לתורה ומצוות עם משמעות · פרק 178 · 2026-10-15 · 25:05
הסוד של הבעל שם טוב להפוך צרה לצוהר | פרשת נח לאור החסידות
תיאור הפרק
אחרי חודש שלם של חגים, ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמחת תורה – מגיע פתאום חודש שאין בו שום מועד. לא במקרה הוא נקרא "מר חשוון". אבל תורת החסידות מלמדת אותנו שדווקא החודש ה"יבש" הזה מחזיק בתוכו את הברכה המתוקה ביותר של השנה. המשפיע הרב אשר פרקש בשיעור מאיר על מהותו הפנימית של חודש חשוון ועל פרשת נח, לאור תורת הבעל שם טוב: למה "מר" הוא גם לשון מרירות וגם לשון טיפות של גשמי ברכה – ומה מחבר בין השניים? מהי החרישה והזריעה שיהודי נדרש לעשות דווקא בימי החולין? מה מסמלת תיבת נח, ומהן שלוש הקומות שלה בעבודת ה׳? מדוע האותיות של "צֹהַר" הן גם האותיות של "צָרָה" – ואיך הופכים את האחת לשנייה? חלון או אבן טובה? שני אופנים בעבודת התפילה על פי ביאורו של אדמו״ר הריי״צ. שיעור על כוחה של התפילה להפוך את החושך לאור, במיוחד בימים שבהם "החושך יכסה ארץ".
השמע המקורי · הערך על הרב אשר פרקש בחב"דפדיה
תמלול אוטומטי מהשמע. קישורים לחב"דפדיה נוספו אוטומטית.
00:00 המעבר מחודש תשרי לחודש חשוון מעבר מאוד חד. חודש תשרי מרובה במועדות, כמו שכתוב חודש השביעי, כמו שהבעל שם טוב אומר, שביעי גם מלשון שבע. בעצם זה כתוב במדרש בפרשת אמור. חודש השביעי, חודש שמושבע בברכות, מושבע במצוות, שבע, משביע. ואז פתאום אנחנו מגיעים לחודש חשוון, שלכאורה חודש שאין בו חגים, חודש ריק כביכול, ימים רגילים, אין מועדים. אז הדילוג, הקפיצה, המעבר הזה מחודש תשרי לחודש מרחשוון, זה קפיצה גדולה מאוד, עד כדי כך שיש ספרים שכותבים באמת שהסיבה למה חודש חשוון נקרא בספרים וגם בהלכה חודש מרחשוון, בגלל המרירות הזאת שנכנסת כאשר מגיע חודש חשוון. אחרי כל השמחה והריקודים וכל הדברים הנפלאים שעברנו ביחד כולנו בחודש השביעי, במועדים הגדולים של ראש השנה, יום כיפור, סוכות, שמחת תורה, ואז פתאום נכנסים לחודש, כביכול חודש יבש, אז מתעורר סוג של מרירות בנפש. מרחשוון. מצד שני, אבל כשאנחנו נכנסים לעומק העניינים, אז אדרבה, על זה אנחנו היום נדבר. איך אנחנו יכולים להפוך את המרירות למתיקות, להבין את העומק של חודש מרחשוון, ואז אדרבה להתחבר לחודש ממקום מאוד, מאוד מתוק. וכאן מגיע בעצם הפירוש היותר עמוק שכתוב בספרים על השם מרחשוון, שזה מר פה לא הכוונה מרירות, אלא מר הכוונה למר מדלי, שזה הולך על טיפות, על גשם. הרי חודש חשוון זה חודש שבו אנחנו מתחילים להתפלל על הגשם. בארץ ישראל ביום ז' בחשוון זה יום התחלת תפילה, שמתחילים להתפלל ולבקש על הגשם. כמו שהמשנה אומרת במסכת תענית, שהיו מחכים עד ז' בחשוון שיחזור כל אחד לבית שלו, ואז היינו מתחילים את התפילה ובקשת הגשם. אז ימות הגשמים בעצם מתחילים עכשיו. אז מרחשוון, כמר מדלי. הפסוק אומר מר, התרגום מפרש מר זה
02:40 טיפות. מתחילים הטיפות של הגשם לבוא. אז הגשמים זה גשמי ברכה. הגשמי ברכה שאנחנו מקבלים בחודש חשוון זה בעצם מרחשוון. אז להפך, גשמי ברכה זה הדבר הכי מתוק שיש. ואם תשאלו, אם ככה למה אנחנו קוראים לזה בשם מר? יפה. שני פירושים למילה מר. מר מלשון מרירות, ומר זה מלשון טיפות של גשם. למה באמת אנחנו קוראים לטיפות של הגשם בשם מר? אז אחד הפירושים זה כי בעצם יש את המרירות של התלותיות הזאת, שבן אדם מצפה לגשם והוא לא יודע אם זה יגיע. צריך להתפלל על זה, צריך לבקש על זה. אנחנו יודעים שאחד ההבדלים שיש בין טל וגשם, הטל תמיד נמצא. אין מצב שלא יהיה טל. מה שאין כן גשם, זה דבר שצריכים להתפלל על זה. צריכים לבקש, עד כדי כך שהמדרש אומר, למה הגשם נקרא... הפסוק אומר: "יערוף כמטר לקחי, תיזל כטל אמרתי". על הטל נאמר תיזל כטל, נוזל; על הגשם נאמר יערוף. אז אומרים לנו המדרשים, יערוף מלשון עורף, צריכים לשבור את העורף. כביכול יש את הקשה עורף. בן אדם הוא קשה עורף, אז צריך לשבור את העורף. שברו הבריות את עורפן, אומר המדרש, שבן אדם שובר את העורף, כלומר על ידי התשובה והתפילות, אז על ידי זה פועלים שיהיה ירידת גשמים. אנחנו יודעים שהגשם, אנחנו כל שנה צריכים להתפלל ולבקש ולצפות שבאמת השנה הזאת תהיה שנה עם הרבה גשמי ברכה. על זה התפללנו כל חודש תשרי, במיוחד בסוכות, הושענות. וכידוע שזה הכל קשור עם הנושא של המים והגשמים, שיהיה לנו גשמי ברכה השנה. אז בעצם זה עומק הדבר שאנחנו אומרים חודש מרחשוון: יש את המרירות, אבל המרירות הזאת נהפכת למתיקות, שבזכות התפילה של
04:52 יהודי יש את הכוח להפוך את, להפוך את המר למתוק ולהביא את גשמי ברכה. שבמובן הרחב גשמי ברכה כולל לא רק גשמים, אם בביטוי הפשוט של גשם, אלא הכוונה זה גם כן גשמי ברכה, כולל כל הברכות. כלל כל הברכות וההשפעות מלמעלה נקראים גשמי ברכה. כמו שהבעל שם טוב תרגם: "אם בחוקותי תלכו", "ונתתי גשמיכם בעתם". אומר הבעל שם טוב, גשמיכם הכוונה גשמיות, כל הגשמיות וכל הדברים שיהודי צריך, הכל נכלל בגשמיכם, שהקדוש ברוך הוא יתן לנו את הגשמיות בעתם, באופן הנכון, במינון הנכון, כמה שצריך ובשפע גדול ובאופן שנוכל לקבל את זה. אז במילא יוצא שבעצם המהות של חודש חשוון זה להפוך את המר למתוק. להפוך את המרירות של חודש חשוון שאין בו מועדים. על ידי זה שאנחנו נעשה את העבודה שלנו, הכוח של יהודי על ידי התפילה שלו, על ידי התורה שלו, על ידי המעשים הטובים שאנחנו עושים, יש לנו את היכולת ואת הכוח להפוך את המר לטיפות של גשמים, לגשמי ברכה. להביא את הברכה הגדולה. הביטוי גשמי ברכה. אז ידוע בתורת החסידות, מדברים על גשמי ברכה גם כן במובן הרוחני, בקשר לברכות, לברכות שהקדוש ברוך הוא נותן לכל אחד ואחד בחודש תשרי, הברכות שהצדיק נותן. חודש תשרי זה חודש שבו הקדוש ברוך הוא משפיע שפע ברכה לכל השנה כולה. גם ידוע חודש תשרי זה חודש שיש את ההשפעות של הצדיק, שהצדיק הדור משפיע בתפילות שלו לכל יהודי ויהודי בכל הברכות שיתקיימו, שיהיה לכל אחד כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה. אז ידוע מה שמוסבר, מה שכתוב בספרי החסידות. הרבי מביא את זה גם בהיום יום, שהברכות של הצדיקים, הברכות שהקדוש ברוך הוא משפיע עלינו, נקראים גשמי ברכה, ומגיע
07:04 לגשמי ברכה. גם כן אומרים שמלמעלה הקדוש ברוך הוא נותן לך גשם. אבל כדי שהגשמי ברכה יביאו את התועלת, שיצמח ויגדל שדה מלאה פירות מתוקות, כל מה שאנחנו רוצים, מתוקים, אז אנחנו צריכים את החרישה ואת הזריעה. בן אדם צריך לעבוד קשה, עובד אדמתו ישבע לחם. צריכים להתייגע ולעבוד. וזה גם כן כולל את המרירות. הזורעים בדמעה ברינה יקצורו. יש את הזורעים בדמעה. צריכים לשבור את הקרקע ולחרוש, עבודה קשה, ואחר כך צריכים לזרוע, ואחרי זה לחכות לצמיחה ולהתפלל שבאמת הצמיחה תהיה צמיחה טובה. אז כל זה קשור עם המרירות בעבודה, בעבודת השם. אז בחסידות מוסבר שזה גם כן בעבודה הרוחנית. זה ככה. יש חרישה וזריעה בעבודת השם. יהודי, לא רק בדברים הגשמיים, גם בעבודה, בתפילה, בלימוד, יגעת ומצאת. צריך לחרוש ולהתייגע, לעבוד עם הקרקע. קרקע הכוונה גם כן על החומרניות, הקרקע של הגוף, עפר מן האדמה. כמו שלמדנו בפרשה הקודמת, פרשת בראשית. האדמה, שזה הקרקע של החומר. צריכים לשבור את הקרקע, לשבור את החומרניות שלנו, שזה לזכך את החומר שלנו, ולהתייגע ולזרוע, לזרוע את הגרעינים של תורה ושל מצוות. כל מצווה נקראת בשם זריעה, כידוע שהמצוות נמשלו כמו לזרעונים שמכניסים לאדמה. יהודי מקיים מצווה, הוא מכניס עוד גרעין לתוך האדמה. המצווה זה כמו סוג של גרעין שעל ידי זה צומח כל האור האלוקי שאנחנו מביאים לעולם על ידי התורה והמצוות שאנחנו עושים, וזה הפירוש. זה הפירוש של חודש מרחשוון, שיהודי מגיע אחרי חודש תשרי ונכנסים ליום־יום, לימים הרגילים האפורים של ימות השנה. חודש שאין בו מועדים, אין בו חגיגות מיוחדות, לחיות חיי היום־יום. אבל אז על ידי החרישה והזריעה, עבודת השם של כל יהודי בחיי היום־
09:34 יום מתייגע לחרוש בקרקע גוף ונפש הבהמית שלו ולזרוע מצוות ומעשים טובים, פעולות טובות ועוד מעשה טוב ועוד פעולה טובה. על ידי זה אנחנו הופכים את המר למתוק ומביאים את כל השפע ברכה שהקדוש ברוך הוא מברך אותנו בחודש תשרי, שנוכל לראות באמת את הברכה בעיניים שלנו, שנוכל לראות באמת את גשמי הברכה, איך שהם מתגלים פה. והמסר הזה של חודש מרחשוון אנחנו רואים את זה בפרשת השבוע, פרשת נח. תמיד אנחנו מתחילים את השנה אחרי שבת בראשית, שבדרך כלל שבת בראשית ברוב השנים זה עדיין בחודש תשרי, לפחות, אה, וקוראים את זה תמיד בחודש תשרי. אבל פרשת נח ברוב השנים כבר קשור לחודש חשוון. אז אנחנו לומדים פרשת נח בתחילת חודש חשוון, והרי גם בפרשת נח אנחנו מוצאים את המסר הזה, את הכוח הזה. הרי פרשה זה דבר שאנחנו צריכים לחיות עם זה. הסיפור של המבול, הסיפור של המבול, הסיפור של נח זה בעצם הסיפור של להפוך את המרירות למתיקות, במיוחד על פי ההסברים של תורת החסידות. וכאן אנחנו הולכים לדבר היום על הסבר נפלא שיש מהבעל שם טוב על הסיפור של תיבת נח, שבעצם הסיפור הזה, ההסבר הזה, הביאור של הבעל שם טוב, שזה בעצם אחד מיסודות תורת הבעל שם טוב, מסביר לנו את הכוח הנפלא שיש ליהודי על ידי התפילה שלו, להפוך את המרירות למתיקות, להפוך את החושך לאור. וכאן אנחנו צריכים את המסר הזה, המסר הנפלא של הבעל שם טוב בימים שלנו, ימים שלנו בתקופה הזאת, כשאנחנו נמצאים בימים של חושך, החושך יכסה ארץ וערפל לאומים. ימים כאלה בתקופה כזאת של, של שהעולם מתנענע. אז המסר של הבעל שם טוב הוא מסר נפלא ביותר. מה הפירוש
11:41 אומר הבעל שם טוב של הסיפור של התיבה? לכאורה סיפור נפלא, סיפור מעניין, אבל מה התורה רוצה לספר לנו עם זה? כשאנחנו מסתכלים בסוף פרשת נח, מתחילים ללמוד על אברהם אבינו, אז אפשר כבר להתחבר. אברהם אבינו הוא האב, הוא הראש של עם ישראל, הוא ההתחלה של האומה. אברהם אבינו נולד, אז מתחילים לחיות. כאן מתחילה בעצם ההיסטוריה של העם שלנו. אבל כל הפרשה עד אברהם אבינו, מה זה אומר לנו? מה אנחנו צריכים לדעת את הסיפור שהיה מבול? היו רשעים והקדוש ברוך הוא הביא מבול, ואז הוא ריחם ואז עוד פעם. ונח יצא מהתיבה. סיפור יפה, אבל למה זה קשור לתורה? מה המסר לנו לעם ישראל? אומר הבעל שם טוב שבעצם זה כמובן מיוסד על פי הזוהר וכולי, שבסיפור של תיבת נח נמצא העומק הפנימי של כוח התפילה של יהודי שיש לו את היכולת להפוך על ידי התפילה שלו את החושך והמרירות הכי גדולה שיש בעולם, לעשות מזה אור. אומר הבעל שם טוב, כל הנושא של המצב בעולם שהתורה מספרת לנו, זה יכול להיות בכל, בכל תקופה. יש בכל תקופה ותקופה את החושך שלה. כשאנחנו נמצאים בזמן הגלות, תקופה של גלות ברגעים קשים, אז יש את המצב של מלאה הארץ חמס. יש את המצב של כל מה שהתורה מספרת לנו. ההתנהגות, מה שקורה בעולם, ויש את המים הזידונים. בחסידות מוסבר שיש את המים, מים רבים, שזה הולך על ה־, על כל הטרדות וכל הדאגות וכל הקשיים וכל הדברים שבאים להפריע ליהודי בעבודת השם. אומר הקדוש ברוך הוא לנח, ובעצם אומר את זה לכל יהודי ויהודי. מהו המסר של פרשת השבוע? בוא אל התיבה, שיש תיבה. התיבה אומר הבעל
14:00 שם טוב, מה זה מסמל? זה מסמל את התיבות של התורה והתפילה. מילת תיבה זה גם מלשון תיבות התורה. תיבות, מילים. למה המילים נקראים תיבות? כי התיבה זה דבר שכלפי חוץ אנחנו רואים פה תיבה, רואים קופסה, אבל בתוכו יש משהו. יש דברים. התיבה מחזיקה בתוכה דברים נפלאים שמחזיקים בה. אותו דבר כל מילה בתפילה. תיבות, המילים של התפילה, הם בעצם תיבות, קופסאות כאלו שמחזיקים בתוכם עומק נפלא של אור אלוקי. בכל תיבה ותיבה, בכל מילה ומילה של התורה והתפילה, אומר הבעל שם טוב, יש בזה שלוש קומות. הרי בתיבת נח התורה מספרת שהייתה תיבה של שלוש קומות. הקומה התחתונה, הקומה האמצעית והקומה הגבוהה. שלוש, שלוש, שלוש קומות בתיבת נח. מה הם שלושת הקומות בעבודת השם? אומר הבעל שם טוב: יש את העולם. זה המציאות של הקומה התחתונה. זה העולם שלנו, העולם שנמצאים בו. יש את הקומה האמצעית. זה הולך על נשמות ישראל, שהם האמצע. הם בעצם הממוצעים להרים את העולם ולקרב אותו לאור אלוקי. והקומה השלישית, הגבוהה יותר, הקומה העליונה, זה אלוקות. זה העולם העליון, העולם האלוקי. בעצם שלושת הקומות, אומר הבעל שם טוב, זה עולמות, נשמות ואלוקות. כל מילה בתפילה מחבר אותנו. כשיהודי אומר מילה בתפילה, בעצם על ידי התפילה מתחברים שלושת הדברים. תחתיים, שניים ושלישים. העולם, על ידי הנשמה, היהודי שמתפלל, להתחבר לאור האלוקי. אנחנו לוקחים את העולם, מביאים אותו אל הקדוש ברוך הוא, ועל ידי זה אנחנו גורמים שפע מהאור האלוקי פה למטה בעולם. זה המהות של התפילה. ואז אומר הבעל שם טוב: צהר תעשה לתיבה. הקדוש ברוך הוא אומר ליהודי, המסר של פרשת השבוע: בוא אל התיבה. דבר ראשון תיכנס, תהיה בפנים. כשאתה מתפלל, תיכנס
16:27 לתפילה, תתחבר לתפילה. אנחנו כולנו יודעים שהרבה פעמים אנחנו מגיעים לתפילה, אנחנו לא שם. אומרים את המילים, נמצאים בציבור, אומרים כל מילה, אבל אתה לא שם, אתה מטייל בכל העולם. אבל את התפילה עצמה אנחנו לא, לא, לא, לא, לא מתחברים, לא נמצאים שם בפנים. באים ואומרים לנו: בוא אל התיבה, תיכנס עמוק לתוך תיבות התורה והתפילה. תהיה בפנים, תתחבר. דביקות, אחד מיסודות תורת הבעל שם טוב, הדביקות במילים של התורה. הדביקות במילים של התפילה. ולכן הוא אומר: צהר תעשה לתיבה, צהר תעשה לתיבה. צהר זה מלשון אור. רש"י אומר צהר זה אבן טובה. פירוש שני, רש"י אומר חלון. מה זה הצהר? עוד מעט נסביר מה הם שני הפירושים, חלון או אבן טובה. אבל המהות של צהר זה זוהר, בהירות. להביא בהירות לתיבה. כלומר, שהמילים של התפילה, המילים של התורה, כשאתה יש לך את ההזדמנות להתפלל, להגיד מילה של תורה, שזה יהיה עם צהר, עם זוהר, עם בהירות, עם אור, עם שמחה, עם חיות, להתפלל עם חיות וללמוד עם חיות. זה מה שהבעל שם טוב מבקש. צהר. ואז הוא אומר דבר נפלא: צהר תעשה לתיבה. יש פה עוד רמז, תיבה. התיבה של צהר, המילה צהר. הרי אם אנחנו נתבונן במילה צהר, אנחנו נראה שצהר זה אותן אותיות של צרה. אותן אותיות: צרה, רצה, צהר. גם צרה, גם רצה וגם צהר, יש להם אותן אותיות. זה לא סתם, זה לא משחק. יש משהו מאוד עמוק לפי הקבלה בעניין של האותיות, שהצירופים של האותיות, הכוח לחבר את האותיות ולצרף אותם, אפשר להפוך ממצב אחד למצב שני. וזה הפירוש: צהר תעשה לתיבה. איזו תיבה? איזו מילה? המילה של צרה. יש מצב של
18:50 צרה. עת צרה היא ליעקב. הפסוק אומר, יש זמנים שאנחנו מסתכלים ורואים מה שקורה בעולם, זה עת צרה היא ליעקב. יש מצב של צרה. התפקיד שלנו זה להפוך את הצרה לצהר. אז ממנה, ממנה ייוושע. הצרה עצמה הופכת לצהר. להפוך את הצרה לצהר. איך עושים את זה? על ידי רצה, על ידי רצון, על ידי להתפלל עם רצון להגיד את המילים של התפילה. יהי רצון. תפילה, בעצם מהותה של התפילה זה יהי רצון. יהודי מבקש שיהא רצון, מהרצון של הקדוש ברוך הוא, לשנות את הרצון שיתהפך ממצב שלילי למצב חיובי. זה כל התפילה, יהי רצון מלפניך. הכוח הזה שיש בתפילה של יהי רצון לשנות כביכול את הרצון, להפוך מרצון שלילי לרצון חיובי, שיתהפך החושך לאור והרע לטוב, זה בכוח התפילה שלנו. כשיהודי אומר את המילים, בוא אל התיבה, נכנס למילים של התפילה, נכנס למילים של התורה, נמצא שמה, לא רק שזה שומר אותך מהמים הזידונים, לא רק שזה שומר אותך שאתה לא, חס ושלום, לא תיסחף לתוך המבול של החושך של העולם, אלא גם כן להפוך את הצרה לצהר. להפוך את המצב בעולם של חושך, להפוך אותו למצב של אור. וזה דבר נפלא שאנחנו צריכים לדעת להאמין ולהבין בכוח התפילה שיש לנו. המסר של הבעל שם טוב, פרשת השבוע, פרשת נח. עד כמה אנחנו צריכים לדעת בכוח שיש בתפילה שלנו. יהודי יכול בכוח התפילה שלו להפוך צרה לצהר. להפוך מצב. יכול להיות שאתה רואה מצב, נראה לך שאין לזה תקווה, אין מה לעשות, אומר הבעל שם טוב: אל תדאג, תתפלל, תיכנס בפנים. כשאתה מתפלל אל תטייל בשום מקום אחר. תיכנס לתפילה, תגיד את המילים, תדביק את עצמך למילים של
21:02 התפילה, ובזה ישנם שני צורות. כאן מגיע ההסבר הנפלא מאדמו"ר הריי"צ, שהוא מסביר מה ההבדל בין שני הפירושים של רש"י. רש"י אומר: או צהר, חלון. פירוש שני, אומר רש"י: צהר, אבן טובה. מה ההבדל בין שני הפירושים? אומר אדמו"ר הריי"צ: זה שני צורות בעבודת התפילה. חלון זה שאתה פותח פתח ומגיע אור ממקום אחר. מביא את אור השמש לתוך הבית. זה החלון. צריכים להבין איך זה היה