ביאור עניין ההתקשרות - חלק א

00:19 כל כלל, הפרטיות חב"ד לציון. הרי מתחיל עם השואל במה היא ההתקשרות שלו אלי, מאחר שאין אני מכירו פנים. הוא כותב: "ההתקשרות האמיתית היא על ידי לימוד התורה. כשלומד מאמרי החסידות שלי, קורא את השיחות ומתחבר עם ידידי אנ"ש ותלמידי התמימים בלימודם ובהתוועדותם, ומקיים בקשתי באמירת תהילים ובשמירת זמני הלימודים, הנה בזה היא ההתקשרות". אוקיי? אז יש פה בהיום יום הזה כמה פרטים. הוא מתחיל, השואל במה היא ההתקשרות שלו אלי? מאחר שאין אני מכירו פנים. זאת אומרת, מדובר פה במישהו שכתב לפרידיקער רבי, זה הרי מכתבים של הפרידיקער רבי שהרבי מעתיק את זה בהיום יום. ומישהו שואל את הפרידיקער רבי שהוא רוצה להיות מקושר. אבל מאחר שאין אני מכירו פנים, זאת אומרת שהוא לא ראה את הפרידיקער רבי. מעניין הלשון. הלשון זה לא שהוא לא מכיר אותי, אלא הלשון הוא שאני לא מכיר אותו. כן? זה היה צריך להיות כתוב מאחר שהוא לא מכיר אותי פנים. הלשון של הפרידיקער רבי, "אין אני מכירו פנים", כאילו שאני לא, לצורך העניין, מכירו פנים. אז מה? מכיוון שאין אני מכירו פנים, אז הוא שואל במה צריך להיות ההתקשרות. שמלשון השאלה, מכיוון שהרבי מעתיק את זה בהיום יום, הרי היית יכול להגיד טוב, הבן אדם שואל את זה ככה, מי אומר שצריכים לדייק בשאלה? אבל מכיוון שהרבי העתיק בהיום יום את הנוסח גם של השאלה, הרבי היה יכול. הרי, הרי זה לא כל המכתב. אם אתם שמים לב יש כאן, יש כאן נקודות. כן? זאת אומרת שהרבי לא העתיק את כל הלשון של המכתב. הרבי רק העתיק חלק מהמכתב. יש כאן שלוש נקודות שזה מראה שהרבי דילג על חלק מהמכתב. אז בתיאוריה

02:52 הרבי היה יכול לכתוב לכתחילה, השואל במה היא ההתקשרות שלו אלי וזהו. הוא מוסיף את המילים "מאחר שאין אני מכירו פנים". זאת אומרת, הוא בא להדגיש פה עניין מיוחד שהשאלה הזאת, במה היא ההתקשרות, קשורה עם לא סתם שאלה במה היא ההתקשרות, אלא הוא מוסיף שהשאלה היא בפרט מאחר שאין אני מכירו פנים. כן, ועל זה הרבי עונה לו את התשובה. מה? אז קודם כל, מה כאן על זה? מה אנחנו רואים פה בשאלה? מלשון השאלה משמע, נגיד בסגנון יש בחסידות, הרי מדברים בחסידות שישנם שני אופנים בעבודת השם. בכללות עבודה באופן של שמיעה, עבודה באופן של ראייה. מדברים בעבודת השם. למדנו, מי שלמד את המאמר של שלח לפני שבועיים, למדו פה בישיבה לפני שבוע, שלח י"א. שהרבי שם מביא העניין שמשה רבנו רצה לפעול אצל בני ישראל העניין של ראייה באלוקות. לכן היה כל העניין של המרגלים. כי הבא יסור את לבבנם, עניין של ראייה זה היה. משה רבנו רצה לפעול ראייה באלוקות, ובפועל לא פעל בעניין של ראייה, לא זכה להיכנס, ופעל בעצם שמיעה, כי העיקר זה באופן של שמיעה, "ועתה ישראל שמע". אז שמה במאמרים שמדברים על הסוגיה הזאת, אז מובן שזה שני אופנים בעבודת השם. כן, עבודת השם באופן של ראייה זה באופן של עיסוק. גם כן מביא את זה בואתה תצוה. כן, הרי מביא במאמר של ואתה תצוה שהמעלה של ראייה זה שראייה זה עיסוק חזק ביותר. מביא את העניין של אין עד נעשה דיין, כי זה של ראייה. אז ראייה זה אומר שזה כל כך בטוח, כל כך ברור, כל כך אמיתי, שזה באופן שאי אפשר להיות, וככה

