לקוטי אמרים תניא - פרק ח"י - חלק 3

00:00 נתחיל עוד פעם מהמילים והעניין. הרבי בא להסביר פה בפרק הזה איך שכל יהודי, יהיה מי שיהיה, יכול, קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו. שיכול לעבוד את הקדוש ברוך הוא וסור מרע ועשה טוב מתוך אהבה ויראה. אה? אף על פי שהוא לא שייך להבין דברים עמוקים ולדעת הרבה. כל יהודי שייך להיות עבד השם, באהבה ויראה. איזה אהבה ויראה מדברים פה? מדברים פה על האהבה ויראה, אהבה המסותרת. אז כאן האלטער רבי מתחיל לבאר. עוד פעם. היה פה ארבע שאלות. דיברנו שבוע שעבר ועכשיו האלטער רבי מתחיל את הביאור. דיברנו גם כן התחלה, אבל נלמד עוד פעם מהתחלת הביאור. ועל כן זכו להמשיך נר"ן לבניהם אחריהם עד עולם, מעשר ספירות דקדושה שבארבע עולמות אבי"ע, לכל אחד ואחד כפי מדרגתו וכפי מעשיו. כיוון שהאבות היו מרכבה, אז לכן זאת אומרת שלא סתם היה להם אהבה של השם ויראת השם, אלא אהבת השם אצלם היה באופן של מרכבה, שזה מהות אחרת. זה הסברנו בשיעור הקודם. בן אדם רגיל שאוהב את הקדוש ברוך הוא, יש לו אהבה ויש לו יראה. אז לאו דווקא שהבן שלו או שהנכד שלו גם יקבל גם כן את האהבה ויראה הזאת לכל הדורות. בדרך כלל מידה זה דבר חיצוני. זה-זה-זה דבר שהאבא יש לו את זה ולבן אין לו, לאו דווקא שיהיה לו אותם מידות ושהאהבה שלו יהיה לו אותם דברים שיש לאבא שלו, לסבא שלו. כל שכן וקל וחומר שזה לא יהיה לכל הילדים אותו דבר לכל הדורות. אבל כאן יש דבר מיוחד שאצל האבות זה היה באופן של מרכבה. לא סתם אהבה ויראה. האהבה ויראה היה אצלם באופן שזה נהיה כל המציאות שלהם.

02:15 זה היה באבות, הן הן המרכבה. שכל מהותו, הן הן, כל המהות שלו, כל המציאות שלו וכל פרט ובכל רגע ובכל זמן, אז כל עניינו זה שהוא בטל לקדוש ברוך הוא, ולכן על ידי האבות נמשך באופן אוטומטי, נמשך באופן טבעי לכל אחד ואחד מבני ישראל שהם מגיעים מהאבות עד עולם לכל הדורות. יש בדרך כלל ברגע שאתה נולדת לאב ואם שהם בן או הבן של אברהם יצחק ויעקב, אז יש לך את העניין הזה בטבע הנשמה. מה הם המשיכו? הם המשיכו נפש, רוח, נשמה. זאת אומרת, הם המשיכו נשמה קדושה. יש בזה שלוש דרגות, אבל הכול פה הכוונה בכללות זה הנשמה הקדושה. שמה, איפה מגיעה הנשמה? הוא אומר מעשר ספירות דקדושה שבארבע עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, לכל אחד ואחד כפי מדרגתו וכפי מעשיו. כן, זאת אומרת שהמדרגת הנשמה זה לא אותו-- יש נקודה אחת. אנחנו נלמד בהמשך שזה נקודה אחת, שזה נמצא בכל הנשמות, זה שווה. מצד שני יש כמה ויש הרבה דרגות לזה. יש ארבע עולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, שהם כולם עולמות דקדושה, וכל אחד מהארבע עולמות יש עשר ספירות. יש עשר ספירות בכל עולם ועולם, ולכל אחד מהם יש נפש, רוח, נשמה, ובמילא יש את כל הדרגות האלה. במילא יש ריבוי סוגים של נשמות. יש נשמות שהם בבחינת אצילות. יש נשמות בחינת בריאה, יצירה, עשייה, נשמות ששייכים יותר למוחין, נשמות ששייכים יותר למידות, נשמות ששייכים יותר למעשה וכולי. שזה הריבוי סוגים נשמות וריבוי פנים, כי זה קשור בעולמות. אבל יש אבל נקודה אחת, שזה נקודה מהותית, נקודה עצמית, שזה בכל הנשמות, שזה העניין של זה נשמה קדושה. אז מה האלטער רבי מסביר לנו

