כ"ף אב - ג' ביאורים מבעל ההילולא זי"ע על מספר שמונים

00:01 ומכיוון שמדברים על שמונים שנה מההסתלקות, הילולא של רב לוי'ק. מספר שמונים מספר חשוב. מכיוון שאצל אבא של הרבי כל הדברים יש להם משמעות ויש להם פירוש ויש להם עומק, וכל דבר הוא מסביר על פי קבלה. כפי שאנחנו רואים ברשימה המפורסמת של רב לוי'ק, מסביר כל הפרטים של החיים שלו. הוא מסביר את זה על פי קבלה ומסביר בשורש העניין עם כל הפרטים ופרטי פרטים. גם אצל הרבי ראינו שבמשך השנים הרבה פעמים הרבי היה מדבר על מספר השנה, והוא מסביר את המספר על פי קבלה. שהיה ארבעים שנה, תשמ"ד, אז הרבי דיבר על העניין של ארבעים, וכיצד זה במשך השנים היה ארבעים וחמש שנים. הרבי הסביר את המספר ארבעים וחמש. מכיוון שעכשיו זה שמונים, אז בוודאי שזה הדבר הנכון שחסיד רוצה לדעת: מה רב לוי'ק אומר על המספר שמונים. אז היום אנחנו נדבר על העניין הזה. ישנם שלושה מקומות שאני מצאתי. מסתמא יש יותר משלושה, אבל יש שלושה מקומות שרב לוי'ק מדבר על המספר שמונים. אני אתחיל לדבר על אחד. אם יהיה זמן נדבר גם על השני, ואם יהיה זמן נדבר גם על השלישי. מקום אחד זה בזוהר על יוסף הצדיק. כל דבר של רב לוי'ק זה עצום. אני יודע שהרבה בחורים קשה להם להסתכל בספרים של רב לוי'ק כי יש הרבה מושגים של קבלה וזה, אבל אם אתה מתרגל לסגנון אז יש הרבה תענוג, הרבה עומק, הרבה גשמאק, כיוון שהכל מדויק בפרטים ובפרטי הפרטים באופן נפלא ביותר. אז נדבר קודם כל על רב לוי'ק בקשר ליוסף הצדיק. זה בזוהר פרשת וישלח, דף קמ"ד, קמ"ה. הזוהר מדבר שמה בנוגע ליוסף, שהוא חי מאה ועשר

02:19 שנים. מדבר על זה שיוסף היה הבן של יעקב. אלה תולדות יעקב יוסף. הזוהר אומר שבאמת יוסף גם היה צריך לחיות מאה ארבעים ושבע שנים כמו יעקב, ובפועל הוא חי רק מאה ועשר שנים, כי הוא נתן במתנה שלושים ושבע שנים. כידוע שיוסף נתן שלושים ושבע שנים מהחיים שלו, נתן את זה לדוד המלך. אז בקשר לעניין הזה של יוסף הצדיק, מאה ועשר שנים. מה בדיוק המספר הזה, מאה ועשר שנים? איפה יש פה את המספר שמונים? אז יוסף הצדיק, אם אנחנו מסתכלים על החיים של יוסף, אז מחולק לשני חלקים. עד גיל שלושים ליוסף היה כל הסיפור שלו. כל הסיפור של יוסף מתחיל בזה שיוסף נולד ב-ב-אצל לבן. אחרי זה ברחו מלבן. שבע עשרה שנה רועה את צאן אחיו. אחרי שבע עשרה שנה מכרו אותו לפרעה, סליחה, לפוטיפר המצרי, ושם יוסף היה שלוש עשרה שנה והוא היה במאסר. הוא היה אצל פוטיפר, היה כל הבלאגן. אז בן כמה הוא היה? בגיל שלושים, כשנגמר כל ה... כל הבלאגן שלו בחיים. שבע עשרה ועוד שלוש עשרה זה שלושים. כתוב מפורש בתורה גם בפרשת מקץ: ויוסף בן שלושים שנה בעמדו לפני פרעה, ואז הוא נהיה משנה למלך. אז יוצא שהשלושים שנים הראשונות זה היה כל השנים האלה שמכירת יוסף, ויוסף אצל פוטיפר, ויוסף במאסר. זה היה גיל שלושים, ומגיל שלושים עד גיל מאה ועשר, סליחה, מאה ועשר, היה שמונים שנה שאז הוא היה משנה למלך, הוא היה בשיא הגדלות שלו. אז ממילא מוצאים אצל יוסף העניין של שמונים שנה, שמונים שנה שהוא היה משנה למלך. אומר רב לוי'ק, מה המספרים האלה? שלושים שנה ושמונים שנה. הוא אומר יוסף הוא יסוד, צדיק יסוד