04:54 זה באופן ברור ביותר. מה שאין כן שמיעה זה נראה... כן, שמיעה זה מרוחק. שמיעה זה שאתה שומע צד שני. וכשיש גם מעלה בשמיעה מראייה, זה בדרך כלל ראייה. אתה רואה הכל באופן כללי, רק זה יותר עיסוק, יותר עצמי, יותר חזק, הפעולה שזה פועל, אבל זה כללי. מה שאין כן שמיעה זה יותר פרטי. אתה שומע כל פרט ופרט, כל עניין בפני עצמו, יותר נכנס לפרטים. אבל סוף כל סוף החיסרון הוא שיש לך הרבה פרטים, יש לך את כל הפרטים והשכלי וכל הדברים, אבל חסר לך את הציור, את הראייה, את העיסוק, כל הפלואו שיש בראייה. אז זה מחסידות. אז משה רצה לפעול עניין של ראייה, וכאן אומרים שזה נהיה באופן של שמיעה. אז, אז כאן מדברים על ההתקשרות, אז גם כן יש שני עניינים. יש קשר באופן של שמיעה, יש קשר באופן של ראייה. זאת אומרת, גם בקשר של חסיד לרבי אז יש עניין של שמיעה. כן, אתה שומע על צדיק, אתה למדת עליו, יודע ממנו, יודע מה שהוא אומר. עכשיו לחיים זה הכל עניין של שמיעה, עניין של השגה. ואילו ראייה זה עצמי. זה פשט, אומר גם בהתקשרות חסיד לרבי. אז העניין שחסיד רואה את הרבי, אז הוא רואה את הרבי פנים, לראות את הצדיק. אז הראייה פועלת פעולה הרבה יותר פנימית מזה שאתה רק שומע על הצדיק, לומד עליו, לומד ממנו, לומד דברים. על דרך החילוק בין שמיעה וראייה בעבודת השם, על דרך זה זה גם כן החילוק בין ראייה ושמיעה בהתקשרות של הצדיק. זאת אומרת שלפי זה יוצא שעם זה שאתה לומד תורה אתה, אתה, אתה, אז השמיעה זה לא, זה

06:53 לא ראייה. וכאן זה חידוש מאוד גדול בעיניי, שלכאורה זה הרבי מדייק פה, זה שהרבי מביא את נוסח המכתב. החסיד ששואל את הרבי כותב, השואל: ומה היא התקשרות? זה אף שאיני מכיר בפנים. כן, זאת אומרת שחסר פה את ההתקשרות באופן של ראייה. איני מכיר בפנים. זאת אומרת, חסר פה את העניין של ראייה פנים. חסר פה את העניין של ראייה. אז באמת צריך להיות התקשרות. זאת אומרת, לכאורה הטענה של החסיד זה שחסר לו את ההתקשרות האמיתית שצריך להיות על ידי ראייה, שזה קשר הרבה יותר עמוק, הרבה יותר פנימי, קשר זה באופן של ראייה. ועל זה הרבי הריי"צ עונה ואומר לו: התקשרות אמיתית זה על ידי לימוד התורה, ועל ידי לימוד התורה. זאת אומרת, לכאורה יוצא פה חידוש מאוד גדול. זאת אומרת שהרבי הריי"צ אומר לו, אם אני מבין טוב את העניין, לכאורה זה עונה פה שהתשובה של הרבי הריי"צ זה שכשאתה לומד לימודי התורה, על ידי זה שאתה לומד את התורה של הצדיק, אז יש גם כן אפשרות להתקשר באופן של ראייה. זאת אומרת, יש משהו מיוחד בעניין של התקשרות על ידי תורה של הצדיק, שזה לא שמיעה. פשוט הייתי אומר, תורה זה השמיעה, זה הדעת, זה עבודה, זה שכל. בדרך כלל בחסידות, הרי יש את העניין של השפעת השכל של הרב לתלמיד. אז השפעת השכל זה השמיעה. זה לא, זה לא זה. זה מה יש לשמיעה בעומק. זה עניין חיצוני לפי ערך מה יש לו לראייה. אז הוא מחדש פה שלא. שעל ידי לימוד תורות של הצדיק אז יש אפשרות גם כן להתקשר אליו באופן של ראייה. זאת אומרת, לקבל גם כן

