ביאורי התפלה - אשרי - חלק ג

00:00 דובר 1 מה שמתחיל עיקר העניין של פסוקי דזמרה. היה כאן שיעור מכמה שנים עם הרש"ב. אה? זה היה הרש"ב. אולי היה לך תענוג. היה הרש"ב ולמדנו. אולי נגיד נקודה על י"ב וגם על י"ב. אה, פסוקי דזמרה זה מה שהחכמים תיקנו שצריך להיות קודם לתפילה. עכשיו אומרים: לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל. שאדם צריך, קודם כול, לפני שהוא אומר שמונה עשרה והולך לבקש מהקדוש ברוך הוא, צריך לסדר שבחו של מקום. זאת אומרת, קודם כול צריכים להלל ולשבח לקדוש ברוך הוא, ואחר כך מגיעה התפילה, שהתפילה זה בקשת צרכיו. העניין הזה מבואר בחסידות, והצמח צדק מסביר את זה במצוות הלל בדרך מצותיך, ומוזכר גם כן בעוד מקומות, בכמה מקומות בחסידות. הנקודה: למה הקדוש ברוך הוא צריך את השבחים שלנו? ובעיקר, מה זה, הקדוש ברוך הוא צריך לשמוע את השבחים שלנו? מה זה עוזר? אז בקיצור, הנקודה, כפי שמובא בחסידות, שהעניין של השבחים זה כדי לעורר מההעלם אל הגילוי. הקדוש ברוך הוא הרי יש לו את כל המוחין וכל המידות והכול, יש לו את זה בתכלית השלימות. ״איהו שלימותא דכולא״, אז הוא כולל את כל מיני השלימות, אבל כל הדברים נמצאים אצל הקדוש ברוך הוא בהעלם. לא סתם בהעלם, בתכלית ההעלם. מה שנקרא בלשון הקבלה, בלשון החסידות, עשר הספירות הגנוזות. זאת אומרת שזה נמצא, באיזשהו אופן, גנוזות, זה נמצא בהעלם. ובעת התפילה אנחנו רוצים שכל המידות האלו יפעלו פעולה, שיבוא מזה פעולה בעולם הזה הגשמי. שמידת חסד תתגלה לעשות חסד גם בעולם הזה. כל מידה ומידה שיפעל את העניין שצריך לפעול. וממילא, כדי לעורר את המידות של שמונה עשרה, שאז מתפללים ומבקשים בקשות צרכיו על

02:09 דובר 1 כל עניין ועניין, אז קודם כול ״יסדר שבחו של מקום״. על ידי זה שמשבחים את הקדוש ברוך הוא, אז זה מעורר. הכוח של השבחים זה שזה שבחים, עניין של הלל, לכן זה נקרא בלשון הלל. הלל מלשון גילוי, מלשון ״יהל אור״ ו״בהלו נרו עלי ראשי״. הלל, כל העניין של הלל זה מלשון גילוי. אז זה פירוש הלל, לגלות. זה לקחת את העניינים של מידות, הארות של הקדוש ברוך הוא, שנמצא בהעלם, באיזשהו אופן גנוז, ולהוריד את זה מההעלם אל הגילוי. כבר זה מציג את המשל, כמו אצל בן אדם שיש לו ילד ורוצים לעורר את הילד שיהיה לו חוכמה, למשל על ידי זה שאומרים לילד שהוא ילד חכם. אומרים לו את זה הרבה פעמים, אז על ידי זה מגלים אצלו את החוכמה. ולפעמים יכול להיות אפילו שהוא, אפילו יכול להיות שהוא לא כל כך חכם, אבל יודעים שבעצם הנפש יש לו מידת החוכמה. על ידי שמשבחים אותו בעניין, מגלים את זה, את המידה של חוכמה או את מידת החסד. על ידי שאומרים לו את זה, זה מתגלה. ממילא, על ידי זה גם כן מגיע למעלה, מגיע לנקודה שעל ידי השבחים גורמים את העניינים האלה להתגלות. זה הפשט במאמר חז״ל ״לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל״. ולהגיע לשבחו של מקום יש הרבה פרטים בשבחו של מקום. לפעמים זה מדובר על השלוש ברכות הראשונות של שמונה עשרה, שזה גם כן נקרא שבחו של מקום, ולפעמים מדברים על זה גם על החלקים שלפני זה, ובעיקר העניין של פסוקי דזמרה. העניין של פסוקי דזמרה, הגמרא קוראת לזה בשם הלל. הגמרא אומרת: ״אמר רבי יוסי, יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום״. הגמרא אומרת,

