ביאור הטעם שאין תוקעים בראש השנה שחל בשבת על פי חסידות

00:01 דובר 1 כי אנחנו נדבר היום על הסוגיה של יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת. במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. נדבר את העניין איך שזה על פי חסידות. כי יש גם הרבה מה ללמוד פה בדרך הנגלה פשוט, גם בגמרא, משנה, גמרא, רש"י, תוספות, מפרשים. יש הרבה עניינים, אה, מה לעיין בסוגיה. ויש גם בתורת הרבי כמה מקומות שנדבר גם על החלק הנגלה של הסוגיה. יש את הליקוטי שיחות בחלק ז', שיחה של פסח, ששם הרבי מדבר כמה וכמה עניינים על פי נגלה בסוגיה הזאת. למה רק בראש השנה? למה לא בפסח? מעניין. הרבי מביא כמה ביאורים על פי נגלה ואחר כך הוא שולל אותם. שיחה נפלאה עם הרבה הערות בסוגיה. יש גם מהרבי על האלטער רבי. הרבי אומר-- הרבי כתב לרב... הרבי כתב לרב... איך קראו לו? ש-- כתב אה, זוין, שהאלטער רבי יש לו חידוש מפתיע בסוגיה הזאת, בהלכות, בהלכות ראש השנה. והרב זוין שאל מה, מה מפתיע? שהוא לא ראה הפתעה, שהאלטער רבי לא אומר שום חידוש, הוא רק מעתיק את לשון הרמב"ם. והרבי מראה לו שיש שמה הפתעה מאוד גדולה, ויש על זה אריכות מכתבים בין הרבי לרב זוין. ואחרי זה יש גם כן במכתבים באגרות קודש עוד מכתב בנושא הזה. ב-ב-ברשימות שיצא אחרי ג' תמוז יש גם רשימה מיוחדת, רשימה יותר באריכות, ששם הרבי מסביר, אה, באריכות גדולה את הסוגיה הזאת פשוט על פי נגלה. אז יש הרבה מה לדבר גם בנגלה, אבל היום נדבר קצת בענייני חסידות העניין. חסידות אנחנו זכינו שיש מכל הרביים. נתחיל מהאלטער רבי בעצמו בליקוטי תורה. יש את המאמר ד"ה להבין המשנה יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת.

02:16 דובר 1 המאמר הזה האלטער רבי אמר בראש השנה שחל בשבת בשנת תקע"א. זאת אומרת, זה מהמאמרים שהאלטער רבי אמר ממש בסוף, סוף שנת תקע"א. זה היה כבר ממש בתקופה האחרונה, בשנים האחרונות. המאמר הזה נדפס בליקוטי תורה, ויש גם כן מאותו מאמר נוסח אחר מהמיטעלער רבי שנדפס בסידור, סידור עם דא"ח. שמה יש גם כן אותו מאמר עם שינויים, תוספות וחילוקים מכאן לכאן. המאמר שבליקוטי תורה זה לכאורה, אה, בנוסח של הצמח צדק, כמו כל הליקוטי תורה. זאת אומרת, מהגהות של הצמח צדק. המאמר בסידור זה הנוסח של המיטעלער רבי. פשוט שניהם היו באותו ראש השנה תקע"א. יש גם כן בצמח צדק באור התורה כמה מאמרים יום טוב של ראש השנה, אבל דרך זה אצל רבותינו נשיאינו, כשהיה קביעות של ראש השנה שחל בשבת אז היו מאמרים עם הדיבור המתחיל הזה. אצל הרבי הרש"ב כולם יודעים את ההמשכים, המשכים גדולים של הרבי הרש"ב, והכי גדול זה תרס"ו. מתחיל יום טוב של ראש השנה. יש גם בתרס"ח ההמשך יום טוב של ראש השנה, ואחרי זה יש מהרבי הריי"צ. יש גם כמה המשכים שמתחילים יום טוב של ראש השנה. אחד מהם זה בתש"י. ההמשך האחרון של הרבי הריי"צ, שזה באמצע, בעצם זה מתש"ב, גם זה מתחיל יום טוב של ראש השנה. יש עוד כמה המשכים של הרבי הריי"צ תוך, תוך שנות חייו. מהרבי אנחנו גם כן יודעים כמה וכמה מאמרים שזכינו שהרבי דיבר יום טוב של ראש השנה שחל בשבת. בעיקר מעניין שמל"ג. עד ל"ג אין שום מאמר של יום טוב של ראש השנה שחל בשבת מהרבי. למרות שהיה כמה קביעויות של ראש השנה שחל בשבת בשנים הראשונות. אף על פי כן,

04:16 דובר 1 בגלל שהרבי היה אומר את המאמר בסוף היום השני, אז במילא בפשטות זו הסיבה על פי פשטות העניינים שהמאמרים של הרבי כבר לא, לא התחילו עם יום טוב של ראש השנה. אבל, אבל אחרי ל"ג הרבי התחיל להתוועד בערב ראש השנה. מתש"ל הרבי התחיל להתוועד בערב ראש השנה. עד תש"ל הרבי לא היה מתוועד בערב ראש השנה. רק פעם, פעמיים, אבל בדרך כלל הרבי לא התוועד בערב ראש השנה. זה לא היה סדר כזה. אבל אחר כך בל"ג הרבי התחיל באופן קבוע להתוועד בערב ראש השנה, וממילא יצא כשהיה ראש השנה שחל בשבת אז ברוב הפעמים הדיבור המתחיל של המאמר היה יום טוב של ראש השנה שחל בשבת. אז יש את המאמר של ערב ראש השנה תשל"ג, למשל, שאז היה ראש השנה שחל בשבת והמאמר הזה זה גם מוגה במלוקט. יש את המאמר שהרבי הגיה את זה בראש השנה תש"נ, שהיה ראש השנה שחל בשבת. אז הרבי הגיה את המאמר הזה שמדבר גם כן על התניא, שני הפרקים-- על שלושת הפרקים הראשונים. תניא מתחיל פרק בליקוטי, כי זה קשור עם הצמח צדק, שהאלטער רבי התחיל להגיד את התניא כשנולד הצמח צדק בראש השנה תק"נ. תש"נ היה מאתיים שנה, אז לכן המאמר שהרבי הגיה היה המאמר הזה שמסביר את התחלת התניא. אחרי זה היה כמה פעמים ל"ה, ל"ו, תש"ט וכולי. ל"ג. כל פעם שהיה ראש השנה שחל בשבת כמעט היה המאמרים של יום טוב של ראש השנה של הרבי, וכל פעם הביאורים מצד אחד מיוסדים על המאמר של האלטער רבי, ומצד שני בכל מאמר יש ביאור כזה או אחר. אני רוצה היום לסכם קצת. דבר ראשון את הביאור היסודי איך שזה במאמר של האלטער רבי, שזה בעצם היסוד לכל המאמרים, ואחרי זה

