לקוטי אמרים תניא - פרק ח"י - חלק 6

00:00 דובר 1 אוחזים פה בדף כ"ד, שורה משנה ד', "ולכן כל ישראל". כאן אנחנו אוחזים. אז מה האלטער רבי הסביר פה? האלטער רבי הסביר פה העניין של חכמה שבנפש. מה גודל העילוי של חכמה שבנפש? אמרנו שכל יהודי יש לו את העניין של חכמה שבנפש שבו מאיר אלוקות ברוך הוא. האלטער רבי הסביר שמעלת החכמה זה עניין הביטול, כח מה. כמו שהסברנו בשיעור הקודם, ששתי הנקודות, שמצד אחד עניין החכמה זה למעלה מהשגה, עניין הביטול, ביחד עם זה הוא מקור השכל, ולכן אין סוף מתגלה בחכמה שבנפש מצד הביטול שבחכמה. שכל הנקודה של חכמה זה לא איך אני מבין את העניין, אלא שהעניין מאיר, על דרך ראייה שהאמת מאיר בו, ולכן יש אצל יהודי הכוח הזה שהאמת של הקדוש ברוך הוא והאין סוף, האמת, מתגלה בנפש על ידי החכמה שבנפש. ממשיך עכשיו האלטער רבי בחלק הזה של הפרק, הוא יסביר שעל פי זה אפשר להבין את העניין של האמונה פשוטה שיש לכל יהודי וגם את העניין של מסירות נפש. שזה האלטער רבי עכשיו הולך לבאר את שני העניינים, עניין האמונה ועניין המסירות נפש שיש אצל כל יהודי, שזה תוצאה מהעניין הזה של אין סוף. מצד זה שהאין סוף מאיר בחכמה שבנפש. לפי מה שהסברנו, העניין מה שיש אצל יהודי, הכח הביטול שמצד כח מה, הביטול שבחכמה. לכן מאיר בו אין סוף. לא מצד איך שהוא. לא שהוא תופס את זה, אלא להיפך, זה שאין סוף מתגלה בו על דרך עניין הראייה. לכן האמונה של יהודי זה אמונה באופן מיוחד, וגם המסירות נפש של יהודי זה מסירות נפש באופן מיוחד. וזה האלטער רבי בא להסביר פה עכשיו בפרק. שזה שני עניינים מאוד

02:06 דובר 1 יסודיים ובכלל ביידישקייט בעבודת השם. וכל שכן אצל חסידות, שזה בעצם הבסיס למה שאומר החפץ חיים הידוע, ששם הוא גם כן מדבר על שני הדברים האלה. אז בוא נראה בלשון של האלטער רבי פה. אומר האלטער רבי: "ולכן כל ישראל, אפילו הנשים ועמי הארץ, הם מאמינים בה'". לכן אנחנו רואים אפילו אצל כל ישראל, אפילו נשים ועמי הארץ. האלטער רבי תופס את השני דוגמאות האלה, שזה דוגמאות, נשים, אז הגמרא אומרת בנשים ש"דעתן קלה", זאת אומרת שבדעת חסר בהם, חסר בהם שלימות הדעת. על דרך זה עמי הארץ. אז פשוטו משמע עם הארץ, אז חסר לו ידיעות. חסר לו כל מיני עבודה בהשגה. אז זה, זה, זה הדוגמאות שהוא מביא. אף על פי כן, רואים שכל ישראל, אפילו אנשים כאלה שחסר בהם בשלימות השכל, בשלימות הדעת, אף על פי כן הם מאמינים בה'. יש להם את האמונה בה'. זאת אומרת האמונה בה' והקדוש ברוך הוא. ובפרט כמו שהסברנו בשיעור הקודם, שמאמינים בקדוש ברוך הוא כפי שהקדוש ברוך הוא באופן של למעלה מהשכל. כמו שהסברנו בשיעור הקודם, יש את ה... יש אלוקות שאתה יכול להבין דרך העולם, אלוקות שמגיעים על ידי השכל, שזה גם גוי יכול להגיע. לא צריכים בשביל זה, זה לא, זה לא מעלת האמונה. כאן מדברים אמונה בה', אמונה של למעלה מהשכל. האמונה באין סוף, איך שהוא ... מכל ההשגות. הבחינה הזאת דלית מחשבה תפיסא ביה. האמונה באלוקות כפי שהקדוש ברוך הוא באופן של אין סוף, של לית מחשבה תפיסא ביה. אז כל יהודי, אפילו נשים ועמי הארץ שחסר להם בידיעה ובהשגה, יש בהם את האמונה בה'. למה? אומר האלטער רבי שהאמונה היא למעלה מן הדעת וההשגה.

