מתורתו של רבי לוי יצחק נ״ע - גילוי דעת בגט

00:01 דובר 1 אז הגמרא אומרת פה דף ל"ד בגיטין עמוד א'. גידול בר רעילאי. כן, היה בן אדם שקראו לו גידול בר רעילאי. שדר לה גיטא לדביתהו. הוא שלח על ידי שליח גט לאשתו. אזל שליחא, השליח הלך, אשכחה דהוה יתבה ונוולה. הוא פגש את האישה של גידול בר רעילאי שהייתה יושבת והייתה אורגת. אורגת עם א', כן? תחר, como se dice? היא הייתה תופרת, כאילו עושה אריג-- מלאכת אריגה, מה שנשים נוהגות לעשות. איך כתוב שמה? ב-- קא-- אומרים באשת חיל, כן? בפלך, בכישור, ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך. איך כתוב? ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך. זה הפשט של הנשים. פלך זה הדבר ש-- עם הדבר הזה, הברזל, שעם זה עושים את האריגה של הבגדים. אז זה מה שהיא עשתה. היא הייתה יושבת ואורגת. מה הוא אמר? אמ, איך זה? אמרה ליה, אז האישה, אשתו של גידול בר רעילאי אמרה לשליח: זיל השתא מיהא ותא למחר. כן, ככה. תחזור מחר. יהיה. תלך עכשיו ומחר תחזור. בסדר, אז הוא לא נתן לה את הגט. היא לא רצתה לקבל את זה עכשיו. היא שלחה אותו חזרה. אזל לגביה, הוא חזר, השליח חזר למשלח, לגידול בר רעילאי, וסיפר לו מה קרה. ואמר ליה, סיפר לו שהאישה לא קיבלה את הגט ואמרה לו שיחזור מחר. פתח ואמר: ברוך הטוב והמטיב. אז הבעל, כשהוא שמע את זה, הוא אמר ברוך הטוב והמטיב. שמשמע מלשון ברוך הטוב והמטיב שהוא שמח, שהוא מרוצה, שהוא שמח שלא, שלא, שלא גירש אותה. על זה יש מחלוקת בגמרא מה הדין. אביי אמר: ברוך הטוב והמטיב, נכון, יפה מאוד שהוא שמח ומאושר, אבל לא בטל גיטא.

02:33 דובר 1 זה לא אומר שהוא ביטל את הגט. ברוך הטוב והמטיב זה טוב, אבל הגט לא מתבטל. מחר היא יכולה ללכת, השליח יכול ללכת ולהביא את הגט וזה יהיה גט כשר. הגט לא יתבטל. רבא אמר: ברוך הטוב והמטיב ובטל גיטא. והוא אומר שהגט כן מתבטל. כשאמר ברוך הטוב והמטיב, כי לא אמר שהגט בטל וממילא הוא לא יכול ללכת למחרת ולגרש. ובמאי קמיפלגי? הגמרא שואלת מה-- במה הם חולקים? מה סברת המחלוקת בין אביי ורבא? הגמרא אומרת: בגילוי דעתא בגיטא קמיפלגי. המחלוקת זה בעניין גילוי דעת. כשיש גילוי דעת, זאת אומרת, כאן לא הייתה אמירה ברורה. הוא לא אמר באופן ברור אני מבטל את הגט, הוא רק שמח שלא שלחו את הגט. אמר ברוך הטוב והמטיב. זה נקרא גילוי דעת. אין פה אמירה ברורה שהוא מבטל את הגט. לאידך גיסא גם כן יש פה איזושהי משמעות מלשון הטוב והמטיב שהוא כן רו-- כן שמח שהתבטלה השליחות. אז יש פה משמעות, יש פה גילוי דעת. אז בזה המחלוקת. אביי אמר-- אביי סובר גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא. אביי סובר שאם אתה רק מגלה דעת ולא אמרת באופן מפורש, זה לא נחשב לשום דבר. גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא, זה לא מילתא, זה לא אומר כלום ולכן הגט כשר והשליחות ממשיכה והוא יכול מחר לחזור ולגרש. לאו מילתא. אין פה מילים ברורות. רבא סבר גילוי דעתא בגיטא מילתא. אם הוא גילה דעתו ואנחנו מבינים מדעתו שהוא שמח, זה גילוי דעת שהוא מילתא ולכן הגט מתבטל, השליחות מתבטלת ואי אפשר-- הוא לא יכול לגרש. זה המחלוקת בין אביי ורבא. מה היסוד של המחלוקת של אביי ורבא? קודם אני אגיד כמה מילים

04:34 דובר 1 של נגלה. יהיה-- היסוד המחלוקת בין אביי ורבא, אז יש, יש, יש מה שהתוספות רי"ד מסביר ויש מה שהחתם סופר מסביר. מה בדיוק היסוד המחלוקת של אביי ורבא. אז התוספות רי"ד מס-מס-מסביר שהמחלוקת שלהם קשור עם העניין של דברים שבלב אינם דברים, כלא אמר. יש לנו כלל שהכלל הזה אומר דברים שבלב אינם דברים. למדנו על זה גם כן בדף ל"ב, נכון? או לא. דברים שבלב אינם דברים. בן אדם שהוא רק חושב דברים בלב, הוא לא אמר את זה, אין לזה משמעות. אינם דברים. גם רבא סובר דברים שבלב אינם דברים. רבא לא חולק על זה. למשל, הדוגמה אם אתם זוכרים, למדנו דוגמה בגמרא בקידושין. בן אדם שמכר נכסים בשביל לעלות לארץ ישראל, אבל הוא לא אמר מפורש. הוא מכר, אבל בלב שלו היה שהוא רוצה לעלות לארץ. אחרי זה הוא התחרט. הוא החליט שהוא לא עולה לארץ. הוא רצה לקבל חזרה את הנכסים. דברים שבלב אינם דברים. בעניין הזה רבא גם סובר דברים שבלב אינם דברים. המחלוקת בין אביי ורבא לפי התוספות רי"ד זה אם פה גילוי דעת הוא לא אמר מפורש, הוא רק גילה דעתו. האם זה נחשב לדברים שבלב או זה לא נחשב לדברים שבלב? זה המחלוקת. רבא סובר, יהיה, שגילוי דעתא-- בגיטא מילתא, אפילו שהוא לא אמר מפורש, יהיה, ה-היה פה גילוי דעת ובמילא זה כבר לא נחשב לדברים שבלב. הוא גילה דעתו, הוא אמר הטוב והמטיב. נכון, הוא לא אמר אני מבטל את הגט, אבל האמירה הטוב והמטיב זה מספיק שזה לא יהיה נקרא דברים שבלב ובמילא הגט מתבטל. אביי סובר לא, זה עדיין נחשב דברים שבלב. מכיוון שעדיין לא מפורש, הוא רק

