הרי האלטער רבי מדבר פה על חכמה, אומר שחכמה זה מקור החיים הטובים והנעימים. אז בוא אני... אז אדרבה, המשל של חכמה זה משל הכי טוב כדי להבין מה שאנחנו מדברים פה. אנחנו רואים בנפש האדם יש חכמה ויש בינה. חכמה ובינה זה בכוחות הנפש, מבשרי אחזה אלוקה. אנחנו רואים יש הבדל מאוד גדול בין חכמה ובינה. כשבן אדם לומד עניין ומשכיל השכלה, אז קודם כול יש הבדל, יש חכמה. חכמה זה ברק המבריק, הנקודה, מאיר אצלו האור של העניין ומאיר אצלו בכל התוקף, הוא מרגיש את האמת של הסוגיה, זה ווערט ליכטיג, נהיה אצלו אור בעיניים. זה העניין של חכמה שבנפש. אחר כך החכמה הזאת צריכים להלביש את זה בבינה. בבינה, אז הבן אדם מוריד את העניין באותיות של הבנה והשגה והסברה, ושואלים דוגמאות והסברים, וזה נקרא כוח הבינה. אז עכשיו, מה יותר, מה מה מה מה יותר טוב? מה יותר גבוה? מה יותר נעלה, חכמה או בינה? כאילו חכמה או בינה, מה המעלה שיש בחכמה על בינה ובינה על חכמה? אז כאן אנחנו יכולים לראות את זה במוחש. מצד אחד אני אומר, מה יותר נעלה? חכמה יותר נעלה מבינה. בהארת החכמה מאירה אמת. כשבן אדם נמצא בשלב של חכמה, אז כשבן אדם... ההשכלה של חכמה זה השכלה הרבה יותר בהירה, הרבה יותר עמוקה, הרבה יותר בתוקף. האמת מאיר בכל התוקף. בהארת החכמה זה הבהירות, הליכטיקייט, העשירות של השכל מאיר בהארת החכמה הרבה יותר. מה שאין כן כשזה בא בבינה זה כבר לא עם כל הרייכקייט, זה כבר מאבד את

10:02 האור, את הרייכקייט, את האמת. זה יורד. בלשון החסידות, כל הסוגיה בריחוק מן העצם. בחסידות, במאמרים מסבירים, כששכל יורד בהשגה אז ההשגה מ־מ־מ־מ... או, איך אומרים, זה זה זה מחשיך. זה המילים וההסברים, זה זה זה כבר מוריד הבהירות, הרייכקייט, הליכטיקייט של העניין. זה כבר לא כל כך בכל התוקף, כי זה מצד ריבוי אותיות, המשלים והביאורים, אז זה כבר יותר בהלבשה. לאידך גיסא, אם תשאל את הבן אדם איפה הוא מבין יותר, איפה זה נקלט אצלו יותר, ודאי שבינה יותר מחכמה. בחכמה אני מתבטל. חכמה זה כוח מה, זה ביטול. אז כשזה מאיר בחכמה, אז שמה בנפש זה פועל עניין של ביטול. הבן אדם, זה זה הרגע של חכמה, השלב של חכמה, זה האור, האמת מאיר בנפש. באותו רגע הבן אדם כאילו אין ואפס, הוא מתבטל לגמרי. האור, האמת מאיר, מקיף אותו לגמרי והוא הוא נהיה כלום, מתבטל. מה שאין כן בבינה, אני מבין, אני יכול להסביר את זה. יש פה הסבר, יש פה משל, יש פה פרטים. זה בהשגה והבנה. אז מה אני מעדיף? חכמה או בינה? מה עדיף? מה יותר טוב, חכמה או בינה? תלוי מה אני מחפש. אם אני מחפש שאני אשיג, אז בינה ודאי יותר טוב. שמה יש לי הסברים, משלים, דוגמאות, אז אני קולט את זה יותר בשבילי. אם אני מחפש ההסברה שלי, אבל אם אני מחפש את האמת של העניין, את העומק, את הרייכקייט, את ה... את אמיתיות העניין, אדרבה, בהארת החכמה העניין מאיר יותר. זה המעלה של חכמה על בינה. אז כמו שאנחנו אומרים בנוגע לחכמה ובינה, שמצד אחד הכי בינה יותר טוב מצד ה... מצד המקבל, בגלל שאני מרגיש

