לקוטי אמרים תניא - פרק ב' - חלק 1

00:02 דובר 1 עד כאן האלטער רבי הסביר את המהות של נפש הבהמית. עכשיו האלטער רבי מתחיל להסביר מה זה נפש האלוקית, נפש השנית. אומר האלטער רבי: בנפש השנית בישראל. הנפש השנית זה נפש כזאת שיש דווקא בישראל. אצל גוי אין כזה נפש. דווקא אצל יהודי יש נפש השנית, בישראל. אז מה אומר האלטער רבי על זה? היא חלק אלוקה ממעל ממש. מה המהות של הנפש השנית שנמצא דווקא בישראל? היא חלק אלוקה ממעל ממש. כאן ידועה השאלה המפורסמת: למה האלטער רבי קורא לנפש האלוקית נפש השנית? הכוונה ״השני״ מראה על דבר שני בחשיבות, כאילו משהו שני, משנה. נפש השנית זה הנפש העיקרית. האלטער רבי היה צריך להתחיל קודם כל לבאר את הנפש היהודי, את הנפש המהותית של יהודי אמיתי. אחרי זה להגיד שנפש השני זה בהמית. האלטער רבי הופך את הסדר, קודם כל מסביר נפש הבהמית, אחר כך מסביר את הנפש האלוקית. יש על זה כמה ביאורים שמסבירים אצל חסידים. בעצם יש לזה יסוד במאמרי... דבר ראשון, פשטות בנוגע לזמן. מכיוון שבזמן אז הדבר הראשון נכנס לנפש הבהמית. לפתח חטאת רובץ. הנפש הבהמית נכנס מיד בלידה, בשעה שהנפש האלוקית נכנס בגיל שלוש עשרה. תחילת כניסתה זה בברית מילה, אבל גמר כניסת נפש הקדושה זה בגיל שלוש עשרה. וממילא מכיוון שהסדר הזמני מקדים, מקדים קודם לבוא נפש הבהמית. לכן קודם האלטער רבי מסביר נפש הבהמית, אחר כך מסביר, מקדים את הנפש של, מסביר את הנפש של, מ־מ־מסביר את הנפש שבא אחר כך, הנפש השנית. זה הסיבה למה גם כן בקהלת הנפש הבהמית נקרא זקן, מלך זקן וכסיל, והנפש האלוקית נקרא ילד, ילד חכם ומסכן. נפש הבהמית נקרא זקן בגלל שהוא מקדים קודם.

02:21 דובר 1 הוא יותר זקן. זה ביאור הפשט. אחרי זה יש ביאור יותר פנימי. זה בחסידות הרי של נפש הבהמית, השורש היא יותר גבוה מנפש האלוקית. השורש של נפש הבהמית זה מעולם התוהו. נפש האלוקית מגיע מתיקון. מכיוון שתוהו קודם לתיקון, אז לכן האלטער רבי מקדים להסביר קודם כל את עניין התוהו, נפש הבהמית, ואחרי כך מסביר, מבאר את העניין של נפש האלוקית, שזה מגיע מתיקון. זאת אומרת שבא לתקן את העניין של מעולם התוהו. אז בחסידות העניין מוסבר יותר בהרחבה, מוסבר בחסידות מה באמת הסיבה, מה באמת הטעם האמיתי למה זה שהקדוש ברוך הוא עשה שהנפש הבהמית נכנס קודם ורק אחרי שלוש עשרה שנה נכנס הנפש האלוקית. לכאורה שלוש עשרה שנים אנחנו חיים כמו בהמות רק עם נפש הבהמית וכל מיני תאוות וכל מיני דברים, ורק בגיל שלוש עשרה, גוט מורגן, מגיע הנפש האלוקית. זה לא... זה לא... זה לא מתאים, זה לא נכון, זה לא צודק. היו צריכים לבוא ביחד או הפוך, שיבוא קודם אלוקית אחר כך הבהמית. אבל זה מוסבר במאמרי חסידות על יסוד הפסוק, ״מעט אור דוחה הרבה חושך״. אנחנו הרי רואים שמעט אור דוחה הרבה חושך, כל שכן הרבה אור. אז אילו יצויר אם הנפש האלוקית היה נכנס ראשון או היה נכנס ביחד, אז ברגע שבן אדם היה רואה את האור של הנפש האלוקית, את ההרגש קדושה, אז הוא היה נמשך לזה ולא היה בכלל שייך שבן אדם יהיה נמשך לצד השני, לצד הרע. היה מופרך לגמרי. וממילא לא היה את המלחמה שהקדוש ברוך הוא רצה שיהיה המלחמה בשתי הנפשות. במילים אחרות לא היה עניין של ״ובחרת בחיים״, שבן אדם יצטרך

