לקוטי אמרים תניא - פרק ו' - חלק 4

00:01 האלטער רבי בא להסביר כאן עכשיו למה העולם הזה נקרא עולם הקליפות. אנחנו רואים בכתבים בקבלה בכמה מקומות, העולם הזה, הגשמי, נקרא בלשון הקבלה, בלשון החסידות נקרא עולם הקליפות. למה קיבל כזה שם יפה, עולם הקליפות? עולם הקליפות. מה פתאום עולם הקליפות? הרי העולם הזה יש בו הרבה דברים טובים. יש בעולם הזה הרבה דברים טובים, הרבה דברים... אה, יש כאן יהודים, יש כאן פרי התמימות, יש כאן הרבה דברים טובים. ואף על פי כן קוראים לעולם הזה, קוראים לזה עולם הקליפות. מה פתאום? אז על זה האלטער רבי מסביר שהעולם הזה נקרא עולם הקליפות. למה? לפי מה שהסברנו זה מובן. לפי מה שהסברנו שקליפה זה לא הפירוש רע. הפירוש קליפה זה כל דבר שלא בטל לאלוקות לתכלית. כל דבר שהוא מרגיש את עצמו מציאות והוא לא בטל לגמרי לאלוקות, אז הוא קליפה. אז זה עניין של סטרא אחרא. צד אחר שאין מצד הקדושה, לא בטל לאלוקות. ומכיוון שבכללות העולם הזה הגשמי אין ביטול. בכללות מסתכלים בעולם. כל הדברים בעולם הם לא בטלים, וכדי להביא ביטול לעולם יש רק בנשמות ישראל וכולי, וצריך הרבה עבודה כדי לפעול ביטול. אבל נבראים מצד עצמם הרי לא בטלים לאלוקות, אז לכן זה נקרא עולם הקליפות. עולם הקליפות פירושו העולם שהוא לא בטל לאלוקות. אז לכן זה הפירוש. לכן לפי ההסבר שהסברנו עד עכשיו, קליפה פירושו שהחיות אלוקי נמצא שמה באופן של צמצום בגלל שהם לא בטלים. הם יש ודבר נפרד בפני עצמו, לא בגלל רע. קליפה זה לא רע. קליפה זה עניין של יש. ולכן זה נקרא עולם הקליפות וסטרא אחרא. ולכן, ממשיך האלטער רבי הלאה עכשיו, אומר: ולכן כל מה

02:02 שהעולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו. לפי זה מובן עוד עניין למה אנחנו רואים בעולם הזה שהדברים בעולם הזה זה לא קל. כל מה שהעולם הזה קשים ורעים. מה פירוש כל מה שהעולם הזה קשים ורעים? שרואים שהעולם הזה כל הדברים מגיעים בקושי. כל הדברים הם באופן כזה. הדברים שבן אדם רוצה לעשות, כל העניינים הם באים באופן של קושי, בפרט כל הפעולות הטובות שבן אדם רוצה לעשות. אז הם, אז הם מגיעים ביגיעה גדולה. והעולם בכלל נוטה תמיד לרע. כשיש ספק טוב ורע, אז הנטייה זה לרע. רואים במוחש. רואים למשל בן אדם תמיד מגיע לבחור. הרי נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע. לבחור אם ללכת לצד הקדושה, לצד הטוב, או אם אני אלך לצד הרע. אז בדרך כלל יותר קל זה ללכת לצד הרע. הנטייה לצד הרע זה הרבה יותר קל. זאת אומרת שהנטייה של העולם זה לרע. מה? מה? לכן. בגלל שהעולם הזה בעצם עולם הקליפות, בגלל שבעצם המציאות של העולם הוא יש. אין לך מה. זה לא רע גמור, זה יש. מצד עניין הישות שהוא לא בטל לאלוקות. לכן אז בדרך הטבע יש לו נטייה יותר לרע. אז זאת אומרת, זאת אומרת שזה שהעולם הוא יש ומציאות אז יש לו נטייה, יש לו המשכה יותר לצד הרע. בן אדם שהוא בטל לגמרי לאלוקות והוא בטל, אז כמובן אם הוא בטבע יש לו בגילוי עניין הביטול אז הוא נמשך יותר לקדושה הזה. אז. אבל בן אדם שהוא יש, שהוא במציאות יש, אז הרבה יותר קל לו להימשך. כשיש לו איזה ספק יש לו יותר, יותר קל להימשך לרע. על דרך