06:12 דובר 1 נדבר על החידוש שיש מהרבי. מה הרבי מוסיף? והרבי יש כמה הוספות וביאורים מעניינים שנותן, מוסיף שלמות לכל הסוגיה הזאת. עכשיו השאלה בעצם בחסידות, השאלה במאמר של האלטער רבי, השאלה היא מאוד מעניינת. מה השאלה? השאלה היא למה דחו מצוות עשה של תקיעה בשופר בראש השנה שחל בשבת? זה בעצם השאלה. לכאורה, רק בגלל גזירה דחו כזה דבר. עכשיו, כשמסתכלים בעומק השאלה, אז מעניין שהשאלה הזאת מורכבת משני חלקים. בהרבה מהמאמרים העומק של השאלה מיוסד על דווקא מצוות תקיעת שופר. זאת אומרת, עצם העניין שחכמים יכולים לדחות מצוות זה לא חידוש. חכמים יש להם כוח לעקור גם דברי תורה, כידוע, אבל מדובר פה על מצווה מיוחדת. זאת אומרת, השאלה היא מיוחדת דווקא על המצווה הזאת, מכיוון שמדובר פה על ראש השנה ותקיעת שופר. אז יש הרבה מאמרים, למשל בתרס"ו, המאמר של תרס"ו, הרבי הרש"ב מאריך חצי מאמר להסביר את גודל העילוי של מצוות תקיעת שופר. ותרנ"ט גם כן. תרנ"ט קצת יותר בקיצור. תרס"ו זה ממש באריכות. על דרך זה במאמר של הפרידיקער רבי שמיוסד על זה גם כן הוא מאריך מאוד. לפעמים מאמר שלם אצל הפרידיקער רבי רק בשאלה. זאת אומרת, מסבירים את גודל העילוי של תקיעת שופר, שתקיעת שופר זה לא סתם מצווה, אלא זה מצווה כללית, מצווה שנוגעת לכל השנה כולה. כל ההשפעה של כל השנה מגיעה מראש מתקיעת שופר. ותקיעת שופר זה גם עניין של תשובה, ותשובה זה מכפר על כל המצוות. וכיוצא בזה כמה וכמה עניינים וגודל העילוי של תקיעת שופר, וממילא זה עושה את הקושיה יותר חזקה. על כזו מצווה היו צריכים חכמים לא לוותר על זה רק בגלל גזירה דרבה. זה ועוד אחד ועוד

08:22 דובר 1 שני-- מעניין. יש מהם אומרים שהם מדגישים את הצד השני, שלכאורה החשש זה חשש רחוק. כאילו הצד השני, שהגזירה לא גזירה כל כך חמורה, כי כל הגזירה זה רק הדיוט וקל דעת. תראה, אז יש מאמרים שבכלל לא מביאים את החלק הזה. יש מאמרים שמביאים את זה, ומשמע שזה עיקר השאלה בכמה מהמאמרים: והלא החשש הוא הדיוט וקל דעת. זאת אומרת, כל הבעיה הזאת של שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים, אז צריכים להיות בשביל זה גם הדיוט וגם קל דעת. הרי הוא מסביר במאמר של המדגים[?] שזה שתי חסרונות. גם להיות הדיוט בגלל שהוא, הוא לא יודע ש-ש-שאת ההלכות של תקיעת שופר, וצריכים להיות הדיוט עם הארץ וקל דעת שהוא לא שם לב שזה שבת והוא מסתובב עם שופר ברשות הרבים. אז זה שתי, שתי, שתי בעיות, גם הדיוט וגם קל דעת. אז זה עושה את זה יותר רחוק, שזה לא-- כמעט לא מצוי. אז איך דחו את המצווה הזאת? עם גודל העילוי הזה, זה בסוף שאלה מהצד השני. יש איזה מאמרים, אני לא זוכר כל, מה, צריכים לבדוק. לפעמים במאמרים מסוימים זה כתוב כמו, ועוד, כמו שזה שתי שאלות. שאלה אחת זה על עצם העניין, למה דחו את זה? ועוד שכל החשש זה רק מזה. אז יש מאמרים שהנוסח הוא ככה, יש הנוסח הוא ככה. סתם זה מעניין בגלל השאלה. אז ממילא במסקנה נקודת השאלה בחסידות זה למה דחו את המצוות עשה של תקיעת שופר שחל בשבת? זה ש-- זה השאלה. עכשיו עוד פרט אחד שמדייקים. הרבי מדייק את זה במיוחד בנוסח של השאלה, שהלשון ברוב המאמרים זה למה דחו. לפעמים כתוב באיזה מאמרים הלשון זה למה עקרו? עקרו. כאילו שעקרו

