לקוטי אמרים תניא - פרק ח"י - חלק 5

00:00 דובר 1 נהיה בפרק י"ח אחרי שתי הנקודות בדף כ"ד למעלה. שורה שלישית. האלטער רבי אמר פה בקשר, בקשר לעניין של האהבה המסותרת. פרק י"ח האלטער רבי התחיל להסביר שכל יהודי יכול להיות בינוני על ידי שהוא מעורר את האהבה המסותרת שיש בלב כלל ישראל, ואת זה יש לנו בירושה מאבותינו. האלטער רבי התחיל להסביר את העניין. הוא הסביר שכל יהודי, יש לנו מצד הירושה מאבותינו שהיו מרכבה לרצון. אז קיבלנו, כל אחד מאיתנו קיבלנו ירושה. והירושה זה שכל יהודי יש לו נשמה, שהנשמה נמשכת מהחכמה. כן, שאור אין סוף שורה בספירת החכמה, ולכן אצל כל יהודי, בחכמה שבנפש מאיר בו אור אין סוף, וזה המעלה שיש ליהודי. זה הוא הסביר לפני זה. עכשיו האלטער רבי בא להסביר את זה באותיות. מה זה בדיוק הדבר הזה? מה זה העניין הזה של חכמה שבנפש? אומרים שכל המעלה שיש ליהודי, שאצל יהודי יש אצלו בחכמה שבנפש, שם מאיר אור אין סוף ברוך הוא, ולכן יש אצל יהודי את הקשר המיוחד הזה לקדוש ברוך הוא. אז כאן בחלק השני של פרק י"ח האלטער רבי יסביר את זה באותיות של הבנה והשגה. הוא יסביר את המעלה של יהודי איך שזה מתבטא בפועל ממש. יסביר מה הגדר של חכמה ולמה בחכמה דווקא מאיר אור אין סוף ברוך הוא, ואיך שזה קשור עם העניין המיוחד שיש ליהודי, הן העניין של האמונה והן העניין של מסירות נפש. אז בואו נקרא בפנים את ה-, את ה-, את ה-, איפה שאנחנו עוזבים. הנה אומר האלטער רבי, "הנה". עוד פעם. אז כדי להבין מהו המעלה המיוחדת שיש ליהודי, שאומרים שהנשמה של יהודי יש אצלו את החכמה שבנפש שבו מאיר אור אין סוף. מה הפירוש? אז האלטער רבי מסביר, "הנה החכמה היא מקור השכל".

02:30 דובר 1 אז קודם האלטער רבי יסביר מהי המעלה המיוחדת בעניין החכמה. שלכן אנחנו אומרים שדווקא בחכמה שמה נמצא גילוי אור אין סוף. מה יש מיוחד בחכמה? אומר האלטער רבי, "הנה החכמה היא מקור השכל וההבנה". כוח החכמה שבנפש זה המקור של השכל וההבנה. "והיא למעלה מהבינה". חכמה נמצאת במדרגה יותר גבוהה מהבינה. "שהוא", שהוא הכוונה הבינה, "הבנת השכל". עניין הבינה זה ההבנה של השכל והשגתו. בן אדם מבין את העניין ומשיג אותו. משיג את זה בלשון תופס. בן אדם מבין משהו והוא תופס את זה. זה נקרא בינה. אבל "והיא", חוזר עוד פעם לחכמה, "מקור להן". כאן צריכים לדעת איך לקרוא את המילים. האלטער רבי הולך מחכמה לבינה וחוזר עוד פעם מבינה לחכמה. אז הוא מתחיל. חכמה זה מקור השכל וההבנה. זה המקור של השכל וההבנה. "והיא למעלה מהבינה". מה זה בינה? בינה זה הבנת השכל והשגתו. אבל החכמה היא למעלה מההבנה וההשגה, "והיא מקור להן". זה המקור של זה. "וזהו לשון חכמה". זה התרגום של המילה חכמה. "כח מה". הלשון של המילה חכמה. הוא נקרא חכמה שמורכב משתי המילים כח מה. מצד אחד אנחנו קוראים לזה כח, אבל איזה כח? כח של מה? מסביר האלטער רבי מה פירוש מה. "שהוא מה שאינו מושג". המילה מה זה אומרים כשמישהו לא מבין משהו. אנחנו, מה? זה סוג של ביטול. מראה על היעדר השגה. זה כח מה, שהוא מה שאינו מושג ומובן ואינו נתפס בהשגה עדיין. אז מה האלטער רבי מסביר פה? יש פה אריכות הלשון שלכאורה זה נראה ריבוי האותיות, חוזר עוד פעם ועוד פעם. באריכות הלשון צריכים להבין מה האלטער רבי רוצה להסביר. הרבי אפילו בהגהות לתניא, הרי, שיצא אחרי ג' תמוז...