04:00 דובר 1 בגלל שהאמונה למעלה מן הדעת וההשגה. לכן מובן למה המצב, המדרגה של ההשגה לא מגיע לפה. אז זה האלטער רבי בא להסביר פה. מה שאנחנו רואים במוחש, שרואים אצל עם ישראל באופן מיוחד, רואים את העניין של האמונה פשוטה שיש אצל יהודי, אמונה פשוטה באלוקות. כן, אז האמונה הזאת מאיפה זה נובע? זה נובע מזה שאין סוף מאיר בחכמה שבנפש. מכיוון שאין סוף מאיר בחכמה שבנפש, שזה מקום כזה, ששם זה למעלה מגדר אמונה והשגה, ולכן כל ישראל, לא משנה באיזה מצב שהוא נמצא בהשגה והבנה, יש לו אמונה שהאמונה היא למעלה מן הדעת וההשגה. כמו שהרבי מביא פה: "כי פתי יאמין לכל דבר וערום יבין וגו'". זה פסוק, אני לא יודע, במשלי, שהפסוק אומר "פתי יאמין לכל דבר וערום יבין". הפסוק הזה לאו דווקא מדבר על האמונה. הפסוק הזה מדבר בכלל. שלמה המלך מדבר על דיני מוסר. הוא אומר להפך. הפסוק לכאורה משמע שאומר את זה בדרך חיסרון ולא בדרך מעלה. הוא אומר שפתי, פתי זה שוטה טיפש. יאמין לכל דבר, פתי. הוא מאמין לכולם, מאמין לכל דבר. כל מה שאתה מספר לו הוא מאמין. אבל ערום, ערום זה חכם. אז יבין. הוא רוצה להבין את הדברים. הוא לא מקבל, אתה אומר לו דברים, הוא לא מקבל את זה בפשטות. הוא רוצה להבין דברים. ערום יבין. ערום מלשון חכמה. ערום, ערום. אז זה הפסוק בפשטות. אבל הרבי מביא אותו פה, את הפסוק, שהעניין של פתי יאמין. כאן תראה כמו שהרבי לומד פשט, האדמו"ר לא מביא פה את הפסוק לראיה על מה שהוא מסביר פה. לראיה שהאמונה זה למעלה מן הדעת. כאילו על האמונה בקדוש ברוך הוא.

