ביאורי התפלה - הודו - חלק י"ג

00:00 דובר 1 כל יום. רב סידס[?], מה זה יש עוד דין בכל יום? הרי עוד דין ראש השנה, מה זה יש כל יום? שבראש השנה יש אצלנו משפט מה יימשך לבן אדם, השפעה, אבל ברוחניות ואצילות. אחרי זה כל יום יש דין חדש: מה יימשך כאן לעולם הזה הגשמי. עכשיו מסביר שמה שבכלל יש השפעה, הולכת מהאצילות, צריך לרדת לעולם הזה הגשמי. אז צריך ללכת דרך כל מיני שלבים, בדרך כמו שרואים אצל בן אדם. אדם עולה ברצונו דבר מסוים, עניין של דבר עולה ברצונו עד שהוא מביא את זה בפועל ממש. יש תהליך שלם. קודם כול צריך לחשוב על זה. יש שקלא וטריא: כדאי לעשות את זה, לא כדאי לעשות את זה. צריך לבוא למידות. כל מקום יש שקלא וטריא חדשה, כל שלב של כל ירידה זה בא עם שקלא וטריא חדשה. האם כדאי להוריד את זה יותר או לא? או שיישאר שמה ולא ילך הלאה. מידות, מחשבה, מחשבה לדיבור, גם למעשה, כל פעם יש דין וחשבון חדש, שקלא וטריא חדשה, אם להוריד את הכוח למטה. אבל באמת דברים אמורים כשהמעשה זה לא קשור עם תענוג. אם נמצא בזה תענוג אז אין צורך. ברגע שיש כאן תענוג, בן אדם יש לו תענוג מסוים בדבר מסוים, כי התענוג זה כוח כל כך חזק, כל כך למעלה מהגבלות, שאז מגיע מאוד מהר, במהירות, בלי שקלא וטריא, מחב"ד חג"ת עליונה עד למטה מטה. זה רצונו להסביר. מביא את זה שיום ליום, יום ליום יביע אומר. מקשר את זה שמה עם כל מיני פסוקים, שזה היה של דברי הצדיקים, עד מהרה ירוץ דברו, שדברי הצדיקים פועל המשכה למעלה מסדר השתלשלות. ולכן כיוון שזה

01:52 דובר 1 בא משם השתלשלות, אז זה מגיע בצורה כזאת מצד התענוג שיש בזה. אז ההשפעה מגיעה בלי עיכובים, בלי קטרוגים. באותו זמן שאנחנו, ומיד תכף ומיד. אז זה הפירוש שאומרים כאן: ה' הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו. שביום, באותו יום, זאת אומרת באותו זמן, יחד עם הקריאה תבוא הענייה. על דרך, על דרך כמו שיש טרם יקראו ואני אענה, שהענייה זה באה יחד עם הבקשה ואפילו לפני הבקשה. כאן הוא אומר שביום קראנו, שלא יצטרך לעבור דרך כל הקטרוגים ודרך כל הסדר שלו, כל השקלא וטריא, אלא שביום קראנו, מיד שאנחנו קוראים אז מיד יבוא הענייה מלמעלה. זה הבקשה שאנחנו מבקשים שהקדוש ברוך הוא יענה לנו מיד. גם כן, כשזה בא מיד, אז זה גם כן בא בלי מדידות וגבולות. כשבא דרך שקלא וטריא אז יש גם צמצומים. לא יורד עם כל השתלשלות, ומגיע ביום קראנו בלי כל השקלא וטריא. אז זה יורד בשפע, בלי כל מיני קטרוגים באמצע. פעם שמעתי היו אומרים וורט כזה על ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. ככה היו אומרים וורט. אני לא זוכר היום מי המקור של הוורט הזה. היה כזה וורט חסידי שהלך בין החסידים, שאומרים שהפשט ה' הושיעה, שהמלך הולך על הרבי. ה' הושיעה, מבקשים מהקדוש ברוך הוא שהמלך, זאת הרבי, יעננו ביום קראנו. מבקשים דברים, חסיד כותב לרבי, מבקש, מבקשים עניינים שמבקשים. אז שהמלך יעננו ביום קראנו, שהרבי יענה לנו, ייתן לנו את התשובה כשמבקשים את זה ככה. לכן כתוב ה' הושיעה המלך יעננו. יש גם כן ביאור, ייחוד שלמעלה. טוב, לא ניכנס בזה כי זה סתם, שנמשיך הלאה. אז, רק וורט אחד

