לקוטי אמרים תניא - פרק ח"י - חלק 2

00:00 דובר 1 מכיוון שאנחנו התחלנו ללמוד תניא בפנים, אז אני... ראוי שכל אחד יהיה לו תניא גם כן, שיוכל להסתכל בפנים. זה לא יהיה כמו איזה... אני לא עכשיו רוצה לבזבז את הזמן, אבל צריכים לבדוק שיהיה תניא גם בחוץ. כך תניא זמין, מה שתניא נקרא שמצה, אז צריך יותר להסתכל בפנים. אז הרבי מתחיל פה בפרק י"ח ולהגיד מה הפירוש של הפסוק שאומר: "כי קרוב אליך הדבר מאד". שלא רק קרוב סתם, זה כבר הסברנו בפרק הקודם, פרק י"ז. אבל עכשיו האדמו"ר מדייק שהפסוק אומר קרוב מאד. זה אומר שזה הקרבה של תורה ומצוות באופן של בלבבך, זה מאוד-- זאת אומרת שזה הקרבה זה ממש באופן שזה מאוד קרוב. איך מסבירים את זה? הרבי מתחיל להסביר שאף על פי שאמרנו קודם שהדרך כדי להגיע לאהבת השם ויראת השם, בלבבך זה קרוב לכל אחד בגלל שיש לו מוחין וכוחות, הוא יכול להתבונן ולהגיע לאהבה ויראה. ואף על פי כן, גם בן אדם שאין לו את היכולת הזאת מאיזו סיבה שהיא, שחסר לו ידיעות או שחסר לו חוש העמוק, חוש ההתבוננות, ובמילא קשה לו לעבוד מצד המוח גם כן, להתבונן בריכוז ולעורר את האהבה ויראה על פי ההתבוננות. אז גם הוא יכול להגיע לבפיך ובלבבך לעשותו, לקיים את כל התרי"ג מצוות בסור מרע ועשה טוב בכל פרט ופרט, גם כן מצד אהבה ויראה. אבל איזה אהבה ויראה? לא אהבה ויראה שמגיעה מההתבוננות, אלא אהבה ויראה שיש לכל יהודי ויהודי. דהיינו, אדרבה, בדחילו ורחימו, שאהבה מסותרת שבלב כלל ישראל, אז דחילו ורחימו, היראה והאהבה שמגיעה מצד האהבה המסותרת שיש לכלל ישראל, שהיא ירושה לנו מאבותינו. זאת אומרת שהאהבה הזאת שאנחנו הולכים לדבר עליה

02:43 דובר 1 עכשיו, האהבה הזאת, דבר ראשון האדמו"ר קורא לזה אהבה מסותרת, זה השם של האהבה הזאת. מה פירוש מסותרת? אז הוא אומר שמסותרת בלב כלל ישראל. הכוונה פה בפשטות, הפירוש מסותרת אומרת שזה נמצא. אהבה מסותרת, שזה נמצא, נמצא אצל כל אחד ואחד. מסותרת זאת אומרת זה לא בגילוי, זה לא בפשטות, אבל זה נמצא שמה. אז את הדיוק מסותרת זה הדרך, כמו שנגיד, ההבדל שיש בין אהבה של בנים להורים שלהם או אחים, לגבי אהבה שיש בין חברים או דברים כאלה. כשהאהבה זה בין אחים או אהבה של בנים ואבא, אז האהבה הזאת נמצאת, אבל לאו דווקא שזה כל הזמן מרגישים או חושבים על זה. זה טבעי, זה ככה זה. זה מסותרת, לאו דווקא בגלל שיש משהו שמסתיר על זה. זה מסותרת, הכוונה כי זה משהו עצמי, זה משהו טבעי, זה משהו נפשי, זה נמצא שמה, אבל זה נמצא מצד העצם. על דרך זה יש אצל כל יהודי אהבה שמסותרת בלב כלל ישראל להקדוש ברוך הוא בעצם. זה עניין טבעי שנמצא בנשמה של יהודי. בהמשך הפרקים האדמו"ר גם יסביר גם את הפירוש השני, שמסותרת פירושו שהיא מסותרת בלבושי שק דקליפה, שזה עוד עניין. יש-- הוא יסביר בפרק י"ט, שיש גם עוד סוג של הסתרה, שזה הנפש האלוקית שמסתירים עליה. זה עוד עניין. אבל בפשטות מסותרת זה כמו שדיברנו. בעל התניא אומר שמה, כל כך אומרים שזה כל אחד ואחד. שאומרים שזה דבר שכולם שייכים לזה. אז בעל התניא מסביר כי זה ירושה. ירושה, לא נאמר ויצאנו וקיבלנו את זה בירושה, שזה נכנס כל הנקודה של ירושה. עוד מעט אנחנו נלמד את זה בפרוטרוט.

