לקוטי אמרים תניא - פרק ח"י - חלק 7

00:00 האלטער רבי מדבר פה על המהות של נשמה, מהות של יהודי. שכל יהודי, יהיה מי שיהיה, אז יש לו נשמה, והנשמה, לא משנה באיזה דרגה שהוא נמצא, אז הנשמה שלו יש בה חכמה שבנפש, שבחכמה מאיר האין סוף. שמצד העניין הזה אז לכל היהודים יש אמונה פשוטה בקדוש ברוך הוא. והאמונה היא באופן כזה שלמעלה מן הדעת. שזו האמונה הפשוטה שיש לכל יהודי בקדוש ברוך הוא, שאפילו מהנשים ועמי הארץ וכולי, יש לכל אחד אמונה פשוטה באלוקות ולא צריכים ראיות והוכחות. שזה נובע ממה? מזה שהנשמה רואה אלוקות. ומבואר בתניא מזה שאור אין סוף מאיר בחכמה שבנפש. ולכן זו הבהירות, הפשיטות של האמונה שנמצאת אצלנו. עכשיו האלטער רבי ימשיך הלאה ויסביר את העניין של המסירות נפש. עד עכשיו דיבר על אמונה. עכשיו האלטער רבי ידבר על עניין המסירות נפש, שמאותו מקום שמשם נובע עניין האמונה, אמונה פשוטה, משמה גם כן נובע עניין המסירות נפש שיש אצל יהודי, וזה הוא ממשיך פה בתניא. הוא אומר: "ולכן אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על קדושת השם על הרוב". מהסיבה הזאת שאומרים שאצל יהודי מאיר אצלו האין סוף בחכמה שבנפש. הפשיטות הזאת שיש לנו על הקשר לקדוש ברוך הוא, מזה נובע גם כן העניין שאפילו קל שבקלים ופושעי ישראל יש לו מסירות נפש לקדוש ברוך הוא. "מוסרים נפשם על קדושת השם על הרוב וסובלים עינויים קשים". יהודי, אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל, מוכן לסבול ייסורים קשים שלא לכפור בה' אחד. ולא להיות כופר בקדוש ברוך הוא, הוא מוכן לסבול ייסורים קשים. "ואף אם הם בורים ועמי הארץ ואין יודעים גדולת ה'". החידוש הוא שאף על פי שמדובר פה על

02:32 בן אדם שהוא בור ועם הארץ, זה לא בגלל הידיעה שלו באלוקות לכן מגיע אצלו העניין הזה. לא, הוא בור ועם הארץ, אין לו ידיעה של אלוקות. ואף על פי כן יש לו את המסירות נפש שהוא מוכן לסבול ייסורי מוות כדי לא להיפרד מהקדוש ברוך הוא. אז מה? "וגם במעט שיודעים" — אפילו אם נגיד שיש לו כן איזושהי ידיעה, בן אדם שהוא כן יודע, זו לא הסיבה שהולך על מסירות נפש. לא, לא. אפילו אם הוא כן יודע, אז המעט שהוא יודע זה לא הסיבה למסירות נפש. לא, זה לא מגיע מזה שהוא יודע. "גם במעט שיודעים אין מתבוננים כלל". הוא לא מתבונן בזה. זה לא הפירוש שהוא ישב והתבונן על מה שהוא למד והוא ידע, ואז הוא אמר, "או, על פי מה שהתבוננתי הגעתי למסקנה, אז עכשיו אני הולך למסירות נפש". לא. אפילו מה שהוא יודע לא מתבונן בזה כלל. "ואין מוסרים נפשם מחמת הדעת והתבוננות בה' כלל". זה שהוא מוסר את נפשו לא קשור עם כמות הידיעות וההתבוננות שיש לו, זה לא קשור בכלל. "אלא בלי שום דעת והתבוננות. רק כאילו הוא דבר שאי אפשר כלל לכפור בה' אחד בלי שום טעם וטענה ומענה כלל". זה כאילו שאי אפשר באופן אחר. אז כאן האלטער רבי אומר עוד נקודה שזה נובע מצד העניין הזה של האמונה הפשוטה. אז יש פה שני דברים שאנחנו לומדים פה בתניא. מצד אחד האלטער רבי מלמד אותנו את העניין של אמונה ומצד שני האלטער רבי מדבר על מסירות נפש. אז בנוגע לאמונה האלטער רבי הדגיש קודם שאפילו אנשים שהם חלשים בהבנה והשגה, שם האלטער רבי לא הדגיש העניין של

