ביאורי התפלה - הללוי'ה, הללי - חלק א

00:00 יש כאן חמש הללויה'ס. חמש קאפיטלעך, שכל החמש קאפיטלעך האלה מתחילים עם המילה הללויה וגם כן גומרים עם המילה הללויה. זאת אומרת שבסך הכל יש כאן עשר פעמים המילה הללויה. בעצם עיקר העניין של פסוקי דזמרה, מתכוונים כשאומרים פסוקי דזמרה, עיקר פסוקי דזמרה זה החמש הללויה'ס האלו. אז כפי כך שגם על פי הלכה, הלכות שמדבר על הדינים של דילוגים, בן אדם שמגיע מאוחר לשול וכל הדינים האלה שלרובנו לא כל כך מקפידים על זה, להתפלל, ואיך אומרים, לדלג. אצלנו בחב"ד אנחנו נוהגים לא לדלג, אבל בשולחן ערוך יש סימן שלם של כל מיני דילוגים שבן אדם עושה כדי לתפוס את המניין, להתפלל עם הציבור. אז, אז על פי ההלכה אז צריכים להגיד לכל הפחות אחד מההללויה'ס. אז הללויה השלישי, ״הללו את ה' מן השמים״. אז על כל פנים, מה העניין של הללויה'ס? זאת אומרת, זה בעיקר העניין של פסוקי דזמרה. דיברנו לפני פסח, דיברנו באריכות על הנקודה של פסוקי דזמרה על פי חסידות, שזה העניין של הזמירות והשיר והתפארת, ועל ידי זה בן אדם, איך אומרים, לזמר עריצים ולכרות את החוחים של הנפש הבהמית. כל אחד מההללויה'ס האלו אז יש בו איזה כללי, שזה הנקודה של ההללויה הזו. זאת אומרת, כל הללויה מבטא נקודה מסוימת בהשגחה, נקודה מסוימת בגדולת הוי' שבן אדם מתבונן, שעל זה מיוסד כל הקאפיטל. בכללי, סתם ככה כדי להגיד את הדברים בנקודות: בכללי, הקאפיטל הראשון, הללויה הראשון, מדבר על עניין הביטחון. ביטחון בקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, אם רוצים להכניס את כל הקאפיטל במילים, בשתי... נקודה אחת, בנקודה אחת. הנקודה של הללויה הראשון זה עניין הביטחון. יהודי

02:44 מתבונן שאי אפשר לבטוח בשום דבר, רק בקדוש ברוך הוא, והוא מבטא את הביטחון שלו שרק הקדוש ברוך הוא, הוא זה שמשפיע, ולא שום מאמצים, שום דברים אחרים, לא דוקטורים, לא פרופסורים, לא הסתדרויות, אני לא יודע מה. יש רק את הקדוש ברוך הוא בעצמו והוא מקור השפע, וחוץ ממנו אין שום דבר. שולל כל עניין של שיתוף, כל עניין של משהו אחר. זה הנקודה הכללית של הקאפיטל. אחרי זה נראה בפרטיות שיש כאן כמה וכמה פרטים, אבל נקודת העניין זה עניין הביטחון. הקאפיטל שאחרי זה, הללויה שאחרי זה, מדבר על עניין של השגחה פרטית. זאת אומרת, כללות הנקודה של הללויה הבא זה עניין של השגחה פרטית. השני זה קצת יותר מדבר שהקדוש ברוך הוא משגיח בהשגחה פרטית על כל העורבים, על כל הבהמות, ונותן אוכל לכולם. משפיע את הדברים, הגשם והרוח וכולי וכולי. זה בכללות הנקודה, זה העניין של השגחה פרטית. אז בין לבין בהללויה, בקאפיטל זה, זה בעניין השגחה פרטית. כמובן שעל פי הסוד, על פי דרך החסידות וכולי, אז יש בזה עומק הרבה יותר גדול ממה שמהפירוש הפשוט. אבל זה הנקודה. הללויה השלישי מדבר על ביטול של כל, הביטול של כל הנבראים לקדוש ברוך הוא. זה מדבר שכל צבא השמיים וצבא הארץ, שכולם מתבטלים לקדוש ברוך הוא, כל אחד מבטא איפה הביטול שלו. זה חולק לשלושה חלקים: הביטול של צבא השמיים, אחרי זה מדבר על הביטול של צבא הארץ, ואחר כך הוא מדבר על עם ישראל. שזה הביטול הכי נעלה, ״עם קרובו״. הקאפיטל הרביעי מדבר על היחס של עם ישראל לכל זה, העניין של קליפה וסטרא אחרא. זה מדבר על העניין של...

