חמשה עשב באב

00:00 היו סיבות אמיתיות בגמרא. אז יש עניין של מסכת לגמרי. אחרי זה בפשטות, כמו שהרבי מסביר, אז זה לא היה. זאת אומרת, ט"ו באב היה יום טוב, ואז מקדש עוד, עוד, עוד התחלת ה... עוד כבר מאז, מזמן בזמן שנכנסו לרשות הרבים. אבל כל פעם, כמו שהעניין של גלגול נשמות הוא אין זכא, אז כל פעם התחדשו עניינים לפי הזמנים, כי כל הדברים האלה קרו במשך הרבה שנים. יש איזה כמעט אלף שנים הבדל בין העניין הראשון לעניין האחרון. כאילו זה הבדל של עשרים שנים. זאת אומרת שבין כך אז ממילא קרו במשך ההיסטוריה כמה וכמה עניינים. זה על פי דין לגמרי. אחרי זה האר"י ז"ל. האר"י ז"ל כותב מה הטעם האמיתי של ט"ו באב, כאילו הטעם השלילי הוא קורא לזה. זה בעצם השורש של כל העניינים. אז האר"י ז"ל כותב שהעניין של ט"ו באב זה קיימא סיהרא באשלמותא. כן, שהיסוד של ט"ו באב זה העניין של קיימא סיהרא באשלמותא. זה שהרבי מסביר, זה כי איזה קיימא סיהרא באשלמותא? שהיום ט"ו באב, אם תצאו החוצה תראו לבנה גדולה שלמה. ורואים את זה כל ט"ו באב. מה הקשר? מה החשיבות של ט"ו באב? וכל זאת יש, בפרט שיש גם את הגאון מווילנה וזכי שוי פייס וסוכה. אז זה מוסבר, מסביר את העניין של ירידה צורך עלייה, בגלל שט"ו באב מגיע אחרי תשעה באב, שזה כנסת ישראל, ולכמה חודשים הנה כנסת ישראל כפשוטו, ישראל. אז תשעה באב היה ירידה גדולה ביותר, ובמילא העלייה של ט"ו באב זה עלייה גדולה ביותר, ולכן השמחה של ט"ו באב זה שמחה על דרך הגדלות. זה נקודת הביאור שמוסבר, מסביר. אז זה

01:53 יש אריכות הביאור. הראשון שמדבר על זה באריכות זה הרבי הרש"ב. זה בספר חב"ד. איפה מוסבר העניין של ט"ו באב? אז יש את זה מהצמח צדק. בספר, בקיצור, יש מאמר של הצמח צדק. אבל מי שכותב באריכות ובפרטיות על זה זה הרבי הרש"ב. ובמאמרים של אתר הלוח חמש עשרה, זה היה המאמר של ״לא היו ימים טובים לישראל״, מאמר נמצא בספר המאמרים עת"ר. יש שם גם כן קיצור רשום שהרבי הרש"ב כתב לעצמו בקיצור, וחלק מזה נמצא בהיום יום של מחר, ביום של ט"ו באב. זה בסדר. זה המקומות היחידים שמוסבר העניין של ט"ו באב. הצמח צדק בארץ ישראל. לא יודע בדיוק איפה בארץ, באיזה שהוא מקום מצוין במאמר. לא זוכר עכשיו. ושם, ב... הרבי הרש"ב, אריכות במאמר, במאמר של עת"ר, אבל בכלל לא ראו אצל נשיאי חב"ד, בכלל רביים, שעשו שטורעם בעניין של ט"ו באב. גם אצל הרבי גם כן לא ראו שטורעם מיוחד. יודעים דבר אחד, כלומר כתוב שלא אומרים תחנון בסידור. כתוב שלא אומרים תחנון בט"ו באב, אבל לא בתור מה זה היום ט"ו באב. לא, לא ראו אצל נשיאינו עניין של חידוש בקשר לט"ו באב. גם אצל הרבי, מסתכלים בשנים הראשונות, אז גם כן לא מוצאים מהרבי התוועדויות מיוחדות בקשר לט"ו באב. היו כמה פעמים שבקשר להתוועדויות של חותנו או חותנת חותנו היה התוועדות, אז הרבי היה מדבר גם כן, כי זה היה בסמיכות. אז הרבי היה מדבר משהו על ט"ו באב, אבל לא היה מהרבי כוח מיוחד לעניין של ט"ו באב עד תשל"ה. תשל"ה היה הפעם הראשונה שהרבי אז עשה שטורעם על העניין של ט"ו באב. הרבי עשה התוועדות.

