ח״י אלול - הבעל שם טוב ראש המחנכים ואדמו״ר הזקן ראש המדריכים

00:00 דובר 1 מכיוון שאנחנו נמצאים בח"י אלול, ערב ח"י אלול, אז כל פעם נדבר היום, נתחיל את הנושא עם נקודה שקשורה עם הזמן. אז יש שיחה נפלאה של הפרידיקער רבי בח"י אלול תש"ג, ושם הפרידיקער רבי כותב שזה, אה, בכלל בתש"ג, באותה תקופה, אלול תש"ג, הפרידיקער רבי הדפיס את הקונטרס כללי החינוך וההדרכה. קונטרס מפורסם שאני בטוח ש-- אה, מוכר. אז שם, הקונטרס הזה, זה היה יחד עם פארברענגען שהפרידיקער רבי גם כן אז באותה תקופה התוועד בח"י אלול תש"ג. שם הוא מספר את השרשרת של ה-- אה, סיבות שהביאו לכתוב את הקונטרס, מהר"ש והרש"ב בט"ו תרנ"ג, חמישים שנה קודם, זה היה קשור עם ח"י אלול גם כן, ובין הדברים הוא אומר שמה פתגם בשם הרבי הרש"ב, או שהוא אמר את זה בשם רביים קודמים. אה, הפתגם הוא שהבעל שם טוב היה ראש המחנכים והאלטער רבי היה ראש המדריכים. ככה, ככה הלשון. זאת אומרת, יש פה איזה שני ביטויים. יש חינוך ויש הדרכה. אמ, הבעל שם טוב היה ראש המחנכים והאלטער רבי היה ראש המדריכים. סתם מעניין מה זאת אומרת, מה, מה הפשט? מה ההבדל בין לחנך ולהדריך? ולמה הבעל שם טוב היה מחנך וראש המחנכים והאלטער רבי היה מדריך, ראש המדריכים. אז לכאורה להתבונן קצת בזה, זה גם יכול לתת לנו קצת כיוון בעבודה בתפקיד שלנו. אחד הדברים שהפרידיקער רבי כותב בכללי החינוך וההדרכה בהתחלה, שהוא מסביר את ההבדל בין מורה, מורה למחנך ומדריך, מחנכת ומדריכה. אז זה הפרידיקער רבי מסביר מאוד יפה, וזה אחד מה-- אפשר להגיד החידושים, מהנקודות החשובות שהפרידיקער רבי בקונטרס שלו, כללי החינוך וההדרכה, הוא מגדיר מאוד, מאוד יפה בכלל את ההבדל בין מורה למחנך ומדריך. הוא אומר

02:43 דובר 1 שמורה מלמד אינפורמציה, מלמד-- מורה מלמד ידע. גם בזה יש עבודה, עבודה קשה, עבודה של, של לדעת איך ללמד, באיזה צורה ללמד, לימוד של לימוד מועיל, לימוד שמלמד את התלמיד איך לצמוח בלימוד וכולי, מפתח לו את הכישרונות וכולי. אבל זה הכל נקרא למידה. מה שאין כן חינוך והדרכה זה על האדם. זה לא אינפורמציה, זה לא רק על הראש, על הידע. זה חינוך והדרכה, זה לעשות בן אדם. שזה בעצם התפקיד העיקרי אצלנו. זה לא להיות מורה ומלמד, אלא להיות מחנך ומדריך. אבל ההבדל בין חינוך והדרכה, עד כמה שאני זוכר לא, לא, לא, לא, לא מפורש, לא מוסבר בקונטרס הזה. מה ההבדל בין לחנך ולהדריך? הוא כל הזמן משתמש עם שני הביטויים, המחנך והמדריך, המחנך והמדריך. אבל פה בשיחה, בשיחה של ח"י אלול הוא אומר, אה, אומר שהבעל שם טוב היה מחנך והאלטער רבי היה מדריך. אז מה אנחנו יודעים? מה ההבדל בין הבעל שם טוב והאלטער רבי מהשיחות? כמובן שאנחנו אנשים קטנים, אסור לנו להגיד דברים כאלה, אבל כי-- אבל מה שהרביים, מה שהרבי לימד אותנו, זה אנחנו מותר לנו, לא רק מותר לנו, אלא חייבים ללמוד את זה ולנסות ל-להפנים. אז בשיחות של הרבי יש הרי בכמה וכמה שיחות על ח"י אלול, שהרבי מסביר תמיד מה בדיוק היה החידוש של הבעל שם טוב ומה היה החידוש של האלטער רבי. אני חושב שאם אנחנו נתבונן בזה, אנחנו נלמד גם כן מה בדיוק התפקיד שלנו ב-בבית ספר, ב-ב-ב-בעניין של חינוך והדרכה, ומה בדיוק ה-ה-האבחנה, מה בדיוק התפקיד של מחנך ומה התפקיד בדיוק ה-התפקיד של מדריך. אז מה שאנחנו יודעים זה שההבדל בין הבעל שם טוב והאלטער רבי, שהבעל