06:35 דובר 1 אמר הטוב והמיטיב והוא לא אמר מפורש שהוא מתבטל, אז עדיין זה נחשב לדברים שבלב, ודברים שבלב אינם דברים, ולכן לאו מילתא. זה איך שהתוספות רי"ד מסביר את המחלוקת. ברור? החתם סופר, ועל דרך זה עוד מהמפרשים, אומרים לא, זו מחלוקת אחרת. זה לא קשור עם המחלוקת של דברים שבלב. זה קשור עם גדר אחר: האם דיבור מבטל דיבור. הכלל הוא כאן, בן אדם הרי שלח שליח בדיבור. הוא אמר לשליח: אני עושה אותך שליח לגרש את אשתי. גילה דעתו בדיבור, אמר לשליח: תלך לגרש את אשתי. אז היה פה דיבור. הדיבור השני לא היה דיבור מפורש. הדיבור השני היה רק ברוך הטוב והמיטיב. אז המחלוקת היא: כדי לבטל את הדיבור הרי-- הראשון, צריך דיבור ברור או מספיק גם דיבור לא ברור? זה לא קשור עם הגדר של דברים שבלב. יש גדר אחר. יש גדר של דיבור מבטל דיבור. כדי שהדיבור השני יבטל את הדיבור הראשון, צריך שהדיבור השני יהיה דיבור אלים, דיבור חזק, דיבור ברור, דיבור מפורש. כאן לא היה דיבור מפורש, וזו המחלוקת. אביי סובר, מכיוון שהוא לא אמר מפורש, אז הדיבור הזה לא מבטל את הדיבור הראשון. רבא אומר, אפילו דיבור כזה, הטוב והמיטיב, זה גם כן מספיק. לא צריכים דיבור מפורש. זהו. אז זה המ-- זה איך שהחתם סופר מסביר. במה הנפקא מינה? מה יהיה ההבדל בין שתי השיטות? כאילו, מה יהיה הנפקא מינה בין שתי השיטות? הנפקא מינה תהיה באופן כזה: האם המחלוקת זה דין מיוחד בגיטין או זה דין בכל התורה כולה? זה לכאורה הנפקא מינה בין התשב"ץ והחתם סופר. כלומר, אם אנחנו אומרים שהמחלוקת של אביי ורבא, גילוי

08:46 דובר 1 דעתיה בגיטא. אם זה, אם זה, אם זה, אם זה גילוי דעתיה מילתא או לאו מילתא, זה קשור עם הגדר של דברים שבלב. זאת אומרת, האם גילוי דעת נחשב לדברים שבלב או לא נחשב לדברים שבלב? אז זו לא שאלה רק בגיטין. זו שאלה בכל הדינים של דברים שבלב, גם בסיפור של הבן אדם שמכר את הנכסים, למשל. הבן אדם הזה שרצה לעלות לארץ מכר את הנכסים. מה נעשה? מה יהיה הדין עם הבן אדם כשהוא מכר את הנכסים? הוא לא אמר מפורש, אבל הוא גילה דעתו. הוא אמר משהו, הוא, הוא, הוא סיפר: אני נוסע לארץ. הוא לא אמר: אני מוכר את זה בתנאי, אבל הוא סיפר לאנשים: אני הולך לנסוע לארץ. ובאותו זמן הוא גילה דעתו שהוא מוכר את הנכסים על מנת לעלות לארץ. היה פה גילוי דעת. אז אם אומרים שהמחלוקת זה בעניין של דברים שבלב, כמו שהתשב"ץ אומר, אז גם בזה תהיה מחלוקת. המחלוקת אביי ורבא זו מחלוקת כללית בכל הש"ס. איפה שאומרים דברים שבלב אינם דברים, מה יהיה הדין אם לא היו דברים ברורים אבל היה גילוי דעת? האם גילוי דעת זה כמו דברים שבלב, או גילוי דעת זה לא נקרא דברים שבלב? אז זו מחלוקת כללית. אבל אם אנחנו אומרים, כמו שהחתם סופר מסביר, שהמחלוקת היא אם דיבור מבטל דיבור, זה דין מיוחד. פה זה לא, זה לא קשור עם כל ה... יש דין מיוחד פה. היה פה דיבור של השליחות, הדיבור של הגירושין. צריכים לבטל את הדיבור. צריכים דיבור חזק כדי לבטל. אז זה לא דין שקשור עם דברים שבלב. אז זה רק דין מיוחד פה, זה לא דין בכל. זאת

