תוכן יו"ט דפורים

00:07 דובר 1 מכיוון ש... כיוון שאנחנו גמרנו פרק, צריכים להתחיל פרק חדש. ככה לימים הבאים הרי יהיה פורים, וממילא יהיה איזה הפסק עד שבוע הבא, יום רביעי. וממילא נדבר היום עניין ששייך לפורים, ענייני דיומא. כמובן שכל אחד ואחד, כמו שהחסידות דורשת מאיתנו, צריך להיות הכנה, כמו שעל פי, כמו שבהלכה יש עניין של שואלים ודורשים בהלכות החג לפני החג. לפי חסידות חב"ד מובא שלפני כל חג צריכים ללמוד את ההלכה של החג, לדעת למעשה איך להתנהג, ודרך זה של חסיד. אז כל פעם לפני שמגיע איזה יום טוב צריך ללמוד את העניינים בחסידות ושיחות, כדי לדעת מה המהות של החג ולדעת להתכונן לזה כדי לבוא אליו. כמובן שיש, ברוך השם, זכינו בתורת החסידות, שיש ריבוי השפע של מאמרים ושיחות וביאורים ועניינים בנוגע לכל החגים, ועל דרך זה גם כן בנוגע לפורים. אבל לכל הפחות אנחנו נעמוד על נקודה אחת שקשורה עם העניין של פורים. בפורים הרי ישנם כמה וכמה עניינים. יש הרי כמה וכמה מצוות בפורים. בכללות הרי ידוע שבפורים ישנם את ארבעת העניינים הכלליים, שזה משלוח מנות, מתנות לאביונים, משתה ושמחה ומקרא מגילה. ויש עוד עניינים וניסים וכולי. ועל דרך זה בנוגע לגודל העניין של פורים. מה התוכן של חג הפורים? אז יש הרי כמה וכמה מאמרי חז"ל ודרושים, בפרט כמו שמובא בחסידות, המהות של חג הפורים. אז מובאים הרבה דברים נפלאים בנוגע לגודל העילוי של חג הפורים באופן מיוחד. למשל, יש את המאמר בחז"ל הידוע במדרש, כמו שמובא הרבה בחסידות. יש על זה כמה מאמרים, אפילו שמתחילים עם המאמר בחז"ל הזה, שחז"ל אומרים: כל המועדים עתידים להתבטל חוץ מפורים. זאת אומרת שכשמשיח יבוא יתבטלו כל הימים

02:55 דובר 1 טובים חוץ מיום טוב של פורים, שזה לכל הדעות יישאר. יש גם כן דעה בנוגע לחנוכה, יש גם כן דעה בנוגע ליום כיפור. יש מחלוקת, אבל בנוגע לפורים לכל הדעות. מאמר חז"ל ידוע שחג הפורים יישאר אפילו לעתיד לבוא, כשיתבטלו כל המועדים. גם על זה יש ביאור נפלא בחסידות. מה פירוש? מה זאת אומרת שכל המועדים יתבטלו? הרי הם נצחיים. ולמה דווקא פורים לא יתבטל? שזה גם כן עניין שמובא בחסידות. מתחיל מתורה אור, מאמר של כל המועדים, וגם כן במאמרים של הרבי יש כמה מאמרים, כל המועדים, זה מובא בכמה מקומות. על כל פנים, אנחנו נעמוד היום על נקודה אחת של עניינים של פורים, שזו נקודה עיקרית, ודווקא נקודה שעל פי נגלה קשה להבין את זה. ודווקא על פי החסידות אנחנו, יש לנו את היכולת להבין קצת את העניין, את העניין הזה. הגמרא אומרת במסכת מגילה, גמרא מפורסמת: אמר רבא, חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כן, יש חיוב. זאת אומרת, הגמרא, רבא אומר שיש חיוב על בן אדם בחג הפורים לשתות, לבסומי. כמו שרש"י מפרש, לבסומי — להשתכר. כן, בפוריא, בחג הפורים, עד שהוא לא ידע להבחין, להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי. זה הגמרא אומרת. אבל מאמר חז"ל הזה לא מובן בכלל. לא מובן. דבר ראשון, מה זאת אומרת חיוב להשתכר? מה זה הדבר הזה? למה יש כזה דבר שיש חיוב על הבן אדם להשתכר? כל העניין של שכרות אנחנו יודעים שזה לא דבר טוב. וכאן באים ואומרים שבן אדם יש לו חיוב להשתכר. שנית, צריך להבין מה זאת אומרת עד דלא ידע, שאדם צריך להשתכר עד שיגיע