04:49 דובר 1 שם טוב גילה את תורת החסידות הכללית, והאלטער רבי גילה את תורת החסידות חב"ד. ומה ההבדל בין החסידות הכללית וחסידות חב"ד? אז הרבי מסביר בשיחות של ח"י אלול, אחת מהנקודות, שהבעל שם טוב גילה את הסוד של היהודי. הבעל שם טוב גילה את האוצרות, טסורוס, את האוצרות הנפלאים שיש בכל יהודי, בכל אחד מאיתנו. הבעל שם טוב גילה את האמונה, הוא גילה את האהבה, הוא גילה את השמחה, הוא גילה את הביטחון, הוא גילה את האוצרות הטמונים. אנחנו כולנו מכירים את היום יום שהיה לפני כמה ימים, בהתחלת אלול היה היום יום. יש את זה גם כן בערב ל"ג בעומר. אה, היום יום דומה, משלימים אחד את השני, שהבעל שם טוב אמר: כי תהיו אתם ארץ חפץ, שכל יהודי הוא בבחינת ארץ חפץ שיש בו את כל האוצרות, כמו שבאדמה נמצאים האוצרות הכי נפלאים והכי יקרים, אותו דבר גם אצל כל יהודי יש את האוצרות הכי נפלאים, והבעל שם טוב גילה את האוצרות האלה. אה, זה בעצם הנקודה הבסיסית של הבעל שם טוב, וזה העניין של חסידות הכללית, שהוא גילה את ה-- הוא הביא, הוא הוריד, הוא המשיך מלמעלה למטה, בלשון החסידות, את האור של יהודי, את העומק של יהודי, את הפנימיות של יהודי, איך להסתכל עליו וכולי. אבל הבעל שם טוב בעיקר נתן את הנקודות, אבל הוא לא הסביר מהי הדרך להגיע לזה. הרבי מביא בשיחות פתגם שהרבי הקודם אמר פעם, שהבעל שם טוב הראה ווי אזוי מ'דארף דינען דעם אויבערשטן, איך צריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא, והאלטער רבי גילה איך יכולים לעבוד את הקדוש ברוך הוא, ווי אזוי מ'קען דינען דעם אויבערשטן. הרבי מסביר מה ההבדל בין מ'דארף ומ'קען. מ'דארף

06:59 דובר 1 זאת אומרת, הבעל שם טוב אמר שצריך. זאת אומרת, הוא גילה את העומק של יהודי, וממילא התגלה אצל כל יהודי הצורך שיהודי יש לו את ה... אבל לפעמים אתה יודע שאתה צריך לעשות כך וכך. אתה יודע שיש לך כל מיני כוחות, אבל אין לך את הדרך, אין לך את הכיוון, אין לך את הפרטים המעשיים איך אתה בדיוק מבצע את זה. אז לדעת איך לעשות את זה, זה נתן האלטער רבי בחסידות חב"ד. אז במילים אחרות, לפי זה אני אומר לכאורה מה פירוש להיות מחנך ולהיות מדריך. חינוך, העניין, המילה חינוך, לחנך זה כמו חנוכת הבית. יש מאמר ידוע של האלטער רבי בליקוטי תורה, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. זה נמצא בליקוטי תורה בסוף. שמה מסביר האלטער רבי מה בדיוק העניין של חנוכת הבית, והוא מקשר את זה עם חינוך ילדים. הוא מקשר חנוכת הבית, חנוכת המשכן וחנוכה של חינוך של ילד וגם חג החנוכה, כל מה שנקרא באותו שם, שם דומה. הוא מסביר שאנחנו רואים שכשמחנכים בית אנשים מביאים מתנות. זה המנהג העולם. המכרים, חברים, קרובי משפחה מביאים מתנות. המתנות זה הצורה שחוגגים את חנוכת הבית. אותו דבר כשמחנכים ילד, לוקחים אותו לבית ספר, אז גם כן מביאים מתנות. המתנות זה הדרך שאנחנו נותנים לילד את הכוח, כי על ידי זה שנותנים לו מתנות, נותנים לו דברים, נותנים לו כל מיני, זה כאילו סוג של נתינת כוח שעל ידי המתנות שאתה נותן לו, על ידי הדברים האלה שאתה נותן לו, זה סוג של אנרגיה, סוג של חיוביות, סוג של אור שבזה אתה נותן לו את ה... מה שנקרא בלשון המודרנית היום, האוטואסטימה, את