08:41 את המעלה של התקשרות של ראייה, שזה חידוש מאוד גדול. כשאתה לומד את התורה של הרב, את המאמרים של הרב, את השיחה של הרב, אז יש אפשרות גם כן שההתקשרות שלו תהיה לזה גם את המעלה של ראייה. מה, מה, מה זאת אומרת? מה ההסבר לזה? זאת אומרת שאפשר להיות מעלה של ראייה גם, גם, גם בלימוד התורה. והרבי מדגיש: עיקר ההתקשרות הוא התקשרות אמיתית של לימוד התורה. זאת אומרת שבלימוד התורה אתה, אתה מקבל את כל העניינים. יש לך גם את המעלה של השמיעה, שזה תורה ועבודה, אבל גם כן יש לך את המעלה, מעלה של ראייה. מה הביאור בזה? אז יש, יש מאמר של הרבי הרש"ב בתער"ב, שזה קצת ביאור על העניין פה. יש מאמר של הרבי הרש"ב. הרבי הרש"ב שם מדבר על העניין שמוסבר תמיד בחסידות, שיש בתער"ב או בכמה מאמרים, עניין שנמצא בכמה מאמרים. בחסידות מדברים על חילוק בין השפעת השכל להשפעת הטיפה. מאמר של נ"ט, אלו שלמדו את המאמר הראשון של נ"ט מכירים את זה, שיש שני מיני השפעות. יש השפעה של השכל של המוח. מהמוח יש שני דברים שמגיעים, המוח. יש השכל שהרב נותן לתלמיד. יש עניין של אב ובן, של זה, של רב ותלמיד, עניין של השפעה של הטיפה, ההבדל ביניהם. השפעת השכל רוחני, והשפעת הטיפה השפעה גשמית. זה הבדל חיצוני. מה ההבדל המהותי ביניהם? שהשפעת השכל זה האור שהרב נותן לתלמיד. השפעת השכל זה לא יכול להוליד. הוא לא יכול לברוא, הוא לא יכול לעשות מציאות. שכל לא יכול לברוא מציאות, ולכן אומרים שם את הפתגם, זה מובא הרבה פעמים בחסידות: אַ קאָפּ קען מען ניט אַרויפשטעלן. זאת אומרת שאם התלמיד

10:48 אין לו חושים, אין לו כלים, אין לו, אין לו תפיסה, לא יעזור שום דבר שהרב ידבר אליו מהיום עד מחר. אין לו כלים. אז השפעת השכל זה השפעה כזאת שהוא נותן לו האור, נותן לו אור חיצוני. ולכן אם התלמיד יש לו את הכלים אז הוא יקבל את זה. אם אין לו כלים, לא יכול לקבל. מה שאין כן השפעת הטיפה, זה שאתה מהווה ולד, והולד יש בו מוחות, יש בו את כל הכלים וכל החושים. ואדרבה, יכול להיות יפה כוח הבן מכוח האב. וכמו שהחסידות מסביר שגם היופי זה גם מכוח האב, כי האבא נותן לו את העצמיות שלו, שזה עובר על ידי המשך העצמי של הילד, המשך הטיפה. אז בדרך כלל זה העניין של חסידות. השפעה זה שייך להשפעה חיצונית, קודם כול. מה שאין כן השפעה עצמית זה עניין אחר. אומר הרבי הרש"ב שיש דרגה ברב תלמיד שמשפיע שכל, ואף על פי כן זה הוא מוליד. זאת אומרת, יש בזה את המעלה של השפעה עצמית. יש אופן של השפעה של רב לתלמיד שהרב, בתורה שהוא מלמד, הוא מכניס את העצמיות שלו. הוא מכניס את העצם שלו בתוך התורה, ואז יש בתורה שלו גם כן המעלה של השפעה, של השפעה עצמית שיכול לפעול הילוד. זאת אומרת לעשות שהחסיד מתעורר מציאות חדשה. זאת אומרת, זה חידוש מאוד גדול שיש אצל, אצל, אצל צדיקים גדולים שהם בדרגה מאוד גבוהה, שהם יכולים על ידי זה שהם מכניסים את העצם שלהם בתוך תורתו, אז גם התורה שלהם יש בזה את המעלה של השפעה עצמית, שזה עושה שייוולד מציאות חדשה. זאת אומרת, אפילו אם עד עכשיו לא היה לו כלי ולא היה לו חושים, הוא היה

