שיעורים קונטרס העבודה - חלק א

00:01 דובר 1 בהקדמה של הקונטרס יש את ההקדמה של הרבי. אז הוא מביא פה שהקונטרס כתוב בתרע"א, אבל בפנים הוא מציין עליו עוד בשנת תר"ע. הרבי מוסיף שכנראה הוא התחיל לכתוב את זה בתר"ע וסיים את זה בשנת תרע"א. אבל מסתכלים באגרות של הרבי הרש"ב אז רואים שהוא סיים את זה בתרע"א. אז רק בתרע"א סיים הרבי הרש"ב לכתוב את קונטרס העבודה. הרבי מוסיף שבתחילה הוא דיבר את זה, דיבר את זה בתחילת תרע"א. ורק בתחילת תרע"א הרבי הרש"ב נתן את זה לר' ירווה[?] להדפיס את זה, לפרסם את זה בין התלמידים, התמימים. מזה מובן שזה כאילו עכשיו התקופה הזו, זה רק זה נשאר מאה שנה מאז שהוצאה, מאז שיצא הקונטרס הזה. ממילא יש בזה עניין מיוחד, חשיבות מיוחדת. אז אנחנו לומדים את הקונטרס מהתחלה. ו... רק אנחנו צריכים לקחת עוד שני דפים. קונטרס העבודה, בעניין העבודה של הלב בתפילה. לקרב ולדבק נפשו באלוקות. ולברר ולזכך את הנפש הבהמית. על זה נאמר: ״וידעת היום והשבות אל לבבך״. זהו עניין ״ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך״, בכל לבבך, בשני יצריך וכו'. עניין כשנגיע לעבודה של הלב בתפילה ישנם שני עניינים. עניין אחד זה לקרב ולדבק נפשו באלוקות. כמו שנראה בהמשך זה העניין של העבודה של התפילה בקשר עם נפש האלוקית. אלא עוד עניין של לזכך את הנפש הבהמית. זאת אומרת זה שני עניינים שיש בתפילה. עוד מעט נראה בהמשך, הוא מסביר את זה באריכות. כן, שבעניין העבודה של התפילה פועלים את זה דרך שני האופנים האלה. דרך לקרב את הנפש האלוקית לאלוקות וגם כן לזכך את הנפש הבהמית. הוא מביא על זה את הפסוקים ״וידעת היום והשבות אל לבבך״. ואחרי זה

02:32 דובר 1 הוא מביא גם את הפסוק ״ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך״, בכל לבבך, בשני יצריך. והנה שני הפסוקים שהוא מביא. אז פסוק אחד בעיקר מדגיש את העבודה של ״וידעת״, עניין ההתבוננות. זה הוא יסביר בהמשך באריכות איזה, מה זה עניין ההתבוננות. כן, ובפסוק השני הוא מדגיש יותר את העניין של האהבה, שזה הציווי, זה האהבה שנהיה על ידי ההתבוננות. שעל ידי זה פועלים את הבירור וזיכוך של נפש הבהמית וגם את קירוב הנפש לאלוקות. ובשני הפסוקים מודגש העניין של לבבך. גם בפסוק ״וידעת״ כתוב לבבך וגם בעניין של ״ואהבת״ כתוב בכל לבבך. על זה מביאים את הפירוש של חז"ל: בכל לבבך, בשני יצריך. שמזה מובן גם בפסוק השני ״והשבות אל לבבך״, גם שם מתכוונים לבבך לא רק הנפש האלוקית אלא גם כן נפש הבהמית, גם היצר הרע. זאת אומרת שהמטרה בעבודת התפילה היא לפעול בשני הדברים, גם בנפש האלוקית וגם בנפש הבהמית. אז הוא אומר שהמטרה של קונטרס העבודה זה, זה לבאר את העניין הזה, עניין העבודה של הלב בתפילה. עכשיו בכלל ידוע שהרבי הרש"ב כתב כמה קונטרסים. מה שאנחנו יודעים זה הקונטרס שלפי הסדר הזמנים, הסדר הזמנים הרבי הרש"ב כתב קודם קונטרס התפילה. קונטרס התפילה הרבי הרש"ב כתב בתרס"א. למה לפתוח את החלון? גם זה, זה חבל עליי. אז עוד נמשיך עוד, עוד. אז צריך עוד. בוא נשב. לא, טוב, טוב, רק, רק רגע. בוא נחזור. אני מקווה שזה היה נכון. על כל פנים, אז הרבי הרש"ב כתב את קונטרס התפילה. זה היה בתרס"א. זה היה הקונטרס הראשון שהרבי הרש"ב כתב. אחרי זה הוא כתב את הקונטרס, אה, קונטרס ומעין. קונטרס ומעין הוא כתב בתרס"ג. אחרי זה קונטרס עץ החיים. קונטרס עץ החיים