08:58 דובר 1 הכוח, את המרץ, את הרצון שירצה ללכת. אצל ילד, כשהוא מתחיל ללכת לגן או לבית ספר או לחדר, מביאים לו... ההורים נותנים לו מתנות, מוליכים אותו לבית הספר, עושים לו כל מיני חגיגות מסביב. זה נותן לילד את הכוח, את התוקף, את הכוח, את הרצון, יא, שאחרי זה הוא כבר יתפתח, הוא כבר ילך לבד, הוא כבר, הוא כבר ירצה ללכת. וזה בעצם התוכן של חינוך. בחנוכת המשכן אנחנו רואים שהנשיאים הביאו המון, המון קורבנות, עשרות קורבנות כל יום. יא, מה הייתה המטרה של כל כך הרבה קורבנות? בתורה, פרשת נשא, התורה מספרת עשרות קורבנות שהביאו כל יום. זה היה עניין של המשכת אור, המשכת כוח, שעל ידי זה אחר כך יוכלו לעשות את העבודה ביום יום, בימים הרגילים. העבודה עצמה זה עבודה מאוד יומיומית, עבודה, מה שנקרא סיזיפית, עבודה קשה, עבודה שהבן אדם כאילו, יא, שרוטינה, שזה לוקח, זה לא, לא כל יום רואים את הפירות. זה עבודה שלוקחים... לוקח הרבה, הרבה כוח, הרבה זמן. אבל כשיש את ההתחלה, החינוך זה הנתינה שנותנים וזה נותן את המרץ אחר כך שהוא ירצה להמשיך ולעשות. אז בעצם עבודה של מחנך, אפשר להגיד, זה יותר הצד של הנתינה מהמקום של המורה, המורה. זאת אומרת, כשאני אומר הבן אדם הזה הוא מחנך. לחנך ילד זה לתת לו, לתת לו, לתת לו, לתת לו כוח, לתת לו מרץ, לתת לו אמון, לתת לו... הנתינה היא לא רק נתינה גשמית ואדרבה, אני לא מדבר פה עכשיו על נתינה גשמית כל כך, למרות שגם נתינה גשמית נכללת בזה. לפעמים זה מתנות או ממתקים, תלוי בגיל, דברים שנותנים, מה שנקרא בעברית היום תמריצים, אבל הנתינה הפנימית שאנחנו

11:00 דובר 1 מדברים פה עכשיו, מה שדיברו על הבעל שם טוב, זה נתינה רוחנית. הנתינה הרוחנית זה המסרים המאוד, מאוד אמיתיים, חיוביים, שמאירים עם א', שנותנים כוח לתלמיד לדעת את הכוחות הפנימיים שיש לו. אז על זה, זה, זה נקרא להיות לחנך. התפקיד של מדריך זה כבר לשון הדרכה. הדרכה זה מלשון דרך, יא, דרך, דרך זה כבר הדרך עצמה. להדריך, להדריך זה מה הדרך, יא, איך הולכים לשמה, איך אני מגיע לשמה, מה הם הדרכים, מה הם הפרטים, יא, אסטרטגיות, העצות וכולי. אז בעצם אנחנו מבינים, אם אנחנו מתבוננים בזה, זה מאוד נפלא, כן? הרי היסוד הזה, להכיר את ההבדל בין הבעל שם טוב לאלטער רבי, זה ממש רואים במוחש. אנחנו רואים את זה בכל ההיסטוריה וכל הסיפורים וכל התורות, יא, שכשלומדים על הבעל שם טוב, שומעים על הבעל שם טוב, דברי תורה של הבעל שם טוב, סיפורי הבעל שם טוב, הם בדרך כלל הכיוון זה כיוון של חינוך. הבעל שם טוב אמר פתגם, הבעל שם טוב גילה אור, הבעל שם טוב נתן איזשהו מסר. הבעל שם טוב נתן איזושהי הסתכלות. זה היה הבעל שם טוב. יא, אז הבעל שם טוב בעצם חינך. יא, הוא נותן לנו את המרץ בחיים של היהודי. האלטער רבי הוא נתן את ההדרכה. האלטער רבי לוקח נקודות של תורת הבעל שם טוב. הרי כל התניא זה היא, היא תורת הבעל שם טוב. כן. בספר התניא מוזכר השם של הבעל שם טוב אולי שלוש פעמים בכל התניא, כן, ובשלוש פעמים שתיים מהם זה על אותו תאיר [?] בעצם. האלטער רבי לא מזכיר, אבל בהתחלת השער... דף השער האלטער רבי כותב שזה מיוסד

