אגרת הקודש סימן י"א להשכילך בינה - ח״ב

00:02 דובר 1 אז דיברנו פה פרק י"א באגרת הקודש, החלק הראשון. אז הרבי כותב, אז ככל יכולתנו, כן? בא להסביר שלא זו הדרך ישכון אור ה', שבן אדם צריך לדעת שהדרך שישכון אור ה' זה לא על ידי, אה, חיי בשרים ובני חיי ומזוני, כי על זה נאמר בטל רצונך מפני רצונו. אז הרבי מסביר שצריך להיות הרצון שלו בטל במציאות. מה מש-- שלא יהיה לו שום רצון בענייני עולם הזה, שזה כולל את העניינים של בני חיי ומזוני, ועל זה נאמר על כרחך אתה חי. אז זו הנקודה שדיברנו. הסברנו בשיעור הקודם מה שהרבי מסביר פה, מה האלטער רבי רוצה לחדש. כאילו מאי קא משמע לן. אז הסברנו, כן, שבן אדם יכול לחשוב שהעיקר זה אתכפיא. כן, זאת אומרת שכן יש לו רצון, אלא מה, שהוא בפועל מתגבר על זה. אז האלטער רבי מסביר לו שיהיה רצונו בטל במציאות, שכדי להיות כלי שישכון עליו ה', שה' יהיה אצלו בדרך משכן, שיהיה אצלו בגילוי באופן פנימי, יהיה בקביעות, אז צריך להגיע ל-ל- לרמה בעבודת השם, לביטול הזה שהרצון שלו בענייני עולם הזה יהיה בטל במציאות ממש. אגב, סתם, הרבי מקשר את זה, ההבנה פה בעניין הזה שלא יהיה לו שום רצון בענייני עולם הזה, ביטול במציאות, ודווקא זה הכלי שישכון עליו ה'. אז הרבי מקשר את זה עם המבואר ב-ב-בליקוטי אמרים. שבעצם הוורט הזה שאנחנו לומדים פה בפרק הזה זה בעצם היסוד של כל התניא. אולי כאן זה נכתב בסגנון מאוד, מאוד חריף, מאוד חזק, אבל בעצם מה שאנחנו לומדים פה בפרק י"א הזה זה בעצם הבסיס של כל התניא. כי הרי בתניא כל היסוד בתניא, האלטער רבי

02:19 דובר 1 הרי אומר בליקוטי אמרים, ואומר את זה כמה וכמה פעמים, שעיקר ההבדל בין קדושה וקליפה זה שקדושה זה עניין של ביטול וקליפה זה עניין של ישות. זה יסוד ההבדל בין קדושה וקליפה. האלטער רבי מסביר בתניא שכל דבר שהוא בטל במציאות לקדוש ברוך הוא אז אלוקות שורה בו, וכל דבר שהוא לא בטל אז הוא יש וממילא זה סתירה, אז אלוקות לא מתגלה בו. אז ממילא מובן שלשכון, להיות משכן, להיות כלי לאור ה' זה דווקא על ידי הביטול. כל מה שהביטול יותר אמיתי אז גם כן ההתגלות אלוקות, ישכון אור ה' זה באופן יותר אמיתי, וזו המעלה שיש דווקא בביטול במציאות על ביטול היש. זה מה שהאלטער רבי אומר. כל זמן שבן אדם יש לו רצונות בענייני עולם הזה, אלא מה, שבפועל הוא עובד את השם ובפועל הוא מתגבר והוא עושה את רצון ה' אף על פי שיש לו רצונות, זה גם כן דרגה חשובה בעבודת השם. זו עבודה של אתכפיא ויש בזה מעלות גדולות בעניינים אחרים. יש אתכפיא, קודשא בריך הוא. אבל להיות משכן לאלוקות מ-- אז זה דווקא על ידי ביטול במציאות. כי מתי הקדוש ברוך הוא מתגלה? כשהבן אדם בטל, במקומות של ביטול. ולכן כל מה שיש יותר את ביטול הרצון, דווקא אז הוא נהיה משכן שישכון בו ה'. ולכן עכשיו האלטער רבי בא להסביר בהמשך הפרק מהי ההתבוננות שהאדם צריך להתבונן כדי שיהיה אצלו המשכן הזה, כדי להיות משכן וכלי לאור ה'. אז בואו נמשיך הלאה בפנים ונראה איך האלטער רבי ממשיך הלאה להסביר את זה בפרק. אומר האלטער רבי, וביאור עניינו, כדי להסביר את העניין איך בן אדם פועל על עצמו שיהיה לו