04:00 כמו שמסבירים בחסידות, שטבע, על דרך כמו שאומרים, שטבע האש זה לעלות למעלה וטבע עפר זה לרדת למטה. למה זה ככה? טבע, טבע האש לעלות למעלה בגלל שאש הוא מציאות רוחנית. אש נברא-- אש זה מציאות רוחנית יותר ולכן יש לו משיכה להיות עוד יותר רוחני. הוא רוצה לעלות למעלה, להיות אין ואפס, להיות עוד יותר רוחני. מה שאין כן עפר שבטבע גשמי אז הגשמי רוצה להיות עוד יותר גשמי. לכן אומרים רוח האדם יעלה למעלה ורוח הבהמה ירד למטה. אדם שהוא בטבע רוחני, אז הוא נמשך להיות עוד יותר רוחני, עוד יותר פשיטות, עוד יותר אין. מה שאין כן בהמה, טבע גשמי, טבע ישות, רוצה כל אחד מה שהוא רוצה להיות יותר. מי שהוא בעצם רוחני רוצה להיות עוד יותר רוחני, ובעצם גשמי רוצה יותר גשמי, ולכן למה זה שבטבע הישות, אמנם זה לא ישות רעה גמורה, ישות אלא הביטול לא בהתגלות. אז מזה אבל באה המשיכה שהוא רוצה להיות עוד יותר ישות עד להיות רע גמור. זה הסיבה. לכן מה זה אומר? למה זה קשים ורעים? לכן רואים שכל כך קשה עניינים בעולם הזה, והעולם נוטה לרע יותר, והרשעים גוברים בו. לכן רואים גם כן שבעולם הזה רואים שהרשע, הדברים הלא טובים, הדברים הרעים גוברים בו יותר. שכתוב שם בעץ חיים שער מ"ב פרק ד'. היה פעם בחור. אפשר להגיד גם את השם שלו, בחור היה, יהודי מאוד חסידי. קוראים לו ר' משה גורקוב, זה הדוד של של מני גורקוב של הקופון, ור' משה גורקוב, יהודי מאוד חסידי. הוא היה בחור, אז הוא היה מהחסידישע בחורים של הישיבה בסאראטוב, הוא היה הבחור הכי

05:53 הכי חסידי, והיה, היה בחור שפשוט היה דוגמה חיה של חסידות שבחור. היה עובד, היה בחור שלמד להתפלל ולהתעסק בעניינים של הרבי, והיה ממש דוגמה חיה איך שצריך להיות חסיד שבחור. אז הוא היה בחור שהיה מתפלל ועבד על עצמו בעבודת השם, והיה, היה בחור מיוחד. אז הוא ניגש פעם אחת לרבי. אני לא יודע, פעם שמעתי את הסיפור בפרט, ואני לא זוכר עכשיו מה זה היה, אם זה היה שהרבי הגיע, הרבי היה נכנס לחדר והוא הלך אחריו. לא יודע בדיוק מה היה, אבל הוא ניגש לרבי פעם ואמר לו ככה, היה מאוד, איך אומרים, בטרוניה כזה, היה קצת ככה עם הרבה צער, כזה עם עגמת נפש. והוא אמר לרבי: למה כל כך קשה לעבוד את השם? למה זה מגיע? למה יש כל כך הרבה ניסיונות? למה זה כל כך קשה? ככה הוא אמר. כי כנראה שהוא עבד על עצמו הרבה בעבודת השם, הרבה, וכל פעם היצר הרע, הניסיון וזה. אז הוא ניגש לרבי ואמר: למה צריך להיות כל כך קשה לעבוד את השם? אז הרבי אמר לו ככה בניגון, גם בשתי שורות תניא, הרי כתוב בתניא: ״כל מעשה עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו״. והרבי נכנס. זה היה כל ה-- כל התשובה של הרבי. שתי שורות תניא: ״כל מעשה עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו״. זאת אומרת שזה שהאלטער רבי כותב את זה כאן זה לא רק להכניס אותנו לייאוש, אלא להיפך, זה עניין של נחמה מסוימת. זה שאנחנו יודעים שכבר כתוב בתניא, לפעמים בחור יש לו קשיים בעבודת השם, יש לו ניסיון, יש לו, לא מוותרים,