04:23 דובר 1 לבחור בכוחות עצמו את הבחירה בדרך החיים ודרך הקדושה ודרך התורה והמצוות. כי אם בן אדם היה רואה את אור הקדושה אז היה נמשך לזה. הטבע נמשך לאור, טבע. הטבע הזה נמשך לאיזו קדושה, והקליפה היו מתרחקים מזה לגמרי. אז כדי שיוכל להיות מלחמה ושיהיה מלחמה שווה, אז קודם כל הבן אדם נשרש אצלו נפש בהמית, שלוש עשרה שנה נשרש אצלו נפש בהמית, ענייני עולם הזה הוא מתרגל אליהם, נהיה אצלו התרגלות על ענייני אכילה, על שתייה, ענייני גשמיות, משחקים וכולי וכולי. מגיע לגיל שלוש עשרה שמתחיל להיכנס הנפש האלוקית. אז כאן מתחיל מלחמה, כי מצד הרגילות שלו, מצד השרשה שלו, מצד ההתרגלות שלו כל החיים מתרגל לסוג חיים יותר בהמי, חומרי, ועכשיו הוא מתחיל להרגיש שיש משהו יותר עמוק. יש אלוקות, יש... יש עבודת השם, אבל הוא כבר רגיל לצד השני, אז זה מלחמה. אבל אם היה נכנס ביחד אז לא היה מלחמה בכלל. היה חסר כל עניין של בחירה. ולכן האלטער רבי גם כן בחסידות בורא מסביר קודם כל את הנפש הראשונה, שבהמית, שזה קודם כל נכנס לבן אדם, נשרש אצלו, נהיה חלק ממנו, ורק אחר כך מתחיל להיכנס הנפש האלוקית, שהוא בא לתקן ולזכך את כל הבלגן שהנפש הבהמית עשה.

05:43 דובר 2 שיש נפש בהמית, יש לו אחר כך עליית נפש האלוקית. זה לא בגלל שנפש בהמית מתחיל כבר.

05:50 דובר 1 כן, אבל זה מלחמה. זה יותר קשה כבר. אם לכתחילה היו נכנסו ביחד אז בכלל לא היה מלחמה. לא היה בכלל שום עניין של מלחמה. בן אדם היה נמשך לאלוקות והיה בפועל ממש, היה, היה, הבן אדם היה נהיה צדיק גמור ולא היה לו בכלל שום משיכה לענייני עולם הזה. היה, היה חיים יותר טובים. נו, אבל מה אפשר לעשות? הקדוש ברוך הוא רצה. אנחנו נצטרך לעבוד קשה. אה?

06:16 דובר 2 מה זה לעבוד כל יום?