03:56 דובר 1 כך הגמרא אומרת שרבי יוסי אמר שהלוואי שאני אהיה מאלו שגומרים הלל בכל יום. זאת אומרת שהוא נתן לזה שבח מיוחד, גומרים הלל בכל יום. אז הגמרא שואלת, אם הלל, הרי אסור להגיד הלל בכל יום. הרי כתוב במקום אחר שאומרים הלל בכל יום, אז כבר נקרא... שמתכוונים להלל, הלל הגדול? ההלל שאומרים בראש חודש, בחג, ביום... אז הגמרא אומרת, אבל כתוב שאסור להגיד הלל בכל יום. האומר הלל בכל יום, כי הרי זה כתוב שמה, אה? תגיד לי קודם.

04:32 דובר 2 מגדף, לא?

04:34 דובר 1 אה? מחרף ומגדף. כן, אז ממילא זה הרי אסור. אז כאן איך אומר ״יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום״? אז הגמרא מתרצת שמדובר על שני דברים שונים. יש הלל הגדול, וזה על ניסים. וזה הלל שצריכים להגיד רק בימים מיוחדים שיש ניסים ונפלאות. ויש את ההלל שקורא פסוקי דזמרה, או שהגמרא קוראת לזה תהילה לדוד, שזה מה שאנחנו אומרים עכשיו, אשרי. אז פסוקי דזמרה זה נקרא הלל שאומרים בכל יום. והאומר הלל בכל יום, אז אדרבה, צריך להיות הלל בכל יום, ״יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום״. ואדרבה, הגמרא אומרת: כל האומר תהילה לדוד שלוש פעמים בכל יום, יש חלק... לא יודע בדיוק הלשון. בן אדם שאומר תהילה לדוד שלוש פעמים בכל יום, אז זה מובטח לו שהוא בן העולם הבא. וזה העניין שאנחנו אומרים אשרי שלוש פעמים ביום. אומרים את זה בשחרית שתי פעמים, פעם באמצע התפילה ופעם אחרי התפילה, אחרי שמונה עשרה. ויש את האשרי שאומרים במנחה. והסיבה שאומרים שלוש פעמים אשרי בכל יום זה כנגד הג׳... וכנגד הג׳ תפילות, שחרית, מנחה וערבית. אם תשאלו למה לא אומרים את זה בערבית, למה אומרים ככה פעמיים בשחרית ולא אומרים פעם אחת בשחרית, פעם במנחה ופעם בערבית? אז זה מוסבר. מוסבר כי... מסביר את זה גם כן באחד המאמרים, שכיוון שבערבית זה זמן של חושך, זמן של גבורות, זמן של דינים, אז ממילא אז לא יכולים להגיד אשרי. אשרי זה... שאי אפשר להגיד את זה בזמן של לילה. לילה זה זמן של דין. אז ממילא אשרי זה עניין של חסד, ולא יכולים להגיד את זה באותו זמן.