04:36 דובר 1 אבל הדבר היסודי של ירושה זה שירושה זה דבר שעובר בטבע. ירושה זה לא קשור עם עבודה. אם הגיע, אם עשה משהו או לא. ירושה זה משהו שמגיע באופן טבעי שהאבא מוריש לבן. אבל זה גם פה ירושה לנו מאבותינו. זאת אומרת העניין הזה של אהבה מסותרת. נו, קיבלנו את זה בירושה. זה עניין טבעי שמגיע מבני ישראל שנמצא בהם בטבע. עכשיו בעל התניא יתחיל להסביר במילא מה הנקודה, זה היסוד. זה הבסיס של הפרקים שאנחנו הולכים ללמוד עכשיו, שהרב בא לבאר לנו את הנקודה שכל יהודי, יהיה מי שיהיה, גם אם הוא לא שייך להסברה מורכבת ומדרגות גבוהות. כל יהודי יכול להיות בפיך ובלבבך. מחשבה דיבור ומעשה בשלימות, וסור מרע ועשה טוב, להיות זהיר בכל פרט ופרט. ולא רק שיש לו את זה באופן של מצוות עשה ושלא תעשה, אלא גם כן יכול לעשות את זה עם רגש של אהבת השם ויראת השם. גם זה קרוב אליו. אבל איזה סוג של אהבה ויראה? זה אהבה ויראה שמגיעה מצד האהבה המסותרת. זה הבסיס וזה עכשיו בעל התניא הולך לפתח. בעל התניא עכשיו מתחיל לשאול כדי להסביר, להיכנס לעניין. בעל התניא שואל ארבע שאלות. רק תסתכלו בפנים. יש שורה בהמשך התניא, שכותב בעל התניא: "רק שצריך להקדים ולבאר תחילה", כדי להבין את העניין הזה, איך כל יהודי יכול לקיים את כל המצוות האלה? אז צריכים להסביר קודם כמה פרטים. "רק שצריך להקדים ולבאר תחילה באר היטב שורש אהבה זו ועניינה ואיך היא ירושה לנו ואיך נכלל בה גם דחילו". אז יש פה ארבע שאלות שבעל התניא שואל. שאלה ראשונה הוא שואל שורש

