לקוטי אמרים תניא - פרק כ' - חלק 2

00:00 דובר 1 כן, אנחנו התחלנו פה, אה, פרק כ' שיעור הקודם. אבל האלטער רבי בפרק כ', האלטער רבי מתחיל להסביר את העניין של אחדות ה'. שזה שני הפרקים, פרק כ' וכ"א. האלטער רבי אומר ש"אנכי ולא יהיה לך" הם כללות כל התורה כולה. "אנכי" כולל כל רמ"ח מצוות עשה ו"לא יהיה לך" כולל כל שס"ה מצוות לא תעשה. ולכן שמענו מפי הגבורה את שתי הדברות. אבל השאלה היא מה הקשר? למה באמת אומרים ש"אנכי ולא יהיה לך" זה כללות כל התורה כולה? מה הקשר שיש בכללות העניין של מצוות עשה עם "אנכי" וכללות העניין של מצוות לא תעשה עם העניין של "לא יהיה לך"? וזה המשך למה שאנחנו לומדים פה, והפרקים האלה שהאלטער רבי בא להסביר שמכיוון שיהודי יש לו מסירות נפש, אמונה פשוטה עד למסירות נפש, שיהודי לא רוצה ולא יכול להיות נפרד מאלוקות, שזה הכל מתבטא בעניין של אחדות ה', שיהודי רוצה להיקשר, להיות כלול באחדות ה', והוא לא רוצה ולא יכול להיות נפרד מאחדות ה'. אז כשאתם יודעים שכל התורה כולה קשור עם אחדות ה', אז אפשר לקחת את הנקודה הזאת ולהחדיר את זה בכל התורה והמצוות. זה כל היסוד שהאלטער רבי רוצה להסביר מהפרקים פרק י"ח עד פרק כ"ה ועד בכלל. אז כאן האלטער רבי באמצע להסביר את הסוגיה של אחדות ה'. אז נתחיל עוד פעם את המילים "ולהבין דבר זה היטב" בפרק כ', שורה ... אחרי הנקודה. מכאן אנחנו נתחיל עוד פעם לקרוא יותר בפירוט מה האלטער רבי מסביר. אומר האלטער רבי: "ולהבין דבר זה היטב צריך להזכיר תחילה בקצרה עניין ומהות אחדותו של הקדוש ברוך הוא". אומר האלטער רבי, כדי להסביר את העניין הזה, מה

02:19 דובר 1 הקשר בין אנכי ולא יהיה לך? אחדות ה' ושלילת עבודה זרה, וזה עם כל התורה כולה. צריכים להסביר מה העניין של האחדות של הקדוש ברוך הוא. וכאן האלטער רבי מנסה לבאר לנו את העניין של אחדות ה' על פי יסוד תורת הבעל שם טוב. "שנקרא יחיד ומיוחד וכל מאמינים שהוא לבדו הוא כמו שהיה קודם שנברא העולם ממש". אומרים "כל מאמינים". זה נוסח שאומרים בתפילת שחרית, תפילת יום כיפור. "כל מאמינים", יש שם כל האלף־בית, ובין המילים יש את העניין של "כל מאמינים שהוא לבדו הוא". התרגום, אמרנו בשיעור הקודם, שהתרגום "הוא לבדו הוא", שכתוב פעמיים "הוא", זה כמו שאומרים שהוא אותו דבר, כי "כל מאמינים שהוא לבדו הוא" — הוא אותו לבד, כמו שהוא היה לבד קודם, הוא אותו לבד גם עכשיו. "כמו שהיה קודם שנברא העולם ממש שהיה הוא לבדו". כמו לפני בריאת העולם. אז הקדוש ברוך הוא היה באופן של לבד. אז גם עכשיו הוא אותו דבר. כמו שאומרים, "אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא", וכו'. זה לא פסוק. זה נוסח התפילה. ה"אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם". זה נמצא בתפילה בבוקר, והמקור הזה מאיפה? מי יודע? מאיפה מגיע המקור של "אתה הוא עד שלא, אתה הוא משנברא"? תנ"ך. המקור הוא — תוכיח.