05:01 דובר 1 למצב כזה שהוא לא ידע להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי. איך יכול להיות שיגידו חז"ל מצווה בפורים לעשות משהו שזה היפך פורים? כל העניין של פורים זה שארור המן וברוך מרדכי. כל המהות של חג הפורים זה שהמן עשה לנו צרות, רצה להרוג אותנו, וממילא מגיע לו ארור המן. ומרדכי, שבזכותו היה כל הגאולה וכל העניין של חג הפורים, אז הוא ברוך. למה צריכים לשכוח מזה? מה המטרה שלא ידע? אדרבה, אם הבן אדם יגיע למצב שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, הרי הוא מבטל את כל העניין של פורים. אז זה כבר לא שמחת פורים. זה היפך העניין של שמחת פורים. ממה הוא שמח? מה כאן כל העניין? דרך אגב, לפני שנכנסים לביאור, ועוד דבר יפה שיש מהרבי באחת מהשיחות. הרבי פעם אמר בפורים תשי"ד. מי שרוצה יכול לבדוק את זה אחרי זה, בתשי"ד. הרבי אמר שמרדכי היה חסיד, כי אם מרדכי היה מתנגד לא היה עושה כזאת תקנה. רק חסיד יכול לעשות כזאת תקנה שלכל הדורות צריכים... הגמרא לומדת את זה מהפסוק ״ימי משתה ושמחה״. הרבי אמר שמה, אסתר המלכה גדלה בבית של מרדכי, לכן היא ראתה מה זה חסידים שמתוועדים. היא ראתה מה זה צריך להיות, ולכן היה לה חוש במסירות נפש. כל הזכות של אסתר המלכה שהלכה למסירות נפש זה שהיא גדלה בבית ששם אומרים לחיים מפעם לפעם. פה נמצא... ועוד שהרבי אמר אז בשיחה של פורים תשי"ד. מה העניינים? באמת אבל צריך להבין הסברה על המאמר חז"ל הזה. נשפכו כבר הרבה דיו של ראשונים ואחרונים ופוסקים וביאורים שמנסים להסביר מה באמת העניין. עד

07:11 דובר 1 כדי כך שאנחנו מוצאים ברמב"ם דבר מעניין, שהרמב"ם אומר שאדם צריך לשתות יין בפורים עד שהוא יירדם. שהרמב"ם מפרש את הפשט של עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי: שאדם שותה הרבה יין, אז הוא מתעייף ואז הוא נרדם, וכשנרדם אז הוא לא יודע להבחין, וככה מוסבר העניין על פי הרמב"ם. לכן הרבי גם כן לפעמים בפארברענגען של פורים, אז הרבי היה נוהג להגיד בנוסח בדיחותא. אז לפעמים, כמה פעמים הרבי אמר שיש כאלה, הוא מביא את זה, נראה לי שזה מובא גם בערוך השולחן. הוא מביא את זה להלכה שאפשר לצאת ידי חובה עם חלב. שותה חלב, וכבר זה כל העניין, זה שהוא יירדם וישכח ולא יוכל להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי. וממילא אז שותים חלב, אז חלב גם כן עושה שהבן אדם יהיה עייף והוא יירדם. אז הוא גם כן יכול לקיים את המצווה של עד דלא ידע על ידי חלב. והרבי היה עושה את זה הרבה פעמים, כזה נוסח בדיחותא, שיש כאלה שהם רוצים לצאת ידי חובה אז הם שותים כוס חלב. עוד נוסח הם עושים. הרבי אומר שצריכים קנייפן די באקן. איך אומרים את הפעולה הזאת? אה? אה, אפשר לקשל, כוס היא עושה ככה שיהיה קצת אדום, ככה זה נראה שהוא שיכור באמת, ואז אני יודע לצלוף, וזה הקיום של עד דלא ידע. על כל פנים, אחרי זה מובא מהראשונים גם כן, אחד מהראשונים שכותב דבר מעניין: מה פירוש עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי? אז הם כותבים שזה עניין של גימטריאות. ארור המן, הגימטריה, ברוך מרדכי, זה אותו גימטריה, חמש מאות ושתיים. אז הפירוש עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי זה