06:34 דובר 1 אהבה זו. זו שאלה ראשונה: מהו השורש של האהבה הזאת? מה השאלה? מה השורש של האהבה? מה התוכן של השאלה הזאת? אז השאלה היא שאלה מאוד פשוטה. כשאנחנו דיברנו קודם בפרק הקודם בפשטות, וככה למדנו בהתחלת התניא גם כן, בדרך כלל אהבה זה מידת הלב. איך מתעוררת אהבה? אהבה מתעוררת על פי השכל. הבן אדם, ככה זה, השכל. המידות הן תוצאה מהשכל. בן אדם מתבונן, וגם לא יכול להגיד, אה, בן אדם מתבונן באיזה עניין בשכל ועל ידי ההתבוננות נהיה אצלו הרגש. ככה זה עובד. אז מישהו שואל: תגיד לי, יש לי אהבה? יש לי אהבה לבן אדם מסוים או יש לי אהבה לאיזשהו דבר מסוים, לשירה, לזמר, לעסוק באיזו חוכמה. יש לי איזושהי אהבה, משיכה למשהו מסוים. אתה שואל: למה אתה אוהב? מה השורש? מה פירוש מה השורש? מה הסיבה? מה השורש? איך הגעת לאהבה הזאת? אז התירוץ הוא כי אני הבנתי על פי השכל שיש לדבר הזה מעלות מיוחדות, או לבן אדם הזה מעלות מיוחדות, ולכן אני אוהב. אז שורש האהבה זה השכל. ההתבוננות, ההשכלה הזאת שהיא הסיבה שהתעוררה האהבה. אבל כאן באהבה מסותרת אתה אומר שזה לא בא מהשכל, זה ירושה. זאת אומרת, זה לא עניין שכלי. אם זה לא עניין שכלי, אז מאיפה זה מגיע? מה השורש? אנחנו ידענו עד עכשיו, אנחנו ידענו ששורש האהבה זה שכל. יש אבות ויש ילדים. האבות זה חוכמה בינה. אתה רואה בפרקים, והמידות הן תולדות השכל. כאן אתה אומר זה לא מגיע מחוכמה בינה. אז אם זה לא מגיע מחוכמה בינה, מה השורש? זו שאלה ראשונה. השאלה השנייה שואל האלטער רבי, ועניינו במילה אחת, אבל יש פה שאלה: מה עניינו? מה

08:48 דובר 1 פירוש עניינו? עניינו, בחסידות הרבה פעמים יש את המילה עניינו. עניינו פירושו עניין. עניין זה כמו שנגיד בקסטיליאנו, נגיד אובייטיבו, כן, מה המטרה? מה אני מעוניין? כמו בעברית אתה אומר: מה? מה אתה מעוניין עם זה? מה אתה רוצה? מה? לאיפה אתה, לאיפה אתה שואף להגיע דרך זה? זה הפירוש. עניינו, המבוקש. מה התכלית? אז ממילא מה השאלה פה? מה עניינה של האהבה הזו? מה המבוקש? מה המטרה? לאיפה אתה רוצה להגיע עם האהבה? מה התוכן של השאלה פה? זאת אומרת ככה גם כאן: כשאדם אוהב משהו או מישהו, אז לכל אהבה יש מבוקש. יש לזה מטרה. אהבה זה אמצעי. כן, אני אוהב את הבן אדם הזה. למה אני אוהב את הבן אדם הזה? כי הבן אדם הזה הוא בן אדם חכם והוא מלמד אותי חוכמה, ולכן אני אוהב את הבן אדם הזה, כי דרכו אני נהיה יותר חכם. אני לומד דברים, והבן אדם אוהב חוכמה, אז הוא אוהב גם בן אדם שהוא מלמד אותו חוכמה, נותן לו חוכמה. הבן אדם הזה אני אוהב בגלל, בגלל שהוא בעל מידות טובות, אז אני לומד ממנו מידות טובות, אני מקבל ממנו טוב. אז תמיד כשיש לך אהבה, אז לאהבה יש מבוקש. המבוקש הכוונה התועלת. כאילו המטרה, שדרך האהבה הזאת אני מקבל איזשהו, איזשהו, איזשהו מבוקש, איזושהי מטרה מזה. אני מקבל מזה משהו. אני מרוויח משהו. לא חייב להיות משהו אגואיסטי, חס ושלום. לא מרוויח כאילו בשביל הישות שלי. אבל צריך להיות איזשהו מבוקש, אפילו באלוקות. כן, זה העניין. מדברים פה על אלוקות. בן אדם אוהב את הקדוש ברוך הוא. אז מה פשט אני אוהב את הקדוש ברוך הוא? אני

