הלכות ומנהגים הקשורים לתשעה באב

00:38 אוקיי, אנחנו נדבר היום על כמה דברים שקשורים להלכה למעשה בקשר לימים האלו. צריך: "דבר אחר נשמות עליכם יראו מצות שמירת כל הדור". אבל אתה צריך לדעת מה מעשה בפועל, מה מותר, מה אסור, מה עושים, מה לא עושים. אני מדבר כמה עניינים שקשורים עם הנוהג, עם הנוהג, עם ההלכות בקשר לימים של תשעה באב. כמובן שאנחנו מחכים, מצפים ומתפללים שתהיה כבר גאולה שלימה, ואז כל ההלכות ישתנו, ואז יהיה הופך לששון ולשמחה למועדים טובים, ובמילא כל ה-- כל הלוח יהיה באופן אחר לגמרי. על כל פנים, צריך אבל לדעת את ההלכות ולראות את ההלכות של תשעה באב, איך שזה בזמן הגלות. שנה הזאת יש קביעות מיוחדת שתשעה באב חל בשבת, ובמילא זה באופן מיוחד הנוהג של תשעה באב. כמה שינויים, כמה פרטים שמתנהגים באופן אחר מאיך שמתנהגים בשנה רגילה שתשעה באב חל בחול. גם על פי ההלכה, וכל שכן בכמה מקומות אומר רבינו על פי פנימיות העניינים, על פי סוד, כמו שהרבי מסביר. שתשעה באב שחל בשבת, אז יש יותר את העניין הרוחני, יותר העניין הפנימי. יש את השיחה הידועה של שבת תשעה באב תשי"א, שזה היה שנה הראשונה שהרבי דיבר אחרי קבלת הנשיאות, אחרי קבלת הנשיאות י' שבט, ואז היה ההתוועדות של שבת תשעה באב, ואחרי זה גם ביום ראשון, תשעה באב נדחה, שהרבי אומר את השיחות והסביר את העניין שבשנה כזאת אז יש פחות מרירות, פחות עניין של, אה, פחות עניין של האבלות ויותר העניין הרוחני הפנימי ה-אה של יום תשעה באב, שזה זמן של גאולה. משיח נולד. כן, בתשעה באב זה יהיה ל-- יהיה הלידה של משיח. מה זה הגאולה, כל העניינים שהרבי דיבר. ולכן הרבי אומר

02:45 שצריך להיות בשמחה וכולי, הנוהג באופן של שמחה, בפרט בשבת תשעה באב. אה, גם כן יש שיחה של הרבי בחלק ל"ט, שם גם כן הרבי מדבר על המעלה של שבת חזון, מביא את הפתגם הידוע של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שבשבת חזון רואים את בית המקדש, מראים את בית המקדש מרחוק. וגם שם הרבי אומר שבקביעות של השנה הזאת, ששבת חזון זה שבת תשעה באב, אז גם העניין הזה זה יותר בפנימיות, יותר בגילוי, יותר באופן יותר נעלה וכולי, כמו שהרבי מסביר בשיחה. גם זה היה בתשי"א, השיחה הזאת הרי נדפסה לקראת שבת חזון תשעה באב תשי"א. על כל פנים, כמה עניינים שקשורים למעשה. אז דבר ראשון, השבוע הזה, לפי כמה וכמה פוסקים יש מחלוקת אם ה-השבוע הזה נחשב לשבוע שחל בו תשעה באב, או השנה בכלל אין את המושג של שבוע שחל בו תשעה באב מצד כמה דינים בהלכה. כשנגיע לעניין. בנוגע אלינו בחב"ד זה לא כל כך נפקא מינה כמעט. זה נפקא מינה ב'לא חג ולא יום אבל', זה דרך הרגיל. בחב"ד אין הבדל כל כך גדול בין כל תשעת