ביאורי התפלה - אשרי - חלק ד

00:00 אשרי זה פסוקי דזמרה. מהשש קפיטל של סדר זה פסוקי דזמרה. זה גוף האשרי, זה הקפיטל היותר עיקרי. קפיטל זה כאילו היסוד של כל פסוקי דזמרה. עכשיו נגיע לתוכן. נגיע לתוכן של אשרי, שניכנס לקפיטל. אז יש בגמרא. גמרא. הרי הזכרנו את הגמרא גם בפעם הקודמת. הגמרא אומרת: "כל האומר תהילה לדוד שלוש פעמים בכל יום, מובטח לו שהוא בן עולם הבא". אז אההה הגמרא אומרת: מה המעלה שיש בתהילה לדוד? הגמרא שואלת מה המעלה שיש בתהילה לדוד? אז בהתחלה הגמרא רוצה לתרץ בגלל שיש בזה את כל האלף־בית. קפיטל תהילה לדוד, יש כאן את כל האותיות של האלף־בית, חוץ מאות נו"ן, שנדבר בהמשך. אבל חוץ מזה יש כאן את כל האלף־בית. הגמרא אומרת: אם זה בגלל האותיות של האלף־בית, אז למה? אז למה? אז למה אם ככה? יש קפיטל קי"ט, ושמה יש שמונה פעמים כל האלף־בית, כל כל כל האלף־בית, אז זה עוד יותר. אז נגיד, אה, נגיד קי"ט. אמרו לעצמכם, הרי אומרים קי"ט כל יום, היה קשה להיות יהודי. אז על מה אם ככה הגמרא שואלת? אז הגמרא עונה: לא, יש מעלה אחרת, שמדובר כאן על המזון, על הפרנסה. "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון". זה קפיטל שמדבר על העניין של מזון, שהשם נותן לחיות. אז הגמרא שואלת: יש גם כן, יש "נותן לחם לכל בשר", יש עוד קפיטל שמוזכר. אז הגמרא מתרצת שיש בזה מעלה, שיש בה שני הדברים ביחד. יש בזה את, יש גם את המעלה של האלף־בית וגם המעלה שמדובר "פותח את ידך". פה שואלים על זה, כי הרי יש גם עוד קפיטל גם כן דומה לזה.

02:42 זה קפיטל ל"ד שאומרים בשבת. "לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך", שגם שם מוזכר כל האלף־בית. הקפיטל "לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך". יש שם גם כל הפסוקים על פי סדר האלף־בית. כל פסוק הולך עם כל האלף־בית, וגם שם מדובר על פרנסה, על מזון. איך כתוב שמה? אה? "כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב". גם שם מדובר על העניין של אוכל ומזון. מה שאומרים בברכת המזון, אומרים את זה. אז מסבירים המפרשים שם כי ההבדל שיש בין קפיטל ל"ד לקפיטל של אשרי, שבקפיטל ל"ד כתוב "ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב", שדורשי ה', אנשים שדורשים את השם, עובדים את השם, הם אלו שלא יחסרו כל טוב. יש להם את הכל. מה שאין כן בקפיטל הזה כתוב "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון". לא עושה גבולות שצריך להיות דורשי ה', בגלל שכאן מזכירים את העניין של פרנסה, שהשם נותן לכל חי רצון. מה שהם רוצים, לכל חי ובלי בלי בלי תנאים. אז לכן יש מעלה דווקא בקפיטל של אשרי על הקפיטלים האחרים שמוזכר העניין. אז זה על פי הגמרא המעלה של קפיטל קי"ט. כי הרי עוד גופא צריך להבין: מה, מה המעלה בעניין של האלף־בית? נו, מילא בעניין המזון והפרנסה, כמובן זה עניין גדול וחיי אדם. אבל בעניין הא"ב מה בדיוק המעלה שמוזכר העניין של שיש כאן את כל הפסוקים עם סידור הא"ב? איזה מעלה יש בזה? אז על פי פשטות המעלה היא ש־ש־שא"ב זה כל האותיות של כל האותיות. זאת אומרת העניין, הרמז, העניין שיש כאן כל פסוק, כל הפסוקים בסדר א"ב, זה מדגיש כאילו