06:18 דובר 1 לעבוד על זה כל יום. נו, יראת שמיים. אל תיקח ויסבר חשבון ליום שבחסידות מוסבר כמוחין דקטנות, מוחין דגדלות. בגיל שלוש עשרה זה גיל שאז נכנס מוחין דגדלות, ויש על זה הסברים גם כן. למה בדיוק בגיל שלוש עשרה ולא יום לפני זה ויום אחרי זה? יש על זה הסברים. כמובן, האלטער רבי אומר ״בישראל״, זאת אומרת שזה שייך רק אצל יהודי, והוא אומר ״היא חלק אלוה ממעל ממש״. מה המהות? בארבע מילים האלטער רבי מבטא, מדגיש מה המהות של הנפש האלוקית: חלק אלוה ממעל ממש. הפסוק הזה, ״חלק אלוה ממעל״, זה לא חידוש של האלטער רבי. זה פסוק, פסוק באיוב. יש רק הבדל קטן מאוד, שההבדל הקטן הזה זה כל ההבדל. זה החידוש של האלטער רבי: המילה ״ממש״. באיוב כתוב ״חלק אלוה ממעל״, אבל האלטער רבי מוסיף את המילה ״ממש״, וזה כל העוצמה של האלטער רבי בתניא. למה? כי במפורש בתנ״ך, באיוב. אז הרבה מפרשים מפרשים מה הפשט של ״חלק אלוה ממעל״. אז כתוב, ורוב המפרשים מפרשים שזה הולך על הדעת. אדם יש לו דעה, שכל, ושכל זה משהו, בעצם משהו שמגיע מלמעלה. ״הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע״. זאת אומרת, עניין הדעת זה משהו אלוקי שהקדוש ברוך הוא נתן במתנה לאדם, וזה הפשט. ״חלק אלוה ממעל״, עניין של דעת, עניין של עבודת הסוגיות. זה הפשט. מפרשים, מפרשים. אז ממילא זה לא כפשוטו, ״חלק אלוה ממעל״. זה בדרך משל. לפעמים אפילו כתוב במפרשים שזה מליצה, שהכוונה זה רק לרמז על השכל, שהשכל זה משהו מאוד רוחני, לכן זה נקרא ״חלק אלוה ממעל״. האלטער רבי שולל את כל הפירושים האחרים, והאלטער רבי

08:24 דובר 1 מוסיף את המילה ״ממש״, שהכוונה זה כפשוטו, שנשמה של יהודי זה חלק ממש, כפשוטו, חלק אלוה ממעל ממש. הכוונה הפשוטה, קום איל פו, זה חלק מהקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא הכניס חלק מעצמו כביכול בתוך היהודי. זה האופי של האלטער רבי, וזה בעצם המהות של, של, של, של יהודי, שהאלטער רבי מסביר. כל העולם חוקר. כל העולם חוקר מה זה יהודי. יש חקירות וסברות ופלפולים, וזה בכל העולם, יהודים וגויים כביכול כולם. מה הגדר של יהודי? מה, בלי ללמוד חסידות אין לנו את ההגדרה הקולעת, ההגדרה המדויקת מה זה יהודי. יהודי זה אחד שעושה פעם מצוות. יהודי זה שנולד לאמא יהודייה. יהודי זה משהו בגנים. איך אומרים, גנים? איך אומרים את זה בדיוק? גנים? יהודי זה משהו. איך? מה זה? מה זה הדבר הזה, הבריאה הזאת המשונה שנקרא יהודי? מה זה בדיוק? וממה זה עשוי? מה עושה אותו כל כך מיוחד? יש בזה עומק. היו כאלה שטענו שיהודי זה אחד שיש לו מדינה, והיו כאלה שטענו שיהודי זה אחד שיש לו שפה, וכאלה שיהודי זה תורה, כבר יותר עדין. כל מיני, כל מיני, כל מיני דברים, שכל הדברים האלה מובן שהם לא מדגישים, לא מבטאים את המהות של יהודי. אפילו אם אחד יגיד שיהודי זה אחד שנולד לאמא יהודייה, זה גם כן לא מדגיש. זאת אומרת, זה רק מעביר את הקושיה מהבן לאמא. אבל למה היא יהודייה? סוף כל סוף הנקודה היא מה שהאלטער רבי אומר כאן, שיהודי פירושו ״חלק אלוה ממעל״. יש, מאוד מעניין, ספר הכוזרי. הכוזרי אומר, הוא מאוד חזק. כמובן, כשלומדים בתניא, על ידי התניא זה מובן הרבה יותר, אבל הכוזרי אומר, הוא מאוד חזק.