הימים לשבוע שחל בו. בנוגע לפועל זה אומר ככה, מה שנוגע לבחורים זה שמחר זה יום שישי, אז מותר ללמוד אף על פי שזה ערב תשעה באב, אה, בגלל שתשעה באב זה נדחה אז לומדים ביום שישי רגיל. גם כן בשבת קודש עד חצות בוודאי שאפשר ללמוד רגיל, ובנוגע לאחרי חצות אז תמיד יש שקלא וטריא. מה קורה בקביעות כזאת של תשעה באב שחל בשבת? האם שבת אחרי חצות מותר ללמוד? אסור ללמוד? הרי בכללות העניין זה ששבת כשתשעה באב חל בשבת,

04:45 אז כל העניינים של אבלות בפרהסיא לא נוהגים בו. אבל עניינים של אבלות בצנעא כן נוהגים. אז לכן בנוגע ללימוד התורה יש שאלה האם לימוד התורה זה עניין של צנעא, עניין של פרהסיא, אז האם מותר ללמוד או לא? בפועל המנהג שלנו, וככה הרבי היה, משמע מהשנים בדרך כלל, אז בכללות המנהג שלנו זה שעד שבת בחצות לומדים הכל, כל העניינים. בשבת בחצות משתדלים ללמוד רק את העניינים של ענייני תשעה באב, עניינים, עניינים שמותר ללמוד בתשעה באב. זאת אומרת משתדלים כמה שאפשר לסיים את השיעור עם רמב"ם וחת"ת לפני חצות. לפועל, אז אם הוא לא אמר את זה לפני חצות, אז אומרים הרבנים פוסקים, כך למדתי, שאם הוא לא הספיק להגיד את זה לפני חצות אז מקילים בגלל שזה שבת להשלים את זה גם אחרי חצות. אבל לכתחילה כדאי להשתדל לעשות את השיעורים של רמב"ם וחת"ת וספרי וכו', לעשות את זה לפני חצות. אהה, מה מותר ללמוד במשך הזמן מערב תשעה באב אחרי חצות, במשך תשעה באב? אז הדברים שמותר ללמוד, כי אז כתוב שמותר ללמוד עניינים שקשורים לחורבן, שזה מסכת גיטין, מדרש רבה איכה ואיוב, זה ספרים ועניינים שמדברים בקשר לחורבן בית המקדש. אנחנו גם כן בחב"ד גם כן מקילים בעניין של לימוד החסידות. תראה, בקשר ללימוד החסידות אז אנחנו מקילים, ויש את המעשה הידוע שהרבי מספר בקשר לתשעה באב תרע"ד, שאז הרבי הרש"ב אמר את המאמר ד"ה ציון במשפט תפדה תרע"ד, שהמאמר בכלל לא מדבר על ענייני חורבן וענייני גלות. מאמר שמדבר על אורות וכלים, על דרגות בביטול של אור, מאמר מאוד עמוק בהשכלה, וזה חלק מההמשך של המשך תער"ב. הרבי הרש"ב אמר את המאמר

06:59 זה היה בליל שבת תשעה באב, אם אני לא טועה. ואז בחזרה, לפי מה שהסיפור הולך, שנכנסו לחזרה, זה היה ב... בחזרה כבר היה כשהיה ליל תשעה באב או תשעה באב עצמו, לא זוכר בדיוק את הפרטים, והרבי משטרוסוב[?] היה שם. דיברו ודיברו במאמר, ואף על פי שהמאמר מדבר על עניינים של אורות וספירות ואלוקות, ושם לוקחים חסידים את העניין, את ההיתר של חסידים בתשעה באב שאפשר ללמוד חסידות, ללמוד חסידות בכלל. זה גופא, אז יש מהדרין ומחמירין שהם לומדים רק מאמרים שקשורים עם הזמן הזה. זאת אומרת מאמרים של ד"ה ציון במשפט תפדה, או מאמרים על