04:44 לשבח עם כל מיני שבחים, כאילו לשבח, לשבח את הקדוש ברוך הוא בכל האופנים, בכל האותיות. על דרך כמו שראינו אצל הרבי. הרבי הסביר את זה פעם גם כן. מה שאומרים, שהרבי תמיד היה נוהג לפני ראש השנה, כיפור, ואז להגיד שתעשירו או שתזרעו או שתגאלו, שהיסוד זה מהתפילה של יום כיפור, שמזכירים שם אחרי כל מיני סגנונות. אז אומרים שם את כל, את כל הסדר א"ב. אז הרבי הסביר שזה לא פשט שרוצים לחדש שנה, לצמצם את הברכות רק לעניינים האלה, אלא שעל ידי שמזכירים מילה אחת עם אות של א"ב, אז זה כולל את כל, כל העניינים הטובים שנזכרים באות הזה. אז כשאומרים את כל האותיות של א"ב, זה כאילו כולל את כל מיני הברכות. לוקחים רק אחד בתור דוגמה, אבל זה כולל את כל הברכות שנמצאות בכל הסוגים, בכל הסעיפים, בכל העניינים, ולכן מזכירים את כל הא"ב דווקא, להגיד שזה ממצה את כל מיני השבחים בשלימות. אז זה גם כאן באשרי. אז זה הסיבה שמזכירים את העניין של הולכים הפסוקים על סדר א"ב, להדגיש שמשבחים את הקדוש ברוך הוא בכל האופנים וכל האותיות של הא"ב, כל שלימות השבחים. זה המעלה בעניין של הפרק הזה. כל זה זה על פי פשט העניין, הגמרא. אבל העניין על פי חסידות, על פי חסידות, יש כאן ביאור מאוד יפה בחסידות, יש הרבה מאמרים. בכלל, כשלומדים את האשרי על פי פשט, אז מסתמא הבחורים שמתפללים עם פירוש המילות, סתם לכולם מתפללים פירוש המילות, כאילו כשמסתכלים פירוש המילות של אשרי, אז קצת קשה להבין מה הוא, מה הוא אומר פה. מה זאת אומרת? זה נראה כאילו הרבה פסוקים חוזר על אותו דבר, אותו

06:34 תוכן. פרק של אשרי נראה שהוא מדבר על הרבה פסוקים שהם כאילו אומרים עוד פעם במילים כאלו, במילים כאלה, אבל כאילו אותו תוכן. ארוממך אלוקי המלך. בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד, ככה שכולם בוחרים. כאילו הכל אומר מה שאני משבח ומהלל ומפאר, וכל מיני, כל מיני ביטויים. אבל כאילו זה הכל במילים שונות, אותו תוכן. כלומר, מה? כשרואים את העניינים על פי חסידות, אז בכלל רואים שזה עניין אחר לגמרי. בחסידות כל פסוק זה עולם שלם. אבל קודם כל נסביר את הנקודה הכללית של הפרק על פי חסידות. אחרי זה נראה פרטי. הנקודה הכללית של הפרק על פי חסידות זה שהפרק הזה מדבר על ספירת המלכות. לכן זה מתחיל תהילה לדוד. אנחנו יודעים שדוד המלך הוא היה ספירת המלכות. דוד המלך, שהוא היה מלך, כל עניינו היה ספירת המלכות. זה כשמדברים על השבעה רועים: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף, דוד. דוד הוא השביעי, שזה ספירת המלכות. יש ריבוי עניינים שאנחנו רואים שדוד המלך הוא הנשמה של מלכות. זאת אומרת, הוא היה נשמה. הרי בכלל אנחנו יודעים שמלכות זה ספירה מיוחדת. ספירת המלכות זה בכלל מקור של כל הנבראים. זה ספירת המלכות. מלכות הרי, כמו שנראה בהמשך הפרק, מלכותך מלכות כל עולמים. ספירת המלכות זה מה שמשפיע בכל העולמות, בכל הנבראים, בכל המלאכים. כולם מקבלים מספירת המלכות. אין מלבדה. מלכות הוא המשפיע של כל הנבראים, וזה ההבדל שיש בין מלכות לכל הספירות, שכל שאר הספירות הם מעלות ושבחים של הקדוש ברוך הוא כביכול עם עצמו, גם כן יש להן שייכות לעולם, אבל לא רק. ספירת המלכות, כל עניינה זה העולם. זה כל