04:16 דובר 1 כתוב בעמוד הקודם "לעולם יהא אדם", זה הכל. תנא דבי אליהו. תנא דבי אליהו. כל הקטע הזה, מ"לעולם יהא אדם". לא מסתכלים למטה. בחורים לא מסתכלים בעומקים. מ"לעולם יהא אדם" עד "אתה הוא". כל הקטע הזה, זה, זה, זה תנא דבי אליהו. זה מדרש. הכל פה. אז שמה כתוב "אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם". אז האלטער רבי מדייק בלשון. עוד מעט נראה בפנים. כמו שאומרים "אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם" כולי. "פירוש, הוא ממש בלי שום שינוי". אומרים פה "אתה הוא עד שלא נברא, אתה הוא משנברא". אז מה הדיוק? הדיוק הוא, הוא ממש אותו הוא, אותו דבר בלי שום שינוי, כמו שהיה קודם גם עכשיו. אז גם כאן הדיוק, כמו שדיברנו בשיעור הקודם, הדיוק הוא מזה שכתוב פעמיים "הוא": "אתה הוא עד שלא נברא העולם". ואחרי זה אומר עוד פעם "אתה הוא משנברא העולם". היה יכול להגיד "אתה הוא עד שלא נברא העולם ומשנברא העולם". זה שהוא אומר עוד פעם "אתה הוא", התרגום מלשון הקדמון זה אותו דבר. יא, דו ביסט דער זעלביקער. אתה אותו דבר. היה לפני בריאת העולם, ואותו דבר כמו שהיה לפני בריאת העולם, אז אותו דבר גם עכשיו אחרי בריאת העולם. אז זה בעצם היסוד לתורה של הבעל שם טוב בעניין של אחדות ה'. זאת אומרת ככה, שעד הבעל שם טוב, כידוע, דיברו על העניין של אחדות ה' בפשטות. אומרים בכל פסוקי הייחוד, אתה אומר "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", "וידעת היום ... ה' הוא האלוקים", וכל הפסוקים, אתה יש לו דעת. אז הפירוש של אחדות ה', כפי שהיה מובן עד להתגלות של הבעל שם טוב.

06:10 דובר 1 זה שהקדוש ברוך הוא אחד, פירושו שיש רק אחד ולא שניים. כמה אופנים? כמו שהרמב"ם מסביר בהלכות יסודי התורה, שהקדוש ברוך הוא אחד, שהוא לא מחולק לאיברים, לחלקים, הוא לא בעל גוף, הוא לא מורכב מהרכב של כמה עניינים. בהלכות יסודי התורה הרמב"ם מביא. יש כמה וכמה אופנים שמסבירים אחדות ה'. הצד השווה הוא שמדברים על האחדות של הקדוש ברוך הוא בנגיעה לקדוש ברוך הוא עצמו. עד לזוהר, שהזוהר אומר העניין של אחדות ה' בנגיעה לשמות. שם ה', שם אלוקים. שלא תחשוב שהם שני שמות ודרגות שונות, אלא הכל זה שם אחד, ה' אלוקים, כולא חד בשמות. אבל יותר זה מדובר על עניינים באלוקות, מדרגות באלוקות, ובזה אומרים שזה הכל כולא חד. או בכללות העניין, זה שהעניין של אחדות ה' שהיה מובן תמיד כשהיו מדברים על אחדות ה', זה לשלול שאין עוד שליטה חוץ מהקדוש ברוך הוא. שיש, חס ושלום, יש שיטות שחושבים שהקדוש ברוך הוא, יש, הוא בעל הבית הגדול, אבל יש עוד שליטה. יש, יש שיתוף, יש משרתים, ויש, יש כמו מלך. הרמב"ם מביא בהלכות עבודה זרה שיש מלך שיש לו שרים ויש לו משרתים. אז זה היה טעות של דור אנוש שחשבו אותו דבר בנגיעה לקדוש ברוך הוא. אז מגיע העניין של אחדות ה' לשלול שהקדוש ברוך הוא לבד ואין שום, שום שליטה חוץ ממנו. אז זה פשט אחד, כפי שהבעל שם טוב גילה שמה פירוש אחד: שאין שום מציאות חוץ מהקדוש ברוך הוא. שהקדוש ברוך הוא המציאות היחידה, לא רק המלך היחיד, לא רק השליט היחיד, לא רק הריבון היחיד, אלא הוא המציאות היחידה. וחוץ מהקדוש ברוך הוא