07:40 הוא רואה שלא הולך לו, אז הוא יכול לחשוב שיש איזו בעיה בו, שיש לו איזו בעיה שהוא לא שייך להיות עובד השם ולא שייך לעבודת השם. הוא לא שייך להיות מה שצריך. הוא חושב שהבעיה בו. אנחנו יודעים שזה כבר כתוב בתניא, וזאת אומרת שככה זה המציאות. זה לא, זה לא פירוש שזה אשמה שלך בגלל שאתה, משהו לא בסדר איתך, אתה כזה גרוע, פתאום יש לך יצר הרע יותר גדול. זה, זה המציאות, עולם הזה זה עולם הקליפות. ולכן כל מעשה עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו. ולכן זה לא קל לעבוד את השם. אז עצם הידיעה שיודעים שככה זה העניין, המציאות, ממילא הרי לא יכול להיות ש-ש-שזה-- כמו שהאלטער רבי ממשיך הלאה בפרק ל"ו, שהרי הקדוש ברוך הוא לא עשה את זה סתם כדי לעשות לנו יותר קשה את החיים. הרי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריותיו. למה השם עשה שזה יהיה קשה? כדי שאנחנו נעשה אתכפיא ומסירות נפש כדי לעבוד את השם. אז עצם הידיעה שזה ככה העניין, כך צריך להיות, אז זה כבר עושה לבן אדם יותר קל את כל העבודה. כאן האלטער רבי מגיע בהגהה ואומר נקודה הפוכה. כאן האלטער רבי דיבר על עד כמה העולם הוא רע, עד כמה העולם הוא לא טוב. מגיע האלטער רבי גם בהגהה ומהפך את כל העניין. תסתכלו בפנים, בהגהה אומר האלטער רבי, אם היא כבר אמרתי במשך כל הזמן, שם בפרק ד'. סליחה, אומר האלטער רבי בהגהה: ״עם היות שבתוכו עשר ספירות דעשיה דקדושה״. אפילו כאן האלטער רבי בא להסביר בהגהה שבעצם מה שהעולם הזה נקרא

09:13 עולם הקליפות זה לא רק עניין שלילי. בעצם יש כאן עניין חיובי גם כן, הצד השני של העניין. ״עם היות שבתוכו עשר ספירות דעשיה דקדושה״. בתוך העולם הזה, הזה נמצא חיות פנימית. מה שנמצא בעולם הזה, נמצא הרי עשר ספירות דעשיה דקדושה. זה לא קליפה בעצם. יש בתוך המציאות של העולם הזה, נמצא עשר ספירות דעשיה דקדושה, שזה עניין של האלוקות של קדושה. ״וכמו שכתוב בעץ חיים, ובתוך עשר ספירות דעשיה אלו עשר ספירות דיצירה״. אתה רואה מה בא כאן, כל סדר ההשתלשלות. יש עשר ספירות דעשיה דקדושה, וזה לא רק עשר דעשיה דקדושה. עשיה זה דרגה הכי נמוכה. בתוך הספירות דעשיה דקדושה נמצא גם כן עשר ספירות דיצירה, ובתוכן עשר ספירות דבריאה, ובתוכן עשר ספירות דאצילות, שבתוכן אור אין סוף ברוך הוא. אז נמצא שבתוך כל העניין, מה זה, מה שנמצא בתוך המציאות של העולם הזה? הפנימיות האמיתית של העולם הזה הגשמי זה אור אין סוף ברוך הוא. ״ונמצא אור אין סוף ברוך הוא מלא כל הארץ הלזו התחתונה על ידי התלבשותו בעשר ספירות דארבע עולמות אבי״ע״, כמו שמסביר בהמשך שם, פרק ל"ו. זאת אומרת, מה האלטער רבי בא להסביר כאן? זה הצד החיובי של עולם הקליפות. וכשאני אומר שהעולם הזה זה עולם הקליפות, אז בפנים אתה תשמע, זה קליפות, עניין של ישות, עניין של העלם והסתר שמסתיר על אלוקות. ולכן מה שעולם הזה קשה ורע. לאידך גיסא, זה שעולם הזה נקרא עולם הקליפות, אדרבה, זה מדגיש, אדרבה, זה מדגיש דבר טוב. מה הגדר של קליפה? קליפה פירושו דבר חיצוני. קליפה פירושו שזה לא דבר-- זה לא המציאות של הדבר. כשאני רואה, אני