06:18 דובר 1 אז לכן עשו את זה יחד עם שחרית. לכן בשחרית אומרים פעמיים, פעם בשביל שחרית ופעם בשביל להשלים את העניין של הערבית. אבל על כל פנים, אז הגמרא אומרת תהילה לדוד שאומרים בכל יום, זה כנגד הג' תפילות וכנגד הג'... ומי שאומר את זה כל יום זה עניין מאוד גדול. עכשיו, נגיע לפסוקי דזמרה. נראה לי זה ידוע, אנחנו רואים כבר הרבה סיפורים בהרבה מאמרים. למה קוראים לזה פסוקי דזמרה? על כל פנים, בקיצור קוראים לזה פסוקי דזמרה. אז הפשט של פסוקי דזמרה זה מלשון זמר ושיר, עניין של זמרה. אבל יש גם כן את הביאור בחסידות שזמרה זה מלשון זמר עריצים, שחותכים. זמרה מלשון לחתוך, לזמר עריצים. עריצים זה קוצים וצריכים לחתוך את הקוצים. אז זה נקרא לזמר עריצים. מה פירוש לחתוך קוצים? על מה מדובר פה? בחסידות מוסבר שכל העניין של עבודה זה התפילה. בכלל, במיוחד העבודה של פסוקי דזמרה, זה הרי העבודה של נפש הבהמית, שאז זה הזמן שבן אדם מסביר ומשכנע ומתבונן בעניין של גדולת הוי' לעורר בנפש הבהמית, שהוא יצר החומרי שלו, הגשמיות החייתית, ושיהיה לו יצר אלוקי שיעזור להתקרב לאלוקות. זה העניין של פסוקי דזמרה. בלשון החסידות זה נקרא חקיקה מבחוץ. בפסוקי דזמרה עושים את החקיקה. לוקחים את הכלי, נפש הבהמית, ועושים אותו כלי לאלוקות. זה כמו שאתה לוקח עץ. אתה רוצה לעשות מהעץ כלי, אז קודם כול אתה צריך לחתוך מבחוץ כמה אתה רוצה מהעץ בשביל הכלי. יש הבדל בין חתיכת עץ בשביל לעשות שולחן, צריכים עץ גדול, או עץ בשביל לעשות כיס-- צלחת. אז בשביל זה מספיק עץ קטן, עץ קטן. אז קודם כול צריך חקיקה מבחוץ להבדיל את העץ

08:18 דובר 1 מכל שאר החלקים שלא נוגעים לעץ. לכן אתה צריך חקיקה מבפנים, שזה לעשות אותו כלי מה שאתה רוצה לעשות מהכלי. וזה ההבדל בין פסוקי דזמרה לעריצים. פסוקי דזמרה זה חקיקה מבחוץ. זאת אומרת, בעבודה של פסוקי דזמרה זה לעשות שהנפש הבהמית תצא מהבוץ, מהחומריות של העולם, כן? שזה החקיקה מבחוץ, לחתוך אותו מהעניינים הלא טובים, ולכן זה נקרא גם כן פסוקי דזמרה, מלשון לזמר עריצים. עריצים זה הקוצים. הקוצים זה המחשבות זרות והדברים בטלים והלשונות, כל הדברים הלא טובים שחוזרים כמו קוצים לנשמה. מה זה קוצים? קוצים זה, אתה מבין, יש בשדה, כן? בשדה גדלים פירות, ירקות, אז גדלים גם כן קוצים. זה נקרא בקסטז'אנו, קוראים לזה ז'וז'וס או כן, כל מיני דברים כאלה. אני לא זוכר איך אומרים את זה באנגלית. זה מה שגדל בשדה, דברים כאלה שרק מקלקלים. תורן זה התרגום של קוצים. אבל כן, השם הכולל זה לא רק קוצים, זה כל מיני דברים שגדלים בלי ש-- ואף אחד לא הזמין אותם. הם גדלים שם ומה שהם עושים זה רק שהם מוציאים את הלחלוחית, את הכוח של האדמה, וזה מקלקל את הפירות. לכן צריכים כל הזמן להוציא ולהוציא, לחתוך את העריצים ואת הקוצים האלה. אז זה ההבדל. זה גם כן בעבודה של לשון הרע, דיבורים רעים שאדם מדבר בתפילה. כל הדברים האלה זה עושה שלנפש האלוקית לא יהיה כוח להתרכז בתפילה ויהיה לו חיץ לאלוקות. אז העבודה של פסוקי דזמרה זה לזמר עריצים, על ידי הזמרה ועל ידי השירה ועל ידי השבחים ותפארת שאומרים בפסוקי דזמרה, על ידי זה מתרוממים, יוצאים מהחול ומהבוץ, וזה מה שחותך את כל העניינים הלא טובים של הנפש