08:41 עניין של מלך. מלך, כל עניין שלו זה להנהיג את העם ואת המדינה. אז מלכות זה המקור של כל הנבראים וכל המלאכים וכל ה... כל השורש של בעלי חיים ודומם, כל זה מלכות. אבל בלשון החסידות זה העניין של דבר הוי'. מלכות הרי נקראת דבר הוי'. בדבר הוי' שמים נעשו. מלכות זה פה, כמו שכתוב בפתח אליהו, ספירת המלכות זה עניין של פה. דיבור, כמו מלך שמנהיג את המדינה על ידי ציוויים, גזרות שהוא מדבר בפה ואומר, אז ככה זה נהיה הנוהג של כל המדינה. על דרך זה גם כן זה עניין של ספירת המלכות. זה דבר הוי', בדבר הוי' שמים נעשו, שמזה נבראו כל הנבראים ופרטי הנבראים, כמו שמאריך בשער היחוד והאמונה. זה מגיע לכל העולם, מאיפה פרטי? נשמות ישראל יש להם שייכות מיוחדת עם מלכות, כי הרי ידוע שספירת המלכות נקראת בשם כנסת ישראל. הרי הוא מביא את זה גם בתניא כמה פעמים, שמלכות נקראת כנסת ישראל, שכינה. למה? כי אף על פי שמלכות בכלל הוא מקור לכל הנבראים, אבל בפנימיות עיקר העניין של מלכות זה דווקא מקור הנשמות, שזה מוסבר בחסידות, שמלכות יש בו שני, שני, שני קצוות, שני עניינים שנקראים בלשון החסידות חיצוניות המלכות, פנימיות המלכות. חיצוניות המלכות זה מה שמלכות, דיבור, פה, שמשפיע על הנבראים ועושה את כל הנבראים, מלאכים ודומם וצומח וחי ובריאה. כלומר כל פרטי הנבראים. זה החיצוניות של מלכות, דיבור. יש אבל פנימיות המלכות, על ידי מחשבה, שזה הפנימיות של הדיבור, שזה המקור של הנשמות. כמו שאתה רואה, אומר בתניא, ישראל עלו במחשבה. ההבדל בין ישראל לכל הנבראים: כל הנבראים מגיעים מדיבור של הקדוש ברוך הוא, שזה חיצוניות המלכות, והנשמות מגיעים

10:35 מפנימיות המלכות, שזה העניין של מחשבה. שזה שני בחינות במלכות. על שם זה מלכות נקראת גם כן כנסת ישראל, מצד פנימיות המלכות ומקור הנשמות. ודוד המלך הוא הנשמה הכללית של מלכות. זאת אומרת, דוד המלך הוא היה הבן אדם שהוא גילה את העניין של ספירת המלכות. הוא השלים, הוא תיקן את העניין של מלכות. הוא גילה את זה בעולם. בכלל, הרי ידוע שהצדיקים שנזכרים בתנ"ך, בפרט השבעה רועים שהזכרנו קודם, הם נשמות כלליות, שכל אחד היה מרכבה לספירה מיוחדת וכל אחד המשיך בעולם עניין מיוחד. אברהם אבינו המשיך חסד בעולם. מה זאת אומרת? יש חסד באצילות, אבל מי הוריד את העניין של חסד שיהיה בעולם? הוא היה מרכבה למידת החסד, והוא המשיך בנשמות ישראל את כל העניין של מידת החסד והרחמים. זה אברהם אבינו. כמו שאתה רואה בתניא, שהרחמים ומידת החסד אנחנו יש לנו בירושה מאברהם אבינו. ויצחק, יש לנו את העניין של יראה ופחד, ועל דרך זה כל אחד מהרועים. מדוד המלך יש לנו את העניין של מלכות. אז כל הקשר שלנו עם ספירת המלכות זה מגיע דרך דוד המלך. ולכן דוד המלך כתב את ספר תהילים בכלל, שכל העניין של ספר תהילים בכלל זה קשור עם התהילות ותשבחות של ספירת המלכות. כי באמת השורש של תהילות ותשבחות מגיע מספירת המלכות. למה? מה הקשר בין כל העניין של תהילות ותשבחות עם מלכות? שזה יהיה מובן הפירוש למה הקפיטל מתחיל "תהילה לדוד". תהילה לדוד. כל העניין של תהילות ותשבחות קשור עם מלכות דווקא. מה הקשר בין מלכות לתהילות? אז ההסבר הוא בקיצור נקודת הביאור שהיה גם בסדר. מה פירוש תהילות ותשבחות? העניין של תהילות ותשבחות זה כמו אצל בן אדם שהוא