11:06 רואה איזה פרי, אני רואה תפוז, אגוז או איזה פרי שיש בזה קליפה. אז אני רואה את הקליפה, והקליפה זה הדבר? הקליפה זה רק דבר חיצוני שמסתיר על הדבר האמיתי שיש כאן. אני צריך לשבור את הקליפה, לקרוע את הקליפה, להוריד את הקליפה. תלוי איזה סוג קליפה זה, ואז אני אגלה בפנים שיש פרי טוב וטעים שאפשר לאכול את זה. אז אותו דבר גם כן לגבי העולם הזה הגשמי. זה שהעולם הזה הגשמי נקרא עולם הקליפות, אדרבה, זה מדגיש שכל המציאות שהעולם הזה, זה שנראה כמו העלם והסתר, כמו דבר שמסתיר עליו ניכור, זה רק קליפה חיצונית. זה החיצוני של העולם. זה הקליפה. אתה מסתכל על העולם בחיצוני, נו, אתה מסתכל על העולם בחיצוני. אז אתה רואה בעולם הזה, אתה רואה קליפה, אתה רואה ישות. אבל אם אתה תיכנס יותר עמוק בפנימיות, אז אתה תראה שיש כאן עשר ספירות דעשיה דקדושה. ותוריד זה-- אחרי זה תראה שגם זה קליפה. יש יותר עמוק. יש עשר ספירות דיצירה. עוד יותר עמוק יש כאן עשר ספירות דבריאה. עוד יותר עמוק יש דאצילות. ואז בתוך כל זה נמצא אלוקות. שבכללות העניין הזה לא ניגע כאן. זה כל דרגות בעבודת השם. ואדם-- ד' עולמות, אולי נגיד את זה כי זה נקודה כללית. לומדים חסידות אז לפעמים לא יודעים וחושבים שמדברים על מדריגות, עניינים, ומדברים באוויר. כשמדברים על ה-- בחסידות, כשמדברים על ד' עולמות... אז יש כאלה שחושבים שד' עולמות זה באמת ארבע עולמות. העולם שלנו זה אחד העולמות ויש עוד ארבע עולמות מעל העולם שלנו. זה עולם-- זה עולם עשיה גשמית. יש עולם יותר נעלה של עולם עשיה רוחנית.