איכה, יש הרבה מאמרים. אז מחפשים מאמרים שקשורים עם, עם הזמן. ויש כאלו חסידים שטענו שמותר ללמוד כל חסידות, כי לכתחילה חסידות, הדרך, כמו שכתוב בבגיהא לאבן שמותר ללמוד ממסכת עירובין בשם רבי פרץ, שמותר ללמוד חסידות בימי האבלות, כי חסידות, במאמר, עם כל העניין של אבלות. אז לכן יש כאלו שטוענים שחסידות אפשר ללמוד בכלל בלי הגבלה כל העניינים של חסידות. שלפועל אצל הרבי ראו שהעניינים של חסידות, ודיבר חסידות בהתוועדויות של תשעה באב שחל בשבת. הרבי עשה פארברענגען שבת אחרי הצהריים. בשנים שהיה חל כמו השנה הזאת תשעה באב שחל בשבת, אז גם בתשכ"ח וגם בתשמ"ח וגם בתשנ"א היה כמה פעמים קביעות באופן הזה. והרבי התוועד, ובהתוועדות לא ראו שהרבי נזהר לדבר רק עניינים שקשורים. הרבי דיבר על הפרשה. הרבי דיבר רש"י, שיחה. היה יותר, אפשר להגיד, לא דיבר כל כך נגלה, אבל העניינים שהרבי דיבר היה בלי, בלי לצמצם. דיבר על עניינים וכל מיני עניינים בתורה וכולי. אז לפועל גם כן בתשנ"א, כשהדפיסו המאמר קץ שם לחושך, המאמר של... יש מאמר במלוקט

09:13 קץ שם לחושך, שזה מיוסד על המאמר ציון במשפט תפדה עם ד'. זה מאמר מאוד עמוק והשכלה. מדבר שם על הביטול של לב וכל העניין הזה. אז המאמר הזה הרבי אמר בתשעה באב, בתשכ"ח זה היה כמו השנה הזאת גם כן קביעות. הרבי התוועד בשבת תשעה באב והרבי דיבר את המאמר הזה קץ שם לחושך. מאמר מאוד עמוק, ובתשנ"א הכניסו את זה לרבי כדי שהרבי יגיה את זה. לפי מה שמספרים, הם הכניסו את זה ושמו למעלה קונטרס. רצו לעשות קונטרס שבת חזון, שבת תשעה באב. הרבי מחק את זה והרבי כתב, אם אני לא טועה, שבת נחמו. זאת אומרת הרבי לא רצה לעשות את זה באופן רשמי כזה שמוציאים קונטרס מיוחד לשבת תשעה באב, אבל אף על פי כן בתוך המאמר אז הרבי מביא ביאור שמה שראו אצל רבותינו נשיאינו שדיברו חסידות בשבת תשעה באב, ובפרט דיברו בעניינים שקשורים עם אור. אז מה אני מדבר על אור? אני מדבר על אור אין סוף. אז הרבי אמר כי על ידי הלימוד בפנימיות התורה, בפרט בסוגיות שמדברים על אור, אז האור הזה דוחה את החושך ומגלה את הפנימיות של תשעה באב, מהפך את החושך לאור. אז זה קצת לדעת איך היה הנוהג בפועל בנוגע ללימוד התורה. אז אפשר ללמוד את העניינים של תשעה באב בנגלה. מה שלומדים, מה שכתוב בשולחן ערוך, מה שכתוב בה"א י"ה. ללמוד את הגמרא כתובות נאיכון וכולי ודרושים. אבל בנוגע לחסידות, אז כל מה שסיפרנו עכשיו זה בנוגע ללימוד חסידות. עכשיו, בנוגע לאכילה ולסעודה. אז כמו שאמרנו, בשבת הרי אין דינים של אבלות ואין דינים של אבלות בפרהסיה. אז לכן, אז בשבת, אז... אז כל הנוהג הם כרגיל בשבת רגילה, הולכים