04:43 עולם. על יוסף כתוב יוסף הצדיק, צדיק יסוד עולם. ספירת היסוד. כולנו יודעים שיוסף הוא בספירות, הוא במידות. הוא הספירה השישית. אברהם, יצחק, יענקל, משה, אהרן, יוסף. יוסף הוא השישי כי יוסף הוא היסוד, ולכן אצל יוסף היה כל הסיפור אצל פוטיפר שהיה לו את הניסיון עם אשת פוטיפר, כי יוסף תיקן את העניין של היסוד. יסוד זה בגימטריה שמונים. כן, י', ס', ו', ד', אז יוצא שמונים. אז זה השמונים שנה שיוסף היה משנה למלך. אה, השורש של יוסף זה ביעקב אבינו. יסוד מקבל מהתפארת. יעקב הוא ספירת התפארת. אברהם זה חסד. יצחק זה גבורה. יענקל זה תפארת. אז יוצא שיענקל זה מידת התפארת. יוסף הוא היסוד. יסוד ותפארת זה באותו קו, זה באותו קו אמצעי. ה... אות. איזה אות? זה האות של אה, של יענקל ויוסף של שם הוי'. הרי יש את השם הוי' בכל, בכל ספירה, בכל מקום. השם הוי' שזה השם הוי' שקשור עם יענקל ויוסף, שם הוי' במילוי האל"ף. כותבים שם הוי' במילוי האל"ף, זה איזה שם? זה מ"ה. אז האל"ף, האות אל"ף זה האות של האמת. תתן אמת ליעקב. תתן אמת ליעקב. אמת זה אל"ף, מ', ת'. אם אתה מוציא את האל"ף נהיה מת. אם אתה מוסיף את האל"ף נהיה אמת. יעקב אבינו לא מת. נכון? כי יעקב אבינו היה חי כי אצלו היה אמת. אם מסתכלים על המילים אמת ליעקב, המילים האלה אמת ליעקב. תסתכלו על האותיות אל"ף, מ', ת', ל'. יעקב, אמת ליעקב זה אותיות יעקב לא מת. כן? זאת אומרת שבמילים אמת ליעקב נמצא שיענקל, יענקל לא מת. כי אל"ף זה אל"ף, מ', ת'. זאת אומרת שהאל"ף זה האות שנותן

07:17 חיים. בלי האל"ף נשאר מת, עם האל"ף נהיה חיים. איך כותבים את האות אל"ף? האות אל"ף כותבים אל"ף, ל', פ'. אל"ף, ל', פ'. ל' ו-פ' כמה זה ביחד? מאה ועשר. זה השנים של יוסף, השלושים שנה שהוא היה עד שהוא הגיע להיות משנה למלך והשמונים שנה שהוא נהיה משנה למלך. אז זה נמצא במילה אל"ף. כל העניין של יוסף. אומר ר' לויק שאצל יוסף הצדיק לא רק השמונים שנה האחרונות היו אצלו שנים טובות, שהוא היה משנה למלך, יענקל היה אצלו וכל העניינים. האמת היא שגם השלושים שנה הראשונים גם כן היו אצל יוסף שנים טובות. אה, מכרו אותו, הוא היה אצל פוטיפר. כשמסתכלים אבל בפסוקים רואים שהתורה אומרת, השבע עשרה שנים הראשונות כתוב "והוא נער רועה צאן", שהוא היה רועה צאן אצל אביו. אז היו לו חיים טובים, היה אצל יעקב אביו. אחרי שמכרו אותו כתוב שהוא היה אצל פוטיפר, "וימצא חן בעיני פוטיפר", אז היה לו אצל פוטיפר, היה לו את החיים הכי טובים. הוא שמר עליו, נתן לו, איש מצליח. וגם בשלוש עשרה שנים, בש-- אה, שתים עשרה שנים שהיה במאסר, גם שמה כתוב ש"ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר", והוא נתן לו את הכל. זאת אומרת שאצל יוסף כל השנים אצלו, גם השנים הקשים היו שנים של חסד. כי יוסף כל עניינו זה יסוד, חיים, ולכן היו אצלו חיים תמיד בכל המצבים. גם בשלושים שנים שלפני שהיה משנה למלך, גם בשמונים שהיה אחרי זה, כל זה, זה, אה, מסמל את ההשפעה, את החסד שהיה אצל יוסף, שהיה לו את כל ה-ה-העניינים הטובים. יה. הוא מביא שעל פי הקבלה השם ששייך לספירה זה היסוד. כל ה-- כל ספירה,