07:58 דובר 1 אין שום מציאות. מה זאת אומרת שאין שום מציאות? הרי יש עולם. זה לא שקר. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. אז זה האלטער רבי מה אתה הולך להסביר? קודם כול האלטער רבי בונה את היסוד. אחדות של הקדוש ברוך הוא זה העניין הזה. וזה מה שהוא מביא כאן מהפסוקים האלה שאומרים הוא לבדו הוא. ועל דרך זה כשאומרים אתה הוא עד שלא נבראו עולמות ואתה הוא משנבראו עולמות. מה מדגישים פה? מדגישים פה, ונגיע לעולם, האחדות זה מגיע לעולם. שאומרים שכמו שהקב"ה היה יחיד ומיוחד לפני בריאת עולם, היה באופן של לבדו, לבדו פירושו המציאות היחידה ואין חוץ ממנו. אז אומרים גם אתה הוא, אותו לבדו, אותו אחד. הוא נשאר גם עכשיו אחרי בריאת עולם. אז האחדות זה מצד הבריאה, וזה הבעל שם טוב גילה עניין של אחדות הוי'. ודאי שזה לא הפירוש שהבעל שם טוב חידש משהו שלא היה כתוב קודם. הבעל שם טוב רק הסביר את זה. הבעל שם טוב גילה את זה. הבעל שם טוב עשה את זה שזה יהיה עניין יסודי באמונה. הוא גילה את העומק של העניין, אבל לא שה-- הכול כבר היה כתוב גם קודם, כל העניינים האלה. אבל הבעל שם טוב עשה את זה יסודי בהדגשת כל העניין, שזה האחדות הוי' שהאלטער רבי מסביר פה. כדכתיב אני הוי' לא שניתי. זה יש גם כן, הפסוק אומר אני הוי' לא שניתי. מה הדיוק בפסוק אני הוי' לא שניתי? הפסוק אני הוי' לא שניתי, אז זה פסוק בתנ"ך שאומר אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם. במלאכי, אני לא... מה כתוב? אני הוי' לא שניתי. אז בפשטות הפסוק אומר שהקב"ה לא שינה את