12:02 שאני משיג את זה. אבל מצד אמיתית העניינים, אז אדרבה, בבחינת חכמה שמה העניין מאיר הרבה יותר נעלה, הרבה יותר עמוק. אז מה אני מחפש? אני מחפש את האמת של העניין או אני מחפש שאני אבין? אם אני מחפש את האמת של העניין אני רוצה חכמה. אם אני מחפש שאני אבין, אני מחפש בינה. אז לפי זה אומר האלטער רבי אותו דבר גם פה. מצד העניין של, של, של חכמה אומרים שראשית חכמה זה לא מבינה. מגיע מספירת החכמה, וחכמה, אומר, זה בחינת עדן של עולם הבא, ולעולם בגן עדן. כמו שאמרנו בשיעור הקודם, גן עדן זה ״ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן״. בגן עדן יש בינה, ומהבינה יוצא נהר מעדן. מהחכמה יוצא נהר לבינה וזה מתלבש בגן עדן. אז בגן עדן אומרים נהנין מזיו השכינה. נהנין מזיו השכינה זה השגה. גן עדן זה מקום שהנשמה משיגה אלוקות ומצד זה תענוג. אז הנשמה שמה אוהבת את השם. יש אהבה ויראה, כמו שכתוב בהתחלת התניא, שמה זה גן עדן. גן עדן זה האור, זיו השכינה, שהוא תענוג המושג. אז זה השגה, זה בינה. נו, אבל יש את העדן של עולם הבא. חכמה, חכמה, שמה מאיר אין סוף כמו שהוא בעצם, לא בהתלבשות בבינה. שמה מאיר בחכמה כוח, כוח הביטול, שמה מאיר האמת של העניין בלבד ונגיע לנפש מה זה פועל ביטול במציאות תכלס. וזה התהוות יש מאין. התהוות יש מאין באמיתית העניינים, מאיפה זה מגיע? מחכמתו יתברך, ממדרגה של חכמה ששמה נרגש האמת שהוא לבד ואין זולתו, ביטול במציאות. ולכן מצד הדרגה של האור זה אור הרבה יותר גבוה. חכמה זה אור הרבה יותר גבוה. שמה מאיר

14:06 האמת של אלוקות, האמת של העניין ודאי מאיר בדרגת החכמה. מצד הבן אדם, הבן אדם מתבטל במציאות או יהיה מציאות, הוא מתבטל ולכן הוא לא משיג את זה. וזה מה שהאלטער רבי אומר. אתה שואל איפה מאיר אלוקות יותר גבוה? ודאי שחכמה יותר גבוה. ואדרבה, מכיוון ששם אלוקות מאיר יותר גבוה, והאלוקות הרי הוא מקור התענוגים, מקור החיים. כי עמך מקור חיים, הרי הקדוש ברוך הוא אמיתת, הוא אמיתת התענוג, אמיתת החכמה. שמה העיקר זה לא רק האור. בבינה זה רק האור של התענוג. בגן עדן זה האור של התענוג. אבל בחכמה מאיר עצמו של התענוג. אלא מה, מצד המקבל זה לא נרגש. אז זה השאלה: מה אני מחפש? אני מחפש שאני ארגיש את התענוג או אני מחפש איפה נמצא אמיתת התענוג? אם אני מחפש איפה אני מרגיש את התענוג, אז בינה יותר טוב מחכמה. אם אני מחפש איפה האמת של התענוג, איפה מאיר אמיתת החיים הטובים, אדרבה, שם