לקוטי אמרים תניא - פרק י"ט - חלק 6

00:00 דובר 1 אנחנו אוחזים פה בתניא בדף כ' למטה, בשורה המתחלת: "לחלקו ולגורלו למסור נפשו על קדושת שמו". סוף השורה: "ואף כי הקליפות". האלטער רבי אומר שהנפש האלוקית יש שתי דרגות. יש את התפשטות החכמה ויש את עצם החכמה. התפשטות החכמה זה להתלבש על הכוחות הפנימיים. אז שמה יש מצב של גלות או הסתר, ולכן יכול להיות מצב שיהיה אצלו מצב של מוות, היפך החיים בקדושה, עד כדי כך שיכול ליפול לענייני עבירות. ואז יש את העניין של עצם החכמה, ששמה אין גלות אבל יש מצב של שינה. וכל זמן שהוא נמצא במצב שהוא נמצא בתאוותו למטה, אז עצם החכמה נמצאת בהיכל השינה. יש מקום שאתה יכול להיכנס. אז זה כן, אבל ברגע שיש ניסיון, ואז כשיש ניסיון מתעוררת אצלו האמונה, ואז מתעוררת החכמה שבנפש, ואז מתעורר הקדוש ברוך הוא, הוי' שבחכמה. "ויקץ כישן הוי'", שזה האור אין סוף שמאיר בחכמה, וכשזה מתגלה אז מתבטלים כל התאוות וכל הקליפות. שהבן אדם מואס בכל ענייני עולם הזה וכל תענוגי עולם הזה, אף על פי שכל החיים היה בזה, והוא בוחר בקדוש ברוך הוא לחלקו ולגורלו, למסור נפשו על קדושת שמו. כן, בדיכאון של, של, של, של נסגרות הנשמה. מה קורה כשמתגלה היחידה? אז זה הנקודה שהוא אומר. ועוד אחד. יש עוד. יש מה להסביר פה. אני אסביר אחרי זה. אני רוצה לקרוא קצת בפנים. רק עוד אחד שלא הספקנו להסביר בשיעור הקודם על לשון של האלטער רבי, שהוא אומר פה, שורה המתחלת "הוי'", "אבל איפכא לא הוה", "לחלקו ולגורלו". האלטער רבי משתמש עם הלשון שהוא בוחר בקדוש ברוך הוא לחלקו ולגורלו. שתי הלשונות, חלק וגורל, זה שתי הדרגות שבנפש. הדרגות של המקיפים

02:35 דובר 1 שבנפש והפנימיים שבנפש. זה הדיוק, חלק וגורל. אנחנו אומרים הרי כל יום, אומרים "אשרינו מה טוב חלקנו ונעים גורלנו". אז מובא בחסידות. מה? אה? אז מובא במאמרים. בחסידות מדברים בקשר לעניין של "אשרינו מה טוב חלקנו ונעים גורלנו", שיש עניין של חלק ויש עניין של גורל. שזה שתי דרגות. אז אתם למדתם, אה, למדתם פעם את המאמרים של אשרינו? אנחנו אומרים יש חלקנו ויש גורלנו. חלק זה פנימי. כלומר, כשאתה אומר פשט חלק, זה משהו פנימי, משהו שהוא חלק ממנו. הרבי מביא את זה במאמר שתי עשרה. "חלק הוי' אמרה נפשי", חלק זה פנימי וגורל זה מקיף. כל העניין של גורל זה הרי למעלה מטעם ודעת. אז זה העניין של אשרינו, מה טוב חלקנו ונעים גורלנו. מה טוב חלקנו זה על הכוחות הפנימיים. כשבן אדם עובד את השם בנר"ן, בנפש, בשכל, בשומע, זה נקרא חלקנו. כשבן אדם עובד את השם עם המקיפים אז זה נקרא גורלנו, מבחינת גורל שבנפש. אז האלטער רבי אומר שברגע שמתגלה אצל יהודי האמונה, הנקודה הזו, אז הבן אדם מואס בכל תאווה של המזון והוא בוחר בקדוש ברוך הוא לחלקו ולגורלו. זאת אומרת שזה פועל שינוי גם בכוחות פנימיים וגם בכוחות מקיפים. הוא מוסר את עצמו לגמרי לקדוש ברוך הוא. עוד מעט אני אחזור לזה. יש פה עניין שלם, אבל קודם כול נקרא קצת בפנים. ואף. כאן האלטער רבי עם שאלה. שואל האלטער רבי: "ואף כי הקליפות גברו עליו כל ימיו ולא יכול להם". הרי הם מדברים פה על בן אדם שהוא מפושעי ישראל, כל החיים שלו הקליפות שלטו עליו והוא, והוא לא יכול להתגבר על התיאבון. מה קורה פתאום

04:42 דובר 1 שברגע שמתעוררת אצלו החכמה שבנפש אז, אז כל הקליפות מתבטלים, כולם בורחים. והלא, והלא כל העניין יש מצד היחידה, הנקודה הזו, שיש פה יסוד האמונה. אומרים שברגע שזה מתעורר, אז לא רק שהאמונה מתעוררת, לא רק שזה פועל באמונה שלו, בנקודה, אלא זה חודר בכל המציאות שלו. ואז כל התיאבון שלו, כל העולם הזה, כל השמונה, חד, עכשיו הכול, הכול ריק, הכול, הכול, הכול נהיה עצם האפס. הוא מוסר את עצמו לגמרי לנקודה עם כל המציאות שלו. הרי מה הקשר? למה אומרים כשמתגלה העניין הזה זה פועל בכל הבן אדם? הרי הבן אדם, הציור שלו, המציאות, הכוחות הפנימיים שלו, הרי עדיין אין להם קשר. הם היו לפני זה כל החיים שלו עם הקליפה, זה גם עכשיו. הם לא מבינים. זה לא הפירוש. עכשיו הוא קיבל הבנה, הוא קיבל איזה הרגש, הוא קיבל איזה עניין שקשור עם כוחות פנימיים. לא. יש פה התגלות של נקודת האמונה. אה? מה זה? מה זה קשור? תתרכזו בתניא. שמים פה בתוך השיעור תניא. לא להתבלבל. יא, אז זה השאלה שהאלטער רבי שואל פה. אז האלטער רבי, ודייקו בלשון האלטער רבי: "אף כי הקליפות גברו עליו כל ימיו ולא יכול להם, כמאמר רז"ל שהרשעים הם ברשות לבם". יא, חז"ל אומרים הרשעים הם ברשות לבם. זאת אומרת שהגדר של רשע הוא שאין לו שום שליטה על הלב שלו. להיפך, הלב שולט עליו. מה זאת אומרת? זה אומר כך, הרי האלטער רבי מדבר בתניא כל הזמן. לפני זה האלטער רבי הביא את זה גם כן בפרקים הקודמים. האלטער רבי הביא את העניין של מוח שליט על הלב. יא, המוח שליט על

06:38 דובר 1 הלב. זאת אומרת הסדר איך הוא בטבע האדם, שהמוח שולט על הלב, ולכן ברגע שהמוח מבין משהו אז זה פועל גם על הלב, שגם הלב ילך אחרי המוח. א-א-אבל, אבל, אבל ברשע, האלטער רבי אמר בפרק י"ז שבן אדם שהוא רשע, ולא סתם רשע, רשע באמת בלשון האלטער רבי, אז לא רק שהוא לא, אין לו שליטה על הלב, אלא להיפך. ליבו, אה, אה, איך כתוב? אין ברשותו ליבו. זאת אומרת שהלב שולט על הבן אדם ועושה ממנו מהלב. הלב בעל הבית עליו. על דרך מה שכתוב גם כן במאמר, לבן... כולי לב. האבות של, של כלב שהרבי מביא שמה במאמר, שהלב נהיה הבעל הבית שלו. אז ממילא איך יכול להיות שפה פתאום ברגע שנהיה אצלו ניסיון אז כל הרע בורח? הקליפות בורחות לגמרי, מתבטלות. הרשעים הם ברשות ליבם. זאת אומרת, להבין יותר בעומק את השאלה של האלטער רבי. יא, אלט-- בתניא בפרק י"ז, לפני שני פרקים, אנחנו לא למדנו את זה עכשיו בזמן האחרון, אבל מסתמא הבחורים זוכרים. יא, לפני שני-- בפרק י"ז בתניא האלטער רבי דיבר שיש שלוש דרגות. יש דרגה של צדיק, יש דרגה של בינוני, יש דרגה של רשע. רשע גמור, הכוונה רשע, רשע באמת, לא סתם רשע. רשע ולא, לא יודע בדיוק. רשע, רשע במצב שהוא מתוקן. האלטער רבי אומר שלוש דרגות. אצל צדיק ליבו ברשותו. ליבו ברשותו פירושו שאצלו הוא בעל הבית על הלב לגמרי. זה ליבו ברשותו. הלב שלו לגמרי קשור עם אלוקות. אין אצלו שום עניין של עומס, זה מופרך אצלו לגמרי. זה הקטע של ליבו ברשותו. אצל בינוני לא אומרים ליבו ברשותו. מוחו ברשותו. זה

08:35 דובר 1 עובד אצל הבינוני. אצל הבינוני עדיין הלב שלו זה לא לגמרי ברשות שלו. הלב שלו יש לו תאוות, יש לו מלחמה, יש לו יצר הרע, יש לו משיכה גם להרהורים, כמו שהרבי אומר בנוגע לבינוני. יש לו תאוות. אבל מה? מוחו ברשותו. יש לו את המוח שהוא יכול להתבונן ולחשוב, ועל ידי שהוא מתבונן במוח שלו באלוקות אז הוא פועל גם על הלב שלו. זה נקרא מוח שליט על הלב. זה לא שהלב לגמרי מסור לאלוקות. זה בדרך שליטה, שולט על הלב. הוא לוקח את הלב בכוח, על ידי המוח הוא שולט על הלב. רשע, אבל, אומרים אין ברשותו ליבו. זאת אומרת שהלב הוא הבעל הבית על הבן אדם. וכאן מדברים על רשע. אז תראה מה, בן אדם כמו שאומר פושעי ישראל, פושעי ישראל, אז הוא רשע באמת. אז זה אומר אין ברשותו ליבו. ואף על פי כן, זה כל זמן שלא מתעורר אצלו קדושת ה'. ברגע שהוא קדושת ה' אז נהיה אצלו מהפכה בכל המציאות שלו, ואז הוא, ואז הוא, ואז כל הקליפות בורחות ומשתנה מן הקצה לקצה. הוא בוחר באלוקות, בה' לחלקו ולגורלו. אז זה שואל את הרבי: איך זה יכול להיות? אז מה האדמו"ר מסביר? כשבא לידי ניסיון בדבר אמונה. אז הרבי רוצה להסביר איך האמונה פועלת בכוח הפנימי, בכוח הגלוי, במחשבה ודיבור ומעשה. על זה האדמו"ר מסביר: כשבא לידי ניסיון בדבר אמונה בה' אחד, שיסודו זה בהררי קודש, מבחינת החכמה של הנפש האלוקית שבו מלובש אור אין סוף ברוך הוא. ברגע שהוא הגיע לניסיון, הניסיון זה ניסיון שבא לנגד לעניין של אחדות ה'. ברגע שיש התנגדות לאחדות ה' אז מתעוררת החכמה של הנפש

10:34 דובר 1 ששם מאיר שם ה', מאיר אין סוף שבו מלובש. הרי כל הקליפות בטלים ומבוטלים והיו כלא היו ממש לפני ה'. בגלל שברגע שמתגלה היחידה שבנפש, חכמה שבנפש, ובחכמה שבנפש מאיר ה', אור אין סוף, אז מצד גילוי אין סוף אז כל הקליפות מתבטלות. זה התשובה לשאלה. מכיוון שבחכמה שבנפש מאיר אין סוף ברוך הוא, וברגע שאין סוף, אלוקות, בא בגילוי, מתגלה אלוקות, אז כל המציאות של עולם הזה מתבטלת בדרך ממילא. זה לא בדרך מלחמה ובדרך כפייה. וכשיש גילוי אין סוף בנפש אז לגבי אין סוף כל המציאות של הקליפות מתבטלת לגמרי. על זה האדמו"ר מביא פסוקים כדלקמן. כל הגויים כאין נגדו לגמרי. וכתיב כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו וגו'. וכתיב כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלוקים. וכתיב הרים כדונג נמסו. אז הוא מביא פה ארבעה פסוקים. התוכן של הארבעה פסוקים זה שבפסוקים האלה אנחנו רואים את הנקודה האחת, הנקודה הזאת: שברגע שיש גילוי אלוקות, אז ברגע שיש גילוי אלוקות אז המציאות של הקליפה מתבטלת כלא הייתה. מה אנחנו רואים פה בפסוקים? רואים כל הגויים כאין נגדו. מה פשט כל הגויים כאין נגדו? זאת אומרת נגדו, מול הקדוש ברוך הוא. ברגע שיש הסתכלות של אלוקות אז המציאות של הגויים, המציאות של הקליפה, גויים זה גוי שקאי קליפה, אז הקליפה נהיה אין. ועל דרך זה הנה אויביך יאבדו. יאבדו שהם נאבדים. בלשון אחרת הם נהיים אין ואפס. יתפרדו כל פועלי און. על דרך זה כהמס דונג מפני אש, יאבדו גם שמה, יאבדו רשעים. האיבוד שלהם, על דרך זה הרים כדונג נמסו.

12:34 דובר 2 קומו אסטו פואדה פנטרר טמביין אסוס איחוס מיוס? נו סה קומו סה פואדה קונקטאר אסטו אקי.

12:41 דובר 1 עוד מעט אני אסביר. אני עוד מעט אסביר. תן לי קודם כול לתרגם את התניא פה. אז אדמו"ר הזקן אומר פה שיש פה התגלות של אין סוף. אז מכיוון שלגבי אין סוף כל המציאות של הקליפה נעלמת לגמרי, אז זה נהיה אין ואפס. תזכרו, ההסברה היא, ההסברה פה היא, ההסברה היא מה? ההסברה היא שכל המציאות של הקליפה זה העלם והסתר על אלוקות. גדר הקליפה זה העלם והסתר. לקליפה אין הרי מציאות אמיתית. כל המציאות של הקליפה זה העלם והסתר על אלוקות. אז כל העניין של קליפה זה ישות. הרגש עצמו. הרגש היש. האמת היא הרי שאין עוד מלבדו. האמת היא הרי שאחדות הוי' זה המציאות האמיתית ואין עוד מלבדו. אלא מה, כל זמן שאלוקות נמצאת בהעלם, אחדות הוי' לא מאירה בגילוי, אז הקליפה מנפחת את עצמה כאילו הוא, כאילו שהוא מציאות. אז הוא מרגיש את עצמו ליש ומציאות. ברגע שיש גילוי אלוקות מתגלה האמת. מהי האמת? האמת של אלוקות, האמת של אחדות הוי'. ברגע שמתגלה האמת של אחדות הוי', אז כל מה שהוא לא אחדות הוי' הוא ממילא לא קיים, הוא אין ואפס לגמרי. ולכן זה מה שקורה בהתגלות של הנשמה. התגלות של הנשמה זה לא סתם התגלות של אמונה. התגלות של הנשמה זה התגלות של אין סוף. זה ההתגלות של האחדות הוי'. הניסיונות. מה פירוש ניסיונות? ניסיונות פירושו שמישהו בא לנגד לאחדות הוי'. זהו הניסיון. כל זמן שבן אדם לא מרגיש שנוגעים לו באחדות הוי', אז הוא יכול לקנות בלוף. יכול לשקר לעצמו. הוא חושב שהוא בסדר. הקדוש ברוך הוא נמצא, הוא נמצא, הכול בסדר. הוא לא רואה בזה סתירה. ברגע שהוא מרגיש שיש פה סתירה

14:26 דובר 1 לאחדות הוי', אז כשמתגלה אחדות הוי', מתגלה הנשמה. מתגלה הניצוץ האלוקי. שמה נרגש שהאמת היא שאין עוד מלבדו. אז כשמאירה האמת של אין עוד מלבדו, ממילא כל דבר שהוא מנגד לאין עוד מלבדו, מתבטל ממילא. זה הפירוש של הפסוקים האלה. מה כתוב פה בפסוקים? זה מה שכתוב. כל הגויים כאין נגדו. זה לא הפשט שצריכים לשבור אותם, להילחם איתם, לעשות. כאין. תחילה, ברגע שיש התגלות של אלוקות אז לגבי אלוקות גוישקייט, גויים, כל עניין שהוא לא אלוקות. כל עניין של קליפות נהיה אין ואפס. עכשיו מעניין שאדמו"ר הזקן מביא ארבעה פסוקים. אז הסיבה למה הוא מביא ארבעה פסוקים? אז כותב רבי לוי שהארבעה פסוקים זה כנגד שלוש קליפות הטמאות וקליפת נוגה. ולכן יש ארבעה פסוקים. זה כותב רבי לוי. תדעו, הרב לוי כותב בקיצור. יש ארבעה פסוקים כנגד ארבע קליפות, שלוש קליפות וקליפת נוגה. אז לכן יש פה, יש פה, יש פה ארבעה פסוקים. מעניין דיוק שיש פה שבשלושת הפסוקים הראשונים אז מודגש העניין דאין, של אפס, שמתבטלים. כל הגויים כאין נגדו. אויביך יאבדו, כי הנה אויביך יאבדו. אז אדמו"ר הזקן מדגיש לשון אבידה, שהם נאבדים, מתבטלים לגמרי. בפסוק הרביעי לא כתוב... כתוב רק הרים כדונג נמסו. אין פה לשון של אבידה, לשון של אין. רק לשון כדונג נמסו. כי זה ההבדל בין שלוש קליפות הטמאות לקליפת נוגה. בשלוש קליפות הטמאות אז על ידי התגלות אור אין סוף הם מתבטלים לגמרי. מגיע לקליפת נוגה, יש משהו יותר עמוק, אה, ששמה לא צריך להיות אבידה לגמרי. שמה זה שהם נכנעים. והידוע כן כתוב הרי בסידור זה שאנחנו אומרים בנוסח השמונה עשרה, אה, בארבע לשונות ב״ולמלשינים״ שכתוב ב... אומרים ״ולמלשינים״, מה הלשון שמה?

16:43 דובר 1 אה, תעקר, תשבר, תמגר ותכניע. כתוב הרי שצריכים להפסיק. כן, תעקר, תשבר, תמגר, לעשות הפסק, ותכניע. שלוש המילים הראשונות זה שלוש קליפות הטמאות, ואחרי המילה הרביעית זה קליפת נוגה. כי זה ההבדל. תעקר, תשבר, תמגר זה לשונות של שבירה. זה בשלוש קליפות הטמאות. ומגיע לקליפת נוגה, שמה הלשון זה רק להכניע. לא צריכים לשבור, לא צריכים לעקור, לא צריכים להכניע אותו. להכניע הכוונה צריכים להביא אותו לרשות הקדושה. שלפי זה גם כן בא הדיוק: מה פירוש הרים כדונג נמסו? מה הפשט של הרים כדונג נמסו? מה התרגום? מה זה דונג? מי יודע מה זה דונג? בסדר, מובן. הו. רציתי שאנחנו נגיד הקופונים. האי. העניין של דונג זה שעווה, בסדר. אז מה אנחנו רואים בשעווה? השעווה, הרי יש לך נר של שעווה, זה נראה נר גדול, קשה, אבל ברגע שאתה מדליק אש אז ה-- אז ה-- אז השעווה זה רך. כן, זה הפירוש דונג נמס. אז זה לא אפס, אין ואפס. הוא... זה רך. הוא נ-- הוא נ-- הוא נ-- הוא נמס. הוא נהיה ה-- אז זה בקליפת נוגה. כן, כשיש לך נר וכשזה נהיה ככה אתה יכול לעשות מזה דברים, צבעים, ציורים אחרים. אתה יכול לעשות מזה, כי זה נראה ככה. לעשות את זה ככה. אתה יכול לשחק עם זה. כן, סלע. ברגע שזה נהיה נמס אפשר לעשות מזה דברים. זה לא מתבטל, אבל זה משתנה הציור. על דרך זה, זה העניין של קליפת נוגה. אז בנוגע לפסוק הקודם גם כתוב כהמס דונג, אבל בהמשך לזה כתוב יאבדו. כהמס דונג, זה יאבדו רשעים. אז הוא תכף מתחיל דונג אבל אחרי זה אומר

18:34 דובר 1 יהודי. זאת אומרת, זה מדובר על משהו שצריכים באמת לבטל אותו לגמרי. הסדר הוא שקודם כול מכניעים אותו, אבל בסוף הכוונה היא לאבד אותו לגמרי, כי זה שלוש קליפות הטמאות. אבל בנוגע לקליפת נוגה, שמה ... אבל לא שהתבטלו לגמרי, להפך. הכוונה בקליפת נוגה זה, כמו שהרב מסביר קודם, להשתמש איתם לשם שמיים, להעלות אותם לקדושה. אז כאן רואים איך שבתניא כל פרט זה מדויק. זה בנוגע לפשט בתניא פה. בנוגע לכללות העניין צריכים להוסיף פה עוד, בנוגע להבנה בכלל. יש בזה שקלא וטריא גדולה. אני רק אגיד את הפרטים ככה, לדעת, בשביל ה-- בשביל שלמות העניין, כן, שכאן האלטער רבי אומר שברגע שמתגלה אצל יהודי האמונה, יש ניסיון של מסירות נפש, ואז מתגלה אצל יהודי הנקודה של היחידה. אז מה זה פועל? זה פועל לשינוי בכל הבן אדם. כן, שהוא ... והוא מואס בכל הקליפות וכולי. כן, וכל העניין. אז הרי ידוע, העניין הזה זה לא כל כך פשוט. רואים ב-- הרבי במאמרים מדבר על זה כמה פעמים. תמיד הרבי מציין לקונטרס העבודה. שבקונטרס העבודה הרבי הרש"ב אומר ככה גם כן. הרבי הרש"ב אומר שרואים במוחש שכשבן אדם היה לו ניסיון והתעורר אצלו המסירות נפש, היחידה, אז הוא משתנה לגמרי. זאת אומרת שיש משהו בכוח. בהתחלה זה בא על דרך, אולי אפילו מציין, לא היה לי זמן להסתכל. יכול להיות שאפילו הרבי במאמר מציין לפה, אבל הנקודה היא שבאותו... הרבי הרש"ב שמה מאריך, פרק, אה, פרק, אה, פרק ה', אם אני לא טועה. פה הוא מסביר שכשיש, כשיש התגלות היחידה של ניסיון, שזה משהו, או יום כיפור וזמנים

20:38 דובר 1 שמתעורר אצלו יחידה שבנפש. אז כשהיחידה מתעוררת זה לא רק יחידה, כאילו משהו, הנקודה של האמונה, אלא כל הבן אדם משתנה ממהות למהות, יש לשונות מהקצה לקצה, ונהיה-- הבן אדם נהפך למהות אחרת לגמרי. והרבי אומר: וכך רואים במוחש וכולי. זה כתוב בקונטרס העבודה, אבל אף על פי כן, לפעמים כתוב להפך. לפעמים כתוב שכשיש אצל יהודי התגלות היחידה שבנפש, מסירות נפש, אז רואים שיכול להיות שמתעוררת אצלו יחידה שבנפש ויש איזו תנועה של מסירות נפש, ואף על פי כן הוא עדיין יכול להישאר בעל עבירה בדברים אחרים. יכול להיות עדיין שה, שהנוגה שלו לא יהיה מאה אחוז. ובפשטות ככה רואים וראו במוחש בכל ההיסטוריה. היו יהודים שהתעוררה אצלם יחידה שבנפש והייתה אצלם מסירות נפש ומסרו את עצמם. ואף על פי כן הם נשארו בדברים אחרים. הנוגה לא השתנתה, ולא נהיו, אה, מקיימים שולחן ערוך הלכה למעשה בכל פרט ופרט. כן. אז הרבי אומר הרבה פעמים במאמרים שמה שכתוב בקונטרס העבודה זה לחלוטין בסדר לשון, אבל בפרטיות, סוף כל סוף, אפשר, אפשר לראות שלא תמיד זה ככה. זאת אומרת, מה הביאור שהרבי מסביר? אז הרבי מסביר. יש במאמרים של הרבי, אחד מהמאמרים הכי מפורסמים בעניין הזה, שמה אין כל כך הסבר בעניין, אבל, אבל המאמר ואתה תצוה. שמה הרי הרבי מביא, כן, שזה עניין אחר, אבל זה אותו דבר, דומה לזה. המאמר ואתה תצוה, הרבי מביא בקשר למסירות נפש שאצל הרבי הייתה גזירה, וזה גרם הרבה מזה שיהודים וחסידים עמדו במסירות נפש כל השנה כולה. זה היה מסירות נפש בפועל. ואף על פי כן, כשהגיע הזמן ויצאו מרוסיה והגיעו למדינות אמריקה וכולי, אז המסירות

22:43 דובר 1 נפש שלהם התקררה. אצל חלק מהם זה נשאר, אבל אצל חלק ראו שנפלה אצלם איזושהי ירידה, קרירות. הם חזרו למצב הקודם. מה הרבי אומר במאמר ואתה תצוה? מה הביאור? הרבי אומר כי העניין שיחידה, כי יחידה זה העצם, והעצם חודר גם בכלים פנימיים, ולכן בשעת עניין של מסירות נפש אז זה הפך גם את הכלים הפנימיים שלהם, לא רק את החיצון, לא רק את המקיף, כי היחידה חודרת בכל הנפש. כמו שאומר פה בתניא, על דרך כן, שזה פה יש שינוי גם ב-- גם בכוחות גלויים. אבל אף על פי כן, מכיוון שזה העצם מצד הגזירה, זה מצד ההעלם, זה לא מצד הכוחות הפנימיים גופא. ההתעוררות לא הגיעה מהמקום של הכוחות הפנימיים. ההתעוררות הגיעה מצד שהגזירה עוררה אצלם עצם. אז כשהעצם, זה חודר בכל הבן אדם. אבל אף על פי כן, כמו שהרבי שם, מכיוון שהוא מוגדר בעצם, הכוחות הפנימיים מצד עניינם לא התחברו. לכן כשהגזירה עוברת והוא מגיע למקום ששם הכול בסדר, אז עוד פעם מתקרר אצלו העניין והוא יכול לחזור למצב. על דרך זה אומר הרבי במאמר אחר, פורים, מלוקט ד', שיכול להיות גם בשעת מעשה המסירות נפש גופא. זה שהרבי הרש"ב אומר שאדם מתעורר במסירות נפש, נהיה אצלו שינוי מהות בין הקצה לקצה, אבל לא מוכרח שזה ככה. וראו הרבה פעמים בהיסטוריה גם כן כאלו דברים. כן, רואים וראו יהודים שהתעורר אצלם, וזה פעל אצלם שינוי המהות. הם חזרו להיות בעלי תשובה גמורים וכו' לגמרי, אבל לאו דווקא, זה לא מוכרח. זה פשוט. הסיבה זאת אותה סיבה, מכיוון שסוף כל סוף הגילוי מגיע מצד סיבה. הסיבה הייתה הגזירה. הסיבה הייתה אחרי

24:34 דובר 1 שניסיון היה פה. אז נכון שזה עורר אצלו את העצם ובזה פעל אצלו שינוי המהות, אבל עדיין זה לא לגמרי מצד הכרח פנימי, ולכן יכול להיות שיישאר אצלו בשעת מעשה גם כן עניינים מסוימים ששם הוא עדיין לא השתנה והוא נשאר אותו דבר וכו'. אז זה עניין כללי שעל פי זה הרבי מסביר כמה וכמה עניינים. מה זה אומר לנו בעבודה שלנו? זה אומר לנו בעבודה שלנו. לפי הביאור שהרבי מסביר בכמה מקומות זה אומר שלכן לא. מצד אחד, חסידות מדברת פה, בתניא מדברים, על הכוח הגדול שיש באמונה, הכוח הגדול שיש במסירות נפש, יחידה שזה מתעורר. אבל יחד עם זה, זה גם כן אומר לנו שלא מספיק. זה לא מספיק שהתגלה היחידה. לא מספיק לחכות, התגלה היחידה ואז הכל טוב. חייב להיות עבודה גם מיוחדת עם הכוחות הפנימיים. זה בעצם המהות שחסידות רוצה להגיע. הרבי אומר את זה כמה פעמים בשיחות ומאמרים, שלכן שהבן אדם לא יסתפק בזה שהתעוררה אצלו נקודת היהדות שבאמונה, ואז זה כבר פעל על כל הבן אדם שינוי, כי זה דבר שמגיע ויכול ללכת גם כן. חייב להיות עבודה פרטית, עבודה פנימית בכוחות פנימיים, כדי שהמציאות של הבן אדם גם בציור הזה של המידות, ושזה בעצם הזמן עכשיו, ספירת העומר, מובא בחסידות שצריך להיות עבודה דווקא מצד הכוחות הפנימיים, ולא מספיק עבודה מצד עצם הנפש. פרידיקער רבי מספר באחת מהרשימות שהיה פעם פארברענגען פורים קטן, ופורים קטן היה ידוע, פורים קטן שהפרידיקער רבי אמר את המאמר וקיבל היהודים, שזה היסוד של המאמר. ראיתי את צבי, ואז היה פארברענגען בהמשך למאמר, ופרידיקער רבי היה שמה וחסידים לקחו לחיים.

26:39 דובר 1 ופעם לא היה סדר גם אצל הרבי שרק הרבי מדבר. חסידים לא מדברים. פעם הסדר היה שגם היו חסידים שגם היו מדברים בפארברענגען. אז היה פארברענגען. פרידיקער רבי מספר שאחרי המאמר וקיבל היהודים, מאמר הרי של מסירות נפש, ומה שהפרידיקער רבי מדבר שם, מאמר נפלא וכו'. אז אחרי המאמר היה פארברענגען. ישבו שמה שני חסידים, אחד היה הרב לנדא ואחד היה ר' איצ'ה מאסמיע. כך פרידיקער רבי מספר. הם שניהם דיברו, התווכחו, קבעו מה זה חסידות, מה עיקר החסידות. אז שהרב לנדא אמר שנכון שהרבי מדבר על מסירות נפש. תארו לעצמכם, זה היה באותו יום של הוקיבל היהודים, המאמר שעשה מהפכה בכל רוסיה, וזה היה פחד גדול. ולקחו את הפרידיקער רבי, הלך למאסר בגלל המאמר הזה. כי ידוע כל הסיפור של יהודי סתם זה היה בגלל המאמר וקיבל היהודים. אז היה פארברענגען. היה כמובן הכול חדור על מסירות נפש. אז הרב לנדא אמר שנכון שהרבי מדבר על מסירות נפש, אבל זה לא חסידות חב"ד. חסידות חב"ד זה חכמה בינה דעת, עבודה פנימית, שכל ודעת זה חסידות חב"ד, אלא מה, עכשיו הזמן דורש מסירות נפש בגלל המצב ברוסיה. יש גזירה, יש קומוניסטים. אז הרבי מדבר על מסירות נפש. איצ'ה מאסמיע אמר: לא, זה חסידות. חסידות, מסירות נפש וחסידות יחידה. חסידות, כל עניינה זה מסירות נפש. זה כל המהות של חסידות. וכך היה הוויכוח. אחרי משך זמן הם אמרו, הם ביקשו שהפרידיקער רבי יתווך. מה, מה הרבי אומר? אז הפרידיקער רבי מספר שם ברשימה, כל הנקודה של השיחה שהוא דיבר, סיפר את הסיפור של רבי אברהם המלאך, שהוא, שנסע ממזריטש, והיה אז, רבי אברהם המלאך, האלטער רבי נסע ממזריטש. אברהם המלאך

28:32 דובר 1 אמר לו הלשון הידוע שצריכים שמייסן די פערד, שצריכים להכות את הסוסים שיידעו שהם סוסים או שיפסיקו להיות סוסים. פרידיקער רבי מסביר את זה באריכות. הוא מסביר שחסידות כולל שני דברים. חסידות דורש עבודה של אהבה ועיסוק עם כלים פנימיים. וחסידות דורש עבודה של מסירות נפש. מסביר באריכות שזה נקרא אדם ולא ידע, ותכלית החסידות זה שהבן אדם, שהאדם יתעלה ללא ידע. שצריך להיות עבודה עם כלים פנימיים מבחינת אדם, ואחרי כל האדם צריך לדעת אבל שהתכלית זה שהאדם יתרומם ללא ידע, שזה העניין של מסירות נפש. והחיבור של אדם עם לא ידע זה כל העניין של חסידות חב"ד. פרידיקער רבי עשה שם תיווך בין שתי השיטות.