לקוטי אמרים תניא - פרק ג' - חלק 5

00:00 הדעת. אומר שחסר דעת, אפילו יש לו חכמה ובינה. אבל אם יחסר לו העניין דדעת, אז לא יבוא אהבה ויראה אמיתית, כי אם דמיונות שווא. על פי רוב, כל מה שמשמע דמיונות שווא. דמיונות שווא זה, זה, זה, זה גם דמיון ודמיון שווא. יש דמיון ויש דמיון שווא. דמיון שווא זה יותר מדמיון. דמיון יכול להיות שיש איזה זכר. דמיון שווא, פירושו שזה דמיון גמור והרבה יותר. זה צורה שווא לגמרי. זאת אומרת שהיראה שמולידים מחכמה ובינה בלי דעת, כשחסר את העניין של דעת כמו שדיברנו על הפרטים, חסר את האפשרויות, חסר את ה-- את האיכא מרשתי וחייזר, חסר את ההשקעה, ורק חכמה ובינה, אפילו חושב שיש לו יראה, בעצם אין לו יראה. אחד התלמידים יגיד לי: שווא זה הרבה יותר רחוק מהאמת. הרי יש פירוש כאן שדמיונות שווא הם שני סוגים של דמיונות. יש שקר ויש שווא. הרי זה לא פשוט לשנות מקום, אבל מכיוון שככה המובא בבית היוצר שלנו, בדיוק כמו מהרמב"ם שבתניא, אז אה, אז אה, יש מקום לזה. הוא אומר שההבדל של שקר ושווא זה כמו שבועת שקר ושבועת שווא. יש שבועת שקר. שבועת שקר זה אחד שמשקר. הוא אומר על יום שזה לילה, ולילה שזה יום, זה שקר. ויש שבועת שווא. מה זה שבועת שווא? שבועת שווא זה שבועה בלי תועלת. יכול להיות שזה משהו נכון, לאו דווקא שזה שקר, אבל אין לזה תועלת. אחד יגיד על לילה שזה לילה. הוא אומר עכשיו זה לילה, הוא נשבע. זה סתם, אין לזה תועלת. בסדר, נכון מה שאתה אומר, אבל זה בלי שום מטרה, בלי שום תועלת. אין לזה שום תועלת. אז זה

02:22 נקרא שבועת שווא בעולמנו. רוצה להגיד שדמיונות שווא זה שני סוגים. זאת אומרת, קודם כול היראה שיש לו זה שקר. ואפילו הוא חושב שיש לו יראה, אז זה דמיון. דמיון של שקר. זאת אומרת, הוא מפרש דמיון בתור שקר. באמת אין לו יראה מכיוון שאין לו דעת, ורק חכמה ובינה. רק הבין, אבל הוא לא קושר את עצמו. חסר לו עניין הדעת. אז זה שקר. ואפילו היראה שיש לו, זאת אומרת אפילו מה שהוא כן מרגיש, אז הוא אומר שזה שווא. והכוונה שווא שאין לזה תועלת. זאת אומרת שזה לא יביא, שזה לא יביא את התועלת הנרצה מהמידות שם. זה לא יהיה לזה. לא יהיה לזה שום קיום, לא יהיה לזה. אין לזה מטרה. אפילו אם יש לו כן איזה רגש של אהבה, אם נשווה את פיסקי, זאת אומרת יש לו משהו. איזה רגש יש לו? הרגש הזה זה רגש שווא. זאת אומרת, שווא, הכוונה כאן זה בלי תועלת. זה לא יביא את התועלת שהיראה צריכה להביא. זהו פשוט. ולכן הוא אומר שכאן הוא מסיים את הפרק. הוא אומר: כי הדעת הוא קיום המידות וחיותן, ולכן כל כך נוגע עניין הדעת. על כורחנו אנחנו אומרים שהדעת הוא הקיום של המידות. הוא זה שפועל קיום המידות וחיותן, הוא מחיה את המידות. זה שני דברים. קיום המידות פירושו פשוט בעניין הזמן, שהמידות יהיה להם קיום, שלא יהיה דבר נפסד. דבר ש-שבא והולך ולא נשאר. הקיום שלהם זה עניין הדעת. והפרט זה חיותן. פירושו שהמידות יהיו חיים. זאת אומרת שהדעת פועל שני עניינים. כשבן אדם יש לו חכמה ובינה, חסר לו דעת, אז מה קורה? אפילו אם התעורר באהבה ויראה, אין לזה