12:46 אז על ידי זה שהוא לומד את התורה של הצדיק, אז הצדיק מוליד אותו. הוא מביא על זה את מאמר חז"ל, שחז"ל אומרים, אה, "אך בצלם יתהלך איש", זה הלשון שם, "יהא בעל השמועה רואה אותו כאילו עומד כנגדו". כן? לא זוכר עכשיו את הלשון של חז"ל שם, הלשון במילא. זה הלשון, שזה ההבנה בזה העניין. זאת אומרת שעל ידי זה שאתה לומד תורה של, של, של בעל ה... מה זה בעל השמועה רואה אותו כאילו עומד כנגדו? תראה מה נוגע בעל השמועה רואה אותו כאילו עומד כנגדו. תראה, אתה לומד את התורה, מה זה משנה מי אמר את זה? אתה יכול ללמוד גמרא, אתה יכול ללמוד מאמר, יכול ללמוד שיחה, יכול ללמוד איזה ספר אחר, איזה שאלות ותשובות של מי שיהיה. מה העניין של בעל השמועה רואה אותו כאילו עומד כנגדו? העניין של בעל השמועה רואה אותו כאילו עומד כנגדו, שזה עושה את ההולדה. על ידי זה שבעל השמועה רואה אותו כאילו עומד כנגדו בשעה שאתה לומד את התורה, זאת אומרת שהלימוד זה באופן לא רק שאתה לומד את השכל של הצדיק, אלא הלימוד הוא באופן שבלימוד נמצא העצם של הצדיק. זה העניין של בעל השמועה רואה אותו כאילו עומד כנגדו. ועל ידי זה אז גם כשאתה לומד את תורתו יש בזה לא רק את המעלה של השכל, של השכל, של, של, של, של השגה, של שמיעה, יש בזה גם את המעלה של, של ההולדה וההשפעה עצמית. העניין הזה זה הרי על דרך כמו שמוצאים בנוגע לקדוש ברוך הוא. צדיקים דומים לבורא. כמו בנוגע לקדוש ברוך הוא אומרים, "אנא נפשי כתבית יהבית", שהקדוש ברוך הוא הכניס את העצם שלו בתוך התורה. תורה

14:40 זה לא רק השכל, תורה זה לא רק חכמה, אלא שבתורה נמצא אנכי, העצם. הרי לומדים את זה במאמר של הלילה, "אנכי ה' אלוקיך", שניים, את המאמר שם אבות. שמצד אחד התורה זה מציאות, חכמה. מצד שני, "ואהיה אצלו אמון", בתוך התורה נמצא העניין של שעשועים עצמיים. הרי בתורה נמצא עצם, "אנא נפשי כתבית יהבית", העצמיות הכניס את עצמו בתוך התורה. על דרך זה גם כן יש אצל רבי'ס, אצל הצדיקים, שבתורתו הוא מכניס את האנכי. ובמילא זה עניין מיוחד. אז לפי זה יוצא שהחידוש פה ביום יום זה לא רק שהרבי שליט"א נותן לך, החסידיק רבי או היום יום, איך שתקרא לזה, נותן לך הדרכה. אתה רוצה להיות מקושר? אתה יודע מה? תלמד את זה. תלמד שיחות ומאמרים, תהיה מקושר. כן? זה לא רק מיסטי, זה שאלה טכנית. כן? חסיד בא ואומר אני רוצה התקשרות, אומר תלמד מאמר. כן? יש כאן איזה דבר עמוק, לא הכוונה. טוב, אתה רוצה להיות מקושר? תלמד מאמר. עם זה אתה יוצא ידי חובה. זה מצריכים, לא צריכים, כמו שצריכים להניח תפילין ולעבוד זה, צריכים לקיים מצוות כדי לקיים את ההתקשרות. על ידי שאתה לומד שיחות ומאמרים אתה מקיים, אתה יכול לעשות, איך אומרים? לעשות צ'ק. כן? אתה... הוא מריד, אתה חסיד. הוא לומד, הוא הולך, הוא לומד סדר שיחות. כן? הוא לומד סדר שיחות, הוא מקושר. הוא לומד עניין של גאולת משיח, הוא מקושר. הכוונה פה זה הרבה יותר בעומק. הכוונה פה היא עניין פנימי. אתה רוצה לפעול את ההתקשרות באופן של ראייה, וחסר את המעלה של ראייה דאינה ב... וכולי. בתורה