12:36 מנגן, שר, מנגן, מהלל ומשבח. מה התוכן של ניגון, של שיר? התוכן של ניגון זה שהנפש יש לה צימאון להתעלות. זה פשוט. אדם, יש... למה שרים ניגונים? מה המטרה של ניגון? אז ניגון זה לפעול איזושהי העלאת הנפש, זה גורם בנפש. יש שני סוגים של ניגון. יש ניגונים שפועלים העלאה ויש ניגונים שפועלים המשכה. יש שני הדברים. יש סוג של ניגונים שהמטרה שלהם זה לרומם את הנפש. אדם שר את הניגון, נהיה לו קל על הנפש, נהיה לו צימאון, נהיה לו געגועים. לכן יש הרבה ניגוני חב"ד שנקראים ניגוני געגועים. זה ניגונים שמעוררים את הנפש לרצות לצאת מהמצב שלו ולהתעלות. לעילוי זה יש גם עוד סוג של ניגונים, כמו ניגוני שמחה, ניגונים של ההפך. ניגונים שעניינם זה להוריד, להמשיך עניינים מלמעלה למטה, להמשיך אלוקות. שוב, תנועה של רצוא ושוב. הרי ידוע מה שהרבי מסביר, הניגון של ברכת כהנים ששרים הכהנים בברכת כהנים, שזה ניגון שכולל את שתי התנועות שיש בניגון. כן, כל הניגון של ברכת כהנים זה שתי תנועות. תנועה אחת זה איי איי איי איי איי איי. זה עניין של העלאה, רצוא. והתנועה השנייה זה איי איי איי איי איי איי איי. זה שתי התנועות האלו. זה כל הנגינה. כן, שהנגינה יש בזה תנועה. יש ניגונים שעולים, גורמים לנפש לרצות לצאת, ויש ניגונים שעניינם זה להמשיך, כאילו להוריד את כל האוצרות וכל הגילויים ואת כל ההמשכות שלמעלה, להוריד אותם למטה. ויש ניגונים שכוללים שני הדברים. ניגון אמיתי יש לו גם רצוא וגם שוב. לכן יש הרבה ניגוני חב"ד שיש להם חלק של מרירות וחלק של שמחה. זה כאילו שתי תנועות שיש

14:33 בניגונים, ניגונים להעלות, להמשיך. ספירת המלכות הוא המקור של הנגינה. כל העניין של נגינה ושירה זה ספירת המלכות. לכן תהילה לדוד. לכן כל העניין של תהילות ותפילות קשור דווקא עם דוד המלך. למה? לפי מה שהסברנו קודם, מכיוון שספירת המלכות הוא המקור של הנגינה, וזה החילוק שיש בין כל הספירות. ספירת המלכות, של כל הספירות, מלכות רגליה יורדות, מה שנקרא רגליה יורדות למטה. מלכות נמצאת בתנועה של ירידה והשפלה. להתעסק עם הנבראים, לברוא את הנבראים וכולי וכולי. זאת אומרת שמתוך ספירת המלכות נעשה עניין של מציאות. אין מלך בלא עם. עם מלשון, כמו שהרבי מסביר בתניא, שעם מלשון גחלים עוממות, שזה בלי חיות, בלי אור, בלי אלוקות, שזה מראה על פירוד והעלם. ספירת המלכות זה גדר של העלם, גדר של ריחוק. מה שאין כן שאר הספירות זה גדר של קירוב, גדר של דבקות. הספירות כאלה. זה ההבדל בין כל הספירות. כל הספירות הם בקירוב לאלוקות, ספירת המלכות בריחוק מאלוקות. לכן זה דיבור גם בנפש. כן, כוח הדיבור זה כוח של ריחוק, כוח שנבדל מהנפש ויוצא לזולת. ולכן בגלל שספירת המלכות הוא ספירה שהוא נמצא במעמד של ריחוק והבדלה וירידה, אז לכן יש לו את התהילה, את התהילות ותשבחות, עניין השירה, שהוא רוצה לצאת מהמציאות שלו, להתעלות. הוא רוצה כל הזמן. ספירת המלכות עומד בתנועה של העלאה, הוא רוצה לעלות ולהתקרב לאלוקות, לא להיות במצב של ריחוק, לא להיות במצב של ירידה והשפלה. להפך, להתקרב לאלוקות, להתעלות. זה השורש שלו. שהרי ידוע ששורש המלכות זה מאוד גבוה, אף על פי שפה המלכות ירד יותר נמוך. אז אדרבה, כל הירוד יותר למטה, יש לו, מלכות שהוא הדרגה