04:31 קל שבקלים. לא קשור עם יידישקייט. זה קשור עם שכל. אנשים שהם חלשים בשכל, כמו שהוא אמר את הדוגמה, המון עם, אנשים פשוטים, אנשים שיש להם חלישות הדעת. אף על פי כן, האמונה אצלם זה אמונה בתוקף ולא צריכים ראיות והוכחות לחזק את האמונה. יש להם אמונה בתכלית הפשיטות, בתכלית התוקף. זה היה בנוגע לאמונה. ועכשיו האלטער רבי מבאר את העניין של מסירות נפש, שזה שרואים אצל בני ישראל את העניין הזה של מסירות נפש. יש יהודי מוכן לסבול ייסורים מרובים כדי לא להיפרד מהקדוש ברוך הוא. אצל מי ראינו את זה? ראינו את זה גם כן אצל יהודים כאלה שהם קל שבקלים ופושעי ישראל. כאן האלטער רבי כבר מדבר על אנשים שאצלם זו בעיה ביראת שמיים, לא בעיה בדעת, זו בעיה ביראת שמיים. בן אדם שבחיי היום יום שלו הוא בן אדם שהוא לא מקיים תורה ומצוות. אדרבה, הוא קל שבקלים, הוא מקל, הוא מזלזל בתורה ומצוות. עוד יותר אומר פושעי ישראל, פשיעה. הוא עושה את זה עוד באופן פשיעה, אף אחד לא הכריח אותו. ואף על פי כן, ברגע שמגיע העניין של לכפור בהקדוש ברוך הוא, זה הוא לא מוכן. זה הוא לא יכול. ואנחנו יודעים, בהיסטוריה של עם ישראל ראינו את זה כל הזמן. זו ההיסטוריה של עם ישראל כל הזמן. סיפורים בכל הדורות שהיו יהודים שלא היו להם שום ידיעות בתורה או הם היו יהודים שבחיי היום יום בכלל לא קיימו תורה ומצוות. כשהגיע לרגע של אמונה בהקדוש ברוך הוא או להפסיד את האמונה, ברגע ששמו אותם מול הקיר, כמו שאומרים, אז הם הלכו על קידוש השם ובפשטות. אבל אומר כמו

06:27 שאומר, לא בגלל שהם הבינו, התבוננו, מישהו הסביר להם, אלא בפשיטות שאי אפשר לחיות בלי אלוקות. זה לא חיים, הוא לא מוכן. אז מה עוד פה? זאת אומרת שהאלטער רבי רוצה להדגיש משהו נפלא: שיש מסירות נפש. זה לא רק דבר שיש אצל יהודים, יש גם אצל גויים. גם גויים עושים אפילו היום. רחמנא ליצלן, להבדיל אלף אלפי הבדלות, יש אנשים שהם עושים, כמו שיש רחמנא ליצלן אצל הערבים, טרוריסטים שהם הורגים את עצמם כדי לעשות חורבן, לעשות הרס. הם יודעים שהם הולכים למות. אז זה נקרא קידוש השם, מסירות נפש? זה לא נקרא. מה ההבדל? אז זה האלטער רבי מדגיש פה. אצל בן אדם יש כזה מושג של בן אדם, בגלל מה שהוא למד, בגלל משהו שהוא יודע, בגלל מה שהוא התבונן, הוא הגיע למסקנה שזה דבר כל כך חשוב ששווה להפקיר את החיים בגלל זה. יכול להיות לזה הרבה סיבות. סיבה אחת יכול להיות בגלל עניין השקפתי. הגיע למסקנה שהשיטה או הדעה או הזכויות, משהו שהוא רוצה, זה כל כך חשוב שכדאי בשביל זה למות כדי שייצא מזה תועלת. ברגע כל העולם ידבר על זה, ואז יראו, שיתפסו שמדובר פה במשהו אמיתי בראש שלו. לא יודע מה. או שזה יותר שווה למות בגלל זה מאשר לחיות בגלל זה. או בגלל שהבטיחו לו איזשהו שכר. מישהו הסביר לו, מישהו שכנע אותו שאם הוא יפוצץ את עצמו, ימות, אז הוא יקבל גן עדן עם כל מיני, כל מיני שטויות שהכניסו לו בראש והוא קנה את זה. אז זה יכול להיות מסיבות שונות: סיבות גשמיות, סיבות רוחניות, סיבות השקפתיות, סיבות דתיות,