06:00 דובר 1 הוא רוצה רק להביא ראיה שעניין האמונה לא קשור עם שכל. זה שהאלטער רבי בא לייסד פה. האלטער רבי בא להסביר שהאמונה לא קשור עם שכל. זה רואים פה בפסוק. אומרים ״פתי יאמין לכל דבר״. זאת אומרת, פתי שאין לו שכל הוא פתי או שוטה, אין לו שכל. מה יש לו? יש לו אמונה. כן, האמונה יש לו. אבל האמונה שלו יכול להיות גם בשטויות וגם בדברים שהם לא, לא אמיתיים. כאן אנחנו מדברים בנוגע לאמונה האמיתית. אז על זה אומרים שזה שאצל יהודים מדברים על אמונה אמיתית, שזה של כל יהודי, אפילו נשים ועמי הארץ, יש בהם את העניין הזה של האמונה פשוטה באלוקות, שמאמינים בקדוש ברוך הוא. והאמונה בקדוש ברוך הוא לא קשור עם טעם ודעת. זה בגלל הסיבה האמיתית, כמו שאמרנו פה, בגלל שאור אין סוף מאיר בחכמה שבנפש. אם האמונה היה מגיע מזה שהבן אדם תופס, מהתפיסה של הבן אדם, אז היה צריך להיות: מי שיש לו יותר תפיסה יש לו יותר אמונה, מי שיש לו פחות תפיסה יש לו פחות אמונה. אבל מכיוון שהאמונה לא קשור עם התפיסה של הבן אדם, זה קשור עם זה שאור אין סוף מתגלה בו. ולכן כל יהודי, יהיה מי שיהיה, יש לו את האמונה באלוקות בתכלית השלימות. כי ״פתי יאמין לכל דבר וערום יבין לאשורו״. ולגבי הקדוש ברוך הוא, שהוא למעלה מן השכל והדעת. כשמדברים בנוגע לקדוש ברוך הוא, אין סוף, הקדוש ברוך הוא למעלה מן השכל והדעת. זאת אומרת שהוא לא בגדר, הוא לא בגדר דעת. עכשיו, אלוקות, אין סוף. מדברים פה על הקדוש ברוך הוא כפי שהוא, כפי שהוא בעצם. אמיתת הקדוש ברוך הוא, שהוא למעלה מן הדעת והשכל. זאת אומרת שהוא לא בגדר דעת.

07:47 דובר 1 זה לא הפשט שמדובר פה על משהו בשכל, אבל הוא יותר עמוק. זה בכלל לא בגדר שכל. זה האמיתי של העניין, של אלוקות, שלמעלה מהשכל והדעת, ולית מחשבה תפיסא ביה כלל. הכל כפתיים אצלו יתברך. אז כל בן אדם, יהיה מי שיהיה, אז הוא מרגיש, אז הוא כמו פתי. אז זה פתי למעליותא. אדרבה, פה העניין של פתי, העניין של שוטה, זה למעליותא. וכשהבן אדם עומד לגבי אין סוף, הוא עומד כלפי הקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא למעלה מגדר דעת. אז יכול לו בגדר השכל אפילו אי אפשר. כמו שהרבי אומר בתניא בשער היחוד והאמונה, שעל הקב״ה אי אפשר להגיד אפילו שהוא למעלה מן הדעת. הרי האלטער רבי אומר בשער היחוד והאמונה שמי שאומר על הקב״ה שהוא למעלה מן הדעת, אז כל השומע יצחק לו. בכלל למעלה מן הדעת, ככה אומרים. אבל זה לא, זה לא, זה לא. זה לא מתאים להגיד על דבר שהוא בגדר דעת שהוא למעלה מן הדעת. אתה אומר איזה שהוא הפלאה. אתה רוצה להגיד הוא כל כך נעלה, הוא למעלה מן השכל. השכל לא יכול לתפוס אותו. זה דבר כל כך עמוק, כל כך נעלה, כל כך מרומם, שעם שכל אתה לא יכול לתפוס אותו. אז אתה אומר שהוא בגדר שכל, אבל הוא למעלה מן השכל. אבל זה האלטער רבי אומר. האלטער רבי אומר בשער היחוד והאמונה, על הקב״ה הוא בכלל לא בגדר עניין של שכל. הוא בכלל לא בגדר השגה והבנה, ובמילא מכיוון שהוא לא בגדר השגה והבנה, ובמילא יהודי עומד כלפי הקב״ה. אז מה המציאות? אז זה כן כפתיים אצלו. זה לא פתיים, פתיים שוטה לגריעותא, למעליותא. זאת אומרת העניין הזה שעומד

