לקוטי אמרים תניא - פרק כ' - חלק 3

00:01 אז אנחנו לוקחים פה בתניא בדף כ"ו עמוד א'. שורה... השורה החמישית. אז הרבי מסביר פה באמצע להסביר את כל הסוגיה של אחדות הוי'. העניין של אחדות הוי' על פי החסידות, על פי האמת, שהפשט אחדות הוי' זה שהוא לבדו הוא כמו שהיה קודם שנברא העולם, לאחר שנברא העולם הוא ממש בלי שום שינוי. אני הוי' לא שניתי. שאין שום שינוי אצל הקדוש ברוך הוא לפני הבריאה ואחרי הבריאה. אז האדמו"ר פה ממשיך בשורה הרביעית, הוא אומר משום "וכולא קמיה כלא חשיב וכאין ואפס ממש". למה אנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא יחיד ומיוחד ואין מלבדו אחרי הבריאה, כמו קודם הבריאה? אומר האדמו"ר, למה? משום "וכולא קמיה כלא חשיב וכאין ואפס ממש". מה שזה אומר, שכל העולמות אין להם שום ערך, שום חשיבות לגבי הקדוש ברוך הוא, כאין ואפס ממש, ולכן זה לא תופס מקום. ולכן הקדוש ברוך הוא לא נשתנה על ידי יצירתו של עולם. מתי שנגיד שינוי? זה כשהדבר שאתה עושה יש לזה איזשהו ערך, איזשהו תפיסת מקום. אבל כשמדובר על דבר כזה שאין לו שום ערך, שום תפיסת מקום, אז ממילא לא פועל שום שינוי. כיוון שבתניא כל דבר מדויק, כל מילה מדויקת, אז זה שהרבי כאן משתמש עם כמה מילים, הוא אומר "כולא קמיה כלא חשיב וכאין ואפס ממש", אז יש כאלה שרוצים להגיד שהרבי כאן, ב-ב-ב-בקיצור הלשון, מדבר על כמה דרגות בביטול של העולמות. "כולא קמיה כלא חשיב" זה ביטול אחד. אחרי זה יש "כאין" ואחרי זה יש "ואפס". הם שלושה עניינים. עניין של "כלא חשיב" זה הביטול בנוגע לחשיבות. זאת אומרת שהדבר אין לזה חשיבות. דבר אין לזה

02:16 חשיבות. אז זה על דרך כמו שתגיד שרגא בטיהרא מאי אהני. כמו נר שנמצא באור היום. אז הנר אין לזה חשיבות. לא בגלל שהוא לא נמצא. יש נר ויש אור היום. הם שני דברים. הנר נמצא ואור היום נמצא ואור היום מאיר. השמש מאיר וגם הנר מאיר. אבל מה? בגלל שאור השמש הוא כל כך בתוקף שלו, אז אור הנר לא נרגש. אז זה נקרא מאי אהני. זה בסוף, לא? איפה זה העניין שאין לזה ערך, שאין לזה חשיבות, אז זה עניין של כלא חשיב, אבל זה לא ביטול במציאות. זאת אומרת, זה לא אומר שהמציאות שלו לא מציאות, זה רק אומר שאין לו חשיבות, אין לו ערך. אבל ברגע שאתה מוציא את אור השמש, יורד השמש, אז אור הנר פועל. יש לזה, יש לזה מציאות. אומרים "אין". אז זה עוד יותר בעומק. אין פירושו שאין כאן מציאות וכל המציאות זה רק אלוקות. אין פה מציאות בכלל. למרות ש"אין" על דרך כמו שאומרים "אין זולתך". אז הפירוש הוא שאין כאן שום מציאות חוץ מהאור האלוקי. אז הביטול זה לא רק בחשיבות שלו, הביטול זה גם במציאות שלו. אחרי זה אומרים "אפס", אפס זה יותר מאין. אומרים בתפילה, אנחנו אומרים "אין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא, ואפס בלתך גואלנו לימות המשיח". עולם הבא זה גן עדן. משיח זה יותר גבוה מגן עדן. אז על גן עדן אומרים "אין זולתך", אין. ועל משיח אומרים אפס. מה ההבדל בין ביטול של אין לביטול של אפס? מסבירה החסידות שאין זה ביטול של, של כמו אור השמש מחוץ לשמש. זאת אומרת שאור השמש גם כן אין לו שום מציאות לעצמו. כל