08:27 סיבות כאלה, סיבות כאלה. האלטער רבי מדגיש פה את העובדה שאצל יהודי, זה שיהודי לא מוכן לכפור באלוקות עד כדי כך שהוא מוכן לסבול ייסורי מות ולא להתנתק מהקדוש ברוך הוא, זה לא קשור לכל החשבונות האלו. זה לא קשור לזה. ואדרבה, יכול להיות בן אדם שהוא מפושעי ישראל. אז זאת אומרת, היהודי, הבן אדם הזה הוא מפושעי ישראל. אין לו מטרה ל-ל-לפרסם את הקדוש ברוך הוא. זה לא היה המטרה שלו בחיים אף פעם. להפך, הוא מפושעי ישראל. הוא התנהג בחיים שלו היפך מאלוקות כל הזמן, וכמו שהעיר עליו למעלה. ידיעות גם אין לו. להגיד שזה עניין של השקפה, עניין של ידע, הסבר, שזה לא שווה, זה כן שווה, גם... לא, אין לו ידיעות. ואפילו אם יש לו, זה לא מה שמניע אותו. זה לא מה שהביא אותו למצב הזה של מסירות נפש. אלא מה היה אצלו ההרגש? אצל יהודי ההרגש הוא: אי אפשר. זה לא עבודה של שכל. זה לא עבודה של הרגש. זה לא עבודה של דעת. זה לא עבודה של השגה. לא עבודה של ד-- זה עבודה שאי אפשר להתנתק מהקדוש ברוך הוא. למה אי אפשר? למה אי אפשר? אז זה בגלל כי האור אין סוף מאיר בחכמה שבנפש. אז אנחנו חוזרים לאותה נקודה. בגלל שזה האמת. אם הקשר שלי עם הקדוש ברוך הוא היה קשור עם בינה, עם השגה, אז היית אומר מי שמשיג יותר הוא יותר ימסור את עצמו. מי שמשיג פחות הוא פחות ימסור את עצמו. תלוי כמה דעת, כמה השגה, כמה הסברנו, ולפי זה. לא, זה לא קשור עם זה. זה קשור עם זה שנמצא בחכמה שבנפש. יש האור אין סוף, האמת. האיחוד האמיתי מאיר

10:16 בנפש, מאיר אצלי משהו אמיתי. זה האמת. אם זה האמת אז אי אפשר באופן אחר. אין מצב אחר. זה זה הנקודה. ולכן יהודי הולך על מסירות נפש בשביל אלוקות. אני אסיים את הפרק. אחרי זה אני אחזור לשאלה שיש פה. קודם נסיים פה. וזה האלטער רבי ממשיך הלאה: "והיינו משום שה' אחד מאיר ומחיה כל הנפש על ידי התלבשותו בבחינת חכמה שבה, שהיא למעלה מן הדעת והשכל המושג ומובן." זה מה שאמרנו עכשיו. בגלל שה' אחד, ה' אחד, האיחוד האמיתי, האחדות האמיתית של הקדוש ברוך הוא, שאין עוד מלבדו, שזה המציאות היחידה ואין שום דבר חוץ ממנו, אז זה מאיר אצל יהודי. ואיפה זה מאיר אצלו? זה מאיר אצלו בכל הנפש על ידי החכמה. על ידי החכמה זה בכל הנפש. אז כשנוגעים בנקודה של אמונה אז-אז זה-זה-זה תופס את כל הבן אדם. אז נרגש אצל הבן אדם שחיים זה אלוקות ובלי אלוקות אין חיים, וממילא אי אפשר לחיות בלי אלוקות. אז הוא הולך על מסירות נפש. זה בגלל שברגע שהוא עומד בניסיון, ברגע של ה-- של הקידוש השם, של הניסיון, אז האור אין סוף מאיר אצלו בגילוי. שם הוא לא יכול לרמות את עצמו. האלטער רבי יסביר את זה יותר בהמשך, פרק י"ט. שם נוגע אצלו האמת, והאמת הזאת חודרת בכל המציאות שלו, ולכן הוא ילך על מסירות נפש. הוא יסבול ייסורי מות, העיקר לא להיפרד מהקדוש ברוך הוא. עכשיו יש פה כמה נקודות שצריכים להסביר. זה פשט, פירוש של התניא. אז מה שלמדנו פה בפרק י"ח, אז האלטער רבי הסביר מה הגדר של האהבה המסותרת שיש אצל יהודי. הוא הסביר שהאור אין סוף מאיר בחכמה, ובגלל שהאור אין סוף מאיר בחכמה זה