04:54 דובר 1 הוא כתב בתרס"ד. וקונטרס העבודה הוא כתב בסוף, כמו שלמדנו, בתרע"א, תרע"א. אז זה הסדר של הקונטרסים. עכשיו קונטרס התפילה הוא כתב מיד בהתחלה של תומכי תמימים. זאת אומרת קונטרס התפילה זה קונטרס שהרבי הרש"ב כתב בהתחלת ישיבת תומכי תמימים. תומכי תמימים התייסד בסוף תרנ"ז. התמימים הגיעו לליובאוויטש רק בתרנ"ט. סוף-- התחלת תרנ"ט או סוף נ"ח. ואז בשנה אחרי זה בתרס"א, בסיון, הרבי הרש"ב דיבר את השיחה והגיה את קונטרס התפילה, ואז הוא נדפס, קונטרס התפילה. זה הקונטרס שיש לנו. זאת אומרת, זה הקונטרס הראשון. קונטרס, אה, הקונטרס שאחרי זה, קונטרס ומעין, לא קשור כל כך עם תומכי תמימים, אך יש קשר בין הקונטרסים. הרבי הריי"צ מספר באריכות שהקונטרס התפילה פעל רעש גדול בעולם ובבתי ספר שהיו גרים חסידים ברוסיה ובכל המקומות. והחסידים התחילו לבקש. הם רוצים חסידות, רוצים להבין חסידות. ואז הרבי הרש"ב עשה, עשה איזו, אה, אגודה, קבוצה, חברה שנקרא חברת מחזיקי הדעת. דעת עם עי"ן. כן. זאת אומרת חסידות. להתחיל לייסד שיעורי חסידות בכל מקום. ואז הוא כתב את קונטרס, קונטרס ומעין. זאת אומרת קונטרס ומעין נכתב בעיקר בשביל אנ"ש, בשביל הבעלי בתים שהם ביקשו ללמוד חסידות ושיהיה להם משהו, משהו בסיסי על זה. אחרי זה הוא כתב קונטרס עץ החיים בשביל תומכי תמימים עוד פעם. קונטרס עץ החיים זה היה בתרס"ד, ששם הוא כתב מה העניין של תומכי תמימים ומה התכנים שרוצים ללמוד בתומכי תמימים. כתב את זה במיוחד לתומכי תמימים. לכן אומרים ש-שלמה, לכן הוא קרא לזה קונטרס עץ החיים, שזה עץ החיים קשור דווקא. זה כזה וורט שאומרים החסידים שהרבי הרש"ב כתב קונטרס עץ החיים. קרא לשם קונטרס רבו. הוא קרא לזה קונטרס עץ החיים בגלל שיצדד ואביו בגלל חבי. אבל התמימים שאין להם

07:01 דובר 1 חבי אז, אז יש להם קונטרס, אז יש להם זה שייכים ליצחק. אומרים את זה בדרך ביחוד. על כל פנים קונטרס עץ החיים הוא כתב בשביל תומכי תמימים במיוחד. אחר כך במשך השנים אז הרבי הרש"ב ראה שהבחורים חסר להם קונטרס התפילה. מה ההבדל בין קונטרס התפילה לקונטרס העבודה? בקונטרס התפילה הרבי הרש"ב עשה סדר בכללות העניין של התפילה. זאת אומרת שקונטרס התפילה הרבי הרש"ב נותן את העצות, את ההדרכה באיזה אופן צריך להיות עבודת התפילה ובעיקר מה זה אופן ההתבוננות. אה, זאת אומרת עם כללים בעניינים של עבודת התפילה. הכנה לתפילה, התפילה עצמה. אבל הוא לא מדבר על, על איך עושים התבוננות. זאת אומרת הרבי הרש"ב שם לא מדבר על התוכן, מדבר רק על ה, על ה, על הכללים איך לעשות את הדבר. זאת אומרת איך מתבוננים ואיך לא מתבוננים. כמה סוגים בהתבוננות. לא רק תוכן ההתבוננות, אלא איפה ההתבוננות. בעבר זה הכנה לתפילה. צריך להיות הכנה לתפילה וכל מיני דברים, אבל הוא לא מסביר שם את התוכן במה צריכים להתבונן. מה שאנחנו בקונטרס העבודה הרבי הרש"ב כתב במיוחד. עיקר העניין פה זה להסביר באיזה דברים צריך להיות ההתבוננות ומה צריך להיות המטרה של ההתבוננות. להגיע לאהבה, ליראה וכל הפרטים האלה. אז זה נכון שגם כאן הוא מדבר כמה כללים בעניין התבוננות בסוף, אבל עיקר ההבדל בין קונטרס התפילה לקונטרס העבודה, שקונטרס התפילה מדבר יותר באיזה כללי על, על, על אופן העבודה של תפילה, אבל לא בתוכן. במה צריך להתבונן ומה צריך להיות המטרה של ההתבוננות? איזה רגש שמידות הלב זה צריך לעורר. אז הרי בקונטרס העבודה מדבר יותר על העניין הזה. במה צריכים להתבונן ואיזה איזה עניין של מידות