16:36 יותר נמוכה, בשורש הוא באמת גבוה, מהשורש הכי גבוה. אבל זה לא בגילוי, זה בהעלם. אז המלכות מנגן ומשורר, שהוא רוצה להתעלות. זה בדיוק עכשיו הבאנו בבוסריאני שלמדו פה בישיבה, אומרים עכשיו גם הוא מדבר על הנקודה של גמץ. כלומר, עשו מזה הרבה במאמר, כל העניין הזה. אז ממילא דוד המלך הוא משורר ומנגן. זה השירה של מלכות, שמלכות רוצה להתעלות לשורש, מכיוון להתקרב למקור, לא להיות בגילוי. להפך, להתעלות. ולאידך גיסא, לא רצוא בלי שוב. להפך, המטרה זה אחרי זה להמשיך את זה לתחתונים. אחרי העלאה מגיע המשכה, להוריד אלוקות, להוריד את כל השורש, לגלות מלכות כפי שורשיה. ולא שיישאר שמה למעלה, אלא להפך. התכלית זה לא העלאה אלא המשכה לתחתונים, שוב, להמשיך את כל הגילויים העליונים האלה ולהוריד את זה, שזה יהיה בגילוי למטה. וזה כמובן זה לא רק עניין באצילות. הכוונה בעיקר זה כאן למטה בבי"ע. זאת אומרת, הפעולה הזאת של השירה וזמרה שדוד המלך גילה, זה פעל גם כן. זה בעיקר זה בשביל לפעול אצלנו, הן ברגע הנבראים והן ברגע הנמשכות ונגיע אל השמש. זה העניין של עבודת התפילה. עבודת התפילה זה עניין של ספירת המלכות. זה התפילה, המנגינה של מלכות כפי שזה בא לשם. כמו שמלכות עומדת, יש לה שתי התנועות, שמלכות רוצה להתעלות לשורש שלה ואחרי זה להוריד את זה כאן למטה. מזה נהיה גם כן בנפש שני העניינים בתפילה. שבתפילה יש את סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. שבעבודת התפילה יהודי עומד בשירה, הוא רוצה לצאת מהישות והארציות והגשמיות ולהתקרב לאלוקות. להתקרב, להידבק. זה העניין של עבודת התפילה. תפילה לשון התחברות, להתחבר לאלוקות בדרך העלאה מלמטה למעלה. עשו

18:34 סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. אבל מצד שני המטרה של התפילה זה שאחרי כל העלאה יהיה המשכה למטה, עם מלאכי אלוקים עולים ויורדים, לא להישאר רק בעולים, אלא אחרי זה יורדים. להוריד את השפע, להוריד את כל האלוקות שבן אדם התקשר בתפילה ולהמשיך את זה אחר כך לכל היום. רק ברכה שתהיה ניכרת בעולם, שיהיה גילוי אלוקות בעולם. זה כל הנקודה של עבודת התפילה, ועל דרך זה גם כן נגיע לכל הנבראים. מה שידוע שיש מדרש שנקרא מדרש פרק שירה, שזה ה-ה-הכל נבראים, כתוב שמה פסוקים, שכל נברא שר, הנברא הזה שר פסוק כזה, הנברא הזה שר פסוק כזה. כל נברא שר פסוק מיוחד. אז שם מוזכר העניין של מה קש, מה זאת אומרת? זה גם כן פרק שירה. זה היסוד של פרק שירה, זה מדוד המלך. למה? הרי כתוב בהתחלת פרק שירה, מובא הסיפור דוד המלך שהלך לנהר וראה צפרדע. ו-ו-דוד המלך היה משורר לקדוש ברוך הוא וקיבל קצת גאווה מזה שהוא יש לו את הכוח הזה לשיר ולזמר. ואז הצפרדע אמר לו: כל השירים שאתה משורר ומזמר, זה לא מגיע ל... פעם אחת שאני עושה קווא קווא, זה יותר גבוה מכל השירים שלך. כך כתוב כל הסיפור שם במדרש פרק שירה. אגב, אז העניין של פרק שירה מה זה? אותו דבר. פרק שירה זה שהנבראים יש להם גם כן תפילה. יש להם גם כן את העניין הזה שהם מנגנים בתנועה של העלאה, שזה מה שהנבראים יש להם רצון להתעלות למעלה, ויש להם גם כן שוב להמשיך את האלוקות כאן למטה, שזה קשור עם המלאכים וכל מיני עניינים בסדר שמובא, אבל אין כאן המקום

