לקוטי אמרים תניא - פרק ו' - חלק 3

00:02 דובר 1 כי אם הרי הוא בטל, ובי עשרה שכינתא שריא. זה מה שאנחנו אמרנו כאן. מה הפשט קדושה? קדושה פירושו, קדושה פירושו ביטול לקדוש ברוך הוא. כל דבר שהוא בטל לקדוש ברוך הוא, אז שמה יש לו, יש שם, יש השראת השכינה. הקדוש ברוך הוא שורה במקום של ביטול. במקום שאין ביטול, הקדוש ברוך הוא לא נמצא שמה. ולכן יהודי שלומד תורה אז השכינה שורה, ועל דרך זה כל בי עשרה שכינתא שריא, כמו שהסברנו קודם. אבל כל מה שאינו בטל אצלו יתברך. עכשיו הוא מסביר מה זה אם כך הצד שזה לא קדושה. מה זה אם כך העניין של קליפה, סטרא אחרא? כל דבר שהוא לא בטל לקדוש ברוך הוא, אלא הוא דבר נפרד בפני עצמו ומציאות בפני עצמו. באמצע המובא, שוב, התחלת מהשורה: אלא הוא דבר נפרד בפני עצמו. מציאות שהוא לא בטל לקדוש ברוך הוא לגמרי, אלא מרגיש את עצמו דבר נפרד בפני עצמו, אינו מקבל חיות מקדושתו של הקדוש ברוך הוא. דבר כזה, מציאות כזאת, לא יכולה לקבל את החיות מהקדוש ברוך הוא באופן ישיר מקדושתו של הקדוש ברוך הוא, מבחינת פנימיות הקדושה ועצמותה, בכבודה ובעצמה. האדמו"ר בא כאן להסביר, שלכאורה מה אתה אומר? שקדושה פירושו דבר שהוא שרוי בקדושתו של הקדוש ברוך הוא. קדושה פירושו איפה שהקדוש ברוך הוא נמצא. וכי הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום. דבר שהוא לא בטל, הקדוש ברוך הוא לא נמצא שמה. אם הקדוש ברוך הוא לא נמצא, איך הוא יכול לחיות? איך הוא מתקיים? הקדוש ברוך הוא צריך להיות בכל מקום, גם במקום שלא בטל אליו. גם שם יש חיות מהקדוש ברוך הוא.

02:12 דובר 1 בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, אפילו מעשים כשרים, אפילו דברים שהם נגד רצונו. גם שמה נמצא הקדוש ברוך הוא. אז מה זאת אומרת שרק בקדושה נמצא הקדוש ברוך הוא? מה שאין כן דבר שהוא לא בטל, אז אין שמה. אז זה האדמו"ר מסביר. זה לא הפשט שאין. ההבדל הוא באיזה אופן. בקדושה זה באופן של פנימיות. זה מה שאומר כאן: פנימיות זה מהותה ועצמותה בכבודה ובעצמה. זה קדושה, זה נמשך באופן של פנימיות. מה שאין כן בקליפה, דבר שהוא לא בטל לקדוש ברוך הוא, אז לקבל חיות מהפנימיות של הקדוש ברוך הוא אי אפשר, אלא מבחינת אחוריים. אז איך הוא מקבל את החיות שלו, הקליפה, הסטרא אחרא, הדברים שהם לא בטלים? אז איך הם מקבלים את החיות? מבחינת אחוריים. החיות שהם מקבלים זה באופן של אחוריים. מה ההבדל בין פנימיות לאחוריים? האדמו"ר מסביר הלאה בפרק כ"ג, בפרק— סליחה, פרק כ"ב. מה ההבדל? בכלל זו נקודה ידועה שיש פנים ויש אחוריים, כמו אצל בן אדם. אז יש הבדל בין החלק הפנים לחלק האחורי, שבחלק הפנים שמה נמצא החיות שלו. כן, שם, שם, שם חכמת אדם תאיר פניו. ולכן בפנים של הבן אדם רואים את זיו הפנים, רואים את ה... מה שאין כן מאחוריים, אז שמה לא רואים שום דבר. זה חצי איזה, איזה חיות. כאילו אפשר, אי אפשר לראות אפילו אם הוא חי או לא, מצד, מצד הצד האחורי של הבן אדם. אז מסביר אדמו"ר הזקן בתניא, על דרך זה אנחנו רואים שבן אדם, כשהוא אוהב מישהו אז הוא מסתכל עליו פנים אל פנים. הוא אוהב מישהו אז הוא מסתכל עליו פנים אל פנים, וגם כן נותן לו, משפיע לו, נותן לו