09:24 כל מידה יש לזה שם, כן? שם א-ל זה חסד, שם הוי"ה זה-- שם אלוקים זה גבורה, שם, שם, אה, הוי"ה זה תפארת. כמו שאמרנו קודם, תפארת זה יענקל. מה השם של יסוד? אה, אתם יודעים איזה שם שייך לספירת היסוד? שם של יסוד זה ש-ד-י. שם ש-ד-י זה השם של ספירת היסוד. ש-ד-י, מה הגימטריה של ש-ד-י? צדיק זה מאתיים וארבע, ואם תוסיף לזה מאה ועשר, ק"י, אז זה שלוש מאות ארבע עשרה. מאתיים וארבע בגימטריה צדיק. מאתיים וארבע ועוד מאה ועשר זה שלוש מאות ארבע עשרה, ש-ד-י זה השם של ספירת היסוד. אז יוסף, שהוא יוסף הצדיק, עם הק"י, שזה הלמד והפה, השלו-- המאה ועשר שנים שהוא חי, אז ביחד זה שם ש-ד-י, שזה השם של ספירת היסוד, שזה השם של יוסף. אז זה ביאור אחד בקשר לשמונים שנות. יה. ובהשגחה פרטית, אם מותר להוסיף, אשר פרקש, יה, אבל כ"ף אב השנה הזאת מדברים גם על שלושים שנות. יש את שתי הדברים בשנה הזאת. מצד אחד מדברים על, יה, ל' שנים ועניין של ל' שנים, מצד שני יש גם את העניין של שמונים שנות של ר' לויק, כזה ממש מתאים עם התורה שהוא מסביר פה בקשר ליוסף הצדיק. יה. כמובן אנחנו צריכים להכניס את הא', שזה העניין של להכניס את הגולה בגאולה, כמו שהרבי אמר, להכניס את הא', אלופו של עולם, להביא את החיים בתוך הלמד והפה נהיה אל"ף, אלופו של עולם, וזה הגאולה שנזכה שבאמת תהיה הגאולה השלמה. זה תורה אחת של ר' לויק ב-- זה היה פרשת וישב, יה,

11:24 על יוסף הצדיק. אחרי זה יש מכתב שאבא של הרבי, ר' לויק, כותב לרבי בשנת תרצ"ה. כן, בערך לפני תשעים שנה, ערב שבועות. וזה על המאירי, רב יוסף. מכתב מאוד, מאוד געשמאק. במכתב הוא מסביר רבה ורב יוסף. בכלל דיברנו שהשמות, אחד מהדברים שרואים אצל האבא של הרבי זה הגאונות העצומה בכל הדברים, והדבר-- העניין של שמות האמוראים, שמות התנאים, שלפי זה הוא מסביר כל השיטה שלהם, כל הדרך שלהם, יה. אז אנחנו יודעים שיש רבה ורב יוסף בגמרא. הגמרא אומרת מה ההבדל בין רבה ורב יוסף. רבה היה עוקר הרים ורב יוסף היה סיני. זאת אומרת רבה, השיטה שלו בלימוד הייתה בדרך הפלפול, עוקר הרים, שכן רב יוסף היה סיני. סיני הכוונה שהדרך שלו הייתה בדרך של ריבוי הלכות. ידיעות, היה סיני עדיף. צריכים מישהו שהוא היה מרא דחיטי, שיודע ללמוד את כל התורה כולה. זאת אומרת רב יוסף היה בעל הלכות, בעל ידיעות, וזה היה המעלה של רב יוסף. אומר ר' לויק, בשם יוסף, לשם רבה נמצא הבדל ביניהם. רבה זה מלשון ריבוי. אז אצל רבה היה אצלו העניין של מה אני מתגעגע? עוקר הרים. רבה זה בספירת-- ספירת הבינה, שאצלו כל הדברים זה להפך. הוא מנסה להקשות, להתפלפל, להתעמק. מי זה רב יוסף? רב יוסף הוא סיני. אצלו היה עניין של ידיעות כל התורה כולה. סיני עדיף לפי אחת מהשיטות. אומר מה העניין של-- של רב יוסף? סליחה, אני עשיתי טעות. אמרתי שרבה זה בינה. רבה זה חכמה. יה, רבה זה ספירת החכמה. עוקר הרים זה הולך על חכמה, לא על בינה. טעיתי. אומר שרבה זה בגימטריה רז. רז זה חכמה, אור ורז ורבה זה אותו גימטריה,