04:02 דובר 1 יעננו ביום קראנו. וורט טוב שזה מגיע לגאולת משיח. שכתוב בגמרא הרי מגיע לרבי יהושע בן לוי, ששאלו את רבי יהושע בן לוי, רבי יהושע בן לוי שאל את משיח: מתי, מתי יצא כבודו? הוא ענה לו: היום. אז עבר היום, משיח לא הגיע. אז עבר היום, אמר לו: מה קרה? מה היום? אם בקולו תשמעו. אם בקולו תשמעו, אז זה יהיה היום. אבל אם לא, אז זה הפשט. לפי זה מוסבר בחסידות שזה הפשט: ה' הושיעה ביום קראנו, שזה יהיה היום. אומרים, מתחיל העולם על מיד. היום אם בקולו תשמעו. אמר לו היום. זאת אומרת הרבי אומר תמיד שיהודי צריך תמיד להיות, הבקשה שלו צריך להיות הביטחון שזה היום, בלי חשבונות. אם עבר היום ולא קרה, אז יש לו תירוצים. אבל לכתחילה האמונה והביטחון צריך להיות שזה היום. זה הפשט: ה' הושיעה ביום קראנו. אנחנו מבקשים שזה יהיה היום, שזה לא יידחה שום תירוצים ליום, לזמן אחר. אחרי זה אומר: הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם. כן, כאן אנחנו אומרים שכל הפסוקים האלה זה בקשות. כן, מבקשים שהדברים האלה שאנחנו, שכל העניינים של, של, של הגילויים של הקדוש ברוך הוא וכל הדברים יהיו שנראה את זה במוחש בעיני בשר. זה עניין של משיח. אז הדבר הוא אומר: הושיעה את עמך. מדברים על שם הושיעה. מה זה הישועה שאנחנו מבקשים? איזה ישועה אנחנו מבקשים? אז הוא מסביר בפרטיות: הושיעה את עמך. מבקשים שהקדוש ברוך הוא יושיע את עמך. זה עם, העם של הקדוש ברוך הוא, בני ישראל. וברך את נחלתך, נמשיך את הברכה. אפשר לתת ברכה בנחלתך. נחלתך.

06:03 דובר 1 זה הולך או על בני ישראל שנקראים נחלתך, אבל גם כן נחלתך הולך על ארץ ישראל, שגם כן נחלתך. פרשת השבוע, פרשת לך לך. כן, יש את כל העניין של לך לך מארצך. העניין של הנחלה, נחלתך, הולך על ארץ ישראל. אז הפירוש של ברך נחלתך זה שארץ ישראל יימשך שמה גם כן הברכה וכל העניינים. הרי לכן תמיד בשנים שהיה הרבי מדבר על כל העניינים של ארץ ישראל, של יישוב הארץ, תמיד הרבי היה מבקש לנגן את הניגון הושיעה את עמך. הוא כמה פעמים דיבר על זה גם כן. בכלל הניגון הושיעה את עמך. אז בעשרים שנים הראשונות הרי היו מנגנים את זה הרבה מאז שהניגון נכנס בשנת... הרבי היה מנגן הרבה את הניגון הזה בקשר ליהודים של רוסיה. הושיעה את עמך זה הולך על היהודים של רוסיה. אחר כך, כשהתחילו הבעיות בארץ ישראל עם השטחים, הלכו לרבי ומנגנים גם אז. הרבי גם כן התחיל לנגן את הושיעה את עמך בקשר לארץ ישראל. הושיעה את עמך זה הולך על עם ישראל, וברך את נחלתך הולך על ארץ ישראל. אף על פי שבכללות גם נחלתך, זה ארץ ישראל, זה הולך על עם ישראל, ורעם ונשאם עד העולם. מה הפירוש ורעם ונשאם עד העולם? שני דברים: ורעם זה עניין של השפעה פנימית. זאת אומרת, בשביל זה לתת לנו כל מה שצריכים. כמו רועה שדואג לצאן שלו, דואג להם לתת להם הכול. ונשאם זה לשון רוממות, זה להרים אותם שיהיו למעלה מכול. אז מצד אחד ורעם. זאת אומרת, על פי חסידות, מה זה ההבדל? ורעם זה השפעה פנימית יותר. עניינים שצריכים לקבל בפנימיות הם בגשמי, אז בני חיי ומזוני, הם ברוחניות של תורה ומצוות.