04:02 דובר 1 מתנה, נותן לו את זה פנים בפנים, שזה מראה שהוא מעוניין בו, שיש בו, יש לו, יש לו, יש לו התעניינות וחשק ורצון. מה שאין כן במי ששונאו, נותן לו כלאחר יד. כשיש מישהו שאני שונא אותו, אבל על כורחי מאיזושהי סיבה אני צריך לתת לו השפעה, אז אופן הנתינה זה באופן של כלאחר יד. לא מעניין אותי ממנו. אני זורק לו איזושהי מתנה. אני זורק את זה מבחינת אחוריים. זאת אומרת בלי חיים ובלי חשק. שורש העניין מוסבר בחסידות. מה השורש? למה? למה הדברים של קדושה משפיעים באופן של פנימיות? ולמה הדברים של קליפה משפיעים, משפיעים על זה באופן של חיצוניות? למה יש דברים שהקדוש ברוך הוא נותן באופן של פנים בפנים? יש דברים שנותן באופן של אחוריים, שלא ברצונו. אז יש על זה כל ההסבר בחסידות שזה קשור עם פנימיות וחיצוניות הרצון גופא. יש דברים שבן אדם באמת רוצה, פנימיות הרצון, ויש חיצוניות הרצון. מה ההבדל? פנימיות הרצון פירושו דבר שאדם רוצה בפנימיות, הוא רוצה את זה באמת. זה נוגע לו. זה דבר שחשוב לו. הוא רוצה את זה באמת. ויש דברים שבאמת הוא לא רוצה את זה, אלא מה? מכיוון שצריכים להגיע למשהו אחר, אז ממילא צריך את זה. זאת אומרת, בעצם אם הוא היה יכול לקבל את הדבר בלי לעבור את השלב הזה, הוא היה עושה את זה. רק בגלל שאין ברירה, צריכים לעבור באופן כזה, אז צריך לקחת חיצוניות הרצון. המשל הידוע שמובא בחסידות זה שבן אדם עובד כדי להרוויח כסף. אז אם בן אדם היה יכול להרוויח כסף בלי לעבוד, ובפרט ביגיעה, אז הוא לא היה עובד. כן, לעבוד בעצם למה לעבוד?

05:51 דובר 1 לא רוצה לעבוד. לא מתכוונים לאף אחד. כן. אבל עצם העניין של העבודה, הוא הגיע לאיזו מטרה, מכיוון ש-- מכיוון שאין דרך אחרת. מכיוון שאין דרך אחרת לקבל-- זאת אני אומר כאן את החידוש. מכיוון שאין דרך אחרת לקבל את ה-- את ההשפעה רק על ידי העבודה, אז צריכים את העבודה. אז חיצוניות הרצון זה במעשה. פנימיות הרצון זה ברווח שיקבל מזה. הלאה. אפילו הרווח זה חיצוניות הרצון. פנימיות הרצון זה שהוא יוכל לחיות. נכון? מה שמוסבר על זה בחסידות. על כל פנים, בענייננו אותו דבר. כל העניין של העולם הזה, כל העניין של הקליפה וסטרא אחרא, הקדוש ברוך הוא לא רוצה את זה בעצם. בעצם הקדוש ברוך הוא רוצה קדושה. הקדוש ברוך הוא רוצה דירה בתחתונים. הקדוש ברוך הוא רוצה בדיוק. רק מה? כדי שיהיה בחירה חופשית אז צריך שיהיה גם העולם הזה. כדי שיהיה עבודה צריך גם זה שבאמצע, צריך גם קליפה, צריך גם צד השני. אז ממילא כל העניין זה רק חיצוניות הרצון כדי להגיע לפנימיות הרצון, שזה העניין שיהודי יעבוד את העבודה שלו. אז לכן גם כן הנתינה וההשפעה, ההשפעה לקדושה, לדברים שבטלים לקדוש ברוך הוא, אז ההשפעה זה באופן פנימי עם חיים וחשק. מה שאין כן לקליפה, ההשפעה זה באופן של חיצון. זה מה שהרב אומר, שהקליפות, שהן לא בטלות לקדוש ברוך הוא, הן לא יכולות לקבל חיים מפנימיות הקדושה, מאור אין סוף, אלא מבחינת אחוריים. אופן קבלת החיות זה מבחינת אחוריים. יש כאן שני פתגמים שאני שמעתי ממשפיעים. דבר אחד מר' מענדל פוטרפס. אז הוא היה אומר את זה הרבה בהתוועדויות, דיוק הלשון בתניא: ״דבר נפרד בפני עצמו״. פתגם ידוע. ר' מענדל היה אומר שזה שלושה סוגים של קליפות.