09:28 דובר 1 כלפי הקב״ה, אז נרגש אצלו האמת שלגבי הקב״ה לית מחשבה תפיסא ביה כלל. השכל זה מציאות ואפס לגמרי, ובמילא אז אדרבה, אז כל יהודי איך שהוא נמצא, כל יהודי, לא משנה איזה מקום, איזה מדרגה בשכל יש לו, אז הוא יש לו את האמונה בתכלית השלימות. וזה מה שהרבי ממשיך: ״וכתוב ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך ואני תמיד עמך״. וגם זה הרבי מביא פה את הפסוק בתהילים. כאן זה כבר פסוק שקשור עם אמונה. הפסוק הזה לא כמו הפסוק הקודם, שזה הוא הביא רק לראיה בכלל שאמונה קשור עם העדר הדעת. אבל כאן עכשיו הוא כבר מדבר בנוגע לקדוש ברוך הוא. דוד המלך אומר, או סוף מי שאומר את הקפיטל, פרק, הקפיטל ע״ג בתהילים, אז הוא אומר: ״ואני בער ולא אדע״. אני שוטה ואני לא יודע. ״בהמות הייתי עמך ואני תמיד עמך״. אני בהמה כשאני נמצא איתך, ואני תמיד עמך. תמיד אני נמצא איתך. מה? מה רוצה להגיד פה הפסוק? מה? מה הוא רוצה להגיד עם המילים האלה? מה הוא אומר פה? אז האלטער רבי לומד פשט, כלומר, האלטער רבי מוסיף פה הסבר. כי הפסוק הזה אפשר להסביר בכמה אופנים. אבל הרבי מסביר פה הסבר בפסוק. זאת אומרת, בפשטות הפסוק זה נראה כמו אף על פי כן. בפשטות, זאת אומרת, הפסוק, אפשר להסביר את הפסוק שזה אף על פי כן. זאת אומרת, אף על פי שאני בער ולא אדע, אף על פי שאני, אף על פי כן אני תמיד עמך. אני תמיד איתך למרות שאני בער, למרות שאני שוטה. אף על פי כן אני איתך. והאלטער רבי אומר: לא. לפי מה שהסברנו פה זה לא, אדרבה, היא הנותנת.

11:10 דובר 1 בגלל שאני שוטה. בגלל שאני מרגיש את עצמי ״בער ולא אדע״, לכן אני נמצא איתך. ואז אתה אומר ״כלומר״, זה ״כלומר״. לכן אומר ״כלומר״. הוא בא להוסיף פה הסבר שבזה שאני בער ובהמות, דווקא בגלל שאני בער ובהמות, שנרגש אצלי את העניין שלגבי הקב״ה אז כלא קמיה כלא חשיב, לית מחשבה תפיסא ביה כלל, אני מרגיש את עצמי בער ובהמות. דווקא זה הכלי. דווקא זה העניין איך שתופסים את הקב״ה. ״אני תמיד עמך״, דווקא בגלל זה אני תמיד עמך. כי אם אני ארצה לתפוס את הקב״ה על פי שכל, אז אני לא אתפוס את הקב״ה. כמו שהסברנו, אם אתה רוצה לתפוס אלוקות מצד המציאות שלך, מצד השכל, אז כמה שאתה תשיג אלוקות זה לא יהיה האמת של אלוקות. זה יהיה המציאות של השכל. זה אלוקות עד כמה אלוקות קשור עם שכל. זה אלוקות שמבינים. זה לא שייך עם שכל, זה לא שייך בכלל. אז זה כן, תפסת אולי איזה עניין באלוקות ששייך לעולם. זה האור המצומצם וזה אלוקות. זה לא האמונה של יהודי. אז לכן אם אתה רוצה עם שכל אז זה לא הגעת לקדוש ברוך הוא. דווקא ״אני בער ולא אדע״. הביטול של ההשגה, זה החכמה שבנפש. חכמה, כ״ח מ״ה, כוח הביטול. אז דווקא בעניין הזה, שם נרגש האמת של האמונה, שם מאיר אין סוף כמו שהוא. זה מה שדוד המלך אומר: ״אני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך, ואני תמיד עמך״. זה שאני מרגיש את עצמי בהמות איתך, זה מה שעושה שאני אהיה תמיד עמך. עכשיו תשאל.