09:40 דובר 1 ההחלטה שלו. לא, לא, הקב"ה הבטיח. הוא הבטיח שהוא ישמור עלינו. הקב"ה לא שינה, הוא לא ביטל, הוא לא התחרט. ואתם בני יעקב לא כליתם. זה בני ישראל, אנחנו נמצאים עם כל הגויים שרוצים כל הזמן, ה' ירחם, לרדוף אחרינו וכולי וכולי, והקב"ה שומר אותנו, לא כליתם. שלא, לא, נו אקסטרמינו, לא, לא יתבטל. זה הפירוש בפשטות אני הוי' לא שניתי, אבל יש פה דיוק. הדיוק שחסידות לוקחת את הפסוק הזה וזה נהיה יסוד בחסידות בעניין של אחדות הוי', זה הדיוק הוא שכתוב שניתי עם קמץ. היה צריך להיות כתוב שיניתי. אם הפירוש הוא שהקב"ה לא שינה את ההבטחה שלו, אז בלשון הקודש היה צריך להיות כתוב אני הוי' לא שיניתי. אני לא שיניתי מההבטחה. אז זה מתאים המילה שיניתי. שניתי עם קמץ זה שאני עצמי לא השתניתי. זה הכי-- זה המקור, זה המקור בחסידות, זו ראיה לעניין של אחדות הוי'. אני הוי' לא שניתי עם קמץ זה אומר שאני לא השתניתי, לא שיניתי משהו אחר. אבל זה כן, זה זה היסוד שחסידות מסבירה, שאני הוי' לא שניתי, שבה הקב"ה לא היה שום שינוי. אז איך אתה אומר לא היה שום שינוי? הרי לפני זה היה אחד ועכשיו הוא לא אחד. לפני בריאת עולם הקב"ה היה הוא לבד ועכשיו יש עולם. אז ברגע שיש עולם אז יש כבר משהו אחר. יש עוד מציאות חוץ מהקב"ה, שזה העולם שהוא ברא. אז הוא כבר לא אותו אחד כמו עכשיו. אז זה הקושי להסביר איך מסבירים אני הוי' לא שניתי, שאף על פי שאני בראתי עולם הוא נשאר אותו אחד כמו עד שלא נבראו עולמות, משנבראו עולמות אותו דבר. זה האלטער רבי עכשיו בא

11:38 דובר 1 להסביר. אז מה ההסברה? דרך אגב, בחסידות גם כן מסבירים את כל המשך הפסוקים. אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם. לפי חסידות מה הפירוש? אז במאמר מסבירים, יש מאמר בחודש השלישי, נמצאים בדיוק בהשגחה פרטית היום והלילה בראש חודש סיוון. אז יש את המאמר בחודש השלישי. הרבי אמר ללמוד את זה. בראש חודש סיוון תשמ"ח הייתה הוראה מהרבי שילמדו את המאמר בחודש השלישי שבתער"ב. הרבי בעצמו אמר על זה את המאמר בשיחה. יש מאמר ויש שיחה שנדפס בחודש השלישי. והרבי אז אמר שכל אחד ילמד את המאמר שלו. אז שמה אחד מהדברים שכתוב שמה במאמר בחודש השלישי, הוא הוא מסביר את הפסוק. הוא מסביר "אני הוי' לא שניתי" ואומר שזה על המשך הפסוק "ואתם בני יעקב לא כליתם". זה לשון תמיה, שהוא אומר בתמיה: "אני הוי' לא שניתי". הקדוש ברוך הוא לא השתנה לפני הבריאה ואחרי הבריאה. אם אתה מתבונן באחדות הוי' אמיתית, אתה מגיע להכרה שכל המציאות של העולם בטל במציאות. והנה הוא לבדו, הקדוש ברוך הוא לא השתנה לפני הבריאה ואחרי הבריאה, כי הכול אין ואפס ממש לגמרי. אז איך יכול להיות שאתם בני יעקב לא כליתם, שאין לכם כליון הנפש? זאת אומרת, בעבודה הפירוש של הפסוק זה אחר לגמרי. כליתם כאן מלשון כליון, מלשון כליון הנפש. איך יכול להיות שיהודי אין לו צימאון? אין לו אהבה, אין לו השתוקקות לאלוקות. אם אתה מתבונן בעניין הזה של אני הוי' לא שניתי, זה היה צריך לפעול עליך שיהיה לך ביטול, שיהיה לך השתוקקות, שיהיה לך צימאון, שתרצה לצאת מכל הגבולות של העולם ולהתאחד עם האחדות של הקדוש ברוך הוא. ואף