09:01 דובר 1 שבלב צריכים להתעורר על ידי איזה סוג התבוננות, וזה הנקודה, המטרה העיקרית בקונטרס העבודה. מסביר הרבי הרש"ב כאן: הנה כל העבודה, היגיעה של עבודה ותפילה, הוא בא במידת האהבה. כל המטרה של עבודת התפילה זה להגיע לעניין של אהבה. מה זאת אומרת? הרבי הרש"ב מדגיש פה דווקא אהבה. הוא רוצה לשלול את העניין של יראה. זאת אומרת שבעניין עבודת התפילה אז עיקר המטרה של עבודת התפילה זה דווקא להגיע לעבודת האהבה. זאת אומרת, למרות שאנחנו מדברים תמיד בחסידות, והרבי מסביר באריכות בתניא, בדיוק לומדים עכשיו הפרקים פרק מ"א ומ"ב, הפרקים שאחרי זה, שיש בעבודת ה' צריך להיות שני עניינים, גם אהבה וגם יראה. ויש מעלה באהבה, יש מעלה ביראה וכל העניינים שלומדים בתניא, שהאהבה והיראה זה שני גדפין, שני הכנפיים, שעל ידם יש את כל ה... זה נותן חיות בכל עבודת ה'. כתוב

10:01 דובר 2 אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא.

10:04 דובר 1 שצריך להיות גם דחילו גם רחימו, גם יראה וגם אהבה. זה הרבי מסביר בתניא, והאהבה זה שורש לעשה טוב ויראה זה שורש לסור מרע. אף על פי כן, כאן בקונטרס העבודה הרבי מדגיש שבנוגע לעבודת התפילה, עיקר העניין, השאיפה בעבודת התפילה, זה דווקא בעניין האהבה. למה דווקא בעניין האהבה? זאת אומרת שעניין היראה לא קשור כל כך לתפילה. מן הכלל החסידות שיש לעניין היראה, שהרבי הרש"ב יסביר בהמשך הקונטרס. אף על פי כן, עניין היראה זה לא העניין של עבודת התפילה. העניין של היראה זה עוד לפני התפילה או אחרי התפילה, אבל עצם עניין התפילה זה בעיקר בשביל לעורר את עניין האהבה. למה דווקא אהבה? אז בואו אסביר עכשיו. כי התפילה, כל עניינה, הרבי מסביר, העניין של עבודת התפילה זה לפעול שני דברים. זאת אומרת עניינו, הכוונה המטרה, וכשאומרים בלשון החסידות עניינו, עניינו הכוונה המטרה, התפקיד, ומה האינטרס של התפילה? מה התפילה צריכה לפעול? שני דברים. דבר אחד זה לקשר ולדבק נפש באלוקות. עניין אחד בתפילה זה לפעול התקשרות הנפש באלוקות. כאן נפש הכוונה נפש אלוקית, שהעניין של עבודת התפילה, העניין הראשון זה לפעול את הדביקות של הנפש האלוקית עם אלוקות. והנפש האלוקית גם כן צריכה דביקות עם אלוקות, למרות שהיא נפש אלוקית. אבל הרי הנפש האלוקית ירדה כאן למטה. אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה, היא ירדה כאן לעולם, וממילא הנפש האלוקית צריכה עניין של עבודה כדי להגיע לדביקות של נפש אלוקית. להגיע לדביקות זה עניין אחד בתפילה. זהו מה שתפילה לשון התחברות. לכן כתוב שתפילה, המילה תפילה. מה הפירוש של המילה תפילה? תפילה זה מלשון התחברות, כמו התופל כלי חרס. איפה מוצאים את הלשון התחברות בתפילה? כמו

12:03 דובר 1 שאומרים התופל כלי חרס. דהיינו, מה הקשר תפילה עם התחברות? דהיינו התקשרות והתחברות נפש באלוקות. זה שהנפש האלוקית מתקשרת ומתחברת אל אלוקות. בכלל על פי פשט עניין של תפילה זה בקשה. בפשטות שמפרשים על פי פשוטו של פשט, המילה תפילה. תפילה זה מלשון בקשה, כמו שאנחנו מוצאים את הלשון בקשה, מוצאים בכל מיני מקומות בקשה. ונתן בפלילים או ויעמוד פינחס ויפלל. זה הלשון תפילה זה מלשון פילול, שפילול בלשון הקודש זה לשון בקשה. זה אחד מהסוגי לשונות של בקשה. בפשטות, תפילה עניין של בקשה, וזה קשור עם נגלה כי על פי נגלה עניין התפילה זה לבקש. פשט על פי נגלה המטרה של עבודת התפילה זה לבקש הצרכויות. אדם מבקש מהקדוש ברוך הוא את העניינים שלו, וממילא זה הפירוש תפילה בפשט. אז כן, בחסידות מחדשים שהפירוש של המילה תפילה זה מלשון התחברות. אז הוא מביא את המאמר בחז"ל שתפילה זה תופל כלי חרס. הלשון במשנה תופל כלי חרס. אם מסתכלים אז הגירסא הרגילה זה טופל עם ט', לא עם ת'. אבל יש גירסאות כאלו שכתוב תופל עם ת'. והגירסא במשנה שלנו בעיקר זה תופל עם ת' דווקא. תופל כלי חרס בלשון הקודש, הפירוש הוא אחד לוקח חתיכות של חרס שנשבר והוא מדביק אותם. אז זה נקרא תופל עם ת'. אבל גם כן אפשר להגיד, מוצאים גם כמה גירסאות שכתוב טופל עם ט'. והראיה שמובאת בכמה מקומות בחסידות זה מהפסוק "נפתולי אלקים נפתלתי". זאת אומרת מהראיה מפסוק שמוצאים את העניין של לשון תפילה, שזה לשון התחברות. זה הלשון שכתוב בנפתולי. "נפתולי אלקים נפתלתי". ורש"י אומר התחברתי, על דרך שמוצאים פסוק שמוצאים את העניין של תפילה, תופל עם ת', שזה

14:00 דובר 1 קשור עם התחברות. אף על פי כן, בחסידות מביאים לא פסוק, מביאים דווקא את המילה, את לשון המשנה. אף על פי שבמשנה אמרנו רוב הגירסא זה דווקא עם ת', אבל בחסידות מעדיפים להביא דווקא את המשנה. אז הרבי הסביר פעם בשיחה בגלל שיש מעלה במשנה הזאת, גם בתוכן של כלי חרס. חרס, עניין של ביטול. חרס הנשבר, עניין של כחרס ביד היוצר. שזה מדגיש את העניין של עפר, עניין הביטול. ומכיוון שתפילה, כדי להגיע לעניין של דביקות באלוקות, על ידי הביטול, לכן הוא מדגיש כאן דווקא את לשון המשנה על התופל כלי חרס. זאת אומרת, לא רק מצד המילה תופל, אלא גם מצד התוכן הכללי של התופל כלי חרס. על כל פנים, אז מה אנחנו לומדים פה? שהעניין של תפילה זה לשון התחברות, וההתחברות, מה זה ההתחברות? ההתחברות של נפש האלוקית עם אלוקות, ועל כן זה נקרא תפילה סולם. אומר הרבי הרש"ב, שמכיוון שבגלל זה גם כן אנחנו מוצאים בלשון בחסידות, על פי הזוהר, שהתפילה נקראת בשם סולם. שסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. איתא בזוהר: סולם דא צלותא. העניין של סולם, סולם הולך על התפילה. כתוב שסולם זה, זה אומר שסולם בגימטריה קול. סולם זה בגימטריה, כותבים סולם עם ו', אז סולם בגימטריה קול, מאה שלושים ושש. עניין של קול זה הולך על קול התפילה, שזה הקול של התפילה שפועל את דביקות הנפש באלוקות. אז ממילא אומר הזוהר שהסולם זה הולך על קול התפילה, שזה גורם את דביקות הנפש באלוקות. שעל ידי הסולם בתפילה יש את הנר"ן שבנפש. התפילה פועלת שהנר"ן, הנפש רוח נשמה שיש אצל כל יהודי, שזה יתעלה עד איפה? עד שראשו מגיע השמימה. עד איפה מתעלה?

15:54 דובר 1 זה מתעלה עד שראשו. מי זה ראשו? אז לפי מה שהוא מסביר פה, ראשו לא הולך על ראשו של הסולם, אלא ראשו הכוונה ראשו של הנר"ן, הראש של הנשמה מגיע השמימה. היינו התקשרות עצמות הנשמה, עצם הנשמה. מה זה עצם הנשמה? בחינת נשמתו של נשמתו. מה שנקרא בלשון של חסידות החיה יחידה. ומקשר את עצם הנשמה, עצם הנשמה מתקשרת גם כן עם מקור חיותו ועצמותו, סליחה, הקדוש ברוך הוא, בתפילה שמונה עשרה. זה קורה בתפילה גופא, בחלק של התפילה ששייך לשמונה עשרה, שגם הנר"ן האלה נכללים בהתקשרות זו. לא רק עצם הנשמה מתקשר בעצמו על ידי שמונה עשרה, אלא על ידי זה גם הנר"ן מתקשרים בעצמו על ידי ההתקשרות הזאת. הרבי הרש"ב אומר כאן בקיצור כמה וכמה פרטים, כן? מה שאומר פה זה כמה פרטים. אז מה כאן אומר? שהעניין של התפילה, העניין הראשון, כל זה זה העניין הראשון של התפילה, שהעניין הראשון של התפילה זה התקשרות ודביקות של נפש האלוקית במקור ושורש. וזה גופא אומר כמה פרטים. יש את הנפש האלוקית, יש כמה דרגות. יש את הנר"ן שבנפש האלוקית. נפש, רוח, נשמה, שזה הכוחות הגלויים, כן? זה גלוי. הנפש זה עניין של הלבושים, עכשיו דיברנו על זה, מלכות, רוח זה המידות ונשמה זה המוחין. אז זה, זה מבחינה אחת נר"ן, כלומר כוחות הגלויים. אחרי זה יש את העניין של החיה יחידה, שזו בחינה שנייה, שזה מה שקוראים נשמה לנשמה. ועבודה של תפילה, סולם, זה לכל, בכל הבחינות. כן, יש את הבחינה של נר"ן שמתעלים על ידי קול ולקשר אותם אל האלוקות. זה מה שאומרים מוצב ארצה, מוצב ארצה זה כולל את הבחינה של הנר"ן, כי הם אלו

17:43 דובר 1 שיורדים ומתלבשים בגוף, אז זה נקרא ארצה. ואחרי זה ראש, ראש הכוונה הראש של הנשמה, שזה החיה יחידה, שהחיה יחידה לא ירדו אף פעם. הם לא מתלבשים כאן. הם נשארים, החיה יחידה, הרי נשארים תמיד במקיף ולא מתקשרים אחד עם-- אף על פי כן גם הם על ידי התפילה מתעלים, שזה העניין של שמונה עשרה, ששמונה עשרה פועל שגם החיה יחידה מתקשר עם שורש ועצם של הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת שיש בעניין הזה גופא כמה פרטים. גם בעניין הזה גופא של התפילה, שאומרים שתפילה פועל בנפש האלוקית. יש מה שתפילה פועל בנר"ן של הנפש האלוקית, שזה השלושה חלקים של התפילה שלפני שמונה עשרה. היינו פסוקי דזמרה וקריאת שמע, שזה הפעולה בנר"ן של נפש האלוקית. אחרי זה יש שמונה עשרה, שזה הפעולה בחיה יחידה. ואחרי זה מוסיף עוד נקודה, שעל ידי שמונה עשרה, שמונה עשרה החיה יחידה מתקשרים עם שורש ומקור ועצמות. אז לא רק החיה יחידה מתקשרים, אלא על ידי זה, הוא אומר, גם הנר"ן נכללים בהתקשרות הזאת. עכשיו יש כאן סוגריים, הסוגריים האלה הם סוגריים מאוד ארוכים. הרבי הרש"ב מסביר את כל העניין הזה בפרטיות. בעזרת השם נלמד את זה, אבל אני רוצה רגע לקפוץ על כל הסוגריים כדי לדעת מה זה העניין השני של התפילה. הוא אומר שישנם שני עניינים בתפילה. הוא התחיל את העניין האחד והוא נכנס כאן לסוגריים גדולים עד דף עשר. אז תפתחו בדף עשר שנייה אחת, רק כדי לדעת מה כאן הם שני העניינים. בדף עשר הסוגריים נגמרים שם במילה לנשמה וכו'. זה הסוף של הסוגריים. כן. ממשיך הרבי הרש"ב ואומר, וזה אחרי שהוא מסביר את כל העניין, העניין הראשון של התפילה. הוא

