ט"ו באב בעבודת ה' היום יומית

00:14 דובר 1 טוב, מכיוון שנמצאים עכשיו בערב חמישה עשר באב, כבר השקיעה, או כמה דקות לשקיעה? לא יודע בדיוק. הו, בדיוק עכשיו. בדיוק עכשיו השקיעה, שש עשרים ואחד. אז נכנסנו הרגע הזה לשקיעה של חמישה עשר באב. "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב". אז ממילא, העניין שאנחנו נדבר היום זה על חמישה עשר באב. שנה שעברה היה אותו קביעות, היה גם כן ליל שישי, היה גם כן חמישה עשר באב, וגם דיברנו חמישה עשר באב. מסתבר שכולם זוכרים מה דיברנו שנה שעברה. על כל פנים, אני לא זוכר מה דיברתי שנה שעברה. אז אם יהיו דברים שאני חוזר עליהם, אז זה תמיד טוב לחזור על דברים טובים. אבל רציתי היום לספר קצת מה-, מהחמישה עשר באב אצל הרבי. איך הרבי חגג את החמישה עשר באב במשך השנים, ובין הדברים נדבר כמה נקודות ממה שהרבי דיבר, והוראות והדרכות ועניינים. כדי שאנחנו נדע מה, מה זה אומר לנו, מה העניין הזה אומר לנו. הרי רואים דבר פלא. במשנה כתוב "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב", ויש על זה אריכות גדולה. כל המשנה בסוף מסכת תענית, ואחרי זה בגמרא יש שמה שני עמודים. הגמרא מביאה כל מיני טעמים ואסמכתות וביאורים. למה היה כזה יום טוב, ומה עשו ומה קרה ומה הסיבה? לפעמים ממש בדורנו, לא סתם בדורנו הזה, בדורנו הכוונה כבר כמה מאות שנים. לא יודע בדיוק ממתי עד מתי, אבל לפעמים לא ראו אצל עם ישראל שעשו יום טוב בחמישה עשר באב. הדבר היחיד בעולם הדתי של חמישה עשר באב זה שלא אומרים תחנון. זה הדבר היחיד. במנחה לא אומרים תחנון כבר היום, והיום בלילה, קריאת שמע שעל המיטה לא אומרים תחנון, ואחר כך

02:19 דובר 1 שחרית. זה כל ה-, כל ה-האופן היחיד איך שעל פי הלכה יהיה. על פי דין יש את החגיגה של חמישה עשר באב. יש עוד הלכה שכן מובא בשולחן ערוך. אני לא יודע בסוף אם זה בשולחן ערוך או ב-, או זה הרמ"א. על כל פנים, מובא שמה בקשר לזה של חמישה עשר באב, נראה לי שהרמ"א אומר את זה: מוסיפים בלימוד התורה. על פי מה שהגמרא אומרת שמה בתענית, "מכאן ואילך דמוסיף יוסיף". שמכיוון שהלילות נהיים יותר ארוכים, ובגלל שככה זה גם בארץ ישראל ובחצי הכדור העליון, שמה הרי נגמר ומתחילים ל-ל-לגמור את הקיץ. הולכים להיכנס לחורף, וממילא הלילות נהיים יותר ארוכים, ו"לא איברי לילה אלא לגירסא". זמן הלילה זה זמן של לימוד, ולכן יש עניין של להוסיף בלימוד התורה. והגמרא אומרת "דמוסיף יוסיף". מי שלומד תורה יוסיף חיים על חיים. אז זה מובא בהלכה. העניין הזה שבחמישה עשר באב יש עניין של להוסיף בלימוד התורה. זה הכל. אבל חוץ מזה שעשו מזה חגיגה ועניין, לא ראו אף פעם במשך הדורות. זה היה כנראה בזמן בית המקדש או בסמיכות לזמן בית המקדש. אז היה עניין של חמישה עשר באב, היו חוגגים את זה עם כל השטויות שהם כתבו במשנה. אבל בזמן הגלות אז היום טוב הזה לא נחגג. זה מובא בפשטות מכיוון שאחרי חורבן בית המקדש נהיה עניין של תשעה באב, יום גלות ויום חורבן. חמישה עשר באב זה סמוך לתשעה באב, וממילא אז לא היה, לא ראו בזה את העניין לעשות מזה חגיגה כל כך גדולה ויום כזה גדול. ובפשטות יש עוד סיבות ועוד הסברים, אבל לפעמים ככה העניין. אחרי שהיה את גילוי החסידות אז גם כן לא ראינו שעשו