04:14 דובר 1 ביטול במציאות לגמרי, שלא יהיה לו שום רצון ועניין אלא מה זה? ושכל הרצון שלו יהיה רק באלוקות. איך מגיעים לכזו דרגה? לכאורה ודאי, אומר האלטער רבי, רק אמונה אמיתית ביוצר בראשית. הדרך להגיע לביטול הזה זה על ידי אמונה אמיתית ביוצר בראשית. זאת אומרת האלטער רבי אומר פה שכדי שבן אדם יפעל על עצמו שלא יהיה לו שום רצון ועניין בענייני עולם הזה, איך פועלים את זה? על ידי אמונה אמיתית. כמו שהסברנו שהאלטער רבי רוצה להגיד שהעניין הזה שייך לכל יהודי, שזה לא איזה מדריגה גבוהה בעבודה ששייך רק ליחידי סגולה. האלטער רבי רוצה להגיד שהעניין הזה זה עניין ששייך לכל יהודי, ולכן האלטער רבי אומר כדי להגיע לביטול הרצונות, כדי שבן אדם יגיע לעבודת השם באופן שהוא יקבל את כל העניינים בשמחה, שלא יהיה לו רצון בענייני עולם הזה, זה על ידי האמונה האמיתית. אמונה יש לכל יהודי, אלא מה, צריכים ללמוד איך להגדיר את האמונה, מה זה האמונה. אבל זה מה שהאלטער רבי אומר, רק אמונה אמיתית ביוצר בראשית. מה בדיוק יוצר בראשית? אמונה אמיתית בקדוש ברוך הוא. למה האלטער רבי משתמש עם המילים יוצר בראשית? ודווקא המילים האלה שייכים כאן לעניין שאנחנו מדברים פה. אז זה האלטער רבי בא להסביר דהיינו מה בדיוק יוצר בראשית. אומר האלטער רבי, דהיינו שהבריאה היא יש מאין הנקרא ראשית חכמה, בריאה זה עולם, זה עניין של יש מאין, וזה נקרא ראשית חכמה, יש מאין נקרא ראשית חכמה. החכמה נקראת אין והיא חכמתו שאינה מושגת לשום נברא. החכמה של הקדוש ברוך הוא נקראת אין. למה זה אין? כי אין לאף נברא שום השגה באלוקות, לכן קוראים

06:18 דובר 1 לזה בשם אין. הרי ידוע שאחד מהפירושים של המילה אין שאומרים על הקדוש ברוך הוא, אין. למה קוראים לכוח האלוקי שמהווה את הנבראים? קוראים לו בשם אין כי הוא אינו מושג. הוא לא-- אנחנו אין לנו שום תפיסה, שום מושג בכוח האלוקי שמהווה אותנו, ולכן אנחנו קוראים לו בשם אין. ולכן זה הרי שיש חכמה, חכמה זה האין האלוקי שממנו מגיע כל בריאה שלנו. מה שכתוב כולם בחכמה עשית. בריאה, זה עולם, זה מספירת החכמה, שזה האין שממנו מתהווה היש. הבריאה הזו בכל עת ורגע. אז זה האמונה האמיתית. האמונה האמיתית היא שחכמת הקדוש ברוך הוא, שהוא האין הזה, מהווה את הנבראים. מתי הוא מהווה את זה? בכל עת ורגע. שמשם כל הברואים יש מאין מחכמתו יתברך המחיה את הכל. כל הנבראים מתהווים בכל רגע ורגע יש מאין מהחכמה של הקדוש ברוך הוא שמחיה את הכל. אז מה האלטער רבי אומר פה? אז דבר ראשון האלטער רבי אומר מה היא האמונה האמיתית? האמונה האמיתית ביוצר בראשית. אז הפירוש של יוצר בראשית, הכוונה יוצר בראשית זה אומר יוצר, כאילו הוא יוצר, הוא מהווה, הוא בורא. בראשית. מה פירוש בראשית? בראשית לפי הפירוש פה הוא יוצר בראשית, עם הראשית. ראשית הולך על האין. ראשית זה ראשית חכמה. זה האין שנקרא בשם ראשית וזה החכמה. אז זה היוצר בראשית, עם הראשית, הקדוש ברוך הוא בורא את הכל. זאת אומרת שהאין האלוקי, שזה חכמתו של הקדוש ברוך הוא, זה מהווה את הכל. ובאיזה אופן זה מהווה את הכל? זה מהווה את הכל בכל רגע ורגע. זאת אומרת במילים אחרות זה ככה. מה שהאלטער רבי רוצה להגיד לנו, שכדי שיהודי יהיה אצלו מונח