12:53 דובר 1 על פסחורים וספרים, אנחנו יודעים שהוא התכוון לבעל שם טוב. יא, ומה האלטער רבי אומר בדף השער? בדרך ארוכה וקצרה. זאת אומרת שכל התניא זה הדרך. הדרך ארוכה וקצרה, שזה הדרך של התניא. יש פה דרך ארוכה שהיא קצרה. כולנו כאן מורות יודעים את ההסבר מה זה דרך ארוכה וקצרה, אני לא הולך לחזור על זה. הזמן קצר. אני רק רוצה לקחת את הנקודות כי אני חושב שהנקודות האלה, אם אנחנו תופסים אותן, זה נותן לנו כיוון מאוד, מאוד חשוב ובסיסי: מה התפקיד שלנו בתור מחנכות מדריכות? יא, זה החינוך וההדרכה שאנחנו צריכים לתת. אז כשאומרים חינוך והדרכה, אז מה הן שתי הנקודות פה שאנחנו צריכים להבין? יא, כשמדברים על לחנך, אה, לחנך את הצעירים, את הצעירות, אז התפקיד שלנו זה דבר ראשון חינוך. לחנך אותם. לחנך אותם פירושו לתת להם את הדברים שהם צריכים לשמוע, לתת להם את האור, לתת להם את המסר, לתת להם את האמון. זה התפקיד של המורה, המורה המחנכת. יא, לתת לתלמיד את הדברים האלה, שהם מאמינים בעצמם, מאמינים בכוחות שלהם. אנחנו צריכים למצוא כל מיני הזדמנויות, יא, בתוך הכיתה, בין הדברים, בתוך המסר שאנחנו מעבירים, יא, בדברים שאנחנו מלמדים או לפעמים בהתוועדויות, דברים שמחוץ ל-ל-לסילבוס או בדיבור אישי פרטי. כשמדברים עם, עם, עם בחורה, צריך להיות הנקודה דבר ראשון של לחנך. לחנך זה להגיד להם מה בדיוק, מה הם הכוחות שיש להם, מה הם הדברים שיש להם, מה הן הציפיות שיש מהם בגלל הכוחות הנפלאים שיש להם. הדבר הזה, ברוך השם, יש לנו תורת החסידות. היא תורה נפלאה, יא, תורת הבעל שם טוב שנותנת לנו מסרים מאוד, מאוד חזקים שהם פשוט

15:02 דובר 1 נותנים מרץ, נותנים כוח. להסביר לילדה, להסביר לבחורה, יא, דברים בסיסיים, לדעת מי היא, על הנשמה שיש לה, על הכוחות שיש לה מצד הנשמה, יא, על הפנימיות, על הנפש, על מה זה יהודי, איך, מה זה העולם. דבר ראשון זה להסתכל על יהודי, להסתכל על עצמנו, על הביטחון שצריך להיות לנו והכוחות שלנו, עד כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, עד כמה הקדוש ברוך הוא מחכה. לפעמים המסרים הפשוטים הבסיסיים האלה אנחנו חושבים שזה בשביל אנשים במצוקות, אנשים ברחוב, אנשים בחוץ. אנחנו לא יודעים עד כמה הילדים שלנו, מתכוון שלנו, מתכוון ילדים של בתים של אנ"ש, יא, חייבים ומצפים לשמוע את המסרים האלה. מסרים של חיזוק, מסרים של כוח. המסרים של כוח זה בעצם המסרים של תורת הבעל שם טוב שאנחנו אמורים בבית ספר, בכל מיני מצבים, וזה לשדר את ה-, את ה-- לשדר.

16:06 דובר 2 Recording in progress.

16:10 דובר 1 לשדר את ה-, את המסר הזה, לשדר את ה-, את ה-, את הדברים דרך ה-- לדבר על זה. זה לא רק גם לדבר על זה, להתוועד על זה, וגם אפילו לפעמים גם עצם הגישה. לפעמים זה לא רק המילים. המורה, המורה, היחס שהיא נותנת, המבט, המבט החיובי, הקרבה, המילה הטובה, ה-הדברים ש-ש-שמרגישים שבאמת אני מאמין בך. באמת אני יודע שאתה יש לך כוחות נפלאים. ו-והדבר הזה זה החינוך. זה בעצם לחנך, לתת כוח. אבל זה השלב של הבעל שם טוב. אחרי זה אנחנו צריכים להיות גם כמדריכים, מדריכות. ותפקיד ההדרכה, אז אנחנו שמה צריכות ללמוד את ה-- את הפטנטים, מה שנקרא את ה-- את ה-- ללמוד את הפטנטים, ללמוד את החוכמה, את האסטרטגיות, ללמוד את ה-- לדעת איך להדריך, איך לכוון, איך להסביר מה עושים. אוקיי, בסדר גמור. אני יודע שאני יהודי ושיש לי נשמה. אני יודע את הכוחות שיש לי. אני יודע, וואו, כן, בן אדם נמצא עם כל המרץ, אבל אנחנו צריכים עכשיו להוריד את זה לשלבים מעשיים ולדעת להדריך על פי היסודות של תורת הבעל שם טוב. וכאן נכנס חסידות חב"ד. חסידות חב"ד, אני מתחיל מהאלטער רבי וממשיך מרבי לרבי ועד, ועד בפרט כמובן בשבילנו הרבי שלנו, נוסיף וראינו שבתורה של הרבי, אם נלך, אם נלך ל-- אני, אני אולי אחבר שתי קצוות, אבל אני חושב ששתי הקצוות הם מאוד יסודיות. יש את התניא, שזה ספר של הדרכה מעולה ביותר, למרות שהתניא כתוב בצורה יותר אלוקית, רוחנית, מופשטת אפשר להגיד, אבל התניא זה ספר של עצות. כולנו יודעים מה שכתוב שהתניא זה עצות. התפקיד של המורה והמחנכת זה לדעת איך להוציא את העצות ולתרגם אותן בשפה של