04:18 דובר 1 מחמישה עשר באב יום כזה גדול. מסתכלים בפרשת רבותינו נשיאינו, מהבעל שם טוב, המגיד, מהאלטער רבי ורבותינו נשיאינו שלאחריהם. אנחנו לא רואים שעושים שטורעם, עושים יום טוב, שהרביים אמרו ועשו פארברענגען ואמרו חסידות. גם כן לא ראינו עניין מיוחד בקשר לחמישה עשר באב. יש מהאריז"ל, ידוע, מבואר בחסידות בשם האריז"ל שהאריז"ל כותב שהגמרא מביאה שישה טעמים על חמישה עשר באב. כן, ככה מביא שישה טעמים. מסתכלים בגמרא ורואים שישה סיבות. האריז"ל אומר, והטעם השביעי זה העניין של קיימא סיהרא באשלמותא, שזה העניין של הלבנה בחסידות. המאמרים של חמישה עשר באב מביאים. ופה לא ראינו שרבותינו נשיאינו עשו מזה יום טוב. מי שמדבר על העניין של חמישה עשר באב בחסידות רואים בצמח צדק. יש מקום אחד באור התורה שהצמח צדק מסביר כמה עניינים בקשר לחמישה עשר באב. יש איזה מאמר שנדפס באור התורה, רשימות איכה. אז יש שמה ביאור כמה פרטים על המשנה, סוף מסכת תענית. ויש מאמר יחיד, אם אני לא טועה, מכל הרביים, זה עת"ר. בספר המאמרים עת"ר יש מאמר של הרבי הרש"ב נ"ע שמתחיל ד"ה בלע המות לנצח, חמישה עשר באב. זה נמצא בספר המאמרים עת"ר. יש שמה מאמר שהרבי הרש"ב אמר, כביכול כמו השנה הזאת. אם אני לא טועה זה היה חמישה עשר באב, יום שישי, והרבי הרש"ב הרי היה אומר מאמר תמיד בזמן הדלקת נרות. אז הוא אמר את המאמר בלע המות לנצח. נראה לי שזה המאמר היחיד שיש שמתחיל עם דיבור המתחיל בלע המות לנצח, רבותינו נשיאינו. שם הוא מסביר באריכות, כי הוא מיוסד על המאמר של הצמח צדק שדיברנו. היום יום. הפעם הראשונה שרואים שטורעם

06:19 דובר 1 בעניין של חמישה עשר באב, זה בהיום יום. היום יום זה הרבי הכין לפני הנשיאות. אבל כידוע, שבהיום יום הרבי כבר הכניס את העניין של דור השביעי. כאילו שהרבי הכניס את זה בתור ש"ג. אבל בהיום יום כבר רואים את העניין של דור השביעי. רואים איך שהרבי מכניס עניינים. אחד מהדברים שרואים את העניין של י"ד ניסן, זה יום הולדת וכולי. כל מיני דברים שרואים את דור השביעי בהיום יום. וזה בקשר לחמישה עשר באב. הרבי מביא, יש בהיום יום של מחר כמה שורות, וזה דבר פלא. למה זה דבר פלא? כי הקטע שהרבי מעתיק בהיום יום של חמישה עשר באב זה מהמאמר של הרבי הרש"ב נ"ע עת"ר, וזה דבר לא רגיל בכלל, כי אנחנו יודעים שכל היום יום זה פתגמים של הפרידיקער רבי. היום יום, וכתוב בהתחלה שזה פתגמים שהרבי לקח מהשיחות והמכתבים של הפרידיקער רבי. וכאן הוא מעתיק ממאמר של הרבי הרש"ב נ"ע. הוא מעתיק מהמאמר של עת"ר, רואים שם, אמור, כתוב שמה. בעצם זה התוכן מהכתב יד של הרבי הרש"ב נ"ע, מספר המאמרים עת"ר, ושם הוא מביא בקיצור הנקודה של חמישה עשר באב על פי חסידות. שם היה פעם ראשונה, אפשר להגיד, שנהיה פתאום חמישה עשר באב. יש לזה משמעות ומשמעות. זה פרסום, כמו שאומרים, לדרגות. הרבי הכניס את זה גם כן בערב היום, י"ד מנחם אב. הרבי כותב שלא אומרים תחנון במנחה. לא תמיד הרבי כותב את זה. זה כאילו יש. אנחנו רואים כבר שם שאצל הרבי חמישה עשר באב זה יום חשוב. בפועל, בשנים הראשונות שהרבי היה בנשיאות, גם כן לא ראו שהרבי עשה שטורעם בחמישה עשר באב. כמה פעמים בהתוועדות של

08:13 דובר 1 כ"ף אב, תמיד היה פארברענגען בכ"ף, שזה היארצייט של האבא של הרבי, ר' לוי יצחק. אז כמה פעמים בפארברענגען של כ"ף אב הרבי היה מזכיר את העניין של חמישה עשר באב. הרבי היה מזכיר שמכיוון שהם נמצאים ביום הסמוך לחמישה עשר באב, אז הרבי עשה לפעמים סיום מסכת תענית. אז הוא דיבר על המשנה שמה של חמישה עשר באב. יש למשל בתו שיח, יש בפארברענגען תו שיח, והיה כ"ף בשבת. אז בפארברענגען של שבת הרבי אמר מאמר קצר על ארץ ישראל. אם אני לא טועה, זה מתחיל. זה היה כאילו בפארברענגען של כ"ף, בהמשך לחמישה עשר באב. אבל חמישה עשר באב עצמו לא היה התוועדות. לא היה, לא היה. הרבי לא התוועד אפילו אם זה היה יוצא בשבת. פעם הראשונה שהרבי עשה שטורעם חמישה עשר באב זה היה בשנת תשל"ה. תשל"ה, אז הרבי היה חמישה עשר באב. מה קרה אז? היה תשל"ה, היה בכלל שנה שהרבי עשה שטורעם מאוד גדול בכל התקופה של בין המצרים. אפשר לראות את זה בכמה עניינים. תשל"ה, מיד בערב שבעה עשר בתמוז הרבי התחיל כבר שטורעם מאוד גדול. היה אז פארברענגען, דבר לא רגיל בכלל. בערב שבעה עשר בתמוז הרבי עשה פארברענגען ואמר אז מאמר ד"ה אך בגורל. והרבי אמר שינצלו את הימים של בין המצרים, לעשות לאהפכא חשוכא לנהורא, ולהוסיף בלימוד התורה ולהוסיף במצוות. הרבי עשה מהפכה מאוד גדולה אז, כאילו להפוך את הימים האלה. אז הרבי גם כן, מיד אחרי הפארברענגען הרבי הגיה את המאמר. זה היה דבר לא רגיל בכלל. באותם שנים הרבי לא היה מגיה מאמרים בכלל. זה היה דבר פלא בכלל שהרבי הגיה מאמר, שנים שהרבי לא הגיה מאמר. זה