10:16 דובר 1 הבהמית, ולכן זה נקרא בשם פסוקי דזמרה. עוד עניין גם כן, כבר מדברים על העניין של יחידות, אז זה גם כן קשור עם הפירוש הפשוט של המילה זמרה. מה זמרה? הגמרא אומרת שזמרה זה בכלי. יש שירה ויש זמרה. מה ההבדל בין שירה לזמרה? שירה זה בפה. זמרה זה בכלי. זה ההבדל בגשמיות. אדם שר שירה, זה אין שירה אלא בפה, וזמרה זה רק בכלי. כלי זמר, מה שנקרא כלי זמר, הכלי זמר, הכלים שמשתמשים כדי לנגן. אז כל הדברים בגשמיות מתיישבים ברוחניות. זאת אומרת, מה ההבדל בין שירה בפה לזמרה בכלי? שירה בפה זה שהשיר יוצא מהנשמה. אדם שר עם הפה, זאת אומרת מהרגש הלב שר, הוא שר את השיר. הפה זה מגלה את מה שיש בנשמה. מה שאין כן כלי, הכלי זה דומם. הכלי זה אתה לוקח עץ, אתה לוקח חוטים, אתה לוקח ממה שעושים את הכלי זמר, עור ומים וכל מיני דברים שעם זה עושים את הכלי ועם זה אתה מנגן. אז הכלי זה דבר שמבחוץ, דומם, שעל ידי זה שאתה מסדר את זה, מתקן את זה, אז נהיה כלי בשביל לזמר. בכלל זה ההבדל בין נפש האלוקית לנפש הבהמית. הנפש האלוקית, אצלו זה שירה. הוא שר. זאת אומרת הוא עצמו זה שירה של הנשמה, של הנשמה. יש לה תיקון לאלוקות, זה קטע של שירה. הנפש הבהמית זה כמו כלי. זאת אומרת הוא דבר, הוא עצמו אין לו שייכות לאלוקות. הוא דומם, הוא חומרי וגשמי, אבל על ידי שעובדים איתו בתפילה וכשאנחנו מזככים אותו, אז גם הוא מזמר. לכן עצם הנשמה נקרא שירה, ונפש הבהמה גמורה. כן, עצם הנשמה נקרא שירה, על זה שיש שירה של הנשמה, שירה של המלאכים.

12:08 דובר 1 זה נקרא בשם שירה, מה שאין כן פסוקי דזמרה נקרא בשם זמרה כי זה קשור עם הנפש הבהמית. הכוונה עם זה, הכללי, זה נקודה כללית להבין מה העניין של פסוקי דזמרה בחסידות. לרומם את הנפש הבהמית ולעורר אצלו אהבת אלוקות, שירצה לצאת מהפירוד הגשמי וירצה להתקרב לאלוקות. נגיע לפסוקי דזמרה גופא. אז עיקר העניין של פסוקי דזמרה זה השישה קפיטל'ך שאומרים מאשרי תהילה לדוד עד כל הנשמה. על פי הלכה זה השש קפיטל'ך האלה שמגיעים בסוף תהילים, ומתחיל באשרי ונגמר בכל הנשמה. זה עיקר פסוקי דזמרה. ככה לדעתי הגמרא. רק שאחר כך במשך הדורות באו התנאים, האמוראים, אחר כך הגאונים, וכל מיני זמנים הוסיפו עוד חלקים ועוד חלקים ועוד חלקים. אבל השורש, היסוד, כשנתנו את העניין של פסוקי דזמרה, זה התחיל עם העניין של הקפיטל'ך האלה, מתהילה לדוד עד העניין של כל הנשמה, כי זה עיקר פסוקי דזמרה. וזה גופא, אז השישה קפיטל'ך האלה, כל קפיטל מדבר על עניין מסוים, נקודה מסוימת בתיקון שמעורר אצל הבן אדם את הגעגועים. אבל בזה גופא, הקפיטל הראשון, אשרי תהילה לדוד, זה כאילו כלל, כאילו להגיד שכל שאר הקפיטל'ך מדברים על נקודות פרטיות ושבחים של הקדוש ברוך הוא, כמו שנראה בהמשך. כן, פרק אחד מדבר על, על השפע הגשמי. פרק אחד מדבר על כל הפרטים. כל פרק מדבר על עניין מסוים, אבל מה שאין כן אשרי זה קפיטל כללי שמדבר על כלל העניין של ההילול והזמר והשבח שאנחנו משבחים את הקדוש ברוך הוא. יהי כבוד זה הקדמה. יהי כבוד הרי זה לא קפיטל. יהי כבוד זה כמה וכמה פסוקים שנמצא בכמה וכמה מקומות. יש כאן למטה במראי מקומות, מי שרוצה לבדוק איפה זה נמצא. אבל יהי כבוד זה, זה כל