13:56 שחכמה זה עניין של אור ורז. להפך, חכמה זה עניין של עוקר הרים. מה זה, מה זה רב יוסף? אז אם מסתכלים על השם של רב יוסף, יו"ד, ו"ו, סמ"ך, פ"א. זה העניין של סיני. כתוב כמה מסכתות יש במשניות? אז כתוב הלשון שישים. כן. בגימטריה שישים. שישים מסכתות. אז בכללות יש במשניות שישים מסכתות. כמה יש ברייתות? כתוב במדרש שיש שמונים. כן, יש פסוק בשיר השירים: ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר. אומר המדרש: ששים המה מלכות זה הולך על משניות, שמנים פילגשים זה ברייתות. אומר ר' לוי יצחק, יו"ד, ו"ו, סמ"ך, פ"א. אז אומר יו"ד פעמים ו"ו בגימטריה סמ"ך. יהיה יו"ד, ו"ו, סמ"ך, אז זה יו"ד פעמים ו"ו, עשר פעמים שש בגימטריה סמ"ך, זה השישים מסכתות. פ"א זה השמונים פילגשים, זה הברייתות. אז האות פ"א קשור עם ברייתות. אחרי זה הוא אומר יש עוד עניין לאות פ"א בקשר לתורה, שפ"א זה שתי פעמים מ"ם, פעמיים מ"ם, או האות מ"ם כותבים מ"ם במילוי. מ"ם כותבים מ"ם, מ"ם ומ"ם. מ"ם עם מ"ם סופית. יחד זה שמונים. מה כתוב בנוגע למ"ם, אות מ"ם? מה הגמרא בשבת אומרת על אות מ"ם, שמדברת על האותיות מ"ם פתוחה, מ"ם סתומה. מ"ם פתוחה, מ"ם סתומה. כן. זאת אומרת שזה אות מ"ם. המ"ם פתוחה או מ"ם סתומה זה הולך על תורה. יש את המ"ם פתוחה, זה התורה הנגלה. מ"ם סתומה זה תורה סודית. זה שתי העניינים שיש בתורה. אז בשם של רב יוסף נמצא העניין הזה, שרב יוסף היה אצלו כל העניין של ידיעת התורה, גם תורה שבכתב, גם תורה שבעל פה, גם משנה, גם ברייתות. זה העניין שהוא היה סיני, מרומז

16:30 בשם שלו. כן. עוד דבר הוא אומר, סמ"ך ומ"ם. פה זה שא-- אמרנו פ"א זה פעמיים מ"ם, או מ"ם עצמו, מ"ם מ"ם, מ"ם עם מ"ם סופית. סמ"ך ומ"ם, שניהם זה רי-- אה, אה, אה, עגול וריבוע. הם דומים. סמ"ך ומ"ם אותיות דומות. סמ"ך זה עגול, מ"ם סופית זה ריבוע. כן, אז גם בזה כתוב בחסידות, בזוהר, שזה גם כן שתי דרגות בתורה. כן. מה ההבדל בין סמ"ך ומ"ם? האות מ"ם, מ"ם סופית זה ריבוע. ריבוע אפשר ל-ל-ליישב את זה. זה מתיישב. מה שאם זה סמ"ך, זה עגול, זה לא מתיישב. מה זה אומר? זה העניין שדיברנו שיש בתורה, יש את העניינים בתורה שבאים בהתיישבות, ויש עניינים בתורה שהם למעלה מהתיישבות. עניינים של חוקים, משפטים, אפשר להגיד כל מיני אופנים. זה שני עניינים בתורה, עיגול וריבוע. אז זה מה שאומר-- זה כתוב הרי שסמ"ך ומ"ם ב-ב-בלוחות היה סמ"ך ומ"ם בנס היו עומדים, על כל פנים. אז זה בשם של רב יוסף. אז יש לו גם את האות פ"א, מ"ם ויו"ד בגימטריה סמ"ך, זה הסמ"ך שבתורה, והמ"ם זה ה... זה הריבוע שבתורה. התורה שבהתיישבות, בחוק מסייעות. על כל פנים, אבל מ"ם יש בזה מ"ם עם מ"ם סופית, שזה בגימטריה פ"א, וזה השם יוסף. אז זה עוד עניין בקשר לשמונים שנה. הרבי דיבר על זה פעם בשמונים שנה של תומכי תמימים. הרבי התייחס לר' לוי יצחק, לשני הרב-- נראה לי לשניהם. אם אני לא, לא בטוח, אבל ב-- אחד בטוח, אבל צריכים לבדוק. יש שיחה מוגה מהרבי בליקוטי שיחות בחלק י"ד, ויש שיחה בקשר לשמונים שנה של תומכי תמימים. זה היה בתשל"ז, אז היה ח"י אלול, היה שמונים שנה מייסוד תומכי תמימים. והרבי