10:17 דובר 1 הוא שואל אותו, הכוזרי שואל את החכם, שאומר לו: תשאל אותו מה זה, תסביר מה זה יהודי, מה זה יהודי, מה ההבדל בין יהודי לגוי? משהו כזה. אז מאוד מעניין איך שהוא עונה לו. אומר לו: הרי ידוע שהעולם מחולק לד׳, לד׳, איך אומרים, ארבע, ארבע סוגים. יש דומם, יש צומח, יש חי ויש מדבר, והחילוק בין אחד לשני זה חילוק מהותי. זה חילוק מהות. זה מהות אחרת. צומח זה מהות אחרת מדומם. יש בו עניין עצמי. זה לא יהיה אף פעם דומם. צומח זה צומח ודומם זה דומם. אבן לא יתחיל לצמוח, ועץ זה לא אבן, זה סוג אחר. צומח לחי אותו דבר. זה מהות אחרת, מהות החיים. בצומח אין את המהות הזו. מדבר וחי ודאי זו מהות אחרת. זה בעל שכל וזה בהמה. כן, בן אדם אף פעם לא יוליד בהמה. בן אדם יוליד בן אדם ובהמה תוליד בהמה. זה מהות אחרת לגמרי. אז אומר לו הכוזרי, שתדע לך, אומר לו החכם שמדבר עם הכוזרי. זה כתוב בצורה של ויכוח. אז אומר: תדע לך שבאמת יש חמישה דברים. עד עכשיו ידעת שרק ארבעה דברים יש: דומם, צומח, חי ומדבר. באמת יש חמש: יש דומם, צומח, חי, מדבר ויהודי. במילים אחרות, הוא מסביר לו שההבדל בין יהודי וגוי זה לא הבדל בפרט. זה לא הבדל, כמו שאני אגיד, ההבדל בין חי למדבר זה לא הבדל בפרט. להגיד שמדבר זה בעל חי רק הולך על שתיים, לא על ארבע. זה מהות אחרת. מדובר במהות, זה סוג אחר. יהודי וגוי זה הבדל במהות. זה מהות אחרת. אבל בסופו לא מסביר מה כל כך המהות אחרת. על פי האלטער רבי זה כאן.

12:12 דובר 1 זה מובן מאוד. זה לא סתם מובן, עד כדי כך זה מובן שאנחנו, לפי מה שלומדים כאן בתניא, אנחנו נגיע למסקנה שההבדל, שההבדל בין יהודי לגוי זה הרבה יותר רחוק מההבדל בין גוי לבעל חיים, ומדבר לחי, ומדבר לדומם אפילו. למה? כי כל הארבעה סוגים, מן הסתם שכל אחד הוא מהות אחרת ואין ערך אחד לשני. אבל יש צד השווה שכולם הם גדר נברא, כולם נבראים. זה מדבר וזה חי וזה צומח. כולם הם מציאות נברא. יהודי, אומר האלטער רבי, הוא לא נברא, בורא. הוא חלק אלוה ממעל. זאת אומרת, זה מהות של בורא. זאת אומרת, הדיסטנס, המרחק בין יהודי לגוי זה מרחק הרבה יותר, אין ערך הרבה יותר. זה אין ערך לגמרי. זה בורא ונברא. יהודי בעצם זה לא פשט עוד נברא באופן יותר נעלה, זה סוג אחר לגמרי. זה בורא, חלק אלוה ממעל. וזה מסביר את כל השאלות למה אצל יהודים רואים את העניין של עם ישראל חי, עניין הנצחיות, עניינים של, של הרפסדים, כל מיני דברים שההסבר היחיד לזה זה הנקודה הזאת, כי יהודי בעצם הוא לא נברא, בורא. יש לו את כל התוכן של הקדוש ברוך הוא, על כל פנים. זה הפשט. חלק אלוה ממש. כן.

13:34 דובר 3 הנשמה של הבן זה הגוף.