מאיר באופן הרבה יותר נעלם. זה הלשון שהאלטער רבי אומר פה: ״והכל טוב, רק שאין לי מושג לגודל גבהו ורחבו״. דווקא בגלל שזה כל כך נעלה, הבן אדם לא משיג את זה. פעם שמעתי ר' יואל, פעם דיבר על העניין הזה, ר' יואל כהן, שיעורי חסידות. אז הוא אמר משל מאוד יפה, הוא אמר על זה. הוא אומר, תגיד לבן אדם: יש לך שתי אפשרויות. אתה רוצה פה להמחיש את העניין פה, העניין הזה שמדברים, ההבדל בין חכמה לבינה, טוב הנעלם, טוב הגלוי. אומר, תגיד לבן אדם: תשמע, יש לך שתי אפשרויות. יש לך אפשרות לשמוע שיעור מאיזשהו מגיד שיעור שמסביר מאוד יפה, מדבר מאוד יפה ויסביר

16:15 לך מאוד טוב. או יש לך אפשרות, כן, להיות באיזשהו מקום, איזה חדר, ששמה אתה תשמע איך, איך איזה צדיק מאוד גדול, איזה רבי, צדיק מדבר, אבל אתה לא תבין. אותו עניין, כן? יכול להיות אותו עניין, אבל אתה יכול לשמוע את זה מהפה של איזה רבי, הצדיק שאומר את זה, ואתה לא תבין את זה כי הרבי מדבר באותיות מאוד גבוהות ואתה תתבטל, אולי לא יהיה את זה בהשגה. אתה יכול אותו עניין לשמוע את זה לא מהרבי עצמו, מהצדיק עצמו, אלא מתוך, מפי איזשהו מתורגמן, מישהו שיסביר לך את זה בשפה שלך שתוכל להבין. אז נשאל בן אדם מה הוא מעדיף? הוא מעדיף ל-להיות נוכח ולשמוע את זה מהרבי בעצמו? או הוא מעדיף לשמוע את זה ממישהו שיסביר לו את זה בשפה שלו, שהוא יסביר והוא יבין? אז מה אתה רוצה? אז ודאי בן אדם נורמלי, יש לו אפשרות, מה זאת אומרת? אני יכול להיות פה ול-לראות ולשמוע איך שהצדיק בעצמו, הרבי בעצמו אומר את זה. אני לא צריך... איך, ממוצע? איי, אני אתבטל במציאות. אבל זה, זה הדבר הכי נעלה. בן אדם רוצה להתבטל במציאות, הוא רוצה להיות במקום איפה שמאירה אמת. זה, זה בעצם העניין הזה, זה הוורט שהאלטער רבי אומר פה. זה גם כן בחסידות, במאמרים שמדברים, יש את הוורט הידוע בחסידות שמדברים, ההבדל בין על מנת לקבל פרס, בן אדם שמחפש גן עדן, מהמעשה של, למשל המאמר, אה, ״בימי אשרי יוסף״, שהרבי מדבר. ההבדל בין מה שהאלטער רבי אמר: ״איך וויל ניט דיין גן עדן״, לא רוצה גן עדן, לא רוצה עולם הבא, רוצה רק עצמות. ולגבי זה שעובד את השם בשביל לקבל גן עדן. אז זה

18:15 אותו דבר, אותה נקודה. מה אני מחפש? אם אני מחפש להישאר מציאות ולקבל אלוקות וליהנות מהקדוש ברוך הוא, אבל בתוך המציאות שלי, או אני מחפש את האמת של האלוקות. איי, כשאתה מגיע לאמת של האלוקות אתה אין ואפס, אתה מתבטל. אוקיי, זה רצון וחפץ ביהודי, רוצה להתבטל, כי שמה האמת, הוא מחפש את האמת. הוא לא מחפש איפה שהוא ירגיש יותר טוב. על דרך זה הנקודה גם כן פה, אותו דבר. כשמאיר אצלך הנקודה שאחדות הוי' אמיתית פירושו שההתהוות בכל רגע ורגע של כל הנבראים, כולל המציאות