10:15 דובר 1 היה כמו יום טוב שהרבי הגיה באופן פתאומי את המאמר ד"ה אך בגורל, המאמר שנמצא במלוקט. אחרי זה היה גם כן, במשך אותם שבועות הרבי גם כן התוועד באופן פתאומי בערב ראש חודש מנחם אב גם כן. כן, דבר שלא קרה בהיסטוריה. ערב ראש חודש מנחם אב הרבי חזר מהאוהל והרבי התוועד באופן פתאומי גם כן. אמר אז מאמר ציון במשפט תפדה. מאמר נפלא גם כן. הרבי הגיה את זה. זה נמצא במלוקט. זה היה בערב ראש חודש מנחם אב. אה, אם אני לא טועה, אם אני לא טועה בפרטים, אני חושב שבאותו יום שהרבי דיבר באותו פארברענגען, באותו לילה היה שהרבי היה משהו מה-- מאמריקה. היה אז שם בעיה, סיפור עם ארץ ישראל. איזושהי בעיה בין אמריקה לארץ ישראל. ה-ה-הפרזידנט של אמריקה דיבר דברים לא טובים על ארץ ישראל באותו... הרבי התחיל את הפארברענגען באותו זמן שהתחיל ה... שהבן אדם, או הראש ממשלה, פרזידנט שהיה אז באמריקה, קרטר, אם אני לא טועה, דיבר, והרבי התחיל את הפארברענגען באותו זמן, והרבי אמר שימהרו עם הניגון, הניגון שלפני המאמר. הרבי עשה סימן שינגנו את זה מאוד מהר, ושאפשר לשמוע בטייפ שמנגנים מאוד מאוד משונה. שומעים איך שמנגנים את הניגון לפני המאמר מאוד מהר. אחרי זה נודע שהרבי פשוט רצה להתחיל את המאמר דקה לפני שהוא התחיל לדבר. זה היה עניין כאילו שהרבי רצה לשבור את הקליפה של... של... זה היה עניין רוחני כזה שהרבי רצה להתחיל את המאמר לפני שהבן אדם, הפרזידנט, הלך לדבר דברים נגד ארץ ישראל. כי הרבי, הרבי באופן רוחני היה עניינים כאלו במאמר, שלפעמים צריכים לשבור איזה קליפה. בפועל זה היה ערב ראש חודש אלול. היה

12:22 דובר 1 התוועדות עם מאמר. אחרי זה בשבת חזון היה גם כן, היה גם כן מאמר שהרבי הגיה על ציון במשפט תפדה. השני גם כן נמצא במלוקט. אז בכלל אז היה, הרבי היה באופן של אה-- ראו אצל הרבי שהרבי עושה איזה מהפכה מאוד גדולה בכל ה-, בכל הבין המצרים. גם כן אז היה שסיפרנו בשבת שהרבי אמר שינגנו את הניגון של, של הבעל שם טוב, ג' תנועות, עם המילים ציון במשפט תפדה, וגם כן הניגון הק"א עם ציון במשפט תפדה. זה היה באותה, באותה שנה. זה היה בתשל"ה. על כל פנים אז עשו-- לפי מה שמספרים אז עשו מהפכה גדולה מאוד בכל העולם. היה אז מבצעים באופן עצום בכל המקומות, בפרט בארץ ישראל. הגיעו לכל המקומות של הצבא, לכל החיילים, לכל צה"ל. אז היה פרסום מאוד גדול, מבצע תפילין וכל מיני דברים. עשו אז מהפכות שהרבי היה לו מזה הרבה, הרבה נחת רוח. אז בחמישה עשר באב הרבי הלך לאוהל כמו כל חמישה עשר באב הרבי היה הולך לאוהל, ואז הרבי חזר מהאוהל, באופן פתאומי הודיע שיש התוועדות. זה היה פלא, למה יש שם הרבה אנשים באמצע הקיץ? היה מאוד קצת אנשים וזה היה כאילו בלי שום הקדמה. זה היה פעם ראשונה שהרבי התוועד בחמישה עשר באב. באותה התוועדות היה שני דברים. דבר ראשון הרבי עשה הדרן. הרבי עשה הדרן על מסכת תענית. הדרן נפלא ביותר. אפשר לשמוע את זה גם בטייפ וגם לראות את זה בליקוטי שיחות. זה יצא מוגה. זה נמצא בליקוטי שיחות חלק י"ט. השיחה של חמישה עשר באב זה הדרן נפלא על מסכת תענית. הדרן לקח איזה שעה פלוס, יותר משעה, שעה וחצי. הרבי דיבר באריכות