04:00 המציאות שלו זה רק מצד השמש, אבל מצד השמש, השמש עושה אותו מציאות. אין לו מציאות נפרדת. כל המציאות שלו זה רק מה שהשמש עושה פה. אבל ב-ב-... מה שאין כן כשהאור נמצא בתוך השמש, אז, אז שם הביטול הרבה יותר עמוק, כי בתוך השמש אין שום דבר חוץ מהשמש. אז הביטול של אפס זה הרבה יותר בעומק, הרבה יותר חזק מהביטול של אין. אז ממילא יש כאלה ממפרשי התניא שרוצים להגיד שלכן האלטער רבי כן כותב פה את כל האריכות, "וכולא קמיה כלא חשיב וכאין ואפס ממש". האלטער רבי רוצה לדבר עכשיו מצד הביטול של אחדות הוי', ש"אני הוי' לא שניתי", נמצא כל הדרגות האלה של ביטול. שהעולמות הם גם כלא חשיב, אין להם שום חשיבות, וגם אין וגם אפס. בפשטות, פשט התניא זה לא ככה. פשט, פשט התניא זה לא שלוש דרגות, אלא זה, זה ביאור. "וכולא קמיה כלא חשיב וכאין ואפס ממש" זה לא עוד דרגה, אלא כאין ואפס ממש זה הפשט "כולא קמיה כלא חשיב". מה הפשט "כולא קמיה כלא חשיב"? הכלא חשיב זה באופן כאין ואפס ממש. זאת אומרת, כשאתה אומר כלא חשיב, כשאתה אומר שדבר אחד הוא כלא חשיב לגבי דבר אחר, יכול להיות כלא חשיב, אה, רק משהו יותר בהתפשטות. כמו שאמרנו המשל של נר לגבי אור היום, כן? אז הכלא חשיב זה רק בהתפשטות שלו. בעצם הנר נמצא פה והוא מאיר. אלא מה? ההתפשטות שלו לא מורגשת בגלל שיש פה אור היום. יש אבל סוג של כלא חשיב שהביטול של כלא חשיב זה כאין ואפס ממש. הכלא חשיב, זאת אומרת, זה לא הפשט שזה עוד דרגה, אלא האלטער רבי

05:46 ר' פשוט מסביר מה הפירוש של המילים. "כולא קמיה כלא חשיב, הוא כאין ואפס, אה, הוא כאין ואפס ממש". האופן איך הכלא חשיב, כן, זה כלא חשיב של כאין ואפס ממש, כאילו שלכתחילה לא מציאות. על דרך כמו שכתוב במאמרים, יש, במאמרים יש ב"קיבל היהודים", בפרק ז', בהמשך תער"ב, וזה בכמה מאמרים מובא המשל שלפעמים יכול להיות מצב של חכם קטן שנמצא לגבי חכם גדול, שהפירוש הוא בטל אליו, לא הביטול בהתפשטות. כאילו אני גם חכם וגם חכם, אלא הוא יותר ממני, לכן אני לא, לא, אין לי התפשטות. אני, אני לא מדבר לפניו כי אני מרגיש שהוא יותר ממני. אז הביטול זה רק בהתפשטות. אלא יש ביטול של חכם קטן לגבי חכם גדול, שהוא מרגיש היעדר החוכמה. הוא מרגיש ביחס לחכם הגדול אז החוכמה שלו בכלל לא חוכמה. זה לא-- זה היעדר החוכמה. זה, זה, זה, זה, זה על דרך זה מה שהאלטער רבי פה אומר, שהביטול העולמות זה "כולא קמיה כלא חשיב לגבי הקדוש ברוך הוא". איזה סוג כלא חשיב? הכלא חשיב של כאין ואפס ממש, כאילו שהוא לא מציאות בכלל. עכשיו האלטער רבי מתחיל להסביר מה, מה הביאור בזה. זה המילים, זה, זה, זה מה שאומרים הנקודה של העניין. הנקודה של העניין של אחדות הוי' זה שלגבי אין סוף, לגבי הקדוש ברוך הוא, אז כל העולמות זה כאין ואפס, כלא חשיב. מה באמת ההסברה בזה? כי הרי בפני עצמו יש מציאות של עולם. הקדוש ברוך הוא ברא עולם. איך אתה מסביר שאף על פי שהוא ברא את העולם, אף על פי כן אין לזה שום ערך ושיעור? אז כאן האלטער רבי מתחיל לבאר את העניין. אומר האלטער רבי:

07:21 כי... כן? בשורה החמישית. אומר האלטער רבי: "כי התהוות כל העולמות עליונים ותחתונים מאין ליש, וחיותם וקיומם המקיימם שלא יחזרו להיות אין ואפס כשהיו, אינו אלא דבר ה' ורוח פיו יתברך המלובש בהם". אומר האלטער רבי, מכיוון שהתהוות כל העולמות, כל המציאות של העולמות, וחיותם וקיומם המקיימם שלא יחזרו להיות אין ואפס, אז הכל זה הדבר הוי' שמלובש בהם, ובמילא כל המציאות של הבריאה זה אך ורק הדבר הוי'. זאת אומרת, כאן האלטער רבי עושה הקדמות. עדיין זה לא ביאור על הכלא חשיב. שתי השורות האלה שלמדנו עכשיו, שלוש שורות האלה, זה עדיין לא מסביר את הכלא חשיב. זה הקדמה לפני הביאור של הכלא חשיב. קודם כל האלטער רבי מסביר מה המציאות של... לפני שבאים להסביר את הכלא חשיב, אז דבר ראשון צריכים להסביר במה מדובר, מה זה העולם, מה הגדר של הבריאה, מה המציאות של הבריאה. אז זה האלטער רבי מסביר פה, שכל המציאות של הבריאה זה דבר הוי'. זה בעצם מה שלומדים בשער היחוד והאמונה. כאן האלטער רבי כותב את זה בקיצור בשתי שורות, מה שהוא מסביר באריכות בשער היחוד והאמונה. זאת אומרת, במילים אחרות, אנחנו נראה בהמשך, נדבר על זה יותר באריכות. יש את האחדות הוי' שמוסבר בפרקים, בפרקים הראשונים של שער היחוד והאמונה, פרק א', ב', ג', ד', ויש האחדות הוי' שאנחנו לומדים פה. זה לא בדיוק אותו דבר. זאת אומרת, הם קשורים ובסוף זה הכל מתחבר, אבל זה, זה כאן האלטער רבי מדבר באופן אחר. מה, מה, מה באופן-- וכאן בקיצור, בתחילת העניין, אז השורות הראשונות שקראנו עכשיו, השלוש שורות האלה, מהמילים "כי התהוות" עד הנקודה, שלוש שורות האלה, האלטער רבי

09:19 עושה קיצור ממה שהוא הסביר בשער היחוד והאמונה. דבר ראשון, מה זה העולם? מה זה הבריאה? לפני שמדברים על הביטול של הבריאה, על החיבור ועל ההיעדר חיבור ועל הכלא חשיב. דבר ראשון, מה זה היש עצמו? מה המציאות של הנברא? אומר האלטער רבי שכל המציאות של הנברא זה אך ורק הדבר הוי' המלובש בו. זה היסוד שהאלטער רבי הסביר בשער היחוד והאמונה. התהוות העולמות. זה מה שהבעל שם טוב אמר. העולם זה לא כמו אומן שעושה כלי, אומן שעושה כלי. אז אחרי שאומן עושה את הכלי, הכלי נשאר מציאות. למה? כלי נשאר מציאות לעצמו? למה? כי גם בשעה שהאומן עושה את הכלי אז הוא גם כן מציאות. אז בעצם הכלי לא מגיע מהאומן. המציאות של הכלי היה לפני האומן ונפרד מהאומן. אלא מה? האומן רק מצייר אותו, ולכן אחרי שהאומן עושה את הכלי, הכלי נשאר במציאות, כי גם בשעת מעשה האומן רק משנה את הציור שלו, לא עצם המציאות שלו. מה שאין כן בריאת עולמות, אומרים, זה יש מאין. הנברא לא היה, לא היה לפני זה. נברא הוא חידוש. אז בעצם הנברא אין ואפס לגמרי, לא קיים, לא קיים ולא צריך להיות ולא יכול להיות. הנברא בעצם לעצמו צריך להיות שלא יהיה מציאות. צריך להיות אין ואפס לגמרי. אלא מה? יש פה חידוש. מהו החידוש? מצד הדבר הוי' שהקדוש ברוך הוא, אז הוא ציווה ונברא. הקדוש ברוך הוא כן יכול, והוא אמר יהי אור ויהי אור. אז בכוח הקדוש ברוך הוא יכול לחדש גם דבר שלא יכול להיות, ולכן נהיה נברא. מכיוון שהיש הזה זה חידוש, אז החידוש הזה זה לא רק פעם אחת, זה כל רגע ורגע. בכל רגע ורגע וכל תנועה נרגש בנברא