10:29 דובר 1 אומרת, מה יהיה הדין? אם ככה, לפי זה אפשר להגיד שבעצם אביי ורבא לא חולקים בדין דברים שבלב. בדין דברים שבלב אולי אביי ורבא שניהם סוברים שזה לא נחשב לדברים שבלב. בדין של, של כל דין של דברים שבלב אינם דברים, גילוי דעת זה מילתא, ואולי גם שם אביי ורבא לא חולקים. שניהם סוברים שזה מילתא, ובמילא בסיפור של הבן אדם שעלה לארץ, אם הוא היה מגלה דעתו שהוא מוכר את זה בגלל שהוא רוצה לנסות לעלות לארץ, אז גם אביי וגם רבא יסברו שזה נחשב למילתא. אתם מבינים מה שאני אומר? זאת אומרת, שזה יהיה הנפקא מינה, אחד מהנפקא מינות על כל פנים, בין שתי השיטות. עד כאן זה חלק מה... להסביר מה הסיפור פה של הגמרא. בהמשך הגמרא מביאה כמה סיפורים, ההוא גברא, כמה סיפורים שמהסיפורים האלה הגמרא מביאה ראיה לרבא, ראיה לאביי, איך כל אחד הסביר את הסיפורים לפי השיטה שלו. אוקיי? למסקנא הגמרא אומרת חידוש מאוד גדול, שההלכה היא כמו אביי. חידוש גדול. למה? כי אנחנו יודעים שכל פעם שיש מחלוקת אביי ורבא, ההלכה זה כמו רבא. פה פוסקים כמו הלכה כנחמני, ככה הלשון של הגמרא שלנו, נחמני זה אביי, ההלכה זה כמו אביי. ורש"י אומר שזה מהשישה דברים שכולם מכירים. אלו שלמדו הלכות מציאה זוכרים את זה במחלוקת של ייאוש שלא מדעת, הווי ייאוש, לא הווי ייאוש, ששם הייתה מחלוקת אביי ורבא. והגמרא שם אמרה: הלכתא כאביי ביע"ל קג"ם. אחרי זה הוא שואל גם כן: למה נוגע לספר שהיא הייתה יושבת ואורגת בגדים? מה הסיפור הזה מגיע לענייננו? מה זה? מה זה חשוב? כן, לא קשור בכלל. בגמרא כל דבר מדויק, בפרט אצל רב

14:09 דובר 1 לוי, אז ודאי שכל דבר חייב להיות מדויק. אבל פנימיות העניינים. מה העניין שהגמרא מספרת לנו שהיא הייתה אורגת בגדים, עושה בגדים? מה הקשר? ואז על פי הנקודות ההל-- הו, ואחרי זה מה היה הסיפור שהוא ענה הטוב והמיטיב? הוא היה יכול לענות כל מיני דברים. כן, למה הוא ענה בלשון הזה דווקא, הטוב והמיטיב? דרך אגב, החת"ם סופר אומר על פי נגלה למה הוא אמר הטוב והמיטיב. החת"ם סופר אומר שזה הפוך מהלצה ורקום החיים. והגמרא לפני זה אמרנו שאנחנו חוששים שהבעל רוצה לצער את האישה. עכשיו שהוא אמר הטוב והמיטיב, זאת אומרת הוא עצמו שמח, הטוב וגם המיטיב לאשתו. זאת אומרת שבעצם הוא רוצה להגיד שהוא שמח וגם הוא משמח את אשתו שלא גירש אותה. זה אומר החת"ם סופר. אבל רבי לוי שואל על פנימיות העניינים למה הוא ענה באופן הזה, הטוב והמיטיב? והשאלה האחרונה הוא שואל למה היא אמרה לו תלך עכשיו ותחזור מחר. למה? למה היא אמרה את זה באופן הזה דווקא? תלך עכשיו ותחזור מחר. למה? גם זה יכול להיות. אל תחזור אף פעם. לא יודע מה עוד. תלך עכשיו ותחזור מחר. אז רבי לוי מתחיל על כזה דבר. תקשיבו טוב, חבר'ה, רגע, שמע, כי זה משהו עצום לראות איך שפנימיות התורה, כל זה נפלא. מי זה אביי ומי זה רבא? אביי ורבא היו שני תנאים גדולים, שני אמוראים גדולים גם, סליחה, שהם היו במדרגה מאוד גבוהה בעבודת השם שלהם. האופן הלימוד על נגלה של אביי ורבא קשור גם כן עם אופן הנשמה שלהם, גם אופן המדרגה שלהם בעבודת השם. מה ההבדל בין אביי ורבא בעבודת השם? אז הוא מביא את הגמרא בברכות

16:10 דובר 1 שהגמרא מספרת שכשאביי ורבא היו ילדים קטנים הם למדו אצל רבה, היו ילדים קטנים, תינוקות עדיין ממש. רבה לימד אותם את הדברים הפשוטים של היהדות ואז הוא שאל אותם למי מברכים. אז הם אמרו לקדוש ברוך הוא, רחמנא. אז הוא שאל אותם איפה נמצא הקדוש ברוך הוא? אז הגמרא אומרת שרבא הראה על התקרה, על התקרה של הבית, על ה-- על ה-- על הגג, ואביי יצא החוצה והראה לשמיים. כך הגמרא מספרת. הגמרא אומרת שהוא אמר, רבה, בוצין בוצין מקטפיה ידיע. אפשר לראות כשהם קטנים איך הם יגדלו כשיהיו גדולים. כשלומדים את הגמרא עתידית לא מבינים כלום. מהו? יפה. מה?

17:07 דובר 2 כיסא רבא.

17:09 דובר 1 רבא הראה על התקרה.

17:11 דובר 2 תצ'ו.