03:54 היה את התאריך של ל"ה, היה שנה שהרבי עשה שטורעם מאוד גדול. כל הכיתה רייווכן. הרבי אז כבר התחיל מלפני הדריוכן את המאמרים. אך בגורל היה בערב שבעה עשר בתמוז. אחרי זה היה ערב תשרי בבית כנסת פודק. מי שמסתכל, הרבי הגיה את זה, מה הוא שמסתכל במלואו. רואים שהרבי הגיה את המאמר, וזה היה חידוש באותן שנים, הרבי לא היה מגיה מאמרים בכלל. הרבי הגיה את המאמר באופן מיוחד. המאמר של... של אז בתור של המד"א הרי הוא הגיה את זה. המאמר ההוא של אך בגורל והמאמר של צמצום תיקון, זה היה אוציא מפה טיפוד ושבת חזון. הרבי, אז הרבי, אז היה איזה תקופה הזאת הרבי עשה שטורעם גדול בעניין של האדרI אבוחה, ואחר כך בהמשך לזה היה הפעם הראשונה שהרבי עשה התוועדות בט"ו באב. הרבי חזר מהאוהל, וזה היה התוועדות פתאומית, זה היה מתוך עניין הזה שלא ידעו מקודם. הרבי חזר מהאוהל כמו כל פעם לתשב"ר, והרבי עשה התוועדות ודיבר מאמר. זה המאמר שנמצא במוגה. יש במאמר שני... מה מעניין, שהמאמר הזה יש בזה שני... שני... תסתכלו במלוקט, אז יש את המאמר שהרבי הגיה את זה בתשל"ה, אבל הרבי השאיר את זה בחדר, ולא, לא הוציא את זה מחוץ, אז זה נשאר בחדר של הרבי עד אחרי ג' תמוז. זה היה אחד הדברים הנדירים שמצאו בחדר של הרבי. אחרי ג' תמוז מצאו את המאמר הזה. אני זוכר, זה יצא ממש שבוע אחרי ג' תמוז. שבועיים אחרי ג' תמוז הם הוציאו את המאמר לדפוס. הרבי הגיה את זה ליד לתוך של המד"א והשאיר את זה בחדר וזה

05:37 נשאר שמה עד אחרי ג' תמוז. אז הם הדפיסו את זה. זה היה הגהה שהיה הגהה ראשונה. הרבי עשה בשעתו. והיה אחרי זה בתשמ"ט, אה, בתשמ"ט הכניסו את זה עוד פעם לרבי, כי כך זה היה תקופה שהיו מכניסים מאמרים להגהות. אז הרבי הגיה את המאמר בסגנון אחר. אפשר לראות שיש הבדלים בעניינים, איפה הביאור, כל זה עשוי באיזה אופן אחר לגמרי. זה הרבי באותו, באותו מאמר, רק שהעריכה באופן אחר לגמרי, כל התוכן. על כל פנים, זה היה בט"ו באב תשמ"ה, ומאז הרבי באופן כללי, כל שנה הרבי התחיל — ט"ו באב נהיה כבר יום טוב, יום טוב קבוע. תשמ"ב, תשמ"ז, תשמ"ח, תשמ"ט. אה, וכן רוב השנים הרבי התוועד. היו שנים יחידות שמשום מה הרבי לא, לא התוועד בט"ו באב, זה היה יוצא מן הכלל. אבל בסך הכל, ממתי שהוא אדמו"ר, הרבי התחיל להתוועד כל שנה, וכל שנה היו ביאורים, עניינים שונים. כמובן שהנקודה של הכוח של הרבי בקשר לט"ו באב זה עניין שהרבי שם דגש בכל השנים, העניין של משיח. כיוון שהרבי עשה כל העניין של משיח, אז ממילא ט"ו באב זה יום טוב בקשר למשיח. לכן רואים שלרבי כזה כוח, כזה שטורעם בעניין של ט"ו באב. על כל פנים, מכיוון שט"ו באב יש הרבה פארבריינגענס, הרבה שיחות, הרבה מאמרים, אני בטוח שהבחורים יקחו קצת זמן במשך החודש, ט"ו באב, ללמוד. על כל פנים אחד מהשיחות, אחד מהמאמרים או פארבריינגען שלם. מי שיש לו זמן ויכול לעשות את זה, אז כמובן הרי זה משובח ללמוד פארבריינגען שלם של ט"ו באב. אבל על כל פנים, יהיה הכמיהה, צריכים, זה ברור. חצי צריך לדעת מה זה ט"ו באב,