10:26 דובר 1 את זה, שביטלו את זה. אבל ברוב המאמרים הלשון הוא למה דחו. אז הרבי מדגיש שהשאלה היא גם כן, מוסיף בעומק השאלה, אנחנו רואים זה לא שהמצווה של תקיעת שופר התבטלה בראש השנה שחל בשבת. זה לא התבטל. יש לפעמים שאתה אומר שבשבת אין את המצווה בכלל. מצווה לא קיימת, אז זה היה יותר קל אם היינו אומרים שאין בכלל את המצווה. על דרך, כמו שאומרים למשל תפילין. למה לא? למה? למה לא מניחים תפילין בשבת? כי שבת הוא אות וממילא אז אין מצווה בכלל של תפילין. אין, אין את העניין. משמע שבכלל לא קיים העניין. אבל בנוגע לתקיעת שופר אתה לא אומר שאין את העניין. והראיה, בבית המקדש היו תוקעים. משמע שבעצם המצווה קיימת גם בראש השנה ואף על פי כן דחו את זה. זה עוד הוספה בעומק השאלה שהעניין של תקיעת שופר כן קיים גם בשבת. והראיה שבזמן הבית היו תוקעים בבית שני, שחל בשבת היו כן תוקעים בבית ובכל מיני מקומות. משמע שהמצווה קיימת ואף על פי כן דחו את זה. אז זה עושה עוד יותר חזק את השאלה למה דחו את המצווה אם המצווה היא קיימת בעצם. אז איך זה שרק בגלל הגזירה דחו את זה? זה פרט אחד. זה שאלה אחת ששואלים בחסידות. לא רוצה עכשיו להיכנס, אני רק מוסיף את זה במאמר המוסגר, אבל יש גם כן בזה עצמו יש גם פלפול שלם גם בחסידות וגם בנגלה, שמביאים שבעצם הגמרא משמע שיש גם מקור בפסוק תורה שבכתב על זה. שזה לא רק גזירת דרבנן. יש דעה בגמרא שלומדת זה מפסוק. בהתחלה הגמרא שמביאה פה את הסוגיה אז הגמרא, הגמרא מביאה. כלומר רבי לוי אני לא

12:24 דובר 1 זוכר מה הלשון שמה, כן? שיש פסוק אחד אומר יום תרועה, פסוק אחד זכרון תרועה. כאן בחול, כאן בשבת. זאת אומרת שיש מקור שגם מדאורייתא ראש השנה שחל בשבת לא תוקעים, זה רק זכרון תרועה. למסקנה הבבלי לא מקבל את זה, אבל משמע שבירושלמי כן מקבלים את זה. בירושלמי משמע שכן, הם לומדים את זה מהפסוק. הרבי הרש"ב בתרנ"ט אומר שזאת מחלוקת בבלי וירושלמי. כך אומר הרש"ב בתרנ"ט. אז יש גם בזה מהרבי אריכות, ומה בדיוק העניין? גם באחד המאמרים בערב ראש השנה תשל"ו, המאמר ד"ה יום טוב של ראש השנה שהרבי אמר בערב ראש השנה תשל"ו, שזה היה אז שבעים שנה מהמשך תרס"ו. תשל"ו, כל השנה הרבי אמר מאמרים מיוסדים על תרס"ו. כמעט כל השנה המאמרים של תשל"ו מיוסדים על המשך תרס"ו, כי זה היה שבעים שנה. ואז גם כן היה המאמר ד"ה יום טוב של ראש השנה, ושם הרבי גם כן מדבר קצת על הנקודה הזאת, בבבלי ירושלמי, זה מדאורייתא, זה רק מדרבנן. אז גם זה מאמר המוסגר, ממשיך הלאה. עכשיו השאלה השנייה שיש במאמרים זה למה במקדש? למה? סליחה, למה פסוקים, אף על פי שלא תוקעים, אבל אומרים את הפסוקים של תקיעת שופר? הכוונה למוסף, כן, שבמוסף אומרים את הברכה והפסוקים של שופר. ממש אפשר. אם אין מצוות תקיעת שופר אז היו צריכים גם כן לא להגיד את הפסוקים, על דרך כמו שאנחנו לא אומרים אבינו מלכנו, לא אומרים חטאים. יש כל מיני דברים שבשבת לא אומרים, כן, במחזור אנחנו יודעים, אין אומרים בשבת כל מיני חלקים שאין אומרים בשבת. עכשיו

14:17 דובר 1 בקשת צרכיו וכולי. אז לכאורה אם אין תקיעת שופר בשבת, אז גם היו צריכים להוציא את החלק של הפסוקים של תקיעת שופר. אף על פי כן הפסוקים כן אומרים. השאלה הזאת לא נמצאת כמדומני בליקוטי תורה. זה נמצא פעם ראשונה אצל הצמח צדק באור התורה, ובמאמרים בתרס"ו יש על זה אריכות מאוד גדולה. בסיום ההמשך תרס"ו הרבי הרש"ב עושה מזה בעצם, כל הבניין של המשך תרס"ו בנוי על הנקודה הזאת. למה פסוקים כן אומרים? עוד מעט נגיע לזה. וגם כן במאמרים של הרבי יש על זה אריכות שלמה בהמשך לזה. אז בעצם למסקנה יש פה שתי שאלות. שאלה אחת זה למה דחו את תקיעת שופר של חול בשבת? את העניין של למה דחו, ראש השנה שחל בשבת, עניין של תקיעת שופר. אף על פי כן בבית המקדש כן היו תוקעים, אבל בעולם לא. זה שאלה אחת. שאלה השנייה זה למה פסוקי שופר כן אומרים? עד כאן ברור? עכשיו מה נקודת הביאור? נקודת הביאור שיש, מתחיל מהרבי, זה קשור עם הסוגיה היסודית שחסידות מסביר לנו מה קורה בראש השנה. אנחנו אומרים שבראש השנה זה בניין המלכות, בניין המלכות. המקור לזה הגמרא מסכת ראש השנה. אמר הקדוש ברוך הוא: אמרו לפניי בראש השנה מלכויות כדי שתמליכוני עליכם. שבראש השנה אנחנו ממליכים את הקדוש ברוך הוא למלך. יש על זה פרקי דרבי אליעזר ומדרשים וכולי. העניין של ראש השנה זה בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. והרבי מביא בשם רב סעדיה גאון שזה הטעם הראשון בתקיעת שופר, לפי הטעמים שמובאים בספרים, עשר טעמים. הטעם הראשון זה העניין של להכתיר את המלך. ראש השנה מכתירים את הקדוש ברוך הוא למלך. והתחלת