17:12 דובר 1 תצ'ו. ואביי הראה על השמיים, על הרקיע. ורבה אמר בוצין בוצין מקטפיה ידיע, שמהקטנות יכולים לראות איך הם יהיו כשיהיו גדולים. מה הקשר? איפה רואים פה משהו מיוחד? מה הוא ראה בהם? מה הוא ראה פה? אז אומר רבי לוי יצחק, ההבדל בין אביי ורבא זה הבדל מאוד עמוק. רבא, תורה בכלל זה למעלה מהשכל. תורה, חוכמה, זה רצון של הקדוש ברוך הוא. זה חוכמה נפלאה של הקדוש ברוך הוא. חוכמת התורה אנחנו לומדים, כן? חקיקה זה תורה, זה בעצם תורה זה למעלה מהשכל. אלא מה? התורה יורדת ומתלבשת בשכל. ישנן שני דרגות. יש דרגה בלשון החסידים זה נקרא מקיף הקרוב ויש מקיף הרחוק. זאת אומרת דברים שהם למעלה מהשכל, אבל יש להם שייכות לשכל. זה נקרא מקיף הקרוב. ויש מקיף הרחוק, דברים שהם לגמרי למעלה מהשכל. השיטה של אביי היה שתורה בעצם זה למעלה מהשכל לגמרי, מקיף הרחוק. מה שאין כן, השיטה של רבא, הוא אמר שגם העניינים שבתורה שהם למעלה מהשכל, אבל הם לא לגמרי, יש להם שייכות לשכל, הם לא לגמרי מנותקים. מה ההבדל? ההבדל זה בדיוק ההבדל בין בית לרקיע. בית זה מקיף, אבל בית בדרך כלל הוא מרובע. יש בקבלה, באותיות, בחסידות מדברים על ההבדל בין סמ"ך למ"ם סופית. סמ"ך הוא עגול, מ"ם סופית הוא מרובע. שניהם זה מקיף, שניהם זה כמו... כן? שניהם זה מקיף, אבל ההבדל הוא שמ"ם סופית זה מרובע. אפשר לשים את זה, אפשר-- אפשר להושיב את זה. יש לזה התיישבות. זה נקרא מקיף הקרוב. מקיף כזה ששייך לפנימי, שייך להלביש את זה, שייך להוריד את זה. מה שאין כן, אה, כדור עגול, סמ"ך, הוא לא, לא עומד, הוא מתגלגל. אין לו, אין לו,

19:24 דובר 1 אין לו ישיבה, אין לו התיישבות. זה מקיף הרחוק, זה למעלה מהשכל. וזה ההבדל בין אביי ורבא, כי הגמרא אומרת שאופן הלימוד של אביי היה נחשב לעצמות. אופן הלימוד של רבא היה נחשב לבשר. יש כזה לשון בגמרא: "עד דגרמיתו גרמי בי אביי, תו אכלו בישרא שמינא בי רבא." במקום לאכול עצמות אצל אביי, בוא נאכל בשר אצל רבא. שהגמרא מתכוונת שאביי היה, אופן הלימוד שלו היה יותר אמונה, יותר מופשט, יותר-- הסברות שלו הם יותר מופשטות. מה שאין כן רבא, הסברות שלו היו יותר בשכל, יותר שכל, יותר הבנה, יותר בינה. אז זאת אומרת שלכן מובן למה רבא הראה על התקרה. הוא הראה על הבית כי הוא, בשיטה שלו, זה של ריכוז תורה זה מקיף הקרוב ולכן אפשר להסביר את זה. מה שאין כן אביי, השיטה שלו היה מקיף הרחוק, כי הוא ראה את הקדוש ברוך הוא בשמיים עגול. שמיים זה עגולים ועיגולים. עיגולים אין ראש וסוף, זה למעלה מטעם ודעת, מקיף של למעלה מהשכל. זה מה שרבה אמר. אני כבר רואה עכשיו איך יגדלו בעתיד. האופן הלימוד של אביי ורבא וכל הש"ס קשור עם הדרך שלהם, איך שמסתכלים על הקדוש ברוך הוא. הוא רואה את הקדוש ברוך הוא באופן של ריבוע, מקיף הקרוב. הוא רואה את הקדוש ברוך הוא באופן של מקיף הרחוק. רבי לוי אומר שזה מרומז גם בשמות שלהם. רבא, השם רבא זה מלשון ריבוי. ריבוי קשור עם הבנה והשגה, עם התלבשות, עם אח, עם הבנה, עם הסבר. השם אביי זה מלשון אביי, אב חוכמה, זה ההבדל בין חוכמה לבינה. רבא הוא בספירת הבינה, זה שייך להבנה. אביי זה ספירת החוכמה. חוכמה כח מה, בינה...