18:36 אז דיבר שעל פי התורה הזאת, העניין של שמונים שנה זה מ"ם פתוחה, מ"ם סתומה, שזה העניין של תומכי תמימים, שזה החיבור בין נגלה תורה, פנימיות התורה, תורה אחת. אם אנחנו נביא את זה לראיה שאנחנו צריכים ללמוד מאבא של הרבי, כמו שדיברנו כבר, שאצל ר' לוי יצחק ראו אצלו במוחש החיבור של נגלה תורה ופנימיות התורה. היה נגלה ונסתר, הלכה וקבלה, שבעצם זה העניין של תומכי תמימים, שצריכים לחיות את שתי התורות ביחד כתורה אחת, נגלה ונסתר. עכשיו נדבר על עניין שלישי שיש מר' לוי יצחק על שמונים שנה. מאוד, מאוד געשמאק. נדבר על כל פנים, כמה פרטים בזה. זה נפלא שכל הדברים מדויקים. וזה ר' לוי יצחק, יש בתורת לוי יצחק על הגמרא במסכת חולין. הוא מביא מאמר חז"ל, גמרא, ומסביר את זה באופן נפלא ביותר. כאן אנחנו רואים ממש נפלאות של בית תורה. הגמרא במסכת חולין בדף כ"ד עמוד ב'. הגמרא שואלת מה נחשב לילד? ילד הכוונה נער צעיר. שיש שם הלכות בקשר לכמה עניינים, יש של טומאה וטהרה, עניינים מסוימים שיש דין לילד, ילד, זקן. אז הגמרא שואלת עד מתי בן אדם נחשב לילד? ילד הכוונה צעיר. בגדר, גדרי הלכה זה מגיע לכמה ענייני הלכה. אז הגמרא שואלת עד מתי נחשב לילד? הגמרא אומרת שרבי חנינא אמר כל זמן שהוא יכול לעמוד על רגל אחת, ולחלוץ את הנעליים ולשים את הנעליים. בלשון הגמרא, כל שעומד על רגל אחת וחולץ מנעליו, כן, ונועל מנעליו. כל-- בן אדם שיכול לעמוד על רגל אחת ולהוריד את הנעליים וגם לשים את הנעליים ולא נופל, זה נחשב לבן אדם צעיר, ילד. יש לו דין של ילד בהלכה. וממשיכה הגמרא ואומרת אמרו לו על רבי

21:00 רבי חנינא הוה בן שמונים שנה. אתם שומעים? רבי חנינא היה בגיל שמונים, והוה קאי על חד כרעא. הוא יכול לעמוד על רגל אחת וחולץ מנעליו ונועל מנעליו. בגיל שמונים הוא היה יכול להוריד ולשים את הנעליים. אמר רבי חנינא. אז רבי חנינא אמר על עצמו: מאיפה היה לי את הכוח בגיל שמונים שאני אוכל לעמוד על רגל אחת ולחלוץ ולשים נעליים? אמר רבי חנינא: חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי, הן עמדו לי בעת זקנותי. המים החמים והשמן. שמן זה פרפומט, שמן זה סבון. אה כן, הסבון שמשתמשים בשביל לנקות, לרחוץ, כאילו. לא סתם השמן שהיה-- כמו היום זה שמפו, זה כל מה שמשתמשים בשביל לשים... חמין ושמן. שסכתני אמי, שסכתני מלשון סיכה, כן, שהיא רחצה אותי, שהיא ניקתה אותי, שהיא-- בילדותי, הן עמדו לי בעת זקנותי. החמין והשמן שהאמא שלי הייתה רוחצת אותי, סכה אותי כשהייתי ילד, זה מה שנתן לי כוח לעמוד בעת זקנותי, שהיום בגיל שמונים אני יכול לעמוד על רגל אחת ולחלוץ ולשים נעליים. יפה. גמרא. מה, מה אנחנו לומדים מזה? אז פה יש עניין של שמונים שנה. היה בגיל שמונים ויכל-- מה יש פה? מגיע הרב לוי יצחק ועושה פה פירוש שלם. אני אגיד בקיצור, יש פה אריכות. אני אנסה ל-לפחות לתמצת את הוורט שלו. הוא מחלק את זה לשלושה חלקים. חלק אחד הוא מדבר על העניין של מי היה רבי חנינא. מי-- מה מסמל רבי חנינא על פי קבלה? מה מסמל השמונים שנה של רבי חנינא? מה מסמל האמא שלו? והשמן והמים חמין, אה, שהיא נתנה לו. מה זה מסמל כל זה על פי קבלה? זה חלק אחד. החלק השני הוא מסביר את הסוגיה הזאת בקשר