08:22 דובר 1 אמיתי, כדי שיהודי יוכל לעבוד את השם בשמחה ובטוב לבו בכל עת ובכל רגע, צריך להיות אצלו מונח העניין של אחדות הוי'. האמונה האמיתית באחדות הוי' זה היסוד לעבודת השם באופן שאנחנו מדברים פה, שלא יהיה לו שום רצון ותענוג בשום עניין עולם הזה. וההסברה בזה, כמו שהוא אמר עכשיו. מכיוון שברגע שאתה מבין את מה הקשר בין האחדות הוי' אמיתית לבין ביטול הרצונות, אז האלטער רבי מסביר פה. ברגע שאני מבין מה המהות של אחדות הוי', אני מבין שהקדוש ברוך הוא מהווה את העולם. איך הקדוש ברוך הוא מהווה את העולם? הוא מהווה את העולם מהאין. האין מהווה את היש, וכשהאין מהווה את היש, הרי האין מהווה את היש. זה לא רק פעם אחת, זה בכל רגע ורגע צריך האין להוות את היש. האלטער רבי לא מאריך פה בביאור, אבל אנחנו כבר יודעים את הביאור משער היחוד והאמונה. האלטער רבי כבר הסביר בשער היחוד והאמונה, הוא הסביר באריכות שבגלל שהעולם הוא יש מאין וההתהוות מגיעה מאין אלוקי, אין ומזה נעשה מציאות יש, אז זה דבר פלא. זה חידוש, ומכיוון שזה חידוש אז זה לא מספיק שהוא עשה את זה פעם אחת. צריך בכל רגע ורגע, צריך האין האלוקי להוות את היש, וזה מה שהוא אומר כאן, בכל עת ורגע. אז ממילא זה הנקודה של האמונה. אז האמונה האמיתית. עצם העניין הזה שיהודי תופס, עצם זה שיהודי מאמין בעניין של אחדות הוי' אמיתית כפי שהתגלה על ידי הבעל שם טוב, שההתהוות יש מאין זה בכל רגע ורגע, זה יפעל אצל הבן אדם שכל הרצונות ועניין של מה זה יהיו בטלים במציאות. מכיוון שכל הבריאה זה אלוקות. אין שום מציאות

10:11 דובר 1 חוץ מהקדוש ברוך הוא בכל רגע ורגע. כל הבריאה זה אלוקות, ובמילא אז כל העניין זה הקדוש ברוך הוא. אין שום רצון חוץ מהקדוש ברוך הוא. זה נקודת העניין. יש בזה עדיין הרבה פרטים, אבל זה היסוד שהאלטער רבי אומר פה. דרך אגב, רגע אחד. דרך אגב, למה זה שאנחנו אומרים שחכמה נקראת בשם ראשית? האלטער רבי לא מסביר פה. אומר שחכמה נקראת ראשית כי כתוב ראשית חכמה. אבל מה באמת ההסברה בזה? אז זה מוסבר במקומות אחרים בחסידות שהעניין של חכמה נקראת ראשית בפשטות, כי חכמה היא ראשית הספירות. הספירה הראשונה זה חכמה, ולכן חכמה נקראת בשם ראשית. גם כן בתרגום אונקלוס. בתרגום יונתן, נראה לי בתרגום ירושלמי. בתרגום על החומש, בראשית ברא אלוקים, אז מתרגם בחוכמה זה ברא, ומתרגם בראשית בחוכמה, זה חכמה. זאת אומרת שזה גם כן התרגום של ראשית. וממילא מה שאומרים כולם בחכמה עשית, אז חכמה זה ראשית. פשטות כי זה ראשית כל העניין, ראשית הספירות. פה ההתהוות ראשית בגלל שזה האין שממנו מתהווים כל הנבראים. כן, מה רצית לשאול?

