שיעורים בדברי ימי ישראל - חלק א׳ - כללי

00:01 דובר 1 היום אנחנו ניתן קודם כל תמונה כללית של ה-- מה שנקרא היסטוריה של העולם בכלל. שנקבל תמונה כללית, אה, שיעזור לנו לשים כל דבר במקום שלו. לאו דווקא שאני הולך להגיד עכשיו חידושים, אבל כן, זה מאוד עוזר כשרוצים לדעת את ההיסטוריה של העולם, היסטוריה של האנושות בפרט, כששמים את זה באופן מסודר. זה יהיה כאילו תמונה כללית, ואחרי זה אנחנו נבחר אה בזה עצמו תקופות פרטיות. הגמרא אומרת במסכת ראש השנה שהעולם, שית אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב. זאת אומרת שהעולם קיים ששת אלפים שנה, ואחרי זה האלף השביעי זה האלף שעליו נאמר "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". האלף השביעי זה האלף של ימות המשיח, לא סדר העולם בו. אבל העלמא זה, זה השית אלפי שנין. אנחנו נמצאים בחמשת אלפים שבע מאות שמונים ושתיים. זאת אומרת אנחנו נמצאים בסוף של האלף השישי. ה' האלפים זה ה-- ה' האלפים כבר נגמרו. אנחנו כבר באלף האחרון, האלף השישי. אז זה שית אלפי שנין. הגמרא אומרת גם כן בסנהדרין שהשית אלפי שנין האלו, הששת אלפים שנה האלו מחולקים לשלוש קבוצות. יש שני אלפים, זה נקרא תוהו, שני אלפים זה נקרא תורה ושני אלפים ימי המשיח. זאת אומרת שהשית אלפי שנין מתחלקים לשלושה שלבים. השתי אלפים הראשונים זה היה שני אלפים של תוהו. מה כוונת תוהו? תוהו הכוונה שהיה עולם בלי מטרה. זאת אומרת עדיין לא היה מתן תורה וממילא לא היה עניין של חיוב קיום המצוות. אז היה עולם שהתנהג באופן של תוהו. לפי חסידות זה אומר יותר עמוק, שהנשמות שהיו באותם שתי אלפים שנה היו נשמות מעלמא דתוהו. זאת אומרת היה הכל עלמא דתוהו. מי שלומד חסידות יודע שיש ריבוי אורות,

02:38 דובר 1 מעט כלים, שמזה היה עולם שהיה בזה ריבוי, הרבה חסד, הרבה השפעה, הכל, אנשים חיו הרבה שנים. אנשים היו גדולים גם בגשמיות, אורך החיים, הכל היה גדול, הכל היה באריכות-- היה תוהו, היה ריבוי אור אבל היה מעט כלים, שזה היה שבירת כלים וכולי. זה כמובן, זה עלמא דתוהו, זה עולם רוחני, אבל במציאות של העולם הגשמי הביטוי של תוהו זה האלפיים שנים הראשונות שאנחנו-- זה התקופה הראשונה. התקופה השנייה זה אלפיים שנה תורה, שזה היה תקופות של מתן תורה ואחר כך עד סוף זמן התנאים. וזה נקרא אלפיים שנה של תורה, ואחרי זה יש אלפיים שנה של ימי המשיח. מה פשט ימי המשיח? משיח עדיין לא הגיע, אבל אנחנו כבר אוחזים בסוף. הכוונה היא שמהאלפיים שנים האחרונות זה הזמן שהעולם מתכונן לגאולה. זה הזמן של עקבתא דמשיחא, זה הזמן של, של, של כלו כל הקיצין. זה הכל נאמר באלפיים שנים האחרונות. בכלל הלשון חז"ל, הרבי אומר את זה הרבה פעמים בהשיחות, כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, כל זה. זה נאמר על האלפיים שנים האלה. זה אמר אחד מהאמוראים שהוא היה חי בהתחלה של האלפיים שנים האחרונות, ולכן הוא אמר כלו כל הקיצין. זאת אומרת, משנת ד' האלפים של בריאת העולם, השתי אלפים האחרונים זה הכל זמנים של ימי המשיח. כל יום, כל רגע זה הזמן. אז ממילא קודם כל רוצה קצת לסדר את ההיסטוריה לפי המספרים הגדולים. מה זאת אומרת אלפיים תוהו, אלפיים תורה, אלפיים ימי המשיח. אחרי זה נדבר בחלוקה של אלף, יהיה לראות איך זה מתחלק באלף ואחרי זה ניכנס יותר בפרוטרוט. אז כשאנחנו מדברים על השלושה שלבים זה מאוד מעניין. איך עובד