04:42 דובר 1 בהגהות התניא, אז שם רואים שהרבי אפילו כותב שצריך עיון באריכות וכפל הלשון. כך הרבי כותב. אחרי זה יש מכתב של הרבי שנדפס אחר כך גם כן, נדפס בספר של הרש"י[?], ושם מביאים מכתב שהרבי מסביר קצת הסבר כדי להבין מה האלטער רבי אומר פה. ויוצא ככה. שהאלטער רבי, אם מסתכלים פה בלשון, אנחנו רואים שהאלטער רבי הולך פה כל הזמן לשני צדדים. מצד אחד הוא בא לבאר את המעלה של חכמה. איך שחכמה זה דרגה של למעלה מהבנה והשגה. מדגיש את ההפלאה של חכמה, שחכמה היא למעלה מהשכל וההבנה, שאין מושג ומובן. מדגיש את ההפלאה של חכמה, ויחד עם זה האלטער רבי גם כן מדגיש את הצד השני, שהוא מקור השכל וההבנה והוא מקור להן. אז זה העניין שהאלטער רבי בא להסביר. אז היו כאלה שרצו להגיד שיש פה שני חלקים. זה שתי דרגות שונות. זה שני עניינים. יש את העניין של חכמה, שהחכמה היא למעלה מהבנה והשגה, ויש עניין אחר בחכמה שהוא מקור הבנה והשגה. כאילו שהאלטער רבי רוצה לבאר כאן שתי דרגות. והרבי שולל את זה במכתב. הרבי כותב אדרבה, שהאלטער רבי כותב את שני הדברים פה ביחד כדי להדגיש איך שזה עניין אחד. שמדרגת החכמה, חכמה שבנפש. אנחנו מדברים פה חכמה שבנפש, היא מדרגה כזאת שיש לה שני צדדים. זה לא שתי דרגות, זה, זה שני צדדים, שזה גוף העניין של חכמה, שמצד אחד בחכמה יש עניין שהוא הפלאה שבו. יש בחכמה את הנקודה שחכמה למעלה מהשכל וההבנה, שהוא למעלה מגדר השגה, מה העניין? מה שבחכמה. ויחד עם זה חכמה כוללת גם כן את הצד השני, שהוא מקור השכל וההבנה.