11:27 דובר 2 למה הוא מסביר פה בשלוש שורות מה הדרגה של האין שמהווה את היש? זוכר, זה רק נוגע בפועל שיש אין. הוא מאריך פה שזה ראשית חכמה. צריך להגיד רק הנקודה שהאין מהווה.

11:40 דובר 1 הו, הו, הו, הו, הו. שאלה מאוד טובה. הו. אז מנדל שואל: מה הוא צריך להאריך פה, להגיד דבר על חכמה? לכאורה, בשביל זה, כדי להסביר שהבן אדם צריך להיות בטל במציאות בגלל שההתהוות שלו זה יש מאין בכל רגע ורגע, היה צריך מספיק להגיד שזה יש מאין, כמו שאומר בשער היחוד והאמונה. למה הוא מדגיש שהאין זה החכמה? שאלה מאוד טובה. למה נוגע פה להדגיש שהאין זה החכמה? אז זה אנחנו עכשיו נראה בהמשך הפרק. אנחנו נבין טוב מאוד שכאן נוגע, כדי שהבן אדם יהיה שמח בייסורים, כדי שהבן אדם יקבל את כל העניינים בשמחה ויראה את הטוב שיש בעניין הזה, לא מספיק עצם ההתבוננות ביש מאין. צריך להיות אצלו גם כן ההסבר בעניין של חכמה דווקא, שהאין שמהווה הוא חכמה. ודווקא העניין הזה, שהאין שמהווה הוא חכמה, ראשית חכמה, זה נוגע לעניין הזה של לקבל את הכל באופן של שמחה ותענוג. זה אנחנו נראה עכשיו בהמשך הפרק. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: ״וכשיתבונן האדם בעומק הבנתו״. עד עכשיו דיבר על האמונה, עצם האמונה, וממשיך האמונה בנקודה של העניין של אחדות הוי׳. וממשיך האלטער רבי ואומר: ״וכשיתבונן האדם בעומק הבנתו״. כשבן אדם יתבונן בעומק הבנתו, זאת אומרת לא רק עם נקודת האמונה, אלא הוא ייקח את האמונה הזאת והוא יוריד את זה בספירה סביב העבודה והסוג בעומק הבנתו, להתבונן באמונה הזאת, ״ויצייר בדעתו״. תראה, הוא מוסיף לא רק להתבונן אלא גם כן לצייר. לצייר הכוונה היא להביא את זה למקום יותר מוחשי, יותר ריאלי, יותר קרוב אל הנפש, יותר קרוב אל הבן אדם. ״ויצייר בדעתו הווייתו מאין״, שאני מתהווה מהאין בכל רגע ורגע ממש.

13:42 דובר 1 שהעניין של ההתהוות זה ממש בכל רגע ורגע. ״האיך יעלה על דעתו כי רע לו״. אז איך הבן אדם יחשוב שרע לו, שירגיש צער, ירגיש רע או איזה שהם ייסורים מבני חיי ומזוני? שירגיש צער או ייסורים מזה שחסר לו, רחמנא ליצלן, בעניינים של בני חיי ומזוני, ״או שארי ייסורין בעולם. הרי האין שהיא חכמתו יתברך הוא מקור החיים והטוב והעונג, והוא העדן שלמעלה מעולם הבא״. אומר האלטער רבי: ברגע שהבן אדם תופס שיש לו את העניין של האין שמהווה אותו בכל רגע ורגע, ומי זה האין? זה חכמתו יתברך, וחכמתו יתברך הוא מקור החיים והטוב והעונג, והוא העדן שלמעלה מעולם הבא. עכשיו אני הולך להסביר, ובמילא איך יכול להיות שיהיה לו איזשהו צער או איזה ייסורים? אז צריך להיות אצלו אדרבה חיים, טוב ועונג. אז זה ההסבר שיפעל אצל הבן אדם שיקבל את כל העניינים בשמחה. מה האלטער רבי אומר פה? יש פה דבר מאוד מעניין. האלטער רבי הרי אומר פה שני דברים. האלטער רבי התחיל את הפרק, האלטער רבי התחיל לדבר על זה שבן אדם צריך שלא יהיה לו רצון, בליחסופס, בחיים גשמיים, שהבן אדם לא יהיה לו רצון ותענוג בעניינים הגשמיים ובני חיי ומזוני. עכשיו האלטער רבי אומר משהו אחר: לא רק שלא יהיה לו רצון, אלא שאם חסר לו אחד מהדברים האלה, בני חיי ומזוני, הנה הוא צריך להיות שמח, לא להצטער. שני דברים שונים. לפני זה דיברנו שלא יהיה לו תענוג ולא יהיה לו רצון מעניין זה. מה זה? לא מדברים אם יש לו, אין לו. מדברים שלא צריך לרצות. עכשיו הוא מוסיף שגם אם חס ושלום חסר לו משהו, אז איך יעלה

