ביאורי התפלה - ברוך שאמר - חלק ב

00:00 דובר 1 כל השנים לא הייתה שם הבחנה בין... בשם כל ישראל. בשם כל ישראל. תראה מה זה פנייה בפרק למעלה, שהפשט ב״בשם כל ישראל״ זה שצריך להתחבר עם כל ישראל כדי שיוכל להיות ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, יהיה זה ייחוד, כי זה בכלל זה. זאת אומרת, להתחבר זה מלכות. ומכיוון שההתחברות זה על ידי נשמות ישראל. למה? כי נשמות ישראל מגיעים מספירת המלכות, מגיעים מהבחינה של שכינה. ודווקא את ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, שעל ידי קיום המצוות, שיהודי מקיים מצווה. אבל יהודי הוא ספירת המלכות, זה השורש של יהודי. יהודי מגיע מהמדרגה של שכינה, וטעם מצווה זה קודשא בריך הוא. כי תורת מצווה זה מהבחינה של קודשא בריך הוא למעלה מעולם. על ידי שיהודי מקיים מצווה הוא עושה ייחוד של קודשא בריך הוא ושכינתיה. אבל מתי יכול להיות? רק כשיהודי כולל את עצמו עם כל ישראל. בגלל שמלכות הוא שורש של כלל נשמות ישראל, כנסת ישראל. זאת אומרת, מלכות זה השורש של כל ישראל, כמו... כמו נקודה אחת, כמו גוף אחד, כמו כלל אחד. וממילא חייב להיות שהבן אדם יכלול את עצמו עם כלל ישראל, כי אם הוא מרגיש את עצמו מציאות נפרדת, הוא לא, לא מחבר את עצמו עם כלל ישראל, אז הוא לא יכול לחבר. אז השכינה היא לא בשלימות. השכינה לא בשלימות. גם כן לא יכול להיות ההתחברות של קודשא בריך הוא ושכינתיה, כי כדי שיהיה התחברות קודשא בריך הוא ושכינתיה צריך שהשכינה תהיה בשלימות, וזה על ידי זה שהבן אדם בתפילה מכניס את עצמו בשם כלל ישראל, וזה מה שאומר, לכן הוא מוסיף ״ובשם כל ישראל״. זה, על זה אנחנו אומרים לפני התפילה ״הרני״.

02:00 דובר 1 בגלל שזה העניין של יהודי שמתחבר עם כלל ישראל. על ידי זה מגיעה התפילה, יכולה התפילה להתעלות, וזה גם כאן. בפרטיות אומרים את ״לשם ייחוד״ בשם כל ישראל, כי דווקא כשמתחבר עם כל ישראל יכול להתחבר. וכתב אחד המפרשים שגם כן הסיבה למה מזכירים את ״בשם כל ישראל״ כדי שהתפילה שלנו תתקבל. אז צריך בן אדם להתחבר עם כלל ישראל. לפעמים קורה שבן אדם רוצה להתפלל באריכות, אז הוא לא מתפלל עם המניין, או בגלל שהוא נמצא במקום שאין מניין אז הוא מתפלל ביחידות. על ידי זה שהוא לפני ברוך שאמר מחבר את עצמו, שהוא כולל את עצמו עם כלל ישראל, אז זה נחשב לו על דרך הציבור. כך אומר, שזה נחשב כמו תפילת ציבור, שבזה שהוא כולל את עצמו עם כלל ישראל בתפילה, אז זאת אומרת שהוא מכוון שהוא בעצם מתפלל עם כל בני ישראל. אבל אפילו שהוא עצמו נמצא עכשיו בלי הציבור בגלל שהוא מתפלל בזמן אחר, או בגלל שהוא נמצא במקום אחר, אז גם כן זה נחשב כאילו שהתפילה שלו מתחברת לתפילת הציבור. אחרי כל העניין הזה של ״לשם ייחוד״ מתחילים, שזה הקדמה לכל פסוקי דזמרה. כמו שהסברנו בפעם הקודמת, אז מתחיל כל העניין של פסוקי דזמרה, שזה ״ברוך שאמר״. לפסוקי דזמרה יש ברכה בהתחלה וברכה בסוף, שזה ״ברוך שאמר״ ו״ישתבח״. אז אומרים שכאן מתחיל ״ברוך שאמר״, ״ברוך שאמר״. ידוע שזו תפילה מאוד חשובה. תראה, וכותב בשולחן ערוך ש״ברוך שאמר״ זו תפילה מאוד קדושה. זו תפילה שהתגלתה על ידי אנשי כנסת הגדולה שחיברו את נוסח התפילה. כתוב שנפלה פתקא מן השמיים, כך כתוב בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן. הוא מביא את זה בשם, אני לא יודע בדיוק מאיפה שם.