13:28 דובר 1 על פי כן אין לך את זה. זה העניין של הנואף[?] על פי חסידות. כמובן. אז מה האלטער רבי מסביר פה? אז מה ההסברה? איך היו אומרים, מה פירוש יש עולם ואף על פי כן אין שום שינוי כאילו הבריאה אחרי הבריאה? אז האלטער רבי אומר ככה: "כי אילו מה זה? וכן כל העולמות עליונים ותחתונים אינם, אינם פועלים, פועלים שום שינוי באחדותו יתברך בהבראם מאין ליש". נכון שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם מאין ליש, העולם נברא, זו מציאות, ואף על פי כן זה לא עושה שום שינוי באחדות של הקדוש ברוך הוא. הוא נשאר אותו אחד אף על פי שנברא העולם. "שכמו שהיה הוא לבדו הוא יחיד ומיוחד קודם הבראם, כן הוא לבדו הוא יחיד ומיוחד אחר שבראם". כמו שהוא היה יחיד לפני הבריאה, הוא נשאר אותו דבר גם אחרי הבריאה. למה? משום "דכולא קמיה כלא חשיב וכאין ואפס ממש". וזה היסוד. אז ביאור בעניין של אחדות הוי': זה נכון שהוא ברא את העולם. העולם נברא מאין ליש, ואף על פי כן הוא נשאר אותו אחד. אומר האלטער רבי, למה? כי כל העולמות הם כולא קמיה כלא חשיב, וכאין ואפס ממש. זה הביאור. זאת אומרת, אם אנחנו מסתכלים ככה בכללות העניין, מה שהאלטער רבי אומר, מה ההסברה באחדות הוי'? אז ביאור באחדות הוי' זה: הוא ברא עולם באמת, אבל אין העולם, אין לזה שום תפיסת מקום. כולא קמיה כלא חשיב. אם העולם היה לזה איזה שהוא ערך, איזה שהוא חשיבות כלפי הקדוש ברוך הוא, אז יש לך בעיה. יש פה בעיה. הוא כבר לא אותו אחד כמו שהיה קודם. יש עכשיו משהו שיש לזה

15:20 דובר 1 ערך. לפני הבריאה לא היה כלום, היה רק הקדוש ברוך הוא. חוץ ממנו לא היה שום דבר. ועכשיו יש גם כן עולם. יש עוד דבר. יש משהו שהוא ברא, יש לזה ערך, יש לזה מציאות. אז ממילא זה לא אותו אחד. אבל מכיוון שאנחנו אומרים שגם אחרי שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם, אף על פי כן העולם אין לזה שום תפיסת מקום לגבי הקדוש ברוך הוא. כולא קמיה כלא חשיב, הוא כאין ואפס ממש. אז אין ואפס ממש זה לא תופס מקום, זה כאילו שלא נמצא. אז מדברים פה, מה היסוד? היסוד פה זה בביטול. זה לא הפשט שהעולם באמת לא קיים. זה בביטול, אין לזה ערך, אין לזה חשיבות. אז מגיע לאחדות של הקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא נשאר אחד ומיוחד. אחד ומיוחד, כי גם עכשיו הקדוש ברוך הוא אחד ומיוחד. איי, יש עולם. העולם אין לו שום ערך, שום חשיבות, ומכיוון שאין לזה חשיבות, אז ממילא לא נ־ אין פה שום דבר נוסף שצריך להגיד, שום תפיסת מקום. אז הקדוש ברוך הוא אחד ומיוחד אף על פי שיש מציאות של העולם, כי העולם אין ואפס, אין לזה שום ערך, שום חשיבות. זאת אומרת ככה, להסביר קצת מה־מה־מה־מה החידוש פה, מה הביאור. יש שני עניינים באחדות הוי' שמוסבר בחסידות. יש שני עניינים באחדות הוי'. עניין אחד מדובר על המציאות, עניין אחד מדובר על החשיבות. כשאומרים שהקדוש ברוך הוא אחד, אז ביאור אחד אומר, למה הקדוש ברוך הוא אחד? כי אין שום מציאות חוץ מהקדוש ברוך הוא. זה המציאות של העולם. העולם אין לו מציאות. מה המציאות של העולם? המציאות של העולם זה דבר הוי',