06:35 דובר 1 שדווקא שני הנקודות האלה זה המהות של ספירת החכמה, וזה קשור עם כל מה שאנחנו רוצים להבין על היהודי כשנגיע לעבודה, שאנחנו עוד מעט נראה איך שזה קשור עם כללות העניין שהאלטער רבי רוצה להסביר בפרקים הבאים פה. לפני שניכנס לביאור, אז גם כן צריכים להעיר פה שהאלטער רבי כבר דיבר על החכמה גם לפני זה. האלטער רבי, זה לא פעם הראשונה שהאלטער רבי מסביר מה זה חכמה. כבר היה לנו קודם בפרק ג' בתניא. שם האלטער רבי דיבר גם כן על העניין של חכמה בינה דעת, והאלטער רבי שם גם כן הסביר מה זה חכמה. כשמסתכלים בפרק ג' אז רואים ששם האלטער רבי גם מסביר את העניין של חכמה וגם מביא את העניין של חכמה זה כוח מה. אז צריכים להבין מה החילוק בין מה שהאלטער רבי הסביר כבר בפרק ג' למה שהוא מוסיף פה בפרק י"ח. למה בפרק ג'? אם זה אותו דבר אז למה הוא צריך לחזור שתי פעמים? הוא כבר הסביר. היה יכול להגיד כנזכר לעיל. אז הרי האלטער רבי מוסיף פה איזו נקודה, מה הוא מוסיף ומה החילוק ממה שדיברנו לפני זה? ולמה העניין שדיברנו קודם והסביר למה? למה לפני זה הוא הסביר עניין אחד בעניין החכמה, וכאן הוא מסביר עניין אחר בספירת החכמה. אז בואו ננסה להבין פה את העניין. אז קודם כול נדבר בכללות העניין. אנחנו יודעים שמדברים על העניין של חכמה. כשמדברים, וזה האלטער רבי דיבר על זה בתחילת התניא, מדברים על חכמה ובינה כמו שתי דרגות בשכל. מדברים על שכל האדם. החסידות אומרת ששכל האדם מורכב משלושה חלקים: חכמה, בינה, דעת. כאן אנחנו לא מדברים על דעת, כאן

08:23 דובר 1 אנחנו מדברים רק על חכמה ובינה. ממילא לא נדבר היום על דעת, נדבר על חכמה ובינה. אומרים ששכל האדם, אז איך עובד השכל של הבן אדם? של אדם, השכל שלו עובד שקודם יש לו עניין של חכמה ואחרי זה מגיע העניין של בינה ואחר כך יש גם עניין של דעת. בפרק ג' בתניא זה מה שהאלטער רבי דיבר. בפרק ג' בתניא האלטער רבי מדבר על כיצד השכל של הבן אדם. פרק ג' בתניא האלטער רבי בא להסביר שכל נפש יש לה שכל ומידות. האלטער רבי מסביר איך עובד המבנה, זה הקונסטרוקציה של הבן אדם, זה שכל ומידות. הוא מסביר: יש את הסדר בנפש של אדם. קודם כול הוא משכיל משהו בחכמה, ומחכמה מגיע לבינה, ומבינה מגיע לדעת, ומדעת מגיע אהבה ויראה ומידות. זה מה שהאלטער רבי בפרק ג'. שמה האלטער רבי דיבר בעבודה שקשורה עם עבודת השם. הוא דיבר על הנפש האלוקית, אבל הוא דיבר על עבודת השם שקשורה עם שכל. עבודת השם שקשורה עם שכל ומידות. אדם רוצה לקבל אהבת השם ויראת השם. אז אומר האלטער רבי שאהבת השם ויראת השם מגיעות על ידי התבוננות. אז אתה צריך ללמוד ולהתבונן, איפה? חכמה, בינה, דעת. מזה נולד אצל הבן אדם אהבת השם, יראת השם. זה מה שדיברנו בפרק ג'. כאן בפרק י"ח האלטער רבי בא להסביר משהו אחר לגמרי. כאן האלטער רבי בא להסביר את העניין של אהבה מסותרת. כאן האלטער רבי לא מדבר על התבוננות, על עבודה שקשורה עם אהבה ויראה או התבוננות. להפך, כאן האלטער רבי בא לדבר על האהבה העצמית, האהבה המסותרת, אהבה של מסירות נפש. נדבר על החלק האלוקי של הנשמה. זה הנקודה של