16:03 דובר 1 בריאת העולם היה אדם הראשון שהוא הכתיר את הקדוש ברוך הוא למלך ואמר לכל הנבראים: בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו. ומאז ... על ידי ... של ישראל, מה פשט בניין המלכות? אמרו, למה צריך מלכויות? הרי הקדוש ברוך הוא מלך. מה צריכים לעשות אותו מלך? השאלה היא יותר בעומק, שלכאורה הרי לא... אם הקדוש ברוך הוא מפסיק להיות מלך, אז היה צריך להיות שלא יהיה יותר עולם. הרי מכיוון שכל הבריאה זה על ידי המלכות. בדבר ה' שמיים נעשו, באשר דבר מלך שלטון. מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור. אם יהיה בלי המלוכה אין מציאות של עולם. כל בריאת העולם, כל מציאות העולם בנוי מן המלכות. אז אם אתה אומר שבערב ראש השנה מסתלקת המלכות, אז אין עולם יותר. אז היה צריך להיות הכל אין ואפס, כמו שכתוב בתניא, שאילו, אילו היה הקדוש ברוך הוא מפסיק לרגע להגיד את דבר ה' לא היה יותר עולם, היה הכל בטל ממציאות. העולם קיים. מה מתרצים בחסידות? שהחיצוניות של המלכות לא מסתלקת. יש את החיצוניות של המלכות, יש פנימיות המלכות. מלכות בפועל, דבר ה' ממשיך הלאה. הקדוש ברוך הוא מהווה, מקיים, לכן העולם ממשיך לחיות. אנשים מסתובבים, העולם קיים. מה הסילוק? מה העניין שאומרים שהקדוש ברוך הוא בליל ראש השנה יש את עניין הסילוק, הנסירה, כל העניין שאומרים דאורייתא, כאילו שיש לפני ראש השנה, זה בנוגע לפנימיות המלכות. מה פשט פנימיות המלכות? מסבירים בחסידות העניין של רצון ותענוג. ותשימו לב לשתי המילים האלה כי זה יגיע לביאור. רצון ותענוג. שהרצון והתענוג שבמלוכה מתעלם, הקדוש ברוך הוא כביכול לא רוצה להיות מלך ואין לו תענוג בעניין המלוכה, שזה

17:59 דובר 1 מה שמסבירים המאמרים, שזה ההבדל בין מלוכה לממשלה. מלכות זה ברצון, קיבלו עליהם. ממשלה יכול להיות בעל כורחם, הן מצד העם והן מצד המלך. מושל יכול להיות שהעם לא רוצה אותו ואף על פי כן הוא יהיה מושל, וגם מצד המושל הוא גם לא רוצה. זה בעצם, הוא לא מתענג, אלא מה, בכפייה. בעל כורחו הוא עושה בגלל שהוא חייב לעשות, בחיצוניות, זה לא בפנימיות, זה לא באמת נמצא שמה. מלוכה צריך להיות ברצון, וזה משני הצדדים. צריך שהעם ירצה שיקבלו מלכות ברצון, קיבלו עליהם, ואז הוא נהיה מלך, לא בכוח, בכפייה, הוא נהיה מלך ברצון. הוא רוצה להיות מלך. וזה מה שלמדנו באריכות, זה בספר המאמרים שמסבירים שכל העבודה של ראש השנה זה לעורר כביכול אצל הקדוש ברוך הוא הרצון למלוכה. יותר מזה אומרים בחסידות, לא רק רצון אלא גם תענוג. רצון ותענוג הולכים ביחד. הפנימיות של הרצון זה התענוג. גם בזה, הקדוש ברוך הוא, המלוכה זה לא רק עניין של רצון, אלא יש לו תענוג בעניין המלוכה. התענוג קשור עם העניין של נתאווה להיות לו דירה בתחתונים. התענוג של הקדוש ברוך הוא, נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. התענוג של הקדוש ברוך הוא יש לו בנשמות ישראל. התענוג בעניין של דירה בתחתונים, התענוג בעניין המלוכה, וזה בעצם השורש של כל העניין. ובליל ראש השנה כביכול מסתלק הכל, חוזר לקדמותו, מסתלק הרצון והתענוג, והקדוש ברוך הוא מחכה שנשמות ישראל יעוררו מחדש את העניין של רצון ותענוג. עכשיו בדרך כלל ברוב המאמרים לא מחלקים. לא, לא, כמעט לא. מדברים על רצון ותענוג כמו קבוצה אחת. לא כל כך מחלקים העניין ברצון ותענוג. זה-- יש אבל, יש אבל בליקוטי שיחות מאוד מעניין.

19:57 דובר 1 לא ברור כל כך בחסידות. לפעמים אומרים ככה, לפעמים ככה. לשונות אפשר, אפשר, אבל יש בליקוטי שיחות בחלק כ"ט. כדאי לכם להסתכל, מאוד גישמאק, בשיחה בחלק כ"ט ניצבים וילך. אם למדתם את השיחה אז שמה תראו את זה. ליקוטי שיחות חלק כ"ט ניצבים וילך, שמה הרבי מביא שיחה מפורסמת שהרבי מסביר איך ניצבים וילך זה שני הפכים. ניצבים זה עמידה ווילך זה הליכה וכו'. החיבור בין ניצבים וילך. אז שמה הרבי מביא בקשר לראש השנה. בהמשך לשיחה הזאת מסביר הקשר של ניצבים וילך עם ראש השנה. אז הרבי אומר דבר נפלא. הרבי אומר שבראש השנה ישנם שני עניינים. ראש השנה יש אם כבנים, אם כעבדים. אנחנו בראש השנה, מצד אחד ברוב הפעמים מדברים ראש השנה קבלת המלכות. עבדים. יש מלך ויש עם, והעם מוסר את עצמו למלך, וזה העבודה העיקרית של ראש השנה. "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה". עבדים. עיקר העבודה של ראש השנה זה עניין של עבדות, קבלת עול. ככה זה מובא ברוב המאמרים. אבל בנוסח התפילה אנחנו אומרים גם בנים. יש פה גם עניין של בן, וזה גם קשור לעבודה של ראש השנה. מה זה? מה ההבדל בין בן לעבד? אז הרבי אומר שההבדל בין בן ועבד זה רצון ותענוג. עבד, עיקר העניין זה רצון. בפשטות. עבד עושה מה שהמלך רוצה. זה התפקיד של עבד. יש המלך, את הרצונות של המלך, והעבדים משלימים את הרצון של המלך. ברור שאם אתה מבין את הרצון אתה מבין תענוג, אבל עיקר היחס, הקשר בין עבדים אל המלך, זה יחס של רצון. מה שאין כן בן, זה קשר של תענוג. אב ובן, קשר עצמי. אבא מתענג מהבן. אבא מתענג