12:57 יש עולם יותר נעלה של עולם יצירה ושל עולם בריאה, עולם אצילות, זה עולמות שונים. אם זה היה ככה אז היה צריך להיות שכמה ספירות, כל עולם הרי יש לו ספירות. נו, אפשר להפסיק שם. אם זה היה ככה אז היה צריך להיות, בכל עולם הרי יש עשר ספירות, אז יש ארבע עולמות, אז היה צריך להיות ארבעים ספירות. אני לא חושב שמישהו פעם ראה באיזה מאמר שיש ארבעים ספירות. אף פעם בשום מקום בחסידות לא כתוב שיש ארבעים ספירות. יש עשר ספירות! יש עשר ספירות ואותן עשר ספירות נמצאים בעולם אצילות, ואותן עשר ספירות בבריאה ואותן ביצירה. מה הפשט? בעצם הכל מדברים על אותו עולם. הד' עולמות זה לא ארבע עולמות שונים, זה כל המציאות, זה-זה אותו עולם, אבל כל אותו עולם נמצא בארבע דרגות, בארבע אופנים. העולם שלנו, כמו שאנחנו רואים את זה בעיניים שלנו, שאנחנו, אנחנו נשמות נמוכות ובשר ודם, ואנחנו רואים את כל הדברים בעיניים מאוד מגושמות, אנחנו רוב הנשמות בדורנו נשמות נמוכות. אז אנחנו מסתכלים על העולם בעיניים שלנו, אז אנחנו רואים את העולם באופן איך שהוא, עשר ספירות דעשיה גשמית. אבל אם עולים קצת בעבודה, מסתכלים על העולם באופן יותר נעלה, אז רואים בעולם הזה הגשמי זה לא כזה גשמי. אז רואים בעולם הזה הגשמי את הציור האמיתי שלו, החיות שבו, ואז נהיה עשר ספירות דעשיה רוחנית. זאת אומרת העולם הזה מתעלה לדרגה של רוחניות, רוחניות של עשיה. ואחר כך אנחנו עולים לדרגה יותר גבוהה ואז מגלים דרגה-- משהו יותר עמוק בעולם שזה עשר ספירות ביצירה. על דרך זה בריאה, על דרך זה אצילות. זאת א-- ואין כאן המקום להאריך בזה בפרטיות.

14:49 מה ההבדל בין כל עולם ועולם? אבל כל אחד מהד' עולמות זה אופן מסוים איך לראות את העולם בקשר עם אלוקות. יש את העולם איכשהו בקשר עם אלוקות באופן של אצילות, ששם העולם צועק "אין עוד מלבדו". העולם צועק "כולא חד ואיהו..." אתה מסתכל על העולם, אתה רואה חוץ מאלוקות שום דבר. יש מציאות שאתה רואה את העולם בתור מציאות, אבל על כל פנים מציאות שבטל, מתלבש אל עולם בריאה. כלומר, כמו שאני אומר שהיה מותר לחסידות. זה ארבע דרגות והקשר והביטוי של העולם לאלוקות. זה מה שאנחנו מדברים פה ברקע. לכן זה קליפה. אתה מסתכל על העולם ואתה רואה קליפה. מה שאנחנו רואים זה רק קליפה חיצונית. זה רק קליפה, זה רק משהו חיצוני. אם אנחנו נעבור קצת ונזדכך אנחנו נגלה שבתוך הקליפה יש עשר ספירות של קדושה, ועוד יותר ועוד יותר עד אין סוף ברוך הוא, שכל זה נמצא כאן. אז ממילא כל זה זה הצד החיובי, זה המעלה של עניין הקליפות, של צד הקליפה. אדרבה, שזה מדגיש את החלק הטוב שבעולם שצריכים לגלות כאן את הפנימיות, שזה אלוקות. בחסידות מובא באמת שהמשל על סדר השתלשלות, המשל היותר נכון על ההשתלשלות של הד' עולמות, זה מובן כאן על פי המבואר בתניא, מובא בכמה מקומות בחסידות. המשל על סדר השתלשלות זה בצל. בצל, סרוג'ה. בכמה מקומות בחסידות מזכירים את זה, אפילו גלדי בצל. הסדר של השתלשלות זה כמו בצל. ובצל יש את העניין הזה שכל, כל דבר זה קליפה למה שיותר בפנים. יש קליפה אחת, אתה מוריד את הקליפה, יש עוד קליפה ועוד קליפה ועוד קליפה. זה קליפות על גבי קליפות וככה עשוי הפרי. אז החסידות מביאה את הדוגמה