16:24 אתה יכול להיות לך גם את המעלה של ראייה. המעלה הזאת שיש בראייה שמוליד. סליחה, במובא, כל המשל של ראייה יש בזה כוח הולדה. כתוב בספרים, מביאים את המשל מהיונה, "עיניך יונים". כן, עניין של עין, של ראייה, נהיה הולדה. יש כוח עצום בראייה, בפרט אצל צדיקים. זה העניין של עיניים. כמו שמובא, כל העניין, אמרו, של שיר השירים, שהראייה של הצדיק, כוח הולדה. אפילו, הרבי הריי"צ מאריך בזה בליקוטי דיבורים, בהתחלת חלק, אה, השני ביידיש. ובכן, גם בעברית זה בהתחלה, ככה נראה לי. יש שם שיחה נפלאה של הרבי, שהרבי אומר שכשהצדיק מסתכל על בן אדם אז הוא, אז הוא עושה ממנו יצירות חדשות. הוא מהפך אותו, הופך אותו, מוציא אותו מעמק תחת ומיגון. ראיית צדיק משפיעה, עושה, עושה בן אדם חדש, מוליד אותו מציאות חדשה. כן, כי הרי יש לה את המעלה של ראייה, כמובן. אז הרבי מחדש פה שבראייה ותורה יש לך את המעלה של... אתה יכול היום, היום גם כן כשאתה לומד מאמר של הרבי, כן, באופן שבעל השמועה רואה אותו כאילו עומד כנגדו, אז אתה יכול גם כן על ידי תורתו שיהיה לך גם את המעלה של התקשרות, התקשרות גם בעצם של ראייה. בכלל ידוע עוד שהרבי מביא בעניין הזה. הרבי מביא עוד מר' נחמן מברסלב. אז זה מעניין. בכלל לא מובא בסדר תורת ר' נחמן מברסלב, אבל יש עוד אחד שהרבי מביא בשם ר' נחמן מברסלב, שנמצא באחד מהמכתבים של הרבי מהיו"ד, מהכ"ף, מהשנים הראשונות, שהוא אומר: כתוב בפרשת בשלח במלחמת עמלק, כתוב שהקדוש ברוך הוא אמר למשה. איך הלשון של הפסוק? אה, כתוב שמה

18:15 כתוב זאת זיכרון בספר ושים באזני יהושע. הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו שיכתוב את הסיפור של עמלק בספר, ושים באזני יהושע. מה זה? מה זה? מה זה? מה זה כאן שני הדברים האלו? כתוב זאת זיכרון בספר ושים באזני יהושע. מה זה? אז הוא כותב שמה הפשט הוא שלא מספיק. יש כתוב זאת זיכרון בספר, זה התורה של הצדיק. זה עניין של זיכרון בספר, שאתה לומד בתורה של הצדיק, זה עוזר לך להילחם עם עמלק, להיפטר מכל העניינים של עמלק. אבל זה לא מספיק. חוץ מזיכרון בספר צריך להיות גם שים באזני יהושע. זאת אומרת שצריכים לנסוע אל הצדיק, לשמוע ממנו בתורת העניין. זה רבי נחמן אומר, שלא מספיק זיכרון בספר, שאתה לומד את התורה שלו, אלא צריך להיות גם שים באזני יהושע. צריכים להגיע לצדיק לשמוע ממנו. אז מעניין שהאות פה זה הפוך. שם האות הוא שים באזני, עניין של שמיעה, שאתה שומע מהפה של הצדיק, אז זה פועל באופן אחר. שים באזני יהושע. זה שהרבי מביא את זה בשיחה. זאת אומרת, זה שהרבי נחמן, הרבי מביא את זה. אז הרבי אומר שמכאן המקור לעניין של נסיעה לצדיק. כן, זאת אומרת המקור בתורה שצריכים לנסוע לרבי, לנסוע לרבי, כי שמה יש שים באזני יהושע, לשמוע. פה זה שמיעה, אבל כאן יוצא מהיום יום, יוצא עוד, שבלימוד תורתו אתה יכול למצוא את הצדיק עצמו. נמצא שם העצם שלו, ויש לך גם את המעלה של ראייה. וטוב שמבוא, אני הייתי בהתוועדות, אז פשוט אני אספר לכם סיפור. באמת של ראייה, ראייה זה עם בוסר. וטוב שמבוא שעה בפשט ראייה. אז הרבי דיבר על ראה, עניין של ראייה, וזה