17:10 דובר 1 זה הכוח האלוקי, זה הקדוש ברוך הוא. אין שום מציאות חוץ מהקדוש ברוך הוא. זה ביאור אחד באחדות העולם. אז כמו שלפני הבריאה מי היה המציאות היחידה? היה רק הקדוש ברוך הוא. גם עכשיו, איי, נברא העולם. אבל מה זה העולם? העולם שנברא, כל המציאות שלו זה רק אלוקות, אין לו מציאות חוץ מזה. הנקודה הזאת אנחנו נלמד בשער היחוד והאמונה, שם האלטער רבי מסביר את העניין הזה. כן, מה בשער היחוד והאמונה? פרק א', ב', ג' שער היחוד והאמונה, מה האלטער רבי מסביר? האלטער רבי מסביר: העולם הוא יש מאין, אין לו שום מציאות. כל המציאות של העולם זה דבר הוי'. חוץ מדבר הוי' אין פה כלום, כי דבר הוי' מהווה אותו כל רגע ורגע, ובלי דבר הוי' הוא נהיה אין ואפס. ואם יסתלק דבר הוי' רגע אחד, הוא נהיה אין ואפס. כל הביאור הזה מוסבר בשער היחוד והאמונה. זה ביאור אחד באחדות, עניין אחד. זה ביאור באחדות שאומר אין מציאות, רק הקדוש ברוך הוא. אבל כאן האלטער רבי בא להוסיף עוד נקודה. להגיע לערך, לחשיבות של העולם. לא רק שהעולם הוא לא מציאות בגלל שהמציאות שלו זה דבר הוי', גם הערך, חשיבות, ממילא יש ערך, חשיבות לפועל. הקדוש ברוך הוא אמר יהי אור ויהי אור. נכון שהרקיע כל המציאות שלו זה הכוח האלוקי שאומר אותו, אבל לפועל הקדוש ברוך הוא אמר יהי אור ויהי אור, ומהאמירה של הקדוש ברוך הוא, יהי אור ויהי אור, נעשה אור ויהי אור. אז נכון שהרקיע כל המציאות שלו תלוי, וכל זה זה בגלל שדבר הוי' אומר אותו. אבל עצם זה שהקדוש ברוך הוא אומר, זה חשיבות, זה לתת לזה ערך, לתת לזה חשיבות. אז הבן אדם מדבר,

18:53 דובר 1 כן? נגיד ראובן אומר לשמעון משהו. עצם זה שראובן אומר לשמעון, זה מראה ששמעון תופס מקום. אז נכון שהמילה הזאת אין לזה שום ערך, כל המ־ אין לזה שום מציאות. כל המילה הזאת זה המילה של ראובן, זה מתייחס לראובן. אבל יש פה ערך. יש פה בעלור[?], שמעון חשוב, הוא מדבר אליו, אז זה עצמו נותן לזה איזושהי חשיבות מסוימת. אז זה, אז זה האלטער רבי בא ואומר פה: כולא קמיה כלא חשיב. לגבי הקדוש ברוך הוא כל הבריאה, לא רק שאין לזה מציאות נפרדת, אין לזה שום ערך וחשיבות, כי כולא קמיה כלא חשיב. אז זה האלטער רבי בא עכשיו יסביר בהמשך הפרק איך מסבירים את העניין שהעולם לא רק שהוא לא מציאות, אלא שגם חשיבות אין לו. זה הוא יסביר בסוף־ בחצי השני של פרק כ'. כן, עכשיו תשאלי.

19:43 דובר 2 תמיד היה מציאות. גם אם הפרשה[?] עכשיו אני אומר מציאות, כי יש לנו מציאות, יש לנו מציאות בעולם, וכן יהי אור, טוב.

19:53 דובר 1 אז טוב, אז זה צריך עבודה. זה הפירוש "וידעת היום והשבות אל לבבך", שאדם צריך להתייגע, להבין על פי שכל קודם.

20:03 דובר 2 על פי שכל.