04:44 דובר 1 בדיוק האלפיים שנות העולם נברא? מה היה בדיוק בשנת אלפיים לבריאת עולם? אז בשנת אלפיים לבריאת עולם היה אברהם אבינו. אברהם אבינו נולד לפי מה שידוע לנו, לפי החשבון שעושים לפי החשבון על פי תורה. אם עושים את כל החשבון אפשר לקחת חומש ולעשות חשבון. תיקח חומש בראשית ותיקח את, את אדם הראשון, כמה שנים הוא חי עד שנולד שת, כמה שנים היה שת עד שנולד אנוש. כן, קינן, מהללאל, את כל העשרה דורות. אתה תגיע לנח, אחרי זה תגיע לאברהם ותדע בדיוק באיזה שנה נולד אברהם אבינו. לפי החשבון הזה אברהם אבינו נולד בשנת אלף תשע מאות ארבעים ושמונה. מיל נוביסיינטו קווארנטי אוטשו. זה לבריאת עולם כמובן. כן, לא להתבלבל. אז אברהם אבינו נולד באותה שנה וממילא בגיל חמישים ושתיים זה היה אלפיים שנות, גיל חמישים ושתיים. זה היה בערך הזמן שאברהם אבינו התחיל לפרסם אלוקות בעולם. לפי הרמב"ם זה התחיל בגיל ארבעים. בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כך כותב הרמב"ם. יש את הראב"ד שאומר שזה היה בן שלוש שנים. הרמב"ם אומר ארבעים שנה. יש מדרש שאומר מ"ח שנה. כן, יש כל מיני דעות בדיוק מתי זה קרה שאברהם אבינו הכיר את בוראו. אבל בכללות בשנת אלפיים אברהם אבינו כבר התחיל לפרסם את השיטה שלו של אל אחד, "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם". ולכן מהתקופה הזאת אנחנו קוראים לזה אלפיים שנה של תורה, כי אברהם אבינו התחיל את ההכנה למתן תורה. בשיחות של הרבי אנחנו מכירים בהרבה שיחות שהרבי מביא תמיד שאברהם אבינו הוא על ידי זה שקיים אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, ועל ידי זה שאברהם אבינו היה אצלו העניין של ברית

06:56 דובר 1 מילה וכולי. אברהם אבינו הכין את העניינים של מתן תורה. אחרי זה יצחק, אחרי זה יעקב, וזה מעשה אבות סימן לבנים. ולכן כבר מאז אנחנו קוראים לזה האלפיים שנות תורה. האלפיים האלה של אברהם אבינו נמשכים עד, כמו שאמרנו, עד בסוף זמן התנאים. זאת אומרת, לדעת קצת את ההיסטוריה. מתן תורה היה בשנת אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה. כן, זה היה מתן תורה. שנת אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה. ב' אלפים תמ"ח. זה היה היום של נתינת תורה על הר סיני, שלכן אנחנו נמצאים השנה הזאת. כי ידוע ודיברו על זה הרבה בכל מיני מקומות, שהשנה הזאת אנחנו בשנת שלושת אלפים שלוש מאות שלושים ושלוש שנים ממתן תורה. תשפ"א, שבועות האחרון היה תרס תרס תרס תרס. שלושת אלפים שלוש מאות שלושים ושלוש שנים ממתן תורה. אז מתן תורה היה בשנת ב' אלפים תמ"ח. אחרי זה היה ארבעים שנה, אחר כך נכנסו לארץ ישראל, ואז היה כל התקופה של משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, יהושע לזקנים, זקנים לנביאים ונביאים מסרו לאנשי כנסת הגדולה. אנשי כנסת הגדולה היו בהתחלה של בניין בית המקדש השני, בניין בית המקדש השני היה בשנת ג' אלפים ת"ח. אה, ג' אלפים ארבע מאות ושמונה. זה היה הזמן של, אה, כמעט אלף שנה אחרי מתן תורה. זה היה זמן של אנשי כנסת הגדולה. כן? והבית המקדש השני היה קיים ארבע מאות עשרים שנה. בשנת שלושת אלפים שמונה מאות עשרים ושמונה, ג' אלפים תתכ"ח. מחזיקים חשבון עם המספרים, חבר'ה. בשנת שלושת אלפים שמונה מאות עשרים ושמונה, כמעט לפני אלפיים שנה, אז היה חורבן בית המקדש, ואז היה התחלת תקופת התנאים.

