ביאורי התפלה - הודו - חלק י"ב

00:00 דובר 1 יש סיפור על אדמו"ר הזקן כשיצא מהמעצר והיה י"ט כסלו, הרי היה יום טוב של-- לגאולה. זוכרים שאחד מהחסידים של אדמו"ר הזקן קראו לו ר' ביזי קומנה[?]. זוכרים שר' ביזי קומנה[?] פעם, אחד מהשנים בי"ט כסלו, אז הוא היה מאוד שמח ועלה על השולחן או על הכיסא ואמר ככה: "בשביל מי היה היום טוב? בשביל מי זה היום טוב הזה של י"ט כסלו? בשביל מי זה היה הניצחון?" להגיד שזה היה היום טוב בשבי-- בשביל החסידים, בשבילנו? אנחנו שום דבר לא, לא, לא, לא, לא מהווה לנו שום שינוי. כל דבר. אנחנו הרי לא-- לא התנהגנו טוב לפני זה, וגם עכשיו אנחנו לא מתנהגים טוב. אנחנו לא מבינים בכלל. להגיד שהיה אצל אדמו"ר הזקן, היה אצלו זה שהוא היה במאסר או יצא. בשביל אדמו"ר הזקן היה אותו דבר בתוך המאסר וחוץ למאסר, כי אצלו כל המאסר לא תפס מקום בכלל. הוא היה בן אדם רוחני. הייסורים של המאסר לא... אז מי הרוויח מזה? זה שהרוויח מזה זה הקדוש ברוך הוא. למה הקדוש ברוך הוא? כי הקדוש ברוך הוא, אה, אם לא היה אדמו"ר הזקן לא היה חסידות בעולם. לא היה חסידות בעולם. מה זה חסידות? חסידות מסביר לנו על הקדוש ברוך הוא. אז אם לא היה חסידות לא היינו יודעים על הקדוש ברוך הוא. אז זה אומר שזה הפשט "לה' הישועה". זה הישועה שלו. "לה' הישועה", שכשמתבוננים, מסתכלים, מתבוננים, אז רואים שהישועה, סוף כל סוף, זה לא מי שמרוויח מהישועה, זה ה-- השם מרוויח מהישועה. זה פירוש "לה' הישועה, על עמך ברכתך סלה", שהקדוש ברוך הוא נותן ברכות לעם ישראל, אבל סוף כל סוף מי שמרוויח מזה זה הוא עצמו. זה הישועה שלו. לפי זה

02:09 דובר 1 יש סיפור מובא במדרש. יש מדרש שאומר על הפסוק, אה, משה ואהרן, כתוב "ה' אשר עשה את משה ואת אהרן". זה בשמואל. יש במדרש מדרש מאוד משונה. המדרש אומר שמה פירוש "ה' אשר עשה את משה ואת אהרן", שבאמת זה משה ואהרן שעשו את השם. ככה אומר המדרש. זה היה כשמספרים שאדמו"ר, שאדמו"ר הזקן היה במאסר. אחד מהאנשים שמה, מהחוקרים, שאל אותו פירוש במדרש. מה המדרש אומר? משה ואהרן אשר עשו את השם. אז אה אדמו"ר הזקן הסביר להם שהפשט של משה ואהרן עשו את השם, שכל זמן שמשה ואהרן לא היו במצרים, אז במצרים אמרו "לא ידעתי את ה'". לא, לא, לא האמינו במציאות השם וחשבו ש-שהם, אה, איך-- אני, אני, אני עשיתי. פרעה אמר אני, אני עשיתי את עצמי. אז דווקא כשהיה את כל הניסים וכל המכות וכל הדברים שמשה ואהרן עשו במצרים, אז הם כאילו, נהיה מציאות של השם, נהיה בעולם. נהיה-- התגלה המציאות של השם בעולם. אז זה הפשט משה ואהרן אשר עשו את השם, שמשה ואהרן הם אלו שעשו. הם אלו שפעלו שהמציאות של השם תתגלה בעולם. אותו דבר זה גם כן כל פעם שיש איזה ניסים ונפלאות, אז זה מגלה את מציאות השם בעולם. אז זה הפשט "לה' הישועה, על עמך ברכתך סלה", שהקדוש ברוך הוא מברך אותנו. אז הישועה זה ישועה שלו, כי בלי הניסים והנפלאות, בלי כל הדברים שהשם עושה, אז אנחנו לא יודעים-- יש אנו ואין אתה, לא יודעים על השם. על ידי ה-- "על עמך ברכתך סלה", על ידי זה הישועה זה של השם. על ידי זה מתפרסם ומתגלה השם של השם בעולם. אחרי זה אומר "ה' צבאות עמנו, משגב