16:35 הזאת בתור משל על העניין שזה המשל האמיתי על. זאת אומרת שכל עולם הוא קליפה לעולם שנמצא בתוכו. הפנימיות זה אלוקות ברוך הוא, זה הפנימי של הכל, של מעלה הספירות בכלל, והנה מציע איזו קליפה אחת אחרי זה של הבריאה, וכל העולם זה קליפה על, על העולם שאחר כך. וממילא זה צריכים לגלות על ידי העבודה, מגלים את העניין הזה ומגלים בעולם את ה־את הביטול שלו לאלוקות. ממשיך האלטער רבי הלאה ואומר: "והן". אחרי שאנחנו הסברנו בכללי מה פירוש קליפה, שקליפה פירושו איפה שהאלוקות נמצא בצמצום של העלם והסתר עד כדי כך שלא רואים בו את החיות האלוקית, רואים עניין של גלות ורואים, רואים, רואים את המציאות יש ולא רואים את החיות האלוקית שבו. האלוקות נמצא שמה באופן של, של גלות. אז זה בכללות העניין של קליפה. עכשיו האלטער רבי מתחיל להסביר את העניין בפרטים. והן, שהקליפות הן חלוקות לשתי מדרגות זו למטה מזו. אומר האלטער רבי עכשיו שצריך לדעת שמה, שהקליפות מתחלקים לשתי דרגות זו למטה מזו. עכשיו בקליפה גופא שתי דרגות. חסידים היו מביאים משל על העניין הזה. משלושה בני אדם שמסתכלים על תמונה. יש תמונה, ציור מאוד יפה ו־ סליחה, יש ציור. יש, יש ציור מסוים שנמצא על הקיר ועומדים שלושה אנשים ומסתכלים על הציור. אחד מסתכל על הציור והוא אומר, אההה, מסתכל על הציור והוא רואה באיזה... אחד שהוא מסתכל על הציור ככה, סתם, ילד קטן, אז הוא רואה ציור יפה, רואה בן אדם הולך. בן אדם יותר, יותר, יותר, יותר גדול, אז הוא רואה בזה, בציור הזה, איזשהו תוכן. יש בציור הזה איזה תוכן מסוים של איזה מסר שהוא רוצה

19:12 למסור על ידי זה. ואכן בן אדם יותר נעלה, צייר שהוא חכם בחכמת הציור, מסתכל על הציור. אז הוא אומר: כאן יש חכמה עמוקה בחכמת הציור. זאת אומרת שכל אחד... כולם מסתכלים על אותו ציור, וכל אחד אבל רואה בו נקודה אחרת. זה רואה בו רק עניין חיצוני לגמרי, הציור החיצוני. השני רואה בזה איזה תוכן מוסרי, איזשהו לקח או איזה מעשה, איזה סיפור שרצינו לספר, ומה... והשלישי רואה בזה חכמה עמוקה של חכמת הציור. זאת אומרת שכל אחד מגלה כאן עניין מסוים. יש בזה הרבה פרטים. אחד רואה כאן את החכמה של הציור, אחד רואה את החכמה של הצייר, של לצייר את הציור. יש כאן הרבה, הרבה דרגות. אני לא זוכר עכשיו את כל הפרטים של המשל שהחסידים מסבירים את זה בתור משל על העניין של העולם. רואים שהעולם זה אותו עולם. מסתכלים על העולם, אבל כל אחד מסתכל על העולם באופן אחר. זה מסתכל על העולם, רואה בעולם עשייה. זה מסתכל על העולם, רואה בזה יצירה. זה רואה בזה בריאה. זאת אומרת שכל אחד מסתכל על העולם ולפי אופן המדרגה שלו. כולם עומדים באותו מקום, באותו ד' אמות, כולם מסתכלים על אותו ציור, אבל כל אחד מסתכל על זה ורואה את זה באופן אחר לגמרי. אז זה בכלל לא מסיים מה שהאלטער רבי הסביר עד כאן. כאן האלטער רבי מתחיל להסביר שבקליפה גופא, ואז שאומרים מה זה קליפה. קליפה זה דבר שמסתיר על העיקר. יש בה חיות אלוקית באופן מצומצם ביותר, אבל בכל אופן מסתיר על העיקר. אז אומר האלטער רבי שהקליפות גופא יש להן שתי מדרגות זו למטה מזו. בכלל אנחנו רואים שבקדושה תמיד מדגישים זו למעלה מזו