09:19 דובר 1 כן? מי היו התנאים בזמן חורבן בית המקדש? רבי יוחנן בן זכאי הוא היה מהתנאים המפורסמים שמסופר במסכת גיטין. רבי יוחנן בן זכאי הלך ועבר את השער ונכנס לדבר עם המלך וכולי, להציל את יבנה וכך הלאה. אז בעצם התחיל הזמן של חכמי המשנה, רבי יוחנן בן זכאי וחמישה תלמידים שהיו לרבי יוחנן בן זכאי, שמוזכר בפרקי אבות החמישה תלמידים: רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי אלעזר בן ערך, רבי יוסי הכהן, רבי יהושע בן חנניה. הם היו בדור הראשון שאחרי חורבן בית המקדש. היו תנאים גם לפני זה. למשל שמאי והלל היו חיים בזמן בית המקדש, שמאי והלל היו לפני רבי יוחנן בן זכאי. לכן כל הפרק הראשון של פרקי אבות, ממשה קיבל תורה מסיני, יש שמה כל מיני שמות. כן? שמעון ושושנה, שמעון הצדיק. הוא היה מאנשי כנסת הגדולה. אחרי זה יש רשימה של כל משנה, זה שתי שמות שהיו הנשיאים ואבות בית דין. זה היה כל תקופת בית שני. כל התנאים שנמצאים בפרק א' של פרקי אבות, משמעון הצדיק עד סוף פרק א' של פרקי אבות, ששמה מוזכר שמאי, הלל ורבן שמעון בן גמליאל, זה היה זמן החורבן. אז היה הזמן של חורבן בית שני וקצת לפני זה, על כל פנים, פחות או יותר זה התנאים שהיו לפני החורבן. אבל רבי יוחנן בן זכאי היה מהתנאים בזמן החורבן. אז היה גם רבן גמליאל. אחרי זה היה רבן שמעון בן גמליאל, ואז התחיל תנאי המשנה. אה, תנאי המשנה, אז יש בערך חמש דורות של תנאי המשנה. כן, אמרנו רבי יוחנן בן זכאי דור אחד, רבי יהושע בן חנניה, רבי אליעזר בן הורקנוס, חמישה תלמידים ועוד תנאים באותו זמן.

11:23 דובר 1 זה נקרא הדור השני. אחרי זה יש, אה, התלמידים שלהם כמו רבי עקיבא והדור שלו, רבי ישמעאל, רבי עקיבא, רבי טרפון, זה היה הדור השלישי. אחרי זה יש לנו את רבי מאיר, רבי שמעון, רבי יהודה, רבי יוסי. חמישה תלמידים שהיו לרבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר בעל הנס, רבי יהודה בר עילאי, על כל פנים, שזה בעיקר התנאים שכתובים במשנה, רובם זה הדור הרביעי, והתלמידים שלהם היה ביניהם רבי יהודה הנשיא, שהוא כתב את המשנה. זה חמש דורות של תנאים, ובתקופה ההיא בערך היה סוף של שנת, אממ, ד' אלפים. זאת אומרת, אז היה נגמר שני האלפים תורה. בתקופה ההיא אז הסנהדרין, נגמר הסנהדרין, אה, בני ישראל רובם כבר היו בבבל. אז היה רב ושמואל, הם היו תלמידים של רבי יהודה הנשיא, בפרט רב, למד אצל רבי יהודה הנשיא ואחרי זה הוא עלה לבבל, ירד סליחה לבבל, ואז התחיל הזמן של הגמרא. הזמן של הגמרא כבר נחשב לשני אלפים ימי המשיח. זאת אומרת, אז באותה תקופה כבר אנחנו מחשיבים שרבי יהודה הנשיא סיים את המשנה והתחיל תקופת הגמרא פחות או יותר, זה כבר נחשב לזמן של אחרי ב' אלפים תורה, זה נחשב ב' אלפים ימי המשיח. לכן מי שאומר את ה-- מי שאומר את הלשון הזה, אה, כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, זה רב יהודה אמר רב, אם אני לא טועה זה הלשון בגמרא במסכת סנהדרין. רב יהודה אמר רב, שזה היה הדור הראשון של האמוראים. אז התחיל הזמן של ימי המשיח. הזמן של ימי המשיח, כמו שאמרנו, זה הזמן של חבלי משיח, זמן הגלות שבני ישראל התחילו בבבל, מבבל התפשטו לכל המדינות של אשכנז,