15:44 דובר 1 על דעתו, איך יהיה לו צער וכאב וייסורים? הרי החיים והטוב היינו דברים מחיים אותו. מה ההסברה בזה? מה המהות פה? אז יש פה מהרבי ביאור מאוד מעניין גם כן על זה. אז הרי המהות הוא ככה: לפעמים יכול להיות שבן אדם, זה דבר מאוד מעניין, לפעמים קורה שבן אדם יש לו בני חיי ומזוני ולא רואים שהוא מתענג בזה באופן מיוחד. לא, לא, לא רואים אצלו שהוא... יש אנשים שאתה רואה אצלם שהוא מתענג בעניין אלו מה זה. הוא מגיע לאכול גאנצע געשמאק, עם כל ההתלהבות, עם כל הכוח. אתה רואה אצלו התלהבות, הוא מתלהב, הוא חי בזה, בבני חיי ומזוני. זה רואים אצלו שזה, שזה, שזה דבר מאוד חשוב אצלו. יש אנשים שאתה רואה, אנשים קרים. לא, לא מתלהב. יש לו בני, יש לו חיי, יש לו מזוני, אבל לא רואים אצלו את ההתפעלות. אז אחר אפשר לחשוב שזה כבר... זה המדרגה שהאלטער רבי אמר קודם, שאין לו רצון בעניין אלו מה זה, והראיה, הוא קר. אומר האלטער רבי: לא, זה עדיין לא מספיק. אבן הבוחן, מתי זה הראיה שהבן אדם באמת, הרצון שלו בעניין אלו מה זה, הוא בטל במציאות? מתי אני רואה שבאמת בטל במציאות? זה כשמגיע איזשהו רגע שחסר משהו, שם אפשר לראות איך הוא, איך הוא מקבל את זה. אם אז הוא מקבל בשמחה, זה אבן הבוחן. כי למה? יכול להיות שבן אדם הוא בן אדם קר בטבע. יש לו, כל זמן שיש לו בני חיי ומזוני, זה שהוא לא בהתלהבות זה עניין של טבע, זה אופי. הוא כזה סוג בן אדם, הוא התרגל לזה. אתה לא רואה אצלו התפעלות בגלל שהוא רגיל

17:49 דובר 1 לזה, הוא תמיד נמצא בזה. על דרך דוגמה הרבי מביא, הרי יש לשון מהבעל שם טוב: תענוג תמידי אינו תענוג. הרי רואים כמו במוחש אצל בן אדם, כשאתה פעם ראשונה אוכל איזה מאכל טעים אתה מתלהב על זה. פעם שנייה עדיין יש לך התלהבות על זה, אבל אם בן אדם יש לו כל היום שוקולד אז כבר בשלב מסוים כבר ההתפעלות כבר הולכת ממנו. אז מה זאת אומרת ההתפעלות הולכת? זה לא אומר-- זה אומר שאין לו געשמאק מזה. זה אומר, כל זה תענוג תמידי, תענוג תמידי אינו תענוג. אבל מה יקרה אם אתה תוציא ממנו את זה? שם אנחנו רוצים לראות אותך. ברגע שמוציאים ממך את התענוג הזה, אין לך את זה, בוא נראה איך אז אתה תהיה. אם אז הבן אדם הוא צועק ומצטער וזה, אז זה אומר שאצלו התענוג נשאר בעניין הזה, ולכן זה מה שהאלטער רבי מוסיף פה. לכן האלטער רבי כאן, זה לא רק שלא יהיה לו רצון בענייני עולם הזה, אבן הבוחן שהבן אדם אין לו רצון בענייני עולם הזה, זה כשמגיע איזשהו מצב ששם חסר לו בענייני עולם הזה. ואף על פי כן, אומר, הוא שמח. או, אז זה אומר שהוא קשור לקדוש ברוך הוא, וזה מה שהאלטער רבי אומר-- זה מה שהאלטער רבי מוסיף פה. כשהאדם מתבונן באחדות עולמים, הוא מגיע לעומק שהקדוש ברוך הוא מהווה אותו כל רגע ורגע. ומה פירוש הקדוש ברוך הוא מהווה אותו? חכמתו יתברך. וחכמתו יתברך של הקדוש ברוך הוא זה מקור החיים והטוב והעונג. זאת אומרת, אצלו התענוג זה לא מגיע ממה שיש לי תאווה של עולם הזה, מבני חיי