04:06 דובר 1 לנו אלוקי יעקב סלה. ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך. ה' הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו". שלושה פסוקים האלה נמצאים הרבה פעמים בתפילה. אומרים את זה הרבה פעמים. לפני זה גם בקרבנות אומרים את זה, אשר אומרים את הפסוקים האלה. אומרים את זה עכשיו, אומרים את זה לפני מעריב, ובא לציון. כמה וכמה פעמים ביום אנחנו משתמשים עם הפסוקים האלה. המקור של זה זה בירושלמי, ירושלמי כתוב, גם ירושלמי. במסכת ברכות כתוב ש-ש-ש... מהתנאים, כמה וכמה אמוראים שמדברים, והם אומרים שהפסוקים האלה שלא יזוזו מהפה של הבן אדם. זאת אומרת שהפסוקים האלה צריכים להגיד את זה הרבה פעמים. הם פסוקים יסודיים בתפילה ליום, וכתוב שמה "לא יזוזו מפיך". אה?

05:00 דובר 2 כן, כבוד הרב.

05:01 דובר 1 שכבוד תלמיד ורב. כתוב ככה שהפסוקים האלה הם פסוקים שתמיד צריכים להיות בפה של הבן אדם תמיד. על יסוד זה, כנראה, בירושלמי הזה, אז הכניסו את זה בתפילה בכמה וכמה מקומות. מה התוכן של הפסוקים האלה? שלושת הפסוקים האלה, או שלושה פסוקים בתהילים שהתוכן שלהם זה פסוקים של ביטחון, פסוקים של ביטחון. לכן, כשעוזרים בתפילות, כל פעם שעוזרים באיזשהו חלק בתפילה של בקשות, שבאים לבקש איזו בקשה מסוימת, בכלל כל תפילה הולכים לבקש משהו. אז בתור הקדמה מקדימים את הפסוקים האלה, של פסוקים של מ-מ-מ-מבטאים את הביטחון של יהודי בקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא ימלא את מה שהוא מבקש. לכן לפני שחרית, לפני מנחה, לפני מעריב, שלושת-- אנחנו אומרים את זה כל פעם לפני שחרית בקרבנות וגם כאן, וגם לפני מנחה אומרים את זה בקרבנות, וגם לפני מעריב אומרים את זה לפני, לפני שמתחילים מעריב. כי הפסוקים האלה זה פסוקים שאנחנו כאילו מבקשים, מעוררים את הביטחון שלנו בהשם ויודעים שהשם יקשיב. מה אומר-- דבר ראשון אומר "ה' צבאות עמנו, משגב לנו אלוקי יעקב סלה". דבר ראשון אנחנו מכריזים, אנחנו אומרים בתור הכרזה, בתור מציאות, שהשם צבאות עמנו, שהקדוש ברוך הוא, שהוא השם צבאות. פירוש צבאות, צבאות. למה השם צבאות דווקא מזכירים כאן? צבאות זה אחד מהשבע שמות של הקדוש ברוך הוא. והשם צבאות, כתוב במדרש, השם צבאות, צבאות זה קשור עם שהוא נלחם עם הרשעים. נקרא לזה, כל שם קשור עם איזשהו דבר אחר. צבאות זה שם שקשור עם השם של הקדוש ברוך הוא כפי שמתלבש בעולם, כפי שמנהיג את העניינים בעולם. לכן כתוב כשנלחם עם הרשעים נקרא צבאות, גם כן השם צבאות. זה קשור עם