14:12 דובר 1 ביאר את המסכת והיה אז גם כן מאמר. המאמר עם ניגון. המאמר ד"ה לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב. המאמר הזה מאוד מעניין הסיפור עם המאמר הזה. המאמר הזה הרבי אמר באותו, באותו לילה חמישה עשר באב. והכניסו לרבי הנחה מהמאמר כמו תמיד. המניחים כתבו הנחה מהמאמר והכניסו את זה לרבי. הרבי הגיה את המאמר ולא ידעו אף פעם שהרבי הגיה את זה. בשעת מעשה הרבי הגיה את המאמר וזה נשאר בחדר של הרבי. בדרך כלל כשהרבי היה מקבל הגהה שולח את זה החוצה כדי להדפיס, אבל באותו זמן לפי הנראה לא יודעים בטוח. אבל לפי הנראה הרבי רצה לסיים עוד משהו או לגמור את ההגהה ומשום מה זה נשאר בחדר של הרבי ולא גמר את ההגהה של המאמר. ואז המאמר הזה נשאר בחדר של הרבי וזה היה במגירה כל השנים, עד אחרי ג' תמוז נשאר המאמר בחדר של הרבי. בתשמ"ט, שאז כשהרבי כבר התחיל להגיה מאמרים כל יום טוב, תשמ"ט. אז ר' יואל כהן הכין את המאמר הזה לדפוס. הוא לא ידע שהרבי הגיה, לא ידע כלום. הוא רק אה-- הרי כמו שהרבי אז היה בשנים האחרונות היה כל יום טוב והיו מכניסים לרבי מאמר. ר' יואל היה עובד על זה, מכין את זה ומשקיע בזה להכין את זה להגהה ואז הוא הכניס את זה לרבי שהרבי יגיה את המאמר. אז בתשמ"ט, לפני שלושים שנה בדיוק זה היה שר' יואל הכניס לרבי את המאמר של תשל"ה. המאמר הראשון שהוא הכניס לרבי מחמישה עשר באב. בתשמ"ח לא יצא מאמר מוגה בחמישה עשר באב. יצא על שבת חזון, אבל לא חמישה עשר באב. בתשמ"ט יצא מאמר מוגה בחמישה עשר

16:06 דובר 1 באב. המאמר הזה של תשמ"ט חמישה עשר באב זה נמצא במלוקט ג' והרבי הגיה את זה. זהו. מה קרה אחרי ג' תמוז? מצאו את המאמר בחדר של הרבי, מתשל"ה, ההנחה הראשונה עם הגהות של הרבי. אז חודש אחרי ג' תמוז יצא המאמר הזה. זה היה המאמר הראשון שיצא אחרי ג' תמוז שהרבי הגיה. זה היה יום טוב. אני זוכר, היתה התעוררות מאוד גדולה, וכל המקומות כולם היו שבורים וכולם היו במצב. כאילו אחרי ג' תמוז כל העולם היה במצב של שברון מאוד גדול, ופתאום מתגלה מאמר שהרבי הגיה ואף פעם זה לא נדפס. ואיזה מאמר? המאמר שמדבר על משיח. מאמר שמדבר על ירידה לצורך עלייה. כל הנקודה של המאמר מסביר איך שצריכים לדעת שכשיש חושך וירידה גדולה ביותר, דווקא מזה מגיעים ליום הכי גדול. כל המהות של המאמר. אז יש שני מאמרים. אפשר לראות שבמלוקט החדשים אז יש בפנים את המאמר שהרבי הגיה בתשמ"ט ובסוף בהוספות יש את המאמר שפרסמו בתשנ"ד ורואים ששני הנוסחים זה בכלל לא דומים ויש כמה שינויים. לא סתם שינויים, שינויים גדולים מאוד בין מאמר אחד לשני, כי המאמר אחד זה כפי שהרבי אמר את זה וכתבו את זה בשעת מעשה והמאמר שר' יואל הכין בתשמ"ט היה כמו שהיה אז ר' יואל היה מכין מאמר, אז הוא היה כותב את זה עם ביאורים והסברים כמו שהרבי נתן לו לראות איך להכין את המאמרים. אז הנוסח זה בכלל לא אותו נוסח, אבל זה שני מאמרים, שניהם זה מוגה מתשל"ה. זה היה בתשל"ה. אחרי זה, מאז הרבי כבר הפך להיות קביעות. מהרגע שהרבי התוועד פעם אחת, אז מאז נהיה זכינו שהרבי התחיל להתוועד כל