שלך, זה מחכמתו יתברך, והחכמה מאין תימצא, והחכמה היא מקור הטוב, מקור העונג, ובמילא אז אין מצב שהוא ירגיש מצב של ייסורים, יהיה לו רק טוב. אלא איי, הוא מרגיש פה למטה, לא נרגש אצלו בגלל שזה כל כך נעלם, לכן זה לא נרגש פה למטה בגילוי. על פי הביאור הזה סתם אפשר להבין יותר טוב למה האלטער רבי התחיל את המכתב, להשכילך בינה. דיברנו בתחילת הפרק שלהשכילך בינה, אז להשכילך זה חכמה, בינה זה בינה. להשכילך בינה. האלטער רבי בא לחבר פה את החכמה והבינה. זאת אומרת, מצד אחד אנחנו מדברים פה על חכמה. כל היסוד של הפרק הזה זה להגיע שחסיד צריך לעבוד על עצמו, שיהיה קשור עם חכמה, עם הדרגה של כוח מה, ששם זה ביטול במציאות, ולכן בטל רצונו, כמו שהוא אומר, שיהיה רצונו בטל במציאות ממש. ויחד עם זה אומרים שצריך להתבונן. האלטער רבי דורש מהחסידים שהנקודה הזו צריך להיות באיזה אופן שהאמונה האמיתית תהיה באופן שיתבונן האדם בעומק הבנתו ויצייר בדעתו. זאת אומרת שנקודת החכמה תאיר אצלו בבינה, שאתה מתבונן בחכמה בינה.

20:16 דעת, התבונן, להשכילך בינה. שנקודת החכמה, נקודת הביטול, להאיר את הביטול במציאות יחד בתוך ההשגה של האדם, בתוך השכל של הבן אדם, שעל ידי זה יהיה אצלו העניין שכל העניינים הוא מקבל את זה בשמחה ובטוב לבב. לכן גם כשחס ושלום המצב הוא שחסר לו בעניינים של ענייני עולם הזה, אז הוא לא מצטער. אדרבה, הוא עובד את הקדוש ברוך הוא בשמחה ובטוב לבב. זה האלטער רבי ממשיך הלאה ואומר: וזהו עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם. אומר האלטער רבי, העניין הזה שאנחנו מדברים פה עכשיו זה עיקר האמונה שבשביל זה הבן אדם נברא. פה מאוד מאוד חזק. זה לא דבר רגיל שהאלטער רבי אומר בצורה כל כך חריפה. זהו עיקר האמונה. הרי מדברים על אמונה. יש כמה וכמה עניינים באמונה. אומר האלטער רבי, לא, זהו עיקר האמונה בנוגע לעבודת האמונה, עיקר האמונה זה שיהודי צריך להאמין, שבשבילה נברא האדם, להאמין דלית אתר פנוי מיניה. האמונה שחוץ מהקדוש ברוך הוא אין שום דבר, ובאור פני מלך חיים. מכיוון דלית אתר פנוי מיניה אז הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום. והרי כל מקום איפה שהקדוש ברוך הוא נמצא, אז באור פני מלך חיים. הקדוש ברוך הוא מקור החיים, אז פני מלך זה רק חיים, ועל כן עוז וחדווה במקומו הואיל והוא רק טוב כל היום. וממילא איפה שהקדוש ברוך הוא נמצא צריך להיות עוז וחדווה. מכיוון שזה רק טוב כל היום, ממילא עבודת האדם צריך להיות בשמחה גדולה בכל עת ורגע ורגע, וזה גופא עיקר האמונה שבשבילה נברא האדם. כי יש פה עדיין כמה וכמה פרטים שצריכים להסביר. אנחנו נסביר את זה בעזרת השם בשיעור הבא. אבל יש פה כמה שאלות שבחורים שואלים. שאלה אחת.