11:04 ללבוש בגדי שבת, וצריכים לאכול בשר חם ויין ישן, וכל הנוהג שעושים בשבת רגילה צריכים לעשות. מה עוד? זה בשבת, בסוף השבת הזאת צריכים לאכול את הסעודה שלפני התענית. אז לא עושים השנה, לא עושים את כל המנהגים של סעודה מפסקת. בשנה רגילה אז אוכלים ביצה ואוכלים, יושבים על הרצפה, וכל הנוהג האלה לא עושים את זה בשבת הזאת. אוכלים סעודה רגילה ואוכלים גם כן בשר ויין וכל העניינים בתכלית השלמות. כלומר, לשון הידוע, כסעודת שלמה בשעתו. אז זה, זה בנוגע לסדר של שבת. כמובן שכאן זה חורף קצת, יש קצת זמן בין סעודה אחת לשנייה. אז אחרי, אז אוכלים את הסעודה בצהריים, ואחרי זה כמה שעות אחרי זה כבר עושים מנחה וסעודה. אוכלים את הסעודה שלפני התענית. אבל איך שיהיה, כל הנוהג זה בנוגע לעניין של שבת. איך צריך להיות הסדר? בנוגע להתרחץ, בנוגע להתרחץ. אז בכלל בשולחן ערוך הרי כתוב שלא מתרחצים בימים האלה. מאז דורנו זה, אז, אז, אז הקילו קצת בעניין הזה, אבל זה כשאומרים שהקילו קצת, אז זה לא אומר שזה נהיה הפקר, שאפשר להתרחץ בלי הקפדה כאילו שאין את השולחן ערוך הזה. אז בחורים חושבים שבגלל שמקילים בזה פירושו שזה מותר לגמרי, או שנמצאים בדוש עשרים דקות, חמש עשרה דקות, כאילו שזה יום רגיל, וזו טעות מאוד גדולה. ובפועל מה שקורה זה שהיום רוב הרבנים התירו שבגלל שאנחנו כמו איסטניס, ויש לנו היום חלישות ואנשים לא יכולים לסבול את עצמם כשהם עם זיעה ולכלוך וריח, אז לכן צריך להתרחץ. היום מתירים להתרחץ, אבל ההתרחצות צריך להיות לא בשביל תענוג, וצריכים להיזהר שזה לא יהיה באופן של תענוג. מה זה אומר בפועל? זה אומר

13:09 בפועל, שצריכים להתרחץ חלקים של הגוף. לא לשבת תחת הדוש, אלא רוחצים את הראש, מנקים את זה. רוחצים את הידיים, רוחצים את הרגליים, רוחצים את החלקים שיש להם זיעה ורוחצים את זה. אפשר לרחוץ עם סבון, עם כל הדברים, אבל לעשות את זה בלי כל האקססוריז, בלי כל הדברים שמוסיפים בשביל עניין של תענוג וריח טוב וכו', כל הדברים האלה. אז דרך זה גם כן להתרחץ מה שצריך, וזה מותר גם אחר שזה ערב תשעה באב. אבל מכיוון שזה ערב שבת, אז זה גם כן מתירים. בפועל ככה זה המנהג וככה פוסקים רוב הרבנים, כי זה מותר. כאן בארגנטינה גם כן, מכיוון שזה חורף, אז אי אפשר. יש כאלה שבאמריקה למשל, יש כאלה שאומרים שישתמשו עם מים, שהמים יהיו קרים או צוננים או קולד, אבל כמובן כאן זה בריאות. זה מסוכן באמצע החורף, ולא צריכים לעשות קונצים שיזיקו לבריאות הגוף. אז אפשר. המים יכולים להיות מים פושרים, קלנטיטוס. גם כן לא צריך להיות מים חמים. באופן כללי צריך להיזהר, מכיוון שסוף כל סוף יש לך שולחן ערוך, יש הלכה, וצריכים להיזהר לא לעשות עניינים שהם מגיעים כפסיק רישיה לעניינים