10:17 דובר 1 פרק י"ח. אז כאן הביאור של חכמה ובינה זה באופן אחר לגמרי. אז מה ההבדל? אז בפרק ג', כשמדברים בפשטות, מדברים בן אדם כשיש לו... מדברים על השכל של הבן אדם. אומרים מה? מה ההבדל בין חכמה לבינה בשכל האדם? אז בפשטות ההבדל הוא שחכמה זה נקודה ובינה זה הסבר. כשבן אדם לומד עניין שכלי, אדם רוצה ללמוד להתבונן בעניין אלוקי, להתבונן באיזה משהו, התבוננות בגדולת הוי'. אז הסדר הוא שקודם יש חכמה. מה זה חכמה? זה נקודת השכל. זאת אומרת, הנקודה זה ההשכלה, המצאה, נקודת העניין, הקונספטו. זה הקונספטו, הנקודה. על איזו נקודה אני הולך להתבונן? אני הולך להתבונן על הנקודה של יש מאין בכל רגע ורגע. יש לי נקודה, זה נקודת העניין. אחרי זה מגיע כלי הבינה ומנסה להסביר, להרחיב איך יש מאין ולמה יש מאין. למה כל רגע ורגע? מה ההסברה על זה? על זה יש משל אחד, משל שני ועוד משל. משל מהשמש. משל מהזריקת אבן. ולמה צריכים שני המשלים? מה ההבדל בין המשל הזה למשל הזה? למה המשל הזה כן טוב או לא טוב? זה הריבוי, ההסבר והרוחב של הספירה, זה הבינה, שהוא לוקח את הנקודה ומרחיב את זה. אז יש את הנקודה של השכל שזה חכמה. יש את הרוחב, ההסבר, שזה בינה, וכך צריך להיות סדר ההתבוננות. אנחנו רואים את זה כל הזמן בחסידות. חסידות אומרים, אומרים הרבה: נקודת הביאור. אחרי זה יש ביאור העניין. קודם אתה מתבונן בנקודת העניין ואחרי זה אתה מתבונן בביאור העניין. ואחרי זה מגיע הדעת ומשמה נולד אהבת השם, יראת השם, שנולד מתוך ההתבוננות. אז החכמה והבינה זה שני שלבים בהשכלה. זה עניין אחד. זה דיברנו בפרק ג'. כאן

12:21 דובר 1 בפרק י"ח האלטער רבי מדבר על משהו אחר לגמרי. כאן האלטער רבי מדבר על אין סוף שמאיר בחכמה. אז כאן חכמה זה לא השכלה, חכמה זה משהו הרבה יותר עמוק מהשכלה. מה זה כוח החכמה שבנפש? כוח החכמה שבנפש זה לא רק נקודה של השכלה, זה פרט. כשמדברים בשכל אז החכמה זה איפה שהנקודה. אבל כוח החכמה שבנפש זה משהו אחר לגמרי. זה משהו הרבה יותר עמוק, הרבה יותר נעלה. כוח החכמה שבנפש זה שיש ליהודי כוח מיוחד, שזה כוח להתבטל, כוח של אין. זה כוח עצום ביותר. כוח כזה שהבן אדם יכול להיות במצב שהוא לא נמצא, כאילו אני לא קיים פה. אין ואפס. אני, אני כלום, לא קיים. קיים רק הדבר שמאיר פה. יש פה איזה עניין אלוקי, עניין נעלה, משהו שלגמרי לא בגדרים שלי. והבן אדם יש לו יכולת. זה כוח החכמה שבנפש, היכולת שבנפש להיות זירו, להיות אין, להיות טרנספרנטי, ולתת שהעניין, האמת האלוקית, תהיה בו. זה הקדוש ברוך הוא.

13:46 דובר 2 אני רואה.