20:46 ובקליפה תמיד מדגישים זו למטה מזו, כי זה ההבדל בין קדושה לקליפה. כן, בקדושה הסדר הטבעי שלו זה כל דרגה יותר גבוהה מהשני. בקליפה, כמו שאמרנו לפני זה, ההבדל בין גשמיות לרוחניות: רוחניות זה כל פעם יותר גבוה, יותר נעלה. גשמי זה כל פעם עוד יותר גשמי, יותר גשמי. לכן גם כאן האלטער רבי, כשהוא בא להסביר את הקליפה, אז הוא מסביר את זה ככה: זו למטה מזו. מסביר קודם כול על הקליפה יותר טובה ואחר כך הוא יורד להסביר את הקליפה יותר רעה וזו למטה מזו. מדרגה תחתונה. כן, זאת אומרת, ופה הוא מסביר הפוך, אבל הלשון זה זו למטה מזו. המדרגה התחתונה, שלוש קליפות הטמאות ורעות לגמרי ואין בהם טוב כלל. אז יש את הקליפה, את השלוש קליפות, זה יותר... לכן הוא מביא את זה קודם. אחר כך הוא מאריך להסביר את קליפת נוגה, זה יותר מאריך. אז מדרגה תחתונה, שלוש קליפות הטמאות ורעות לגמרי. מה זה הדרגה הכי נמוכה שיש בקליפה? זה שנקרא שלוש קליפות הטמאות ורעות לגמרי ואין בהם טוב כלל. נקראו במרכבת יחזקאל רוח סערה וענן גדול וגו'. השלוש קליפות הטמאות לגמרי. אין בהם טוב כלל, אומר האלטער רבי. אז הם נקראים ביחזקאל הנביא. במרכבת יחזקאל רוח סערה וענן גדול. על הדבר השלישי הוא לא מביא כאן. זה כתוב שמה העניין של אש מתלקחת. שלוש קליפות הטמאות. יחזקאל הנביא ראה את המרכבה. מה פירוש מרכבה? מרכבה פירושו הרוחניות של כל מה שיש בעולם הזה. זה בדיוק מה שאמרנו לפני זה. כן, שיחזקאל הנביא ראה את המציאות של העולם, איך זה בעולם היצירה. הוא ראה מה זה כל מה שיש כאן, מה שאנחנו

22:38 רואים, ובאופן גשמי יחזקאל ראה את כל העניינים בשורשם בעולם היצירה. אז מה הוא ראה? איפה הוא ראה את המציאות של הקליפה? אז הוא אמר שהוא ראה. הוא מדבר שם את המלאכים ואת השרפים וכל העניינים שהוא ראה. וכשהוא מדבר על המציאות של הקליפות, אז הוא אומר שהוא ראה סביב למרכבה. אז הוא אמר שהוא ראה רוח סערה, וראה אחרי זה ענן גדול. אחרי זה הוא ראה אש מתלקחת, ואחרי זה הוא אמר נוגה לו סביב. זה, זה מה שיחזקאל הנביא ראה. זאת אומרת, הדברים האלה, אתם מסתכלים בסיפור של של של המרכבה, זה לא נמצא בתוך המרכבה. המרכבה עצמה זה, זה פני שור, פני נשר, פני אריה. זה דברים שהוא ראה במרכבה עצמה. אבל מה הוא ראה מסביב למרכבה? מחוץ למרכבה? מה הוא ראה את העניינים האלה? רוח סערה, ענן גדול ואש מתלקחת. ואחרי זה נוגה לו סביב. אז נוגה לו סביב זה קליפת נוגה. אנחנו נלמד בהמשך. אבל שלושת העניינים האלו בסדר הזה, זה שלוש קליפות הטמאות. אז דבר ראשון צריך להבין שני דברים: מה הם שלושת העניינים האלה? וגם כן למה התניא מביא כאן שנקראו במרכבת יחזקאל? בתניא כל מילה זה מדויק. אז מה הסיבה? התניא מדייק להגיד שנקראו במרכבת יחזקאל? שנקראו. מה זה נוגע שזה במרכבת יחזקאל? אז נגיע לשאלה הראשונה. בכלל, מה הם שלושת העניינים? אז אנחנו. אז שלושת העניינים זה עניין של רוח סערה, ענן גדול ואש מתלקחת. זה שלושת היסודות של אש, רוח, מים. רוח סערה זה רוח, יסוד הרוח. ענן גדול, ענן זה מים, יסוד המים. ואש מתלקחת זה אש. אש, רוח, מים. זה שלושת היסודות. מים זה יסוד