07:01 דובר 1 עם, עם בחינת-- לא שנחסיד איזה עניין של בריאה. זאת אומרת, כשיש יחס לנבראים זה שם צבאות דווקא. לכן יש מחלוקת בגמרא אם צבאות זה שם קדוש או לא. יש דעה, רבי יוסי, שאומר שצבאות בכלל לא שם קדוש. מחלוקת. כי עד כדי כך השם הזה מתלבש בעולם, שיש דעה שזה בכלל לא קדושה. קדושה פירושו שזה למעלה מהעולם. צבאות, בגלל שזה שם שמתלבש בבריאה, אז יש דעה שזה לא קדוש בכלל. ולמעשה להלכה פוסקים שזה כן שם קדוש. אז מה הוא אומר? שה' צבאות עמנו. מתחילים קודם כול עם שם יו"ד ק"י וא"ו ק"י, שזה השם הכי נעלה. יו"ד ק"י וא"ו ק"י זה השם הכי גבוה, השם המפורש. אחרי זה אומר צבאות, שזה השם הכי נמוך, מה שבא בעולם להיות בצבא כאן בעולם, שצריכים להילחם עם כל מיני דברים שמנגדים להשם. אז אומרים ה' צבאות, שמשם הוי', שזה היה הווה ויהיה שלמעלה מהטבע, יימשך בצבאות, לשם של הקדוש ברוך הוא כפי שהוא לבוש בעולם. עמנו, הוא נמצא איתנו דווקא, דווקא ודווקא בני ישראל. משגב לנו אלוקי יעקב סלה. כן, זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא, הוא זה שנותן לנו חיזוק, משגב לנו. זה כאילו הדבר שאנחנו סומכים עליו, אנחנו בטוחים בו. כן, זה משגב. זה עניין של, של מה שנותן כוח. כן, משגב בעדנו, שהוא כאילו מחזיק אותנו ומרומם אותנו, אלוקי יעקב. זה דבר ראשון. זאת אומרת שהפסוק הראשון זה מציאות שאנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא תמיד נמצא איתנו, והוא זה ששומר עלינו ומרומם אותנו. אחרי זה הפסוק השני הוא מוסיף, הוא אומר, ונגיע למה שנדרש מהבן אדם: ה' צבאות, אשרי אדם בוטח בך.

08:54 דובר 1 שבן אדם שבוטח בקדוש ברוך הוא, שיש לו ביטחון. אשרי אדם, בן אדם שיש לו ביטחון בהשם. אז הוא אומר שמצד אחד אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא תמיד נמצא איתנו. מצד שני אבל אומרים שחשוב שהבן אדם יבטח בהשם. ובן אדם בוטח בהשם, זאת אומרת בן אדם בוטח בעניין הזה שהקדוש ברוך הוא נמצא איתו, זה עוזר לו שיראה יותר בגלוי את הישועה של השם. כי למרות שהשם נמצא איתנו תמיד, אבל כשאדם חסר לו את הביטחון, אז זה עצמו גורם ללהיעלם. ואז זה עצמו גורם לישועה של השם להסתתר. לא רואים את זה בגילוי. כשבן אדם אבל מעורר את הביטחון שלו בגילוי, אשרי אדם בוטח בך, אדם שבוטח בהשם. זה כמו הסיפור הידוע עם הצמח צדק, שכשהיה ילד חולה והרופאים אמרו שאין לו תקווה, והלך האבא, ר' מיכאל הלטר[?], הלך לצמח צדק. והרופאים אמרו לו שהוא לא יחיה עוד כמה שעות, והוא הלך לצמח צדק. לקח לו כמה שבועות להגיע. על פי הטבע הילד כבר היה צריך להיות כבר מת, אבל היה לו ביטחון. הלך לצמח צדק. כשהגיע לצמח צדק התחיל לבכות. הוא אמר, הוא אפילו לא ידע מה לבקש, כי על פי, לא היו טלפונים, הוא לא ידע אם הבן חי או לא חי. הוא התחיל לבכות. הצמח צדק אמר לו: "תחשוב טוב, יהיה טוב. תחשוב טוב, זה יהיה טוב." אז הוא אמר שאין לו כוח אפילו לחשוב טוב. הוא אמר לרבי: תחשוב אתה טוב. אז הרבי אמר: אני גם חושב טוב, וחשוב שגם אתה תחשוב טוב, ואז תראה שהכול יהיה טוב. אז הוא חזר הביתה. הבן כבר היה