21:18 דובר 1 למעלה מהבנה. אז זה גם קשור עם השמות שלהם. גם כן אביי היה יתום. כל מיני דברים שאנחנו רואים בעניין של אביי שקשור עם זה שהוא היה בעולם יותר נעלה, רוחני, אבל היה חסר לו התלבשות. רבא היה יותר התלבשות. עד כאן. ובמילא לכן תמיד אנחנו פוסקים כמו רבא. מכיוון שרבא היה בינה, רבא היה מריבוע, רבא היה יותר בהתלבשות. אז הסברות של רבא הן סברות יותר מוצקות, יותר מובנות. אז אביי ורבא הלכה כרבא. איפה אנחנו פוסקים לא כמו רבא? בדינים כאלה שקשורים הם למעלה מטעם ודעת. בדינים שהם למעלה מטעם ודעת, שהם לא דברים מהתלבשות, שמה אנחנו מסתכלים על הסברא של אביי. לדוגמה, ייאוש שלא מדעת. ייאוש שלא מדעת. היה פה עניין של לא מדעת. אז הלא מדעת, הבן אדם עדיין לא יודע אם הוא איבד או לא איבד. אנחנו רק אומרים שמסתמא כשהוא ימצא את זה הוא הולך להתייאש. אבל בפועל הייאוש זה ייאוש שלא מדעת. לא היה פה עניין של דעת. אז רבא, שהוא מסתכל על הדברים יותר במוחש, יותר בגלוי, הוא אומר: אבל הוי ייאוש. מכיוון שבטוח הולך להתייאש, מה אכפת לי מה הבן אדם חושב? הוא אומר בפועל דברים כאלה אנשים מתייאשים, הוי ייאוש. אביי אומר ייאוש שלא מדעת לא הוי ייאוש. מכיוון שהאדם בעולם שלו הוא עדיין לא נודע לו מזה, ובמילא זה עדיין נחשב לחפצים שלו, אתה לא יכול להוציא את זה ממנו. אז לא מדעת, בדברים כאלה שלא מדעת, למעלה מן הדעת, אביי הוא מבין יותר מרבא. זה אביי. אביי, בדינים כאלה שהם למעלה מן הדעת, כמו ייאוש שלא מדעת. אז

23:24 דובר 1 אנחנו אומרים אביי, הוא יש לו יותר תובנה, הוא מבין בדברים האלה יותר מרבא ולכן פוסקים כמו אביי. מה קורה בסוגיה שלנו? גידול בר רעילאי. עכשיו בוא נשמע איך רבי לוי יצחק לומד את הסוגיה שלנו. הסוגיה שלנו אומרת: היה פה סיפור של גט. סיפור של גט. גידול בר רעילאי. תקשיבו טוב, בכמה מילים להסביר מי היה גידול בר רעילאי, מה פה הגט, מה העניין ברוחני והענייני. כל המושג של גט קשור עם עולם התוהו. עולם התיקון אין גט, להפך. בעולם התיקון זה עולם של אחדות. עולם התוהו זה עולם של פירוד. בעולם התוהו יש שבירת הכלים וזה העניין של גט. הרי המילה גט, אם אתם זוכרים, בתחילת המסכתא למדנו שהמילה גט מגיעה מלשון שבירה. אחד מהמפרשים שפירש את המילה גט, גט מלשון שבירה, כן? כי הגט שובר, שובר את הייחוד שיש בין איש ואישה. אז כל המושג של גט קשור עם עולם התוהו, שבירת הכלים. ובנוגע לספירה זה קשור עם גבורות. גט זה גבורה, כמובן. גבורות זה התחלקות, גבורות זה פירוד. עולם התוהו זה עולם של גבורות. בגלל שהיה ריבוי גבורות זה מה שגרם לשבירת הכלים. כלים ריקים, כל מה שמוזכר בחסידות בנוגע לעולם התוהו. ולכן ה-ה-העניין של גט קשור עם גבורות. ומסביר גם כן ר' לוי יצחק שגט, סתם דבר מעניין, שבחסידות כתוב השם של גבורות זה אנא בכח. אנא בכח זה שם של גבורות, לכן אומרים את זה בספירת העומר. זה גבורות כי זה העלאה מלמטה למעלה ויש ארבעים ושתיים אותיות באנא בכח, שם מ"ב. שם מ"ב זה השם של גבורות. אז זה מה שהוא אומר שגימ"ל טי"ת. תעשו חשבון גט, גימ"ל טי"ת. אז מגימ"ל עד טי"ת יש גימ"ל,

25:42 דובר 1 דל"ת, ה"א, וי"ו, זיי"ן, חי"ת, טי"ת, כן? מגימ"ל עד טי"ת שלוש וארבע וחמש ושש ושבע ושמונה ותשע. כמה יוצא החשבון? שלוש ועוד ארבע ועוד חמש ועוד שש ועוד שבע ושמונה ותשע יוצא ארבעים ושתיים, שזה השם מ"ב, שם של גבורות. זה על פי קבלה עניין למה גט קשור עם גבורות. על כל פנים, אז גט זה גבורות וזה שייך לעולם התוהו ששם מקום הגבורות, מקום השבירה. גידול בר רעילאי מגיע מהעולם של גבורות גם כן. למה? אומר, אומר רבי לוי יצחק ככה: גידול, למה גידול קשור עם גבורות? אצל מי כתוב המילה גידול? אצל יצחק. הרי אברהם, יצחק, יעקב, יצחק הוא מן הגבורות, נכון? מה כתוב אצל יצחק? "ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד." זה כתוב אצל יצחק, ויגדל. ויגדל זה אותן אותיות כמו גידול. זה ממש אותן אותיות. גידול וויגדל בשינוי ה... זה אותו תוכן גם, אבל גם האותיות הן אותן אותיות. אז גידול וויגדל זה יצחק, גבורה. בר רעילאי. מה הפשט רעילאי? רעילאי בלשון ארמית, רעילאי זה לשון רעולות, פנים רעולות. הערבים ששמים את ה-- את הכאפייה שמכסים את ה-- את הראש, בלשון הגמרא זה נקרא רעולות. בגמרא שבת, כן? גם היום משתמשים עם זה בעברית, כן? רעולי פנים. זאת אומרת, אנשים שמכסים, מעלימים, כי גבורות זה עניין של העלם, עניין של כיסוי. אז גידול בר רעילאי, גם השם שלו גידול הולך על יצחק גבורות, גם רעילאי מלשון כיסוי, העלם והסתר. זה גם כן קשור עם העניין של גבורות והעלם והסתר. אז גידול בר רעילאי רוצה לשלוח גט לאשתו כי זה עניין גבורות, זה מקום של גירושין, אז הוא רוצה לגרש. למה הוא רוצה לגרש את