20:09 היה התוועדות חזקה מאוד. והרבי דיבר מאוד בשטורעם על שם הפשט של פסוק זה. והרבי אז אמר ש-שיהיה-- דיבר על הנקודה הזאת. דיבר על זה שעיקר הפעולה, השפעה ועבודת השם, זה שלא מספיק שאתה שומע ואתה לומד, צריך גם להיות ראייה. ראה, ראה אנכי. לא כתוב שמע. סליחה. והרבי אז אמר ונגיע ל[?]. הרבי אמר אז שהדור הזה גם כן ונגיע לרבי, נשיא דורנו. זוכר שהרבי צעק? הרבי פשוט דיבר עם הרבה, הרבה התלהבות. שלא מספיק, נישט גענוג שהוא לומד את התורה והמאמרים של-של נשיא דורנו, שהוא לומד את הליקוטי שיחות של נשיא דורנו. הרי הלשון היה ליקוטי שיחות. לא היה רגיל שהרבי ישתמש, ידבר כאילו על... שנישט גענוג אז ללמוד ליקוטי שיחות של נשיא דורנו, אלא צריך להיות ראה. מה פשט ראה? שצריך להיות צלם של הרבי נגד עינו. שבשעה שאתה לומד שיחה, אתה לומד תורה, צריך שמול העיניים שלך יהיה ציור דיוקנו של-של הרבי, ואז הלימוד הזה יפעל עליך לא רק כשמיעה, אלא יפעל עליך פעולה של ראייה, שיעשה לך שינוי מהות. זה היה בהתוועדות שהרבי דיבר. אז אנחנו נסתכל בפנים את השיחה. שיחה נהדרת ביותר. הרבי דיבר על האות הזה של ראה. כן, ״ראה״, אז הרבי צעק שצריך להיות ראייה. והרבי אמר, אני זוכר אפילו באמצע הוא אמר, ״אה, הוא טוען שהוא-הוא נולד אחרי תש״י, הוא לא ראה את--״ ופתאום הרבי עבר לדבר על פרידיקער רבי. מצד אחד הזכיר ליקוטי שיחות, מצד שני הוא אמר ״תכניס את זה למחשבה״. כן, אם אין לו פוטוגרף, יכול לקחת תמונה וגם שם יהיה לו טוב. זה מעניין. על כל פנים, אז זה לכאורה נקודה אחת שהוא אומר. עכשיו עוד דבר. מדברים