04:47 לעשות בהם משפט, כל העניין של ביטול האומות הזה. הנקודה של להוריד, לבטל את כל המציאות של הסטרא אחרא והקליפה, ושזה יהיה ״לאסור מלכיהם בזקים״, שאז יהיה התגלות הייחוד באמת, של ״ורוח הטומאה אעביר מן הארץ״. זה הקאפיטל של ״שיר חדש״, שמדבר על ביטול של העניין הזה לגמרי באמת, של ״ורוח הטומאה אעביר מן הארץ״, שיהיה, שיהיה ״לאסור מלכיהם בזקים״ לכל הגויים וכל העניין הזה. התגלות הייחוד בעולם. הקאפיטל האחרון, ההללויה האחרון, זה מדבר על כל הסוגים של הילולים. יש שם ״הללו אל בקדשו״, וזה כמו סיכום של כל ההללויה'ס, ושם מראים את כל הסוגים של הילולים, כל הסוגים של שבחים שיש בעולם, וזה נשאיר את זה כשנגיע לשם. אז כל, כל זה סתם להגיד בקיצור מה הן הנקודות של ההללויה. עכשיו בשורש יכולים לדבר קצת על העניין של המילה הללויה. מה זה המילה הזאת הללויה? אומרים כאן עשר פעמים את המילה הללויה, ובוודאי שכל אחד מבין שאומרים עשר פעמים יש לזה איזה מספר חשוב. העניין של עשר מבטא את העניין של עשר ספירות, או בנפש, העניין של עשר כוחות הנפש. זאת אומרת שכל העשר פעמים הללויה זה חמש קאפיטלעך, אבל כתוב פעמיים הללויה לכל קאפיטל. זה בא להדגיש את הנקודה שההללויה צריך להיות בכל עשר כוחות הנפש. בן אדם מהלל את הקדוש ברוך הוא, אז ההילול זה של כל עשר כוחות הנפש, כפי סגולה ידועה של הצמח צדק שתפילה בציבור פירושו לצבור, לאסוף את כל עשר כוחות הנפש ואיתם להלל את הקדוש ברוך הוא. וגם כן, ומה הלא ברוחניות העניינים זה להמשיך את העניין של העשר ספירות, שזה תכלית השלמות של כל