07:44 דובר 1 ר' מענדל מדבר על ישות, שהיה מקרה של קליפה. זה ישות שהיא לא בטלה. לא יכול היה להגיד יש ישות, אבל ר' מענדל אומר שלוש מילים. הוא אומר ״דבר נפרד בפני עצמו״. זאת אומרת, היה אומר שזה שלוש דרגות ב-ב-בישות. דבר ראשון, בדקות יצר. אדם מרגיש לעצמו שהוא דבר, אדם זך, חשיבות מסוימת, מתחיל להרגיש לעצמו שהוא בן אדם חשוב ובעל ערך. נהיה דבר. כן, אין לך דבר שאין לו מקום, ואתה מציע אחר כך דבר. אחר כך נהיה יותר גרוע, מתגשם יותר. היש הזה יותר, אז הוא נהיה נפרד. לא סתם בהתחלה הוא דבר. חושב ועדיין לא נפרד מאלוקות ועדיין לא נפרד מהאמת. רק מה? הוא מרגיש מעל עצמו. רק לומד. לומד גם כן וגם כן עושה דברים טובים. אבל הוא מרגיש את עצמו ומרגיש לעצמו שהוא החשוב והוא עושה והוא לומד והוא יודע והוא פועל והוא בעל מדרגה. אבל מה אחר כך? הוא נעשה נפרד כשהוא מפריד את עצמו מאלוקות, מפריד את עצמו מהאמת, מפריד את עצמו מ... מ... מ... מ... מאלוקות. עוד יותר גרוע, והדבר הכי גרוע זה בפני עצמו. מה פירוש בפני עצמו? שהוא מפסיק לשבת בחסידישע פארברענגען או הפסיק להיות כמו רבנים בבריסק? זה הדבר הכי גרוע. זה דבר בפני עצמו. עזב את ההתוועדות וכבר לא מתאים לו. לא מתאים לו לשבת עם זה בשולחן. לא מתאים לו לשבת עם השני בשולחן. זה, זה, זה לא. זה לא. זה מדי פשוט בשבילו, והוא מדי, וזהו. הוא כבר לא מסתדר עם אף אחד. הוא כבר נהיה. אז הוא נהיה בפני עצמו. זה הקליפה הכי גדולה, שמפסיק לבוא בחסידות. פארברענגען של חסידים, להיות כמו רבנים בבריסק. עד המצב