24:32 עפר. אז בחסידות מוסבר שעפר הוא לא יסוד בפני עצמו. במאמרי חסידות מוסבר בכמה מקומות, ב-בתרשומיי, כמה מקומות מוסבר, שקליפה ש-של יסוד העפר הוא לא יסוד בפני עצמו. יסוד העפר הוא המקבל של שלושת היסודות. שזה בעצם השורש, הם רק שלוש יסודות. לכן גם כן, זה בצינרה זה נקרא שלושה עם היס-- זה בעצם שיסודות הם רק שלושה: אש, רוח, מים. וזה שלושת היסודות אש, רוח, מים. אה, זאת אומרת, וקליפת שלושת קליפות הטמאות יש גם כן. שלושת קליפות הטמאות, יש את הקליפות האלה ששייכים בעיקר ליסוד האש. יש את הקליפות האלה ששייכים בעיקר ליסוד המים, ויש את הקליפות האלה ששייכים בעיקר ליסוד הרוח. במילים אחרות, בעצם זה אותו ביאור רק באופן אחר קצת. אותה הסברה, רק במילים אחרות. זה שיש ג' קווים. הרי יש בכל העולמות, בכל העניינים יש, בבן אדם יש, במידות יש. קו הימין, קו החסד, קו הגבורה ויש קו אמצעי, תפארת. אז גם בקליפה יש גם את שלושת העניינים האלה. העניין של מים, ענן, ענן גדול. מים זה, זה חסד. זה כל השלוש קליפות הטמאות ששייכים יותר לקו החסד. תאוות, עינוגים, כל מה ששייך לקו החסד. יש את העניינים השייכים לקו הגבורה, כמו כעס, רציחה, כל ה-, כל הקליפות ששייכים לצד של גבורות. ויש עניינים שקשורים עם תפארת. תפארת זה עניין של יופי, עניין של תאוות הלבושים ו- עניין של גאווה, לפעמים כתוב גם כן עניין של תפארת. כן. זאת אומרת שזה שלושת העניינים, שלושת הקווים בקליפות, בשלוש קליפות הטמאות. זה, זה שלושת העניינים במרכבה. למה הוא כותב שזה במרכבת יחזקאל? אז הרבי אומר הסבר מאוד מעניין. כי הרי הרבי אמר קודם שכל

26:29 המציאות של הקליפות יש בהם חיות מהקדושה. הרי כאן הרבי אומר שקליפות הטמאות גם אין בהם טוב כלל, שהשלוש קליפות הטמאות אין בהם טוב כלל. משמע לכאורה שהשלוש קליפות הטמאות אין בהם בכלל טוב. לפני זה הרי אמרנו ש-שקליפה גם כן יש חיות עליון, וגם בקליפה גם כן. זה שהרבי מסביר כאן ״ונקראו במרכבת יחזקאל״. הרי במרכבה, מרכבה זה, זה מרכבה. אבל בסוף כל סוף, מרכבה זה הביטוי. זאת אומרת שהשלוש קליפות הטמאות יש להם שייכות במרכבה. זאת אומרת שבשורשם באמת הם גם כן עניינים שמתעלים לאלוקות. גם שלוש קליפות הטמאות. איך שהם בשורשם במרכבת יחזקאל הם גם כן שמה שייכים לאלוקות באופן יותר מצומצם, איך שיהיה. אז ממילא אפילו שלוש קליפות הטמאות שאין בהם טוב כלל, זה רק איך שזה מסתעף.