לקוטי אמרים תניא - פרק ה' - חלק 5

00:00 אז הרבי מסביר כאן את העניין. יש מעלה בלימוד התורה אחרי שהסביר את כל המעלה של תורה לגבי מצוות, שיש לזה את העניין של מקיף ופנימי וכולי. אז הרבי מסביר שעל פי זה מובן עוד עניין במעלה שגם כן יש בתורה בהמשך לזה, שהתורה זה לחם ומזון הנפש. התורה נקראת הלחם, לחם ומזון הנפש. למה זה נקרא לחם ומזון הנפש? השם הזה זה בדיוק. למה זה לחם ומזון הנפש? שזה כמו לחם. זה דבר פנימי שנכנס לפנימיות של הבן אדם, מתאחד איתו ונעשה דבר אחד איתו, ועל ידי זה נותן לבן אדם חיים. זה קיום לגוף. אותו דבר זה גם כן יהודי, נשמה, עם התורה. כשיהודי לומד תורה, התורה זה המזון של הנשמה. אדם לומד תורה, הוא לומד את התורה בעיון כמו שצריך. אם הוא לומד תורה רק במקיף, כמו שהסברנו שיעור הקודם, זה כמו בן אדם שהוא אוכל אבל לא אוכל טוב. זה לא מתאחד איתו כמו שצריך. הוא אוכל מהר או אוכל לא, לא באופן שהוא לועס טוב את האוכל. אז זה נשאר אצלו באיזה של מקיף, זה לא. זה לא, זה לא. זה לא משביע אותו ולא נותן לו חיים וקיום. לכן צריך להיות דווקא שהוא יאכל באופן כזה שייכנס בפנימיות, יתאחד איתו. דרך זה בתורה זה דווקא כשלומדים את התורה בעיון שכלי, ולומד את זה ומתעמק ולומד את זה בפרטי ובעיון בתכלית, ומכיר ממש. דווקא כך, על ידי עיון שכלי, אז דווקא זה מתאחד עם השכל שלו, ובמילא זה מתאחד עם הנשמה שלו ואז נהיה מזון לנפש. זה מה שהוא מסיים כאן, דף י' למעלה. עד שנתפסת בשכלו. נתחיל בשתי שורות, שני מילים למטה, ושמונה

02:02 עשרה למטה. כך בידיעת התורה והשגתה בנפש האדם שלומדה היטב בעיון שכלו. הבן אדם לומד את התורה, לומד את זה כמו שצריך, לומד את זה בעיון עד שנתפסת בשכלו, עד שהתורה שלומד נתפסת, כמו שלמדנו לפני זה. הפירוש של תפיסה שזה בפנימיות ומתאחד עם זה. אם התורה שלומד מתאחדת עם הבן אדם, מתאחדת עם הבן אדם שלומד את התורה, והוא עמה, זאת אומרת, עם השכל, והיו לאחדים, נעשה דבר אחד ממש. נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין סוף ברוך הוא. כאשר התורה שלומד נעשה, כמו שאמרנו לפני זה, יחוד נפלא, שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צדדיו, שזה ממש דבר אחד. אתה לא יכול להגיד איפה מתחיל ואיפה נגמר, איפה מתחיל הבן אדם ואיפה נגמר השכל, איפה מתחיל השכל, איפה נגמר הבן אדם? כי השכל והתורה עם הבן אדם נעשה דבר אחד ממש, אז דווקא נעשה מזון לנפש וחיים בקרבה מחיי החיים אין סוף ברוך הוא המלובש בחכמתו ותורתו שבקרבה. מכיוון שהאין סוף ברוך הוא מלובש בתורה והתורה מלובשת במוח, על ידי זה הוא חי מאין סוף ברוך הוא. אבל אותו דבר גם כן באכילה. בפשטות אדם אוכל. אז מה כתוב תמיד בסידור? אבל אנחנו, הקיום שלנו, אוכלים ואוכלים לחם. אז הקיום שלנו כשאוכלים לחם זה לא רק מהגשמיות של הלחם. אני אוכל לחם, אז זה לא רק שהקיום של הגוף והחיים זה רק הגשמיות של הלחם. ״לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי הוי׳״. יש בתוך הלחם, יש את המוצא פי הוי׳. כמו שמסבירה החסידות, יש את הניצוץ האלוקי, הדבר הוי׳ שנמצא בתוך הלחם