18:09 דובר 1 שנה. תשל"ו הרבי גם כן התוועד בחמישה עשר באב. תשל"ז היה שבת, אז הרבי גם כן התוועד. זה היה שבת נחמו. יש את המאמר נחמו שנמצא בתשל"ז, שהרבי גם כן התוועד אז בשבת. תשל"ח היה הקביעות כמו השנה הזאת. תשל"ח היה חמישה עשר באב ביום שישי ולא חשבו שיהיה התוועדות. חשבו שהרבי יתוועד בשבת. הוא אמר, בפועל הרבי חזר מהאוהל ביום חמישי בערב והרבי התוועד גם כן, היה באופן פתאומי, והרבי אז אמר מאמר ד"ה ושננתם לבניך. המאמר הזה הרבי גם כן התחיל להגיה את זה ולא גמר, וגם כן יצא מוגה אחרי זה. זאת אומרת זה נדפס גם כן בשנים האחרונות וזה אפשר גם כן למצוא במלוקט החדש. בסוף סוף נמצא המאמר. זה המאמר הזה הרבי רק התחיל להגיה ולא גמר. יש כמה הגהות של הרבי בתחילת המאמר. המאמר ושננתם לבניך מדבר על הפסוק בפרשה, אבל גם כן בהמשך המאמר מסביר את כל העניין של חמישה עשר באב. אה, בתשל"ט לא היה מאמר, היה התוועדות אבל לא היה מאמר. היה עוד הדרן על מסכת תענית. תשל"ט הרבי עשה עוד הדרן על מסכת תענית. ההדרן הזה מאוד נפלא בנגלה, ומרתק ההדרן שהרבי מסביר שמה את המסכת תענית. זה נדפס בחלק כ"ד בשיחה של חמישה עשר באב. יש שמה, יש שמה כמה ביאורים, שם הרבי הסביר את כל הוורט. מה הפירוש שהגמרא אומרת אחד מהטעמים של חמישה עשר באב זה שהפסיקו לחתוך עצים למערכה והיו שוברים את המגל, את הסכין, שברו את זה. מה זה לשבור? למה לשבור? ובתשרי? מה כל העניין בזה? ובכלל מה הקשר? בגלל שהפסיקו לחתוך עצים לעשות יום טוב. מה יום טוב זה? הרבי הסביר באופן

20:21 דובר 1 נפלא ביותר איך שבעניין הזה מתבטא כל העניין של ה, של חמישה עשר באב שזה התיקון של תשעה באב, ושבעניין הזה ששוברים את הסכין שוברים את העניין של היפך עבודה זרה, היפך, היפך החיים, היפך, ההיפך. שבזה מתבטא כל הנקודה של התיקון והגאולה, שהחורבן בא בגלל שנאת חינם והגאולה בגלל אהבת חינם. הרבי נתן ביאור נפלא גם על פי נגלה וגם על פי חסידות גם בעבודה. זה היה בתשל"ט, היה התוועדות. תש"ם הרבי התוועד גם כן, אם אני לא טועה תשמ"א יצא שבת והרבי התוועד בשבת. תשמ"ב זה היה התוועדות מאוד מעניינת שקשורה עם ארגנטינה

21:03 דובר 2 כן.

21:04 דובר 1 בתשמ"ב הרבי דיבר שיחה בקשר לעניין של מה קורה בארגנטינה בחמישה עשר באב. זה היה התוועדות ארוכה עם כמה וכמה עניינים. אבל בין העניינים הרבי שאל את השאלה שכתוב בגמרא ובהלכה שבחמישה עשר באב צריכים להוסיף בלימוד התורה בגלל שהלילה נהיה יותר ארוך. מה קורה בארגנטינה שזה הפוך? שכאן אנחנו נמצאים בסוף החורף והלילות מתחילים להיות יותר קצרים, לא להיות יותר ארוכים. אז האם גם במקומות כאלה צריך להיות הוספה בלימוד התורה? או אצלנו צריכים בט"ו בשבט לעשות הוספה בלימוד התורה? שאלה לא פשוטה. צריכים להוסיף עכשיו, צריכים להוסיף בט"ו בשבט. אז הרבי אמר אז שזה תלוי איך נוהגים בקשר לשמונה עשרה. אם אנחנו בשמונה עשרה עושים אחרת, איך אנחנו מתנהגים בקשר לותן טל ומטר. אם אנחנו מבקשים ותן טל ומטר הפוך מכל העולם, אז אולי גם בנוגע לזה צריך להיות הפוך. אבל אם בנוסח של שמונה עשרה, אז אנחנו עושים כמו כל העולם. אז גם בנוגע להוסיף בלימוד התורה צריך להיות כמו בכל העולם שצריך, צריך בחמישה עשר באב להוסיף בלימוד התורה. אני חושב שבמסקנה הרבי אמר שבארגנטינה צריכים להוסיף גם בחמישה עשר באב וגם גם בט"ו בשבט. זה הרבי שלנו נותן לנו עבודה. חומרה, צריכים להוסיף. אמנם היה אז, אם אני לא טועה, אני לא ראיתי את זה עכשיו. ראיתי את זה לפני הרבה שנים. צריך לבדוק כי היה לזה המשך. הוא דיבר על זה בחמישה עשר באב ואחרי זה הוא המשיך הלאה. נראה לי בראש חודש אלול היה התוועדות בתשמ"ב והרבי המשיך את הסוגיה. היה אריכות על העניין הזה. היה אז בכלל חידוש מאוד גדול. אם כבר מדברים על זה ומי שרוצה לעיין בסוגיה זה מאוד מעניין.