14:16 דובר 1 מיני פסוקים מלוכדים מכמה וכמה מקומות. יהי כבוד זה נחשב כאילו הקדמה של פסוקי דזמרה, משהו בצורת הקדמה כזאת. ביהי כבוד כתוב שזה בכלל הנוסח, יהי כבוד נוסף אחר כך. לא יודע בדיוק אם זה היה בזמן הש"ס או אחרי זמן הש"ס, בזמן הגאונים. ומה שיש ביהי כבוד, יש עשרים ואחת פעמים שם הוי"ה. אני לא ספרתי את זה, אבל כך כתוב שיש עשרים ואחת פעמים שם הוי"ה ביהי כבוד, שזה כנגד עשרים ואחד פסוקים שיש באשרי. זאת אומרת שיש קשר בין הפסוקים, הפרק יהי כבוד, לפרק אשרי, שבשניהם ישנם עשרים ואחד פסוקים. עשרים ואחת זה גימטריה של שם אהיה. מה שכתוב בפרשת שמות, אהיה אשר אהיה, שזה השם בגימטריה עשרים ואחת. עשרים ואחת גם כן גימטריה ודאי. ודאי זה היפך העניין של עמלק. עמלק זה גימטריה ספק. וודאי זה היפך העניין של עמלק, עניין של קדושה. שמה זה ספק, שמה הכל בוודאי. ודאי שמו כן תהלתו. מה שאומרים בראש השנה, בתפילה, ודאי שמו כן תהלתו, מתכוונים לשם אהיה. זה הפירוש. ודאי שמו זה הולך על השם אהיה, שגימטריה ודאי. ולכן אם נעשה חשבון של אהיה פעמים אהיה, עשרים ואחת כפול עשרים ואחת, זה יוצא בגימטריה אמת, שזה העניין של השם של הקדוש ברוך הוא אמת, שזה אהיה אשר אהיה. זאת אומרת עשרים ואחת פעמים עשרים ואחת. אז יש עשרים ואחת פעמים הוי"ה ביהי כבוד ועשרים ואחד פסוקים גם כן באשרי, שזה, שזה קובע את העניין של אהיה אשר אהיה, שזה העניין של אמת. יש סיפור, יש סיפור מהצמח צדק, שהיה אומר הצמח צדק, שכשהצמח צדק לא רצה לקבל את הנשיאות והיה אז כל מיני עניינים, ומי יהיה רבי? החסידים רצו שהצמח צדק יהיה רבי, ואז