22:01 דובר 1 עליו כי הבן זה חלק ממנו. זה מהות אחת, זה עצמיות אחת. זה חלק אחד ממנו. אז ממילא יוצא שמכיוון שבראש השנה זה עניין אם כבנים, אם כעבדים, בראש השנה צריכים לפעול את שני הדברים. גם את העניין של תענוג וגם העניין של רצון. הרבי מסביר שזה ניצבים וילך. תענוג זה עניין של ניצבים, כי תענוג זה, זה עצמי, זה ניצבים, זה עניין עצמי, זה דבר שאין בזה שינויים. מה שאין כן רצון זה יותר עניין של תנועה, וילך, עניין של הליכה. הרבי מסביר, זה מאוד מאוד מעניין, מכמה מילים שם בשיחה שבונה את כל הסוגיה. הרבי ב-ב-במראי מקומות, הרבי מציין לתקעו תשי"ז. מאמר של תשרי י"ז. אם למדו פה י"ז אז אתם יודעים, אלה שלמדו י"ז. יא, שם הרי הוא מדבר על הווארט הזה של במי נמלך. החידוש הגדול של המאמר שמה, שזה ראש השנה זה לא רק עניין-- אתה למדת זה לא... איך? אמרתי תקעו. סליחה, סליחה. זה היום. זה היום תשי"ז. שם הרבי מביא שבראש השנה זה לא רק הסתלקות על עם, אלא זה גם הסתלקות עצמית. והעבודה של ראש השנה זה לא כמו, לא רק כמו עבדים, אלא כמו מלך המלכים. הרי מביא שם את הפסוק במי נמלך. זאת אומרת, זה גדר של-- אז פה בשיחה בליקוטי שיחות הרבי מציין למאמר הזה. זאת אומרת שבראש השנה יש שני עניינים. ולכאורה יש לומר, עוד פעם צריכים לבדוק אם זה כתוב מפורש. אני לא בטוח, אבל לכאורה יש לומר שזה שבמאמרים מביאים תמיד תש"ג, שהעבודה של ראש השנה כהכתרת המלך זה בביטול עצום ובשמחה גדולה. כי זה גם שני הלשונות האלה קשור עם שני עניינים, כי

23:49 דובר 1 העניין של רצון ותענוג. כדאי-- אני לא בטוח, זה אני צריך לראות. הרבי מציין לזה. אני חושב שהוא מציין לשיחה שם גם, גם לתש"ג.

23:58 דובר 2 לפי כבוד, לא?

24:00 דובר 1 זה היה מיוסד. המאמר של רבי לוי תש"ג. זה המקור.

24:03 דובר 2 יש מהות של מהות בין המאמר של מלך.

24:07 דובר 1 בראש השנה. איזה מאמר אתה מתכוון?

24:10 דובר 2 תש"ג יכול להיות.

24:15 דובר 1 יכול להיות. אני לא יודע. לא יודע. יכול להיות, יכול להיות.

24:21 דובר 2 אז יום כיפור לא שייך.

24:24 דובר 1 אה כן כן. עכשיו אתה מדבר צ"א.

24:27 דובר 2 כן.

24:28 דובר 1 מאמר של צדיק א', שם הוא מדבר שיהודי הוא בן מלך, לכן הוא יכול לחזור. כן, כן, כן. זה מדבר על זה בעניין התשובה. אין לך נאמר. על כל פנים, נחזור לענייננו. אז לפי זה עכשיו נחזור למאמר של האלטער רבי, ואחרי זה נראה איך הרבי. במאמר של האלטער רבי, כשהוא מדבר על העניין של לתקוע שופר שחל בשבת, אז הוא אומר מכיוון שבראש השנה צריכים לחדש את עניין התענוג. כן, שיהיה לו עניין במלאכה. זה עיקר העניין. מזה פועלים תקיעת שופר, שעל ידי תקיעת שופר ממשיכים ממקור התענוגים. זה מובא בחסידות ששופר מלשון שפרו, שפרו זה מלשון תענוג. הנוסח עם רי"ש, שפר עם רי"ש, שפר זה, זה תענוג. זה עניין, זה שבח תענוג. על כל פנים, זה אומר שהעניין של תקיעת שופר זה להמשיך ממקור התענוגים, לעורר תענוג חדש אצל הקדוש ברוך הוא, שממילא מזה יתעורר הרצון וממילא עניין המלכות. הכל מתחיל מלעורר את העניין. אז אם ככה בשבת, מכיוון ששבת הרי כל המהות של שבת זה עניין "וקראת לשבת עונג", זה המצווה של שבת, זה המהות של שבת, זה התוכן של שבת. שבת זה עניין של עונג. ובשבת אומרים שעצם השבת, זה הפשט של "וקראת לשבת עונג". ששבת מצד עצמו נמשך עונג עליון, זה כל העניין של שבת. על פי חסידות זה מבוסס על הפסוקים, אבל התוכן של שבת זה שבשבת יש כביכול אצל הקדוש ברוך הוא. בחסידות מסבירים למה שבת זה מנוחה. מה הגדר של מנוחה בשבת? שזה קשור עם העניין של התענוג. כמו בגשמיות אצל אדם כשהוא עובד אז הוא עסוק או טרוד או זה, אבל כשהוא גומר לעבוד חוזר לעצמו. אז יש לו

26:23 דובר 1 עניין מזה שהוא גמר את המלאכה והוא רואה את הפעולה והעשייה כשהכל נגמר. אז זה מעורר אצלו תענוג מאוד גדול, התענוג הזה של שלמות עשיית המלאכה, כמו שכתוב ביום שישי "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, ויכולו השמים והארץ". ויכולו זה מלשון תענוג. הצמח צדק מביא. הרבי אומר את זה גם כן. אני זוכר שהיה מאמר של הרבי בתשמ"ח, ויכולו. ראש השנה תשמ"ח. המאמר התחיל ויכולו, כי אז היה מוצאי ראש השנה נכנס לשבת, היה שלושה ימים יום טוב. אז הרבי אמר את המאמר בליל שבת. אז הדיבור המתחיל היה ויכולו. אז הרבי הביא שוויכולו זה מלשון כליון ותשוקה, כליון ותענוג, שזה אחד מהתרגומים של המילה ויכולו. כלומר שאחרי שרואה טוב מאוד אז נהיה תענוג, והתענוג זה מנוחה. כמו שאמרנו, תענוג זה הפוך מ, מ, מספילוס, מסרקסס. תענוג זה כשאתה נמצא עם עצמך. שמות טיוטא דאי שנוצרין כשאתה חוזר לעצמך ואתה נמצא במצב של עונג ומרחב הנפש ואין שום עניין. זה הכל, הכל, הכל בשלימות, כל מלאכתך עשויה והכל נמצא בשלימות. אז שבת בעצם זה עניין של תענוג מצד עצמו. עד כדי כך, כמו שכתוב במאמרים, יש שמגיע לעיקר שבת, זה כתוב "ושמרו בני ישראל את השבת". מה פשט ושמרו? על דרך זה שומר על השבת. השבת מצד עצמו זה תענוג. אתה רק צריך לשמור, לא לאבד את זה. התענוג נמצא מצד עצמו, רק, רק תהיה חלק מזה. על כל פנים, לפי זה אז מובן שבראש השנה שחל בשבת, מכיוון שאז העונג נמצא מצד השבת עצמו, אז ממילא ברגע שמתחיל שבת אז העניין של שבת פועל מה שתקיעת שופר צריכה לפעול.