13:46 דובר 1 רגע, זה הכוח הזה זה לגמרי בלי ערך לכוחות שבאים אחר כך. כל כוח הנפש מתחיל מבינה ולמטה זה מציאות. כל כוח הוא מציאות, כוח פירושו שהבן אדם יש לו את האופן איך הוא מרגיש, איך הוא לוקח. המציאות שלי, אני תופס חסד. אני בן אדם טוב, אז אני אוהב דברים טובים, אז אני נמשך לכל מיני דברים שקשורים למידת החסד. אז דרך זה נתחיל מהדרגה הכי גבוהה. כוח הבינה. מה זה כוח הבינה? כוח הבינה פירושו איך אני מבין דברים. אז ההבדל בין חכמה לבינה זה לא רק הבדל אם זה נקודה או זה הרחבה, אם זה בקיצור או זה באריכות. קונספט או זה פירושו של הקונספט. לא. זה הבדל הרבה יותר יסודי, הרבה יותר עמוק. ההבדל בין חכמה לבינה זה שחכמה זה ביטול, בינה זה יש. חכמה זה אין, בינה זה יש. כוח החכמה שבנפש זה כוח האין. כוח הביטול שבנפש. איפה שהבן אדם הופך להיות אין ואפס ולכן האין סוף יכול להאיר בו. בעוד שהבינה זה איך אני מבין עניינים. אז כאן מתחילה מציאות. כן, מה שאלת? הבנת? אז זה הווארט שאנחנו אומרים כוח החכמה שבנפש. אז זה מה שהאלטער רבי אומר: מצד הדבר הזה זה דבר נפלא שיש רק ליהודי. הכוח הזה שבן אדם יכול להיות אין, זה כוח נפלא שהקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל. כוח של ביטול, של העדר המציאות, שלכן אומרים אין סוף מאיר בחכמה. גוי שיש לו אמונה בקדוש ברוך הוא, אז אצל גוי האמונה שלו באלוקות, הקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא נובע מהמציאות שלו. זה נובע לא מהאין שלו, מהמציאות שלו, מהשכל שלו. כן, זאת אומרת, הוא מבין

15:56 דובר 1 שמדברים על גוי דתי, גוי, אה, גוי, גוי קריז'נטה[?], גוי נורמלי. אז מה הפירוש אצלו אמונה? הפירוש אצלו זה שהוא מבין שחייב להיות בעל הבית. חייב להיות איזשהו... העולם זה לא ג'ונגל, העולם זה לא ג'ונגל, זה לא בלגן. יש איזה בעל הבית לבירה זו. העולם מכריח על פי שכל להגיע למסקנה שאם אתה רוצה חיים נורמליים חייב שיהיה לך איזשהו אדון. העולם לא מתנהג ככה בעת כאוס. אז ממילא יש בעל הבית, מישהו שברא את זה, שעשה את כל המציאות הזאת, ולכן הוא מאמין ולכן הוא עובד. אבל מה פירוש אצלו אלוקים? דבר שמיוסד על העולם, על המציאות. מתוך המציאות הוא מגיע לקב"ה. מתוך השכל הוא מגיע לקב"ה. אז כל המציאות אצלו של אלוקות זה מציאות שמיוסדת על השכל, על העולם, על המציאות. אז ממילא גם האלוקות הזה זה אלוקות שקשורה למציאות. זה לא האלוקות כפי שהוא באמת. זה לא האמת של אלוקות כפי שהוא אין סוף, כפי שהוא בלי גבול. זה אלוקות, כמו שכתוב בספר, שגויים מאמינים רק בשם אלוקים. גויים מאמינים רק בממלא כל עלמין. ובהרבה מאמרים לומדים, כן, כל מיני מאמרים שמדברים על הסוגיה הזו, שהגוי הקשר שלו לקב"ה, זה הקב"ה שהוא איפשהו במלכות עולם. האלוקות שלו זה על פי שכל. אצל יהודי זה אחרת לגמרי. אצל יהודי האלוקות לא מתחילה מהמציאות שלו. אצל יהודי האלוקות מתחילה בגלל שאין סוף מאיר בנפש. יש את החכמה שבנפש, כוח הביטול, משם מאיר אין סוף. אז זה מאיר מצד העליון, מצד אלוקות, כי אין סוף מאיר. אם זה מצד שאין סוף מאיר, אז שמה מאיר האמת של אלוקות, כל העולמים, עצמות הקב"ה. האמת של אמונה אמיתית. זה מה שמאיר אצל יהודי וזה הנשמה שלנו.