22:08 על היום יום. הוא מתחיל ״התקשרות אמיתית היא על ידי לימוד התורה״. הוא לא אומר ״התקשרות אמיתית היא על ידי לימוד תורה ו...״. הוא אומר ״התקשרות אמיתית היא על ידי לימוד התורה״. לא, לא התייחס לתורה בכלל. אחרי זה הוא מסביר, כשהוא לומד המאמרי חסידות שלי, קורא השיחות. כן. זה לכאורה דיוק אחד. אחרי זה עוד שאלה שיש פה, יש פה, אנחנו רואים לשון הגמרא: לאו רישא סיפא, לאו סיפא רישא. הוא מתחיל עם ״התקשרות אמיתית היא על ידי לימוד התורה״, פותח בתורה, והוא מסיים עם דברים אחרים: התוועדות, תהילים, מקיים בקשות. אז לכאורה, בהתחלה אתה אומר ״התקשרות אמיתית היא על ידי לימוד התורה״. אחרי זה הוא אומר עוד דברים. לא, לא מתכוון רק תורה, זה גם כן התקנות וההוראות. אז בפשטות כשקוראים את היום יום, אז זה כמה עניינים. התקשרות לרבי זה לא רק לימוד התורה. יש התקשרות על ידי לימוד התורה ויש גם התקשרות על ידי ששומרים את התקנות. זה-זה כל הפשט, ככה מובא בכמה מקומות. יש, יש בכללות, כמו שאצל הקדוש ברוך הוא יש ב׳ אופני התקשרות. יש התקשרות בתורה, התקשרות של מצוות. למדנו גם כן מהמאמרים בזמן האחרון, ההבדל בין תורה למצוות. תורה זה אחד, עניין של אחד, יום אחד. מצוות זה עניין של גוונים, עניין של יש הבדל. יש מעלה בתורה, מעלה במצוות. כל אחד יש לו את העניין שלו. גם אצל רבנים יש גם שני דברים. יש את התורה של הרבי ויש את המצווה של הרבי. ציוויים. מה זה המצוות? המצווה של הרבי זה התקנות, מבצעים, שליחות. כל הדברים שהרבי אומר בדרך, בדרך ציווי. התקשר לשני הדברים. יש מעלה בזה, יש מעלה בזה. עניין הביטול במצוות יש יותר ביטול. בעניין הייחוד בתורה שיותר אז

24:22 זה דבר אחר. זה החילוק בין תורה למצווה. זה אותו דבר גם בקשר לחסיד והרבי. אז צריך להיות שני הדברים. אבל פה בהיום יום, אתם יכולים להגיד שזה הפשט פה גם כן, אבל בלשון זה לא נדבק. הוא מתחיל: "ההתקשרות האמיתית היא על ידי לימוד התורה", כאילו שזה הטייטל, זה הקלאוז, זה הנקודה. ואז הוא מתחיל לפרט את זה והוא נכנס לעוד דברים. אני מתפלפל פה בהיום יום. כלומר, היום יום אפשר ללמוד את זה, ללמוד את זה, וקוראים את זה מהר ושומעים את זה יפה. יש כאלה שאפילו לא קוראים, שומעים את זה מהר, ועם זה יוצאים לרחובות. אבל באמת צריכים, היום יום זה איזה ספר של הרבי הריי"צ, כמו שכתוב בהתחלת היום יום. זה ספר מאוד פנימי, מאוד עמוק. אז, אז, אז אולי יש לומר שבעצם אבות פתוח, שכל הפרטים האלה זה הכל פרטים בעניין ההתקשרות וההגדרה. יש סיפור ששמעתי משמואל. יכול להיות ששמעתם את זה גם כן. שמואל מספר שהוא היה בחור והוא היה אצל הרבי. היה יו"ד שבט תשכ"א. כל הפברענגען הרבי דיבר על התקשרות של שבט תשכ"א, והפברענגען שהרבי דיבר הרבה על עניין של התקשרות. הסביר את כל העניין של התקשרות לצדיק, דווקא בשיחות ארוכות, העניין של התקשרות. בין הדיבורים היה מצייר אצלו התקשרות. הוא הרגיש שחסר לו בהתקשרות לרבי. הוא אמר לחיים והרבי הסתכל עליו. הרבי ענה לחיים והרבי התחיל שיחה. השיחה התחילה עם הסיפור שאפילו הקריאה ואמר פיסקה, שאפילו הקריא ואמר שכאשר חסיד חושב על הרבי, אז זה לא שהחסיד חושב על הרבי, אלא שזה הרבי חושב על החסיד, וזה גורם אחר כך שהחסיד יחשוב על הרבי. על דרך כמו בראייה, שאתה מסתכל על מישהו, חזק מסתכל. זה כתוב גם