18:19 דובר 1 של בת בגיל שלנו, בעולם שלנו, במצב שלנו. אבל בתניא יש עצות מאוד מאוד פרקטיות. עוד מעט אני אביא דוגמאות. ואחרי זה יש את איגרות קודש. אני הולך לצד השני, אני מתכוון לרבי שלנו, דור השביעי. אז יש את איגרות קודש של הרבי, ששמה יש הדרכה מאוד מאוד מעשית ופרקטית בהמון ובכמעט אפשר להגיד בכל, בכל נקודה בחיים. אני אחזור לתניא קודם ואחרי זה נדבר על איגרות קודש. ונגיע לתניא, כן? מה זאת אומרת להדריך על פי התניא? דבר אחד זה ללמד את התניא. אמרנו יש מורה מלמדת, זה דבר חשוב מאוד וזה דבר יסודי. אבל יש את העניין שהרביים רצו שאנחנו נהיה מחנכים ומדריכים. כל העניין של הדרכה זה להדריך על פי התניא. להדריך על פי התניא זה לקחת נקודות של התניא. בוא ניקח דוגמה. אנחנו צריכות ללמד את הבנות שלנו, כן? אהבת ישראל. אז ללמד את הבנות שלנו אהבת ישראל, אז מה היא? מה פה ההדרכה באהבת ישראל? אז יש את הנקודה של אהבת ישראל, שזה פרק ל"ב של תניא, ששמה יש לך את המהות, את הנשמה של אהבת ישראל. את זה אתה מלמד, את זה אתה מעביר בשיעורים, את זה אתה מתוועד. אבל יש את ההדרכה באהבת ישראל. בפרק ל"ב אין כל כך הדרכה. יש כמה נקודות מעשיות שהוא נותן, אבל אנחנו צריכות למצוא מהיסוד של פרק ל"ב לקחת הדרכה מעשית איך אנחנו מדריכות בת בעניין של אהבת ישראל. אז כמה דוגמאות מעשיות, כן? אז דבר ראשון ללמד את הבת מה זאת אומרת להתבונן. הרי התניא משתמש עם עצה של להתבונן. כל התניא מלא עם להתבונן. אז האם אנחנו אל-- מלמדות את הבנות שלנו על הנושא של להתבונן?

20:24 דובר 1 אני לא מתכוון על דרגות גבוהות של התבוננות שכתוב במאמרים. אני מתכוון על הדרגה הכי פשוטה של התבוננות, שזה ל-- שזה להשתמש עם כוח המחשבה, לחשוב על הדברים האלה. למדנו על מה זה יהודי. למדנו מה זה חלק אלוקה ממעל, שזה בעצם הבסיס של אהבת ישראל. להסתכל על היהודי מהמקום של הנשמה, לחשוב על זה. להקדיש זמן כל יום באיזשהו שלב ביום, כן, להקדיש כמה דקות, לחשוב, כן. אפשר להשתמש עם הספר, בלי הספר, זה כבר פרטים שכל מורה תחליט איך היא מעדיפה ללמד, אבל להקדיש זמן לחשוב, לחשוב על הדברים האלה. ואיך אנחנו עושים את זה? אז מלמדים אותם מאוד פשוט. בוחרים כמה שורות של התניא. אנחנו צריכים ללמד אותם לבחור שורות של התניא. החמש שורות האלה, עשר שורות האלה, השורות המסוימות האלה. אז בואו נדבר על אהבת ישראל. הרי על אהבת ישראל בתניא יש פרק ל"ב, כמו שאמרנו. יש גם כן פרק י"ב. בפרק י"ב, בסוף הפרק, יש איזה שמונה, תשע שורות מאוד, מאוד, מאוד פרקטיות. דווקא שם זה לא כתוב בצורה מופשטת. מאוד פרקטי. פרק י"ב. יש גם כן באגרת התשובה, סוף פרק י"א. יש גם כן איזה עשר שורות, כן, ויש באגרת הקודש סימן כ"ב בסוף. אז ארבע מקומות בתניא, יכול להיות שאני לא הזכרתי את הכל, אולי יש עוד מקומות, אבל מה שעולה לי בראש בלי הרבה מחשבה זה ארבע מקומות בתניא שמדובר על אהבת ישראל. כל מקום יש ביטויים שונים, צורה שונה, הגדרות שונות. אני זוכר למשל ר' מענדל פוטרפס, כן? דוגמה של מחנך. מחנך, מדריך. אני לא רוצה לסבך. ר' מענדל פוטרפס היה משפיע, כן? אז הוא היה הסמל. הדור שלנו, הדור