10:38 דובר 1 אוהב את הקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא נותן לי חיים. כי הקדוש ברוך הוא זה הדבר הכי טוב, הדבר הכי אמיתי. כי קרבת אלוקים לי טוב, כי טוב בעיניי, כי הוא חייך. יש כל מיני עניינים שהחסידות מסבירים לנו באריכות, שזה המבוקש על ידי האהבה הזאת. כמו שאתה רואה במה שקודם בתניא, שאדם אוהב מישהו, רוצה להיות קרוב אליו ורוצה... אז אתה יודע שעל ידי קיום המצוות אתה מתקרב לאלוקות, לכן אתה רוצה לעבוד את הקדוש ברוך הוא, אז זה נקרא מבוקש, עניין. עכשיו בדרך כלל, העניינו, אתה רוצה לדעת מה המבוקש? זה תלוי גם כן בהתבוננות. מה המטרה של האהבה הזאת? תלוי מה הייתה ההתבוננות. אם אני התבוננתי שאלוקות זה דבר טוב, אז המבוקש יהיה הטוב של אלוקות. זה מה שאני מחפש. אם ההתבוננות הייתה שאלוקות זה אמיתי, זה החיים, כי הוא חייך, אז המבוקש יהיה: אני רוצה חיים. אם ההתבוננות זה שאלוקות זה חוכמה, זה השכלה, אלוקות זה, זה, זה, זה החוכמה האמיתית, לא יודע, אז אתה תחפש בזה. זאת אומרת, לפי מה שאתה תתבונן, גם בזה יהיה המבוקש. מה אתה רוצה להשיג באהבה הזאת? לרוות את צימאונו, וכתוב יש לי צימאון, אני רוצה, ודרך אלוקות אתה מרווה את הצימאון, וכן הלאה. אז המבוקש תלוי לפי איך, מה אני הבנתי, כך יהיה גם המבוקש, התועלת. מה אני רוצה להרוויח? אבל כאן עוד פעם חוזרת השאלה: מכיוון שאנחנו אומרים שהאהבה המסותרת הזאת זה לא קשור עם שכל, זה לא קשור עם התבוננות בעניין מסוים, כמו שאמרנו קודם, אז אמנם נשארת השאלה: מה העניין? מה המטרה של האהבה הזאת? לאיפה אני

12:25 דובר 1 רוצה להגיע עם האהבה הזאת? לקבל, להתאחד, להתקרב, סימו-- מה המבוקש? אז זה עוד שאלה. אבל הרבי יסביר את זה בפרקים הבאים. בפרק י"ט יתרץ את השאלה הזאת. אחרי זה יש שאלה השלישית. איך היא ירושה? כן, איך אנחנו מקבלים את זה בירושה? מה השאלה פה? השאלה השלישית. איך? אה, אוקיי. איך מקבלים את זה בירושה? מה השאלה? השאלה היא ככה. כי יראה, אהבה, זה ירושה. זה שני דברים שלא הולכים ביחד. איך אפשר לקבל בירושה אהבה? זה לא דבר רגיל. מה בדרך כלל אדם מקבל בירושה? אפשר לקבל רכוש. אבא שלך השאיר בית, השאיר, השאיר מכונית, השאיר כסף. אז מורישים, כן? מורישים דברים, כן. להוריש אהבה זה משהו לא... יש לפעמים, אתה אומר, לא רק מקבלים בירושה כסף, אפשר לקבל בירושה גם כן לפעמים תכונת הנפש. לפעמים אדם מקבל-- האבא איש חכם. אז גם הילד, הילד יהיה איש חכם. האבא הוא בן טוב, הילד גם יהיה טוב. תכונות הנפש זה לא מוכרח. דבר ראשון, לאו דווקא. לא תמיד. לפעמים כן ולפעמים לא. מפני מה? בניהם של תלמידי חכמים אינם תלמידי חכמים. הגמרא מדברת על זה. לא תמיד תלמידי חכמים יש להם בנים תלמידי חכמים, יש לזה כל מיני עניינים. זאת אומרת, זה לא מוכרח שהבן יהיה כמו האב בתכונת הנפש. אבל אפילו אם כן, עדיין זה לא קשור עם אהבה. אהבה זה משהו שמרגש אותי אמוציונלית באופן ספציפי. למשל, נגיד בגשמיות יש בן אדם שאוהב מאכל מסוים, כן? אז אבא שלי אוהב לאכול דגים. אני לא אוהב לאכול דגים. זה צריך לבוא בירושה? כיוון שאבא שלי אוהב את זה, לכן אני צריך לאהוב את זה? אבא שלי אוהב את