17:53 דובר 1 זה מה שהרב נותן פה הסבר שזה הביאור על מה שאמרנו. כמו שאמרנו, כל יהודי יש לו חכמה שבנפש. וחכמה שבנפש נמצאת אצל כל יהודי. מה זה אומר במילים? אז עכשיו יש לנו, זה, זה, זה הווארט, זה ההבנה. יש אצל יהודי הכוח הזה, זה כוח החכמה שבנפש, זה כוח הביטול, ומצד כוח הביטול אז לכן מאיר אצלו האמת של אלוקות, כי אין סוף מאיר בנפש האדם. מה האלטער רבי אומר פה אבל? אז מצד אחד יש פה ווארט הרבה יותר עמוק ממה שאמרנו בפרק ג'. פרק ג' דיברנו על החכמה בתור השכל. כאן אנחנו מדברים על החכמה בתור אין סוף שמאיר בחכמה. זה ווארט אחר לגמרי. אבל האלטער רבי מוסיף פה, האלטער רבי מוסיף פה אבל שיש לחכמה שני צדדים. מצד אחד אנחנו אומרים שחכמה למעלה מהשכל ודעת, כמו שאמרנו, הוא ביטול, אין סוף מאיר בו. מצד שני חכמה אבל הוא מקור השכל. למה האלטער רבי רוצה להדגיש את זה, שחכמה הוא מקור השכל? זאת אומרת חכמה, כמו שאמרנו, מצד אחד זה הביטול של הבן אדם, איפה שהאמת מאירה בנפש, מצד שני משמה מתחיל כוח הנפש. הוא מקור השכל ודעת. משם אחר כך משתלשל לבינה. למה זה נוגע? זה נוגע לכל מה שהאלטער רבי רוצה עכשיו, הולך להסביר בתניא. מה האלטער רבי רוצה להסביר לנו עכשיו בדף מקיים? שכל יהודי יש לו קשר לאלוקות באופן של מסירות נפש. המסירות נפש, האמונה שיש לנו עוד מבפנים, זה מגיע מצד זה שהאין סוף מאיר. זה לא מגיע ממני. זה מגיע מצד האמת של הקב"ה שמאיר. שלכן זה תכף מגיע באופן של אמונה פשוטה, מסירות נפש, ויש את זה לכל יהודי. לאידך גיסא זה

19:48 דובר 1 לא משהו דה־קונקטדו, מנותק למעלה. זה מקור השכל וההבנה. זאת אומרת, זה המקור של כל הכוחות שמגיעים אחר כך, ולכן זה משפיע על השכל, וזה משפיע על המידות, וזה משפיע עד למחשבה, דיבור ומעשה. ולכן זה מה שהאלטער רבי יסביר בהמשך הפרקים, שיהודי יש לו את היכולת להביא את האמונה, האמונה הפשוטה, הקשר העצמי שביסוד הנפש, שמצד אבא יסד ברתא, הוא יכול להוריד את זה, להביא את זה בחיי היומיום במחשבה, דיבור ומעשה, להיות בינוני בפועל ממש. זה נובע משתי הנקודות שיש בחכמה: מצד נקודה זו, הביטול שבחכמה, אז לכן אנחנו כלים לאור אין סוף, ומצד זה שחכמה היא מקור השכל וההבנה, לכן זה תופס את הבן אדם וחודר בו בכל המציאות שלו עד למחשבה, דיבור ומעשה. אז עכשיו כשמסתכלים בלשון התניא אפשר לראות מה האלטער רבי, מה־מה האלטער רבי רצה פה עם אריכות לשונו. אז נקרא עוד פעם בפנים, נראה. אז הוא אומר: הנה החכמה היא מקור השכל וההבנה, מקור השכל וההבנה. זאת אומרת שהוא מתייחס לבן אדם. לאידך, היא למעלה מהבינה. זה יותר נעלה מבינה. ולכן מובן למה הוא כלי לביטול, שהבינה היא הבנת השכל והשגתו. והחכמה היא למעלה מההבנה וההשגה והיא מקור להן. וזהו לשון חכמה כ"ח מ"ה, שהוא מה שאינו מושג ומובן ואינו נתפס בהשגה עדיין, ולכן נתלבש בה אין סוף ברוך הוא, דלית מחשבה תפיסא ביה כלל. לכן דווקא בחכמה שבנפש מתלבש אין סוף ברוך הוא מצד המ"ה שבו, מצד הביטול שבו. לכן מתלבש בה אור אין סוף, דלית מחשבה תפיסא ביה כלל. מצד שני, אבל בגלל שזה מקור השכל, לכן הביטול הזה, האמונה הזאת חודרת