של תענוג. צריך לעשות רק מה שמוכרח ונוגע לבריאות הגוף, וזה אפשר לעשות. זה נוגע לרחיצה מחר בערב שבת לקראת שבת קודש. אה, ונוגע למוצאי שבת אז. אז במוצאי שבת, אחרי צאת הכוכבים, אז אומרים ברוך המבדיל בין קודש לחול. ואחרי שאומרים ברוך המבדיל, צריכים לזכור להגיד ברוך המבדיל בין קודש לחול, ואז מחליפים את הנעליים. ובפועל, ונוגע לבגדי שבת. אז ידוע שהרבי משטשיין[?] היה מקפיד להחליף לבגדי חול מיד במוצאי שבת. אצל הרבי לא ראו שהקפיד

15:15 על זה, שהוא היה נשאר עם הבגדי שבת גם אחרי זה במוצאי שבת, לא היה מחליף מיד, אבל את הנעליים מחליפים. ואה, בתפילת ערבית אז כבר נוהגים את כל המנהגים שנוהגים בתשעה באב. בעזרת השם יהיה פה בישיבה, יהיה פה המניין כמו שתמיד, כמו שעושים בתשעה באב. יהיה פה מניין למעריב, ואחרי מעריב יהיה סדר, סדר, יש שיעור כמו שנוהגים תמיד בתשעה באב אחרי קינות לעשות שיעור, סדר. בעזרת השם נלמד פה גם בישיבה הקופוני. אה, מה הסדר בתפילת מעריב? אז בתפילת מעריב עושים את המעריב של מוצאי שבת. אומרים אתה חוננתנו, ואחרי מעריב אז הרי לא עושים הבדלה עד למחרת בגלל התענית, אבל אומרים בורא מאורי האש. כן, הדלקה של הנר, בעזרת השם יהיה, צריכים לדאוג שיהיה שני נרות או שני גפרורים, ואומרים בורא מאורי האש, וזה עושים מיד אחרי מעריב. אה, אבל מפני שזה מוצאי שבת אז לא אומרים ויהי נועם, אה, לא אומרים ויהי נועם ויושב בסתר, אה, כמו שאומרים בנוסח של הקינות, ויהי נועם ויושב בסתר, מכיוון שכל הנוסח של ויהי נועם קשור עם בית המקדש. מתי אמרו ויהי נועם? כשנבנה המשכן. ומכיוון שעכשיו זה חורבן, אה, אז ממילא לכן לא אומרים ויהי נועם ויושב בסתר, אבל כן אומרים ואתה קדוש. זה עושים גם כשזה חל בחול, גם במוצאי שבת. אבל ואתה קדוש אומרים אחרי הקינות. כן, אומרים, אוקיי, אחרי זה יושבים על, על הרצפה או על מקום נמוך. אה, הישיבה צריכה להיות על, על שולחן-- על כיסאות. משתדלים שזה יהיה פחות משלושה טפחים. אף על פי שראו אצל הרבי שהכיסא לא היה ממש פחות משלושה טפחים, היה טיפה יותר משלושה טפחים, אבל על כל פנים צריך לשבת על כיסא נמוך

17:30 ומורידים קצת מהאור. לא שיהיו כל האורות דלוקים. אה, גם כן לא צריכים לשבת בחושך כמו מסכנים. שמים קצת אור, וקצת פחות אור מתמיד, אה, כדי שיהיה קצת עניין של אבלות. אה, אומרים את הקינות. אה, אז הסדר הוא ככה. מגיע לקינות אז אומרים את מגילת איכה. אז את מגילת איכה צריכים-- את מגילת איכה צריכים, נוהגים אה לקרוא יחד עם ה, עם ה, עם הבעל קריאה. זאת אומרת, יש אחד שקורא בקול, אבל שכל אחד ואחד יהיה לו חומש או קינות יחד איתו כדי להגיד יחד איתו בשקט. כמובן שהבעל קריאה קורא בקול