28:10 דובר 1 מה אנחנו מחפשים בתקיעת שופר? על ידי תקיעת שופר לעורר תענוג. שבת עצמו מעורר את התענוג. אז ברגע שיש לך שבת, השבת פועל את התענוג וממילא לא צריכים תקיעת שופר. זה, זה, זה, זה הפשט. אה, אם ככה למה בבית המקדש כן היו תוקעים? משמע שעדיין קיים עניין של תקיעת שופר? על זה מסבירים המאמרים שבתענוג יש הרבה מדרגות. יש לעורר את התענוג, יש עצם התענוג, אה, יש המעורר את... בתענוג יש הרבה דרגות בתענוג. כן. ואין הזמן גרמא להאריך מה זאת אומרת דרגות בתענוג, אבל זה ידוע, סוגיה שלמה בחסידות, הרבי הרש"ב בהמשך תרס"ו מאריך בזה. אה, כל העניין של תענוג המורכב, תענוג הפשוט, תענוג עצמי, תענוג מורגש, תענוג בלתי מורגש. יש הרבה דרגות בתענוג. אז, אה, בבית המקדש, שזה היה שער השמיים, ושם היו, שם היו יכולים להמשיך כזו מדרגה של תענוג שבשבת עצמו לא נפעל, שזה מוסבר בחסידות במאמר של הרבי בתשמ"ג למשל, שזה גם כן מאמר מוגה. הרבי שמה אומר, שזה יצא דרך אגב למ"ז, זה היה באים שונה, זה יצא ממש, זה היה המאמר שהרבי הגיע ל... חולי. אז שמה הרבי מביא, אפילו בהתייחס לשבת הרי ידוע שבחסידות כתוב "ושמרו בני ישראל את השבת", וכתוב "לעשות את השבת". מה זה הכפל לשון? אז מוסבר בחסידות שיש שתי דרגות. יש את התענוג מצד עצמו שנמשך בשבת, שעל זה כתוב ושמרו, אל תקלקל, רק תשמור על זה. אבל יש "לעשות את השבת". יהודי יש לו את היכולת להוסיף בשבת דרגה יותר גבוהה של עונג, שזה העניין של "לעשות את השבת". זאת אומרת, יש כמה דרגות גם בשבת, יש כמה דרגות. העונג מצד עצמו, עונג שנעשה על ידי היהודי. עכשיו חוזרים לענייננו, אז

30:00 דובר 1 אומרים שבבית המקדש, אז כשהיה בית המקדש, זה באופן יותר נעלה, היו יכולים להמשיך תענוג יותר גדול מהשבת, ולכן היו צריכים את תקיעת שופר כדי לפעול את ההמשכה של התענוג שמצד שבת עצמו לא נמשך. אבל בזמן הגלות אנחנו לא יכולים להמשיך את הדרגה הגבוהה הזאת של העונג, אלא מהדרגה הרגילה, וזה נמשך גם מצד השבת, ובמילא לא צריכים. זה, זה הביאור הקלאסי שנמצא בליקוטי תורה ומאמרים וכולי וכולי. זה רק הביאור ברוב המאמרים. למה הפסוקים כן אומרים? למה הפסוקים כן אומרים? אז מעניין. בליקוטי-- כמו שאמרתי, ליקוטי תורה לא מדבר על זה. יש באור התורה של הצמח צדק, שמה המקום הראשון שהוא מדבר על זה, ושם הוא אומר באות קשמ"ע כותב. והרבי חזר על זה בתשמ"ג. מה האות שלו? הוא אומר, תראה, הרי כתוב: משחרב בית המקדש אין לו לקדוש ברוך הוא אלא ד' אמות של הלכה. מה זה אומר? שבבית המקדש שמה אין חורבן. אה סליחה, בתורה. איפה נמצא אותו אור שהיה בבית המקדש? זה נמצא בתורה, ד' אמות של הלכה. זאת אומרת שבתורה נמצא מה שהיה בבית המקדש, ולכן מכיוון שהתורה זה המקום של בית המקדש, אז לכן פסוקי התורה אנחנו ממשיכים להגיד גם בראש השנה שחל בשבת. זה כאילו נאמר ש-- כאילו נאמר. זאת אומרת ה-ה-ה-הפסוקי שופרות זה הרי עניין של תורה, והרי תורה זה המקום של בית המקדש. ומכיוון שבבית המקדש היו תוקעים גם בשבת, אז איפה היום בית המקדש שלנו? בתורה. אז הפסוקי תורה זה אנחנו אומרים גם עכשיו, כאילו פה זה כאילו בפסוקים זה כאילו שאין חורבן. בפסוקים זה בית המקדש. הרבי במאמר תשמ"ג הרבי מוסיף על דרך מה שכתוב