07:29 לפחות לקחת אחד מהשנים או אחד מהשיחות והמאמרים של ט"ו באב ולחיות עם זה. אני רק אגיד איזה מילה אחת מאחת מהשיחות של הרבי בקשר לט"ו באב. אז, אה, אז יש מהרבי בט"ו באב תשמ"ה, אז חוץ מהמאמר שהרבי דיבר, אז המאמר, המאמר קאי על יומא דמזלא. הרבי הסביר את זה במיוחד, כמו המאמר של הרבי הרש"ב. אז הרבי גם כן עשה אז הדרן על מסכת תענית. עכשיו ההדרן עצמו נדפס בליקוטי שיחות חלק כ"ט, שמה נמצא ההדרן עם כל הפרטים. מי שרוצה יכול ללמוד את זה בפנים. אבל יש חלקים שהרבי אמר בשיחה שבהדרן לא נכנסו בהדרן המוגה. אז אני אגיד בקיצור את הנקודה הנפלאה מאוד שהרבי דיבר, וכששומעים את השיחה שהרבי אומר את זה, פתאום הרבי פורץ בבכי שם גם. כי רואים את זה, זה, זה, זה — אינה דומה שמיעה לראייה. בשיחה, כפי שזה מופץ לפעמים ושומעים את זה מהקול של הרבי, זה שומעים את זה באופן אחר. על כל פנים. מה הנקודה? הנקודה היא שהמשנה שם, כמו שכבר אמרנו, שהיו יוצאות בט"ו באב וחולות בכרמים והיו אומרות: בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. אז בכלל הרבי שואל את השאלה. השאלה שהרבי שואל היא שאלה כל כך קשה. לכן יש כאן סתירה. הם אומרים אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. זאת אומרת שהם אומרים, הם אומרים לבחור שיסתכל במשפחה. זה העניין של המשפחה. זה דבר חשוב בעניין של השידוך. ואחרי זה ממשיכים ואומרים: שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל. בפסוק, איפה מרומז כאן בפסוק העניין של

09:29 משפחה? כתוב שקר החן והבל היופי, כן. אל תיתן עיניך בנוי, אבל לא כתוב תן עיניך במשפחה. כתוב תן עיניך ביראת שמיים. כן, היה צריך להיות כתוב בפסוק. הפסוק ומה שהפסוק ומה שהן אומרות — אין שום, זה לא רק שזה לא קשור, זה סתירה. הם אומרים תן עיניך במשפחה, ובפסוק כתוב אשה יראת ה' היא תתהלל. ובפרט כשלומדים את הגמרא, והגמרא שם כותבת שהיו שלוש קבוצות. הייתה קבוצה אחת שאמרו תן עיניך ביופי. והייתה קבוצה אחת שאמרו תן עיניך במשפחה, המיוחסות. והייתה קבוצה של מכוערות, שהן אמרו קחו מקחכם לשום שמיים. היו מחולקות לשלוש קבוצות, כן. אז גם במשנה מתערבבות קבוצות: כאילו מצד אחד אומרים אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. משמע שמדובר על מיוחסות. מצד שני הפסוק של שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל, זה מתאים למכוערות, שאומרות קחו מקחכם לשום שמיים, שזה עניין של יראת שמיים בפשטות. אז יש כאן סתירה בין הגמרא והמשנה. מה הרבי מסביר? נקודת הביאור? ביאור נפלא. אבל רק הנקודה. הנקודה שהרבי מסביר זה שהיה כאן שתי אמירות של בנות ירושלים. יש את האמירה של כל בנות ירושלים, כולן ביחד, בלי קבוצות, בלי, בלי, בלי חילוקים, בלי מפלגות. כל בנות ירושלים ביחד, כולן אמרו דבר אחד: אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. זה לא קשור, לא מכוערות, לא מיוחסות, זה משהו אחר לגמרי. הכוונה של המשנה, משפחה זה לא משפחה בפשטות, המשפחה, האבא, האמא, אלא הכוונה של משפחה זה באופן יותר רחב. המשפחה הכללית של עם ישראל. זאת אומרת כשבאים לבחור שידוך אז אומרים דבר ראשון, אומרים לו לבחור אל תסתכל על... קודם כל כשאתה מתחיל לבחור. דבר