23:33 ליום כיפור. הוא נותן את ה-- הוא מסביר שיש פה רמז על עניין יום כיפור. והחלק השלישי הוא מסביר את זה בקשר לחינוך. הוא רואה בכך חינוך איך צריכים לחנך ילד. אה. אז קודם כל העניין הראשון. הוא אומר ילד. על פי קבלה מה מסמל העניין של ילד? הרגליים, סליחה. ילד, אה, רגליים. מה מסמל רגליים על פי קבלה? רגליים, כולנו יודעים, אומרים את זה בפתח אליהו: נצח והוד. כתוב בפתח אליהו, אומרים בערב שבת, שתרין שוקין, נצח והוד, זה שתי הרגליים. למה? כי הרגליים זה לבר מגופא, זה מחוץ לגוף, זה מעמיד את הגוף. כן? יש את השכל של חכמה בינה דעת, זה הראש. יש את הגוף, שזה חסד גבורה תפארת. יד ימין, יד שמאל והלב זה חסד גבורה תפארת. הרגליים זה נצח והוד. הנצח והוד, מצד אחד זה הספירות שהם עומדים על העולם. זה מה שצריכים להשפיע למטה, והם צריכים להיות חזקים. נצח והוד זה מה שמעמיד את כל הגוף, הרגליים שעליהם עומד כל הגוף. חגרו בעוז מתניו. מה שכתוב בתניא, שזה העוז לחזק את כל הגוף, זה נצח והוד, כוח הנצח והוד. אומר, אומר אההה רבי, רבי חנינא בגיל שמונים. מה יש בגיל שמונים? גיל שמונים זה קשור עם ספירת הבינה. יש שבע מידות. שבעים שנה זה שבע מידות. זה העבודה של תיקון המידות. שבע מידות כלול מעשר זה שבעים. כשאתה גומר את בירור המידות בגיל שמונים, אז אתה מגיע לעבודה עם מוחין, בינה. כן? זאת אומרת שבגיל שמונים עומד על רגליו. כן? שבגיל שמונים, בינה, אז עומד על רגליו, שהוא יכול לעמוד על רגל ולחלוץ מנעליו ולשים מנעליו. מה הפירוש לחלוץ מנעליו ולשים מנעליו? אז מסביר רבי

26:03 לוי יצחק העניין של הנעליים. למה צריכים נעליים? נעליים צריכים בשביל שלא תהיה יניקת החיצונים. בגשמיות למה בן אדם שם נעליים על הרגליים? כי הוא לא רוצה שיתלכלך או שיקבל נזק, אבנים, דברים מלוכלכים. אז הנעליים שומרים על הרגל. נצח והוד, בגלל שהם קשורים עם העולם, זה ספירות שיורדים למטה, כלי ההשפעה, יכול להיות יניקת החיצונים. הנעליים זה מה שעושה את השמירה על יניקת החיצונים. מאיפה אני קיבלתי את הכוח שיוכל לשים, להוריד ולשים נעליים ולעמוד על רגל אחת? הכוונה שיהיה לו את התוקף. בפרט רגל אחת, אומר, אומר רבי לוי יצחק, רגל אחת זה נצח. רגל ימין זה הרגל אחת, כי נצח זה עיקר העניין שצריכים כדי שבן אדם יוכל לנצח את כל הלעומת זה והסטרא אחרא, דווקא נצח. לעמוד על רגל אחת, מידת הנצח. והנעליים זה על הרגל השמאל. הרגל הימין עומד על, על הרצפה, ואז הרגל השמאל, שמה הוא חולץ ושם את הנעליים. אז רגל אחת, ימין, זה הנצח. הרגל שמאל זה הוד, כי הוד צריך יותר שמירה. כי הוד, בגלל שהוא בקו השמאל, יש יותר יניקת החיצונים, ולכן צריכים שמה יותר שמירה, יותר כל העניין של נעליים. אז אמי, אמי זה בינה. גם כן בספירות אב אם, חכמה בינה. אז אמי זה בינה. אז מספירת הבינה, אמי שהיא נתנה לי שמן וחמין. מה זה שמן וחמין? שמן וחמין, שמן זה חסדים. שמן זה עניין של ימין, חסד, אור. שמן מגיע אור. חמין זה עניין, סליחה, עניין של גבורות. זה עניין-- אז החסדים וגבורות, שמן וחמין שסכתני אמי, מספירת הבינה קיבלתי השפעה של חסדים וגבורות, שמבינה קיבל את כל ההשפעה שצריכים לקבל, שמשמה זה נתן לו כוח שהוא יוכל

28:16 למנעל רגלו, ולשים נעליים, לחלוץ ולשים נעליים, שזה העניין של לדעת איך לעשות שלא תהיה יניקה לחיצונים, שיהיה באופן כדבעי למיעבד. יש פה עוד כמה וכמה פרטים, אבל זה על כל פנים נקודה אחת. הוא אומר, שמקשר את זה גם כן למה שכתוב שמשה ואהרון היו בגיל שמונים, שמונים ושלוש, שאז הם נהיו רועי ישראל. משה בן שמונים שנה בעומדם לפני פרעה. אהרון שמונים ושלוש שנים. זאת אומרת שבגיל שמונים אז הגיעו לשלימות הבירור, שלימות העבודה למנעל רגלו. כל זה, זה באות אחת. האות השנייה בקשר ליום כיפור, הוא אומר, ביום כיפור, הרי ידוע, יום כיפור זה יום התשובה. תשובה קשורה לספירת הבינה, כתוב בתניא, אגרת התשובה, תשובה עילאה. יום כיפור זה יום של תשובה עילאה, קשור עם ספירת הבינה. בקבלה, יום כיפור זה יום של, של, אה, שאז מאירה ספירת הבינה בעיקר, ולכן עיקר העבודה של תשובה של יום כיפור זה תשובה עילאה. רבי לוי יצחק אומר, מאוד מעניין, שהתפילות של יום כיפור, איפה רואים בינה בעניין של אמא, אם. ביום כיפור, הפסוק הראשון שמתחיל תפילה של יום כיפור זה אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. כן, בתפילה, בנעילה, בכל נדרי, מתחיל החזן בקול גדול, איפה הוא מתחיל? אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. אור זה א', האות הראשונה. במה מסיימים את נעילה? מה האות האחרונה? לשנה הבאה בירושלים. מתחיל עם א', נגמר עם ם'. זה אם, בינה. יום כיפור זה יום שקשור עם בינה. ביום כיפור זה הזמן שהאמא רוחצת. זה הזמן של התשובה. תשובה זה לרחוץ. חס-- שמן ומים. ו-- סליחה, שמן וחמין. יום כיפור זה היום שבו עושים את התשובה שאז רוחצים, רחץ ה' את העניין של הרחיצה,