09:06 דובר 1 לא חס ושלום שהבן אדם מתבלבל ויחשוב שהמן הוא חס ושלום ברוך, כל העניין, אלא הכוונה זה שהוא לא ידע לעשות את החשבון. כשבן אדם שותה קצת משקה הוא מבולבל, אז קשה לו לעשות חשבונות מדויקים. אז ממילא לא ידע להבחין בין הגימטריאות ולדעת לעשות את החשבון איך שארור המן וברוך מרדכי יש להם אותו גימטריה. שגם את זה צריך להבין. הרי זה מה, זה משחק? קודם כול, אם העניין זה שרוצים להגיד שהוא לא ידע לעשות גימטריאות, זה המטרה, אז לא היה צריך להיות כתוב המן, ברוך, היה צריך להיות כתוב שאני צריך להגיע לדעת שלא יעשה גימטריאות, ואפילו גימטריאות זה יותר פשוט. ואז דווקא גימטריה. מה פתאום תפסו את הגימטריה הזאת? שנית, השאלה העיקרית, אנחנו יודעים הרי שארור המן, סליחה, שגימטריה בחסידות מוסבר שגימטריה מראה שבאמת יש להם קשר. זה לא סתם גימטריה, זה לא משחק. בן אדם שידע לעשות נומרולוגיה, מה שאומרים חשבונות. גימטריה זה עניין אמיתי על פי תורה. על זה הרבי מסביר בתניא שכל העניין של גימטריה פירושו שכל דבר בעולם יש לזה חיים, והחיים מגיע מהאותיות. וכשיש לך שני דברים שהם אותו גימטריה, פירושו שיש להם אותו חיים, אותו עניין, אותו דבר בשורשו. ולכן זה הגימטריה של זה. ובמילא אם אנחנו אומרים שבאמת ארור המן וברוך מרדכי זה אותו גימטריה, אז פירושו של דבר שיש משהו משותף ענייני ביניהם עד כדי כך שזה אותו גימטריה. איך יכול להיות כזה דבר, שני ההפכים? אז מעניין לראות איך חסידות מסביר את העניין הזה, ומזה אנחנו נבין דבר מאוד עמוק בכל העניין של פורים, שהרבה אנשים עושים טעות, שדברינו רואים היום בעולם. כל העולם, העולם, עולם של

11:20 דובר 1 מראית עין ומיצג, רואים היום הן אצלנו, גם אצלנו, ובגלל שלא לומדים מספיק חסידות. וגם כן אצל אנשים שבכלל אין להם את כל הזכות הזאת ללמוד חסידות, שעושים טעות בכל ההבנה של כל העניין הזה. מה פירוש עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי? אז הרבי מסביר ככה: ארור המן פירושו סור מרע. ברוך מרדכי פירושו עשה טוב. בעבודת השם ישנם שני עיסוקים, שני עניינים כלליים בעבודת השם, המן ומרדכי. המן ומרדכי מסמלים באופן כללי את הקדושה ואת הקליפה. מרדכי סמל לקדושה והמן סמל לקליפה, וקדושה צריך להיות ברוך. אדם צריך להיות ברור שהעניין של קדושה זה ברוך והעניין של קליפה זה ארור. זאת אומרת, במילים אחרות, סור מרע ועשה טוב. שבן אדם צריך לברוח מהדברים הרעים, להתרחק מהם ולהתקרב לדברים הטובים. וזה בכלל עבודה של סור מרע ועשה טוב כל השנה כולה. אבל יש משהו שנקרא עבודת ה'. מה קורה עם בן אדם שנכשל? מה קורה עם בן אדם שנכשל? הוא עשה עבירה. הוא נמצא במצב לא טוב. אז יש את העניין של תשובה. הגמרא אומרת, מה הכוח של תשובה? שתשובה יכולה לעשות שזדונות נעשות לו כזכויות. זאת אומרת שבכוח התשובה זה שבן אדם יכול לקחת עניינים שהם בגדר זדונות, עבירות, ועל ידי שעושה תשובה, בפרט תשובה מאהבה, כמו שהרב מסביר, אז הוא מהפך את הזדונות לזכויות. מה פירוש מהפך את הזדונות לזכויות? מסביר על זה, מסביר על זה חסידות, שיש ניצוץ קדושה בכל דבר. לא רק בענייני קדושה יש ניצוץ, אלא אפילו בענייני קליפה. בכל העניינים שבעולם ישנם ניצוצות, ואפילו בשלוש קליפות הטמאות ישנם ניצוצות. אדרבה, הניצוצות שנמצאים בדברים היותר נמוכים, אז כל הגבוה יותר ירד