06:49 הגילויים של הקדוש ברוך הוא. זה נכון, זה-זה-זה מתפרש העשר ספירות, שזה ההילול של כל העשר ספירות. ופה זה נקודת העניין בכללות. בפרט, בקיצור, המילה בסדר. מה זה הללויה? לא כתוב הללו, כתוב הללויה. הללויה זה שתי מילים. זה שתי מילים שחיברו אותם ביחד. הללויה פירושו כאילו שהיה כתוב הללו את הקדוש ברוך הוא. אלא מה, חיבר ביחד. זה הרי הפירוש, הללו, להלל את מי מהללים. כאילו שדוד המלך אומר ל-לבני ישראל, אומר, "הללו אתם בני ישראל, תהללו, תהללו את י-ה". מה הפירוש? ולמה דווקא י-ה? למה לא, אם כבר? למה דווקא י-ה? למה לא י-ה-ו-ה? מה הפלוס של זה? הרי זה לא היה נשמע טוב. הרי זה אנחנו רגילים להגיד הללויה, לא מבינים איך היה יכול להיות כתוב דבר אחר. אבל השאלה היא בפרט מהר"ש, הרי הכל מדויק. למה דווקא האותיות י-ה? משם מה יהיה? על זה אומרים הללו. מה, מה הפירוש בזה? נקודת הביאור על פי סדר העניין זה ככה: בכלל מדובר על כל העניין של הילולים. זה בכלל לא מובן מה זה להלל את הקב"ה. כי הנה לא מובן מה אנחנו הולכים להלל את הקב"ה. כן, לו היינו בסעודה שבחיו של מקום, על כך נצטער וצריכים להלל. הקב"ה צריך את השבחים שלנו? הקב"ה צריך שאנחנו נעשה לו מה שנקרא כאן בכף שיש לנו אוויר בפלמדיה, איך זה נקרא? לעשות לו, להגיד לו מילים יפות כדי שהוא ייתן לנו. בוס ודע, אז בוודאי שאתה אומר לו שבחים, אז אתה יכול להוציא ממנו כל מיני דברים. אתה עושה אצלו, מעורר אצלו חשק. אבל למעלה לא, מה כל העניין של הקב"ה צריך את כל העניין של ההילולים? אז על

08:54 זה הרי מוסבר בחסידות באריכות במאמרים, מן הסתם למדו את זה. יש בכמה מקומות בדרוש על אישי, בדרך מצותיך הלל באריכות, ובכמה וכמה מאמרי חסידות מוסבר העניין שכל העניין של הילולים זה, איך זה הולך. כמו בנפש האדם אנחנו רואים שבן אדם יש לו כוחות נעלמים, ולפעמים הכי חזקים הם נעלמים ולא מתגלים החוצה. הם נמצאים בהעלם בנפש. איך זה כלול בנפש. אבל בגילוי לא רואים את זה. עד כדי כך שיכול להיות בן אדם שבגילוי הוא בן אדם אכזר. אף על פי שבהעלם בנפש אז יש לו, יש לו חסד, אבל בגילוי לא רואים את זה. או יכול להיות בן אדם שבגילוי נראה בן אדם טיפש, אף על פי שבהעלם הנפש יש לו חוכמה. הרי הנפש הוא נפש שלימה, בתכלית השלימות, אבל בגילוי לא לא מתגלה. והמעלה של שבחים זה לא רק כמו שאמרנו, כדי לתת לו הרגשה טובה, אלא יש כזה דבר בנפש האדם שעל ידי זה שמשבחים אותו בעניין מסוים, על ידי זה מעוררים את הכוח הזה. זה לא עניין חיצוני, זה עניין אמיתי שבכוח של ההילולים. על ידי זה שהוא מהלל את הבן אדם הזה בעניין החוכמה, אתה מעורר אצלו את כוח החוכמה שנמצא בהעלם הנפש, בהעלם, ועל ידי ההילול זה יוצא מן ההעלם אל הגילוי. זה מתגלה החוצה, זה פורץ. ההילולים והשבחים יש להם כוח להוציא, לגלות החוצה כוחות נעלמים שהוא אפילו לא ידע על זה בגילוי שיש לו את זה. רואים את זה במוחש. הרבי מסביר את זה גם כן בשיחה שהיה עכשיו שבוע שעבר. מן הסתם הרבה בחורים למדו את זה. השיחה של אמור. כל המעלה של אמור. אומרים לבן אדם