04:27 פה? מה התירוץ? מה הנקודה שהאלטער רבי מסביר? האלטער רבי היה לו שאלה. כן, שאלה שהאלטער רבי שאל. שורש אהבה זו. מה שורשה לאהבה? מאיפה יש אהבה כזאת? מאיפה זה מגיע? זה לא מהשכל. מאיפה זה מגיע? האלטער רבי שאל גם כן איך, איך ירושה? איך אפשר לקבל בירושה כזה? אז מה אנחנו מבינים עכשיו? שהאהבה הזו זה לא אהבה רגילה, אהבה שבנויה על שכל, אלא אהבה הזאת זה אהבה שמגיעה מעצם העניין של יהודי. זאת אומרת שיש עניין עצמי, עניין מהותי, שיהודי יש בו משהו אחר. יהודי זה לא פשוט נברא, בן אדם מדבר. יש דומם צומח חי מדבר, ובמדבר יש הרבה סוגים. סוג אחד זה יהודי, אז זה לא פשוט ככה. זה לא פשוט שיהודי הוא מדבר כמו כל המדברים, אלא יש בו גם כן עוד עניינים. אלא יהודי מלכתחילה הוא מהות אחרת לגמרי. זה העניין של האבות הן הן המרכבה, שמצד העניין הזה של הביטול של המרכבה אז האבות נתנו לנו בירושה נשמה מיוחדת שהיא חלק אלוקה ממעל, נשמה מיוחדת שהנשמה הזאת זה מהות אחרת לגמרי. זה דבר שאי אפשר להגיע לזה מצד הוויה. זה דבר שזה לא קשור עם איזה ציור וגדר והגבלה. זה עניין מהותי שנמשך אצל כל יהודי בעצם מהותו. עוד מעט האלטער רבי יסביר יותר בפרטיות מה זה ואיך זה ומה זה פועל, אבל בינתיים נדבר על הנקודה. לאידך גיסא, אם מדברים פה על כזה דבר מהותי, איך יכול להיות כל כך הרבה סוגים של יהודים? אם זה נקודה אחת, אותו מהות, אז כולנו היינו צריכים להיות כמו אבות. אז זה האלטער רבי מסביר לו כי הנשמה קדושה יש בזה ארבע

06:17 עולמות, ויש בזה עשר ספירות ויש בזה נפש, רוח, נשמה. אז מזה עצמו שיש ארבע עולמות ויש עשר ספירות ויש נפש רוח נשמה, אז מזה עצמו יהיו ריבוי חילוקי מדרגות וסוגים של סוגי נשמות, באופנים שונים, בדרגות שונות. אבל יחד עם זה יש את הנקודה המשותפת, שזה נשמה קדושה או חלק אלוקה, שמצד זה יש לה נקודת המסירות נפש. כמו שהאלטער רבי יסביר הלאה. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: ועל כל פנים, אפילו לקל שבקלים ופושעי ישראל. על כל פנים, זה כאילו האלטער רבי רוצה להגיד כמו מינימום. על כל פנים, לפחות אפילו לקל שבקלים ופושעי ישראל, אפילו בן אדם שהוא במצב הכי גרוע, הכי נמוך, שהוא קל שבקלים ופושעי ישראל. מה ההבדל בין קל שבקלים ופושעי ישראל? קל שבקלים זה בן אדם שהוא נמוך בטבע. הוא קל שבקלים. זאת אומרת, יש לו קלות הדעת. יש לו קלות הדעת מצד, מצד ה... מצד הפריקאסן שלו, מצד ה... מצד הדרגות נשמה שלו, שהוא בדרגה מאוד נמוכה. אז הוא קל שבקלים. הוא, הוא, הוא בן אדם נמוך בטבע מצד, מצד קלות הנשמה שבו וזה גופו. אומרים קל שבקלים, שגם הרבי הרש"ב בחוצפה היה מסביר מה פשט קל שבקלים: שגם הקלים אומרים עליו שהוא קל. לא סתם ככה. הוא כזה קל דעת, הוא כזה נמוך ירוד, שאפילו היהודים שמסתכלים עליו כמו ירוד אומרים שהוא קל ביחס לקל. זה, זה עניין אחד. אחרי זה יש פושעי ישראל. פושעי ישראל זה אחד שהוא עושה, הוא רשע, הוא עושה את הדברים להכעיס. איך שזה נקרא, זה כבר, זה סוג אחר של, של, של, של בן אדם. קל שבקלים זה עניין של קלות. זה רק עבו