12:48 דובר 2 אומרים כי איסא entonces primer paso וראו ימים que bien אומנטום.

12:55 דובר 1 או, שאלה טובה. אז הוא שואל פה שאלה: למה הרבי מביא את המשך הפסוק, "פתי יאמין לכל דבר"? הוא ממשיך גם את הפסוק "וערום יבין לאשורו". אז במפרשים שואלים את השאלה הזאת פה בתניא. אני לא זוכר עכשיו מה, מה, מה, מה בדיוק ההסברה בזה. יכול להיות שזה קשור עם מה שדיברנו גם בשיעור הקודם. אבל תראה, הוא רוצה לרמז שאחרי הביטול צריך להוריד את זה גם בשכל. למרות שיש את העניין של "פתי יאמין", צריך את האמונה, זה היסוד. אבל אחרי זה צריכים להמשיך את האמונה גם כן בעבודה והשגה. אני לא זוכר. ראיתי לפני הרבה זמן. אני לא זוכר עכשיו מה, מה בדיוק בדיוק. על כל פנים, להגיע לענייננו, זה היסוד. פה שהרבי בא לברר לנו את הנקודה של האמונה: מה המעלה המיוחדת של האמונה של יהודי? אז פעם יש בשאלה את התשובה. אם אתם זוכרים, אז שם הרבי אומר את זה, את הנקודה הזאת. והרבי מוסיף, הרבי מוסיף, ועוד שזה מגיע לכאן. הרבי אומר שרואים אצל האמונה של יהודי שישראל מאמינים בני מאמינים באלוקות באמונה פשוטה, ואינם צריכים ראיות והוכחות על זה. זאת אומרת, זה לא רק עוד, שגם נשים ועמי הארץ שאין להם שכל מושלם, גם הם מאמינים. זה עוד כללי. יהודי לא מחפש בשביל לחזק את האמונה שלו. יהודי לא צריך הוכחות וראיות. זה שאנחנו מאמינים בקדוש ברוך הוא, זה בפשיטות. האמונה בקדוש ברוך הוא זה בדרך פשיטות. אינם צריכים הוכחות וראיות על זה. זה לא כן: אני, יש לי אמונה חלשה ואני מחפש שמישהו יוכיח לי את זה, וכשמוכיחים לי את זה אז אני מתחיל להאמין. אינם צריכים ראיות והוכחות על זה. האמונה היא חזקה

15:17 דובר 1 מצד עצמה גם כן. נכון שזה יפה לשמוע הסברים וראיות. אנשים אוהבים הוכחות. יש מכתבים של הרבי שהרבי מסביר על פי שכל כל מיני ראיות והוכחות על מציאות הבריאה. אתם מכירים את המכתבים האלה שהרבי מסביר? אנשים שאלו את הרבי כל מיני שאלות: איך אפשר להוכיח על פי שכל על מציאות הקדוש ברוך הוא? איך אפשר להוכיח על פי שכל שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם? איך אפשר להוכיח על פי שכל שתורה זה מן השמיים? הרבי מסביר באריכות מאוד יפה. הרבי מוכיח פה שעל פי שכל אנושי, אם אתה לא רק דווקא שם הראש בקיר, שאתה רוצה דווקא לא להאמין כי אתה מתנגד למשהו, בן אדם שחושב בשכל אנושי בלי, בלי, בלי אמונה, אפשר להוכיח הוכחות ברורות על מציאות ה'. זה לא משהו קשה. מציאות הבריאה, מציאות הבריאה יש מאין, מציאות התורה מן השמיים, זה דבר שמובן על פי שכל אנושי באופן הכי הכי פשוט. אפשר להסביר את זה. הרבי מסביר את זה באופן פלאי. לא צריך להיות מבין גדול בזה. אבל מה? אבל לא בזה תלויה האמונה שלנו. זה רואים במוחש. רואים במוחש. ביהודי, גם אם אתה לא מכיר את המכתב הזה, אז זה לא יעשה לך אמונה פחות בגלל זה. האמונה אצלנו זה בפשיטות, ועוד יותר, גם אחרי שאתה תדע את האמונה, את ההסברים, אז נכון, זה יפה, הסברים, וזה נותן לך חיות וגעשמאק, ואתה יכול להשתמש בזה במקצוע עם אנשים. אבל בקשר לאמונה, האמונה לא נהיית יותר אמונה בגלל זה. זה, זה, זה, זה, זה, זה יפה, זה, זה, זה געשמאק. זה נותן לך רייכקייט, עשירות. אבל להגיד שהאמונה, האמונה נמצאת לעצמה. זה