26:42 בהיום יום. אז הרבי אמר ש... זה עוד עניין, כמה פרטים בזה, העניין של התקשרות. והוא הרגיש שהרבי מדבר אליו. למחרת היה יחידות, כל הבחורים של מונטריאול יצאו ליחידות, והרבי בשיחה. ואז אמרו, הרבי קיצר, הוא עבר ליד הרבי ואמר לרבי: רוצה איך להתקשר? עצה איך, איך להיות יותר מקושר? אז הרבי אמר לו: כתוב הרי בתניא שעל ידי תורה נהיה ייחוד נפלא, שאין ייחוד כמוהו, פרק ה', שהשכל והמושכל נהיה דבר אחד, וממילא אז על ידי תורה תהיה התקשרות. אז הוא שאל את הרבי: מה הרבי לומד? הוא הבין שהפשט הוא על ידי שהוא ילמד את התורה שהרבי לומד. הרבי אמר: למה צריך ללמוד? כזה היה הראשונים. תלמד מה שאני לומד. אז, אז, אז הוא אמר לרבי: מה הרבי לומד? אז הרבי אומר: לומד סידור. הרבי אמר לו. עם רבי ניסים יש סיפור דומה, שהרבי הוא ביקש ברכה לצאת לשליחות, והרבי אמר לו: תלמד מה שאני לומד. הוא שאל. הרבי אמר לו איזה ספר שהוא למד, אז הוא סידר שהוא ילמד אותו ספר אותו הוא חפץ. היה סיפור עם רבי ניסים, אבל פה הרב מניגלה[?] חסידות. אז לפי זה יוצא שיש איזה עניין, התקשרות על ידי לימוד התורה, לאו דווקא לימוד תורה שלי. כשאתה לומד תורה, מכיוון שתורה זה ייחוד נפלא, אז הרבי לומד תורה וחסיד לומד תורה. אז כשחסיד לומד תורה בגלל שגם הרבי לומד תורה, אז זה הגוף. איפה היא התקשרות? אצל לימוד התורה. אפילו כשאתה לומד גמרא בבא מציעא או גמרא גיטין, מה שמלמדים שבת. סליחה, כן, גמרא, אתה לומד את הסוגיה, אתה לומד עניין, אבל אתה לומד תורה. אז העסק שלך שנהיה

28:49 עם לימוד התורה בכלל. לפי זה כל ההיום יום בהמשך הכל מדבר. זה מאוד מעניין, כי הוא מדבר על לימוד הגמרא, חסידות שלי שזה טוב, תורה שהרב עצמו אמר. אחרי זה הוא מדבר על השיחות, ואחרי זה מדבר: מתחבר עם אנ"ש בלימודם, גם כן לימוד, אבל זה מה שלומדים שיעורים, להשתתף בשיעורי תורה שאנ"ש לומדים בלימודם והתוועדותם. אחרי זה יש להם גם התוועדות, מדברים ענייני תורה. זאת אומרת הכל עניין בתורה. ומקיים בקשתי באמירת תהילים ובשמירת זמני הלימודים. למרות שכאן זה כבר עניין של בקשה. אבל יש לומר שהוא גם כן, זה עניינים שקשורים עם תורה, גם תהילים וגם זמני הלימודים. זאת אומרת, זה מה שהרבי הריי"צ ביקש שיגידו תהילים. תהילים זה גם כן עניין בתורה, והרי ידוע שתהילים מקיימים עם זה מצוות לימוד התורה, וגם כן העניין של זמן הלימודים. מה זה הלימודים? זאת אומרת שסוף כל סוף כל הפרטים קשורים עם תורה. זאת אומרת שבעניינים האלה מקיימים את ההתקשרות הזה. הכל קשור עם תורה, אלא שתורה גופא יש כמה אופנים. תורה בכלל יש לימוד תורה, מאמרי חסידות שלי, שיחות שלי, ויש את העניינים של שיעורי תורה שעוקבים, שיעורי תורה בין חסידים, שזה עוד עניין של התקשרות. זה עניין זמן הלימודים, שאפשר לקבוע שמירת סדרים. אז סוף כל סוף הכל קשור לעניין של תורה, כי עיקר ההתקשרות שהוא מדבר פה בהיום יום, ההתקשרות של תורה באופן של ראייה, זה בעיקר ודווקא בלימוד התורה. יש לומר בדרך אפשר. מי שרוצה להגיד פשט אחר או אופן, צריך לדעת.