11:10 שבעצם המציאות שלו הוא לא צריך להיות. צריך להיות אין ואפס, וזה שהוא נמצא, בגלל שדבר הוי' מחיה אותו כל רגע ורגע. ולכן מה המציאות של היש? המציאות של היש זה דבר הוי'. חוץ מדבר הוי' אין לו שום מציאות, וזה אדמו"ר הזקן פה מדייק בלשון שלו והוא אומר, הוא אומר: שעשאו כל אלה, והוציאו מאין ליש, וחיותו וקיומו. יש פה שלושה דברים. יש את עשייתו, זה היש, העשייה זה המעבר מאין ליש. זה בכוח דבר הוי'. אחרי זה יש את החיים של היש. חיים זה הנפש, החיות. כל נברא יש לו שני דברים. יש את עצם העשייה, שזה מהאין נהיה יש, העשייה. זה נקודה אחת בנברא. יש את החיים של היש, שזה הנפש הרוחני שלו. נפש המדבר. זה מח, זה דומם, זה אבן, זה המים, זה עפר, כמו שאדמו"ר הזקן אומר שם בתניא. אחרי זה יש קיומו, הקיום. עכשיו את הקיום, הקיום יכול להיות זה שהוא קיים בכל רגע ורגע. אחרי ההתהוות, חידוש הישנות בלשון החסידות. קיומו יכול להיות גם עניין ה-- עניין ה-- השגחה פרטית, ההתנהגות, ההנהגה של הנברא. איך שיהיה הביאור בזה. אבל על כל פנים, שאומרים כל פרט ופרט בנברא זה הכל רגע ורגע. זה אך ורק מצד דבר הוי'. בלי דבר הוי' הנברא אין לו לא התהוות ולא חיים ולא קיום. ולכן מה יוצא מזה? אתה מסתכל על הנברא אז אתה אומר: מה המהות שלו? מה התוכן של הנברא? המציאות שלו זה דבר הוי'. כיוון שאין פה שום פרט בנברא שיהיה לו מציאות מצד עצמו, גם ההתהוות, גם החיות, גם הקיום, הכל זה מצד דבר הוי'. אז ממילא, מה התוכן

13:02 של הנברא? התוכן של הנברא זה דבר הוי'. אז זה יסוד ראשון. זה, זה עדיין לא מדבר על כלא חשיב. כאן אנחנו עדיין לא מדברים על כלא חשיב. כאן מדברים דבר ראשון לדעת מה המציאות של היש. מציאות של היש זה דבר הוי'. אין לו חוץ מזה שום מציאות. עכשיו נשאלת השאלה, אחרי שאנחנו יודעים שמציאות הנברא הוא דבר הוי', עכשיו נשאלת השאלה מה העניין של דבר הוי'? הדיבור. ויאמר אלוקים, עשרה מאמרות. הדיבור של הקדוש ברוך הוא שהוא מהווה את הנברא. אז הקדוש ברוך הוא אומר: יהי אור. יש פה דיבור, ומכיוון שיש פה דיבור אז יש פה חשיבות. כל עניין הדיבור פירושו כמו שראובן מדבר לשמעון, אז ראובן מדבר לשמעון פירושו ששמעון הוא מציאות. דיברנו על זה שיעור הקודם. עצם העניין של דיבור זה יחס, זה חשיבות, זה ערך. אז זה שהקדוש ברוך הוא מתלבש בהתהוות, הוא אומר יהי אור, ויהי אור. נכון שאנחנו אומרים שלמרות אחרי שנאמר יהי אור, ויהי אור, אז אור, ויהי אור, צריך כל רגע להתהוות. אין לאור, ויהי אור, מציאות בפני עצמו. כל המציאות שלו זה דבר הוי'. אבל עצם העניין שדבר הוי' מתייחס אל ההתהוות, עניין הדיבור זה עניין של התלבשות, עניין של, של, של, של תפיסת מקום, של חשיבות. אז האלטער רבי עכשיו מסביר למשל, זה המשך, המשך הפרק עכשיו. מגיע האלטער רבי ואומר: כמו שאצל בן אדם אנחנו רואים שדיבור אחד אין לזה שום ערך לגבי הנפש. האין ערך שיש בדיבור לגבי הנפש, לגבי דיבור אחד, אז אין לו שום תפיסת מקום, שום ערך לגבי הנפש. זה שאנחנו מסבירים בפרטיות מה הביאור בזה. אז על דרך זה