30:38 שאז רוחצים מכל הדברים הלא טובים. רחץ ה' את צואת בנות ציון. זה בזמן של ימי הכיפורים, סליחה, סליחות. רחץ, רחיצה, רחץ, רי"ש, חי"ת, צד"י, זה בגימטריה רחמים. רחמים זה גם רי"ש, חי"ת, מים. שפה יש את העניין של, אה, של, אה, יום כיפור. נוגעים למידת הרחמים, רחיצה. אם אתה תסתכל על המילה רחמים, אז המילה רחמים, שזה הגימטריה של רחץ, יש שמה גם שמן וגם חמין. רחמים, אז השלוש אותיות הראש-- האחרונות זה מים. זה המים, זה מצד אחד. רי"ש, חי"ת, רי"ש, חי"ת, זה בגימטריה יצחק. זאת אומרת, יש פה גבורה ויש פה חסד, חסדים וגבורות. כי רחמים זה תפארת. תפארת יש בו גם רחמים, גם חסד וגם גבורה. הרי"ש, חי"ת בגימטריה יצחק, זה מידת הגבורה. המים זה מידת החסד. תפארת זה המיזוג של חסד וגבורה. אבל הגבורה זה רק בגימטריה, רי"ש, חי"ת. החסדים זה יותר בגילוי, מים. כי בתפארת יש שם חסד וגבורה, אבל העיקר זה החסדים. בשמן וחמין גם כן שני הדברים, שמן וחמין. שמן וחמין זה חסד וגבורה. רבי חנינא, מה יש בשם רבי חנינא? שהוא היה בעל המאמר. חנינא זה מלשון, אה, חננו, זה ביום כיפור. בתפילה של יום כיפור יש תפילה שאומרים ביום כיפור, יהיה קומנו, עמדנו, חלינו. אתם מכירים את הנוסח הזה? ושמה יש בעד הנפש חננו, כתוב שם את השם חננו בתפילות של ימי הכיפורים. חנינא בשורש זה ח' נ' נ'. השורש של חננו זה חנן. "הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך". לכן הוא מדבר על ילדותו. הילד כשהוא היה ילד, חנן. חנן זה ראשי התיבות: חולץ נעל, נועל נעל. זה נמצא במילה חננו, נמצא חליצת נעל וגם נעילת

33:35 נעל. הכל נמצא במילה חננו גם כן. בגיל שמונים זה היה הגיל שהוא עמד על רגל אחת, בן שמונים. אז יש במילה שמונים יש שמן. שזה השמן שהוא קיבל כילדותו. ו... במילה חמין אז יש מ"ם, שמן זה גימטריה שמונים גם כן, כמו שאמרנו קודם. ויש את החני של חננו נמצא בחמין. אז יש פה גם כן בחמין ושמן כלול השם של חנינא. על כל פנים, סליחה, יש פה עוד כמה וכמה רמזים. הנקודה של העניין זה שהעניין של יום הכיפורים זה היום שאז חולצים נעליים, כן? אז לכן הוא מספר על זה שהוא יכל לחלוץ נעליים ולשים נעליים. זה הולך על יום כיפור, כי יום הכיפורים זה היום שאז חולצים את הנעליים, ולפי זה הוא גם כן מתאר. לפי זה הוא גם כן מתאר את השאלה. בגמרא כתוב שרב חנינא אמר שהוא חלץ נעליים והוא נעל נעליים. הוא שואל איך הרי הסדר זה הפוך? קודם כל אתה שם נעליים, אחרי זה אתה חולץ. אתה לא יכול לחלוץ לפני ששמת. אז היה צריך להיות כתוב קודם נועל נעליים, אחרי זה חולץ נעליים. למה כתוב להיפך? אז הוא אומר כיוון שמדובר על יום כיפור, אז קודם כל חולצים נעליים. ערב יום כיפור חולצים נעליים, ומוצאי יום כיפור שמים את זה עוד פעם. לכן חולץ מנעלו ושם נעלו. אבל רגע, הרב לוי לא נשאר על כך, הוא אומר גם כן על פי פשט למה כתוב חולץ מנעלו ושם נעלו, קודם חליצה ואחרי זה נעילה. הרב לוי אומר, ועוד פשוט, הוא אומר באיזה גיל הוא היה כשהוא יכל לחלוץ את הנעליים? כשהוא נהיה בגיל שמונים. מתי הוא נהיה בגיל שמונים? בלילה, כן? היום