19:35 דובר 1 ומזוני. התענוג זה אלוקות. אלוקות, אם מונח אצלו שאלוקות זה מקור החיים והטוב והעונג, אז זה אבן הבוחן שהוא כך קשור לאלוקות. יש סיפור כדי להסביר קצת יותר את הווארט הזה. יש סיפור שחסידים מספרים. חסידים מספרים שפעם הייתה חתונה, ובחתונה היו אנשים עשירים ואנשים עניים. אז בחתונה האנשים העשירים ישבו בשולחנות ככה ערוכים עם צלחות וזה וסכינים וכל מיני, סליחה, כל מיני כלים, כל מיני דברים, וישבו ואכלו לאט לאט, ובפינה היה שולחן של העניים. בשולחן של העניים היה בלגן, חטפו וזה ולקחו, וכל אחד רצה את הצלחת ראשון, היה שמה. אז מישהו נכנס ואמר, אה, איזה, איזה, איזה בעלי תאווה'ניקעס הם העניים האלה, איזה, איזה, איזה בעלי תאווה, מתלהבים על-- משתגעים על האוכל. תראה את האנשים שמה שיושבים ככה לאט, לא ממהרים, מדברים ביניהם ויושבים וחותכים ככה לאט לאט. העניים הם, הם, הם היו ככה בהתלהבות גדולה. העשירים הם יותר בשקט. אז נכנס שם חכם אחד והוא אומר, חבר'ה, זה לא נכון. בואו אני אראה לכם שזה לא נכון. הוא לקח והוציא צלחת. הוא הוציא את הצלחת של העשיר והוציא את הצלחת של העני, ואז ראו שהעני, לקחו ממנו את הצלחת, אז הוא תוך שנייה הוא נרגע. אז לא יהיה לי אוכל. אתמול אכלתי בצל, מחר אני אוכל בצל. היה אוכל טעים, אין לי, גמרנו. אבל העשיר פתאום נהיה רוצח. הוא נהיה-- השתגע לגמרי, יצא מהכלים ו-- הוצאת ממני את האוכל. איך עשית כזה דבר? אז הוא אמר, זה הבוחן. מתי רואים מי באמת מונח בתאוות? לא מתי שיש לו את זה, מתי שאתה מוציא את זה ממנו. כשאתה מוציא את זה

21:43 דובר 1 ממנו, אז אתה יכול לראות אם ההתפעלות זה מגיע בגלל שבאמת מה היה פה. אז אתה יכול לראות אם באמת הוא מונח בתענוג או התענוג שלו בענייני עולם הזה או לא. על דרך זה אומר האלטער רבי פה, פה גם כן, דווקא כשיש מעמד ומצב כזה שחסר לו, ואף על פי כן הבן אדם לא מתלונן והוא לא בעצבות, אדרבה, הוא עובד את השם בשמחה. זה אבן הבוחן שהבן אדם אצלו מונח, אצלו באמת, שהאכפתיות האמיתית זה אלוקות, זה הדבר הנכון. זה הדבר הכי עמוק, הכי אמיתי. עכשיו, רגע, רגע, אז מה העבודה פה בקשר לחכמה? אז מה העניין פה? שאלנו קודם. אז אם ככה, למה האלטער רבי מדגיש שההתבוננות, שההשגחה בכל רגע ורגע, זה חכמת הבורא? חכמה דווקא? אז זה בדיוק פה העניין של חכמה. כמו שהאלטער רבי אומר, חכמה נקרא בחסידות, בקבלה, חכמה נקרא בשם עדן. עדן זה מקור התענוג. חכמה נקרא, כמו שהאלטער רבי אומר פה, שלוש מילים: החיים, הטוב והעונג. שלוש-- שלושת המילים האלה, חיים, טוב ועונג, זה שלוש מילים שקשורים לספירת החכמה דווקא. חכמה הוא מקור החיים, הטוב והעונג, בנוגע לחכמה אומרים החכמה תחיה. אז רואים שחכמה נקרא חיים. כן. החכמה גם כן יש את העניין של טוב. כן. ״וירא אלוקים את האור כי טוב״, אור זה חכמה, וטוב, אז הטוב זה קשור לספירת החכמה. ועונג זה ספירת החכמה גם כן, כמו שאומרים עדן, חכמה נקרא בשם עדן. מוסבר, יש עדן ויש גן עדן. מוסבר במאמרים, כן, כתוב ״ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן״. אז נהר, נהר זה ספירת הבינה. נהר זה בחינת הנהר, פשוטו זה בינה. נהר יוצא מעדן, עדן זה חכמה