12:20 עניין של מהות ביטול עצמי לאלוקות. לכן הם המשיכו לכל עם ישראל את הביטול העצמי הזה, שזה הנשמה שיש לכל יהודי, אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל, יש לנו חלק אלוקה ממעל ששמה קשור לספירת החכמה, ששמה מאיר אין סוף. ואז הוא הסביר שמצד העניין הזה לכן יש אצל יהודי אמונה פשוטה באלוקות, בלי שום הסברים ונימוקים, ופשט של אלוקות. אני בא ולידו ובעימו וסימו ועניתו מדימו, ומצד זה מגיע עניין המסירות נפש, שיהודי לא יכול להיות נפרד מאלוקות בשום אופן. עד למסירות נפש ממש. זה הבסיס. ואחרי זה האלטער רבי עכשיו בפרקים הבאים ימשיך את זה באריכות ויוריד את זה בכל מיני פרטים ועבודות. אבל זה היסוד. פרק י"ח זה היסוד להבין את המהות של יהודי. עכשיו יש פה כמה שאלות. שאלה אחת: האלטער רבי אומר ״על הרוב״. האלטער רבי אומר, שמוסרים נפשם על קדושת השם על הרוב. נשאלת השאלה: אז אם ככה זה לא כולם. על הרוב. זאת אומרת שיש כאלה שלא. אז אם ככה איך זה עובד? לפי מה שהאלטער רבי אמר עכשיו, אז זה צריך להיות שאי אפשר כזה דבר. זה הרי עצמי, לא יכול להיות אחרת. וכאן הוא אומר ״על הרוב״, האלטער רבי בעצמו אומר. ואכן במציאות אנחנו רואים בהיסטוריה. נכון שאנחנו מספרים הרבה סיפורים של מסירות נפש ויהודים, שזה וזה קרה בספרד וזה קרה בצרפת וזה קרה באנגליה, וזה קרה בכל מיני מדינות בעולם, איפה שהיו אשכנזים וספרדים ויהודים, וכל מיני תקופות בהיסטוריה עד לימינו אלו ממש. לפני כמה שנים היה סיפור באמריקה שכל העולם, כל העולם התפרסם. חייל אמריקאי שלא דתי, לא שייך, היה יהודי, זה הכל. לא קיים ברית מילה ולא שייך