21:52 דובר 1 אחר כך גם במציאות של הבן אדם, שגם מצד המציאות שלו הוא כלי לזה, ולכן הוא יכול לפעול שהאמונה הפשוטה הזאת תחדור אצלו בשכל, במידות ועד למחשבה, דיבור ומעשה, בהווי עביד נפשיה.

22:06 דובר 3 הפתיחות שלי. כל כך חכמת יהודי. מה אומר על עצמי?

22:15 דובר 1 זה הגדר של חכמה. זה התכונה של חכמה.

22:18 דובר 3 הייתה לפני בתור יסוד.

22:20 דובר 1 הגדר של חכמה זה כוח של מה? כוח בנפש, של הידר כוח בנפש של טרנספרנסי. אונה פוארסה אינטרנה קה טנמוס קה אס לו קה אסה קה לה פרסונה אסטה אן און אסטדו טרנספרנטה. נו סה טראטה דה מי, סה טראטה דה אל. יש איזה כוח בנפש, משהו בכוח שלנו, שאנחנו יכולים לצאת מהמציאות שלנו ושהאמת תאיר בנו. עכשיו באמת בסדרה, כשמדברים על הסוגיה הזאת, כשמדברים על חכמה ובינה, אז רואים בחסידות בכלל זה בעצם ההבדל בין חכמה לבינה. בתניא גם כן, שגם כשמדברים על השכלה, מה ההבדל בין... בין בן אדם תופס. אומרים בחסידות תמיד המשל הידוע שאדם לומד עניין שכלי, אז יש את הברק המבריק. רלמפגו. תראה את התנועה של הרלמפגו בשכל. אתה אומר, אה, תפסתי פה משהו. קפטה נקודה שנהיה אצלה אור. הברק המבריק הזה. מה זה הדבר הזה בנפש? אז מדברים. כשאדם לומד עניין הוא מתייגע. אתה לומד סוגיה ואתה מתייגע בסוגיה ואתה לא מבין ואתה מנסה להבין. אתה מתייגע בעבודה וכו'. יש לך קושיות ולא לומדים סתירות, והסוגיה ממש מופרכת מכל הצדדים. אתה לא הולך רק למגיד שיעור שהוא יתרץ בעיות, פרובלמה, אתה מנסה לבד. אני רוצה להבין את התוספות הזה, את הגמרא, את העניין הזה לבד. אני רוצה להגיע להבנת העניין. אתה מתייגע, מתייגע, מתייגע. מה הכוונה שאתה מתייגע? מה קורה? ואז פתאום אה, איזושהי בהירות וקלרידד. וואו. משהו האיר אצלי. זה חכמה. מה קרה פה? לכאורה לא מובן. הרי ה־ המילים של, של הגמרא או של התוספות הם אותם מילים. זה לא מילים אחרות. את התרגום של המילים ידעתי גם לפני זה. מה גרם? מה קרה פה? על ידי יגיעה, עוד קושיה ועוד קושיה ועוד