32:12 דובר 1 במשנה: אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. אז האדם כשהוא לומד תורה אז הוא במצב של גאולה. אז אצלו הבית המקדש קיים, ובמילא שמה, אז שמה יכולים לתקוע, על כל פנים לתקוע כפי שזה בתורה, שזה מאיר בפסוקים. זה הווארט שהרבי אומר במאמר המיוסד על המאמר של הצמח צדק. הרבי היה לו כוח מהצמח צדק לערב ראש השנה, בגלל שזה היום הולדת של הצמח צדק. זהו. אבל בהמשך תרס"ו הרבי הרש"ב אומר ווארט אחר. בהמשך תרס"ו, אם למדתם פעם המשך תרס"ו, אם לא, יום אחד תלמדו המשך תרס"ו. כל ההמשך תרס"ו מיוסד, זה בעצם, זה אהה אפשר להגיד הנקודה התמציתית של המשך תרס"ו, שמה הרבי הרש"ב מדבר באריכות איך שעל-- שכל הגילויים של העתיד לבוא הכל מגיע מהעבודת השם עכשיו, כן? וכל המשך תרס"ו מוסבר על דירה בתחתונים. איך פועלים את זה? על ידי מצוות, על ידי תורה. איזה עניין בעבודת השם פועל את הגילויים של העתיד לבוא. ושם הוא מדבר על כל מיני דרגות בתענוג שיתגלה לעתיד לבוא. אה, באריכות מס-מסביר. יש את התקופה הראשונה של גאולה, ימות המשיח, התקופה השנייה, עולם הבא. כל מיני דרגות בתענוג. יש תענוג, תענוג עמוקה, תענוג, תענוג שבחכמה. יש תענוג עצמי. הוא מסביר את כל הדרגות והוא מסביר איזה עבודה ממשיכה איזה מדרגה וכולי וכולי. ושמה בהמשך תרס"ו הרבי הרש"ב אומר שההמשכה הכי עיקרית של העתיד לבוא, שזה ייעשה למחכה לו דווקא, למעלה דרישא, זה העבודה של לימוד התורה מצד קבלת עול. דווקא בתורה יותר ממצוות. שתורה זה עיקר העניין של המשכת העצמות בגילוי. כשבן אדם לומד תורה, ולימוד התורה אצלו זה בתכלית הביטול של קבלת עול, שהוא

34:08 דובר 1 רוצה לדעת מה הרצון העליון, אז הוא לומד תורה עם ביטול עצמו וכולי. מסביר שמה באריכות במאמרים מה זה אומר. על ידי זה פועלים שה-- לעתיד לבוא שיהיה גם המשכת העצמות של הדרגה הכי גבוהה של תענוג, וזה גופא שזה יהיה בגילוי, וזה, זה המעלה של עולם הבא, מדרגה הכי גבוהה. אז הרבי הרש"ב אומר בסיום ההמשך, בהמשך תרס"ו יש סיום ההמשך. הרבי הרש"ב התחיל יום טוב של ראש השנה עם השאלות ראש השנה, אבל אחרי זה נמשך לשלוש שנים. הוא עבר לכל מיני סוגיות. אז, אז, אז בתרס"ו, אחרי שכל אריכות ההמשך, אז הוא כתב סיום ההמשך. עוד געשמאק. אז בסיום ההמשך הוא חוזר לראשון והוא מתרץ את כל השאלות שהוא שאל במאמר הראשון. אז שם הוא מסביר את זה מאוד געשמאק. הוא מסביר שלמה פסוקי שופר אומרים? מכיוון שפסוקי שופר קשור עם תורה, כמו שאמרנו שתורה שמה זה המשכת העצמות בגילוי, ובמילא שמה גם עכשיו צריכים את זה. תקיעת שופר, שזה רק מצווה, זה שזה לא תורה, תקיעת שופר. אז בזמן הגלות אנחנו לא, לא, לא, לא... אז השבת פועל את זה עם כל מה שדיברנו. אבל המעלה של תורה שזה יותר גבוה, שזה חידוש בהמשך תרס"ו, שפסוקי שופר זה יותר גבוה מעצם תקיעת שופר. חידוש עצום. בדרך כלל זה הפוך. כן. בדרך כלל עיקר זה המצווה. הפסוקים זה רק פסוקים. לפי המבואר בהמשך תרס"ו יוצא שיש מעלה בפסוקי שופר לגבי מצוות תקיעת שופר, שזה קשור עם הגילוי של העתיד לבוא, של, של מעין עולם הבא וכולי וכולי, וזה אף פעם לא, לא יכולים להפסיק. לכן גם בראש השנה וגם בבית המקדש, גם איפה שנמצאים, פסוקי שופר צריכים להגיד,

35:52 דובר 1 כי זה לפעול שההמשכה תבוא בגילוי, כל העניין. סתם, עוד געשמאק איך שזה מובא ב-ו'. עד כאן זה הביאור במאמרים הרגיל, עם ההוספה של הרבי, הרבי הרש"ב והרבי. עכשיו לסיכום ה-- סיום העניין: זה היה תמיד עד שהגיע תשמ"ט. ובתשמ"ט הרבי כתב מכתב כללי, ואז הוא עשה מהפכה בכל העניין. עד כאן הכול היה קשור עם תענוג, תענוג ושבת. יש תענוג מצד השבת וכולי. כידוע הפתגם של האלטער רבי, שר' הלל מפאריטש אמר בשם האלטער רבי, שאוכלים קוגל בשבת של ראש השנה זה יותר חשוב מתקיעת שופר. תקיעת שופר דוחים, את הקוגל לא דוחים. יש כזה, כזה פתגם של ר' הלל מפאריטש שאמר בשם האלטער רבי. כמובן שזה בדיחות, אבל זה העומק לפי מה שלמדנו. כן, התענוג של הקוגל יותר גבוה מהתענוג של התקיעה. אבל מה קרה בתשמ"ט? בתשמ"ט הרבי כתב מכתב כללי, ושם הרבי אומר ביאור נפלא, חדש לגמרי. ממש לא מיוסד לכאורה על הרבי הרש"ב עד עכשיו. מה הרבי אומר? למה ראש השנה שחל בשבת לא תוקעים שופר? שם הרבי, השאלה של הרבי זה קצת שונה. ובפארברענגען הרבי דיבר על זה באריכות. הרבי הוסיף עוד עומק לשאלה, שזו לכאורה שאלה פשוטה. כל המאמרים של ראש השנה מדגישים תמיד שאיך יכול להיות שאתה אומר לי שראש השנה שחל בשבת זה נמשך מעצמו? איפה עבודת האדם? הרי מסבירים תמיד בחסידות שחודש אלול הוא מצד למעלה, אבל תשרי, למה ראש השנה זה לא בחודש אלול, באלף תשרי? כי יש מעלה בעבודת האדם. פתאום מגיע שבת. לא צריכים עבודת האדם, שבת עצמו עושה את זה. איך יכול להיות? אז הרבי אומר דבר נפלא. הרבי אומר: ודאי

38:02 דובר 1 שיש עבודה.