27:54 דובר 1 אשתו? אומר רבי לוי, כי כנראה היא הייתה-- לא עשתה מה שהייתה צריכה לעשות. היא לא עשתה את התיקון. עולם התוהו מחפש לתקן את עצמו. האישה באה לתקן. זאת אומרת, הייתה אמורה לעשות תיקון ובמקום זה היא לא מתקנת. הוא מביא גמרא במסכת סנהדרין, שהגמרא בסנהדרין אומרת שיש אישה שיש לה את הפלך, יש לה את הכלים של האריגה, אבל היא נרדמת כי היא עצלנית. היא לא עושה את העבודה. במקום ל-ל-לעשות את העבודה אז היא נופלת, ככה כתוב בגמרא סנהדרין, אה, היא נופלת, אה, נרדמת וה-והכלים שלה נופלים. זה סוג של עצלנות, ועצלנות זה סיבה לגירושין. אה, הוא רוצה אישה שתעבוד, שתהיה מרץ, שתהיה מחייץ, וזה שהיא לא עושה שום דבר במקום זה, אז זה הסיבה שגידל בר אילעי רוצה לגרש את אשתו, כי היא לא עוזרת לו לתקן את שבירת הכלים, לתקן את העולמות והסתרים של עולם התוהו. מה הוא עושה? בר אילעי, מלשון רעולות, רעולת פנים. כיסוי פנים, עניין של הסתר. היפך הגילוי. מה הוא עשה? הוא שלח שליח. אומר ר' לויק, מי זה השליח? השליח בדרך כלל, זה השליח לגרש, זה, זה, זה יסוד. ספירת היסוד נקרא שליח. למה שליח? למה סלי-- למה ספירת היסוד היא שליח? כי בדרך כלל יסוד הוא המקשר, הוא זה שמביא את כל השפע מלמעלה למטה. אז הוא זה שמביא גם את הגירושין. שלכן שליח בגימטריה, הוא אומר, ש', ד', י' ו-ד'. ש', ד', י' זה השם של ספירת היסוד. ד' זה גם כספירת היסוד. עושר לו יהב ודל לא ימית, כתוב בסידור שזה הולך על ספירת היסוד. אז שליח בגימ-- שליח, ש', ד', י', ד', ל', ב-ב-בגימטריה

30:00 דובר 1 שליח. זאת אומרת שספירת היסוד הוא השליח להביא את הגירושין לאשתו של גידל בר אילעי בגלל שהיא לא עושה את התפקיד שהיא צריכה לעשות. כן?

30:12 דובר 3 בהתחלה כשאמרת שיש איזה שליח, מה אמרת בהתחלה?

30:18 דובר 1 שגידל שלח שליח. שליח זה ספירת היסוד. ספירת היסוד נקרא שליח כי הוא היסוד, הוא המקשר. השליח הוא זה שמקשר בין המשלח למקבל, למי ש-- זה התפקיד של יסוד, הוא מחבר. כן. אז, אז הוא שולח שליח לגרש את אשתו. עכשיו, כשהוא מגיע לאישה מה הוא רואה? הפוך. מה היא עושה? היא יושבת ו... ואורגת. זאת אומרת הפוך. היא כן עושה תיקון. זה הדי-- זה הלשון של הגמרא. היא יושבת, לא תוהו בראה, לשבת יצרה, היפך העניין של עולם התוהו. עולם התוהו, אין עניין של ישיבה, עולם התוהו זה בלגן, זה שבירת הכלים. ופה הוא רואה יושבת, שהיא נמצאת במצב של לשבת יצרה, ואורגת, היא עושה בגדים. זאת אומרת, היא עושה לבושים, תיקון לשבירת הכלים של עולם התוהו. זה העניין של אריגת הבגדים, להלביש בגדים ל-ל-לעולם התוהו. הוא אומר עוד יותר. הוא אומר עד כדי כך זה התיקון של הבעיה, כי בלשון הגמרא יש אריגה, הגמרא גם כן קורה-קוראת לזה גידול, אה, ג-גדילה. יש גדילה ויש אריגה, גודלת. האישה גודלת ואורגת. גודלת זה גם כמו גדילים. גדילים תעשה לך, הולך על ציצית, נקרא גדילים בחומש. כן. אז בעצם השם שלו גידל, גידל בר אילעי, כן, שגם המילה גידול יש לה שורש בעניין של אריגה. זה עוד ב-- עוד מילה נרדפת בלשון הקודש לעבודה של תפירה. ולכן כשהוא אומר לו שאשתו תופרת והיא עושה את התפקיד, אז היא באמת מתקנת את הבעיה. הפוך. הוא חשב ש-- הוא רוצה להתגרש כי היא לא-- עצלנית, היא לא עושה את העבודה של התפירה. אדרבה, היא יושבת ונוולא, היא עושה את התפקיד, היא עושה מה שהיא צריכה לעשות. הוא מוסיף עוד דבר על

32:24 דובר 1 פי הקבלה שהמילה נוולא, שזה התרגום של האריגה בלשון הארמית, אומר נוולא זה בגימטריה שלוש פעמים שם א-ל. כמה זה שלוש פעמים שם א-ל? שלושים ואחת כפול שלוש.

32:39 דובר 4 תשעים ושלוש.

32:41 דובר 1 תשעים ושלוש. נוולא, נ', ל' זה שמונים. כן? ו', ו' תשעים ושתיים. א' של נוולא זה תשעים ושלוש. אז זה שלוש פעמים שם א-ל. איך?

33:00 דובר 4 א'.