22:28 דובר 1 שאני זכיתי להכיר אותו. ר' מענדל פוטרפס היה מתוועד, אז אחד מהדברים שאני שמעתי ממנו עשרות פעמים, למרות שאני לא הייתי תלמיד של ר' מענדל, לא למדתי בכפר חב"ד, הייתי ב-770 ומשמה הכרתי. ר' מענדל היה מגיע ל-770 הרבה ומשם הכרתי אותו. אצל ר' מענדל, כמה פעמים שישבתי אצלו, הוא היה חי אהבת ישראל. ר' מענדל היה יהודי שהיה שופע אהבה, שופע, שופע טוב לב. מה היה אצלו ה-- מה היה, מה היה השורות שאנחנו זוכרים שהוא היה חוזר עליהן מילה במילה עם להט, עם התלהבות? הוא היה חי עם אגרת הקודש סימן כ"ב. הוא היה-- זה היה אצלו ה-- מה שנקרא ה-ה-המילים ש-- זה היה אצלו ה-ה-המשפט, זה היה הסלוגן שלו. היה קורא, היה, אני זוכר, "אלוקי נאו והיה חי", הוא היה צועק, "איש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם, ואל יעלה על לב לעולם, ואם יעלה ידפנו, כי במחשבה זו עבודה זרה ממש". הוא היה חי את השורות האלה של אגרת הקודש סימן כ"ב. זה היה אצלו, זה היה אצלו החיים. אני חושב למה? כי שמה ב-ב-בשורות האלה האלטער רבי מעביר את המסר של אהבת ישראל לא רק ב-בעשייה אלא גם במחשבה. לחשוב טוב על יהודי, לא לחשוב רע על יהודי. להיות ב-- הדבר הזה, להסתכל-- ל-ל-לא לתת למחשבה שלך בשום רגע שיעלה משהו שלילי על מישהו. אז לפעמים אני אומר בתור דוגמה, סמל, להדריך את הבנות שלנו. תיקח את השורות האלה, תלמד אותן, תלמדי אותן, לדעת אותן בעל פה, לדעת אותן בפנים קודם כל, להבין מה כתוב שמה, ללמוד אותן בעל פה ולהתבונן בזה. לחשוב על זה, בפרט לפעמים שיש בחורה שצריכה יותר בנושא הזה, כל

24:22 דובר 1 אחד יש לו את השליחות שלו בעולם. אז יש בנות שיש להם יותר זה, יותר זה. להשתמש עם הדברים האלה בתור הדרכה. אז זה דוגמה מהבסיס רועל. אותו דבר אפשר להשתמש עם שמחה, עם ביטחון. יש למשל אגרת הקודש סימן כ"ה בנוגע לכעס. האלטער רבי מסביר איך בן אדם צריך להשתלט על הכעס שלו. כעס זה מידה מאוד מצויה. אני כועס על זה, כועס על פלוני, על זה, זה מישהו, מישהו, מישהו לא כיבד אותי, מישהו התייחס אליי לא טוב, מישהו פגע בי. אז איך אני מוציא את הכעס? להתרגל להתבונן. תיקח פרק כ"ה, אנחנו צריכות להראות להם זה הקטע, זה השורות. להסביר מה כתוב, להעביר להם את המסר, לחשוב על זה כל יום, לחשוב על זה בזמנים שאתה מרגיש שאתה צריך לזה גם כן, וזה יוציא אותך, זה ירים אותך, ייתן לך את הכוח. אז זה דוגמה מסוימת של הדרכה שאנחנו צריכות ללמוד להדריך איך אנחנו את היסודות האלה מביאים אותם בחיי היומיום. זה נקרא הדרכה ואפשר להשתמש עם אלף דוגמאות. הזמן קצר ואנחנו צריכים לפחות להגיע לנקודות. אבל זה ה... יש למשל גם כן אנחנו, אנחנו רוצים שהתלמידים שלנו יהיה להם הסתכלות, מבט, את המבט הנכון על העולם. ונגיע להסתכלות על העולם ונגיע לעולם הזה. לכל הדאגות של העולם הזה, לכל חיי העולם הזה, שזה בעצם נקודה יסודית עיקרית ביסודות החסידות. החסידות מלמד אותנו איך יהודי צריך להיות עם המבט הנכון, הסתכלות נכונה בחיי העולם. אז הרי תניא זה הרי תורת הבעל שם טוב ללמד אותם את הנושא של אחדות השם, כן. הנושא של אחדות השם זה הרי נושא רחב. הבעל שם טוב אמר תורה אחת על נושא של אחדות