13:33 דובר 1 של ספרד, ואז היה אחרי תקופה של מאתיים שנה שזה היה תקופת האמוראים, היה תקופה של הגאונים. תקופה של הגאונים, תקופה די חשובה. אין הרבה היסטוריה לפי ערך הזמן, זה היה בערך חמש מאות שנה שהיה תקופת הגאונים, ואף על פי כן יש עוד קצת, אבל על כל פנים אז רוב ישראל עדיין גרו באזור של בבל. לאט לאט התחילו להתפשט בגלל שאז באותם שנים, בזמן של הגאונים, התחיל כל המהפכה של המוסלמים, איך אומרים, המוסלמים מצד אחד, איך קראו לו? מוחמד, שהוא התחיל לפרסם את השיטה שלו, ולהיפך גיסא בצד השני היו הנוצרים, שזה היה שתי שיטות שבאותם שנים נהיו שתי השיטות הכי גדולות בעולם, כבשו כמעט את כל העולם בשתי השיטות האלה, שהצד השווה שבהם זה הקשר עם היהדות, להבדיל כמובן חייבים להגיד. אבל מצד אחד הנוצרים כמובן שזה התחיל מהעם היהודי כידוע, יושקע הגיע מהעם היהודי והוא משמה יצר את השיטה של הנצרות, ומצד שני היה מוחמד, כמובן לא באותו זמן, יושקע היה בזמן של סוף זמן-- היה בזמן בית המקדש, בית שני, אבל השיטה שלו בעיקר התחילה להתפשט הרבה שנים אחר כך, ומוחמד היה בזמן הגאונים. מוחמד היה בערך בשנת ד' אלפים חמש מאות, ד' אלפים, באזור ההוא. בקיצור, תקופה קצרה אחרי סיום הגמרא. ומוחמד היה גם כן, הוא למד אצל יהודים, הסתובב אצל יהודים והוא בנה את השיטה שלו מיוסד על היהדות. אדרבה, במידה מסוימת המוסלמים לקחו הרבה יותר חזק את העניינים של היהדות, בעיקר בעניין האמונה בה' אחד, שלכן על פי ההלכה הערבים נחשבים למאמינים בה' אחד וזה לא נחשב לעבודה זרה על פי דין. השיטה של המוסלמים זה לא נחשב בדין של עבודה זרה.

15:47 דובר 1 הם מאמינים בה' אחד, הם ביטלו את כל העבודה זרות. מוחמד אחד מהדברים שהוא עשה שהוא ביטל את כל העבודה זרות ויש רק אל אחד. מה שאין כן הנוצרים בגלל שהם מאמינים במה שקוראים לזה שילוש, שהם מאמינים שיש כאילו שהיושקע הוא בן ויש רוח וכאילו יש, יש כל מיני שלושה דברים, אז לכן זה נחשב לעבודה זרה על פי ההלכה. אבל למעשה, זה היה באותה תקופה, בזמן של הגאונים. מצד שני, זה היה התקופות שבני ישראל התחילו מאוד לסבול הרבה צרות וכל החבלי, חבלי גלות וצרות הגלות. הצרות הכי גדולות היה דווקא בגלל זה. בגלל שהשיטות האלה התחילו לכבוש את העולם ורצו להכריח את כל העולם שילכו רק בכיוון שלהם, ותמיד היהודים היו הנרדפים אם הם היו תחת הנוצרים. אז היה אז מסע הצלב, קרוזאדס כמו סה דיסה, שהם, שהם הלכו, עשו. הנוצרים החליטו שצריכים ללכת לארץ ישראל ושם יבוא הגואל. מה שהם האמינו בגאולה שלהם והם רצו והם בדרך הרגו מאות אלפי יהודים. זה היה התקופות הקשות שמוזכר בקינות של תשעה באב בזמן של רש"י. לפני זה, אחרי זה שהרגו מאות אלפי יהודים, זה היה מצד הנוצרים. זה היה בסביבות זמן הרמב"ם. רש"י, רמב"ם. מצד שני היה אצל המוסלמים גם כן. בהתחלה הם חיו טוב כי כיבדו את היהודים, אבל במשך הזמן רצו להכריח את היהודים שיקבלו את האמונה שלהם וזה גרם להרבה צרות. וזה גרם גם כן על פי דרך הטבע, שיהודים התחילו לחפש כל הזמן מדינות איפה שאפשר לחיות במנוחה. וכל הגלות הגדול הזה שהיו יהודים שהתחילו להתפשט בכל המדינות בעולם. צדקה, בלשון הגמרא, צדקה עשה הקדוש ברוך הוא שפיזרן לבין האומות, שעם ישראל התפזר