04:25 קיום. פירוש הדבר, מכיוון שהוא לא התאחד עם זה, כיוון שהוא לא התעצם עם זה, זה לא נהיה חלק ממנו. אז לכן ברגע שהוא יעבור לעניין אחר, ישכח לגמרי מכל אהבה ויראה. לא יישאר מזה כלום, אין לזה קיום. ודבר שני, כשחסר הדעת, אז אפילו אהבה ויראה שיש לו זה אהבה ויראה בלי חיים. זה יכול להיות אהבה ויראה, אבל בלי חיים, אין לזה חיים. אין לזה... זה לא עם כל ה, עם כל ההגשמה, עם כל השטורעם, כל החיים. אבל כשהיא על ידי הדעת, הדעת פועל קיום המידות. הוא עושה שהמידות יהיו באופי של קיום, יישארו לזמן. פירוש, הרגש של אהבה יישאר לקיום לזמן מסוים, לזמן ארוך, תתקיים אצלו. וגם כן לא רק שיהיה לזה קיום, אלא שיהיה באופי של חיים. אז זה לא לבד יגעה והלבדי, כי אהבה ויראה באופי של חיים. כבר שמעתי מרן הגאון מווילנה, הוא אמר שהעניין של חיותן שברוסיה, לא יודע בדיוק מי היה, שכאן הביאו ללמד תניא אחד מזקני החסידים שלימד אותם תניא. אז כאן בקטע הזה, שהגיע לקטע של קיום המידות וחיותן, אז היה מספר מעשה. מה פירוש חיים באהבה ויראה? לא סתם אהבה ויראה, אלא חיים. מה הקטע של חיים? אז אני מספר להם מעשה. אז וואלה, הרי ידוע שבלימוד התניא יש עניינים שבאים בכוונה. זאת אומרת שכך חסידים למדו את החסידים, עניינים שהיו מאוד נזהרים לא לחדש. כל מי שהוא בקיא בצריך, אבל בכללי. אז הוא היה מספר מעשה כזה, שהיה הצמח צדק, היה דוד שקראו לו הפטר יוסל. פטר יוסל היה מה-- פטר יוסל היה מגדולי החסידים. יוסל המגיד, יוסל אשקלון[?]. כמה שמות שהיו לו. הוא היה דוד של הצמח צדק. אם אני לא

06:27 הוא היה אח של הבעל שם טוב, היה אח של רב שלום שרעבי, והוא היה חסיד של הצמח צדק. הוא היה איש שלגמרי טוב. התפקיד שלו, של יוסל המגיד, היה שהוא היה שד"ר. מה זה שד"ר? הוא היה נוסע מעיר לעיר לגבות כסף בשביל הצמח צדק, בשביל ישיבת גדודיס, ואחר כך היה מגיע לצמח צדק ומביא את כל הקופסה, את כל החבילה של הכסף. הוא ראה שהצמח צדק, כל פעם שהוא מקבל את החבילה, מחלק את הכסף לקבוצות. הוא שם ככה, הוא שם קבוצות. קבוצה ועוד קבוצה ועוד קבוצה. היה מחלק את זה לקבוצות, ופעם הוא שם לב שהוא לוקח כמה מטבעות, והוא כל פעם היה לוקח סכום של מטבעות ושם את זה בצד. כמה מטבעות. רצה לדעת איזה מטבעות הצמח צדק שם בצד. אז הוא התחיל לבדוק, והוא שם לב שזה הסכום, וכל פעם זה אותו סכום שהוא מקבל מרבי נחמיה דוד מברוד. הכסף שהיה אוסף אחד מהחסידים, שהיה נותן את הכסף, רבי נחמיה דוד מברוד היה אחד מהחסידים הגדולים של הצמח צדק. הוא שם לב שזה אותו סכום שרבי נחמיה נותן. זה אותו סכום ששם. אבל עדיין לא היה בטוח שזה ממש אותו כסף. אולי אותו סכום, אבל מי יודע שזה ממש המטבעות שרבי נחמיה נותן. אז בפעם הבאה הוא עשה לעצמו סימן לראות אם זה באמת אותו כסף. ואז הוא ראה. הוא שם את המטבעות בכל מיני מקומות, ככה רחוק, כדי שלא יהיה במקום אחד. רצה לראות אם הצמח צדק באמת יוציא בדיוק את המטבעות שקיבל מרבי חיים מברוד. ואז הוא רואה שהצמח צדק מקבל את התיק, ככה את כל הכסף, ואז הצמח צדק מחפש, מחפש, מוציא