26:14 דובר 1 השם, שהאלטער רבי מביא את זה בשער הייחוד והאמונה. מצד שני האלטער רבי בנה את זה סוגיה שלמה, ותניא זה שתים עשרה פרקים של שער הייחוד והאמונה ושתי פרקים בליקוטי אמרים. אז יש הרבה אינפורמציה, ולפעמים די הרבה. אז עוד פעם. אז יש את הלימוד של הנושא. אנחנו עכשיו לא מדברים על הלימוד, מדברים על חינוך והדרכה. אז יש להעביר את הנקודה: מה הבעל שם טוב חידש לנו בחיים. הרבי קרא לזה המשקפיים של הבעל שם טוב, המשקפיים של הבעל שם טוב. מה הבעל שם טוב גילה? הבעל שם טוב גילה מימד חדש לגמרי, מהפכני, על הסתכלות על העולם. בלי חסידות העולם הוא מציאות, העולם הוא יש, העולם תופס מקום ובמילא הדאגות תופסות מקום ממילא. החסידות משנה לנו את כל, את כל המבט. אז יש את הנקודה של תורת הבעל שם טוב. אחרי זה יש את ההסבר שהאלטער רבי נותן ויש את ההדרכה. איך אנחנו מדריכות? איך אנחנו מדריכים את התלמידים שהם יפנימו את המסר? איך אני חי את המסר הזה? כי אני אקח דוגמה מהעניין הזה. למשל, השיחה הראשונה של הרבי בליקוטי שיחות חלק א'. שיחה הראשונה של הרבי. חלק א' ליקוטי שיחות בראשית, אני בטוח שכולם כאן בקיאות. השיחה הראשונה של חלק א' ליקוטי שיחות מתחיל: ידוע שהצמח צדק אמר, "ווי מ'שטעלט זיך אַוועק שבת בראשית, אַזוי גייט אַ גאַנץ יאָר". צמח צדק אמר: איך שעומדים בשבת בראשית כך הולך כל השנה. פעם שמעתי חסידים אומרים, זה וורט של המקושרים, כן. למה שבת בראשית זה שבת כל כך חשובה שאיך שעומדים בשבת בראשית זה הולך כל השנה? בגלל שזה השיחה הראשונה בליקוטי שיחות. זה היה וורט שהיו אומרים, בסדר. אבל

28:14 דובר 1 מה, מה כתוב ב-ב-בשיחה הזאת? ה-ה-הוורט של הצמח צדק, אה, הרבי בונה את זה, מפתח את זה. למה שבת בראשית? מה כל כך חשוב בזה? הרבי לוקח את הוורט של הבעל שם טוב, לוקח את הנקודה של שייכות ואמונה, העניין של ביטול העולם שזה הבראשית, והרבי מביא את זה פשוט לחיי היומיום. שיהודי יש לו את ההשקפה, יש לו את ההסתכלות והוא מתבונן בעניין של תורת הבעל שם טוב, שבראשית ברא אלוקים זה בכל רגע ורגע. אז ברגע-- אז ברגע שיש לך את זה, אז אין לך דאגות, אין לך דאגנות, אין לך פחדים. אתה בטוח, אתה יודע שאתה נמצא במקום הנכון. אתה יודע ש-- וכל ה-- וזה נותן לך כוח להתגבר על ניסיונות. אתה ת-תכנס לשנה ויום יום אתה תיפגש עם זה. ברגע שיש לך את ההנחה הזאת הנכונה, זה ייתן לך כוח להתגבר על כל מיני ניסיונות, על כל מיני קשיים. בתניא הוא לא משתמש עם זה ככה. תניא מדבר סוגיה של זה, התניא. אני קופץ לאגרס-- איגרות קודש. אני חושב שכל, אה, מורה מחנכת חייבת ללמוד איגרות קודש. אני לא מתכוון למשהו ספציפי. אני מתכוון לאיגרות קודש בכללי. אני חושב שפשוט לקחת כרך באיגרות קודש, לא חייב להיות משהו. היום יש כל מיני ספרים שכבר עשו, איך אומרים, מחולקים לפי נושאים. זה גם יפה, אבל אני הייתי אומר אפילו בלי זה, פשוט להרגיל את עצמנו כל יום לקרוא שתיים שלוש איגרות קודש. אני מבין כולם עסוקים פה, אבל לכל הפחות למצוא איזה זמן לקרוא איגרת, עוד איגרת. ה-- איגרות קודש של הרבי, לדעתי, זה ספר הדרכה ממדרגה ראשונה, שהרבי נותן לנו הדרכה מאוד, מאוד, מאוד מעשית איך

32:58 דובר 1 ליישם את תורת החסידות בחיי היומיום. אפשר לקחת מכתב, אם היו אפשר, אם ה-- אם ה-- הייתי מציע אפילו, אני עשיתי את זה מזמן לזמן בישיבה, זה דבר, זה אחד הדברים הכי נפלאים. חבל שאין לנו בישיבה זמן ספציפי לזה, אבל מזמן לזמן כשעשיתי את זה ראיתי ממש נפלאות. פשוט ל-לקחת מכתב ולדבר על זה. לרבי יש מכתבים מכל הסוגים של בעיות שיש בעולם, כל הסוגים של קשיים שיש בעולם. והרבי, איך הרבי מתייחס לזה, איך הרבי לוקח את זה, איך הרבי מתי-- נותן לך גישה, איך הרבי נותן לך כיוון, עצות פרקטיות, עצות של השקפה בכל התחומים של החיים. אני חושב שלהרגיל את עצמנו לקרוא איגרות קודש זה פשוט לדעת את ההסתכלות ואת ההשקפה הנכונה על כל פרט ופרט בחיים. אז זה נקרא שהבעל שם טוב היה מחנך והאלטער רבי היה מדריך, ואנחנו יש לנו את התפקיד ב-- בקטן מה שנקרא, כטיפה מן הים. בתור חסידים שקיבלנו מהבעל שם טוב, האלטער רבי, ואנחנו מקבלים בתורה שלהם, אז אנחנו יש לנו משמה אינסוף של, של מסר, של כוח, של מסר, של ידע, של איך אנחנו אמורים לחנך את ה-- את ה-- את הילדים שלנו, איך אנחנו מ-- חייבים להדריך אותם גם בחינוך וגם בהדרכה. ופרטיות, כמובן, שיש המון דברים ויש הרבה דברים אפשר ללמוד על כל פנים. זה בקיצור שתי נקודות שאני חושב שאנחנו צ-צריכים לקחת את זה לעצמנו וללמוד איך לעשות את זה. אני חושב שהנקודה, הנקודה העיקרית בכל זה, אם אני רוצה לסכם, לסכם נקודה עיקרית שאני חושב שכדאי שאנחנו נצא עם זה, חוץ ממה שדיברנו גם כן, נקודה עיקרית שאני חושב שזה פשוט חשיבות ממדרגה ראשונה לכל מורה,