14:30 לברית מילה. הגיע ממשפחה של... הדבר היחיד שידע, שהוא יהודי. והיה זה, זה שהערבים תפסו אותו שמה באפגניסטן. והם רצו שהוא, שהוא יגיד איזה מילה או משהו, כאילו משהו של, של, של, של אפיקורס, של אביזר. זה רצו. בקיצור, מה שהיה שם זה עניין ששמו אותו בניסיון, וזה יצא אחרי זה בכל, בכל העיתונים, ויצא וידאו. הם פרסמו את זה, הערבים. הם הרגו אותו. ומה הוא אמר לפני שהוא מת? הוא אמר, ״אני יהודי ואני אמות כמו יהודי.״ ואז הערבים הרגו אותו, רחמנא ליצלן, והם עצמם פרסמו איך שהם עושים. זה קרה לפני אולי עשר שנים מקסימום. זה לא סיפורים רק שמספרים שקרה פעם בהיסטוריה. זה סיפור שמראה את המהות של יהודי. יהודי שלא ידע יידישקייט, לא למד על יידישקייט, אף אחד לא אמר לו על גן עדן, הרי למה סיפורים? הוא רק ידע אחד: הוא יהודי, ושמו אותו במקום כזה שהם רוצים לנסות את היהדות שלו. הם לא הרגו אותו בגלל שהוא אמריקאי. הייתה מלחמה של אמריקה עם אפגניסטן, אבל הם עשו לו נקמה, ערבים, בגלל שהוא יהודי, ובגלל זה הם הרגו אותו, והם רצו שהוא יעשה, לא יודע מה, איזה משהו של עבודה זרה. והוא אמר שלא, והם שחטו אותו על זה. זה סיפור של החיים של היום. אני רוצה אבל סוף כל סוף, על הרוב. בהיסטוריה אנחנו גם יודעים, יהודים שלא עמדו בניסיונות. מה, אז מה הרבי? אז יש פה בעצם שתי שאלות. שאלה אחת זה איך זה קורה? איך זה שייך? אם יש שם עניין של חכמה שבנפש, איך שייך שיהיה המיעוט הזה שהם לא מוסרים את נפשם? ושנית, איך זה לא סותר את כל מה שהרבי

16:41 רוצה להגיד פה בתניא? הרבי בעצמו אומר שזה על הרוב. איך זה מתאים עם מה שהרבי אומר פה בהשקפת עולם, שזה, שזה ש-ש-שיהודי בגלל החכמה, זה לא תלוי בו. אז אם ככה איך יכול להיות? אז יש פה כמה נקודות. נקודה אחת, סתם לעצם השאלה, לפני שנכנסים לעיון איך זה קורה. עצם השאלה היא לא כל כך שאלה. עצם העניין, גם אם זה רק על הרוב, יש אנשים שאומרים: תביא לי ראיה, תביא לי הוכחה. תוכיח לי על פי זה. כן, אז אנשים שואלים: תוכיח לי שיהודי יש לו נשמה, ואתה מביא להם את ההוכחה של התניא. הראיה שיהודי יש לו נשמה זה מכאן, מהמסירות נפש של יהודים בכל הדורות. תראה מה זה. זה יכול להיות רק בגלל שיש לך נשמה. אם לא, לא היה יכול לקרות כל הסיפור. אז הוא יגיד לך: רגע, אבל יש כאלה שלא. אז מה ההוכחה? אז זה עצמה זה לא שאלה. למה זה לא שאלה? כי גם כשזה על הרוב זה כבר גם כן ראיה. בעולם שלנו המציאות של רוב זה מציאות אמיתית על פי שכל זה. כשאתה אומר שרוב המקרים קורה כך וכך ויש מיעוט מקרים שזה לא קורה, אז הרוב זה המכריע. זה הגדר בעולם שלנו. בעולם שלנו כשאדם רוצה להגיד איך הדבר, זה ככה או זה ככה, יש כל מיני דברים שקורה פה. כן. אז אם ברוב המקרים העניין זה ככה, אז זה אומר שזה המציאות האמיתית. אה, יש מיעוט שזה לא. אז זה מיעוט. אז יש לזה צי- צריכים לחפש לזה סיבות. אבל ההוכחה, ההוכחה שכלית זה לא חייב להיות מאה אחוז. סתם אני אומר את זה