08:24 את המטבע מכאן ומשם, וככה מוציא את המטבעות בדיוק של רבי חיים מברוד, והוא שם את זה בצד. אז ר' יוסל יצא מהכלים שלו ואמר: אההה, כזה, כזה... איך? לא, כזה... הוא לא יכול, הוא לא יכול להאמין ש-ש-שזה המטבעות, זה כולם אותו דבר. ידע בדיוק להוציא את המטבעות של רבי חיים מברוד. אז ככה הוא צעק. הוא כזה התפעל. איך הרבי ידע שזה המטבעות של רבי חיים מברוד? הצמח צדק אמר לו: אני לא ידעתי. הצמח צדק אמר לו: אני לא ידעתי שזה המטבעות של רבי חיים מברוד. מה זאת אומרת? זה ממש. אז הצמח צדק אמר לו שזה ככה, שהוא לא ידע שזה רבי חיים מברוד, אלא מה כאן העניין? העניין הוא שכשבן אדם נותן צדקה, הוא נותן את זה עם חיות, אז למטבע יש חיות. אדם נותן צדקה ונותן את זה עם אהבה ויראה. הוא נותן את זה עם חיות. אז יש חיות. יש, רואים במטבע, רואים איזה חיות. ולפי הדרגה של החיות שהוא מכניס ב-ב-במצווה, אז ככה רואים במטבע, רואים איזה רוח חיים במטבע. אפשר להסתכל ולראות שהמטבע זה לעבעדיק מטבע, וכך הוא מחלק את הקבוצות. הוא מחלק. יש קבוצות, יש מטבעות, יש טובים למטבעות, יש לו לעבעדיק מטבעות, יש הנוף לעבעדיק. יש ככה דרגות במטבעות, ודרגות שלפי החיים שנותנים את ה- והמטבעות האלו תמיד יש כמה מטבעות. עוד שם הוא ס-ס-סירק את כל ה... לא ידע אפילו שזה רבי חיים מברוד. רק שראה שיש לזה חיות מיוחדת. על כל פנים, כשאמרתי, ר' כדורי סיפר ש-שהמשפיע שלו שנתן לו את ההרשאה סידור. אז הוא סידר את העניין של