07:47 דובר 1 השפעה רוחנית, שזה השפעה פנימית. ורעם זה בגלל, כמו רעיא מהימנא, להשפיע את זה בפנימיות. לעומת זה, ונשאם זה השפעה בדרך מקיף. ונשאם זה עניין של רוממות, ונשיא זה ראש, שזה קשור יותר להשפעה בדרך מקיף. זה השפעה מההשפעה של נשיא ישראל. ישנם שני סוגי השפעות: השפעה בתור רועה ובתור נושא. יש את העניין של הרבי רועה, שהוא משפיע פנימית, משפיע תורה, של רבי שבתור נושא, של נשיא. נשיא זה ראש, שהוא פועל השפעה בדרך מקיף יותר. ואצלנו, אצל חב"ד, זה גם רועה וגם נושא. שתי המעלות, מקיף ופנימי. זה אנחנו מבקשים כאן, שיהיה גם ורעם וגם ונשאם עד העולם. בלי, בלי שינויים. שזה יהיה בלי הפסק. יש את המעניין שיש אחד מהטייפ, מהווידאו, שומעים איך שהרבי מנגן את הניגון הזה גם בתשמ"ט. והרבי מנגן. אז שומעים איך שהרבי אומר עד עולם. הרבי אומר ... כן, ויש, ויש, ויש מקום ששומעים שהרבי אומר ורעם ונשאם עד עולם, שהוא למעלה מעולם. אבל הפירוש שמה שכתוב זה עד עולם, הכול פה. אז הרבי דיבר באמת. אני זוכר את השיחה. אז היה ד' טבת תשמ"ט שהרבי דיבר על זה, על הפסוק הושיעה את עמך. הרבי חיבר את זה עם הפסוק שבא לפני זה בתהילים, ומעוז ישועות משיחו הוא. אחרי זה אומרים הושיעה את עמך וברך את נחלתך. אז קודם כול מבקשים שיהיה ומעוז ישועות משיחו, גאולה של משיח. אחרי שיש את המשיח, אז רק אחרי זה יהיה כל ההמשך של הפסוקים האלה. אחרי זה אומר נפשנו חכתה לה', עזרנו ומגננו הוא. אנחנו. זה כאן כמה פסוקים שבאים ממקום אחד. נפשנו.

09:48 דובר 2 כי בו.

09:49 דובר 1 נפשנו, כי בו, ויהי, בתהילים קפ"ה, ב-פ"א. פ"ד לא? פ"ד כן. פ"ה. פ"ה. שלושת הפסוקים האלה. נפשנו חכתה לה', עזרנו ומגננו הוא. כי בו ישמח לבנו, כי בשם קדשו בטחנו. יחזקאל, אה?

10:08 דובר 2 וזבני קינא.

10:10 דובר 1 חניכה. אה לא, לא, אז אני טועה. אני טעיתי.

10:18 דובר 2 תס.

10:19 דובר 1 תס זה רק פסוק.

10:22 דובר 2 חס.

10:23 דובר 1 אה חס זה כן. אפשר לתת להם את זה. כן.