13:36 דובר 1 הנשמה מלבישה את הגוף. אז ממילא זה בסוף בסוף זה גם בגוף. כן, ההבדל הוא שהנשמה, גם הפרט לא מתבטל. זה הגיע לגוף. אז יש גופים שמתים וקיימים, אבל סוף סוף גם הגוף לא יתבטל. זה מה שהרבי מסביר, שסוף סוף הגוף אצל יהודי גם כן קיים לנצח. עצם הגוף, שזה עצמות, כי סוף סוף הנקודה הזאת של חלק אלוקה ממש חודרת גם בגוף. שיחה של הרבי, זה לא נוגע לכאן. אולי כן נוגע. בעצם ככה זה מגיע לפירוש של המילה ממש. אז ידוע שהפרידיקער רבי פירש את זה בשני אופנים, שממש יש לזה שני עניינים: ממש אלוקות, כמו שדיברנו עכשיו. כן, שזה ממש חלק אלוקה. זה לא רק דרך מליצה, דרך משל, זה ממש חלק אלוקה. יש עוד פירוש, אומר ממש מלשון מישוש, זה ההיפך. חלק אלוקה ממעל ממש, שהנשמה היא חלק אלוקה ממעל באופן של מישוש. זאת אומרת שזה בא גם ומתלבש בגוף הגשמי, שזה לא הפשט שהנשמה היא חלק אלוקה ממעל כשהיא נמצאת למעלה באצילות. אבל כשהנשמה יורדת למטה, מפסיקה להיות חלק אלוקה ממעל? אומר: חלק אלוקה ממעל ממש, בממשות. איך שהנשמה מלובשת בגוף הגשמי והחומרי, שמה חלק אלוקה ממעל ממש, ממש חלק אלוקה. וזה דווקא העניין שיש דווקא אצל יהודי ואין בשום דבר אחר. זה עניין של דווקא אצל יהודי, שיהודי גם כשהוא בממשות. יש דברים שלמעלה זה אלוקות, אבל כשזה מגיע, זה, זה, זה נהיה נברא, זה נהיה משהו אחר. כשיורד למטה בממש, חלק אלוקה זה רק אצל יהודי. אחרי זה יש את הסיפור שהקשר לזה. אחרי זה ההסברה, זה סיפור אחד שמסביר את השני. שהצמח צדק למד את התניא והוא היה

15:34 דובר 1 לו ספק כמה שבועות. הוא ישב והתבונן ולא הבין מה הפשט. אומרים חלק אלוקה ממעל ממש, שלכאורה ממעל, היום יום הרבי מביא את זה, שממעל וממש הם שני הופכיים. ממעל זה תכלית הרוחניות, ממעל, משהו שלמעלה מזה לא יכול להיות. ממש זה תכלית הגשמיות, מישוש. אז מה נשאר? זה חלק אלוקה ממעל או זה ממש? זה שני הופכיים. הוא התייגע איזה כמה שבועות עד שהוא הלך, שאל את הרבי. נראה לי, לא זוכר את... אולי אני מערבב שני סיפורים. על כל פנים הוא אמר לו שזה כל הפלאה, זה כל ההפלאה של היהודי. ההפלאה של יהודי זה שהוא שני הדברים האלה ביחד, שהוא רוחני שברוחני, אף על פי כן פועל בגשמי שבגשמיות. זאת אומרת, מה זה יהודי בעצם? באופן הזה זה מאוד נוגע, כי זה, זה מבטא את המהות של יהודי. אם יבוא מישהו ויגיד, אתה יודע מה זה יהודי? יהודי זה חלק אלוקה. זה עדיין לא הסביר מה זה יהודי. אם יבוא מישהו ויגיד, אתה יודע מה זה יהודי? שהוא נמצא בעולם הזה הגשמי ועושה, זה גם לא יהודי. יהודי זה בדיוק שני הנקודות הקצוות האלה, ממעל וממש, שהוא רוחני שברוחני. שמצד אחד יהודי כל המהות שלו זה חלק אלוקה, רוחני שברוחני, הדבקות הכי נעלית באלוקות. ויחד עם זה הוא נמצא ממש בממשות של גוף. הוא ממשיך את האלוקות כאן בגשמיות, של מה זה גשמיות, וזה המהות של יהודי. אחרי זה יש שיחה אחרת שהרבי העמיד, אולי זה היה התשובה. בהמשך לזה שני סיפורים שאני מערבב בין שני סיפורים, אבל הביאור זה, זה הביאור. אני לא זוכר בדיוק באיזה, באיזה מקום, מאמר