03:51 דובר 1 שבשעה שאנשי כנסת הגדולה חיברו את פסוקי דזמרה אז נפלה פתקא מן השמיים. זאת אומרת שנפלה מן השמיים, הגיעה התפילה הזאת של ״ברוך שאמר״, והם חיברו את זה לכאן בתפילה. ויש בתפילה הזאת שמונים ושבע מילים. ככה כתוב בשולחן ערוך שיש שמונים ושבע מילים. אני לא בטוח אם זה הולך על כל ה״ברוך שאמר״ או רק חלק. אני לא ספרתי, אבל אני לא בטוח אם הכל פה. אני... כך כותב שיש שמונים ושבע מילים. מי שיש לו זמן אחרי זה לספור אם זה הולך על כל ה״ברוך שאמר״ או רק על חלק אחד. אבל איך שיהיה, שמונים ושבע מילים, הוא כותב, ויש בזה י"ג ברוכים. זה שלוש עשרה פעמים ״ברוך״, שזה כל מיני דברים, רמזים לדברים גדולים שזה קשור עם המשכות שממשיכים על ידי, על ידי התפילה. אז כמובן ששם הוא לא מסביר, רק מביא את הפסוק ״ראשו כתם פז״. יש כזה פסוק ״ראשו כתם פז״, שפז, עניין של פז, פ"ז, זה קשור עם הפ"ז תיבות של ״ברוך שאמר״. עכשיו מה זה העניין של פ"ז, פז? פז זה סוג של זהב. ״ראשו כתם פז״. אבל מה זה קשור כאן לעניין של ״ראשו כתם פז״ עם פ"ז תיבות ועם השלוש עשרה ״ברוך״? על פי חסידות עניינו בפשט ככה. על פי חסידות, המספר שלוש עשרה, יש בו שלוש עשרה פעמים ״ברוך״, כן. המספר שלוש עשרה, שלוש עשרה פעמים ״ברוך״, קשור עם י"ג. י"ג זה מספר שקשור עם מה שלמעלה מסדר השתלשלות. נכון, שלוש עשרה זה י"ג מידות הרחמים. שלוש עשרה זה גם כן עניין של י"ג תיקוני דיקנא, י"ג רחמים, ועל דרך זה ששלוש עשרה זה העשר ספירות והשלושה.

05:51 דובר 1 ראשונים גם הרבי בחסידות העניין של שלוש עשרה. זה מרמז על בחינה שלמעלה מסדר השתלשלות. גם כן י"ב, הרי בחסידות המספר של י"ב שבטים זה מה שקשור עם סדר השתלשלות, י"ב, והי"ג זה האחד שלמעלה מי"ב. זאת אומרת שזה גם כן למעלה מהשתלשלות. י"ב זה י"ב גבולי אלכסון, שזה י"ב בקר שקשור עם בי"ע. המספר שתים עשרה, על דרך זה המלאכים, יש י"ב מחנות, שזה מספר של השתלשלות, והי"ג זה הבחינה שלמעלה מזה, זאת אומרת בחינה למעלה מסדר השתלשלות. לכן כתוב שלעתיד לבוא ארץ ישראל יהיה מחולק לשלוש עשרה חלקים. עכשיו יש שתים עשרה חלקים. כתוב שמשיח יבוא, יהיה, יחלקו את ארץ ישראל, שער השלוש עשרה, שער לוי, שגם לוי יקבלו חלק בארץ ישראל. לכן הוא מסביר את זה בליקוטי שיחות, ששלוש עשרה זה מראה הבחינה שלמעלה מסדר השתלשלות, אבל זה גם כן העניין של פ"ז, או של ראשי תיבות פ"ז. מתכוונים גם כן כאן לבחינה שלמעלה מסדר השתלשלות שהולך על הכסא. כן אומרים ראשי תיבות פ"ז. זה מדבר על בחינה של השתלשלות גם כן, של פ"ז. זה גימטריה אלוקים לא אחד, נכון? אלוקים זה שמונים ושש, והוא גימטריה הטבע. יש עוד אחד שזה למעלה, שלמעלה מסדר השתלשלות. זאת אומרת שזה החשיבות. כאילו לפי העניין הזה זה החשיבות של התפילה של ברוך שאמר, שיש בזה המשכה של דרגות שלמעלה מסדר השתלשלות. הרי יש גם כן במאמרי חסידות שמסביר שלמה הכניסו את זה דווקא לפני פסוקי דזמרה. מה הקשר של העניין הזה דווקא לפני פסוקי דזמרה? אז מוסבר שהעניין של י"ג פעמים ברוך, שלוש עשרה פעמים ברוך, המספר שלוש עשרה קשור עם עניין, הרי בסדר התפילה יש ארבע שליבות. כן, הוי"ה

07:43 דובר 1 הודו, פסוקי דזמרה, שמע ושמונה עשרה, שזה ארבע דרגות האלה זה כנגד הארבע עולמות, עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, כנגד הארבע אותיות של שם הוי"ה, כתוב כאן. וממילא הודו זה כנגד הה"א, ופסוקי דזמרה זה כנגד הו"ו. זאת אומרת עניין המידות, יצירה, הו"ו של שם הוי"ה. לכן פסוקי דזמרה, הסברנו את זה בשבוע הקודם, שהפסוקי דזמרה עניין של סדר המידות. עכשיו האות ו', כמה גימטריה של ו'? כמה גימטריה של ו'? לא האות ו', המילה ו'. ו' כותבים ו' א' ו', זה שלוש עשרה. זאת אומרת שזה גם כן קשור עם האות ו', שזה ו' זה מלשון המשכה, וברוך זה הרי גם כן עניין של ו', זה עניין של המשכה, וגם כן ברוך זה עניין של המשכה, ברכה והמשכה. אז כאן יש שלוש עשרה פעמים ברוך כנגד האות, המילה ו', שזה הו' של שם הוי"ה, שו' זה בגימטריה שלוש עשרה.