19:31 דובר 1 אומר, וזהו גם כן מה שהתפילה נקראת שפיכת הנפש. העניין הזה שבתפילה זה גם כן העניין של התפילה נקראת שפיכת הנפש. כמו שכתוב, "ואשפוך את נפשי לפני ה'", לפני הקדוש ברוך הוא. זה שהנפש נמשכת ונשפכת לעצמותו יתברך. נתפוס את הסוגריים האלה גם כן. זה לא מגיע עכשיו. נחזור על זה בעזרת השם בהמשך. רק כדי לגמור את העניין. והוא בחינת הרצוא והתשוקה והצימאון להיכלל בעצמותו של הקדוש ברוך הוא. זה העניין שיש בתפילה, שמתעורר אצל יהודי דביקות ורצוא ותשוקה וצימאון להיכלל בעצמותו. כל זה העניין הראשון בתפילה. ממשיך הרבי ואומר: "ועניין הב' בתפילה, בירור וזיכוך הנפש הבהמית". מה העניין השני של התפילה? העניין השני של התפילה זה בירור וזיכוך הנפש הבהמית, שזהו מה שהתפילה במקום קרבנות, כמו שכתוב, "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'", הקרבן של נפש הבהמית. העניין השני של התפילה זה מה שהתפילה פועלת בירור וזיכוך נפש הבהמית. שלכן תפילה זה קשור עם עבודת הקרבנות, קרבנות זה נפש הבהמית וזה עבודה. העניין השני של התפילה, לפעול בירור בנפש הבהמית. וכמו שיסביר בהמשך, ששני העניינים, גם הפעולה של התפילה בנפש האלוקית וגם הפעולה של התפילה בנפש הבהמית, שני העניינים של התפילה פועלים את זה דווקא על ידי האהבה ולא על ידי היראה. לכן זה מה שהוא התחיל להגיד, שעיקר הכוונה בעבודה, אהבה בעבודת התפילה, זה דווקא להגיע לעבודת האהבה, כי גם [לא ברור] של נפש האלוקית [לא ברור], וגם בירור נפש הבהמית. שני הדברים פועלים דווקא על ידי עבודת האהבה, דווקא לא על ידי עבודת היראה. זה יסביר בהמשך. שיחה של הרבי כאן גם כן על כל העניין הזה. חלק

21:18 דובר 1 ל"ה, פרשת ויצא. שם הרבי מסביר באריכות, מאוד מעניין, את כל העניין שיש שני אופנים בעבודת התפילה. אופן אחד שמעריב קודם לשחרית, מעריב, שחרית ומנחה. יש אופן אחר של סדר התפילה, זה שחרית, מנחה ומעריב. שם הרבי מקשר את זה גם כן לשני העניינים שיש בתפילה. אם עבודת התפילה זה לפעול בנפש הבהמית, אז סדר התפילה זה קודם כול שחרית, מנחה ואחרי זה מעריב. כמו סדר הקרבנות, תמיד של שחר, תמיד של בין הערביים. הרבי שם מסביר את זה באריכות, את שני הסדרים שיש בתפילה, איך שזה מתקשר עם שני אופנים. גם כן הרבי מקשר את זה עם זה שיש בגמרא מחלוקת אם תפילות כנגד קרבנות תיקנום או תפילות אבות תיקנום. ההבדל בין אבות לקרבנות: אבות זה אברהם, יצחק ויעקב, קשור לנפש האלוקית. הם אלו שהמשיכו את הנפש האלוקית. מה שאין כן קרבנות, שזה עניין של בהמה, אז זה קשור לעבודה של נפש הבהמית. זה שני העניינים שיש בעבודת התפילה. רק את השם.