04:33 והניצוץ האלוקי שבתוך הלחם זה מה שנותן לי את הכוח כדי, כדי לחיות. זה החיים האמיתיים. כן, כמו שהבעל שם טוב אומר, כאן הוא מדגיש. כאן האלטער רבי נותן לנו כאן נקודת הדגשה בגישה לעניין של לימוד בעיון. מה הסיבה? מה, מה העניין המיוחד שהלימוד צריך להיות דווקא בעיון? האלטער רבי נותן כאן הסברה נפלאה בפרק הזה. מה העניין שצריך להיות דווקא לימוד בעיון? כי יש מעלה גם כן ללימוד בגירסא, אבל כאן האלטער רבי, כל הנקודה כאן של התירוץ זה להדגיש את המעלה של עיון. אז כאן הדגש של האלטער רבי: מה המעלה של עיון דווקא? כי אז זה פנימי. אז התירוץ זה ייחוד פנימי. אם הוא לומד גירסא זה לא ייחוד פנימי. ייחוד פנימי זה דווקא בעיון. לומדים טוב ומבינים. מבינים את זה בהשגה, דווקא אז זה ייחוד פנימי עם הקדוש ברוך הוא. דווקא אז זה מזון לנפש וחיים בקרבה. יש מהרבי אחת מהשיחות. הרבי פעם דיבר בעיון נוסף. דיבר יותר. הרבי, הרבי דיבר על זה יותר עמוק בנגלה. מה העניין שצריך להיות דווקא לימוד בעיון? אז הרבי אמר שהמצווה של לימוד התורה זה ״והגית בו יומם ולילה״. צריך להיות, ביטול תורה זה דבר הכי חמור. הרבי אומר בתניא פרק א', כן? שמי שיכול לעסוק בתורה ואינו עוסק, עליו דרשו, זה דברים נוראים ביותר. ביטול תורה זה דבר מאוד חמור. עכשיו, אם בן אדם יש לו ביטול תורה זה לא רק עניין בכמות. זאת אומרת, זה לא רק עניין של ללמוד או לא ללמוד. יש... הבן אדם יש לו מוח. המוח של הבן אדם צריך להיות עסוק בתורה. זה המצווה של לימוד התורה, שהמוח שלי יהיה שקוע

09:03 בתורה. עכשיו, אם המוח שלי יכול להבין יותר בעומק ואני לומד רק לגירסה, אני לא משתדל, אני לא, אני לא מתייגע להבין יותר בעומק, אני לומד רק בשטחיות. יוצא שיש חלק מהבן אדם, חלק מהשכל של הבן אדם, שהוא מבטל תורה. זה קוץ של הרבי. כן? יוצא שלא כל השכל של הבן אדם חתום בלימוד התורה. יש לבן אדם כוח השכל, כוח השכל יכול להשיג כך וכך. אם אני משתמש רק עם אחוז אחד מהשכל שלי, אני לומד לגירסה, אז אני רק משתמש עם אחוז אחד מהשכל. אחוז אחד, חמש אחוז, זה רק חלק. אז יוצא שכך וכך אחוזים של השכל הם-הם לא-לא-לא עוסקים בתורה. אז יוצא שיש חלק מהבן אדם ש-שלא לא-לא-לא לומד תורה, מבטל תורה. אז ככה יוצא שהוא בעצם, שבאותו זמן שהוא לומד אז הוא לא לומד, אז חסר, יש רק חלק אחד שלומד, חלק אחד שלא לומד. אז יש גם ביטול תורה לבן אדם. זה המורות של ה... לכן יש לזה גילאי של-של לימוד לעיון. אלא מה? יש פלא, בן אדם הוא בשר ודם והוא מוגבל. לא יכולים ללמוד עשרים וארבע שעות בעיון. כן? אז צריך להיות גם לגירסה. בנוסף לזה גם כן הגירסה עוזר בשביל העיון. בן אדם יש לו הרבה ידיעות, אז זה עוזר לו בשביל העיון. אחר כך, שבן אדם ילמד רק חמש דפים גמרא כל השנה, אז יישאר המוח. צריך גירסה גם כן, כי סך הכול זה עוזר לעיון. לכן לא לומדים רק עיון כל הזמן. אבל בדקות העניין, כן, בן אדם שיש לו אפשרות, אפשרות ללמוד לעיון והוא מסתפק עם לימוד לגירסה, אז בדקות הוא עובר על ביטול תורה באותו זמן