08:19 לש. מה שאין כן העניין של פושעי ישראל זה פשיעה, שהוא עושה במזיד, בזדון, שזה, שזה סוג אחר, שזה סוג של רשע. יש בן אדם שהוא גם קל שבקלים וגם פושעי ישראל. גם בן אדם גס ונמוך בטבע. ולא רק זה, הוא גם פושע, הוא גם עושה במרידה. יש כאלה שהם רק אחד ולא שניים. אז החידוש האלטער רבי אומר פה, אפילו בן אדם שנמצא בדרגה כל כך נמוכה, הוא גם קל שבקלים וגם פושעי ישראל, נמשך בזיווגו נפש דנפש דמלכות דעשיה. אף על פי כן, מכיוון שהוא יהודי, הוא מגיע מבית יהודי, מגיע מאבא ואמא יהודים, אז גם הוא, אז בזיווג שלו נמשך נפש דנפש דמלכות דעשיה. זה על כל פנים, על כל פנים כאילו הדרגה הכי נמוכה. אבל זה גם דרגה. והוא, מכיוון שהוא קל שבקלים, פושעי ישראל, אז בזיווג שלו נמשכות נשמות כאלה שהן הנשמות הכי נמוכות. איזה הן הנשמות הכי נמוכות? נפש דנפש דמלכות דעשיה. אז בעולם הכי נמוך זה עשיה. בעולם עשיה גופא הספירה הכי נמוכה זה הספירה של מלכות, ומלכות גופא זה בחינת נפש, שזה הדרגה הכי נמוכה שבנר"ן. ובנפש גופא יש נפש דנפש. יש השתלשלות נפש, נפש ובנפש גופא. אז זה נפש דנפש דמלכות דעשיה, שזה תחתון שבתחתון של המדרגות. אבל סוף כל סוף זה מדרגה. זה חלק מסדר השתלשלות. זה תחתון שאין תחתון ממנו. אבל מאיפה? בדרגא דקדושה. ובמילא גם הוא שייך לקדושה. הרבי מוסיף ברשימות שאולי אפשר להגיד שהפירוש פה, נמשך בזיווגו, הוא מתכוון לזיווג של ההורים של הקל שבקלים, של פושעי ישראל. הוא לא מדבר על הקל שבקלים עצמו. הרבי מדבר על ההורים שלו. כן. זאת אומרת, זה