23:01 דובר 1 היה אז משהו מאוד מעניין שבהתוועדות של חמישה עשר באב היה משמע מהאריכות, הביאור, שהרבי חושב שצריכים להגיד פה לא כמו בארץ ישראל, שאנחנו צריכים להגיד פה כמו בכל תפילה שמונה עשרה. שמה זאת אומרת שאתה נמצא בחורף ואתה מבקש דברים שקשורים עם הקיץ, ואתה נמצא בקיץ ומבקש דברים של החורף. התפילה צריכה להיות בהתאם לעונת השנה. אז בהתאם לעונת השנה, כל מקום לפי עונתו. בגלל שבארץ ישראל זה קיץ, אז אתה בתפילה שלך תבקש. הרבי לא, לא, כאילו לא היה כאילו מהפלפול של ה-- הרבי לא אמר מסקנה ממש, אבל מהאריכות הביאור הרבי בתשובת הרא"ש היה איזה עניין שלם שהרבי האריך בזה על פי נגלה. כן, כאילו הרבי היה משמע שלכאורה צריך עיון איך המנהג והאם לכאורה צריך להיות כל מקום לפי עונתו. לא ללכת אחרי רוב עם ישראל נמצאים. לפי, לפי ששמעתי, אם אני לא טועה, אני לא זוכר, פעם שמעתי ממנו שאחרי אותה התוועדות שאלו את הרבי האם באמת לעשות שינויים. הרבי אמר להמשיך להתנהג כמו מנהג המקום והוא רק דיבר בתור, בתור לעורר את ה, את המחשבה. אבל בפועל שיתנהגו כמו מנהג המקום ולא לעשות שינויים. אם נוהגים להגיד ככה, שימשיכו לעשות ככה. זה היה אז, אה, אז היה פעמיים שהרבי דיבר על זה. היה גם כן כשנסעו השלוחים לארגנטינה פעם ראשונה, זה היה בתש"מ, אם אני לא טועה, מ' או מ"א. מ'. כמדומני היה פעם ראשונה שנסעו השלוחים לארגנטינה. שלוחים-- התלמידים השלוחים, הקבוצה הראשונה של התלמידים השלוחים זה היה בתש"מ. ואז הרבי דיבר איתם, היה, היה זה, היה אז יחידות והרבי דיבר על השלוחים והוא דיבר על העניין הזה גם כן בקשר לתפילה. אם צריכים

24:53 דובר 1 להתנהג כמו כל העולם או אחרת מכל העולם. הייתה שיחה מאוד מעניינת. נראה לי שגם אז היה משמע שהרבי חושב שצריכים להגיד אחרת, וגם אז שאלו, וגם אז הרבי אמר להמשיך לעשות כמנהג המקום. סתם מעניין. בדרך אגב, העניין הזה, יש פעם היה יהודי בסן סבסטיאן, היה משפיע מפורסם, קראו לו רבי שלום ארוזוב[?]. הוא היה משפיע בסן סבסטיאן ואני גרתי אצלו בבית. היה לנו קשר. אשתו, היא הגיעה מאורוגוואי. אשתו, היא נולדה ו... והיא תמיד רצתה לחזור לאורוגוואי. היא הייתה מדברת ספרדית. אז אני, כשנהייתי חתן וזה, אז אשתו מאוד רצתה לנסוע לפה, לארגנטינה, כי היה לה פה משפחה וזה. קיצור, היא רצתה לנסוע עם בעלה. אז אני זוכר שהוא אומר שהוא לא, לא, לא יכול לנסוע. למה לא יכול לנסוע? הוא אומר כי הוא לא יודע מה למעשה, אם אומרים בסנהדרי מוטלא או לא. מכיוון שהוא לא יודע איך, איך למעשה פסק הדין. אם אפשר לברר את הפסק דין למעשה, לדעת איך צריך לעשות, אז הוא מוכן לנסוע. כל זמן שאין לו ברור את הפסק דין איך עושים בהגהה סנהדרי מוטלא, אז הוא, הוא לא נסע, וזה היה הסיבה שלו. זה לא היה בדיחה. הוא התכוון ברצינות. הוא היה יהודי, בכלל מי שהכיר אותו, הוא היה יהודי מאוד רוחני ולא היה סתם בן אדם רגיל. הוא היה בן אדם בעל מדרגה מאוד מאוד גדול בהלכות ומצוות באופן ש... היה יהודי מאוד, מאוד, מאוד מיוחד. ממש ירא שמיים באופן, באופן לא נורמלי בהכל כללי. אה, נחזור לענייננו. זה, זה בתשמ"ג היה סיום תלמוד ירושלמי. תשמ"ג הרבי מאוד, מאוד היה זה... האדמו"ר מגור, הלב שמחה,