18:37 פה כי זה נוגע למעשה. כשמתווכחים עם אנשים ואנשים שואלים שאלות, ויש לך אנשים שאוהבים לבלבל לך בראש עם שאלות, אז טוב לדעת את התשובות. מה צריכים. אז כאדם מתחיל לבלבל לך בראש: מה זה לא ראיה? הנה יש כאלו שלא. בשכל. בעולם המציאות נמדדת לא על מאה אחוז. אנחנו לא חיים בעולם של מאה אחוז, כי העולם שלנו יש המון דברים שיוצאים מן הכלל, והיוצא מן הכלל זה חייב להיות. אנחנו תמיד מודדים את הרוב. כן, רוב האנשים זה כך וכך. רוב האנשים, נגיד דוגמה פשוטה, רוב האנשים שהם שומרים על דיאטה הם בריאים, כן? כך כותב הרמב"ם. מי ששומר על דיאטה זה כך וכך, אני מבטיח לו שיהיו לו חיים ארוכים. אה, יש כאלה ששמרו על דיאטה והם לא. אז זה אומר שדיאטה זה לא עובד? זה אומר שהכלל זה לא כלל? לא, זה אומר שכנראה יש בעיה אחרת מסוג אחר. זה לא סותר. הכללים של העולם שלנו נמדדים על פי הרוב. זה שיש מיעוט שלא, נכון, צריך למצוא לזה סיבות. זהו. לכן אומר האדמו"ר הריי"צ, זה שעל הרוב יש את העניין הזה, זה אומר שזה הגדר, זה המהות של יהודי. אה, עכשיו נשאלת השאלה למה באמת יש מיעוט שלא? צריך לחפש לזה סיבות. אז יש לזה כמה סיבות. סיבה אחת זה המאראנוס, מה שנקרא אנוסים. הרבי מביא את זה בתור דוגמה, שאנחנו יודעים שבהיסטוריה של האינקוויזיציה בספרד היו הרבה יהודים שלא היו מוכנים ללכת על מסירות נפש. אבל מה זה היה? כי הם רימו את עצמם וחשבו שהם יכולים לחיות כמו יהודים נסתרים. אז זה לא הפשט שהם החליפו את האמונה שלהם. זה לא הפשט שהם

20:34 כפרו בקדוש ברוך הוא בגלל שהם רצו לחיות. חס ושלום. הם לא כפרו. הם עשו את זה כלפי חוץ. הם לא יכלו לעמוד בניסיון של לסבול ייסורי מוות, אז הם בנו לעצמם איזשהו סוג יהדות, שיכולים כלפי חוץ להתנהג כמו גוי ובנסתר הוא ימשיך. אבל עם אמונה בלב. זה סוג אחד. זה עניין אחד. זה הרבי מסביר במכתב. זה אופן אחד של מיעוט שלא הלכו על מסירות נפש בגלל האופן הזה, כי הם חשבו לעצמם בפנים הם עדיין ממשיכים להיות מאמינים, זה רק כלפי חוץ. אופן אחר כתוב, זה הפרידיקער רבי כותב באחת מהשיחות, שלפעמים כשבן אדם עבר כל כך הרבה עבירות של מיתה בידי שמיים או כרת, ריבוי עבירות, רחמנא ליצלן, שקשורים עם, עם העריות, עם-עם-עם-עם-עם-עם וכיוצא בזה, חילול שבת, אז הבן אדם עושה כזה סוג של גסות, כזה סוג של העלם והסתר על הנשמה שלו, שהוא כבר לא מרגיש אפילו את העניין הזה. נהיה אצלו כזה גראבקייט, כזה לב אבן, שהוא כבר לא מרגיש את ה-- את האין סוף שבנשמה שלו, ולכן מגיע לשלב שלא אכפת לו אפילו לעבור למצב של שמד וכיוצא בזה. זה עוד סוג, כן? של, של אה... אז-אז-אז כמו שאמרנו, זה מה שנקרא יוצא מן הכלל. זה מחלה, זה לא הרגיל. הרגיל הוא שיהודי זה על הרוב. הרגיל הוא שיהודי, גם קל שבקלים, פושעי ישראל, לא יכול ולא רוצה להיות נפרד מאלוקות, וזה עניין שלא נובע מהשכל. כמו שאמרנו, זה נובע מהעצם שלו, בגלל שזה אמת בעצם וממילא אי אפשר. יש מצבים לא רגילים, לא נורמליים, שיכול להיות או בגלל הסיבה הזאת או בגלל הסיבה הזאת. נכון. נכון. מי אמר שלא?