17:10 דובר 1 שאני מאמין בקדוש ברוך הוא, זה דבר. ככה זה העניין בעצם. לא צריך הוכחות וראיות בשביל זה. אתה רוצה לאמת את זה? להלביש את זה, להוריד את זה? כן, כל דבר יפה. אז זה, אבל, שהרבי אומר, וזה כוח מיוחד שיש באמונה של יהודי. הרבי מביא, אמרנו בנוגע לפסוק שהרבי מביא את "פתי יאמין לכל דבר", שהפסוק עצמו זה רק ראיה שאמונה זה לא קשור למציאות. "פתי יאמין". אבל הרבי מביא שיש מדרש, שהמדרש אומר ש"פתי יאמין לכל דבר" זה משה רבנו. כך כתוב במדרש, שהפסוק הזה, "פתי יאמין לכל דבר", זה הולך על משה רבנו. אז כאן אנחנו רואים שהמדרש לומד שהפסוק הזה משלמה המלך, למרות הוא באמת רמז דווקא על מדרגה גבוהה, שמשה רבנו, עליו אומרים שמשה רבנו היה תכלית החכמה, היה "וחכמתו" [?], שמשה רבנו, ועליו אומר הפסוק "פתי יאמין לכל דבר", שהוא היה באופן כזה שכלפי הקדוש ברוך הוא זה אמיתית החכמה, כוח מה, כוח הביטול. שהוא הרגיש את עצמו פתי. הוא ביטל בתכלית, ולכן הוא קיבל את הקדוש ברוך הוא בפשטות, באמונה פשוטה, בלי שום הסתכלות, בלי שום, בלי שום חוכמות. זה גוף העיקרי של האמונה של משה רבנו. היה פעם, היה פעם שהרבי אמר מאמר והרבי דיבר על זה במאמר. אחרי זה הכניסו את המאמר לרבי. הרבי הגיה את המאמר. נדמה לי זה בתש"מ. איזה מאמר? אני לא זוכר עכשיו במדויק. אולי המאמר של באתי לגני או מאמר אחר, אחד מהמאמרים של תש"מ. אז הכניסו את המאמר להגהה. לא היה רשמי, זה היה הנחה, אבל הרבי הגיה את זה. זה היה במלוקט. ואז היה כתוב הפסוק הזה. הרבי אמר את הפסוק הזה

19:19 דובר 1 ודיבר בנוגע לאמונה. הרבי הזכיר את העניין הזה. הרבי עשה סימן על המילה "פתי", עשה סימן שאלה ככה גדולה. והרבי אמר: "בכוונה לא אמרתי תיבה זו". כן, שכשאמר את המאמר הוא לא אמר את המילה "פתי". הוא אמר "יאמין לכל דבר" זה משה, אבל לא הזכיר את המילה "פתי". הרבי היה נזהר לא להגיד מילים. ואפילו שכתוב בפסוק "פתי יאמין לכל דבר".

19:58 דובר 3 פתי, פתי.