09:36 דובר 1 קשה ביותר. זה עבודה אחת. לכן כאן ר' גינזבורג[?], אני זוכר שנתן את השיעור תניא, אז בכלל היה לו, כל שנה היה חוזר את הפרקים תניא. אז השיעור היה כל שנה מתחיל מההתחלה והיה הולך במשך השנה כמה וכמה פרקים. אבל היה לו גם כן את התיק, את ההסברים, את הסיפורים שהיה לכל מקום. היה לו סיפורים קבועים, אז זה נחקק. זה אני זוכר שכאן הוא היה אומר, כשלמד את השיעור על הפרק הזה שאומר שהקליפה מקבלת חיים מאחוריים, אז היה מספר סיפור שפעם הגיע יהודי לצמח צדק. אם אני לא טועה זה היה, זה היה מתנגד. הגיע לצמח צדק. איזה עניין. צמח צדק שאל אותו: מאיפה אתה מגיע? מאיפה אתה גר? אז הוא אמר שהוא גר מאחורי סלוצק. סלוצק הייתה עיר של מתנגדים, עיר מפורסמת בליטא, שהייתה עיר מתנגדים מובהקת, מתנגדישע שטעטל. ואז הוא אמר שהוא גר אחרי סלוצק. זאת אומרת, כמו בפרובינציה של סלוצק, מאחורי. ביידיש אמר אונטער סלוצק, אבל צמח צדק אמר לו: סלוצק האט אַ הינטן, סלוצק גם יש מאחוריים. הרי כל המציאות שלו זה אחוריים. גם לזה יש אחוריים. כן, אז זה היה מביא, את זה היה מספר, את הווארט הזה, להסביר את העניין הזה של אחוריים. ממילא הכוונה זה, אומר כאן הלאה, שיש את העניין של קליפה. שם לא מקבלים חיים, מתנגד שנכנס אחוריים. האדמו"ר כאן מסביר, מפרט בזה בפרטים, שירד ממדרגה למדרגה, רבבות מדרגות בהשתלשלות עולמות. מה הפשט? החיים באופן של האחוריים. אז הוא מסביר שהחיות של הקב"ה יורדת בסדר השתלשלות מדרגה למדרגה, רבבות מדרגות בהשתלשלות עולמות דרך עילה ועלול וצמצומים רבים. צריך להיות

11:48 דובר 1 סדר מסודר. יש כאן פירושים. מסבירים כאן כל מיני פרטים, מה אדמו"ר הזקן כולל כאן, כל הדרגות. על כל פנים, יש כאן סדר השתלשלות, שיורד החיות האלוקי, יורד מדרגה לדרגה דרך עילה ועלול וצמצומים רבים. יש עניין של השתלשלות באופן של עילה ועלול. עילה ועלול פירושו הסדר שיש בעניין מדרגה לדרגה. יש סדר השתלשלות עילה ועלול. אבל עד הדרגה של החיות, כי כדי שזה יגיע אלינו, לעולם הזה הגשמי, צריך לרדת דרך סדר השתלשלות עילה ועלול. אבל עילה ועלול זה עדיין בערך זה לזה. בעילה ועלול זה עדיין לא ירידה באופן של אין ערוך. עדיין יש ערך בעילה ועלול. כמו שמוזכר בסדר של מידות, מחשבה ודיבור. אפילו שזו ירידה, אבל עדיין יש איזה ערך בין התחתון לעליון. אחרי זה יש צמצומים רבים, שזה עוד יותר מעילה ועלול. זה, זה לא רק עילה ועלול, זה גם יש צמצום. זה כבר יותר עניין של שהאור נהיה יותר מצומצם, וזה כבר, כבר יותר, יותר באופן של אין ערוך. עד שנתמעט כל כך האור והחיות מיעוט אחר מיעוט. אחרי זה אומר שעל ידי הצמצומים הרבים האור האלוקי נהיה כל כך במיעוט אחר מיעוט, עד שיכול להצטמצם ולהתלבש בבחינת גלות תוך אותו דבר הנפרד, להחיותו ולקיימו מאין ליש, שלא יחזור להיות אין ואפס כבתחילה, קודם שנברא. אז יש כאן בעצם, אם אנחנו נחלק את זה לפי כללי, אז אנחנו נראה כאן שלושה עניינים. ברשימה שלו, אבל יש כאן שלושה עניינים. יש את העניין שזה השתלשלות, זאת אומרת דרך עילה ועלול. אחרי זה יש את העניין שזה נתמעט מיעוט אחר מיעוט, כן? שזה עוד סוג של צמצום,