33:00 דובר 1 כאן כתוב עם ה'. אוי ואבוי. אוקיי, הוא כותב עם א' אז אני לא יודע. צריכים לבדוק. על כל פנים, מה הוא אומר? הוא אומר ש... מעניין. הוא כותב עם א'. איך שיהיה, מה, מה אומר עוד פה? רגע, תן לי לבדוק. ראה את השם שלה לראות אם הוא מתייחס לזה. נוולא. כן, הוא כותב עם א'. על כל פנים זה ה-- אז הוא מביא על פי הקבלה שהשלוש פעמים א-ל, זה א-ל הוי', א-ל שד"י, א-ל אלוהים, זה השלוש, זה ה-- זה קשור עם עולם התיקון. השמות האלה זה שמות של חסד, שמות של תיקון. איך שיהיה אז ממילא, אז, אז אם ככה אין סיבה לגרש. כל הסיבה שהוא רצה לגרש כי היא לא עושה את העבודה, היא לא מתקנת. אבל עכשיו שהוא רואה שהיא כן מתקנת, יושבת ונוולא, היא אורגת, היא עושה בגדים, היא מלבישה לבושים לאורות דתוהו, נותנת להם כלים. אז אם ככה כבר לא, אין סיבה לגרש. ולכן הוא אומר לו, "תלך עכשיו ותחזור מחר." מה הפשט תלך עכשיו ותחזור מחר? זאת אומרת עכשיו, הכוונה בזמן הזה כל הבעיות של תוהו ותיקון זה רק עכשיו. עבודת הבירורים זה בזמן הזה. אז יש עולם התוהו, יש שבירת הכלים, יש עבודת ניצוצות, צריכים לשים בגדים, הלבושים, לתקן את ה-- את הלבושים כדי שיוכל להיות גילוי אלוקות. זה רק בזמן הזה. מחר, מה זה מחר? לעתיד לבוא. מחר לקבל שכרם, עולם הבא. מה כתוב על עולם הבא? בעולם הבא כתוב "ולא יכנף עוד מוריך". אדמו"ר הזקן כותב בתניא שלעתיד לבוא יהיה גילוי העצמות בלי לבושים. כבר לא יצטרכו ללבושים. ובמילא כבר לא יצטרכו ללבושים אז בכלל כבר לא יהיה בעיה

35:12 דובר 1 בכלל. זה מה שהיא התכוונה להגיד לו. היום תלך, כי ברוך השם אני עושה מה שצריך לעשות. אני עושה לבושים כי זה הזמן. בזמן הזה צריכים לעשות לבושים ולא אור. כן? כדי לחבר בין תוהו ותיקון וכולי צריכים את הלבושים. אז אני עושה את הלבושים. אז עכשיו אתה יכול ללכת. מחר תחזור, מחר יהיה לעתיד לבוא ואז גם אם אני לא אעשה את הלבושים אז כבר לא יצטרכו לבושים ואז כבר יהיה בכלל טוב אז ממילא לא יהיה שום גט, הכל יהיה טוב. זה מה שהיא התכוונה. תלך היום ותחזור מחר. מה קרה כשהיא חזרה אליו? כשהיא חזרה הוא אמר ברוך הטוב והמטיב. תשמעו מה אומר רבי לוי, מה המקור של ברוך הטוב והמטיב? למה הוא ענה ברוך הטוב והמטיב? אומר רבי לוי, אמרנו קודם שגידול בר רעילאי היה איש של גבורות. כן? ולכן הוא התעסק עם כל הבלגן הזה. הוא היה איש של גבורות. כשהיא חזרה, המקבל, ה-- השליח חזר מהמקבל ואמר, "היא עושה תיקון. אדרבה, לא לגרש אותה. עושים את העבודה, מתקנים, זה טוב, וכן לתיקון הדברים עושים. היא עושה עבודה טובה, הכל בסדר." אז נהיה המתקת הדינים, זה נקרא המתקת הדינים. זה שהגבורות של גידול בר רעילאי נהפכו לחסדים ולכן הוא אמר הטוב והמטיב, הפוך מגירוש. עד עכשיו היה הטוב, היה גירוש, הוא היה גבורה והוא רצה לשלוח גט, לעשות גירוש עם אשתו. עכשיו נהיה הטוב והמטיב. הוא עצמו נהפך לחסד. גידול בר רעילאי נהפך לחסד. ולא רק זה, גם עכשיו המטיב, הוא רצה להיטיב לאשתו. איפכא, עניין של גירושין, הטוב והמטיב. כל העניין של המתקת הגבורות. אומר רבי לוי, זה גם כן מרומז בשם שלו.

37:06 דובר 1 המתקת הגבורות. עכשיו משתנה הפירוש גידול בר רעילאי לצד החסד. גידול זה מלשון לך ה' הגדולה, גדולה זה חסד. כאן גידול זה לא הגדולה של יצחק, להפך זה הגדלות שכתוב אצל אברהם, חסד, זה א-ל הגדול, שזה העניין של חסד, טוב. ולא רק זה, בר רעילאי. מה אפשר בר רעילאי בעניין החסד? אז הוא אומר ש... רעילאי זה שתי מילים: רעי, ריש עין יוד, זה מלשון רצון. בחסידות, רעותא דליבא, רעותא דליבא זה עניין של אהבה, עניין של רצון, עניין של חסדים. חוץ מזה, האותיות האחרונות זה שם א-ל. למד אלף אותיות א-ל. א-ל זה חסד. אז על ידי זה שהאישה אמרה לו, שהיא הראתה לו שהיא עושה את התיקון, אז היא גרמה להמתקת הגבורות בגידול בר רעילאי. אז כל השם שלו נהפך לחסד. גידול מלשון גדלות וחסדים, זה הטוב. ולא רק זה, גם בר רעילאי, שזה השם, גם זה נהפך לטוב והכל הופך להיות לטוב וחסד. הטוב והמטיב. ובמילא עכשיו נשאלת השאלה, נו, אז אם ככה כבר נהיה התיקון, מה? מה המחלוקת עכשיו בגמרא? אז אביי אומר ברוך הטוב והמטיב, אבל הגט לא יתבטל. רבא אומר ברוך הטוב והמטיב והגט כן יתבטל. מה כאן המחלוקת אם ככה? אומר רבי לוי, לעתיד לבוא, למחר, כן? ולמה? רבא, המדרגה שלו היה, אמרנו, המדרגה של רבא זה מקיף הקרוב. המדרגה של רבא זה הוא שייך למדרגות נמוכות יותר, מקיף הקרוב, בינה, השגות. אז ברגע שהכל מסודר, ובשבילו זהו, כבר אין צריכים גט ומחר ודאי שלא יצטרכו גט, כי מחר כבר יהיה לעתיד לבוא, משיח יגיע, כבר לא יצטרכו. אביי אבל הוא נמצא במדרגה יותר גבוהה.