10:12 שהוא כזה קל שבקלים ופושעי ישראל. כן. זאת אומרת, זה מראה שהוא, שהוא נשמה נמוכה ביותר. כן. הנשמה הזאת נמשכת על ידי הזיווג של ההורים שלו. אז הזיווג הזה, ה-הזיווג הזה, זה מגיע מהורים שהם יהודים, אבא ואמא יהודים, בני אברהם יצחק ויעקב. ולכן, אפילו שהם הולידו בן אדם כזה שהוא קל שבקלים ופושעי ישראל, אף על פי כן הוא ירושה. הוא מגיע. הוא בן אברהם, יצחק ויעקב, שרה, רבקה, רחל ולאה. ובמילא יש בו, בהנשמה הזאת הכי נמוכה נמצא בו הניצוץ של הנשמה של אברהם אבינו, של האבות. שאם הדרגה התחתונה של קדושה זה עשיה, אז זה הדרגה הכי נמוכה, אבל דרגה הכי נמוכה בקדושה זה עשיה. ואף על פי כן, למרות שאני אומר שזה הדרגה הכי נמוכה, בן אדם קל שבקלים ופושעי ישראל, אז הנשמה שנמצאת בו זה המקום הכי נמוך שבנשמות. נפש דנפש דמלכות דעשיה. אף על פי כן, אומר האלטער רבי, מאחר שהיא מעשר ספירות קדושות. כאן האלטער רבי בא להגיד את ה, את ה, את ה, את הדבר הנפלא שמגלה את המעלה של יהודי אחד מישראל, זה התניא, שלמרות שאתה מסתכל עליו, אתה רואה פה קל שבקלים ופושעי ישראל. הנשמה שלו, נשמה נמוכה ביותר. אף על פי כן, מכיוון שהיא מעשר ספירות קדושות, היא כלולה מכולן. אז יש בזה שני דברים. דבר ראשון, זה עצמו קדושה. תחתון שבתחתון וזה גם קדושה. אבל הרבי מוסיף פה עוד עניין עוד יותר עמוק. לא רק שקל שבקלים, לא רק שנפש דנפש דמלכות דעשיה. אוקיי, אז זו דרגה נמוכה, אבל על כל פנים זה קדושה. זה גם כן עניין. עוד יותר אומר הרבי, לא רק שזה

12:03 קדושה, אלא שיש בנשמה הזאת כלול בתוכו גם כל הדרגות שלמעלה ממנו. מכיוון שהיא מעשר ספירות קדושות, היא כלולה מכולם. גם בחכמת העשייה שבתוכו מלובשת חכמת מלכות דאצילות; בתוך חכמת האצילות שבו מאיר אין סוף ברוך הוא ממש. הרבי עושה פה שטורעם שלם, אבל הנקודה שהרבי רוצה להגיד: כשאתה מסתכל על נשמה ואתה רואה את הנשמה הזאת, קל שבקלים ופושעי ישראל, ומסתכל על בן אדם, אתה רואה בן אדם שהוא גס ביותר, נמוך ביותר, ומהמנויים של קל שבקלים ופושעי ישראל. אתה צריך לדעת שני דברים. דבר ראשון צריך תמיד לדעת שגם הנשמה שלו חלק מכלל ישראל. נפש דנפש דמלכות דעשייה, אבל זה גם קדושה. זה כבר, זה כבר עניין עצמו. זה עצמו עניין. הוא גם חלק מכלל ישראל, חלק מהקדושה. בשביל זה עצמו צריכים לחבב אותו, להסתכל עליו בעיניים טובות. עוד יותר אומר האדמו"ר: מכיוון שקדושה יש התכללות, הרי קדושה, אנחנו יודעים שקדושה זה עניין של אחדות. זה כל העבודה בקדושה, שאומרים לי קדושה זה עניין של אחדות הוי', ולכן כל העניינים גם בסדר השתלשלות בקדושה יש בהם נקודה של אחדות, שאחדות פירושו שכל הדרגות כלולות זו מזו. כל הדרגות קשורות זו בזו. סוף כל סוף אז יש קשר בין כל הדרגות מהכי נמוך עד הכי גבוה. זה אחד מההבדלים שבספר מוסבר, חילוק העיקרי שיש בין קדושה לקליפה, שקליפה בעצם הוא פירוד. קליפה הוא ישות, וישות זה פירוד, שכל אחד הוא מציאות בפני עצמו והוא לא בכלל עם השני והוא לא מחבר את עצמו עם מה שיש לו. כל אחד הוא יש, מציאות, דבר בפני עצמו. זה כל הגדר של קדושה. עולם התוהו, פירוד, מסביר