13:42 דובר 1 למטה. שהניצוצות היותר גבוהים נופלים דווקא לקליפות הכי עמוקות. בלי ניצוץ של קדושה שום דבר לא יכול להתקיים. אז ממילא גם שלוש קליפות הטמאות לגמרי יש להן ניצוץ קדושה. אלא מה? בסדר העבודה הרגילה, אז מה? אז שלוש קליפות הטמאות אנחנו לא יכולים לברר אותן, אנחנו צריכים לדחות אותן. זה הסדר העבודה הרגילה, שבן אדם, עניינים שיש להם אפשרות להעלות אותם, עניינים המותרים, בן אדם צריך להעלות אותם, לקיים איתם מצווה. כמו אוכל, בשר של שבת ויום טוב, וציצית ותפילין. כל הדברים האלה, דברים שאפשר להעלות את זה בקדושה. מצוות עשה זה בירור הניצוץ שאפשר להעלות אותו. ומצוות לא תעשה זה הניצוצות האלה שהם כל כך נפלו וכל כך ירדו שאנחנו לא יכולים להעלות אותם וצריכים לדחות אותם. אבל על ידי התשובה, זדונות נעשו לו כזכויות, יש בכוח התשובה לקחת גם את הניצוצות שנפלו בשלוש קליפות הטמאות, ועל ידי זה בן אדם מעלה אותם גם כן. אם ככה, יוצא שמה היא העבודה של ארור המן וברוך מרדכי? לפי זה ברוך מרדכי זה העבודה בקו הקדושה. זאת אומרת, הניצוץ שבן אדם מוציא מדברים של קדושה בשביל מצווה, מצוות עשה, ועל דרך זה כל הדברים המותרים שאפשר לקרב אותם, להעלות אותם על ידי כל מעשיך יהיו לשם שמיים. וארור המן זה עניין התשובה, שבן אדם יכול לקחת את ניצוצות הקדושה שנפלו בהמן, בשלוש קליפות הטמאות, ולהעלות אותם לקדושה גם כן. על ידי מה? על ידי עבודת התשובה. ועל דרך זה זה רמז גם כן במה שאומרת הגמרא, שהגמרא אומרת שמבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק. או לפעמים כתוב בבני ברק, אני לא זוכר בדיוק מה הלשון של הגמרא,

15:47 דובר 1 אבל כתוב מבני בניו של המן למדו תורה. זאת אומרת שמהמן יצאו ממנו יהודים. אחרי זה מבני בניו של המן היו יהודים, שאחרי זה היו צדיקים, תנאים, אמוראים שנולדו ממנו. מה? מאיפה הם יצאו? שזה הניצוץ קדושה שנמצא גם בהמן, גם בהמן כפשוטו, שמזה נולדו אחר כך יהודים כאלה, גויים שהתגיירו ונהיו מהם יהודים ותנאים ואמוראים שהם היו מבני בניו של המן. אם זה היה שמואל והפטריה[?], אחד התנאים שהם היו מבני בניו של המן.

16:18 דובר 2 גשמי.