35:55 הולדת זה מתחיל בלילה. אז, אז בלילה הוא חלץ את הנעליים. בבוקר זה עדיין היה בגיל שבעים ותשע. כשהוא חלץ את הנעליים זה היה בלילה. אז קודם חלץ את הנעליים ולמחרת בבוקר שם את הנעליים. לכן קודם חולץ מנעלו ואחרי זה שם מנעלו. בקיצור, קיצר, הנקודה האחרונה שר' לוי'ק אומר פה, אמרנו שיש פה הוראות בחינוך. ר' לוי'ק אומר היסוד, הסיפור שרב חנינא מספר פה זה הסיפור שכתוב בתניא בשער היחוד והאמונה בהקדמה. הפסוק במשלי, "חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". חנך לנער על פי דרכו זה מה שהאמא שלו היא רחצה אותו בשמן וחמין. אומר ר' לוי'ק מה זה שמן וחמין? שמן זה אהבה. שמן זה אור, חסד. חמין זה גבורה. חינוך טוב זה חינוך שיש גם חסד וגם גבורה. אמא שלו הייתה נותנת לו שמן, חסדים. היא חינכה אותו עם אור. מצד שני, היא גם כן נתנה לו חמין, כשהיו צריכים לרחוץ ולהוציא את הלכלוך. אז היא הייתה כמו האם ותקנח צואת בנו. אז היא נתנה לו גם חמין כשהיו צריכים חסד וגבורה, אבל העיקר זה השמן, לא החמין. איפה יודעים שהעיקר זה השמן? העיקר זה החסד? כי הוא אומר שמן וחמין שסכתני אמי, שסכתני, סיכה זה עם שמן. לא כתוב רחץ, רחצה אותי, היא סכה אותי. זאת אומרת, עיקר הדגש של האמא היה חינוך בקו החסד, באור, וזה מה שכתוב בתניא בשער היחוד והאמונה, שעיקר החינוך של ילד זה באהבה. זה ההקדמה של שער האמונה, כן? שהחינוך שהוא קיבל באהבת השם זה מה שנותן לו כוח לכל החיים. מה האלטער רבי אומר הלא בשער היחוד והאמונה בהקדמה? שבע יפול צדיק וקם. אחרי

38:03 זה בחיים יש לך עליות וירידות. יש שבע יפול צדיק וקם, כי יפול לא יוטל. שבע יפול צדיק וקם זה השבעים שנה שהיה לו מלחמה, עליות וירידות. אחרי השבעים שנה, שבע יפול צדיק וקם, עומד על רגליו. אז זה הפשט בגמרא שבגיל שמונים, אחרי שעבר את השבע יפול צדיק וקם, שבעים שנה של מלחמות היצר, אז בגיל שמונים עומד על רגליו ואז הוא יכול לחלוץ ולשים נעליים. זאת אומרת היה לו את התוקף בגיל שמונים להיות עומד על רגליו, להיות עומד על עומדו. זה הכל בזכות שאמא שלו חינכה אותו בגיל הקטן שקיבל חינוך. חנך לנער על פי דרכו, שהיה לו את האהבה ויראה שהתחנך בקטנות. מי אמר את זה? רבי חנינא. למה רבי חנינא דווקא אמר את זה? כי חנינא זה מלשון חינוך. איפה יודעים שחנינא זה מלשון חינוך? פסוק מפורש בחומש. מה כתוב בחומש? כש-- יוסף ראה את בנימין, מה הוא אמר? "אלוקים יחנך בני". יחנך. לשון חינוך, כן? יחנך. מה אומר רש"י מה יחנך? מלשון חן. שהוא נתן לו ברכה בנשיאת חן. כי יעקב אבינו אמר, "הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך", לשון חן, חן. לפני שבנימין נולד. ובנימין היה חסר לו חן כי הוא לא קיבל ברכה על חן. אז יוסף נתן לו את זה, יחנך. אז רואים שחינוך בשורש המילה חן, חנינא מלשון חן, ולכן רבי חנינא הוא היה זה שנתן דוגמה איך צריך להיות חינוך טוב, שצריך לתת גם שמן, גם חמין, ודווקא על ידי זה אז בגיל שמונים יכולים לעמוד על רגליו. חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה.