ביאורי התפלה - הודו - חלק ד

00:00 כל הזמן לוקחים בפסוק הזה, לא? פשוט כתוב על זה מאמר, אה, בפרינציפיו של año, איפה, בפסח. אמרנו מאמר על הפסוק הזה: ״דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד״. שצריכים לדרוש, לדרוש את הקדוש ברוך הוא ועוזו, ולבקש תמיד את הפנים שלו. מה זאת אומרת? אז במאמר של הרבי [?] בתוך ראש השנה [?] הוא מביא שמה את מאמר חז"ל. הגמרא אומרת שאחד מהתנאים אמר לתנא אחר: ״אם אתה רוצה לראות את פני השכינה, אז עסוק בתורה בארץ ישראל, שנאמר דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד״. כך כתוב בגמרא, במדרש. אני לא יודע איפה זה. הוא אמר לו שאם אתה רוצה לראות את פני השכינה, אתה רוצה לראות את פני השכינה, אז על ידי זה, אז על ידי יעסוק בתורה בארץ ישראל. פשט, זאת אומרת, שלומדים תורה בארץ ישראל אז זוכים לראות את פני השכינה. והרבי מסביר, מה אומר הרבי [?], מסביר על פי חסידות מה הפשט. איך לומדים את זה מהפסוק הזה? מסביר מה הפשט שלראות פני השכינה. מה זה פני השכינה? מסביר ששכינה זה מלכות דאצילות. שכינה, שכינה זה מתלבשת. זאת אומרת שכינה זה הבחינה הזאת של אלוקות שמתלבשת בעולם, שמצד זה העולם הוא מציאות, וטבע העולם הוא מציאות. זה שכינה, שכינה מתלבשת במלכות. מה זה פני השכינה? פני השכינה זה הפנימיות של השכינה. מה זה הפנימיות של השכינה? זאת אומרת להכיר שיש, ש־ש־שהטבע זה אלוקות. להכיר שהטבע זה אלוקות. אם מסתכלים על הטבע מצד עצמו, בגלל שמלכות בא על ידי העלמות והסתרים, כל מיני צמצומים, החיות האלוקית שמתלבשת בעולם מתלבשת על ידי כל מיני צמצומים. אז ממילא אנחנו מסתכלים בעולם, אז רואים טבע, ומזה בן

02:36 אדם יכול לבוא לטעות. לחשוב שהטבע זה מציאות ולתת לזה חשיבות, לטבע. כן, שצריכים להיות מושקע בעניינים של טבע ו־ו־עניינים גשמיים וכולי. צריכים להכיר את פני השכינה, לדעת את הפנימיות של כל ה־, כל הטבע. טבע זה אלוקות. בזה גופא ישנן שתי דרגות. יש דרגה אחת שזה לדעת שהטבע זה אלוקות. זאת אומרת שהטבע נשאר טבע, רק שהוא רואה בזה שזה לא סתם עניין, חס ושלום, שבא מעצמו אוטומטית, אלא זה עניין אלוקי שהטבע נמשך על ידי הקדוש ברוך הוא. יש דרגה יותר גבוהה. פני השכינה זה לראות שהטבע, אלוקים והוי' כולא חד. לא רק שהטבע זה אלוקות, אלא שהטבע בעצם הוא למעלה מהטבע. שהקדוש ברוך הוא מנהיג את הטבע בהשגחה, שהקדוש ברוך הוא מנהיג את הטבע באופן שלמעלה מהטבע. זאת אומרת שבעצם הטבע בעצם זה לא מה שנראה שזה טבע, אלא שהטבע נמשך באופן שלמעלה מהטבע. זה עניין של הוי' אלוקים. מה שמבואר בחסידות. לראות בטבע של הבריאה, לראות את הבלי גבול ואת העניינים שלמעלה מהטבע. שאז אנחנו רואים השגחה פרטית ועניינים של גילוי אלוקות במוחש בחיים הפרטיים. איך מגיעים זה לזה? אז זה על ידי יעסוק בתורה בארץ ישראל. מה זה יעסוק בתורה בארץ ישראל? אז זה מסביר שם במאמר שזה הפירוש ללמוד פנימיות התורה. שלומדים פנימיות התורה. תורת החסידות. החסידות מסבירה לנו הרי את כל העניין הזה. חסידות הרי כל הנקודה של חסידות זה להסביר לנו איך שהטבע זה אלוקות. ויותר מזה, איך שהטבע בעצם זה לא רק אלוקות, שם אלוקים, אלא הטבע זה הוי'. הוי' עניין למעלה מהטבע. אז זה העניין של לעסוק בתורה בארץ ישראל. על ידי שלומדים תורה בארץ ישראל

04:32 זה פנימיות התורה. זה ההבדל בין תורה בחוץ לארץ, לבין תורה, זה עניין של נגלה, תורה שמדברת על דברים גשמיים, ופנימיות התורה שמדברת על אלוקות באופן גלוי. לכן זה נקרא ארץ ישראל, כי שם אלוקות נמצא באופן גלוי. אז על ידי שלומדים פנימיות התורה, חסידות שמדברת על אלוקות באופן גלוי, אז על ידי זה אז יכולים להגיע לראות את פני השכינה, לראות את העולם, לראות בטבע העולם, לראות את האלוקות שבטבע, ועוד יותר לראות את הוי', את הלמעלה מהטבע. לפי זה הפשט בפסוק כאן שהוא ״דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד״. מה פשט? שאדם צריך לדרוש. לדרוש. זאת אומרת, מה זה לדרוש? לדרוש זה לחפש. דרישה מלשון חיפוש, לחפש. או גם כן עוד פירוש: דרישה זה מלשון בקשה. הוא אומר במאמר שני דברים בתפילה. בתפילה בן אדם מבקש ומתחנן, מתפלל לקדוש ברוך הוא ומבקש. כן, שהוא רוצה לראות את האלוקות, וגם כן הוא מחפש את זה. לא רק שהוא מבקש את זה, הוא גם מחפש את זה על ידי התבוננות ועל ידי הלימוד. הוא מחפש את האלוקות שנמצאת בטבע, את הוי' שנמצא בתוך אלוקים. אז ״דרשו ה' ועוזו״. זה, זה, זה הכוח והעוז שנמשך משם הוי', שנותן לנו את הכוח שנוכל לחפש אותו. ״בקשו פניו תמיד״ זה לחפש את הפנימיות. זה העניין של פנימיות התורה. לחפש על ידי פנימיות התורה, לחפש את הפנימיות בכל עניין ועניין. לחפש את האלוקות. לחפש את הבלי גבול, את הלמעלה מהטבע. לחפש את הפנימיות תמיד. אז הרבי מדייק למה הוא אומר תמיד? הוא מסביר שכשבן אדם מחפש אלוקות, אז כל פעם שהוא מגיע למשהו, אז הוא מרגיש שיש עדיין משהו יותר, מכיוון שהאלוקות זה

06:27 הרי בלי גבול שבהוי"ה זה עניין של אין סוף בלי גבול. אז כל פעם שאני בבחינת השם מתעלה לדרגה מסוימת, אני מתחיל לראות שהעולם זה לא מציאות כמו שזה נראה, שיש חסד אלוקי בבריאה. אז זה דרגה אחת. אחרי זה אני מגיע למסקנה שגם זה עדיין האלוקות למעלה מזה. הקדוש ברוך הוא למעלה, מופלא גם מהעניין הזה. זאת אומרת יש דרגות בביטול של העולם לקדוש ברוך הוא, כמה וכמה דרגות. אז כל פעם יהודי בהשגה שלו כל פעם מגלה יותר פנימיות שאין לזה סוף. הפנימיות של האלוקות שנמצא בכל, בכל הפנימיות, האלוקות שנמצא בכל פני השכינה. האלוקות שנמצא בבריאה. אז זה תמיד שכל הזמן נמצאים בחיפוש וכל הזמן מגיעים לדרגה יותר גבוהה. אז ממילא זה ההמשך של הפסוקים גם כן. מה ההמשך כאן הפסוקים? כל הזמן אומרים כאן אותה נקודה. על מה מדברים כאן כל הפסוקים הראשונים של התפילה, שזה היסוד של כל התפילה. שהיסוד של כל התפילה זה שבן אדם צריך להתבונן בבריאה, להתבונן בעולם, להתבונן בבריאה ולראות את התכלית של הבריאה. לראות את הקדוש ברוך הוא, לגלות את האלוקות בתוך הבריאה, שזה היה בהתחלה. הוא אומר, הרי מדובר היה לדעת שיש את ה... יש את ה... את הלמעלה מהטבע. יש את שם אלוקים שמתלבש בטבע וצריכים לחבר את שני הדברים ביחד. שירו לו, זמרו לו. דיברנו בשיעורים הקודמים שזה לחבר את האלוקות שלמעלה, את האלוקות שמתלבש בעולם עם האלוקות שלמעלה מהעולם. לחבר תמיד את הוי"ה אלוקים, וזה גם כן בבחינת הנפש הבהמית, זה הנפש האלוקית לחבר את הנפש הבהמית, שגם הנפש יהיה לו אהבה להשם, לחבר את שני הנפשות של הבהמית והאלוקית, שזה העניין של שירו, זמרו

08:13 לו. אז על דרך זה גם כאן הוא אומר, ועוזו, שאדם צריך לחפש את ההוי"ה. לא להסתפק רק עם הטבע ולהסתפק עם אמונה, או להסתפק עם זה שהטבע עצמו זה עניין אלוקי. אלא אדם צריך לגלות בטבע את ההוי"ה, את האלוקות שלמעלה מהטבע. אז זה ממשיך, הוא אומר ככה: "זכרו נפלאותיו אשר עשה, מופתיו ומשפטי פיהו". עכשיו הוא מדבר על להגיע לבני ישראל ואומר להם, כדי שיהודי, מכיוון שאצל יהודי דורשים שבוודאי ההשגה שלו לא יסתפק עם הטבע, להסתפק עם האלוקות שבבריאה, אלא שההשגה שלו יוצא להגיע לשם הוי"ה ולהגיע להתקשר עם הקב"ה איכשהו באופן של אין עוד מלבדו, איכשהו לגמרי למעלה משייכות לעולם ולהגיע לביטול אמיתי לשם הוי"ה. אז זה שייך רק ליהודי. אצל גויים לא שייך להגיע לעניין הזה. רק ליהודי יש לו שייכות עם למעלה מהטבע, ולכן כאן הוא מתחיל להסביר כאן כל ההמשך של הפסוקים הבאים. הוא מדבר כאן להגיע לעם ישראל, שאצל עם ישראל ראו כל הזמן את ההנהגה של הקב"ה, שהקב"ה מנהיג אותם באופן של למעלה מהטבע, וזה מתחיל: "זכרו נפלאותיו אשר עשה, מופתיו ומשפטי פיהו, זרע ישראל עבדו, בני יעקב בחיריו". כי רואים, כשרואים את בני ישראל ראו את ההנהגה של הקב"ה מהתחלת ההיסטוריה של עם ישראל, מהתחלה. קורח ועד תמר הוא מתחיל כאן סיפור שלם מהתחלת המציאות של עם ישראל. אז כל פעם ההנהגה עם בני ישראל היה באופן של נפלאות, באופן של מופתים. זאת אומרת בדרך למעלה מהטבע, כי יהודי דורשים ממנו שאצלו יהיה העניין של למעלה מהטבע, שאצלו יאיר האלוקות כמו שזה למעלה מהטבע. דורשים ממנו שלא יסתפק עם היחודא תתאה, עם ביטול היש, אלא שיגיע לביטול במציאות. זאת אומרת

10:03 שיגיע להתחברות עם הקב"ה, עם אלוקות שזה למעלה מעולם. אז לכן הוא אומר, זכרו אתם בני ישראל, יהודי אצלו דורשים שיזכור את הנפלאות. ומשפטי פיהו, זרע ישראל עבדו, בני יעקב בחיריו. וכאן הוא נכנס לסדר שלם של הפסוקים הבאים ומתאר את כל התהליך של בני ישראל. איך שההנהגה שלהם היה באופן של למעלה מהטבע. זה הכל להתחלת התפילה כדי להכניס אותנו לכל האווירה של התפילה שיהודי צריך לדעת. והודו זה עניין של הודו. עדיין הוא לא מבין בסוגיה, אבל הודו זאת אומרת להכיר לפחות באמת שזה באמת של של של של שם הוי"ה. שהרי אני כי אחות האמת של הריכוז שלמעלה מהטבע.