38:03 דובר 3 לאכול את הקוגל.

38:04 דובר 1 העבודה איך?

38:05 דובר 3 לאכול את הקוגל.

38:08 דובר 1 הרבי אמר עוד אחרת. העבודה זה הביטול. הרבי אומר, זה שבשבת יהודי לא עושה מלאכה, שלכן גם אסור בתקיעת שופר כי זה קשור עם גזירת מלאכה וכולי. למה יהודי לא מטלטל בשבת? למה לא עושים מלאכה בשבת? זה לא פסיבי, זה לא שבשבת ישנים. זה לא עבודה. להפך, שבשבת יהודי עומד בביטול לפני המלך, וכשאתה עומד לפני המלך אתה לא יכול לעשות שום דבר. כשאתה נמצא רחוק מהמלך אז אתה עושה בשביל המלך. במדינה של המלך צריכים לעבוד ולעשות ולפעול. אבל כשעומדים לפני המלך, כשאתה עומד לפני המלך, אתה לא זז אפילו אצבע, כי אל מול המלך אז כל פעולה זה מרידה. אז הביטול זה לא היעדר העבודה, זה גוף העבודה. העבודה זה הביטול. אז הרבי אומר, זה ההבדל בין ראש השנה שחל בשבת לראש השנה רגיל. ראש השנה רגיל, הכתרת הקדוש ברוך הוא זה על ידי פעולה. תקיעת שופר, פעולה. אבל ראש השנה שחל בשבת, יהודי נמצא במדרגה כל כך גבוהה של ביטול, שהביטול זה שהוא אפילו שופר לא יכול לתקוע. אז היעדר שופר זה לא פירוש שהוא לא עושה, להפך, הוא עושה ביטול יותר גדול. זה חידוש עצום. סתם אני אומר בהמשך מה שדיברנו קודם. אפשר להגיד שהחידוש לפי הביאור הזה יוצא שזה קשור גם עם העניין של רצון, לא רק עם תענוג. אמרנו שיש שני עניינים בראש השנה. יש את עניין התענוג שבהמלכה, יש את עניין הרצון שבהמלכה. הכתרתי יותר. את הכתרתי יש את התענוג. אז ה-, אז כל הביאורים שדיברנו עכשיו קשור עם התענוג. בשבת התענוג מחליף את התענוג, אבל פה העניין זה הביטול. הביטול של ראש השנה. אומרים תמיד ראש השנה זה הביטול, קבלת עול, שהעם מתבטלים אל

40:02 דובר 1 המלך. אז בביטול יש שתי דרגות. יש ביטול באופן של עשייה, זה תקיעת שופר. יש ביטול של היעדר העשייה, שזה העניין של, של שבת. אז זה גם ביט-- אדרבה, זה ביטול יותר עמוק. לפי זה נשאלת השאלה: מה עם בית המקדש? שם כן תקעו בשופר בראש השנה שחל בשבת. אז במכתב כללי הרבי לא מתייחס לזה, אבל בשיחה בפארברענגען הרבי אמר דבר עצום. הרבי אמר: יש דרגה שלישית. יש דרגה שלישית בביטול, שהוא כל כך בטל שהוא יכול גם לעשות. יש ביטול באופן של שלילה. יש ביטול עוד יותר גדול שזה למעלה מגדר שלילה. מה שדיברנו היום בשיעורים, שלא מוגדר בשום גדר, גם לא בגדר של שלילה. יש, יש ביטול, יש אז עשייה, פעולה כדי להתבטל. יש ביטול במציאות כמו שבת והעדר עשייה. יש ביטול כל כך נעלה שגם ביטול במציאות זה לא. אז אין שום גדרים. אם אין שום גדרים אז אתה גם יכול לעשות עשייה עצמה. אין פה שום. אתה לא צריך, אתה לא צריך לא לעשות. הוא כל כך בטל. אז מה שהקדוש ברוך הוא רוצה שתעשה אתה עושה. אבל עשייה זה לא מתוך המציאות שלך. עשייה זה מצד תכלית הביטול. אז ממילא גם עשייה זה תכלית הביטול. זו דרגה כל כך גבוהה שזה היה בבית המקדש. זה אתה. הרבי גם תרגם את זה בעבודה, כאילו שבן אדם עושה, הוא לא מרגיש בכלל שהוא עושה, עשייה כזאת שלא נרגש בכלל מציאות האדם. איזה אמת מפני שהוא אמת. זה סוג של עשייה שלא נרגש בכלל, משפיע ומקבל. הרבי אומר גם מכתב כללי מרמז על זה שיש לפעמים איש, אתה אומר אתה עושה, אבל בכל, אתה לא. אין לך,

41:55 דובר 1 יש לך, אין לך מציאות. יש עשייה כזאת שלא נרגש בכלל שאתה נותן והוא מקבל על כל פנים. מה זה? מה הנקודה בפנים של כל זה? שעל פי חסידות מבינים את עומק העניין של ראש השנה שחל בשבת. אז יש לנו את היכולת על ידי השבת עצמו לעורר את התענוג אצל הקדוש ברוך הוא, ועל ידי, כמו שהרבי אומר, על ידי הביטול. אז הביטול זה גוף העבודה, להתבטל לגמרי, ועל ידי זה פועלים, כמו שהרבי כותב במכתבים כלליים של אותה שנה של תשמ"ט, שמה שזה אומר בעבודה בפועל זה בראש השנה של השנה שראש השנה התחיל בשבת. יש לנו את הכוח להמשיך את זה לכל השנה כולה, לכל ימי השנה, לכל פרט בבריאה והחיים שלנו, שיהיה השבת דקביעא וקיימא, שבת שיהיה חדור ורמוז בקדושה, בביטול שבכל עשייה ועשייה, הן בתורה ומצוות והן בענייני החול של אכילה ושתייה, עניין עסק, על כל העניינים. זהו זיין דורכגענומען שעומד לפני המלך. התכלית ביטול הזה, שבת דקביעא וקיימא, קדושת השבת, יחדור בכל ימי השנה. והעיקר זה שנזכה כבר לשבת ומנוחה לחיי העולמים, תכף ומיד ממש.