17:56 דובר 1 בין כל אומות העולם. זה הכל קרה בגלל כל הצרות האלה וממילא יהודים התחילו לחפש מקומות שיקבלו אותם. ולכן יהודים הגיעו לגרמניה, אשכנז מה שנקרא. יהודים הגיעו לספרד, יהודים הגיעו לצרפת, לאנגליה. ל-- אחרי זה יותר מאוחר לפולין, לרוסיה, וכך היה התפשטות של עם ישראל בכל העולם. אז ממילא זה הכל היה, התחיל בתקופת הגאונים וזה נמשך אחר כך. אמ, אחרי זמן הגאונים יש את הזמן שאנחנו קוראים לזה זמן הראשונים. זמן הראשונים, בעלי התוספות, ראשונים. אז שמה יש לנו, זה מדובר כבר בסוף ארבע אלף שמונה מאות. בשבילנו זה נקרא נגיד לפני אלף שנה. היום אנחנו בה' האלפים תשפ"ב. אם אנחנו נחזור אלף שנה, ה' האלפים תש, בערך באזור ההוא, ה' האלפים תש, ה' האלפים תת. זה הזמן שאז היה סיום תקופת הגאונים והתחלת תקופת הראשונים. אה, מה אמרתי? ד' האלפים, סליחה. ד' האלפים, ד' האלפים תש, זה בערך הזמן שאז התחיל כל התקופה של ה-ה-ראשונים. היה הרי"ף, רבינו חננאל, הרמב"ם, רש"י, הרמב"ן וכולי. שזה הראשונים שאנחנו לומדים אותם, הן בנגלה והן גם בחסידות. הרבה מהם מוזכרים בעניין חסידות כמו הרמב"ן והרשב"א, הרמב"ם שמוזכרים גם במאמרים, שהם היו בתקופה של לפני בערך תשע מאות שנה, שאז היה תקופת הראשונים. בצרפת היו אז בעלי התוספות, רש"י, הנכדים שלו, שהם יצרו את כל התוספות שיש לנו, על כל פנים. אמ, עד שהגענו לאלף הזה שאנחנו נמצאים בו עכשיו. הרמב"ן למשל היה חי בתקופה הזאת של התחלת האלף השישי. הרמב"ן זה מהראשונים שנמצא בתפר, איך אומרים, בגבול. למשל הרמב"ם היה לפני הרמב"ן. הרי"ף היה לפני זה, רש"י היה לפני זה. כן, הראשונים האלה הם היו עדיין לפני האלף השישי. מהראשונים שאנחנו מכירים שכבר

20:23 דובר 1 נמצאים בהתחלת האלף השישי, ה' אלפים, ה' אלפים בהתחלה זה הרמב"ן עם נו"ן, אה, הרא"ש. כן, הוא היה גם כן בתחילת האלף השישי. אה, היום הזכרנו את האור זרוע. הוא היה בתחילת האלף השישי. זה היו גדולי ישראל שחיו ב-- בהתחלת האלף השישי. אה, באותה תקופה הבן של הרא"ש עשה את הטור, שזה היה ספר ההלכה כדי ל-- אה, לשים את כל ה-, כל התורה בהלכה, לדעת את המיסוד שעשו. זה היה טור שהוא היה בתקופה התחלת האלף השישי. באלף שאנחנו חיים בו אז יש לנו ראשונים. הטור היה סוף זמן הראשונים, הבן של הרא"ש. נגיד בשנת ק', ק"נ בערך שמה נגמר תקופת הראשונים, מתחיל תקופת האחרונים. באחרונים יש לנו את כל גדולי האחרונים, המפורסמים בהם כמובן זה הבית יוסף. אמ, ואלה שחיו בתקופה של הבית יוסף מפורסמים הריי"ץ[?], האר"י, הרמ"ק שהיו חכמי הקבלה, היו חכמי ההלכה, גדולי ישראל שהיו באותן תקופות עד המהרש"א, הט"ז, שזה היה בשנת ת', ת"נ, ת' בערך שנה. זאת אומרת קצת כמה שנים לפני הבעל שם טוב, שזה היה התקופה של האחרונים שיש את זה. אז היה ספרי הלכה מצד אחד ומצד שני ספרי קבלה שהתחילו אז להתפשט בעולם. אז ועד שהגיע הזמן של הבעל שם טוב שאנחנו כבר מכירים, זה ההיסטוריה שלנו, מה שנקרא. בשנת תנ"ח בערך מאה שנים אחרי האר"י ז"ל, מאה שנים אחרי המהר"ל מפראג, מאה שנים אחרי הבית יוסף. אז היה הלידה של הבעל שם טוב, ואז התחיל כל התקופה של תלמידי הבעל שם טוב, המגיד והאלטער רבי, מיטעלער רבי, צמח צדק, הרבי מהר"ש, הרבי הרש"ב, הרבי הריי"צ עד לרבי נשיא דורנו, שזה השלוש מאות