10:55 שהוא לומד, כי חלק מהמוח שלו לא לומד. אחרי זה יש עוד. שמעתי מר' יואל, שמעתי את זה ממנו, וזה אפילו כתוב בספר גם כן. לא יודע איפה. שהוא סיפר על חסיד של הצמח צדק, קראו לו אפרים יוסף[?], יוסף המגיד[?]. הוא היה הדוד של הצמח צדק, אז הוא היה חסיד מאוד גדול, איש קדוש. מספרים עליו סיפורים מאוד נוראים, מאוד נפלאים, מאוד... כן. כלומר, אז הוא אמר עוד שהרב יוסף היה אומר שללמוד חסידות לגירסה, בן אדם לומד חסידות ולא לומד לעיון, אז זה לא נקרא שלומד בכלל. הוא לא, כך היה אומר אפרים יוסף[?], שזה נקרא שלא לומד. אמר למה? אומר כי יש חיצון של התורה, יש פנים של התורה. נגלה נקרא חיצוניות של התורה וחסידות זה נקרא פנימיות של התורה. אז חיצוניות של התורה, אם אתה תופס את זה רק בחיצוניות אז אתה תפסת משהו. אבל פנימיות של התורה, ואתה תופס את זה רק בחיצוניות, לא תפסת כלום. פנימיות של התורה זה פנימיות, ופנימיות יכולים לתפוס את פנימיות. פנימיות פירושו עיון. כן, פנימיות פירושו אדם מכניס את עצמו בפנימיות לעניין. הוא לומד רק לידיעה, פירושו שלומד הוא חיצוניות. ללמוד פנימיות התורה מחיצוניות זה לא, זה לא הולך חיצוניות. אי אפשר לתפוס פנימיות. היה אבות שהיה עושה כן. ר' יואל היה הרבה פעמים היה נותן לנו על הראש על זה שלא, לא לומדים חסידות כמו שצריך, לא מתייגעים, לא מנסים להבין, לומדים ככה פה טוב והולכים הלאה. לא, לא, לא עובדים עם הראש להבין. אז הוא היה מספר את המאמר. כמה פעמים שמעתי את זה ממנו. אני מספר את הסיפור הזה כדי להדגיש את הנקודה הזאת, של