35:01 דובר 1 לכל מחנכת זה הנקודה של האמון. נקודת האמון. אמון זה הדבר, המפתח, לדעתי המפתח מספר אחד בחינוך, ואני חושב שהאמון הזה, דרך תורת הבעל שם טוב, זה פשוט נמצא, נמצא מול העיניים. האמון, האמון ביהודי שהבעל שם טוב לימד אותנו. האמונה, אימון מלשון אימו-- אמונה, אימון מלשון נאמנות. אמון מלשון להתאמן. כמו האלטער רבי אומר בתניא, שאת האמונה צריכים לאמן כמו אומן שמאמן את ידיו. לאמן את האמון צריכים פשוט ל-ל-להרגיל את עצמנו בלהאמין. אפילו אם אנחנו לא אומרים את זה, אם אנחנו מרגישים את זה, אז באופן אוטומטי התלמידים מרגישים את זה. רואים ממש את ההצלחה. ברגע שיש אמון, ה-ה-התלמיד, התלמידה, מרגישים בצורה... זה עובר דרך האנרגיות והם, הם רספונדנט מה שנקרא בהתאם. כן, הם-- אפשר להוציא מהם ולדלות מהם, כמו שהבעל שם טוב אמר, "כל תינוק, כל ילד, כל ילדה זה פשוט אוצרות אין סוף". כן, לפעמים אנחנו רואים את הקליפה, בגלל שהילד המתבגר, בגיל של התבגרות, אז הוא, אז הוא, אז הוא שם חומות של, של, של רבליה, מה שנקרא חומות של, של מרדנות. זה חלק מהגדילה שלו כדי לגדול, כדי לשרוד בתוך ה-, בתוך ה-ה-הקומפטנציה הזאת שיש בגיל הזה וכל מיני דברים. אז הם שמים מחיצה שלפעמים זו מחיצה של מרדנות, ואנחנו לפעמים רואים את המחיצה ואז מקבלים הסתכלות שלילית, ואז אנחנו כבר מתחילים ויכוחים, וזה מי יותר חזק ומי יותר זה. ואז אנחנו מפסידים את כל ה-, את כל ה... איך אומרים, הרווחנו במלחמה והפסדנו במערכה, יש כזה ביטוי. אז כאן אנחנו צריכים להיות חכמים ולהסתכל מעבר לזה, וזה מה שהבעל שם טוב לימד אותנו. אל תסתכל ביהודי כפי שהוא בחוץ. תחפש את האוצר

37:13 דובר 1 שיש בפנים, תאהב אותו, תאמין בו, וברגע שיש את האמון אז יש לנו את התורה של חסידות חב"ד שנותן לנו את ההדרכה, גם כן את הכלים, ואז אנחנו יכולים באמת, באמת להצליח ולראות, לראות פירות, לראות פירות אמיתיים. עס איז ניט קיין גרינגע זאך. התפקיד של חינוך זה תפקיד מאתגר. זה תפקיד שלא, לא רואים פירות כל יום ולא רואים את זה. לפעמים זה לוקח שנים, לפעמים אוכלים קש. אבל אם יש לנו את ההסתכלות הנכונה ויש לנו את המבט הנכון ואנחנו מסתכלים מעבר למציאות של ההווה, רואים את הדברים יותר בעומק, אז אנחנו, אז אנחנו, אנחנו רואים נפלאות. ואני רוצה לאחל שהיום, זה היום של ח"י אלול שנותן את החיות, אז גם נותן את החיות בתפקיד שלנו בתור מחנכות ומדריכות, שבאמת נזכה ללכת בדרכו של הבעל שם טוב, ראש המחנכים, בדרכו של האלטער רבי, ראש המדריכים, ונזכה לחנך ולהדריך את הדור שלנו, שיהיו חיילים, חיילות של הרבי, שילכו בדרך הנכונה, ושהרבי, בעוד מעט הרבי הולך להתגלות. עוד מעט הולך להיות שנאס אקל והרבי יהיה. יסתכל על כל אחד מהתלמידים והתלמידות שלנו, ויראה גידולים שגידלנו.