22:37 דובר 1 שנים האחרונות, שזה השנים של יפוצו מעיינותיך חוצה כאוסים עד עולמי משיח. אז במילא זה התמונה הכללית כדי להבין מהם החלוקה שהגמרא אומרת: שני אלפים תוהו עד אברהם אבינו, שני אלפים תורה מאברהם אבינו עד סוף זמן התנאים, זמן המשנה, שני אלפים ימי המשיח זה מזמן הגמרא עד הזמן שאנחנו נמצאים פה עכשיו ומחכים בכל רגע ורגע שיהיה הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו. זה חלוקה אחת. החלוקה היותר מפורטת גם כן מאוד מעניין זה החלוקה של אלף שנים. החלוקה של אלף שנים מיוסד על רמב"ן. יש רמב"ן בפרשת בראשית בקיצור, ויש מקום אחר רמב"ן יותר באריכות בספרים שלו, ש-- יש עוד מקומות שכותבים עוד יותר בפרוטרוט. איך אנחנו מחלקים את השית אלפי שנין לפי אלף? ההבנות של הרמב"ן זה ככה, הוא אומר שכל מה שהתורה מספרת לנו בפרשת בראשית. פרשת בראשית, התורה מספרת לנו על שבעה ימים. יש יום הראשון היה אור, יום השני היה הרקיע, יום השלישי היה הצמחים, יום הרביעי היה המאורות, יום החמישי היה בהמות וחיות או חיות, לא זוכר. ביום השישי היו, בחצי הראשון היו בהמות, חצי השני אדם הראשון. ואז נכנס לשבת. אומר הרמב"ן, התורה לא מספרת לנו רק כדי לספר לנו מה היה בריאת עולם, מה קרה בשבע ימים של בריאת העולם, אלא התורה גם כן מרמזת לנו על השבע אלפי שנים של הבריאה. זאת אומרת שבסיפור של מעשה בראשית אנחנו גם כן מקבלים תמונה מה קרה בכל אלף מהשית אלפי שנין שאנחנו חיים בהיסטוריה שלנו. מאוד מעניין. הוא כותב בקיצור, ואתם יכולים לבנות על פי זה, יכולים להבין הרבה דברים. מאוד מעניין, במאמר מוסגר, מכיוון שאנחנו נמצאים בדיוק

24:47 דובר 1 עכשיו בפרשת משפטים, הרמב"ן גם בפרשה שלנו אומר מ-- מאוד, מאוד יפה אומר על זה שלמה פרשת משפטים מתחיל עם עבד עברי. ולמה השאלה שכל המפרשים שואלים? הרבי מדבר על זה בליקוטי שיחות. למה פרשת משפטים מתחיל עם עבד עברי? יש חסר מצוות? עכשיו היה מתן תורה. למה התחילו עם כזה מצווה משונה שכמעט ולא שייך ולא קיים? צריך שיהיה גנב שלא יהיה לו מה לשלם, ומכרו בית דין, כל מיני. זה המצווה הראשונה. אז הרמב"ן אומר שהמצווה של עבד עברי זה סמל לכללות בריאת עולם. זה העניין שאחד מהביאורים. אה, שמכיוון שבעבד עברי יש את העניין של שש שנים יעבוד ובשביעי יצא לחופשי חינם. שזה קשור עם העניין הזה של ש-ש-של בריאת עולם. זה קשור עם שית אלפי שנין. זה קשור-- זה עניין כללי שקשור עם כללות הגילוי של מתן תורה. הקופונים. אז הוא אומר כזה דבר. הרמב"ן אומר איך אנחנו מחלקים את ה-הכל אלף. אז האלף הראשון זה קשור עם יום הראשון של בריאת עולם. יום הראשון של בריאת עולם היה בריאה של אור. הקדוש ברוך הוא ברא את האור. על פי חסידות אנחנו יודעים שזה קשור עם מידת החסד, אור, גילוי, וזה היה שהקדוש ברוך הוא ברא עולם עם מלא חסד. עולם חסד יבנה. היה עולם שהיה בזה ריבוי השפע. באלף שנים הראשונות לא היה שום צרות, לא היה שום ייסורים. אנשים חיו במרחב הכי גדול, חיו בבריאות הכי גדולה. זה היה כל התקופה של אדם הראשון ועשר דורות של אדם הראשון, אה, עד נח, אה, ש-ש-שהוא נולד בהתחלת האלף השני, אבל כל האלף הראשון היה תקופה של הדורות ששם היה ריבוי שפע, ריבוי גשמיות, ריבוי הרחבה.