16:19 דובר 1 גשמי כפשוטו. ועל דרך זה בעבודה זה אותו עבודה, זה תשובה. ובמילא יוצא שזה הפשט שארור המן זה אותה גימטריה כמו ברוך מרדכי. זה לא סתם איזה רמז יפה, איזה משל יפה. הרי פעם אמרו, פעם ר' [?] סיפר, הוא יפה גם כן. בן אדם פעם אמר: לקח לחיים. ופעם בן אדם לקח לחיים. אז הוא אמר שלקח בגימטריה לחיים. וממילא כן, אחרי שאומרים לחיים שותים קצת משקה, אז אוכלים לקח. לקח זה מזונות, זה חביתה. לקח את הלחיים. אז מישהו שם עשה את החשבון ואמר שזה לא, זה לא נכון, זה לא הולך, זה קלפט נישט, חשבון לא מתאים. נראה לי שלקח זה יותר, זה יוצא יותר מלחיים, לעשות את החשבון. אז ממילא, אז הוא אמר: אם ככה, אז אני אקח עוד לחיים, ככה זה יעבוד. יכול להיות פעמיים לחיים, אחת שלקח ופעם השנייה לחיים. אז הוא אמר לו: לא, עכשיו פעמיים לחיים זה כבר, לא מתאים עם לקח, כבר מדי הרבה. הוא אמר: אני אקח עוד חתיכת לקח. אז אמרו לו: פעמיים לקח זה כבר, לא מתאים. אז צריך לקחת עוד לחיים. אז כך הוא עבר מלחיים ללקח עד שהרבי גמר לצחוק, עד שהוא הפסיק לעשות חשבונות, עד שנגמר לו הראש. קופונים. אז זה כשעושים את זה הפירוש של גימטריה. אז כמובן שזה לא הפשט כאן, שהגימטריה של ארור המן וברוך מרדכי בחיצוניות העניינים, אלא מה הפירוש בעניין הפשט? הפירוש הוא שבן אדם צריך להגיע לשלב כזה שיבין שגם ארור המן זה גם כמו ברוך מרדכי, כמו שברוך מרדכי, כמו שאמרנו. מה זה העניין של גימטריה? שיש בזה אותו עניין, אותו

18:20 דובר 1 דבר. יש בזה חיים, זה רק מה זה יותר מהעלם. זה העניין של גימטריה שמתלבש יותר. כמו שבברוך מרדכי אני מבין שיש כאן איזה עניין של קדושה, חיות אלוקי, גם בארור המן יש קדושה. לאו דווקא בהמן עצמו, אבל בניצוצות של זה אני עושה על ידי התשובה, אני יכול להפוך את זה לזכויות, לעשות את זה, לעשות את זה לאתהפכא חשוכא לנהורא, מהרע, ולעשות ברוך מרדכי. לפי זה אבל נשאלת השאלה: מה פירוש עד דלא ידע? עד כאן, אז אנחנו מבינים מה פירוש ארור המן וברוך מרדכי יש להם גימטריה. אז מה אם ככה פירוש עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי? עד דלא ידע. לפי זה יוצא שארור המן וברוך מרדכי זה אותו דבר ממש. כאן אתה אומר לא, ארור המן זה לא דבר, זה לא אותו דבר. כי אתה אומר בעצם ארור המן וברוך מרדכי זה שני דברים. אלא מה? בן אדם צריך לשתות כדי שהוא לא ידע ברוך מרדכי על פי מה שהסברנו עכשיו. אדרבה, הרי ארור המן אותו דבר, אותו עניין. אז למה אם ככה הגמרא אומרת שבן אדם צריך לשתות הרבה, הרבה לחיים עד שהוא יגיע ללא ידע, שהוא לא ידע? סימן שבעצם הם שני דברים. לפי מה שהסברנו עכשיו, לא נכון, בעצם אותו דבר. אז מה פירוש עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי? אז על זה הרבי מביא רעיון, שזה רעיון מאוד יסודי בענייננו. שכדי שבן אדם יוכל לעשות את העניין הזה, עבודת התשובה, שבן אדם יוכל לקחת את כל העניינים הלא טובים שהוא עשה ולהפוך אותם מחשוכא לנהורא, אז זה ייעשו לזכויות, זה על ידי העבודה של לא ידע. כל זמן שהבן אדם בעבודת