16:23 דובר 1 נסעו קבוצה של חסידים יחד עם הרבי מקומארנו. והחסידים נסעו אז לרוז'ינר, נסעו אז לחצרו של הרוז'ינר. והרוז'ינר היה אז מעין אה... הוא היה נכד של המגיד ממזריטש, והיה קשר מאוד טוב בין הרוז'ינר לבין הצמח צדק. יש כמה וכמה סיפורים ביניהם. רציתי כאן לספר כמה סיפורים, גם, ורק בגלל הפרט הזה שמדברים כאן על העניין של, של, של העניין של אהיה, אז מסופר שהחסידים היו אצל הרוז'ינר, וגם שם יש כמה וכמה סיפורים מה היה כשהיו אצל הרוז'ינר. אבל אחד מהסיפורים זה שהם באו כדי לבקש מהרוז'ינר שייתן להם עצה, מוח, דעת, או איזשהו, איזשהו דרך לפעול שהצמח צדק יקבל את הנשיאות. אז מסופר שבזמן ה-, בזמן הסעודה של שלוש סעודות, אז הרוז'ינר אמר אז שכשבני ישראל היו צריכים לצאת ממצרים, אז משה רבנו אמר לקדוש ברוך הוא: "ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם?" כן? שמשה רבנו שאל מה יהיה, מה השם של הקדוש ברוך הוא? אז הקדוש ברוך הוא אמר לו "אהיה אשר אהיה". זה היה השם שלו. כן? אז הרוז'ינר הסביר שהשאלה של משה רבנו הייתה איך בני ישראל יחזיקו מעמד בגלות. הגלות, אחרי ש... גדול בגלות, הלא זה סתם. מה יחזיק את בני ישראל בזמן הגלות? אז משה רבנו אמר להם שאהיה אשר אהיה. אז הוא אמר שאהיה, בגלל אשר אהיה זה עשרים ואחד, גימטריה עשרים ואחד. עשרים ואחד פעמים עשרים ואחד זה גימטריה ארבע מאות ארבעים ואחד, שזה ראשי תיבות א.מ.ת, אותיות א.מ.ת. וא.מ.ת זה ראשי תיבות תירס בן אחם עיר. כן? אז ממילא תחזרו והצמח צדק יקבל את הנשיאות. ככה מסופר הסיפור. כן? ואכן זאת אומרת שה-,

18:14 דובר 1 שהעניין של של של תורת החסידות, תורת בן אחן[?], שזה הפירוש של הצמח צדק, אז היה היה נושא אז בעניין שזה הפירוש שאם זה אנחנו נעשה מעמד בזמן הגלות. זה סיפור שמסופר, מסופר מאותו הזמן. יש גם עוד סיפור על העניין של תורת בן אחן[?]. ואגב, וגם לימינו אז זה המוטיב שאומר פה עשרים ואחד פעמים. אז עכשיו, שני הפסוקים הראשונים של אשרי הרי כולם יודעים שזה לא חלק מהפרק. שני הפסוקים הראשונים, זה הפסוק הראשון: "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה". זה מפרק פ"ד בתהילים, והפסוק השני: "אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלוקיו", זה מפרק קמ"ד בתהילים. ותהילה לדוד זה פרק קמ"ה. אז זה פסוקים כאלה שזה לא חלק מהפרק. מה? מה קרה? מה זה ההיסטוריה של הפסוקים האלה? גם כן בפסוק האחרון, "ואנחנו נברך י-ה", זה גם כן לא מהפרק הזה, גם כן הוסיפו את זה אחר כך. אבל אם נגיע לפסוקים הראשונים, אנחנו רוצים עכשיו. אז מה שמסופר בספרים זה שכשתיקנו תפילת מנחה, כן? ותפילת מנחה מתחילה הרי תהילה לדוד. אז רצו שיתחיל באיזושהי הקדמה. לא יתחיל ישר תהילה לדוד. כן? רצו שיהיה כאילו הקדמה, להתכנס לתפילה, לפרק, שיהיה להתחיל באיזשהו שלב מיוחד. אז ממילא הוסיפו שני פסוקים. הוסיפו את הפסוקים האלה: "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלוקיו". אבל בפשטות מה זה אומר הפסוק הזה? אבל בפשטות הפסוק הזה אומר, מדבר. הרי מנחה זה הזמן שתיקנו את זה בהתחלה רק במנחה. אחר כך זה כבר נשאר וזה נכנס גם כן לתפילות אחרות. אבל תחילה תיקנו את זה רק בתפילת המנחה, והכוונה של הפסוק הזה זה