13:59 באמרי בינה של ייחוד וכו' וכמה וכמה מקומות. זה היסוד של קליפה. קליפה זה ישות ולכן אין שם אחדות. מה שאין כן קדושה, קדושה כל המציאות נובעת מאחדות הוי', מאור הוי' אחד. ולכן גם בקדושה שבאה בסדר השתלשלות שנהיה ד' עולמות, עשר ספירות וכן הלאה, עניין של התכללות. אף על פי כן, מכיוון שהוא קדושה, אז כל הדרגות קשורות עם כל הדרגות, ולכן מה יוצא מזה? שאפילו בן אדם שהוא קל שבקלים ופושעי ישראל, שאתה רואה עליו הנהגה של הכי נמוכה והנשמה הזאת הכי תחתונה, מכיוון שבקדושה זה התכללות, אז בנשמה הכי תחתונה נמצא לא רק מלכות דמלכות דעשייה, נפש דנפש דמלכות דעשייה, נמצא פה גם כן חכמת עשייה ובתוך זה נמצא גם כן מלכות וכו', יצירה, בריאה, אצילות. עד שאתה מגיע לחכמת אצילות, עד שאתה מגיע לאין סוף המלובש בחכמה. אז בדיוק כמו שאין סוף נמצא בחכמת אצילות. מי זה חכמת אצילות? חכמת אצילות זה הצדיק הכי גדול, משה רבנו. משה רבנו, הנשמה שלו, שמשה רבנו הוא היה בחינת נשמת אצילות, חכמת אצילות. וכאן מדובר קל שבקלים ופושעי ישראל, שהוא נפש דנפש דמלכות דעשייה. זה, זה הציור שלה. אבל מצד הנקודה של ההתכללות שיש פה, אז גם קל שבקלים ופושעי ישראל יש לו קשר עם חכמת אצילות, שהיא המדרגה הכי גבוהה ששמה נמצא אין סוף. מה זה אומר? זה אומר שבפוטנציאל, במהות, בפוטנציאל, כשאתה מסתכל על יהודי, איזה יהודי שיהיה, אתה צריך להסתכל עליו מצד הפוטנציאל שלו. הפוטנציאל של היהודי הזה, הוא יכול להגיע עד למקום של משה רבנו. על כל פנים יש לו שייכות עם משה רבנו. לאו דווקא שהוא יגיע למדרגה של משה רבנו גופא, אבל על כל פנים שיהיה לו

16:05 שייכות בגודל עם משה רבנו, אז זה שייך לכל אחד ואחד. זה עבודה מאוד עמוקה, חזקה, בסדר איך שהרבי מלמד אותנו איך צריך להסתכל על יהודי. גם יהודי כזה שבחיצוניות רואה אותו, ואתה, ואתה מסתכל על ההתנהגות שלו ורואה קל שבקלים ופושעי ישראל. זה ב-ב-בדיוק הפרטים שיש בדיוק. עכשיו, בהתוועדות יש שיחה של הרבי בעניין הזה. ויקהל פקודי. הרבי מאריך בעניין הזה. איך זה ש... מה שויקהל הרי מסביר את זה בעניין של ויקהל משה. כל העבודה של ויקהל משה. דיברנו על זה בשבת. שיחה של נ"ב. ויקהל. להסתכל על כל יהודי איך שהוא, איך שהוא חלק אלוקה. יפה. שזה בעצם אותה עבודה בסגנון שהרבי מסביר את זה בשיחה של ויקהל. ויקהל משה, מחצית השקל, שכל יהודי יהיה מי שיהיה, עצם המציאות שהוא יהודי זה הכול. אז בזה הוא נהיה חלק מכלל ישראל. וזה ויקהל. אחרי זה יש את הפקודי, שלמרות שיש פרטים וכל אחד יש בו את הנקודה, האופן שלו. זה מה שהרב אומר פה גם כן. שיש קל שבקלים, יש משה רבנו, יש אצילות, דרי נשמות וכל מיני דרגות, ואף על פי כן כולם מתחברים ומתאחדים ביחד. היה פעם בחור שהוא היה ממשפחה של חסידים והוא התרחק. הוא היה גר במדינה אחרת. והרבי כתב לו מכתב, או לאבא שלו. נראה לי שהרבי כתב לאבא שלו, שימסור, שימסור ד"ש לבן ושהוא היה רוצה לראות אותו. הבן, הבן לא היה, הוא היה גר במדינה אחרת. הרבי רוצה לראות אותו. אז האבא מסר את זה לבן והבן כתב לרבי. כמובן שהבן מאוד התרגש שהרבי שולח לו ד"ש וזה. הבן כתב לרבי שהוא קיבל את