20:22 להאריך בזה. אנחנו לא אומרים עכשיו פרק שירה, זה רק כדי להסביר את הנקודה של תהילה לדוד. ולכן דוד המלך הוא בכלל היסוד של כל התפילה. למה? כי דוד המלך, התפילה זה מלכות, ומלכות עניינה זה תפילה. ומה העניין של מלכות תפילה? זה מה שהסברנו, כיוון שמלכות יש לה את הדבר הזה שהוא בריחוק, הוא נמצא במצב של ריחוק וירידה לעולם. לכן יש אצל מלכות העניין של תפילה, שהוא רוצה להתחבר עם הספירות שלמעלה, עוד יותר להתחבר עם שורשה של המלכות, שזה ספירת כתר דלעילא, שעיקר המלכות זה... ולהיפך גיסא, הוא רוצה להמשיך את הכל גם כן כאן למטה. ולכן תפילה, דוד המלך, זה מקור כל העניין. דוד המלך, ספירה של מלכות, זה המקור לכל העניין של עבודת התפילה. יש לקשר זה גם כן בקפיטל של הרבי של השנה הזאת, בסדר, מובא. בכל המאמרים תמיד שמביאים את העניין הזה של מלכות דוד, העניין של עבודת התפילה, מביאים את הפסוק שכתוב בקפיטל ק"ט, שדוד אומר את הלשון שמה: "ואני תפילה". כן, ולא זכרתי על כל גויים, "ואני תפילה". מה זה "ואני תפילה"? לא מתאים הלשון "ואני תפילה". ואני מתפלל, ואני תפילה. תפילה זה שם העצם. אז "ואני" צריך להיות, ואני פועל. אני מתפלל, לא אני תפילה. אז הביאור בזה שזה הפשט. אני הולך על דוד המלך שהוא אומר את התהילים. כן, גם "אני" זה ספירה של מלכות, נקרא בשם אני, הן מצד שאני זה ישות. זה מורה על מלכות שיש לו את העניין של מלכות, ישות. לכן הוא יכול להגיד אני. וגם כיוון שאני זה... שזה מלכות, יש לו את ה... בגו יו אני. אבל פשוט זה

22:08 שם מיותר. אגב, עוד אם אני אומר אני דוד המלך תפילה. לא שאני מתפלל, אלא אני תפילה. זאת אומרת המהות שלי זה תפילה. המהות של דוד המלך זה עניינו. עניינו של דוד המלך זה עניין העבודה, עניין התפילה. כי תפילה זה השתוקקות. זה עניין של מלכות. מלכות זה עניין שהוא, הוא עומד כל הזמן בתנועה של תפילה והשתוקקות, להיתלות בקב"ה, שורש, ולהמשיך את האלוקות גם למטה. ולכן העניין של תהילה לדוד זה היסוד של כל פרק שירה. סתם, עוד מדברים על פרק שירה. יש לנו זמן? מדברים על פרק שירה, אז סתם עוד יפה. יש ר' ויטל[?] הרבי. ר' ויטל[?] הרבי, אומרים שפעם היה איזה חסיד של ר' ויטל[?] הרבי ולימד אותו הרבה חסידות. הוא היה משכיל מאוד גדול. הוא אמר הרבה חסידות, הרבה עניינים עמוקים ומיליוני חסידות. אבל ר' ויטל[?] הרבי, ר' ויטל[?] הרבי היה משפיע עוד לפני שהיה הרבי. הוא היה ממונה מטעם אדמו"ר הריי"צ להיות המשפיע של אנגליה. אז הוא היה מדבר איתו חסידות. הוא ראה שהאברך לוקח רק את ההשכלה וחסר לו עבודה. הוא מאוד קר, היה מאוד קר ויושב, והכל אצלו היה סתום. לא, לא, זה לא ניכר כאן, כאן זה לא נראה את העבודה. פעם לפרווה אני מתכוון לקחת קצת משקה. אז ר' ויטל[?] הרבי אמר לו פעם, אברך, אמר לו: כתוב בפרק שירה, כתוב שחמור, מה השיר של חמור? "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש". זה הפסוק שהחמור אומר. והגמרא אומרת שחמור בתקופת תמוז קריר ליה. שאפילו בתמוז, שכולם חם, חמור תמיד קר לו. זה, זה ההגדרה של חמור. הוא אומר "לך ה' הגדולה" כזה פסוק, הוא מתבונן