24:45 דובר 1 העלם ועוד זה. אתה הגעת למצב כמעט מתייאש, ואז פתאום נהיה אור. מה־מה־מה־מה? מה קרה פה פתאום? מה־מה־מה התגלה פה? אז כתוב בחסידות שזה העניין של הביטול. היגיעה פירושה התבטלות. כוח היגיעה זה כוח בנפש שבן אדם יוצא מהמציאות שלו. זה פשט יגיעה. יגיעה בעצם, אתה חושב על זה, מה קורה כשאני מתייגע? כשאני מתייגע פירושו שאני אומר לעצמי, "תפסיק לחשוב איך שאתה רוצה להבין. תפסיק לחפש, אה, דרכים, אה, פאסילית. תפסיק. מה הוא אומר? רגע, מה רבי יותם[?] או האר"י או הרא"ש, מה הוא רוצה להגיד? לא מה אני רוצה להבין, מה יותר נוח לי להבין. תצא קצת מהמציאות שלך". זה פשט יגיעה. יגיעה זה העבודה שאני עושה לבטל את הישות של ההשכלה שלי. ואז בשלב מסוים אז אומר, מה שתוספות חשב, מה שתוספות רצה להגיד, עכשיו קלטתי. אז ממילא יוצא שזה ביטול. בעצם ה־ה־ההשכלה, אור האמת, הנקודה שהוא אומר, מאיר, מאיר, מאיר בנפש. לכן "בורא כמה אבל גמר ליכתי" נהיה אור. פתאום הוא תפס עניין. אז זה בגלל ש־ הוא התבטל. זה מה שקרה. הוא התבטל. וממילא ה־ה־ההשכלה, ה־אור האמת של העניין, מה שהמ־ בעל המחבר או בעל התוספות, מה שהוא חשב, האיר אצלי בנפש. אחרי זה צריך לעשות בינה. איך אני עכשיו מוריד את ההשכלה הזאת במילים שלי, בהסברים שלי, בעולם שלי. זה שני הכוחות בנפש. זה ההבדל בין כוח החכמה וכוח הבינה. כוח החכמה זה כוח לצאת מהיש אל האין. תנועה של הלאה. כוח הבינה זה לקחת את האין ולהלביש את זה ביש. אחרי שתפסת את האמת, איך אתה מלביש את זה, איך אתה מוריד את זה באותיות שלך. אז לכן אני אומר, אני אומר,

27:07 דובר 1 לכן חסידות אומרת שמה שמסבירים חכמה ובינה בהשכלה, שאמרנו שיש נקודת השכל ויש ביאור השכל, זה בעצם תוצאה מהעניין של חכמה ובינה בנפש. זה מגיע, נובע מאותו מקום. חכמה שבנפש באמת זה עניין של שהאמת מאירה. אור אין סוף מאיר בנפש. וזו הסיבה למה בחסידות מדמים את זה לכוח הראייה. חכמה נקראת ראייה. וירא. ריש יש לו. היה כתוב שעל ידי הספירה עשה חכמה. חכמה נקראת ראייה, בינה נקראת שמיעה. מה ההבדל בין ראייה לשמיעה? זה אותו דבר. ראייה זה לא מה אני רוצה, זה איך הדבר מתגלה. בראייה אתה רואה את הדבר לא, לא לפי השכל שלך, לפי איך שהדבר מתגלה. זה כוח הראייה. יכול להיות שאני לא מבין. יכול להיות שאני חשבתי שזה הפוך, אבל ראיתי, ככה זה. התגלה. ולמה ילל למטה? יש פה איזשהו גלוס. אז הבן אדם מתבטל פה. זה לא המציאות שלך, זה לא איך שאתה מבין. לא מבין. ככה זה. ראית. הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא זה קשר של ראייה. כאן אנחנו מגיעים ל"ממעלה למטה תצא". תראה שאני שם רואה אלוקות, שלכן זה, וזה מה שהאלטער רבי מדבר פה בתניא, חכמה שבנפש. זה הקשר של ראייה. נשמה רואה גילוי אלוקות, ולכן יש לו את הביטול, וזה האלטער רבי ימשיך הלאה, שזה מתבטא בעניין האמונה, בעניין המסירות נפש, כמו שנסביר בעזרת השם בהמשך.