18:46 הזה והוא מתבייש כי הרבי יראה אותו. אז הרבי יתאכזב. זה ה... כמו זה אנגלי. הרבי יראה אותו איך הוא נראה. אז כאילו, הוא אמר, נראה לי שכתב: הרבי שמע עליי שאני לא מתנהג טוב. הרבי יודע אם הוא יראה אותי אז זה יהיה יותר גרוע. כאילו, זאת אומרת, כנראה מצד החיצוניות, שהיה נראה עם זקן וכל זה, הוא היה רחוק. הרבי יראה אותי, הרבי יתאכזב. אז הרבי אמר לו, כתב לו חזרה: שאני לא מסכים איתך. מרחוק, בלי שאני אראה אותך, אני מאמין בך. אני בטוח שאם אני אראה אותך אז אני עוד יותר אאמין בך. אני בטוח שאם אני אראה אותך אני עוד יותר... כן, לרבי לא היה לו ספק. טוב, אם אני אראה אותך אני עוד יותר מאמין בך. מה ההבדל? אז הבחור הסתכל על החיצוניות של עצמו. אני נמצא בלי כובע, בלי חליפה, בלי כיפה, בלי זקן. איך שהוא היה לבוש, איך שהוא היה נראה בחיצוניות. אז היה בטוח שהרבי יראה אותי, אז הרבי, זה בחור ניאפראי. אני יודע מה? יראה, יתאכזב. הרבי בכלל מסתכל בצורה אחרת לגמרי. אני, אני לא רואה אותך ומסתכל על הפנימיות שלך, על העמקות שלך. אז אם מרחוק אני חושב עליך טוב, אם אני אראה אותך עוד יותר. זה עניין של רבי שהוא מגלה את הפנימיות. קצת לסיפור. יש אלפי סיפורים על העניינים האלה לכל אבות, אבל זה בעצם א' ב' חסידות. זה חסיד. זה כל העניין של אהבת ישראל, שזה היסוד של חסידות. איך שחסיד צריך להסתכל על יהודי, להסתכל עליו מתחת לקליפה שלו, לראות את הפנימיות שלו, וזה אהבת... עכשיו תראה, הוא אומר פה, אתה רואה

20:52 יהודי שני דברים. דבר ראשון, אפילו שהוא, כלשון, קל שבקלי ישראל, שזה אומר שיש לו נשמה נמוכה ביותר כנראה, אז גם זה קדושה. ודבר שני זה שבתוך הזה, מצד שני הקדושה, הכל זה אחדות. אז בתוך הנשמה הנמוכה הזאת יש גם פוטנציאל של חכמה ומלכות דאצילות ועד ועד לחכמה דאצילות שבו יתברך. וממילא ביהודי הזה נמצא כל העומק. השאלה היא כמה מזה הוא יגלה. זה תלוי, כתוב בהיום יום שיש את הבאר מים חיים שצריכים לחפור, וזה תלוי בחופר כמה הוא חופר וכמה הוא מאמין. והיום יום מאוד מפורסם שאומר שכל יהודי הוא באר מים חיים. צריכים להוריד את האדמה. לפעמים יש הרבה אדמה וצריכים לחפור יותר. הכל תלוי במרץ ובסבלנות ובעוצמה של החופר. זאת אומרת שלפעמים אתה הולך למבצעים, אתה מקרב יהודי וכו'. אתה מסתכל עליו, אתה צריך לעבוד עם עצמך, להאמין במהות האמיתית של יהודי ואז אתה יכול לחפור ולגלות את העומק, את הבאר מים חיים שיש לו.