14:57 גם לגבי הקדוש ברוך הוא. נכון שכל מציאות הבריאה זה הדיבור, אבל דיבור כלפי הקדוש ברוך הוא אין לזה שום ערך. כל שכן וקל וחומר בנפש אדם. מה, בנפש האדם שהוא נברא, שהוא מוגבל, הוא מוגבל בכל עניינו, גם הנפש הוא מוגבל, אף על פי כן אני אומר שדיבור אחד ביחס לכללות הנפש הוא לגמרי אין לו שום ערך, שום חשיבות, בטל במציאות לגמרי. כל שכן וקל וחומר לגבי הקדוש ברוך הוא. זה עוד יותר, שהדיבור הזה שמהווה את העולם לגבי הקדוש ברוך הוא, אין לו שום ערך וחשיבות. זה לא כל הביאור. זה רק התחלת הביאור. חבר'ה, צריכים סבלנות. יש פה שני פרקים שהאלטער רבי לוקח אותנו, כן? והאלטער רבי מסביר שלב אחרי שלב. כל חלק כאן זה עוד, עוד, עוד עומק, עוד הסבר, עוד נקודה. האלטער רבי בא להסביר פה העניין של דבר הוי', הוא אומר שזה בקיצור, וזה דווקא בקיצור. כן, זה שני פרקים, אבל בשני הפרקים האלה האלטער רבי תופס את העניין של דבר הוי' מכל הצדדים. אבל יש פה תהליך. דבר ראשון הוא הסביר לנו, זה מה שעשינו. דבר ראשון אנחנו מסבירים את הביטול של הנברא לגבי דבר הוי', זה להבין שהנברא לא מציאות, זה רק דבר הוי'. למה האלטער רבי לא הולך ישר לביטול של כלא חשיב? למה האלטער רבי צריך קודם כל להסביר, חוזר על מה שכתוב בשער היחוד והאמונה? למה הוא לא הולך ישר לנקודה של כלא חשיב? הרי הוא רוצה להסביר את הכלא חשיב. למה הוא לא הולך ישר לכלא חשיב? אז התירוץ הוא פשוט. אם אני עדיין לא יודע שהנברא, המציאות שלו זה דבר הוי', מה זה יעזור שתסביר לי שדבר הוי' הוא בטל? אם אנחנו

16:37 מסתכלים על הנברא בתור מציאות, אז זה שדבר ה' כלא חשיב, זה לא יעזור לנו להבין את הביטול של העולמות. אנחנו רוצים להסביר פה את הביטול של העולמות. אז דבר ראשון צריך להבין שכל הגדר של העולם זה דבר ה'. אין פה שום מציאות חוץ מדבר ה'. אחרי שאנחנו מבינים שהעולם הוא לא מציאות, כל המציאות זה דבר ה', אז אתה יכול להסביר מה הגדר של דבר ה'. שדבר ה' הוא כלול באין סוף, כמו דיבור בתוך הנפש, וממילא אז מובן איך העניין של הביטול של כלא חשיב חודר בבריאה, שמציאות העולם הוא באופן של ביטול של כלא חשיב. זה העניין של אחדות ה' אמיתית, מה שאומרים כל בוקר: אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם. ממש כמו כן הבריאה. זה הביאור בעניין של אחדות ה' אמיתית. אז זה המשך העניינים פה בתניא. עכשיו נקרא קצת בפנים. אחרי הנקודה. אומר האלטער רבי, למשל מביא בנפש האדם שמדבר דיבור אחד, שדיבור זה, דיבור זה לבדו כלא ממש אפילו לגבי כללות כוח הדיבור שבנפש המדברת, שהוא בחינת הלבוש האמצעי שלו, שהוא כוח הדיבור שלו שיכול לדבר דיבורים אין קץ ותכלית. והאלטער רבי, כשבאים להסביר את הכלא חשיב, עד כמה דיבור הוא כלא חשיב לגבי הקדוש ברוך הוא, מביאים משל מנפש האדם. בנפש האדם גם כן יש כמה דרגות. יש כמה שלבים בביטול של כלא חשיב כשמדברים בנפש. אז גם בנפש יש כמה דרגות. יש את הביטול, דבר ראשון, של דיבור אחד לגבי כללות כוח הדיבור. לפני שאתה מדבר על דרגות יותר גבוהות, אתה לא צריך עדיין לדבר על כוח הדיבור. מדברים על כוח הדיבור עצמו, על לבוש האמצעי. זה לבוש, זה לא הנפש, זה לא כלי של הנפש,

18:40 זה לבוש הנפש, ולבוש הנפש גופא זה לבוש האמצעי. זאת אומרת, לגבי המחשבה זה משהו חיצוני. מדברים על הדרגה הכי נמוכה, כמעט כמו מעשה, זה יותר נמוך, אבל דיבור זה, זה, זה דרגה מאוד נמוכה. ואף על פי כן, גם בדיבור עצמו, בלי לדבר על הדרגות היותר גבוהות, אז הערך של דיבור אחד לגבי כללות כוח הדיבור זה כלא חשיב. למה? פשוט כי כוח הדיבור, כמו שהאלטער רבי אומר כאן, הלשון הוא אין קץ. כוח הדיבור מצד הכוח, פוטנציאל מצד הכוח. אז בכוח אני יכול לדבר בלי גבול. בפועל אתה לא יכול לדבר בלי גבול. בפועל אתה לא יכול לדבר בלי גבול, כי בפועל באיזשהו שלב נגמר. אבל מצד הכוח, הפוטנציאל, הדיבור מצד דמיון ומצד כוח הדיבור שבנפש, כוח הדיבור שבנפש הוא כוח אין סוף או כוח בלי גבול. יכול לדבר אין סוף דיבורים, באין סוף אופנים, באין סוף, זה בלי גבול. כשאמרת מילה אחת, אז זה מילה אחת, זה גבול. אז מילה אחת לגבי כללות כוח הדיבור זה ערך של אחד לגבי בלי גבול. מה המרחק מאחד לבלי גבול? בלי גבול. אין סוף. אז זה כלא חשיב. אחד לגבי אין סוף. אין לזה שום ערך, אין לזה שום חשיבות. אף על פי שזה דיבור וזה דיבור. זה מאותו עולם, מאותה מדרגה. זה מדרגת הדיבור, וגם במדרגת הדיבור גופא אני אומר אחד לגבי כלל כוח הדיבור הוא כלא חשיב. עכשיו תחשוב לעצמך דיבור אחד לגבי המחשבה, לא לגבי דיבור, לגבי כוח המחשבה. אז זה עוד יותר כלא חשיב. לא רק שהוא כלא חשיב מצד כמות, אחד לגבי בלי גבול הוא כלא חשיב, גם באיכות זה דיבור וזה מחשבה, עוד יותר לגבי כוחות פנימיים של הנפש. אז

20:39 זה עוד יותר כלא חשיב. והאלטער רבי ממשיך הלאה. אנחנו קצרים בזמן. בשיעור הבא נקרא את זה בפנים. אז האלטער רבי רוצה להסביר שאפילו בנפש יש כמה וכמה דרגות של כלא חשיב. אז תאר לעצמך דיבור אחד לגבי כללות הנפש עצמו, אז האין ערך הוא גם בכמות, גם באיכות, גם במהות. מאיזה צד שתסתכל, הוא אין ערך לגמרי. אז בתוך הנפש דיבור אחד אין לזה שום ערך, שום תפיסת מקום. זה לא, זה לא פועל שום שינוי, שום יחס, שום ערך. כל שכן וכבר, כשאומרים את העניין הזה שכל העולם זה דיבור. בעשרה מאמרות נברא העולם, אילו מאמרות הן? כל העולם זה דיבור, אז הדיבור הזה לגבי אין סוף, אז בוודאי שהוא אין ואפס לגמרי, כלא כלום. וזה העניין של אחדות ה' אמיתית.