11:29 ראשון, אל תסתכל על הפרטים, על מה זה הפרט יש, אם הוא בדרגה כזו או דרגה כזו. דבר ראשון תסתכל על זה שמדובר פה על בשר ורוח, שורש יפה, רוח ונגה. ואל תיתן עיניך בנוי. הכוונה כאן, נו, זה לא עניין של יופי. הכוונה כאן, נו, הכוונה בכלל מה? אל תסתכל על הבן אדם שאתה בוחר בו על המעלות הפרטיות שלו. דבר ראשון אתה צריך לדעת שמדובר פה על נשמה יהודייה, שמדובר פה על, על, על, על, על בשר מבשרו. כשמסתכלים על יהודי ככה, אז זה עצמו כבר מגלה את המעלה האמיתית שלו, המעלה שלו בתור נשמה, בתור יהודי, ורק אחרי זה מגיעים הפרטים, שאז כשמדברים על מעלות אז כל אחד ואחד אומר את המעלות הפרטיות שלו גם כן. אז יש מעלות פרטיות, יש כאלה שיש להם מעלות שגם בחיצוניות, וזה מגיע גם כשאתה אומר שהמעלה עצמה מתגלה גם כן במעלות רוחניות, בעניין של עולמות רוחניים, וזה אפשר גם בגשמי בעניין של משפחה, שהכוונה גם ייחוס ומשפחה. מה שהגמרא מדברת על מעלות פרטיות. מה שהגמרא, המשנה, מדברת על הנקודה הזאת, שמדובר פה שזה משפחה של בני אברהם יצחק ויעקב, רחל ורבקה שרה ולאה. וזה הפשט: שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל. אז לפי זה מובן הפסוק, שהפשט של הפסוק זה שקר החן והבל היופי. כל המעלות וכל העניינים שרואים על היהודי זה הכל שקר מצד עצמו. דבר ראשון צריך להיות, נו, שאשה יראת ה' היא תתהלל. שמכיוון שהוא בן אברהם יצחק ויעקב, רחל ורבקה שרה ולאה, אז יש לו נשמה. אז בעצם מה הוא עושה? יש את כל המעלות,