08:48 דובר 2 בדיוק, קייס הקייס הזה. צד זה של שם הוי"ה.

08:52 דובר 1 הבנתם למה היתה תורה מלכות והוי דוח. אחרי זה ו' זה העניין של פסוקי דזמרה. טוב, זה סתם עניינים בקשר לברוך שאמר. בפנים אומר ברוך שאמר והיה העולם. יש מאמרי חסידות באריכות שמסבירים את הברוך שאמר. יש בסידור התפילה, בסידור עם דא"ח, אז יש ביאור על הברוך שאמר. יש גם כן מאדמו"ר האמצעי ספר שנקרא הספר פירוש המילות, ששם הוא מסביר באריכות, באורך, בנוסח של אדמו"ר האמצעי מסביר את כל הברוך שאמר, וכמה כמה קילומטר מסביר את העניין של ברוך שאמר. ויש גם כן לצמח צדק, יש הערות על הסידור, יש גם כן שמה ביאור על ברוך שאמר. זהו. יש בחסידות ברוב המקומות ביאורים שונים. שמה יש ביאורים על כל הברוך שאמר. אז אחרי זה יש בחסידות ביאורים שונים. ברוך שאמר זה אחת מהתפילות שמוזכר הרבה פעמים בחסידות, בפרט במאמרים שמדברים על עבודה בתפילה. מזכירים את העניין של ברוך שאמר והיה העולם בתור עניינים של פירוש המילות בתפילה. אבל על כל פנים את כל הביאורים אנחנו לא נוכל להגיד, אבל על כל פנים נקודות קצרות מהביאורים שיש בחסידות על זה. אז דבר ראשון אומר ברוך שאמר והיה העולם, זה הדבר הראשון. מה אנחנו אומרים? ברוך, העניין של ברוך כבר דיברנו על ברוך. יש לזה שני פירושים: ברוך מלשון שבח, וברוך מלשון המשכה. זה עיקר החידוש של חסידות בעניין של ברוך, שחסידות מסביר שברכה תמיד זה עניין של המשכה. זאת אומרת שאנחנו על ידי התפילה שלנו, על ידי שמדברים על השבח הזה, אנחנו ממשיכים את השבח הזה, מגלים את זה וממשיכים את זה בעולם. אז מה זה העניין של ברוך כאן? הדבר הראשון זה שאמר והיה העולם, שהוא

10:41 דובר 1 אמר ונהיה העולם. אז כתוב בחסידות שבתפילה הזאת אנחנו רואים שהוא כותב את הלשון בדרך ממילא. דיברנו הרי בדיוק בדבר האחרון בשיעור, שישנם בבריאת העולם שני אופנים. יש בריאת העולם בדרך התלבשות, בורא, ויש בריאת העולם בדרך ממילא, כנראה בדרך ממילא. שזה חילוק אם ההתהוות זה באופן שהנבראים בטלים במציאות, ההתהוות מבחינת ממלא כל עלמין, או ההתהוות של סובב כל עלמין, שאז עניין של מציאות יש. אז כאן הלשון זה הוא לא אומר ברוך שאומר ועושה עולם, אומר ברוך שאמר והיה העולם. והיה זה כאילו, נגיד, שזה נעשה ממילא. זה שכאן הוא מדבר בדרגה הכי גבוהה של ההתהוות של העולם. איך שהעולם מתהווה באופן שבדרך ממילא, שמצד זה העולם בטל במציאות. לכן כתוב בחסידות שברוך שאמר והיה העולם זה ראשי תיבות בשווה, כי העניין של התהוות העולם מצד הבחינה הזאת כל העולם שווה. זאת אומרת שהכל בטל במציאות. מצד הבחינה של אומר ועושה שיגיד בהמשך, שזו דרגה יותר נמוכה שמתלבש בבריאה, אז יש חילוקים, דרגות שונות, אבל מצד הבחינה של והיה העולם, שנעשה העולם כמו בדרך ממילא, מצד זה הכל בשווה. הכל באותו אופן. ואגב, הנה זה העניין שבן אדם צריך להיות גם כן ככה בעבודת ה', שיהיה אצלו כל העניינים שווים, שכל מה שהקדוש ברוך הוא רוצה יהיה אצלו באותו תוקף, באותו חיות, באותו עניין. בלי לעשות חילוקים בין דברים עליונים ותחתונים, שיהיה אצלו השתוות, כל עניין יהיה לו מאזן.