26:42 דובר 1 ממילא הכל היה אור, הכל היה חסד. כמובן שזה לא היה אור של אה, זה גרם גם כן שאנשים, אה, יתחילו לעבוד עבודה זרה וכולי, אבל ההנהגה מצד הקדוש ברוך הוא הייתה הנהגה של אור וחסד. זה היה האלף הראשון. באלף השני אז נולד נח. מה התחיל באלף השני? באלף השני נהיה רקיע המבדיל, נהיה מחיצה. אז נהיה הסיפור של דור המבול. הקדוש ברוך הוא כעס ואז היה גבורה, אה, הקדוש ברוך הוא התרחק מהעולם והוא התחיל לתת מכות, וכבר העולם לא הולך כמו, הקדוש ברוך הוא מתחרט למה הוא ברא את האדם. ואז היה האלף ההוא ששם היה, באלף השני היה המבול והיה דור הפלגה, שהקדוש ב-- הקדוש ברוך הוא, אה, עשה ש-- אה, מחק רוב-- חלק גדול של העולם בגלל כל ההנהגה הלא טובה של בני אדם. זאת אומרת שבאלף השני היה אלף של גבורות, וזה הרקיע המבדיל בין מים למים, ולכן לא כתוב כי טוב ברקי-- באלף השני, ביום השני, כי זה היה האלף שהיה, שהיה שמה ריבוי גבורות, הנהגה במידת הגבורה. ואז הגיע האלף השלישי. האלף השלישי זה הוכפל בו כי טוב. האלף השלישי היה תראה היבשה. אז היה מציאות שהקדוש ברוך הוא. מה קרה באלף השלישי? לפי ה-- אה, הזמן שאז היה בני ישראל, נולד עם ישראל, היה מתן תורה, וזה העניין של, של ה-- שהעולם הקדוש ברוך הוא עשה שיהיה יבשה, שיהיה מקום לבן אדם שהוא יוכל לעבוד. ואז נהיה העניין של תורה ומצוות, שיהיה-- שיהודי יכול לקיים תורה ומצוות בעולם, וזה מראה על העניין של הצמחים. יהיה כל העניין הזה שביום השלישי אז הצמחים שגדלים, ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע.

28:44 דובר 1 זה העניין של מתן תורה, שכל מצווה זה צמיחה שגדל מזה כל הרבייה. זה, זה האלף, האלף השלישי שצמח העם היהודי והתורה והמצוות שהשם נתן לנו. ובספירה זה גם כן ספירת התפארת. תפארת זה תפארת ישראל. זה הולך על ה, על היופי של עם ישראל שקרה באלף השלישי, יציאת מצרים, מתן תורה וכולי. מה קרה באלף הרביעי? באלף הרביעי זה הזמן של המאורות. אז היה בית המקדש. הזמן של בית המקדש זה היה-- התחיל מ-- אה, אה, הזמן של, אה, בית המקדש הראשון. זה היה בשנת, אה, כ-כמעט ג' אלפים. כן. סוף, סוף ב' אלפים. א-אז נעשה חשבון, כן? ה-ה-היציאת מצרים היה בשנת תמ"ח. כן. ארבע מאות שמונים שנה אחר כך כתוב ב-ב-בשמואל, אה, במלכים. ארבע מאות שמונים שנים אחרי יציאת מצרים היה בניין בית המקדש. אז בוא נעשה חשבון, כן, מתמ"ח. נעשה עוד ארבע מאות שמונים. מי יודע לעשות חשבון? ארבע מאות ארבעים ושמונה פלוס ארבע מאות שמונים. זה לא צריך להיות כל כך קשה. אה?

30:21 דובר 2 תשע מאות עשרים ושמונה.