בתיבה. הרי בתיבה לא היה שמש באותה תקופה. שמש לא, לא. זה, זה עניין בפני עצמו. אבל בוא נדבר על ההסבר הרוחני של הדברים. צהר תעשה לתיבה, חלון. חלון מביא אור מבחוץ. אבן טובה זה לא. אין אור מבחוץ, זה אבן. אבל יש אבנים שיש להם יכולת לעשות אור. האבנים עצמם הם אבנים בהירים, אבנים שמתנוצצות ויוצא מהם אור. אז כאן מגיע המסר. זה שני אופנים בעבודת התפילה. יש אופן בעבודת התפילה שבן אדם שיש לו את היכולת להתבונן באור האלוקי, להתבונן ולראות את אור אין סוף על ידי התפילה. תפילה זה זמן של התבוננות. בחסידות מוסבר שהתפילה זה זמן שיהודי יכול להתרכז, להתעמק ולראות מעבר למילים, להתבונן בגדולת השם ועל ידי זה להביא את האור האלוקי לתוך העולם. האור האלוקי שמאיר לו בתפילה, ואז הוא רואה בעצם בעולם את האור האלוקי הזה. שכשהוא יצא לרחוב הוא יראה שאין עוד מלבדו, הוא יראה את ההשגחה הפרטית של הקדוש ברוך הוא מנהל אותו בצורה ניסית ונפלאה. יש אבל אופן אחר של אבן טובה. אומר הבעל שם טוב: לפעמים יהודי פשוט אין לו יכולת להתבונן, להתעמק ב-ב-בדברים עמוקים, אבל להגיד את המילים אתה יכול. רק תגיד את המילים עם התלהבות. תגיד את המילים עצמם, אבל תגיד
23:11 את המילים עם כוונה, עם חיות, עם התלהבות, עם-עם-עם-עם שמחה, עם נעימות, להתחבר למילים. כשבן אדם אומר את המילים של התפילה והוא אומר את זה מילה במילה, עם כוונה, עם חיות מיוחדת, אז גם זה האבן טובה שנהפכת מאבן רגילה, הופכת לאבן טובה, וגם היא הופכת לאבן של אור, ויש לה את היכולת להפוך את החושך של העולם, של הטבע, של המציאות, ולגלות את האלוקות שיש בתוך העולם. אז זה בעצם המסר בזמננו עכשיו, בימינו אלו, שאם אנחנו מסתכלים בעיניים הגשמיות אנחנו רואים עולם של צרה. רחמנא ליצלן. מה שעולה וקורה בעולם, כל מיני סוגים של צער וצרות וקשיים וחושך, אבל צריכים לדעת את הכוח שיש לנו. בוא אל התיבה. הסוד של הבעל שם טוב. להיכנס לאותיות ולמילים של התורה והתפילה, להתחבר אליהם, להיות בפנים, להקיף את עצמנו במילים של תורה ותפילה, זה יציל אותנו מהמים של המבול. ולא רק זה, אלא צהר תעשה לתיבה. על ידי אמירת התפילה והתורה בחיות ובהתלהבות ובשמחה הופכים את הצ-- את צרה לצהר, את החושך לאור. עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ, שמתוך הצרה יבוא לצהר, שנזכה באמת לראות ונראה את זה בימים האלו ממש את הצהר, את הבהירות, את האור הגדול שכולנו מצפים לו, את האור, הגאולה השלמה שנזכה לראות אותה עם משיח צדקנו בחודש חשוון במיוחד, שכתוב במ-ב-מדרש שחודש חשוון מחכה שיבוא היום שאז יהיה חנוכת בית המקדש השלישי, שאז באמת יחגגו את זה דווקא בחודש חשוון. שנזכה לראות את זה השנה הזאת בחודש חשוון שנה זו.