13:20 יש בו את המעלה שהוא יראת ה'. בגלל שהוא מגיע ממשפחה של בני אברהם יצחק ויעקב. אז זה עצמו כבר מראה שבעצם המהות היא נשמה. היי, בחיצוניות לפעמים לא רואים את זה וצריכים לגלות את זה. ואז כשהם מתבוננים בנקודה הזאת, אז גם כן מגיעים לשלב השני שאפשר לראות גם כן את המעלות הפרטיות, שזה העניין שהגמרא מסבירה את הפרטים של, של, של היפות, של המיוחסות וכו', שכל אחד מתגלה בו המעלה הפרטית שלו, שמסביר באריכות מה הפרט הענייני. אני לא רוצה עכשיו להיכנס לכל העניין, ורק להוסיף מה שהרבי אומר בחברים. ובפרט שהרבי מוסיף על המאמרים. הרי האות הזה קשור. כל המשנה הזאת מדובר על ט"ו באב שבא בהמשך לתשעה באב. כן, כמו שאמרנו על מה שכתוב בחסידות, שט"ו באב זה העלייה שאחרי הירידה של תשעה באב. אומר הרבי שכל הסיפור הזה ברוחניות, מדובר כאן סיפור גשמי שהיה כזה מנהג פעם בזמן בית המקדש, שהיו עושים את זה גשמי גם כן, היו יוצאות ועושים את כל העניינים ביום של שידוכים. אבל, אבל באמת כל העניינים למטה משתרשים מהעניינים כמו בשורשו. אז מה כאן הפירוש שבנות ירושלים יצאו לחול בכרמים? אז הרבי מסביר שבנות ירושלים הכוונה כנסת ישראל, ובנות ירושלים הכוונה, חוללות בכרמים זה הכוונה כשבני ישראל נמצאים בזמן הגלות. כן, אז אומרים כשבני ישראל נמצאים בזמן הגלות אז הם יוצאים לחול בכרמים, כן, ואומרים: בחור, שא נא עיניך. בחור, אומר הרבי, הולך על הקב"ה. יש פסוק בשיר השירים שהוא מדבר על הקב"ה וכתוב ״בחור כארזים״. הקב"ה נקרא בשם בחור בשיר השירים. אז ממילא בנות ירושלים, שזה כנסת ישראל, אומרים להקב"ה: בחור. אומרים להקב"ה: בחור.

15:15 הקב"ה, בחור. כאן אומר: שא נא עיניך. אומרים להקב"ה שהקב"ה ירים את העיניים שלו כביכול, שהקב"ה יסתכל על עם ישראל לא כפי שהם בחיצוניות. זה אם בזמן הגלות ורואים עם ישראל, יכולים לראות שחסר לו זה. יש יהודים בעיר, יש יהודים שעושים דברים לא טובים ויש הנהגה פשוט לא בסדר וכו' וכל העניינים הלא טובים, אז מבקשים מהקב"ה: בחור, שא נא עיניך. שהקב"ה ירים את העיניים שלו כביכול ולא יסתכל על עם ישראל כפי שהם בחיצוניות, מצד שיש הגלות, מצד היצרים ומצד הדברים. אלא: אל תתן עיניך בנוי. הקב"ה לא יסתכל על המעלות החיצוניות של עם ישראל. תן עיניך במשפחה, שהקב"ה יסתכל על היהודי איך הוא מצד פנימיות. כמו שהרמב"ם כותב שכל יהודי בפנימיות שלו ממש רוצה לעשות רצון ה' ואינו רוצה לעשות הפוך מרצון ה', ויצרו שתקפו ויצרו שעושה רע בעוד שלו. וממילא שבמשפחה, בני אברהם יצחק ויעקב, יש: אשה יראת ה' היא תתהלל. כמו שהמדרש אומר שהפסוק הזה הולך על דורו של שמד, שדווקא בזמן של גלות, שעת שמד, מתגלה כוח מסוים אצל יהודי, אז אשה יראת ה' היא תתהלל. מצד הנקודה הזאת עם ישראל נמצאים דווקא עכשיו בחושך כפול ומכופל של גלות בתכלית העילוי, תכלית השלמות, וממילא הקדוש ברוך הוא צריך להביא את הגאולה וצריך לפעול שיהיה ״אשא את כבודך אל המניין״, שט"ו באב יהיה ההתגלות של משיח. זה הפועל של הרבי מז'בוטניץ[?]. כן, הרבי מדגיש. כל פעם עם הזה וזה פועל, זה קשור לעניין ימי משיח. מה עושה בפועל זה שבעזרת ה' דווקא יוצא עכשיו בט"ו באב. אז אתה קופץ על העניינים הפשוטים, שנראה בפועל את ההתגלות של משיח, שיהיה אליהו שחייל יריב, שנראה

17:06 את זה בגאולה בפועל ממש. גם לפועל, על הסדר יהיה עכשיו ראוי להיות, אולי יהיה קצת קופץ, אבל יותר מאוחר, די קרוב לסוף הסדר, מאיזושהי שיחה שנלמד.