12:48 חסידות בפרט. לימוד החסידות צריך להיות באיכות. צריך פנימיות התורה. צריך לקחת פנימיות הנפש. פנימיות המוח, צריכים להתייגע עם הראש כדי להבין את זה. כמובן שכך צריך גם בנגלה יותר לעבוד. וכדי להדגיש את הנקודה הזאת, הסוף. ויישר כוח. נמשיך הלאה. הרבי אומר כאן: ״וכמו שכתוב בעץ חיים שער מ״ד פרק ג׳, שלבושי הנשמות בגן עדן״. הנה המצווה. העניין הזה שאמרנו שדווקא תורה זה מזון, שזה לא רק עניין של לשון מליצה בפסוק, אלא שהכוונה היא כפשוטה, שדווקא תורה זה עניין פנימי. דווקא מזון, דווקא תורה זה מזון. אז הדבר הזה יש לזה מקום גם כמו שעץ חיים אומר, עץ חיים אומר, ונגיע למה שהנשמה מקבלת על ידי תורה ומצוות. אז אומר עץ חיים שלבוש, והשכר מצווה בערך המצווה, זה לפי ערך המצווה. בחסידות מוסבר שהשכר מצווה זה לא כמו שיש בכלל בשכר. יש כמה, שני סוגים של שכר. יש שכר של אדם עובד ומקבל משכורת. אין שום שייכות בין העבודה שהוא עושה והמשכורת שהוא מקבל. אדם עובד מלמד ונותנים לו כסף. המלמד, הכסף לא מגיע מהמלמד. הכסף מגיע ממקום אחר. צריך, צריך לפרנס את הבני בית. השכר והעבודה הם שני דברים שונים שאין להם שייכות. יש אבל שכר שנקרא שכר טבעי, זאת אומרת השכר שמגיע בתור תוצאה מהפעולה עצמו שהוא עושה. מדברים על שכר מצווה, אז השכר זה תוצאה מהפעולה עצמה. שכר מצווה זה התוצאה מהדבר עצמו שהוא עושה. זה השכר. ובמילא השכר צריך להיות בדמיון לפי הפעולה שהוא עושה. אז הנשמה בגן עדן מקבלת שכר תורה ומצוות. אז לפי השכר אפשר להבין מה המהות של התורה ומצוות, שכר ונעשה. אז זה מה שאומר כאן. עץ חיים אומר שהנשמה בגן

14:55 עדן. אז יש לה, יש לה לבוש ויש לה אוכל. בגן עדן, הנשמה גם כן אוכלת. יש אוכל בגן עדן. מספרים את זה לילדים שיש בגן עדן כל מיני דברים שמה. יש כאלה, אפילו לשונות של המדרשים, שלומדים את הדברים כפשוטם. אנשים פשוטים לוקחים את העניינים, רק שומעים גן עדן: יש עצים ופרחים וכו'. יש נהרי זהב, פרשים. יש ב... במדרשים כתוב כל מיני דברים על גן עדן, שזה משמע לשונות גשמיות. על כל מיני. יש את הלשון הידוע: צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שגם זה לשון גשמי. כן, יש יושבים ויש עטרותיהם בראשיהם. ונניח, כל הלשונות, הלשונות הגשמיות שיש בזה, הכל תוכן רוחני. אז אומר, אומר אדמו"ר הזקן שבגן עדן יש לנשמה לבושים ומזון. לבוש יש לנשמה בגן עדן. הלבושים שיש לנשמה בגן עדן זה הן המצוות, זה, זה המצווה. מה פה? שהנה המצוות. המצווה שאני עושה כאן למטה, אז זה, זה הלבושים שלי בגן עדן. מהמצווה שאני מקיים עכשיו יש לי לבושים למעלה. והתורה היא המזון של הנשמה, שעוסקים במזון ותורה לשמה. אז הלבושים זה המצוות והתורה זה המזון. מזון של הנשמה בגן עדן זה מהתורה שלמדו בעולם הזה. רגע, אחד מהרשימות. אז הרבי מדייק על זה שכתוב: צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. אז שם יש שני עניינים. יש צדיקים, עטרותיהם בראשיהם — התורה. מה זה התורה? כתר זה עניין של מקיף, ונהנים מזיו השכינה. נהנים זה פנימי. זה שני העניינים שמדבר כאן התניא. השכר בגן עדן זה שתי שכרים, שני סוגים של שכר: שכר מקיף ושכר פנימי. עטרותיהם בראשיהם, התורה, זה מקיף,