20:03 דובר 1 כן, להבין על פי שכל, ואחרי זה השכל ישפיע על הלב שלך ואז... כן, אוקיי, אבל זה המשך העניין של הפרק פה. אתה שואל שאלה טובה. כן, איך יכול להיות שאם זה השכל שלך אז אתה מציאות? כן, ויחד עם זה לתפוס את הביטול.

20:23 דובר 2 יש אותה, כי הסברת פארטה אונו קה סה רוטן לה פארטה קה אל זיך אני מוצא את אנינו מינו אס.

20:31 דובר 1 אקסקטמנטה. אז זה, זה, זה, זה, זה כל המבנה פה. האלטער רבי התחיל עם, עם, עם האמונה. הכל מתחיל עם מה שלמדנו פרק י"ט. יש אין סוף, אין סוף. אתה צריך תמיד לזכור המשך העניינים פה. פרק כ' זה המשך לפרק י"ט. פרק י"ח, מה למדנו? מאיפה מתחילה אמונה? לא מהמציאות שלך. חכמה שבנפש. מה זה חכמה שבנפש? מה למדנו? אין סוף מאיר בנפש. אין סוף הוא יחוד אמת. אין סוף, שמה מאיר האמת של אין עוד מלבדו, וזה נמצא בגילוי בנשמה של יהודי. אז כשאתה מבין, אנחנו, שזה לא כמו שאתה מבין מציאות שמבין. זה שהאמת של אלוקות חודר במציאות. הבנת מה שאני אומר? זה מלמעלה למטה, זה לא מלמטה למעלה. אנחנו מגיעים על זה מלמטה למעלה כי כך אנחנו עובדים. אבל לפי האמת זה שהאמת של ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו מאיר בנשמה. צריך להחדיר את זה במציאות שלנו. אז מה הנקודה שהאלטער רבי אומר פה? אז בזה צריך להיות העיקר של אחדות הוי' האמיתית. יש, אומרים, ״אני הוי' לא שניתי״, ״אתה הוא עד שלא נברא״, שלגבי הקב"ה גם אחרי שהעולם נברא יש מאין אז הוא נשאר אין ואפס לגמרי כמו קודם הבריאה. למה? לא רק בגלל שאין לו מציאות לעצמו, אלא אין לו שום ערך וחשיבות. כולא קמיה כלא חשיב, הוא כאין ואפס ממש. עכשיו יש פה דיוק מאוד מעניין של הרבי, שאומרים בתניא כל מילה מדויקת, כל אות מדויקת. אז הרבי עושה פה דיוק מעניין. שכתוב למעלה, האלטער רבי כותב: ״כמו שהיה הוא לבדו יחיד ומיוחד קודם הבראם, כן הוא לבדו יחיד ומיוחד אחר שבראם״. הבראם, שבראם. למה הוא לא אומר בשתיהם אותו דבר? כמו שהוא לבדו יחיד ומיוחד