20:17 דובר 1 עבודת השם שלו נמצאת במצב של יודע, עבודה על פי טעם ודעת, על פי מדידה וגבולות, אז הוא לא יכול ל-ל-לתקן את העניינים האלה הלא טובים. כל זמן שעבודת השם שלי זה הכל על פי טעם ודעת, על פי טעם ודעת, אז כמובן שסור מרע ועשה טוב זה שני דברים, שני עולמות שונים, ולא יכולים לתקן. עבודת השם צריכה להיות דווקא באופן של עשה טוב, ואי אפשר להעלות עניינים של-של חושך. אי אפשר לתקן אותם עניינים לא רצויים. כשבן אדם אבל מגיע לבחינה של לא יודע, ביטול שלמעלה מטעם ודעת, אפשר להגיע ללא יודע. לא יודע לא פירוש בלי דעת. חד משמעית. וזה הנקודה שצריכים להבין כאן. העולם חושב שהפירוש של חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע, פירושו שאדם צריך לשתות כל כך הרבה יין ומשקה עד שהוא מתבלבל לגמרי, משתגע ומתחיל לטפס על השולחנות, מתגלגל ונהיה משוגע לגמרי. לא יודע עד שנהיה טיפש. זה הפשט לא יודע. לא יודע זה גם בעבודה. שעל ידי הריבוי הבן אדם מתעלה לבחינה של למעלה מטעם ודעת. התקשרות הרבה יותר עמוקה ופנימית לאלוקות. לא יודע, למעלה מטעם ודעת של נפש. וזה העניין של תשובה, שאדם מתעלה על ידי התשובה לבחינה כזאת של לא יודע, למעלה מטעם ודעת. וכשאני מתעלה להתקשרות כזאת של למעלה מטעם ודעת, אז הבן אדם יכול לעשות מארור המן ברוך מרדכי. הוא יכול להפוך את ארור המן לברוך מרדכי, הוא יכול לעשות ולתקן את העניין הזה. וזה, רגע, רגע, בתניא. וזה בעצם היה כל העניין של פורים. מה היה החידוש של פורים? חג הפורים? חג הפורים היה אצל היהודים התנועה של מסירות נפש. זה מה שהסברנו במאמרי חסידות בכל

22:13 דובר 1 המקומות. שמה היה כל העניין של פורים? שהיה ליהודים דווקא, כי היהודים, שבני ישראל היו במצב של לא יודע והביטול במסירות נפש כל השנה. מצד הכוחות הגלויים, עבודה על פי טעם ודעת, אז היהודים לא היו בסדר. נהנו מסעודתו של אחשורוש, השתחוו לצלם. היו כל מיני דברים לא טובים, אבל על ידי זה שהיהודים עוררו את כוח התנועה, את התשובה, לא יודע, הם העמידו את עצמם בתנועה של למעלה מטעם ודעת. לכן אנחנו רואים במאמרים של פורים מדברים הרבה על הפסוקים, עד דלא ידע. קשור עם העניין של לא יודע. העבודה של פורים זה לא יודע. זה למעלה מטעם ודעת. אז איך זה עם לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי? יש עבודה של דעת, עבודה רגילה של כל השנה, זה עבודה על פי טעם ודעת. ואז צריכה להיות חלוקה ברורה מה מותר ומה אסור, איך צריכים להתנהג ומה לא צריך לעשות. בן אדם צריך להתעסק, לעשות טוב. לא יכולים לתקן עניינים בלתי רצויים. אי אפשר לטפל ולטפל עם הרע. העבודה צריכה להיות דווקא בכך שעשית טוב של קדושה. מגיע אבל פורים, ואז יהודי מעמיד את עצמו בתנועה של לא יודע, של למעלה מטעם ודעת. דעת נפש יחידה, מתקשר לאלוקות, התקשרות אצלו של למעלה מטעם ודעת. אז הוא יכול גם כן להפוך את ארור המן ולעשות מזה ברוך מרדכי. אז זה הפירוש של לא יודע והבחינה של לא יודע. אז יכול להיות בין ארור המן לברוך מרדכי. וזה העניין שרוצה להסביר כאן. כשמגיע פורים, אז הרבה פעמים קורה בין אנשים, רחמנא ליצלן, קורים עניינים בלתי רצויים, שאנשים חושבים: מגיע