10:25 כי הדעת הוא קיום המידות וחיותן. יש עניין של חיות. זאת אומרת שכשהאדם, הרי אדם עושה מצווה, איזה מצווה שהיא תהיה, כשיש לו בזה עניין של דעת, עם קשר, אז זה דבר חי. זה הופך להיות לדבר חי. זה בעניין של צדקה. אפילו במטבע גשמי, שמטבע גשמי כשעושים את זה כמו שצריך, אז למטבע יש את החיות. כמו שבאהבה ויראה, כשהאהבה ויראה זה עם דעת, אז יש בזה חיות אחרת לגמרי. זה לעבעדיק לגמרי. זה סוג אחר של חיות. לא יכולים עם זה לבוא. הרבי ממשיך הלאה ואומר: "ועל כן הדעת הוא קיום המידות וחיותן, והוא כולל חסד וגבורה, פירוש אהבה וענפיה ויראה וענפיה". הדעת כולל את שני הקצוות, שני הקווים, חסד וגבורה. מלשון של צד עמיד בסידר שדעת כן את חוק. לכן לפעמים, לפעמים יש ד' מוחין בתפילין. יש עניין של ד' מוחין. הד' מוחין של תפילין זה עניין של חכמה ובינה, דעת שמחולק לחסד וגבורה. לכן יש ארבע, ארבע פרשיות בתפילין כנגד העניין הזה. דעת לפעמים מחולק לחסד וגבורה בגלל, בגלל הסיבה הזאת, בגלל שדעת הוא חיי החיים של המידות. לכן לפעמים הדעת עצמו מחולק ל-ל-לשניים, כמו שיהיה חסד וגבורה. פירוש, מה זה חסד וגבורה? כיוון שכאן אדמו"ר הזקן מדבר על אופן הקבלה, אדמו"ר הזקן רצה לדבר בעיקר בעניין העבודה, איך שזה מגיע בעבודה, זאת אומרת בעבודה של אהבה ויראה. לכן הרבי מפרש הכוונה חסד וגבורה: פירוש אהבה וענפיה ויראה וענפיה. כאן האדמו"ר היה יכול להגיד ישר: והוא כולל אהבה ויראה. האדמו"ר אומר: כן, על חסד וגבורה, פירוש אהבה וענפיה ויראה וענפיה. מה צריך לעשות כזה? האדמו"ר יכול להגיד ישר: והוא כולל אהבה ויראה. אז האדמו"ר מסביר, לכן יש מכתבים

12:31 מישהו שאל את האדמו"ר פעם את השאלה הזאת, והאדמו"ר מסביר לו שמכיוון שבספרי הקבלה תמיד זה דעת כולל חסד וגבורה, זה הלשון שנמצאת בספרי הקבלה, אז האדמו"ר לוקח את הלשון ומסביר את זה. ולכן הדעת כולל חסד וגבורה, הוא אומר, פירוש. אז הוא עושה את ההסבר ונגיע לענייננו, שזה העניין של אהבה וענפיה ויראה וענפיה. שהאדמו"ר מלמד אותנו שבעצם זה לא רק חסד וגבורה. חסד וגבורה הם בתוך השורש. בתוך השורש. הרי זה יש אהבה וענפיה ויראה וענפיה. חסד יש לו ענפים ויראה יש לה ענפים. וזה שאר המידות שהאדמו"ר כבר מסביר אותם כאן. אבל שאר המידות, שזה עניין של נצח, הוד, יסוד וכולי, כל המידות הם כנראה ענפים של אהבה ויראה. מה פירוש ענפים? מה פירוש ענפים? למה אנחנו אומרים ששאר המידות זה ענפים של אהבה ויראה? אז אני אגיע לתפארת, את זה כולם יודעים. תפארת, זה הזכרנו שחסד וגבורה, תפארת זה מלשון רחמים. הזכרנו שאהבה ויראה, יש בזה מן אהבה, יש בזה מן יראה. אפשר להבין מהדרשתי. למה נצח, הוד, יסוד גם כן נקרא ענפים? אז זה דבר בסיסי שנצח זה ענף של חסד. מה זה ענף? ענף, מצד אחד ענף, למה? ענף מצד אחד זה-- ענף מצד אחד זה לא חלק מהדבר, זה כבר ענף. זאת אומרת, זה יוצא החוצה, אבל עדיין זה המשך. זה הגדר של ענף. האדמו"ר, זה גם כן בענייננו כשאומרים שאהבה וענפיה-- נצח זה ענף של אהבה. מה זאת אומרת ענף של אהבה? אהבה זה רגש שאחד יש לו לשני. רגש של אהבה זה רגש של קירוב, רגש של דביקות, רגש של הידבקות, שיש