39:33 דובר 1 אביי הרי הוא מקיף הרחוק. אביי אומר גם מחר, גם לעתיד לבוא, עדיין יהיו דברים שיצטרכו לתקן. אביי, בגלל שהוא במדרגה של מקיף הרחוק, אצלו עבודה זה במדרגות יותר נעלות. הוא אומר אל תחשוב שמשיח יגיע, נלך לישון, גם אז נצטרך עבודה, גם אז יהיה עדיין עניינים שצריכים תיקון ובמילא יכול להיות שגם מחר יהיה עניין של גט ולכן אומר ברוך הטוב והמטיב, זה הספיק לעכשיו. מדרגות נמוכות יותר. דעת תחתון, מה זה? נכון, היא עובדת, היא מתקנת. זה תיקון ששייך לתיקון, אבל לעתיד לבוא נצטרך עדיין לבירורים. זה עניין שמעניין. לא כותב את זה פה, אני אומר אפשר לקשר את זה. כתוב, כשיהיה... ל-ז' אומות וקיני קניזי וקדמוני, שעכשיו הבירורים זה ז' אומות, שזה הבירורים של המידות, וזה עיקר הבעיה בזמן הזה, ז' אומות. אבל לעתיד לבוא יהיה עשר אומות, יהיה קיני קניזי וקדמוני, שזה הבירור המוחין. אז זה כתוב שבזמן הזה אין לנו כוח לברר את המוחין כי זה מאוד גבוה. אנחנו לא שייכים לזה, אבל לעתיד לבוא כשתהיה גאולה יותר גבוהה אז נתחיל לתקן גם את הדקות, שזה הבירורים של מוחין. אז לכאורה אולי זה מה שמתכוון פה רבי לוי. אז לפי זה מובן המחלוקת בין אביי ורבא. רבא הוא אומר אני בדרגה של הסוגיה, מקיף הקרוב. פה ברגע שהיא עובדת, היא עושה את העבודה, היא מתקנת, עושים את התיקון. אז גמרנו, מחר כבר נגמר. מחר כבר לא יהיה בירורים כי הוא את העולם שלו, אז אין מה לתקן יותר. זה כבר המקסימום. אביי שהוא במדרגה של מקיף הרחוק אומר לא, עדיין צריכים לתקן ולכן הוא אומר שגם לעתיד לבוא

41:31 דובר 1 יכול, לכן הגט לא מתבטל עדיין. גם למחר יכולים עדיין לקחת ולתת את הגט. אומרים שהלכה כרבא, כמו שאמרנו, כל העניינים שקשורים עם למעלה מן הדעת, דרגות עליונות יותר, אז שמה אנחנו פוסקים כאביי, כי אביי הוא יודע מה שקורה למעלה. אז זה הרי הרב לוי אומר שזה הקשר גם כן בין מחלוקת אחרת שפוסקים כמו אביי, בקידושין שלא נמסרו לביאה, כי אחד מהראשי תיבות, גם זה קו"ף, קידושין שלא נמסרו לביאה. כי הגמרא בקידושין מדברת על בן אדם שקידש אישה והוא לא יכול להתחתן איתה. למשל, שהוא קידש אחות, חייב על זה, הוא לא יכול להתחתן איתה. האם הקידושין תופסים או לא תופסים? רבא אומר לא תופסים, אביי אומר כן תופסים. אז הוא אומר, זה אותו סברה, זה הכל נובע מאותו מקום. קידושין שלא נמסרו לביאה זה אומר שזה מקיף שלא שייך לפנימי. ביאה זה פנימי, כן? קידושין זה מקיף, קידושין זה טבעת. זה קשר מקיף. קידושין שלא נמסרו לביאה זה מקיף שלא שייך לבוא לפנימי. אז רבא אומר, מקיף שלא שייך לפנימי זה לא שייך, לא שווה לכלום, זה לא קידושין בכלל. המקיף חייב לבוא בפנימי, כי זה הדרגה של רבא. אביי הוא במדרגה של מקיף שלמעלה מפנימי, גם ש- שגם שייך קידושין. אומר רבי לוי יצחק, כמו שאביי סובר ששייך קידושין במקיף הרחוק, כי הוא במדרגה של מקיף הרחוק, אז הוא רואה קידושין גם שלא נמסרו לביאה, גם מקיף שלא שייך לפנימי זה קידושין. אז לכן הוא גם רואה בגירושין אותו דבר, שיש גירושין במקיף הרחוק. לכן אומר שגם למחר יש גט, ולכן אביי סובר שלא יתבטל הגט, הגט נשאר וכו'. אמר לך: גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא.

43:21 דובר 1 טוב, עד כאן זה תירוץ של רבי לוי, שמסביר לנו איך ללמוד את הנגלה וחסידות.