24:03 בכזה פסוק היה צריך חמור, היה צריך להיות חם, לרקוד ולהיות חם ולהיות רותח. אבל זה, זה הפשט חמור. הוא אומר "לכה אהבה יקדימו", מתבונן בכל זה והוא נשאר חמור, נשאר, נשאר קר. זה הגדרה של חמור. זה היה בוש. רבי תלמידי רבי אמר פעם להתווכח קצת, לעורר לו, לעורר בו קצת את הנשמה. לגיל גילנו אז היסוד הזה זה העניין של כל הקפיטל אשרי, כל הקפיטל אשרי. לפי שיטה זה מה שספירת המלכות. זאת אומרת, העניין של הקפיטל הזה. יש בזה, לפי מה שהסברנו, יש בזה שלוש נקודות. כל הקפיטל הזה זה מה שמלכות דוד המלך זה גילוי ספירת המלכות. מה שמלכות משבח. זאת אומרת, העניין של ספירת המלכות, שהוא מול כל הבריות עומד ומשבח ואומר כל מיני דברים בקשר, בקשר לעניין של מלכות. לכן כל אשרי מדבר על ספירת המלכות וכל מיני פעולות שמלכות עושה, ואיך שמלכות מתקשר עם העניינים שיותר למעלה ממלכות. זה מצד אחד. מצד שני, מה שנגיע יותר לעבודה, שזה מתבטא בעבודה, יש עוד של כל הקפיטל הזה. זה מה שהנשמה, שהנשמה מקבלת ממלכות, כל ישראל בני מלכים, כנסת ישראל, ספירת המלכות, שזה מתבטא בנשמה. איך כל העניינים האלה, כל הפסוקים האלה מתגלה בעניין של עבודת הנשמות, שהרי מקבלים ממלכות, וממילא יש בהם גם כן את כל הפסוקים האלה. ובסוף הייתי יותר ויותר רחב, יותר כללי. זה גם לא רק מגיע לנשמה, אלא גם זה מגיע לפרטי הנבראים. לא רק זה, כי הרי כל הנבראים מקבלים ממלכות, אז יש בהם כולם את כל זה. אז לכן אם תסתכלו טוב בקפיטל הזה, אז תראו שיש חלקים בפרק, בקפיטל, שמדבר על ספירת המלכות עצמו, על

25:51 התפקידים של מלכות עצמו. יש חלקים בקפיטל שמדבר ומגיע אליהם מלכים. כן, כל מיני עניינים מה שקורה עם המלכים, הנשמה והלומד. ויש גם כן חלקים שמדבר על בעלי חיים ודברים וזה. ויש גם חלקים מיוחדים שמדבר על ישות ישראל, כי זה כל פרטי הנבראים שמקבלים את החיים שלהם ממלכות. אז אמנם יש בהם כולם את כל העניין של תפילה, ושהם רוצים להתעלות לאלוקות וגם כן להמשיך אלוקות למטה. ולפי זה מובן הפסוק הראשון שאומר: "תהילה לדוד, ארוממך אלוקי המלך ואברכה שמך לעולם ועד". שבפסוק הזה יש באמת, שזה הפסוק הראשון של הזה, של אשרי, יש בזה שתי התנועות האלה. ארוממך אלוקי המלך, ארוממך זה מלשון רוממות, רוממות זה עניין של הלוך מלמטה למעלה. אז ארוממך אלוקי המלך זה רוממות, להרים את התנועה של רוממות, להרים את אלוקי המלך, ספירת המלכות, לשורשה ומקורה. לאידך גיסא, ואברכה שמך, ואברכה, ברכה מלשון המשכה, ואברכה. זה שתי התנועות. מצד אחד ארוממך אלוקי המלך, רוממות המלכות, לקשר את המלכות עם השורש, ומצד שני ואברכה, להוריד ולהמשיך את השם, שזה גם כן הולך על ספירת המלכות, מלכות בשם מלך נגלה לעולמו, ולהוריד את המלכות כאן למטה לעולם.