30:22 דובר 1 תשע מאות עשרים ושמונה. יפה. אז בשנת ב' אל-- אה, ג' אלפים, אה, בשנת ב' אלפים תתקכ"ח. כן. זאת אומרת כמעט בסוף ב' אלפים אז היה בניין בית המקדש. אז בכללות רוב בית המקדש, הראשון והשני, זה היה באלף הרביעי. אז האלף הרביעי זה המאורות, הבית המקדש, הבית המקדש. שמה יש את המנורה שמשם האיר את כל העולם כולו. יש את המאורות. מצד שני יש גם כן את מיעוט המאורות. ביום הרביעי קרו שני דברים. מצד אחד היה מאורות, אבל מצד שני גם כן היה פגם. היה העניין של המאור הקטן, הפגם, שזה גם כן חורבן. מצד אחד היה בניין בית המקדש, מצד שני היה החורבן. נתלו המאורות, נתלו עם תוף, נתלו עם טס. כמאמר הידוע. זה היה באלף הרביעי שמתאים עם היום של המאורות. האלף החמישי זה אחרי חורבן בית המקדש. זה מה שהזכרנו קודם. האלף החמישי זה התקופה של אחרי החורבן. זה האלף שנים שאז, כמו שאמרנו, התחילו כל הצרות של עם ישראל, אה, של הנוצרים מצד אחד, המוסלמים מצד שני, ועם ישראל הולך בגלות וסובל. שזה היום, האלף הזה, ששמה הקדוש ברוך הוא ברא את כל החיות, שהחיות מרמזות על ה, על הגלות, על אומות העולם, על כל אלו ש-שעם ישראל מסתובב ביניהם וסובל מהם כל מיני צרות. כן. זה בספירה, זה קשור עם מידת ההוד. כן. מידת ההוד. אז כתוב הרי שהוד זה המידה שקשור עם, עם גלות. כן. הוד זה, אמ, אה, כתוב ב-ב-איכה, הודי נהפך עלי למשחית, כן, שזה הזמן של הוד היא אותיות דוה, דוה זה נידה שעם ישראל נמצא בגלות. על כל פנים זה האלף החמישי ואז מגיע האלף השישי שזה האלף

32:32 דובר 1 שאנחנו נמצאים בו עכשיו. באלף השישי יש שני חלקים, בחצי הראשון היה בריאת עוד בעלי חיים, הקב"ה ברא גם כן בעלי חיים, סוג אחר של בעלי חיים, שזה גם כן עדיין ההתחלה של האלף השישי של בני ישראל היה כל מיני צרות, אינקוויזיציה מה שנקרא, גירוש ספרד, כן, וכיוצא בו, זה כל מיני צרות שעם ישראל עברו במשך השנים האלה. אבל מצד שני זה הזמן שבו נברא האדם, שבו נברא האדם. הרמב"ן אומר שזה הולך על העניין של הנשמה של משיח, שאז באלף השישי זה הזמן שאז בפרט בחצי השני של האלף השישי שאז זה הזמן של שבת, כן, ושל, של ערב שבת, ישראל שנכנסים לשבת ואז נברא האדם, שהאדם הוא תכלית הבריאה והוא צריך להתכונן לשבת קודש וזה הזמן של, של אנחנו נמצאים פה עכשיו זה הזמן של, וזה ממילא זה נקרא ספירת היסוד, ספירת היסוד. אז מצד אחד ביסוד זה העניין של ההתקשרות, כמו שהחסידות אומרת, מידת היסוד זה המידה שמחברת, מחברת בין העולם הזה לעולם הבא, בין הגלות לגאולה, זה הזמן של מידת היסוד, כן. שמה גם כן יש את העניין של ההולדה, כידוע בחסידות מידת היסוד זה הברית, כן, ושמה יש את כל כוח ההולדה, ההולדה זה גם כן זה חבלי לידה, הצרות שנמצאים עכשיו בימות המשיח זה הצרות של חבלי לידה, שמהחבלי לידה האלו אנחנו נגיע ללידה שזה הלידה של, של הגאולה שאנחנו נמצאים עכשיו באמצע התהליך של הלידה של משיח שמגיע עכשיו ב-ב-במהרה בימינו. אז ממילא יוצא לפי הרמב"ן רואים איך שכל אלף, כן? זה מתאים ממש עם ההיסטוריה של הימים של בריאת העולם, מתאים גם כן על פי החסידות עם הספירות, חסד,

34:40 דובר 1 גבורות, תפארת, נצח. נצח זה בית המקדש, ירושלים, ככה הגמרא אומרת בברכות. הוד זה זמן הגלות, יסוד זה הזמן של עכשיו שמתכוננים לגאולה, ואז מגיע האלף השביעי, שזה העניין של מלכות, מלכות בית דוד ומלך המשיח, שזה יהיה השבת ומנוחה לחיי עולמים שנזכה בקרוב ממש. אז בכללות קיבלנו תמונה של כל ההיסטוריה של העולם, איך שזה מסתדר לפי השלושה זמנים ואיך שזה מסתדר עם השישה אלפים, שזה שית אלפי שני הוי עלמא. יהיה בעזרת השם, בשיעור הבא אנחנו ניקח קבוצה אחת מכל הזמנים האלה ועל זה אנחנו נתמקד.