14:41 דובר 1 זה, אני לא אוהב את זה. זו שאלה כללית. זה בפשטות אהבה גם, כי זה גם קשור למה שאמרנו קודם. אהבה הרי זה קשור עם איזשהו הסבר, איזשהו השגה. אדם מבין שדבר מסוים הוא טוב ולכן הוא נמשך לזה, או התרגל לזה, או מזה... יכולים להיות כל מיני הסברים. הבן לא חייב שיהיה לו את האהבה הזו. יכול להיות שהבן מבין דברים אחרים, מבין באופן אחר, חושב באופן אחר ואומר גם האבא שלו אחרת, או שהוא לא התרגל לזה. יכול להיות אלף דברים. אז עניין של אהבה זה לא עניין שאפשר להגיד על זה המילה ירושה. אפילו עוד פעם, אפילו אם נגיד שיש דברים מסוימים ש-שפרובב למינט, איך אומרים בדרך הלוגית, זה כן עובר, אבל זה גם כן לא אומר שכך חייב להיות. כאן אתה אומר שכל יהודי יש לו את זה. איך אתה יכול להגיד את זה? יכול להגיד שבירושה, ש-שקיבלנו בירושה הרבה יהודים וחלק מהיהודים. אבל להגיד שכל יהודי ברגע שהוא יהודי יש לו אהבה. איך אפשר להגיד שהאהבה באה בירושה? הדבר היחיד שאנחנו יודעים בעולם שלנו שעובר בירושה בטוח, שאי אפשר שלא יהיה בירושה, זה העצם. מה אני מתכוון עצם? אם אתה בן אדם אז אתה תוליד בני אדם. מבן אדם לא נולדת חיה, בדרך כלל זה הנורמלי. כן, בן אדם יוליד בן אדם. מבן אדם לא נולדת ציפור. מציפור לא נולד חמור. יש כאילו ה-- החלק המהותי. מדבר מוליד מדבר. חי מוליד חי, מצומח נולד צומח. כן, זה, זה, יש את זה, זה, זה, זה דבר מהותי. המהות זה משהו שעובר בירושה באופן אוטומטי. זה דבר שאתה-- כן, בן אדם נולד בן אדם. אבל איזה בן

16:38 דובר 1 אדם? אם הוא יהיה חכם או טיפש או בפרט המידה שלו, אם הוא יאהב דבר אחד, יאהב דבר אחר. זה לא דבר ש-ש-ש זה לא דבר מהותי, ממילא זה לא עובר בירושה. וממילא זה העומק של השאלה של האלטער רבי: איך ירושה? כאן אתה אומר, לא, אהבת השם, כל יהודי יש לו את זה בירושה. אהבה זה לא בא בירושה. השאלה האחרונה: ואיך נכלל בה גם דחילו? השאלה הרביעית, אומר האלטער רבי, איך נכנס פה באהבה הזאת עניין של יראה? אתה אומר שכל יהודי יש לו אהבה מסוימת. מצד שני אנחנו אומרים שכדי לקיים תורה ומצוות, סור מרע ועשה טוב, צריך לא רק אהבה, צריך גם יראה. כן, כדי להיות, כדי להיות זהיר ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה בשלימות צריך להיות לא רק אהבת השם, זה גם יראת השם. אהבה לבד עדיין אתה לא תהיה בינוני. צריך אהבה ויראה ביחד צריך להיות. יש לנו אהבה מסותרת, אבל איפה נכנס פה היראה? אז זה השאלה הרביעית: ואיך נכלל בה גם דחילו? איך נכנס פה באהבה מסותרת עניין של יראה, בפשטות? אהבה ויראה זה שתי תכונות הפכיות. זה לא רק שזה שני דברים נפרדים, הפוכים. אהבה ויראה זה דבר הפוך. אז זה שיש לנו בטבע אהבת השם, איפה נמצא פה עניין של יראה?