27:02 דובר 1 היה אז, אה, יצא עם מבצע לימוד ירושלמי. אצל חסידי גור עד היום לומדים ירושלמי. זה היה דף יומי ירושלמי מאותה תקופה. הלב שמחה, הוא עשה מבצע לימוד ירושלמי והרבי מאוד עודד את זה. הרבי כתב מכתבים והרבי שלח מכתבים לסיומים שלהם. הרבי מאוד החזיק... ובאותה תקופה בגלל זה הרבי התחיל לעשות סיומים של ירושלמי ולדבר על הבבלי והירושלמי. כל התקופה הזאת אפשר למצוא בין תשמ"ג, תשמ"ד כמה וכמה התוועדויות שהרבי עושה הכרעות ומקשר את הבבלי והירושלמי ומסביר חילוקים, ומזה ברוך השם יש לנו כמה וכמה שיחות נפלאות של הרבי על שיטת הירושלמי. זה היה בזכות העניין הזה. אז בחמישה עשר באב תשמ"ג הרבי עשה סיום מסכת תענית ירושלמי והוא הסביר את כל החילוקים שיש בין הבבלי והירושלמי ולהגיע לעניין של חמישה עשר באב. השיחה הזאת גם כן יצאה מוגה ונמצאת בליקוטי שיחות כ"ד. אמ, בתשמ"ד היה התוועדות גם כן. בתשמ"ה לא היה התוועדות בחמישה עשר באב, זה היה קביעות כמו השנה, אבל בתשמ"ה היה הסיפור של הספרים. ומכיוון שהיה הסיפור של הספרים, זה היה בתחילת ה... כל הבלגן עם הספרים. הרבי היה הרבה בעגמת נפש והרבי לא התוועד בימי ספירה, אבל בשבת הרבי כן התוועד, שבת נחמו, והיה המשך לחמישה עשר באב. תשמ"ו זה היה השנה היחידה שאני זכיתי להיות אצל הרבי חמישה עשר באב. כן, ברוך השם. אז חזרנו מהקאמפ, בערב חמישה עשר באב חזרנו מהקאמפ, אז זכיתי להיות אצל הרבי בחמישה עשר באב תשמ"ו. היה התוועדות והרבי הסביר כמה וכמה עניינים בקשר לחמישה עשר באב. דיבר הרבה על העניין של קיימא סיהרא באשלמותא. דיבר הרבה על לימוד התורה.

29:01 דובר 1 היה גם ״לא היו ימים טובים לישראל״. היה התוועדות, ממש כמו התוועדות של חמישה עשר באב. היה קהל מאוד קטן. אני זוכר התוועדות לפי ערך, בגלל שאז היה באמצע הקיץ, עדיין רוב הקאמפס לא חזרו. ההתוועדות הייתה קטנה. ממש כמו התוועדות כזאת. ומה שאני זוכר זה דבר מעניין שקרה באותה התוועדות, שבסוף ההתוועדות, אה, שני דברים שאני זוכר מאותה התוועדות שאני רוצה לספר לכם. דבר אחד שאני זוכר מאותה התוועדות זה שבאמצע היה שמה איזושהי מריבה. שני אנשים שרבו על מקום, כרגיל, דברים שקורים שנדחפים, וזה היה שמה מריבה על שני... ופתאום ראינו את הפנים של הרבי נהיים לבנים, לבנים, לבנים, ממש כמו, כמו סיד. הרבי נהיה לבן. הרבי הסתכל, הפנים של הרבי השתנו. זה היה מפחיד. הרבי הסתכל שמה והרבי עשה סימן לבן אדם שיקום, שיבוא ככה. זה היה, אתם צריכים להבין, כל זה, זה, זה היה... הרבי עשה לו סימן ועשה לו סימן שהוא יעבור את השולחן. השולחן של ההתוועדות. לעבור את השולחן לצד הזה, והרבי דחף שמה את הזקנים והכניס אותו לשמה עד שהסתדר. שלא יהיה. אז הרבי, וזה היה הרי שני... זה היה שתי דקות. אבל זה היה פחד מוות. הרבי היה ככה כזה. פשוט לראות את הרבי, זה היה מגיע בנפש, הדבר הזה שיש, שיש מחלוקת. זה דבר אחד מתוך ההתוועדות. דבר שני שאני זוכר מאותה התוועדות זה שבסוף ההתוועדות הרבי אמר, זה היה... הרבי גמר את ההתוועדות ואז הרבי לקח, הרבי אמר בסוף ההתוועדות שימשיכו את ההתוועדות גם מחר בלילה, יעשו עוד התוועדות בהמשך ההתוועדות של היום. והרבי לקח את הלקח והמים והוא נתן לרב דוד רסקין בשביל להמשיך

30:54 דובר 1 את הפארברענגען. ואחרי זה אני זוכר שהייתה אסיפה גדולה ב-770, והבחורים שהיו שמה, ואלטער בחורים וכמה רבנים, ואמרו: הרבי רצה שיעשו פארברענגען. זה מה זה משהו קטן. צריכים לעשות משהו גדול. אספו כסף והם עשו סעודה מאוד גדולה, ולמחרת בלילה עשו שטורעם גדול והלכו בכל קראון הייטס, הסתובבו עם מיקרופונים ועם הקטע של המילים של הרבי שיעשו עוד פארברענגען, ועשו. שאמרו שיהיה שטורעם בפארברענגען, והכינו סעודה, ו-770 היה מלא מצד אחד לשני עם כל ה-- הגיעו אנשים מכל העולם, מכל העולם, מכל ה, מכל האזור, כי היה... אבל עשו פארברענגען עם גאנצע שטורעם. וזה היה, היה, באותו יום הם התחילו, החליטו לייסד את הוועד למימוש הוראות קודש של האדמו"ר שליט"א. זה היה ועד של, של אלטער בחורים, כמה צדיקי אנ"ש, שהם התחילו לעשות שטורעם מאוד גדול, לעשות את הפארברענגענס הגדולים ב-770 וכו'. זה התחיל אז בחמישה עשר באב תשמ"ו. תשמ"ז הרבי גם כן התוועד בחמישה עשר באב. זה היה הפעם האחרונה שהרבי התוועד בחמישה עשר באב, כי אחרי זה היה כ"ב שבט. אבל אחרי כ"ב שבט, אפילו שהרבי הפסיק להתוועד, כי הרבי לא התוועד אחרי כ"ב שבט בימי ספירה, אף על פי כן הרבי דיבר שיחות. בתשמ"ח הרבי דיבר שיחה, ובתשמ"ח הרבי דיבר גם כן, שמחמישה עשר באב מתחילים החודש החמישי של אלול לעשות חשבון הנפש. אני זוכר בתשמ"ח הרבי אז דיבר גם כן, התחיל לדבר על, על ועד המוסיפין. אני יודע, חושב שאחרים אפילו לא יודעים מה זה. אולי צריכים לדעת מה זה. בתשמ"ח הרבי התחיל אז בחמישה עשר באב את העניין של ועד המוסיפין, שבכל בית כנסת יהיה ועד של שלושה אנשים, שכל אחד ואחד ייקח על