10:47 את המעלות שלו. הרבי מצביע בשיחה העניין של אמור. למה אמור? זה עניין של לדבר בשבחי. הרב אומר לספר בשבחי של חבירו, זה דבר גדול, שעל ידי דיבור בשבחי, על ידי זה מעוררים אצלו את הכוחות הנעלמים הטובים שיש לו, וזה נותן לו את הכוח להתגבר על הרע שבו. הרבי מסביר את זה באריכות בשיחה, תכף אני חושב, ז' אמור. ההבדל הזה, זה גם זה מגיע לנפש האדם למטה. ההבדל הזה זה גם כן למעלה בנקודה שאפשר להתייחס. זה מכיוון שהקב"ה הוא כאילו שלם בתכלית השלימות. אבל העשר ספירות, העשר ספירות גנוזות. זאת אומרת שכל הכוחות והמידות של הקב"ה נמצאים אצל הקב"ה בתכלית ההעלם, בתכלית הפשיטות, בתכלית ההתכללות. הקב"ה הרי הוא פשוט בתכלית הפשיטות, ולמרות שיש בו את השלימות של עשר ספירות, אבל הם כלולים שמה כמו אור הכלול בעצם, שהוא לא נרגש בתור מציאות. אנחנו רוצים להמשיך את הגילויים האלה בעולם. אז כאן צריך להתגלות עניינים פרטיים, שיומשך הגילוי של הקב"ה בפעולה מיוחדת של חסד, של גבורה, של מלכות, של חוכמה. רוצים שיומשך השפעה מסוימת בנוגע לעניין הזה. אז זה בכוח ההילולים. על ידי זה שאנחנו מהללים את הקב"ה בנוגע לפרט הזה, פועלים שיתגלה האין סוף בנוגע לפרט הזה. יש הבדל בין המשל והנמשל. אצל בן אדם, ההילולים הם בגלל שעל ידי זה שאתה אומר לו הרבה פעמים שהוא ככה, אז על ידי זה מעורר אצלו שהוא יתאמץ לגלות את זה שבאמת יש לו את זה, רק שהוא לא היה-- הוא חשב שאין לו. על ידי ששכנעת אותו, אמרת לו את זה, אז זה מעורר אצלו שהוא יתאמץ עד שהוא יגלה את זה באמת ממילא, ולהגיד

12:37 את זה. כמובן שאצל הקדוש ברוך הוא זה לא אפשרי. אצל הקדוש ברוך הוא הסיבה זה סיבה אחרת. הקדוש ברוך הוא זה בגלל שבעצם הוא מובדל, הוא מרומם, הוא מנושא. אז ממילא אנחנו צריכים על ידי הגילויים שלנו לפעול שהגילוי יהיה בשיעור של הפרט שרוצים להמשיך. יכול לבוא גילוי באופן של בלי גבול, ואז אנחנו לא יכולים להגיע לעולם שלנו, לא יהיה מזה כלום, לא יהיה מזה השפעה פרטית לעניין פרטי שצריכים לפעול. ולכן על ידי זה שאנחנו מהללים אותו בעניינים פרטיים, אז פועלים שהגילוי אלוקות יבוא בעניין פרטי. והרי כל הכוונה של בריאת העולם ודירה בתחתונים זה להמשיך אלוקות דווקא בפרטי. כן? זאת אומרת שהוא יימשך, האין סוף, בפרטי הבריאה, בכל פרט ופרט בבריאה. אז זה הכוח שיש ליהודי בתפילה: על ידי זה שהוא משבח את הקדוש ברוך הוא בעניינים הפרטיים האלה, אז הוא ממשיך את הגילוי של הקדוש ברוך הוא במידות פרטיות הזאת. זה כל הנקודה שמבאר בחסידות העניין של הילולים. ולכן זה נקרא בשם הלל, הילול, שהילול זה מלשון ״בהלו נרו״. המילה הילול, יש כמה מילים: שבחים, הילולים, זמירות וחגיגות וכל מיני מילים. למה קוראים לזה דווקא בשם הילול? שהמילה הילול, הל״ל, זה מלשון גילוי. ״בהלו נרו״, יהל. שזה הלשון, בלשון הקודש זה לשון של בהירות ולשון של אור. זאת אומרת שהגדר של ההילולים זה לפעול שיימשך כל העניינים שיש כבר בקדוש ברוך הוא, אבל יש את זה, והזכרנו, שזה יימשך מההעלם אל הגילוי. עניין של ״בהלו״, עניין של גילוי. זה בכלל העניין של הל״ל, הילול. ומה, למה מדגישים על ״הללו י-ה״ דווקא? אז ההסברה היא שי-ה זה חכמה בינה