10:37 דובר 1 בריא ושלם. אז זה האמרה הידועה שמשמה נובע כל העניין שהמחשבה עצמה בטוב. זה שעצם הביטחון שאדם מעורר, זה לא עניין פשוט שאדם צריך להיות בטוח תמיד. ביטחון, וצריך להיות ביטחון בהשם בלי חשבונות. פשוט שהביטחון עצמו הוא הכלי. עצם זה שבן אדם סומך ובוטח בהשם, שהשם הוא כול יכול והשם יכול לעשות לו טוב גלוי, זה עצמו הכלי שמביא את הישועה של השם. אז זה מה שהוא אומר כאן. ה' הושיעה. ה' צבאות, אשרי אדם בוטח בך, אדם שבוטח בקדוש ברוך הוא, אז הוא גם כן רואה בגילוי איך שהקדוש ברוך הוא שומר עליו. אחרי זה באה הבקשה. אז ממילא דבר ראשון זה מציאות שהשם משגב לנו. אחרי זה בא העניין לגבי הבן אדם, שבן אדם צריך לחיות עם הביטחון. אשרי אדם בוטח בך. אחרי זה מגיעה הבקשה שאנחנו מבקשים על יסוד זה: ה' הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו. מה דורשים מהבן אדם? שגם צריך לחיות עם הביטחון הזה. ואחרי זה הדבר השלישי זה הבקשה. אנחנו מבקשים שהשם יושיע. הקדוש ברוך הוא באמת ישלח לנו. עכשיו מגיעה התפילה בבקשה שהשם יושיע. הקדוש ברוך הוא יושיע אותנו, והמלך יעננו ביום קראנו, שהקדוש ברוך הוא יענה לנו באותו יום שאנחנו קוראים לו. מה הפשט? מה הפירוש שאנחנו מבקשים שהקדוש ברוך הוא יענה לנו באותו יום שאנחנו קוראים לו? מה רוצה להגיד עם זה, יעננו ביום קראנו? כי בכלל ידוע בחסידות שכשבן אדם מבקש משהו, על דרך משל בגשמיות, כשמבקשים בקשה מהמלך, יכול להיות שני אופנים. יש לפעמים שאדם מבקש בקשה מהמלך, המלך אומר לו: נחשוב על זה. כן, נחשוב על זה, אז נחשוב על זה. אה?

12:29 דובר 1 אז זה יכול לפעמים לקחת זמן, לחשוב על זה. אז המלך צריך לדון עם היועצים שלו, ללכת לכאן ולשם וללכת כל מיני, ואז יכול להיות שזה ייעצר בדרך עד שיגיע, ואם זה יגיע או לא יגיע או לא. לפעמים אדם מבקש, והמלך יש לו מצב רוח טוב, ואז מיד הוא עונה לו, ועונה לו בחסד וברחמים להשפיע לו כל מה שהוא רוצה. זה מה שאנחנו מבקשים, שזה לא יעבור דרך כל מיני ביורוקרטיה, קוראים לזה ביורוקרטיה, אלא שמיד שאנחנו מבקשים, ביום קראנו, אותו זמן זה יבוא, אז ממילא זה יבוא בלי מניעות ועיכובים, שהברכה תימשך. ומה אתם עושים? יש לזה המשך, אבל נשאיר את זה כבר לפעם הבאה. כבר מאוחר. אוקיי.