20:07 דובר 1 להגיד הרי מנחה, כמו שכתוב בחסידות, תפילת המנחה זה תפילה שבאה באמצע העסקים. אם יש להם הרבה משימות, יש לי... זה באמצע היום, וממילא ישיבה בבית המדרש, גם ישיבה בבית המדרש, שלא מספיק להתפלל מנחה. כך כתוב בגמרא, להפסיק באמצע הגמרא וללכת להתפלל מנחה זה דבר מאוד קשה. כך כך כך כתוב בכל הגמרות, הכמיהה של של קיסיסו בבשקודים[?] בתלמוד. אבל הגיע למנחה, זה שהוא גם בעסק, בעסוקים, יש להם בעיה עם המנחה, אבל הוא מפסיק את כל העסק והוא מגיע לבית כנסת להתפלל מנחה. אז זה אומרים: "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה". היהודים האלה שמגיעים להתפלל מנחה לבית הכנסת, אה, אבל בשביל זה קשה להפסיק באמצע העסקים וכל זה, אז אומרים "אשרי יושבי ביתך". "יושבי ביתך" הולך על הבית, שהוא יותר מכל זה, בית הכנסת, ששם "אשרי יושבי ביתך", אלו שיושבים בבית הכנסת ובאים להתפלל. אומרים על זה "עוד יהללוך סלה", שהם בזכות זה הם זכו, ו"יהללוך סלה", שזה הולך על "יהללוך סלה", ששם משבחים, מהללים את הקדוש ברוך הוא בישיבה. אחרי זה אומרים זה השבח על היהודים שמגיעים לבית הכנסת ומתפללים. אחרי זה מתארים כבר להקשר של בני ישראל, אז מוסיפים עוד שבח על כל עם ישראל, אומרים: "אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלוקיו". שזה "אשרי העם שככה לו" זה כל זה. זה כל העניינים שהקדוש ברוך הוא משפיע על בני ישראל. כן, כל הטובות וכל השפע וכל העניינים וכל השפע בישראל. אומרים "אשרי העם שככה לו", יש לנו את כל הדברים הטובים שהקדוש ברוך הוא נותן לנו, ו"אשרי העם שה' אלוקיו", שהקדוש ברוך הוא בחר בנו ונתן לנו כל

21:44 דובר 1 השפע. אז על זה אומרים אשרי. זה על פשט העניין. עוד יש בפנים מזה עניינים על פי הסוד, אנחנו כבר מוכנים, לא? כן, ופה רק נקודה אחת. על פי הסוד, ונגיע לעניין של אשרי. אז קודם כל זה שיש כאן שלוש פעמים אשרי. יש כאן שלוש פעמים אשרי: אשרי יושבי, אשרי העם, אשרי העם, שלוש פעמים. אז זה בסידור מוסבר כנגד, כמו שאמרנו קודם, הג' קווים. כן, הרי אמרנו שתפילות היום היא שלוש פעמים ביום כנגד הג' קווים, וממילא גם כן, אז באמת בפרטיות כל אחד כלול מג' קווים. אז לכן גם כן מתחילים עם שלוש אשרי, שלוש פעמים המילה אשרי, כנגד הג' גם כן, כנגד הג' קווים. שזה, זה נקודה אחת. אבל עוד, בפרטיות נותנים את זה על פי הסוד: אשרי הולך על ספירת הכתר. אשרי מלשון אושר ותענוג, וזה הולך על ספירת הכתר. על הכתר אומרים העניין של אשרי. אז זה העניין של שלוש פעמים אשרי, זה הולך על העניין של כתר. וכתר גופא ישנם שלושה עניינים. יש בכתר מה שנקרא בלשון הקבלה אור צח, אור מצוחצח, אור קדמון, שזה ג' מדרגות שבכתר, שזה השורש של הג' מדרגות שיש באצילות. אז על זה אומרים שלוש פעמים העניין של אשרי. טוב, זה נשמע מאוד קבלי. בעזרת השם בפעם הבאה נדבר על זה קצת יותר בהרחבה. כמובן מה זה קשור גם כן להאריך את העניין הזה של שלוש פעמים אשרי.