17:24 דובר 1 באופן הזה, מקום באופן הזה, ואם יהיה, נראה לי כתוב באופן הזה, שאומר שממעל וממש זה רוחני שברוחני בגשמי שבגשמיות. אבל במקום אחר מובא, אל תראה בעניין, שממעל זה רצוא וממש זה שוב. זה הפשט, ממעל ממש: ממעל זה רצוא וממש זה שוב. זאת אומרת שמה המהות של יהודי? החיבור של שני הופכים. הגדר של איד, של יהודי, שהוא מצליח לחבר שני הופכים. מצד אחד אצל יהודי יש כל הזמן תנועה של רצוא, כל הזמן תנועה של עלייה, ולצאת ולהתקרב יותר למעלה, לצאת מעצמו, אלוקות לגמרי, ממעל, וביחד עם זה תנועה של שוב, לרדת לעולם ולפעול דין ונקיטה ולהיות בגשמיות. ושני ההופכים האלה זה המציאות של יהודי, ממעל וממש ביחד. זה המהות של יהודי. זה בעצם, מספרים. מספרים ככה אצל חסידים, שפעם אחת נכנס איזה יהודי אצל ר' אייזיק מהומיל, היה מהראשי חסידים, ונכנס שם יהודי זקן כזה, עני מרוד, פשוט. הוא נכנס והיה מאוד שמח. ראו עליו שמחה גדולה בפנים. אז, אז שאלו אותו. ראו שזה משהו שצריך להיות או צדיק נסתר או יש לו איזה משהו מיוחד. ראו עליו שיש לו איזה פנים מאירות כאלו. משהו מיוחד צריך להיות. בקיצור, לקחו אותו והתחילו לתת לו לחיים והתחילו לנסות לפתוח לו את הפה שיגלה את הסוד מיהו. בהתחלה הוא אמר שלא, שום דבר לספר. הוא איש פשוט, עני מרוד. ככה הוא בא לאסוף כסף. הוא לא, אין לו שום... אבל לא, אתה, יש לך איזה סוד? למה אתה כל כך שמח? למה אתה כל כך, רואים עליך זיו בפנים? אז אני אגיד לך את האמת. אני לפני כך וכך שנים, הרבה שנים, הייתי פעם אלי אושנה. אז זה

19:26 דובר 1 היה אחרי פטירתו של האלטער רבי, אבל הוא מספר שהיה בליוזנא בזמן של האלטער רבי. הייתי פעם בליוזנא ובדיוק האלטער רבי יצא. והאלטער רבי אמר מאמר, בכלל זה היה לפני פטרבורג, כשהאלטער רבי היה אומר מאמרים קצרים של כמה מילים. אז שמעתי שהאלטער רבי אמר בניגון, האלטער רבי אמר בניגון: ככה כתוב, הושיט הקדוש ברוך הוא אצבעו הקטנה ביניהם ושרפם, מלאכים. למה מגיע לבן אדם משהו? אז הקדוש ברוך הוא הושיט אצבעו הקטנה ביניהם ושרפם. אז האלטער רבי אמר, מה פירוש אצבעו הקטנה? אצבעו הקטנה זה נשמה. הקדוש ברוך הוא הראה למלאכים מה זה נשמה, אז הם נשרפו. מלאכים ראו מה זה נשמה, נשרפו, התבטלו לגמרי, כי נשמה היא יותר ממלאך. וזה היה הדבר היחיד ששמעתי מהאלטער רבי, והמילים האלה שהאלטער רבי אמר, האלטער רבי אמר שנשמה, הקדוש ברוך הוא הראה למלאכים נשמה אז נשרפו והתבטלו כי נשמה היא גבוהה ממלאך, פעל אצלו כזאת השפעה וכזאת שמחה שמאז עד היום אז אני בן אדם שמח, נהייתי בן אדם שמח. הרגשתי את המעלה של הנשמה שלי. חלק אלוקא ממעל. האלטער רבי באות אחת הפך את היהודי הזה ועשה ממנו, שהיה ירא, שלא יירא את הנשמה. על דרך זה היה את הסיפור של ר' שמואל מונקעס עם רבי קושילעפלא[?]. בקיצור, על כל פנים, הוא היה איש פשוט והוא שמע מהאלטער רבי, שהאלטער רבי אמר שהנפש האלוקית נמצאת בצד ימין והנפש הבהמית נמצאת בצד שמאל. אז הוא קפץ לחלון של האלטער רבי באמצע תפילה, נכנס דרך החלון כי הגבאי לא רצה לתת לו להיכנס, והוא צעק: "רבי, תחתוך לי את הצד השמאלי". והאלטער רבי אמר: "ואתה מחיה את