18:07 דובר 2 באהבה שמאמינים שמגיע לדין בינו. איך משם גם כן נשאלת השאלה.

18:13 דובר 1 נוח הנביא. או, אז זה עזרת לי להסביר. כן. אז האלטער רבי, זה בדיוק ההבדל. בן מגיע להתבוננות. אז האלטער רבי מפרש שיש איזו התבוננות מיוחדת מעוררת אהבה ויש איזו התבוננות מיוחדת מעוררת יראה. הנה אדם, אדם רוצה לעורר אהבה ויראה, אז יש איזו התבוננות לאהבה ואיזו התבוננות ליראה. אז התבוננות של אהבה קשור עם הקירוב והתבוננות של יראה זה הריחוק. אתה מתבונן בהקירוב וזה מוליד לך אהבה. מתבונן בהפלאה ורוממות וגדלות ומרידה וכל מיני דברים, זה מעורר יראה. צריכים ממש שתי התבוננויות. אבל כאן אתה אומר לא, כאן הרי אתה אומר שהכול מגיע ממקום אחד, אהבה מסותרת. אז זה אהבה. איפה נמצא פה יראה? והרי בשביל להיות בינוני צריך גם יראה. אז, אז, אז, אז, אז איפה פה? אז זה השאלה רביעית. איפה הכול נהיה? אתה מסכים? טוב. אז זה שתי שורות. אבל כשמסתכלים טוב אז רואים שכל מילה פה זה. יש פה שאלה עמוקה ויסודית בכל העניין של, של, של האהבה המסותרת שאנחנו מדברים פה. ועכשיו האלטער רבי מתחיל לתרץ את השאלה. אומר האלטער רבי: והעניין, כי האבות הן הן המרכבה. והאלטער רבי, נקודת ההסבר זה שהאבות הן הן המרכבה. ועל כן זכו להמשיך נר"ן לבניהם אחריהם עד עולם. בגלל שהאבות הן הן המרכבה, לכן הם זכו להמשיך לתת את העניין של נפש ורוח נשמה לכל יהודי ויהודי לתמיד. מה? מה כאן הפשט? אז כאן הרב מתרץ את השאלה הראשונה והשלישית, איך יראה ביחד? האר"י אומר ככה. לא, סליחה, סליחה, סליחה, טעיתי. האר"י מתרץ את השאלה השלישית קודם. מהו-- אה, איך היה השאלה השלישית? ״איך ירושה?״ זה השאלה-- קודם האר"י מתרץ את זה. ״איך ירושה?״ מה

20:41 דובר 1 הייתה השאלה השלישית: איך אפשר לקבל בירושה אהבה? אהבה זה לא דבר שבא בירושה. אז הרבי מתרץ, התשובה היא אהבת השם זה לא מידה. אהבת השם זה מהות. מה הסברנו קודם? הסברנו בשאלה. דבר מהותי, דבר עצמי זה עובר בירושה. זה בטוח. מאבא, מאב, ממדבר יצא מדבר. מחי יבוא חי, מדומם יבוא דומם, מצמח יבוא צמח. זאת אומרת המהות עוברת בירושה. כל דבר שזה לא מהות אז זה לא עובר בירושה, או כן או לא. לפעמים כן, לפעמים לא, אבל לא בטוח. אז זה בעצם התירוץ. השאלה עצמה. אבל זה שאהבת השם שאנחנו מדברים פה זה לא אהבה של מידה. אם אהבה זה מידה, זה תכונה, אז באמת יכול להיות שהבן כן, יכול הבן לא. כאן אומרים העניין של אהבת השם קיבלנו מהאבות בגלל שהאבות היו מרכבה לאלוקות. אצל האבות העניין של אהבת השם לא היה אצלם עניין של מידה, פרט, תכונת הנפש. אצל האבות היה — העניין של אהבת השם זה היה אצלם בעניין של מרכבה. מה פשט מרכבה? מרכבה פירושו שכל המציאות שלך זה שאין לך מציאות. כל המציאות שלך זה מרכבה. שאין לך שום מציאות לעצמך, שום עניין לעצמך, וכל המציאות שלך זה שהרוכב מתלבש בך. זהו מרכבה וזה פשט האבות. "הן הן המרכבה". זאת אומרת, על דיוק הלשון, "הן הן המרכבה" פירושו שהמרכבה זה היה אצלם המהות. זאת אומרת, זה יכול להיות, אומר בן אדם, מתנהג בפרט מסוים ואז הוא מרכבה. זה לא היה פה. אצל האבות אמרו "הן הן המרכבה", המרכבה זה היה כל המהות שלהם. הרבי אומר את זה הלאה בהמשך, יותר בפרקים הבאים. פרק כ"ג, פרק ל"ד. הרבי אומר עניין — זאת אומרת