13:33 דובר 1 ואחרי זה אומר שזה נכנס בגלות, שזה בעצם שלוש דרגות בצמצום של החיות האלוקי. איך שזה יורד, כן? בהתחלה זה עניין של ירידה ברמת השטח של עילה ועלול. נגיד למשל אפשר להבין את זה קצת בנפש האדם. אז יש ככה: יש חיות האיברים. הנפש מחיה את הבן אדם. אז יש חיות האיברים, חיות האיברים זה עילה ועלול. זה לא דומה החיות כפי שהוא נמצא במוח, החיות שהוא נמצא בעיניים, ידיים, רגליים. החיות יורד ומשתלשל מעילה ועלול. זה עניין של עילה ועלול. כל פעם יורד יותר, אז גם כן החיות נהיה פחות. החיות במוח הכי הכי דק, הכי עדין. לכן גם על פי ההלכה, אם קרה משהו שמה, באיברים הפנימיים, זה טריפה, כי זה, כי זה כל פרט שנוגע, מה שאין כן בחלקים יותר נמוכים, עד ברגל, שמה על פי ההלכה ברגל אפילו רובו, רובו ריבה, זה גם, כי זאת אומרת שכדי שיהיה טריפה צריך דבר יותר קשה. זאת אומרת שזה עניין של מיעוט. עניין של, של סליחה, של עילה ועלול בחיות. זה חיות, אבל זה יורד יותר ויותר. אחרי זה יש סוג אחר של צמצום, וזה נקרא בלשון החסידות עניין של שערות. שערות, השערות שמה זה לא רק עניין של עילה ועלול. שמה כבר יש עניין של הפסק מסוים. השערות הם גם כן יונקים את החיות מה, מהמוח, מהנפש. יש חיות בשערות, לכן הם גדלים, הם צומחים. אבל מה? החיות שם מצומצם לגמרי, כי החיות שבשערות זה כבר לא עניין של עילה ועלול שזה בערך זה לזה. יש כבר הפסק של עצם הגולגולת. אז זה כבר עניין שנהיה מיעוט אחר מיעוט. זה כבר

15:23 דובר 1 עניין מיעוט ערך החיות. זה כבר לא רק עניין של, של, של כמות, זה כבר איכות. זאת אומרת, זה כבר סוג אחר של חיות. זה כבר באופן של אין ערוך. לכן הבן אדם, יכולים לחתוך ולא מרגיש את הכאב. ואחרי זה מגיע הדבר השלישי, שאומר שזה נכנס בגלות. רק אחרי שנהיה צמצום כל כך גדול, רק אז יכול להיות עניין של גלות. מה זה גלות? גלות פירושו של דבר שהוא נמצא במקום המנגד. הוא נמצא במקום שבכלל שם אין לו שום שליטה. כל זמן שיש עדיין איזה עניין של חיות, זה אפילו חיות מועט יותר, כן, אבל עדיין יכול להיות חיות. אבל סוף כל סוף יש לו קשר. הוא עדיין קשור, עדיין מחובר. גלות אבל פירושו שהוא נמצא במקום כזה שהוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה. מפני שזה עניין של גלות. אדם נמצא בגלות אז הוא נמצא, זאת אומרת הוא נמצא במקום זר. הוא נמצא במקום שהוא לא הבעל הבית. הוא עדיין בבית שלו, בשטח שלו, אז הוא חופשי, עושה מה שהוא רוצה. הוא הבעל הבית. נמצא במקום של גלות אז, אז, אז הוא נמצא שם גלו-- אבל מה? הוא אין לו שליטה. מישהו אחר שולט עליו ואומר לו מה לעשות ואיך לעשות. אז על דרך זה גם כן, נגיע לחיות האלוקי שנמצא במקום הקליפות, סטרא אחרא, אז יש שם חיות אלוקי. חיות אלוקי מחיה גם את הקליפה, אבל הקליפה לוקחת את החיות האלוקי ומשתמשת עם זה לעניינים של היפך רצון העליון. במקום להיות כלי לאלוקות, אז ישות ודבר נפרד בפני עצמו. אז זה עניין של גלות. אז מה הרבי אומר כאן? כדי שיוכל להיות המציאות