32:46 דובר 1 עצמו הוספה, כל פעם הוספה במשהו. לא צריך להיות הוספה לכל החיים. איזו הוספה של לימוד, של מעשה, של זה. ולאסוף את כל ההוספות ולהביא פתקאות דברים ולשלוח לרבי כל, כל שבוע או כל שבועיים לשלוח לרבי דו"ח של פתקאות שיהיו הוספות. הרבי עשה מזה שטורעם גדול שיהיה ועד המוסיפין. דיבר על זה כמה התוועדויות וזה נמשך במשך זמן. בכל המוסדות היה ועד המוסיפין, אבל אחרי זה במשך הזמן אז בעוונותינו הרבים לא, לא היה לזה הרבה קיום. והראיה שהיום אנחנו לא כל כך רואים שיש את זה. אולי צריכים לחדש את זה מחדש אחרי שילמדו את השיחות שהרבי דיבר אז, צריכים לתקן מחדש את העניין של ועד המוסיפין. בתשמ"ט היה גם כן, הרבי עשה שטורעם גדול בחמישה עשר באב. אפילו שהרבי לא התוועד, היו שתי שיחות, ליל חמישה עשר באב ומוצאי חמישה עשר באב. והרבי אמר שיעשו שטורעמדיקע פארברענגענס וסעודות באופן שלא יכול יהיה ... ישראל שיראו בגדול. והרבי אמר אבל להיזהר לא לשתות משקה יותר מרביעית, מהשיעור שהרבי אמר, כן, שלא יעברו את הגזירה. אף על פי זה, שיעשו פארברענגענס עם כל השטורעם ויעשו סעודה ויעשו כל, ויעשו שטורעם. אבל להיזהר חס ושלום לא לעבור את המידה עם העניין של המשקה. אבל ראו שהרבי רצה שיהיה. אני זוכר שזה היה אז. הייתי אז בירושלים באותה תקופה ועשו אז פארברענגען מאוד גדול בערב חמישה עשר באב, כי ערך כמה ששייך לקיץ. תש"נ, אני לא זוכר מה היה. תשנ"א, אז היה פעם אחרונה, ואז יש גם כן. אפשר לראות בשיחה המוגהת שיצאה של תשנ"א. הרבי מדבר באריכות על העניין של חמישה עשר באב ומסביר את כל העניין בקשר

34:33 דובר 1 למשיח, ומסביר את העניין שבחמישה עשר באב צריך להיות מוסיף והולך, צריך להיות הוספה בלימוד התורה. אז הרבי דיבר אז באופן מיוחד על ההוספה בלימוד ענייני הגאולה ומשיח. מכיוון שחמישה עשר באב זה המשך לתשעה באב וזה קשור עם הזמן של לידת מלך המשיח, וממילא צריך להיות ההתעוררות ... אל הגאולה ביתר שאת וביתר עוז. אז הרבי ביקש שמחמישה עשר באב תהיה הוספה בלימוד התורה בכלל, אבל בפרט לימוד בעניין הגאולה ומשיח כדי לקרב ולזרז ולמהר את הגאולה של משיח צדקנו. אז גם כן באותו חמישה עשר באב יצא מוגה המאמר ד"ה קץ שם לחושך, שעשה מהפכה מאוד גדולה. מאמר עצום, אחד מהמאמרים הנפלאים שבתורתך שהתגלו מהרבי באותה תקופה. ועכשיו אנחנו מחכים כבר שתהיה הגאולה השלימה ושהשנה הזאת אנחנו נזכה שבחמישה עשר באב נהיה יחד עם הרבי ונזכה לראות ולשמוע ולקבל מהרבי בעצמו. בפרט שהרי אומרים שחמישה עשר באב זה הזמן של העלייה שאחרי הירידה, שזה לא יישאר רק בספרים ובמאמרים ובשיחות. שדי, כבר היה לנו מספיק את הירידה, ירידה אחרי ירידה, ירוד ירדנו ונפלאות פלוס בירידה בלי גבול. אז כבר צריך, הגיע הזמן שתהיה גם כן עלייה באופן של בלי גבול. שנזכה שחמישה עשר באב הזה שנראה בעיני בשר את העלייה ... חמישה עשר באב ... עם הרבי בראשנו.

36:08 דובר 3 אמן