22:48 אבל היהודי הזה לא מרגיש בגלל ה-ה-ריבוי עבירות שהוא עשה. הוא הגיע למצב של כזה חוסר הרגש, שלא נרגש אצלו גם העניין הזה. לא נרגש אצלו איך שהוא נפרד מאלוקות. זה דבר לא רגיל. זה לא נורמלי, אבל זה יכול לקרות. אבל עוד פעם, כמו שאמרנו, הנורמלי הוא כמו שהאלטער רבי אומר פה. זה הדיוק פה בלשון של האלטער רבי: על הרוב. זה נקודה אחת. עוד נקודה שצריכים להבין פה בפרק הזה, מאוד חשוב, זה הבחורים הרי כולם פה בקיאים בואתה תצווה. וכאן אנחנו רואים דבר פלא, שהאלטער רבי לוקח את מה שבואתה תצווה זה נחלק לשתי דרגות, והאלטער רבי עושה מזה דרגה אחת. או להגיד את זה הפוך, שהאלטער רבי אומר בדרגה אחת, הרבי מחלק את זה לשתי דרגות. בואתה תצווה למדנו שיש שתי דרגות באמונה. יש את האמונה מצד ראייה, כי הנשמה רואה אלוקות וזה גורם את האמונה הפשוטה. ויש את האמונה מצד העצם. כי העצם מושרש בעצמות ולכן אי אפשר. ולכן, לכן יש לו התקשרות עצמית. לכן לא, אין לו ספיקות באלוקות. אין לו ספיקות באמונה. יש שתי דרגות באמונה. עכשיו כאן זה מעניין. רגע, האלטער רבי אומר שמה נפקא מינה, אחד מהנפקא מינה שהר' כותב, סליחה, הרבי במאמר ואתה תצווה, הרבי כותב מה הנפקא מינה בין, בין ביאור זה לביאור זה, בין דרגה הזאת לדרגה הזאת. אז האלטער רבי, הרבי כותב במאמר ואתה תצווה שמצד ראייה יש התאמתות, אבל יכול להיות שהוא לא יעמוד בניסיון. מה שאין כן מצד ההתקשרות העצמית. אז שמה נרגש שאי אפשר להיות נפרד מאלוקות, ואז בוודאי שיהיה לו מסירות נפש. נכון? אתם זוכרים את זה בואתה תצווה? מה קורה פה

24:57 בפרק י"ח בתניא, האלטער רבי מצד אחד מדבר על אמונה מצד ראייה. כל הוורט פה בפרק י"ח זה שאור אין סוף מאיר בנפש. זה וורט של ראייה, זה וורט של מלמעלה למטה. זה, זה אותו וורט כמו מזליה חזי. כיוון שאור אין סוף מאיר בנפש, אז זה סיבה. ואף על פי כן אומר האלטער רבי פה שהמסירות נפש של יהודי זה, במלות של האלטער רבי, כמו דבר שאי אפשר כלל לכפור. אי אפשר זה קשור עם העצם. אמונה מצד העצם, שמה זה אי אפשר. אז כאן אנחנו רואים את העניין של חסידות. תורה שבכתב ותורה שבעל פה. איך שבתניא האלטער רבי מכניס את הכל בעניין אחד. האלטער רבי עדיין לא מחלק, אבל במשך הדורות על ידי רבותינו נשיאינו, אז אנחנו מתחילים להבין שיש כמה דרגות בזה. האלטער רבי בתניא מדבר על כללו של עניין של מסירות נפש, כללו של עניין של אמונה. אז הוא שם את זה הכל בדרגה אחת. אבל כשאנחנו אחרי זה נכנסים לפרטים, אז אנחנו יודעים שיש דרגה של אמונה שקשור עם חכמה שבנפש, שזה מזליה חזי, ראייה. יש דרגה יותר גבוהה באמונה שקשור עם יחידה שבנפש, ששמה זה עניין עצמי שבלתי אפשרי, אי אפשר כלל להיות נפרד מאלוקות. בתניא האלטער רבי לא מזכיר את המילה יחידה אפילו אף פעם. כל התניא האלטער רבי לא מזכיר יחידה. האלטער רבי לא מדבר על יחידה בגלוי, מהסיבות שהאלטער רבי לא רצה לדבר על זה. אבל בפועל אחרי זה בחסידות חב"ד, ברביים שאחרי זה, שמה כן מדברים על יחידה, ואדרבה מדברים על יחידה בתור עניין עיקרי. אז שם אנחנו מגלים שגם באמונה יש שתי דרגות, שזה מזה נובע שתי הדרגות באמונה של שתי

26:56 דרגות במסירות נפש. עם כל מה שהרבי מסביר בואתה תצוה, שאנחנו מקבלים ממשה רבינו את כוח העצם, כוח המסירות נפש וכל העניין.