22:12 שואלים פה, אני רואה פה משהו שואלים בצד. מישהו שואל: איך ייראה, מי מרוויח מזה? זה שהאלוקות נמצאת בהעלם ולא בגילוי. מה? מה התועלת? הרי אלוקות צריך להיות בגילוי בעולם. אז האמת היא שכן, זה צודק, זה נכון. וזה האלטער רבי יסביר בהמשך הפרק שזה גופא הניסיון, שעל ידי זה שאנחנו עובדים על עצמנו להכיר באמת הזאת, להכיר בעניין הזה, שהאלוקות הוא מקור החיים, הטוב הנעלם, גם כשזה לא מושג, וזה גופא עבודת האדם, שהבן אדם עומד בניסיון. הניסיון שהקדוש ברוך הוא נותן לנו להגיע להכיר בעומק העניין הזה, אז זה גורם שיתהפך המצב לטוב בגוף גם כן. ואז פועלים שהעניין הזה של הטוב הנעלם מתגלה גם בכלים של המקבל, שזה עוד יותר עבודה של להשכילך בינה. זאת אומרת, תכל'ס הכוונה זה לא שיישאר באופן כזה שלא משיגים את זה. תכל'ס הכוונה זה לא שתישאר אור החכמה ויישאר ביטול במציאות והעולם לא משיג את זה. זה לא הכוונה. תכל'ס הכוונה זה שהאור הזה יבוא בגילוי בהתלבשות בעולם. וזה האלטער רבי ימשיך הלאה בהמשך הפרק, שעל ידי האמונה בעניין הזה הוא גופא מהפך את המציאות בפועל, שגם בגוף הגשמי יתגלה העניין של הטוב הנעלם, יבוא לידי גילוי. וזה נכון, אבל כדי להגיע לזה צריך להיות קודם כול עבודה פנימית, להכיר שזה אמיתות הטוב הנעלם, ואז פועלים שזה יומשך גם כן בגוף וזה יתגלה בטוב הנראה והנגלה, וזה בעצם היסוד של להשכילך בינה, שתכל'ס הכוונה זה שיתחבר החכמה והבינה, שהביטול במציאות יחדור גם בעולם, גם כן בתוך גדרי המציאות גופא, שזה יתגלה למטה בטוב הנראה והנגלה, שזה בעצם מה שדיברנו גם כן בשיעור קודם, שזה עבודה של החיבור, של האמונה.

24:12 והביטחון. האמונה שהכל, אפילו עכשיו, זה טוב נעלם, זה טוב. והביטחון שהטוב הזה יבוא בגילוי ממש. וזה הסיפור של נחום איש גמזו ורבי עקיבא, ששם אצלם היו שתי העניינים האלה. אצל רבי עקיבא, שהוא אמר "כל דעביד רחמנא לטב עביד", על ידי שהוא עבד על עצמו באמונה הזאת, שכל דעביד רחמנא לטב עביד, הוא הוריד את זה בגילוי בעולם. ואז ראו בגילוי איך שכל הצרות שהיו לו, רחמנא ליצלן, זה הציל אותו. ועוד יותר אצל נחום איש גמזו, שראו שעצם זה ששמו את העפר בתוך הקופסה, זה עצמו עשה, עשה את הנס שהתבטלה הגזירה וכולי וכולי, שזה העניין של גם זו לטובה. אז זה בעצם העניין. בהתחלה זה נשאר בהעלם כי זה עניין חכמה וכולי שלמעלה מהבינה. זה לכן העולם לא כלי לזה. אבל על ידי שיהודי עובד על עצמו להכיר בזה, אז זה עצמו פועל שזה יבוא גם כן בגילוי למטה בטוב הנראה והנגלה. ממילא שהקדוש ברוך הוא יעזור שנזכה שאנחנו נראה את הטוב הנעלם בטוב הנראה והנגלה, יהיה בעיני בשר, וכבר ייגמר כל ההעלם והסתר וכל החושך, ושיהיה כבר טוב הנראה והנגלה בעיקר, בגאולה האמיתית והשלמה, משיח צדקנו תכף ומיד ממש. בפרט שנמצאים עכשיו בחודש אייר, "אני ה' רופאך", ונמצאים בסמיכות לפסח שני, ל"ג בעומר. אז ממילא בעזרת השם אנחנו נזכה לראות את הטוב הזה שיבוא בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים, שיתהפך החושך לאור ותהיה גאולה אמיתית והשלמה.