22:33 דובר 1 קודם שבראם, כן הוא לבדו יחיד ומיוחד אחר שבראם. או הפוך. כמו שהיה הוא לבדו יחיד ומיוחד קודם הבראם, כן הוא לבדו יחיד ומיוחד אחר הבראם. בפעם הראשונה הוא כותב הבראם, ובפעם השנייה כותב שבראם. זה נראה כאילו רק אות. ככה או ככה, מה זה משנה? זה הבדל מן הקצה אל הקצה. ה-ה-החילוק בין הבראם ושבראם: הבראם זה בדרך ממילא. הבראם זה לשון של כאילו נברא בדרך ממילא. שבראם זה בדרך התלבשות. אנחנו יודעים שבחסידות מדברים שיש שני פסוקים. יש פסוק ״בראשית ברא אלוקים״, כתוב ברא, לשון התלבשות. ויש פסוק שאומרים כל יום בתפילה, ״יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו״. שם כתוב נבראו בדרך ממילא. אז החסידים שואלים את השאלה ומסבירים שזה ההבדל בין התהוות משם הוי' והתהוות של שם אלוקים. שם הוי' אז זה בדרך ממילא. שם אלוקים זה בדרך התלבשות. מה ההבדל בין התהוות בדרך ממילא, התהוות בדרך התלבשות? התהוות בדרך ממילא זה ביטול. זה התהוות שהיש לא מציאות. דרך ממילא זה כאילו הוא נהיה דרך ממילא. לא היה צריך. לא היה פה צמצום, לא היה פה ירידה. הקב"ה כביכול נשאר בדרגה שלו ורצה, שהעולם ממילא נהיה, כאילו שזה המשך גילוי של דבר הוי'. כל המציאות של הבריאה זה לכן מצד שם הוי' העולם הוא כל כולו זה אלוקות, הבראם. מה שאין כן שם אלוקים זה בדרך התלבשות. שם אלוקים זה דין, צמצום, ירידה, שאז נהיה מציאות של עולם. אז זה שבראם בדרך התלבשות, זה ביטול היש וזה ביטול במציאות. מה האלטער רבי רוצה להגיד פה? האלטער רבי רוצה להגיד פה: כמו שהוא לבדו קודם הבראם. הקדוש ברוך

24:24 דובר 1 הוא היה יחיד ומיוחד לפני המדרגה של שם הוי'. לפני ההתהוות שבדרך ממילא, שזה היחיד ומיוחד במקום הכי גבוה למעלה אפילו משם הוי'. הבראם, קודם הבראם. אז אותו דבר הוא עכשיו יחיד ומיוחד אחר שבראם. אפילו שאחר כך היה ירידה וצמצום ונהיה התלבשות שם אלוקים. אבל כאן מצד הקדוש ברוך הוא גם אחרי שבראם, התלבשות, הוא נשאר יחיד ומיוחד כמו קודם הבראם. זה האחדות הוי' מהקצה לקצה. תניא, איך שהאותיות, כל מילה מדויקת. עכשיו זה גם כן, דרך אגב, מוסבר מה שאומרים ״אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם״. הרי יש גרסאות ששמה כתוב ״אתה הוא עד שלא ברא העולם״. יש כל מיני גרסאות בנוסח התפילה. הגרסה של האלטער רבי זה ״אתה הוא עד שלא נברא, אתה הוא משנברא״. יש. אז הרבי מסביר: ״אתה הוא עד שלא נברא״. למה האלטער רבי בחר דווקא בגרסה הזאת? כדי להדגיש את העניין הזה, שה״אתה הוא עד שלא נברא״, אפילו הדרגה של אחדות הוי' שלמעלה ממדרגה של נברא, נברא בדרך ממילא. יש, שזה אחדות הוי' האמיתית, שלא רק שהעולם באופן של ברא, אפילו העולם באופן של נברא גם זה לא, גם זה לא תופס מקום. שזה הביטול האמיתי של אחדות הוי' שהתגלה על ידי הבעל שם טוב. אנחנו נמצאים עכשיו קרוב לזמן השבועות, שזה הזמן של הכנה למתן תורה. בשבועות זה היארצייט של הבעל שם טוב, שהוא גילה את העניין של אחדות הוי'. והרי הרבי תמיד מדבר על זה שבשבועות מתחילים ללמוד שער היחוד והאמונה. אז כל העניין הזה שאנחנו עכשיו לומדים אחדות הוי' זה בדיוק עניינים די עמוקים להסביר. כמו שהזכרנו שנמצאים בראש חודש סיוון, זה הזמן של

26:08 דובר 1 אחדות, ״ויחן שם ישראל נגד ההר״. והראיה שהרבי אמר ללמוד את המאמר ״בחודש השלישי״, תראו. אז נשתדל במשך הימים האלו ללמוד את המאמר הזה ולהתחיל את החודש למתן תורה, כל אחד ואחד לפי עניינו.