פתח ללימוד החסידות - חלק י

00:01 בהמשך לשיעורים האחרונים שמדברים בקשר ללימוד החסידות, אז, אה, יש נושא שקשור עם הזמן. הזכרנו את זה בפארברענגען של כ"ף מנחם אב, שנושא חשוב בעניין של לימוד החסידות, ולשלמות העניין אנחנו נדבר על זה היום בגלל שזה גם עניין דיומי. כן סיפרנו, סיפרתי בפארברענגען של כ"ף מנחם אב על זיכרון בקשר לפארברענגען של שבת פרשת ראה תשמ"ו. הייתה קביעות כמו השנה הזאת. סיפור שסיפרתי את זה מהפארברענגען, שבאותו פארברענגען של שבת ראה תשמ"ו הרבי דיבר שיחה שלמה על המילה של ראה, שמוסבר בחסידות תמיד. המעלה של ראייה לגבי שמיעה, שראייה זה חודר, זה פועל באין ערוך ממה שבן אדם שומע. שמיעה זה הבנה, זה השגה. אבל כשאתה גם יכול לראות, אז הראייה זה פועל שינוי מהותי, חודר בנפש באופן אחר לגמרי. זה מה שכתוב בחסידות בקשר לתורתו של משיח, שאז יהיה באופן של ראייה, וראו כל בשרו, והיו עיניך רואות את מוריך, שהגילוי של לעתיד לבוא זה יהיה הגילוי של ראייה. אז הרבי דיבר באריכות באותה שבת. אם אני לא טועה זה היה השיחה השנייה. אם הזיכרון שלי טוב, והייתה שיחה מאוד מיוחדת כי הרבי דיבר עם הרבה כוח, עם הרבה שטורעם, עם הרבה חיוך. השיחה, אם אתה תקרא את זה בתורת מנחם שבת ראה תשמ"ו, תנסה לצייר לעצמך שהרבי לא רק אמר את זה. כשקוראים שיחה קשה לדעת איך נאמרה השיחה. הרבי פשוט צעק את השיחה. זאת הייתה שיחה שהרבי דיבר עם שטורעם מאוד גדול. השטורעם היה שצריך להיות ראה. והרבי התבטא בקשר ללימוד החסידות, שלימוד החסידות, זה הרי החסידות, זה הרי תורתו של משיח. חסידות זה, זה העניין של יפוצו מעיינותיך חוצה, זה, זה קא אתי מר.

02:20 והגילוי של לעתיד לבוא. אבל בזה גופא, כשהחסידות תהיה באופן שבאמת זה ירד ויפעל בפנימיות, אז צריך להיות באופן של ראייה. והרבי אמר במפורש שזאת אומרת שזה לא מספיק שאתה לומד את המאמרים ואת הליקוטי שיחות של נשיא דורנו. הרבי אמר את המילים האלה, ליקוטי שיחות של נשיא דורנו, אלא צריך להיות ראה צלם של רבי כנגד עיניו. צריך להיות הפנים של הרבי מול העיניים שלו. הרבי הביא מה שכתוב בירושלמי שכשיש את הצלם של רבי כנגד עיניו, אז אך בצלם יתהלך איש. הגמרא אומרת על הפסוק אך בצלם יתהלך איש שצלם זה דמות, זה ציור הפנים. כשיש את הצלם, את ציור הפנים, אז יתהלך, זה פועל שהבן אדם יהיה מהלך, שהוא יהיה באופן שיפעל עליו באופן אחר לגמרי. וממילא צריך שיהיה ציור פניו של, של הנשיא שאומר את המאמר, שאומר את השיחה, גם כנגד עיניו. אז הרבי התבטא בקשר לפרידיקער רבי, שאף על פי שפה יש הרבה צעירים שהם עדיין לא נולדו, או לפחות לא זכו לראות את הפרידיקער רבי, אף על פי כן, הרבי אמר שהיום יש תמונות, אז אתה יכול דרך התמונה גם כן לראות את ציור פניו הקדושים, ועל ידי זה אתה יכול גם להתחבר עם ה, עם ה, עם ה, עם והיו עיניך רואות את מוריך, שיפעל על הבן אדם באופן הרבה יותר פנימי. והרבי עודד את העניין הזה שיסתכל על ציור, התמונה של הרבי בקשר לפרידיקער רבי, וכמובן שחסידים מבינים אותו דבר בקשר לרבי, שזה העניין הזה של הסתכלות, העניין הזה שיכולים לראות תמונה של הרבי. ועכשיו בדורנו יש לא רק, יש ריבוי תמונות ויש גם

04:18 וידאו'ס ויש כמה וכמה אופנים שאנחנו יכולים לראות. וממילא כאן יש עניין מיוחד בלימוד החסידות בעניין של ראייה דווקא. וממילא רציתי קצת לדבר על הנקודה הזאת, אה, מה המקורות לזה, מה העניין בזה, איך העניין מוסבר בחסידות ומה זה אומר בפועל בקשר ללימוד החסידות. אז, אז הפסוקים, מאמרי חז"ל כמו שהזכרנו, יש את הפסוק "והיו עיניך רואות את מוריך", שזה פסוק בתנ"ך בישעיה. ומזה אנחנו לוקחים את זה גם כן בקשר לכפשוטו, מוריך. זה פסוק שמדבר על הקדוש ברוך הוא, אבל משתמשים עם זה בנוגע למוריך. להסתכל על המורה. יש את המאמר חז"ל, הגמרא גם כן, הגמרא אומרת שרב, רב שהיה מהראשוני האמוראים אחרי התנאים, היה תלמידו של רבי, רבנו הקדוש. אז כתוב שרב אמר: למה אני חריף יותר מכל החברים שלי? בגלל שראיתי את רבי מאיר מאחוריו. אז רב עדיין זכה לראות את רבי מאיר והוא ראה אותו מאחוריו. הוא לא ראה אותו מפניו. ואם הייתי רואה אותו מפניו הייתי הרבה יותר חריף. אה, כאן רואים שראיית הפנים פועלת משהו הרבה יותר עמוק מעצם השמיעה. אם זה עניין של רב, זה רק לימוד, אה, אז מה זה משנה אם אתה רואה אותו? אתה לא רואה אותו, אם זה מאחוריו או מפניו, העיקר שאתה שומע מה הוא אומר. אבל מכאן רואים, לא, רב אומר שבגלל שהוא ראה אותו מאחוריו זה כבר פעל עליו משהו מאוד גדול, שהוא נהיה יותר חריף מכל הדור שלו. ואם היה רואה אותו מפניו הוא היה עוד במדרגה יותר גבוהה. זה מאמר חז"ל אחד. אחרי זה את המאמר חז"ל שהזכרנו קודם: אך בצלם יתהלך איש. יש מכתב של הרבי שמישהו כתב לרבי בקשר לעניין ההסתכלות שמישהו

06:17 כנראה לא חסיד חב"ד, מסתמא איפשהו חסיד שהתקרב לחב"ד, והוא כתב לרבי על עניין ההשגה, והוא הזכיר את המאמר מחז"ל של שפתותיו דובבות בקבר. כן, שהצדיק גם כן, כאילו בשעה שאתה לומד הצדיק גם כן משתתף בלימוד, או שפתותיו דובבות, הוא גם כן כאילו נמצא איתך בלימוד שלך. אז הרבי כתב לו: עודף מזה המאמר מחז"ל של צלם פניו של רבו כנגד עיניו. כשאתה לומד תורה של הרבי, לא רק שפתותיו דובבות, אלא שיש את הצלם שכנגדו, בעל השמועה, אמת, כי יראה בעל השמועה עומד כנגדו, זה הלשון. שהבעל השמועה עומד כנגדו זה עוד יותר אפילו מ... עד כדי כך זה, זה ההשכלה. זה עוד כתוב במדרשים, במאמרי חז"ל וכולי וכולי. אז מזה השתלשל גם כן ב־ב־כמובן כשהיה התגלות החסידות אצל הבעל שם טוב, שהתחיל עוד פעם העניין של, של רבי, עניין של, העניין של נשיא. כל העניין הזה שהתחיל עם שטורם מאז הבעל שם טוב, כל העניין של נשיא החסידות, אז, אז, אז הנקודה הזאת שכדי שבן אדם יוכל באמת לקבל את דברי החסידות, דברי אלוקים חיים, אז יש בזה לא רק מספיק השמיעה, ההבנה, הידיעה, אלא צריך להיות גם ראייה על פני הרב. אז איך זה נהפך להיות לאחד מהיסודות בדרכי החסידות. עד כדי כך שידוע שחסידים אומרים: למה הבעל שם טוב לא כתב את התורה שלו? על דרך זה המגיד לא כתב את התורה שלו. הם רק אמרו את זה, אבל לא, לא כתבו את זה, כי בגלל שהבעל שם טוב רצה שכל החסידות

08:11 יהיה דווקא בדרך הראייה, שזה לא יהיה בדרך שמיעה. לכן האלטער רבי בתניא באגרת, כל אריכות האגרת שהאלטער רבי שמה כותב למה, למה, למה לא כדאי להדפיס? כי בעצם זה לא היה לכתחילה. גם האלטער רבי, הרי רואים באגרת של התניא שהאלטער רבי לא רוצה, אה, כל כך לעשות את התניא. הוא עשה את זה רק בגלל שלא הייתה ברירה, כמו שהוא מסביר שמה כל הסיבות למה הוא עשה את זה. אבל לכתחילה הדרך של חסידות הבעל שם טוב והמגיד רצו שחסידות לא יהיה דבר שבכתיבה, שבלימוד, אלא שזה יהיה דבר שעובר מפה לאוזן על ידי ראיית פני הרב. שהרב רואה אותך ואתה רואה אותו, על ידי זה גם כן יש את ההשפעה, שזה לא רק השפעה של ידיעה, זו השפעה הרבה יותר פנימית. השפעה בעצם של, של ראייה דווקא. זה מביאים, ונדמה לי הרבי מביא את זה באחד מהכמה מהשיחות. כמה פעמים הרבי הזכיר את זה, הרבי אמר שבשם תלמידי הבעל שם טוב. במקום אחד הרבי מפורש שזה כתוב בספרי ר' נחמן מברסלב, הוא מביא את זה. זה כנראה תורה מהבעל שם טוב, אבל המקור איפה שזה נתפס זה בתורה של ר' נחמן. הוא כותב שמה שכתוב בפרשת בשלח, ״כתוב זאת זיכרון בספר ושים באוזני יהושע״. שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, מגיעים למלחמת עמלק ואומר לו: ״כתוב זאת זיכרון בספר ושים באוזני יהושע״. שיכתוב את זה זיכרון בספר, שזה העניין של כתיבה. אחרי זה אומר ״שים באוזני יהושע״. לכאורה מה זה מוסיף? לכאורה זה מיותר. אז הוא אומר מכאן ראיה על העניין שצריך לנסוע לרבי. שלא מספיק ללמוד את התורה שלו, צריך

09:53 להיות דווקא נסיעה לרבי, כי זה מה שהוא אומר ״ושים באוזני יהושע״. זאת אומרת שצריך להיות מפה לאוזן, זאת אומרת שמפה לאוזן שיש בזה גם את המעלה. שזה בעצם של ראייה גם כן, שאתה נמצא יחד עם הרבי ואתה יכול לראות אותו, לשמוע אותו בעיני בשר, שאז הפעולה היא באופן יותר עמוק. על כל פנים, אז זה היה תמיד אצל חסידים העניין, בפרט כשהרבי אומר מאמר, שהיו מנסים להידחף וזה כדי שיוכלו לראות. לא רק לשמוע אלא גם כן לראות את ציור פניו ואת הפנים הקדושות של הרבי. אה, אז זה בשעת מעשה שהרבי, שהרבי אומר. זה יש סיפורים מכמה וכמה חסידים. יש את הסיפור גם כן בעניין הזה, יש את הסיפור של, אה, בעניין זה יש את הסיפור של ר' הלל מפאריטש, שר' הלל מפאריטש זה לא ממש התוכן, אבל זה קשור. הרבי מביא את זה בשיחות של נ"א נ"ב, באחת מההתוועדויות, שר' הלל מפאריטש היה אומר שבשעת מעשה שהרבי אומר מאמר אז שכינה מדברת מתוך גרונו, זה ראייה, זה אלוקות. אחרי זה כשאתה לומד את המאמר שם זה כבר עניין של הבנה והשגה. על כל פנים, אז העניין הוא שההסתכלות של חסיד לרבי בלימוד תורה, אז יש עניין מיוחד דווקא כשזה בעצם של ראייה דווקא, שאז כמו שאמרנו זה פועל הרבה יותר בעומק. העניין הזה מוסבר, המעלה, מה היא המעלה המיוחדת שיש דווקא בעצם של ראייה? אז יש בחסידות איפה מוסבר העניין, יש בצמח צדק בתהילים, התהילים עם הצמח צדק, יהל אור. אז על הפסוק ״אך בצלם יתהלך איש״ יש, יש שמה ביאור מהצמח צדק. שם הוא מבאר את זה ואחרי זה בתורה של הרבי

11:53 נשמת האדם במאמרים עטר"ת, והמאמרים של משפטים תרומה שמה, באזור מאמרים של עטר"ת. הרבי הרש"ב גם כן מביא את זה וגם כן מרחיב בעניין הזה. אבל בזה הוא מביא את הלשון הירושלמי, העניין הזה של "אך בצלם יתהלך איש", שזה, אה, אה, שבעל השמועה עומד כנגדו, צלם של רבי, שזה הולך על העניין של הרבי. אז יש שם ביאור מאוד מעניין, שזה נותן לנו הבנה מאוד עמוקה בכל העניין. למה צריך להיות ההסתכלות בפנים של הרבי בשעה שאתה לומד חסידות? אז הוא אומר כזה וורט. הוורט שהוא אומר: הרי בחסידות מסבירים תמיד שיש הבדל בין השפעת השכל להשפעת הטיפה. לומדים הרי לומדים רנ"ת, אז יודעים את זה מהמאמר של תשרי רנ"ת. ההבדל בין השפעת השכל להשפעת הטיפה. שכשרב משפיע שכל על התלמיד, אז השפעת השכל זה השפעה רוחנית. ואם התלמיד אין לו, אין לו כלים, אין לו מוח, אז אי אפשר להשפיע לו. קב קמי נטרופשטל. אתה לא יכול. צריך שיהיה לו את החושים והכישרונות, ואז שכל הרב יכול להשפיע עליו. מה שאין כן כשמדברים בנוגע לעניין של, של אב, השפעה של, של השפעה של אב ובן, אז שמה זה השפעה של טיפה, השפעה עצמית, הולדה בדומה לו, שאז הוא עושה את מהות המוחין ממש. זה המילה דווקא שם בהולדה, ששם יש השפעה עצמית שהוא, שהוא עושה את המוחין. זה לא רק נותן לו שכל, הוא נותן לו את עצם המוחין. אז הצמח צדק אומר, הרבי הרש"ב מביא את זה שמה גם בעטר"ת, שעל דרך זה זה גם כן מגיע לעניין. מה שאומרים פה זה מדובר בגישה ללימוד תורה. למה יש כזאת חשיבות בהסתכלות בפנים של הצדיק? ובשעה שהוא

13:41 אומר, תראה, שעל ידי זה שאתה יש לך את הצלם של רבי, יש לך את בעל השמועה עומד כנגדך, אז זה וורט של השפעה, השפעה עצמית. זה הוורט שאומר. שאם אתה רק לומד את המאמר ולא לומד את התורה, אז זה גם וורט של שמיעת הסוגיה, זה על דרך השפעה של רב ותלמיד. אבל אם אתה גם כן מסתכל בו, יש את הראייה, אז העניין, אז, אז יש בזה גם את המעלה של השפעה עצמית, שזה פועל הולדה. זאת אומרת שזה בכוח העניין הזה. אז יש את הכוח לעשות שהבן אדם יהיה מציאות חדשה, ובמילא יש פה משהו מאוד מאוד נפלא, משהו עצום ביותר. זה אומר, לכאורה זה אומר משהו מאוד, מאוד חזק, מאוד עמוק. כי לכאורה אתה אומר, כאילו הרבי נותן לך מאמר? נותן לך שיחה. אבל אם אין לי את היחס, אין לי חושים, אין לי כישרונות, אין לי, אין לי את החוש בעניינים האלה, אז זהו, אין לי מה לעשות. אז אני לא, לא שייך לזה. אז כאן אומרים לנו לא. יש משהו מיוחד שעל ידי זה שאתה מסתכל בפנים של הרבי והרבי מסתכל בפנים שלך, אז יש פה השפעה עצמית, בדומה לו, של השפעה עצמית. אז אם ככה יש פה משהו כל כך עמוק שלכן זה, זה, זה, זה, זה עושה, זה נותן לך דברים שאפילו לא היה לך, אז הרבי נותן לך את זה. זה מבואר שמה ב, ב, מאמר הזה של, של שהזכרנו. על דרך זה הרבי בשיחה מדבר על העניין הזה גם כן. יש את השיחה של הרבי בחלק י"ז או בחלק כ"ב, לא זוכר. בכל אופן זה שיחה של

15:22 לא י"ז, י"ח או כ"ג, כ"ג, שיחה בפלפול. בפלפול, השיחה של "אלה תולדות משה ואהרן". כל המלמד את בן חבירו תורה כאילו ילדו. שם הרבי גם כן מסביר את זה בסגנון של פשוטו של מקרא, כל הוורט של ילדו, שהרבי זה עניין של הולדה. על כל פנים, אז זה כדי להבין את הגדלות, את עומק העניין. למה צריך להיות הסתכלות. עכשיו לכאורה נשאלת השאלה, כמו שהרבי אומר אז בשיחה, הרי אנחנו נמצאים בתקופה שאי אפשר לראות את הרבי בעיני בשר. חסר את המעלה הזאת לכאורה. אז על זה אומרים לנו, זה הרבי גילה עוד בתש"י. יש בפסח שני תש"י, ועל דרך זה בכמה פעמים הרבי בתש"י הזכיר את זה על העניין של התמונה. אז הרבי אמר כן עוד בתש"י, ואז בתשמ"ו עוד פעם הרבי אמר את זה. הרבי לא אמר את זה הרבה פעמים, אבל כמה פעמים שהרבי הזכיר את זה, דיבר על המעלה של תמונה, שאף על פי שאין לך את העניין הזה של ראייה, ראייה בעיני בשר, אבל יש כוח בציור פניו על ידי תמונה. וראו אצל הרבי מאוד חזק את העניין של התמונה. הרבי היה במק-- במשך השנים הראשונות בפרט, הרבה פעמים הרבי היה מעורר שיחזיקו תמונה בכיס, ש-שכל מיני, היה איזה-- יש במכתבים באגרות בשנים הראשונות אבא שמתלונן שהבן שלו לא רוצה ללמוד ולא מתנהג כמו שצריך. אז הרבי אומר שישימו לו תמונה בחדר, תמונה של חסידי חב"ד שיהיה לו. העניין הזה של תמונה הרבי מאוד מאוד עודד את העניין שיהיה תמונה של-של הנשיא, שזה משפיע על הבן אדם. אז כאן אבל מדובר בנוגע ללימוד החסידות. הרי זה לימוד. לימוד זה שכל. אף על פי כן,

17:13 רואים שאם הלימוד קשור גם כן עם ציור פניו, אז יש לזה כוח השפעה מאוד מאוד עמוקה. הזכרנו, הביאור הזה של רבי הלל מפאריטש שכותב. רבי הלל כותב בקשר לעניין הזה של אהבת רבי. הוא מסביר מה ההבדל בין רבי ומשפיע. אז הוא אומר משפיע זה בן אדם שאתה מקבל ממנו ידיעות. הסוגיה, ידיעה, אהבה לחסידות, פשט בחסידות. זה אתה מקבל מהמשפיע. אז הוא אומר זה עניין של שמיעה, אבל רבי מקבלים ממנו ראייה. רבי נותן לך את העניין עצמו. זה אופן של ראייה, ולכן מאוד כל כך נוגע להרגיל את עצמנו בלימוד החסידות מפעם לפעם. אני אומר, לא צריכים בשעת הלימוד, צריכים ללמוד, צריכים להתעמק. אבל לפני הלימוד, לפעמים באמצע לימוד, לפעמים אחרי הלימוד, כשאתה מתבונן, ל-ל-להרגיל את עצמנו ל-- שיהיה לבחור, שיהיה לו איזה ציור פניו, איזה תמונה, איזה משהו שאתה בוחר ואתה יש לך. היום יש גם כן את האופן גם כן שמפעם לפעם להסתכל בווידאו, שאז אתה רואה איך הרבי מדבר ממש. אתה יכול לראות שיחה, מאמר, פארברענגען, איך הרבי מדבר, ואתה יכול לראות את ציור פניו דרך הווידאו. זה יותר, יותר עמוק. אבל גם כשאתה לומד מאמר בלי וידאו, אתה לומד את זה, אז גם כן אתה מצייר לעצמך את הפנים הקדושות של הנשיא, אז זה פועל בנפש שזה ייחקק ויפעל בפנימיות באופן אחר לגמרי. אז זה כמה נקודות בקשר לעניין הזה. כלל ידוע אצל חסידים. למשל, הסיפור שחסידים מספרים עוד מהדור הראשון על רבי בנימין קלצקר. אחד הסיפורים שהרבי הריי"צ מספר. רבי בנימין קלצקר היה יהודי שהיה בעל עסק, אבל מצד שני הוא היה איש מאוד גדול בעמקות בחסידות, בהשכלה, בהעבודה.

19:06 היה מגדולי החסידים. אז הרבי, הרבי הקודם, באחד מהשיחות מספר שרבי בנימין קלצקר היה באמצע השוק. הוא היה בעל עסק, אז היה יום השוק, אז היה באמצע השוק, ואז הוא נכנס באמצע, התחיל להתבונן. הוא שכח מהשוק, הוא שכח ממה שצריך למכור, שכח מהכל. הוא היה ככה מתעמק בעניין בחסידות. ואז נכנס אה הא-הא-האחד מהחסידים באמצע השוק, כבר אנשים כבר הלכו, כבר נהיה מאוחר, ואז זה פסח עוד אחר. זלמן זעזמער, נראה לי, הגיע לשמה ורואה אותו עומד ככה באמצע השוק וככה חולם. אז הוא ככה העיר אותו, צעק לו ואמר לו, "מה אתה עושה פה?" ואז ההוא התעורר ואומר לו, "זלמן, איפה היית? הרי הרגע הרבי גמר להגיד את המאמר." הוא היה לגמרי מבולבל. מה אתה מדבר? התחיל להגיד לו מאמר, יענו, איזה מאמר. עד שהתברר שזה היה מאמר שהאלטער רבי אמר עשרים שנה קודם, אבל הוא עכשיו התבונן במאמר, והוא התבונן בזה עם כזה ציור פניו של האלטער רבי. הוא כאילו חזר לאותה תקופה והוא שכח לגמרי מהזמן והמקום והשוק. לגמרי שכח איפה הוא נמצא, והוא היה שמה עם האלטער רבי, כאילו שהוא עכשיו נמצא עם הרבי. עד כדי כך היה כוח הדעת שלהם, שהיו יכולים להתקשר ולהתרומם מהגבולות של זמן ומקום באופן מוחשי. זה סיפור שמספרים חסידים של האלטער רבי. על דרך זה גם כן יש את הסיפור בקשר לחסידים שיותר מאוחר. הסיפור הידוע עם רבי זלמן זלאטאפאלסקי, שהוא היה מחסידים של הצמח צדק והרבי מהר"ש. שהרבי הרש"ב סיפר לרבי הריי"צ בתרס"ג, שלפני שלושים שנה, בתרמ"ג או יותר מאוחר, במ"ם, כמה שנים אחרי ההסתלקות.

21:05 זה היה כמה שנים אחרי ההסתלקות של הרבי מהר"ש, והיה שמה במנטון בצרפת, היה שמה הרבי הרש"ב, היה שמה בשביל עניינים של בריאות, היה צריך להיות שמה. ואז הגיע זלמן זלאטאפאלסקי, הגיע לשמה גם כן, והוא ישב באיזשהו ספסל ליד הים, והרבי הרש"ב הראה לרבי הריי"צ איפה היה הספסל, והוא היה. הוא שר את הניגון שלו, את הניגון הידוע של זלמן זלאטאפאלסקי, הניגון, שר את הניגון הזה, והעיניים שלו זלגו דמעות. הרבי הרש"ב אמר שבשל זה הוא התבונן במאמר ששמע מהרבי מהר"ש והיה ציור פניו לנגד עיניו, כאילו רואה אותו בחיים חיותו. הרבי מביא את זה גם כן באחד מהשיחות. אז ראו איך חסידים היה הדבר הזה שהם היו יכולים להתרומם מעל הגבולות של הזמן והמקום. זה היה כבר אחרי ההסתלקות, אבל הוא יכל להיות עם הרבי שלו, לראות אותו ולשמוע ממנו את המאמר. אז רואים שיש את העניין הזה, וזה מה שהרבי אמר בעצם בשעטפ"ש רטשמב. וממילא אנחנו צריכים להרגיל את עצמנו. שואלים פה אם זה עניין סגולי. אני לא יודע אם זו המילה הנכונה, אבל לפי הביאורים האלה שמוסבר במאמרים רואים שזה משהו אולי יותר מסגולי. זה משהו עצמי, זה משהו עמוק. זה מה-- המילה סגולי נשמע איזה סגולה כזאת. זה עניין, כמובן שזה עניין רוחני. זה לא עניין של אבן ואסוג, אם זה הכוונה בשאלה. אבל זה לא סגולה, זה עניין עצמי, זה עניין מהותי. זה עניין של השפעת הפנימיות. זאת אומרת שיש פה באמת בזה שאתה מצייר את הפנים שלו מול עיניך, וזה פנים בפנים. אז הרבי נותן לך דרך, דרך המאמר שלו נותן לך משהו מהותי, משהו עצמי. אנא נפשי כתבית יהבית. מחבר את

23:05 העצם שלך איתו. זה חיבור עצם בעצם. בתשכ"ד, זה עכשיו אני מדבר על התקופה של הדור שלנו, בתשכ"ד היה חסיד מאוד גדול, מפורסם וידוע, ר' ניסן נמנוב. ר' ניסן נמנוב הגיע לרבי פעם ראשונה בתשכ"ד, ואז מה קרה? הוא אז, סליחה. ר' ניסן נמנוב הגיע באלול תשכ"ד, ואז פעם ראשונה שהוא הגיע לרבי זה היה אחרי הרבה שנים שלא ראה את הפרידיקער רבי. ר' ניסן, ר' ניסן לא ראה את הפרידיקער רבי מאז תרפ"ז, ואז לא ראה אותו יותר. כשר' ניסן יצא מרוסיה היה בפריז, ואז בתש"י הפרידיקער רבי נפטר, ופעם הבאה שהוא הגיע לאמריקה זה היה בתשכ"ד, אלול. כ"ט ט"ו זה היה פעם ראשונה שר' ניסן היה אצל הרבי, וכשהוא היה אצל הרבי, באותו השבת הראשונה שר' ניסן היה אצל הרבי, אה, אז זה היה שבת מברכים, שבת לפני ראש השנה. באותה שבת הרבי אמר את המאמר ד"ה כתפוח בעצי היער. זה מאמר, אה, מאמר מפורסם שהרבי מסביר את המאמר שמיוסד על המאמר של האלטער רבי. והרבי אז אמר את המאמר ד"ה כתפוח בעצי היער, מאמר שמביא את זה כמאמר. זה לא היה רגיל באותה תקופה שהרבי מדבר. כל פעם הרבי אמר את המאמר הזה, באותה שבת ר' ניסן היה מאוד נלהב. אז אומרים שר' ניסן-- הרי ידוע שר' ניסן היה לו קשה עד שהוא התקשר לרבי. אומרים שאז, באותה שבת, ר' ניסן, שאחרי המאמר הוא קפץ על השולחן והוא אמר איכוי איסמע-- התבטא משהו מרומם או, או פשוט אמר איזה וורט, "כי ראיתי אלקים". דלמה רוזה[?] סיפר שאמר, "כי ראיתי אלקים פנים אל פנים ותנצל נפשי". זה אני לא יודע אם הוא אמר בשטייצל או אמר את זה אחרי זה בהתוועדות. אבל על

25:20 כל פנים, מה היה אז באותה התוועדות? מסתכלים, מאוד מעניין שבאותה התוועדות אחרי המאמר הרבי מדבר על העניין של לימוד החסידות. הרבי שמה, באותה שיחה, אתם יכולים להסתכל בהתוועדות שבת פרשת נצבים. ככל דומני שזה נצבים וילך, השבת שלפני ראש השנה. והרבי אומר שלימוד החסידות זה עניין של חיבור עצם בעצם. הוא מדבר שמה שיש כמה וכמה דרגות ואופנים בהשפעה פרטית. רב ותלמיד, אב ובן וכולי וכולי. ואז הרבי אמר שכשלומדים חסידות אז מתקשרים עם הרבי וזה חיבור של עצם בעצם. זה נהיה מהות אחד ממש. שמה הרבי דיבר על העניין הזה גם כן, שהחיבור בחסידות זה אתה מסת-- אתה, אתה מתחבר העצם עם העצם. אז זה העניין הזה. זה קשור באופן כשה, כשה, כשלימוד החסידות זה באופן של ראייה. וממילא זה אחד מהדברים שנגיע גם כן. אני לא אומר שכל המאמרים ותמיד, אבל צריך להיות לימוד החסידות. לפעמים בחור רוצה שהמאמר יפעל עליו ויחדור לו ושיפעל באופן של חקיקה. אז, אז, אז הציור פניו עוזר הרבה לפעול שהמאמר יחדור בנפש. והעיקר זה שנזכה תכף בקרוב ממש לראות את הרבי בעיני בשר. זה אחד מהדברים שחסידים יש להם את הצימאון והגעגועים ומחכים לרגע שיהיה כבר הגאולה, שהמלך המשיח, "מלך ביפיו תחזינה עיניך", שנוכל לראות את הרבי בעיני בשר וללמוד תורה ופנימיות התורה באופן של ראייה. "ראה אנכי נותן לפניכם היום", שיהיה אחדות פנים מול פנים, עצם בעצם, שנזכה לראות את זה בעיני בשר תכף ומייד ממש.