23:40 דובר 1 שלמעלה מבינה, וזה הפירוש עדן. עדן זה, זה, זה תענוג. עדן מלשון "ונחל עדניך", מעדני, עניין התענוג. אז עדן זה התענוג, וזה המקור של הנהר של בינה, חכמה. אז ממילא יוצא ש-- וזה מה שהוא אומר שהוא למעלה מעולם הבא. מה פירוש שלמעלה מעולם הבא? עולם הבא זה ספירת הבינה. עולם הבא, ידוע שעולם הבא זה, כמו שכתוב בתניא, נהנין מזיו השכינה. ספירת הבינה, עולם הבא, עולם הגן עדן, זה המקום ש... אז זה עניין של עולם הבא, זה בינה. זה גן עדן. זה לא העדן עצמו. "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן". זה העולם הבא. אבל העדן הוא למעלה מגן. הגמרא אומרת במסכת שבת: כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא "עין לא ראתה אלוקים זולתך". ... אדם הראשון שהיה בגן עדן. אבל שם הגמרא הזאת מביאה את הראיה שעדן זה הגילוי שיהיה רק בתחיית המתים, בדרגה הכי גבוהה, וזה הבחינה של עולם הבא, יותר גבוה אפילו מבחינת גן עדן. ובמילא יוצא, ומכיוון בזה אומרים שהחכמה, הבחינה הזאת של חכמה, שזה נקרא החיים והטוב והעונג, אז החכמה הוא המקור שממנו נעשה בכל רגע ורגע יש מאין. אז אם החכמה מהווה בכל רגע ורגע, והחכמה של הקב"ה זה מקור החיים והטוב והעונג, ובמילא הרי הכל, אז אם ככה הכל טוב, אז איך הבן אדם יכול להיות בצער ובייסורים? כמו שהרב עוד מעט ימשיך להסביר את העניין הזה. זה רק התחלת הביאור. אני רק רוצה להגיד וורט אחד פה, מר' לוי יצחק, אבא של הרבי, זה שהרב אומר פה שלוש מילים: החיים והטוב והעונג. אז

25:39 דובר 1 ר' לוי יצחק אומר שזה לא סתם שהוא מביא שלוש מילים, שזה בתניא כל דבר מדויק. אז השלוש מילים, חיים, טוב ועונג, הוא אומר שחיים קשור עם... מכיוון שמדברים פה על שלושה דברים, מדברים פה על שלושה דברים. מדברים פה על בני חיי ומזוני. אז חיי זה חיים, בני זה טוב, ועונג זה מזוני. הוא מסביר את זה, מביא כל מיני פסוקים, מאמרי חז"ל, מסביר איך זה מתאים שהשלוש מילים האלה, חיים, טוב ועונג, קשורות עם השלושה עניינים של בני חיי ומזוני. זאת אומרת שגם הפרט הזה זה מדויק. זאת אומרת שהמקור של שלושת העניינים של בני חיי ומזוני, זה מהבחינה של חיים, טוב ועונג שבחכמתו יתברך. ובמילא ברגע שיהודי יודע שכל רגע ורגע המציאות שלו מגיעה מחכמתו יתברך, ששם נמצא החיים והטוב והעונג, אז גם אם למטה עדיין לא רואים את זה בגילוי, אז כמו שעוד מעט נראה בהמשך. אבל הרי ... זה האמת, ולכן הוא צריך להיות בשמחה גם כשבחיצוניות נראה שחסר העניין. עדיין חסר פה כמה וכמה עניינים של הסברה. זה אנחנו נראה בעזרת השם בהמשך השיעורים.