22:49 דובר 1 שבכל רגע ורגע לא הייתה שנייה אחת שהפסיקו להיות מרכבה לאלוקות. בכל איבר ואיבר. מקום אחד הרבי אומר כל האיברים, והרבי אומר כל איש וחלשו. זה הדיוק. זאת אומרת שכל האיברים, שאהבת השם חודרת בכל האיברים. זאת אומרת, זה המקום שזה נהיה מהות שלך. יש אחד שיש לו עניין מסוים, דבר מסוים במעשה מסוים, אז הרגל שלו מקיים, היד שלו, העיניים שלו. אצל האבות אומרים כל איבריו, כל תנועה אצל האבות, כל איבר היה כל כולו מרכבה לאלוקות. לא הייתה אצל האבות תנועה אחת שלא תהיה לפי רצון ה'. והרבי, זה מגיע לזמן. לא היה רגע אחד אצל האבות שלא היו קשורים עם הקדוש ברוך הוא. כן? זאת אומרת, כל רגע, גם בזמן השינה, הלשון הזה כתוב בחסידות לפעמים במאמרים. כן? זאת אומרת שכל רגע אצלם היה — אז ממילא מהות, מכיוון שאצל האבות העניין של האלוקות היה מרכבה, הם היו בטלים לאלוקות בעצם, אז ממילא אלוקות נהיה מהות. ולכן זכו. זה התירוץ לשאלה איך הירושה? כי זה המהות והמהות באה בירושה. ממילא זה אומר לנו ככה, זה אומר לנו משהו מאוד יסודי על יהודי. ההבדל בין יהודי וגוי זה לא רק הבדל בהנהגה, זה לא רק הבדל בחושים וכישרונות. אתה אומר בעולם בלי חסידות, אומרים מה המעלה של יהודי? הרי יש לו אַ ייִדישע קאָפּ. אומרים ככה, היידישע קאָפּ. היהודים, יש להם ראש, יש להם ראש יותר טוב, יש להם תפיסה יותר טובה. אחרים יגידו שיהודים יש להם תכונות יותר עדינות, אנשים יותר טובים, וכל מיני דברים שיגידו על היהודי, זה לא המהות. זה פרטים שיכול להיות לא כן. אתה יכול להתווכח מה שאתה רוצה. זה עדיין לא אומר

24:50 דובר 1 שזה מחויב שככה יהיה. זה לא הנקודה. הנקודה היא ההבדל בין יהודי וגוי. זה במהות שלו. האבות היו מרכבה לאלוקות, זה עניין מהותי, ומכיוון שזה היה מהות שלהם, לכן זה שכל יהודי שנולד בן אחר בן מאברהם יצחק ויעקב, משרה רבקה רחל ולאה, אז ממילא המהות שלו זה מהות שקשור אל אלוקות. זה התירוץ על השאלה איך הירושה לו? על כן זכו להמשיך נר"ן לבניהם אחריהם עד עולם מעשר ספירות דקדושה שבארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה. הנשמות האלה שיש לכל יהודי זה הנשמות שבאים מהעשר ספירות, והעשר ספירות גופא הם מארבע עולמות. זה עכשיו עוד מעט נדבר את הפרטים. נשאיר את זה לפעם הבאה. אז זה הווארט פה של האדמו"ר.