17:14 זה השכר המקיף שיש לנשמה. ויש את העניין של נהנים מזיו השכינה, שכר פנימי. ופשטות העניינים זה שבגן עדן יש עניינים שהנשמה משיגה ומבינה. זה המזון. זה לא מזון, לא אוכל, אלא הכוונה זה שיש עניינים באלוקות שהנשמה בגן עדן מתאחדת עם זה באופן פנימי. זה המזון שלה. עניינים באלוקות. הנשמה בגן עדן משיגה, תופסת וקולטת, ונכנס אצלה בפנימיות ומתאחד איתה לגמרי. זה המזון שלה וזה השכר על התורה שלומדים בעולם הזה. יהודי לומד תורה בעיון, לומד תורה בעולם הזה, אז הוא מגיע למעלה, אז הוא מקבל שכר פנימי. הוא מקבל עניינים באלוקות. עכשיו יש אלוקות שיכול להבין בפנימיות. ויש את העניין של שכר מקיף. המצווה שאני עושה עושה לבוש של הנשמה. מה פירוש מקיף? יש עניינים באלוקות שהם לא יכולים להתגלות בפנימיות. עניינים באלוקות שהם דברים שלמעלה, עניינים באלוקות שהם למעלה ממדידה והגבלה, שהבן אדם גם בגן עדן לא יכול להשיג את זה בפנימיות. אז זה פועל אצלו רק דרך מקיף. מה פירוש מקיף? אז יש כמה עניינים. מקיף, עניין של אמונה, או מקיף פירושו שזה פועל אצלו ביטול, או זה פועל אצלו... צריכים לראות מה בדיוק הפעולה שזה. אבל על כל פנים יש עניינים שפועל מקיף. זה נקרא לבושים של הנשמה וזה נקרא המזון של הנשמה. אז בזה היה כידוע... יש סיפור. יש סיפור שהצמח צדק סיפר ששמע מהאלטער רבי. אני לא זוכר ממש את כל הפרטים, אבל התוכן של הסיפור זה שהאלטער רבי סיפר לצמח צדק פעם, שפעם אחת הוא היה באיזו עליית נשמה והיה למעלה, האלטער רבי, והוא ראה מקום בגן עדן שיצא משמה אור גדול. זאת אומרת היה איזשהו

19:37 מקום, איזה מדרגה, איזה מקום בגן עדן שהיה אור, אור נפלא. הוא חקר על הנשמה שנמצאת במדרגה הזאת ונודע לו שזה איש פשוט. זה בן אדם שחי החיים שלו, היה איש פשוט, היה בעל עגלה פשוט. אז הוא התחיל לברר מה היה, מה הסיבה, למה יש, מה, למה הנשמה הזאת, שלכאורה היה איש פשוט, ולמה זה? למה הוא זכה לשכר כל כך גדול? לאור כל כך גדול במקום שלו בגן עדן? נודע לו שהיה איש כזה שהיה איש פשוט באמת, אבל הדבר שהיה, היה זהיר באופן נפלא ביותר. זה היה עניין של אותיות התורה. הוא היה אומר אותיות התורה כל הזמן. הוא ידע כמה פרקים של תהילים וידע כמה פרקים של משנה. ידע, ידע כמה עניינים של אותיות התורה, וכל הזמן היה אומר אותיות התורה בלי גבול, וזה היה כל הזמן אותיות התורה. אז אפילו שהיה עם הארץ והיה עניינים בתורה ומצוות שלא ידע מצד ... וכו', היה איש פשוט, אבל מצד זה שהיה מרבה באותיות התורה כל כך, אז הרי אותיות התורה, כמו שהרב אומר כאן הלאה בהמשך, עניין של הבל ... וזה מקיף. יש הרי עניין של המקיף של, של אותיות, המקיף של המצוות, אז המקיף של אותיות התורה פעל עליו שנמשך לו אור גדול. אבל האלטער רבי אמר שהבעיה היא שמכיוון שהבן אדם הזה לא עשה כלים פנימיים ולא למד איזה סוגיה, אצלו היה רק אותיות. אז נדמה לי מה שקרה זה שהיה לו אור מאוד גדול, אבל הכל מקיף. היה הכל מקיף, ופנימי זה לא היה כלי למה שהוא, להאיר, של להאיר, של הגילוי של הגן עדן שלו היה הכל מקיף. האלטער רבי התבטא: זה כמו בן אדם

21:30 שיש לו בגדים מאוד ארוכים, אז מה הוא מרוויח? הבגדים ארוכים. זה לא, זה לא עוזר. ולכן גם האלטער רבי אמר לו לצמח צדק שבן אדם צריך לדאוג שגם כן יהיה לו הכנה פנימית, שגם צריך שיהיה, שהכלים יהיו מתאימים ל...