14:28 בשם הויה. הרי כל העניין של י-ה זה חכמה בינה. זה מה שאמרנו כבר, י-ה, ו-ה, אז י-ה זה חכמה בינה, ו-ו-ה זה זו״ן. אז יש בזה כאן שני נקודות. למה דווקא י-ה? דבר ראשון בגלל שי-ה זה הנסתר. כן, בגלל שי-ה זה בשם הויה, זה הבחינה בשם הויה שהיא יותר בהעלם. ״הנסתרות לה׳ אלוקינו״ זה חכמה בינה, שהם למעלה מגילוי. וממילא שם צריכים לבקש באופן מיוחד שיהיה גילוי. לכן דווקא ב-י-ה מבקשים, כי י-ה מצד עצמו הוא העלם. אז לכן צריכים דווקא בגלל י-ה לבקש גילוי. זה נקודה אחת. אבל עיקר הביאור שמבאר בחסידות זה ביאור יותר מעניין, שלמה אומרים דווקא י-ה? שעל ידי זה שפועלים שהגילוי של הקדוש ברוך הוא יהיה על ידי הי-ה, חכמה בינה, על ידי זה פועלים שההשפעה תהיה רק במקום הראוי, רק אצל... רק לאלו שבטלים לקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, רק לנשמות ישראל, ושלא יהיה יניקת החיצונים, שההשפעה לא תלך לקליפות. זאת אומרת, הביאור בפשטות. הרי אנחנו רואים כמו בבן בשר ודם. כן, בן אדם שהוא בעל מידות, מבאר בחסידות במאמרים, למדתם בספר דרך מצותיך וכמה מהמאמרים, שיש מידות טבעיים ויש מידות שכליים. כן, בן אדם יכול להיות בעל חסד, אבל אם הוא בעל חסד רק מצד הטבע, אז יכול להיות שהחסד שלו ילך גם כן איפה שלא צריך. הוא יכול להיות גם חסד לאלו שלא מגיע להם. יכול להיות השפעה גם כן לקליפות וסטרא אחרא. אז יכול להיות ש... כתוב שם שהוא יכול לתת סכין לתינוק, ומצד שני יהיה חסד. יכול להיות שהחסד יהיה בעניין לא טוב, זה יבוא, יביא ל... יביא לעניין רע. המרחם על

16:23 האכזרים סופו שמתאכזר על הרחמנים. כתוב שם, לשון חז״ל. זאת אומרת שהוא מתחיל עם חסד, אבל בסוף זה נגמר עניין לא טוב. זה למה? בגלל שאצלו החסד זה בלי חשבון, בלי שכל. זה חסד טבעי. הוא בן אדם טוב, הוא לא יכול להגיד לא לאף אחד, אז הוא נותן לכולם וגם נותן לאלה שלא מגיע להם. אז אין לזה תועלת. מתי זה חסד טוב? כשהחסד זה על פי שכל. כשהשפעת החסד זה תלוי על השכל, אז השכל יש לו את המידה הזה לחפש את האמת, ואז הוא מכוון את ההשפעה שזה יהיה רק במקומות שראוי לקבל, וידוע הסיפור על אברהם אבינו, איך שהוא עשה שם עם האורחים. הוא דרש מהם שיגידו תודה להשם, ביקש מהם הרבה כסף וכולי, כי אצל אברהם היה חסד, חסד על פי מידה, לא חסד סתם. על דרך זה זה גם כאן אנחנו אומרים הלל ל-י-ה. מה אנחנו מדגישים בעניין של הלל ל-י-ה? שההילול והגילוי של הקדוש ברוך הוא, אנחנו בפסוקי דזמרה מעוררים את המידות של הקדוש ברוך הוא שיבואו מההעלם אל הגילוי. רוצים שיתגלה ההשפעה של הקדוש ברוך הוא בכל העניינים שאנחנו מדברים פה, חסדים והשפעות וכל הברכות הטובות, כל הגילוי, כל ההשפעה של כל העולם. אז אנחנו מדגישים שזה יהיה באופן של י-ה, שזה יהיה על ידי שם י-ה, חכמה בינה, שאז ההשפעה זה במקום הראוי. ניגש קצת בפנים, יש לנו שני פסוקים. אחד ראשון, נכון? אז אני אתחיל לפחות את הפסוק הראשון. זה ביאור כללי על העניין של הללו י-ה. ממשיך הפסוק כאן ואומר: ״הללו י-ה, הללי נפשי את ה׳״. כן,