17:00 דובר 1 העניין הזה של גלות חייב להיות קודם כול עניין של העלמות, ואחר כך צריך להיות צמצום רב, מיעוט אחר מיעוט, ורק אז יכול להיות עניין של גלות. כמובן בפשטות, כן, כמובן בפשטות שלא שייך, לא שייך מציאות של גלות כל זמן שהאור נמצא בכל התוקף. כל זמן שהאור האלוקי נמצא בכל התוקף אז לא שייך לצמצום גלות. האור האלוקי בכל התוקף אז מאיר בגילוי, בפשטות. מאיר בגילוי הנקודה של אין עוד מלבדו, אז לא שייך לצמצום גלות. גלות שייך אחרי שיש עליו צמצום, יש מיעוט וכל העניינים. רק אז יכול לבוא עניין של מנגד ויכול לשלוט. אבל כל זמן שהוא נמצא בגילוי זה לא שייך כל העניין. לכן כתוב, ונגיע למשל כמה עניינים: כתוב למשל, ונגיע, לגבי בני ישראל, כתוב ההבדל בין זמן של משה רבנו לזמן של יהושע בן נון, שבזמן של משה רבנו לא היה שייך, אה, עניינים, אה, מסוימים שלא היה שייך בזמן של משה רבנו, דווקא כן בזמן של יהושע בן נון, בגלל שהיה פני חמה, היה פני לבנה. זאת אומרת שכל זמן שהאור מאיר בכל התוקף אז לא שייך עניינים, עניינים של, של גלות, עניינים כאלה לא שייכים. כדי שיהיה המושג של גלות צריך קודם כול להיות עניין של צמצום מסוים, ורק אחרי צמצום וריבוי צמצומים שהאור כבר לא מאיר בכל התוקף, אז יכול לבוא מצב של מנגד שייקח את החיות האלוקית לצד, לצד שלו. כן? על דרך זה זה גם כאן. לכן האדמו"ר אומר צריכים להיות צמצומים עד שיכול להיות עניין של גלות. כדי לקיימם שלא יהיו אין ואפס כבתחילה קודם שנבראו. קודם שנבראו. מה המטרה שהחיות האלוקית הזאת

18:44 דובר 1 נמצאת בתוך היש, בתוך הנפרד, בתוך הדבר הזה מהקליפה? להחזיק אותו כדי שלא יהיה אין ואפס כמו שהיו קודם שנבראו. ברגע שהחיות האלוקית תסתלק ממנו אז זה יהיה אין ואפס. גם הקליפות, כל המציאות שלהם זה חיות אלוקית. בלי זה הם יהיו אין ואפס, אבל רק בגלל זה. זאת אומרת, במילים אחרות זאת אומרת, ההבדל בין קדושה לקליפה, שבקליפה גם כן יש כוח אלוקי, אבל מה המציאות של הכוח האלוקי שמה? כל עניינה זה רק שה-- שהקליפה יהיה לזה קיום. צריך קיום. שהקליפה יהיה קיים, יהיה משהו שיוכל להתקיים. אבל, אבל חוץ מזה להגיד שיהיה בקליפה איזו מציאות של אלוקות, לתת לה הרגש של אלוקות, זה לא עושה שום דבר. רק, רק קיום. אין כאן שום השפעה, שום גילוי. לכן בקדושה אז לא רק שיש שמה את הדבר המהווה את הדבר, אלא גם אלוקות שמה בגילוי, ולפי אופן הגילוי ככה זה אופן הביטול של הדבר, אופן ההמשך קדושה שלו. יש לשון בחסידות. אני אגיע לעניין של קליפה, יש לשון בחסידות. כאן על הפסקה לא נכנס לזה כל כך, אבל במאמרים אחרים מדברים על זה הרבה. יש את זה דווקא במאמרים של, אה, של המוהר"ש [?] בתקופה הזאת. שנגיע לקליפות, שקליפה זה העדר. המציאות של קליפה בעצם זה עניין של העדר, זה לא מציאות. זה לא פשוט, לא מציאות. הרי רואים שיש מציאות של קליפה. אז הוא בא בחסידות. ומכיוון שכתוב שכשהקב"ה ברא מה שהיה קליפות, עולם התוהו, הקב"ה ברא את העולם, אז הוא ברא קודם כול עולמות התוהו, שזה נתן מקום שיהיה קליפות, ואחר כך הוא ברא עולמות תיקון. כתוב שכשהקב"ה ברא את עולמות