14:51 בין אחד לשני. זה עניין של אהבה, עניין של רגש. הביטוי של זה, בגלל שאני אוהב אותו, לכן אני נותן לו. זאת אומרת, זה נתינה שמבוססת על הרגש של אהבה. זה הגדר של אהבה. מה זה נצח? נצח פירושו של דבר שאין לו רגש של אהבה, אבל כן הוא נותן. נצח פירושו בלשון ניצוח. זאת אומרת, הוא מנצח את עצמו. אין לו עכשיו, כעת הוא נמצא במצב שאין לו רגש. אין לו רגש של אהבה, אבל כן הביטוי של אהבה, הנתינה תהיה בכל זאת. למרות שאין לי רגש, אבל כן אני אתן. זאת אומרת, יש כאן את הענף של החסד. יש כאן עניין הנתינה, אבל בלי הרגש הפנימי. לכן זה נקרא ענף. הרבה על זה כבר נסביר כשנגיע לשאר הנה"י, נצח, הוד, יסוד וכולי. לא ניכנס עכשיו. אבל גם זה עכשיו, זה כולל חסד וגבורה, אהבה וענפיה ויראה וענפיה, שזה כל שאר המידות הם ענפים של אהבה ויראה. הרבי דיבר פעם במאמר, וגם כן בשיחה הרבי דיבר כמה פעמים, דבר מעניין שרואים שכתוב ב"היום יום" שכאשר נולד הצמח צדק, האלטער רבי אמר מאמר, ערב ראש השנה תק"ן. האלטער רבי אמר מאמר של ספר התניא. אז האלטער רבי התחיל להגיד את התניא מתק"ן עד תקנ"ג. הוא אמר את כל הפרקים של התניא. לא, נגיד אז הוא כותב שמה שביום של ההולדת של הצמח צדק האלטער רבי אמר מאמר שזה היה התוכן של שלושת הפרקים הראשונים של התניא. זאת אומרת, מפרק א' עד כאן האלטער רבי אמר את זה במאמר אחד. זאת אומרת שזו חטיבה אחת, עניין אחד. ומתי הוא אמר את זה? באותו יום שהצמח צדק נולד. ערב ראש השנה

16:57 תק"ן. אז הרבי אמר שיש כאן דבר פלא, שמה מדובר במאמר. בסיום של המאמר הוא מדבר על עניין הדעת, וידוע שהצמח צדק זה ספירת הדעת. מדובר בעניין הספירות בכל רבי. אז יש את העניין של האלטער רבי והמיטעלער רבי והצמח צדק. האלטער רבי זה חכמה, החכמה של האלטער רבי היה עניין של חכמה, נקודה. הדברים של האלטער רבי נכתבו באופן של חכמה. בקיצור, באופן של נקודות, חידושים על דרך כוח. המיטעלער רבי, מאוחר חמש עשרה, עניין של בינה. ואחר כך הגיע הצמח צדק והוא ספירת הדעת, והוא בא על העסק שלו של הנקודה עם הרוחב וחיבר בין הנקודה והרוחב. ולכן האלטער רבי והצמח צדק כל כך הרבה לקח מהדברים של האלטער רבי. ובזה גופא הוא עושה מעצמו. הוא חיבר בין הסברי הסברים שבאו אחרי זה למיטעלער רבי, לקשר אותם לנקודות הרבי בחכמה, וגם כן היה לו את הנקודה הזאת של להביא את זה במידות, להוריד את זה. זה מה שנקרא בדעת וכיוצא. לקיים בחיי את המידות, וזה היה קשור גם כן עם זה שבגשמיות הצמח צדק היה שבעה בנים, שזה העניין שהדעת כולל, פותח המידות. שישה בנים כתוב שם. זה יש שם פלפול שלם, אחת מהשיחות. שישה בנים או שבעה בנים. היה לו שבעה בנים ואחד נפטר צעיר. אין.