19:25 אז הפשט הוא, זאת אומרת, זאת אומרת, זה הכותרת. זה כאילו הפסוק הראשון שאומר את הנקודה הכללית. הוא אומר "הללו י-ה", כמו שהסברנו, כל העניין זה להלל הקדוש ברוך הוא. ומה, מה הנקודה? הוא אומר "הללי נפשי את ה'". הנפש שלי מהללת את הקדוש ברוך הוא. כן, הפשט הוא אומר, כדי שאני אגיד כל זה, שאני, הנפש שלי, הנשמה של היהודי מהללת את הקדוש ברוך הוא, משבחת את הקדוש ברוך הוא. אבל פירוש העניין קצת יותר בעומק. אז מי הרי אמר "נפשי" כאן? מי זה ה"נפשי" בתפילה? ה"נפשי" זה הרי הולך על הנפש של דוד המלך, שהוא זה שחיבר את המזמור. ודוד המלך זה ספירת המלכות, כמו שדיברנו גם כן באשרי. כל העניין של "תהילה לדוד" וכל התפילה זה קשור לספירת המלכות. "ואני תפילה". דוד המלך הוא עניין התפילה, הוא המלכות, והמלכות יורדת לבי"ע ומתקשרת עם העולם, ורואה שם יש את כל ההעלמות וההסתרים. ועבודת התפילה זה שספירת המלכות רוצה ל-ל-לצאת מהחושך ורוצה, מבקשת, מתפללת, מתחברת עם הבחינות שלמעלה מהמלכות, עם הספירות שלמעלה, של ימין של הקב"ה, כדי שיוכל להיות העניין של גילוי אלוקות במלכות. אז לפי זה, זה הפשט. "הללי נפשי", נפשי של דוד המלך, ספירת המלכות, היא מהללת, "הללי", כאילו מבקשת שהאור יתגלה בה. את הוי', את... הוי'. הוי' זה הוי' כרצון. הוי' זה חודש אלוק, מציל, וספירות שלמעלה, מציל את כל האורות של הקב"ה. זה העניין של הוי'. "הללי נפשי", את הוי', שנפשי, ספירת המלכות, שם אלוקים בגימטריה טבע. כל העניין של המלכות, הטבע והעולם, שיהיה באופן שיאיר גילוי שם הוי'

21:22 בעולם. זה הנקודה של "נפשי את הוי'". ועבודת ה' שם הכוונה היא "נפשי", זה הולך על הנפש שמתלבשת בגוף. הרי יש נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. נפשי זה הדרגה הכי נמוכה. זה הבחינה של הנשמה שמתלבשת בגוף. אז על זה אומרים "הללי נפשי", הנפש שמתלבשת בגוף, ושם יש את הנפש הבהמית, את היצר הרע וכל העניינים של מעלימים ומסתירים. אז על זה אנחנו אומרים "הללי נפשי": על ידי העבודה של פסוקי דזמרה מגלים, מאירים את שם הוי' בתוך הנפשי, וזה פועל שהנפשי, הנפש של יהודי, יהיה תוך ובוודאי לשם הוי', ועל ידי זה נוכל להתקשר לגילוי של סובב כל עלמין.