וכולם בשקט קוראים, אה, כדי לקרוא את הכל כפי תקנת חכמים, וצריכים לקרוא את הכל ולא להפסיד. יש כאלה לפעמים בחורים משחקים עם פלאפון וכיוצא בזה באמצע הקינות, ובמקום להקשיב לקינות אז עסוקים לראות מי לקח מקום ומה לעשות, משחקים וכל מיני שטויות. אז כמובן שזה חוץ מעצם העניין שזה אינו חכם, זה עניין של זלזול בכל העניין. אבל צריך, בשביל מה שקוראים את מגילת איכה, צריכים להסתכל במגילה ולקרוא אה יחד כדי להגיד את כל המילים. אה, רוצה להזכיר כמה ענייני הלכה חשובים, וכולם יודעים, אבל כדאי להזכיר אותם כדי לדעת. כן, בתשעה באב זה אסור, האכילה ושתייה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל. זה כל הדברים שאסור לעשות בתשעה באב. זה הדברים שצריכים להיזהר בהם, שזה אומר בפירוש שמצאת הכוכבים של, של אה-- קודם כל מהשקיעה אסור לאכול. צריכים להסתכל על השעון, לדעת בדיוק מתי זה השקיעה, אבל אה, סמוך לשקיעה צריכים להפסיק לאכול ואסור כבר להגיע לאכילה. אבל עדיין לא יושבים על הרצפה כי זה שבת. אבל בצאת הכוכבים צריכים כבר, אומרים כמו

19:49 שאמרנו אומרים את ברוך המבדיל בין קודש לחול, ומאז נוהגים כל דיני האבלות. אז שמה שצריכים ללבוש, אסור ללבוש נעליים של עור, ואסור לרחוץ את הידיים לגמרי. רחיצה רק בעת הצורך, כשאדם הולך לבית הכיסא וכיוצא בזה, אז מותר לו לרחוץ רק את האצבעות, לא יותר מזה. על דרך כש, כש-- אז רגע, אז על זה צריכים להיזהר בעניין הרחיצה, ועל דרך זה בעניין נעילת הסנדל. ומה אמרנו עוד? עניין של, של, של לשבת על כיסאות, שלא יושבים על כיסא. עכשיו בלילה אז אמרנו ודיברנו על איכה. אחרי איכה יש את נוסח הקינות שאומרים. יש קינות ל-ל-- שאומרים בלילה גם כן. זה קצר יותר השנה בגלל שזה חל במוצאי שבת, אז יש עוד קינה מיוחדת שמוסיפים, עוד קטע שמוסיפים במוצאי שבת. תסתכל בקינות, אפשר לראות, יש קינה מיוחדת שאומרים במוצאי שבת, עוד, עוד, עוד פסוק, עוד קטע שאומרים, כיוון שחורבן בית המקדש, כי ידוע שחורבן בית המקדש היה בתשעה באב שחל בשבת. כי החורבן היה בשבת אחרי הצוהריים, שבת לפני השקיעה, אז הייתה שריפת בית המקדש. עיקר השריפה היה במוצאי שבת, ולכן כשחל במוצאי שבת יש עוד קטע שמוסיפים, ובקינות זה מופיע. אחרי שגומרים את הקינות אומרים ואתה קדוש, ואחרי ואתה קדוש אומרים קדיש, ואחרי זה אומרים עלינו. זה במוצאי שבת. אחר כך, כמו שאמרנו, בעזרת השם יהיה בשיעור סידרא ו... בלילה קריאת שמע שעל המיטה זה קריאת שמע שעל המיטה, כמו שאומרים בדרך כלל במוצאי שבת, ובתשעה באב גם כן לא אומרים תחנון. תשעה באב הרי נקרא מועד, אז גם כן אומרים את הנוסח של קריאת שמע שעל המיטה, כמו ביום שלא אומרים בו תחנון.