21:20 דובר 1 כולם". האלטער רבי אמר את המילים "ואתה מחיה את כולם" ואז התחיל להאיר אצלו הנשמה. חסידים אמרו שזה לא-- שזה היה ווילד של קושילעפלא[?], זה לא דרך החסידות. זה היה מיוחד, שהאלטער רבי בדרך כלל חסידות זה היה ווילד אחד עשרה. אצלו היה שהאלטער רבי אמר "ואתה מחיה את כולם", אז הכניס אצלו שהתגלה אצלו הנשמה. אבל האמת היא שאצל כל אחד מאיתנו יש את החלק אלוקא ממעל הזה ממש, וזה המהות שלי. זה המהות שלי. נו, אמרנו שאנחנו נדבר ווארט ונגיע לעניין בית המקדש. אז יש ווארט בדיוק שייך לפסוק של השבוע, וזה ווארט מר' לוי יצחק גם כן. הרבי הביא את זה בשם ר' לוי יצחק, האבא שלו. הרמב"ם אומר, למדנו את זה כבר נראה לי כאן בפרק א', שאסור לבנות עץ בולט בעזרה. הראב"ד שואל עליו, הרי איך יכול להיות? הרי היה לשכת העץ, שזה היה הכהן גדול, והיה לו לשכת העץ. אז על פי נגלה הרבי מסביר שזה לא סותר, כי הרמב"ם אומר שאסור לבנות עץ בולט, וזה לא היה בולט. קראו לזה לשכת העץ, אבל זה לא היה מעץ בולט. זה היה מכוסה עם סיד, רק עץ בפנים, וזה מותר. אבל הרבי שואל, סוף כל סוף למה קראו לזה לשכת העץ אם עץ זה דבר בבית המקדש, זה דבר לא טוב, אז למה קראו לזה, לשכת הכהן גדול, לשכת העץ? היפך העניין של "לא תטע לך אשרה כל עץ". אז הרבי מביא בשם ר' לוי יצחק שהסיבה למה קראו לזה עץ, כי מכיוון שהכהן גדול שייך להאריך ימים, עניין הכהן גדול זה עניין האריכות ימים. אז... וכתוב הרי בגמרא שהכהנים גדולים בבית ראשון היו מאריכים ימים, וכהן גדול שייך להאריכות ימים. מה

23:01 דובר 1 הקשר לפסוק של השבוע? אז הוא מביא שזה מה שרואים ש"וישב בה עד מות הכהן הגדול", שהבן אדם שהרג בשוגג היה נשאר בערי מקלט עד מות הכהן הגדול. שואלת הגמרא למה עד מות הכהן הגדול? והגמרא אומרת שבגלל שהכהן גדול מאריך ימים של אדם וזה קיצר ימים של אדם, אז לכן הוא צריך לחכות עד מות הכהן הגדול. זה ככה הגמרא אומרת. אז רואים מזה שעניין הכהן גדול זה עניין האריכות ימים. הוא מסביר את זה גם על פי קבלה, על פי חסידות, שכהן גדול זה חסד וחסד קשור עם האריכות ימים. ומסביר שלכן היה לשכת העץ, כי עץ זה שייך להאריכות ימים. כתוב "כימי העץ ימי עמי". כשרוצים להדגיש עניין של האריכות ימים אז מביאים דווקא משל מעץ, "כימי העץ ימי עמי". זאת אומרת שעניין העץ מבטא את העניין של האריכות ימים, ולכן מכיוון שלשכת הכהן גדול עניינו אריכות ימים, והכהן גדול פועל אריכות ימים בתוך בכלל, בכלל ישראל, על ידי אביו של הכהן גדול הוא פועל אריכות ימים בכלל ישראל. אז על ידי זה, אז לכן גם ללשכה קראו, אף על פי שלא היה עץ בולט, קראו לזה לשכת העץ כדי להדגיש את עניין האריכות ימים שמגיע מהכהן גדול.