20:55 דובר 1 התוהו אז הוא אמר: דין לא הניין לי, אני את זה, אני לא רוצה. אני לא רוצה. מזה נהיה בסיס הקליפה. אז מכיוון שכל המציאות של הקליפה זה דין לא הניין לי, הקב"ה ברא דבר שאומר על זה שהוא לא רוצה את זה. אז המציאות של הקליפה. מה המציאות האמיתית שלהם? זה העדר הרצון. העדר הרצון זה העדר המציאות. המציאות של כל דבר זה רצון, כי כל אשר חפץ ה' עשה. המציאות של הדברים זה רצון של השם. לא הניין לי, לא רוצה אותם. אז מה המציאות שלהם? העדר הרצון. אז ממילא בעצם הם לא מציאות. אוקיי. אז הנה הרי אתה רואה מציאות. אז יש איזה לשון בתורה שלמה [?] שאומר שהמציאות של הקליפות, הוא אומר את הלשון שהמציאות של הקליפה זה כמו בועות. כמו שאומרים בלשון ביידיש, בועות. זה בולט. כן, יש סבון. אז יש, כשיש סבון שמים את זה במים, אז נהיה, איך אומרים, קצף?

22:05 דובר 2 קצף?

22:06 דובר 1 קצף.

22:06 דובר 2 אבל זה לא.

22:08 דובר 1 בועות.

22:09 דובר 2 זה עגול.

22:11 דובר 1 וזה טוב.

22:12 דובר 2 קצף זה פרומה.

22:14 דובר 1 בועות זה בלונים. שזה נראה צ'ולנט, נראה משהו גדול, וזה צד, לא, אבל אתה פותח אותם, אתה נכנס, אין כאן כלום. זה לא שיש כאן, אין כאן שום דבר. אני אומר שזה הפשט של קליפה זה העדר. אז יש לך להבין את זה. מה זאת אומרת? אז פעם שמעתי ר' יואל [?] סיפר שהיה ר' חוניע [?], היה משפיע בליובאוויטש, והוא נתן שיעורים וכו'. ור' חוניע [?] היה איש אמת. אז כל היום לא היה כל כך, אבל במידה היה, היה דוגמה. דוגמה חיה. והוא נתן שיעור חסידות. אז הוא דיבר על העניין הזה של ביטול קליפות. והוא הסביר את העניין של קליפה זה העדר. אבל הבחורים לא הבינו. התחילו להתלחשש ולהתווכח. ומה זאת אומרת קליפה זה? קליפה, מציאות. רואים שיש עולם ויש קליפה, יש גויים ויש אומה זו ויש כומר ויש כנסייה ודברים גדולים ויש. אז מה זאת אומרת? זה? אז הוא ניסה להסביר עם האותיות של חסידות. הוא ראה שהחבר'ה לא מקבלים את זה. לא, זה לא נקלט. אז ר' חוניע [?] אמר להם: אני לא יודע בכלל מה אתם שואלים. תלכו לאיזשהו מקום באיזה כפר של גוי. תיכנסו לאיזה כפר שלא גרים שם שום יהודי. תחפשו. יש שם בית כנסת? אין. מקווה? אין. ספרי תורה? אין. בית מדרש? אין. ספרים? אין. אז אין להם כלום. זה העדר. אין להם כלום. עניין של העדר על כל פנים. אז זה מה שהרב אומר כאן שכל המציאות של הקליפות התרחשה, אז בעצם מצד פנימיות החיות אין להם קיום, מצד פנימיות הרצון זה לא מציאות. כל המציאות שלה זה רק אחוריים. ואיך זה מגיע? דרך ריבוי צמצומים ופחיתות, עד שבאופן של

24:21 דובר 1 גלות אז מתחילים הקליפות איזושהי חיות כדי שיוכלו להתקיים. פרק השביעי: ולכן נקרא עולם הזה ומלואו עולם הקליפות וסטרא אחרא. זה הסיבה למה עולם הזה נקרא עולם הקליפות וסטרא אחרא. מה ההסברה? מה הפשט של מה זה נקרא עולם הקליפות וסטרא אחרא? זה ההסברה. מה פירוש ולכן נקרא? ממה שהסברנו שמה הפשט, מה הפשט? קליפה זה לאו דווקא עניין של רע גמור. אחר כך. למה עולם הזה נקרא עולם הקליפות?