19:59 דובר 1 פס זה שייך. אז הרבי לא רצה להגיד על משה רבנו את המילה הזאת. כן, אז הבחורים לא שמו לב שהרבי לא אמר. כתבו את הנוסח, את הפסוק. הרבי עשה סימן שאלה, כאילו איך זה? אני בפירוש לא אמרתי את המילה פס. למה הכנסתם את המ-- אז נשאר את הכי עם לכל דור בלי, בלי הפס. כאן זה, איך אומרים? הרבי היה נזהר בדברים האלה. על כל פנים, אז זה, ונגיע לעניין האמונה. דבר מעניין בקשר לפסוק שהאלטער רבי מביא פה: "ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך, ואני תמיד עמך". אז זה, אז, אז, אז אמרנו שאפשר לפרש את הפסוק בשני אופנים. אופן אחד זה שאף על פי, אף על פי שאני בער ולא אדע, אף על פי כן אני תמיד עמך. אופן אחר, שזה האלטער רבי אומר פשט, זה אדרבה, בגלל שאני בער ולא אדע, בגלל הביטול, לכן אני תמיד עמך. אז דבר מעניין שרואים שהאלטער רבי בפרק מ"ו בתניא, יותר מאוחר, האלטער רבי מביא גם כן את הפסוק הזה. אותו פסוק, פרק מ"ו, ושם האלטער רבי באמת מפרש באופן השני. פרק מ"ו האלטער רבי מביא את הפסוק שהאלטער רבי מפרש: "ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך, ואני תמיד עמך". אז האלטער רבי, כלומר, פרק מ"ו, שאף על פי שאני כביכול בהמות הייתי עמך ולא אדע ולא ארגיש בנפשי ייחוד זה שתיפול עליה אימה ופחד, אף על פי כן אני תמיד עמך. אז כאן רואים שהאלטער רבי בעצמו לומד את הפסוק כאן באופן אחד, וכאן לומד את זה באופן אחר. מה, זה לא סתירה? שאם נפנה לפרק, פרק מ"ו, האלטער רבי לומד את זה בדרך אף

21:48 דובר 1 על פי כן, אף על פי שאני בער ולא אדע, אף על פי כן אני תמיד עמך.

21:52 דובר 4 אלא האמונה שנמצא שם, נמצא סוגיה או לא?

21:57 דובר 1 לא. אז זה דבר פלא. שאלו את הרבי, היו שיעור על זה, שאלו את הרבי את השאלה, שאלה מעניינת שהאלטער רבי מפרש בשני אופנים, זה לא השאלה. כאן מפרש כך. אתה נגרע. תלוי מאיפה מדברים. אבל שאלו את הרבי שאלה אחרת, שבפרק מ"ו האלטער רבי מביא את הפסוק, והאלטער רבי כותב את הלשון: "וזהו שאמר אסף ברוח הקודש בעד כל כנסת ישראל שבגולה, ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך". הוא עושה הקדמה שלמה לפסוק: אומר אסף ברוח הקודש בעד כל כנסת ישראל שבגולה. בפעם הראשונה שהוא מביא את זה הוא כותב סתם כדכתיב. בפעם השנייה הוא כותב הקדמה שלמה, שאמר את זה אסף ברוח הקודש. למי הוא אמר את זה? בשביל כנסת ישראל שבגולה. מה זה?