24:05 דובר 1 פורים, הפקר. יכול לעשות מה שרוצה ונהיה התפשטות הישות. שותים משקה, משתגעים, תקריב. זר, יש זר. אז קודם כל צריכים בכלל עם-עם-עם-עם הגזירה של הרבי לא לשתות בפורים. ידוע שיש שיחה לכאן, שיחה לכאן, כל מיני ראיות מכאן, אבל איך שיהיה זה בטוח שהרבי אמר כמה פעמים, יש אפילו, מי שרוצה יכול לבדוק, בפורים תשי"ב, שזה עוד היה לפני הגזירה, אז הרבי כבר אמר שהעניין של עד דלא ידע לא שייך לבחורים, שבחורים צריכים להיזהר. כך הרבי כתב. מי שרוצה יכול לקחת. שיחות קודש, התוועדות תשי"ב, אז. אבל מה? כמובן שבפורים צריכים להגיד לחיים. אבל צריכים להבין שהעבודה של להגיד לחיים ולהגיע עד דלא ידע, הפירוש הוא לא יודע. זה לא לברוח מהשכל. אצל גוי שהוא שותה משקה, מה המטרה של גוי ששותה וודקה? שותה? הוא רוצה לשכוח מהצרות שלו. למה יש אנשים היום כל כך הרבה צרות עם דרוגס, עם-עם אלכוהול? הרי זה אנשים שיש להם בעיות, יש להם צרות, הם שוין אין להם, לא-לא-לא מרגישים שמחים בחיים שלהם. אז הם לוקחים וודקה, לוקחים זה, משתגעים ויוצאים מעצמם שם בדרגה. כי אחרי המשקה הוא מרגיש שכל העולם שלו ואז הוא עושה מה שהוא רוצה. הוא עושה חיים, אבל זה פירוש הוא בורח מהדעת, הוא בורח מהילד, הוא בורח מעצמו. הפירוש אצל יהודי, לא יודע פירושו שהוא מתעלה ומתעלה לדרגה יותר גבוהה. הוא מתעלה בדרגה של התקשרות לקדוש ברוך הוא באופן של למעלה מטעם ודעת, למעלה מדעת, ואז יכול להיות אצלו העניין של עבודת התשובה, לעשות מעצם זה זכות. יש עוד דיון. אני רק אגיד וורט אחד קצר ונסיים.

26:03 דובר 1 עם זה. עוד דיון שזה גם כן מאוד יפה בעבודה, איך שהרבי מפרש את העניין של עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. זה דומה לעניין, אבל קצת יותר, נגיד, בעבודה בפועל. גם הרבי אומר וורט כזה: ארור המן זה סור מרע, ברוך מרדכי זה עשה טוב. עכשיו בן אדם רגיל בעבודה, אז הוא עושה חשבון. יש טעם, יש סיבה, יש הסבר על פי טעם ודעת למה צריכים סור מרע, למה צריכים עשה טוב. החיות שלי בעשה טוב זה לא באותו אופן כמו בסור מרע, אבל זה שני עניינים בעבודה. אנחנו רואים במוחש, יש כאלה יהודים, אנשים שיש להם חיות מאוד גדולה בעשה טוב. זאת אומרת, הם יכולים לקיים את כל המצוות בהידור, במהדרין מן המהדרין, אבל בסור מרע קצת לא כל כך. אנחנו רואים הרבה יהודים כאלה שהם מאוד פרומע, מאוד דתיים בעניינים של עשה טוב, אבל בעניינים של שולחן ערוך או של סור מרע, אז מחפשים את ההיתרים. יש יהודים אחרים, יש יהודים שכשזה מגיע לסור מרע אז הם קנאים הכי גדולים, כן, אבל בעניינים של עשה טוב, הידור, שם הם חלשים. למה? כי יש בן אדם שהוא בטבע בעל חסד, בעל קירוב, אז יש לו חוש מיוחד וחשק מיוחד לעשה טוב. יש בן אדם שהוא בקו הגבורה, אז זה יותר ... לעניין של סור מרע. במה דברים אמורים? שאדם מחלק בין הדברים האלה: אני אוהב יותר את זה מהשני, כי כשבן אדם חי על פי טעם ודעת. כי כשבן אדם אבל מתקשר לאלוקות באופן של לא ידע, למעלה מטעם ודעת, אז בין ארור המן בין ברוך מרדכי, אין אצלו הבדל

27:43 דובר 1 בעצם. זה לא פשט שזה סור מרע אז יש לזה יותר חיות, או בזה יותר חיות. אותו דבר זה הדרגה של לא ידע. אז הארור המן וברוך מרדכי, סור מרע ועשה טוב, אצלו זה באותה מידה, באותו תוקף. וורט אחד אפשר להגיד על זה.