22:55 דובר 1 מה? לא אפשר. אם מגיע להגיד מי אמר, מתי אמר, למה בפעם הראשונה הוא לא אומר את זה? אם לא בפעם השנייה, למה הוא כן אומר את זה? אז הרבי אמר, זה שאלה, שאלה קשה. קשה בפשט בתניא. עניי-- עכשיו רואים איך שהרבי מלמד אותנו איך צריכים ללמוד. אז הרבי אמר, יש הבדל מאוד גדול בין הביאור הזה לביאור הזה. בפרק י"ח האלטער רבי מדבר על האמונה, מדבר על דבר שבמציאות. שכל יהודי יש לו אמונה פשוטה. האלטער רבי מסביר מה זה אמונה פשוטה. אמונה פשוטה, שיהודי יש לו אמונה פשוטה ולא צריך ראיה והוכחה. למה זה? כי אין סוף מלובש בחכמה שבנפש. זה עניין שמובן. מובן שלומדים את העניין ומבינים מה זה חכמה, מה, מה יש לחכמה, וכל מה שהסברנו בשיעור הקודם. אז מובן שחכמה הוא כלי לאין סוף ולכן יש אמונה פשוטה. מה הוא מדבר בפרק מ"ו? פרק מ"ו האלטער רבי מדבר על הייחוד של יהודי עם הקב"ה בשעת קיום המצווה. שם האלטער רבי מדבר משהו אחר. הוא מדבר איך יהודי, כל יהודי, כשמקיים מצווה, אז באותו זמן שאתה עושה מצווה אתה נהיה מרכבה לקב"ה ממש. אתה מתייחד עם אין סוף. הקב"ה מתגלה לך באופן פנימי, ולכן האלטער רבי אומר צריכים לעמוד בפני בן אדם שמקיים מצווה, כי יש פה גילוי השכינה. עכשיו האלטער רבי אומר, איי, למה אנחנו לא מרגישים את זה? כי אנחנו יש לנו גוף חומרי. עובדי ה' הרגישו את זה. אנחנו לא מרגישים את זה. הצדיקים מרגישים את זה, אנחנו לא. אבל זה שאנחנו לא מרגישים זה לא משנה. המציאות היא, כשאתה עושה מצווה אתה נהיה דבר אחד עם אין סוף. על זה הוא מביא את הפסוק "ואני

24:48 דובר 1 בער ולא אדע". אף על פי שאני לא מרגיש איך אני מתייחד עם הקדוש ברוך הוא. אני מניח תפילין, שם ציצית. אני לא מרגיש איך עכשיו אני נהיה דבר אחד עם אין סוף. ואם הייתי מרגיש, אז היינו כולנו עומדים באהבה ויראה וביטול גמור, ואנחנו לא מרגישים, ולכן אין לנו את הביטול הזה בגילוי. אבל זה שאתה לא מרגיש, זה לא משנה את המציאות שככה זה. אף על פי כן אני תמיד עמך, אומר הרבי. לפי זה מובן, כאן כשמדברים על גילוי האמונה, אז צריכים רק ראיה מהפסוק. זה לא צריכים בשביל זה רוח הקודש, לא צריכים בשביל זה כנסת ישראל שבגולה. כל יהודי וכל זמן, בזמן הבית, בזמן הגלות, יהודי גדול, יהודי קטן, עם הארץ, קל שבקלי ישראל, לא משנה. אם אתה יהודי, יש לך חכמה שבנפש וממילא אין סוף נמצא. זה מציאות. אבל זה שכשיהודי מקיים מצווה נהיה דבר אחד עם אלוקות, מי אומר? אולי רק צדיק גדול, אולי איש פשוט לא? ובזה יש חילוקים. יהודי צדיק גדול מקיים מצוות עם אהבה ויראה וזה בגוף מזוכך. אז שמה יהודי פשוט יותר שמקיים מצוות בלי כוונה, אולי שמה לא. על זה האלטער רבי לכן אומר, אומר אסף ברוח הקודש. זה עניין של רוח הקודש. כאן צריכים כבר רוח הקודש. כאן זה כבר לא עניין של מציאות. זה רוח הקודש, ובשביל מה? מה, בשביל כנסת ישראל שבגולה, שהם בהעלם והסתר. ואף על פי כן אני תמיד עמך. ולכן הביאור הזה, כאן צריכים כבר עניין של אסף ברוח הקודש, כנסת ישראל שבגולה. אז זה רואים את ההבדל בלשון של האלטער רבי, איך שכל פרט זה מדויק.