הזמן מוגבל אבל לא מגביל — כך הרבי לימד לייקר ולנצל כל רגע ✦ פרק 2

00:00 שמעתי פעם מישהו שאל את הרבי איך הוא מצליח להכניס כל כך הרבה פעילות ועשייה בזמן כל כך קצר. איך בעשרים וארבע שעות הוא מצליח לעשות כל כך הרבה דברים? הרבי ענה לו, "הזמן הוא אכן מוגבל, אבל הזמן הוא לא מגביל". כלומר, יש לנו עשרים וארבע שעות ליום, לא פחות ולא יותר, לכולנו. העשרים וארבע שעות הם אותם עשרים וארבע שעות, הם מוגבלים, אבל הם לא מגבילים את האדם. בן אדם יכול להחליט, להחליט איך להשתמש ואיך לנצל כל רגע ורגע, ואז בזמן מוגבל יכול להיות גם עשייה בלתי מוגבלת. אז היום אנחנו בעצם נדבר על הנושא של הזמן. אחד מהדברים הנפלאים והמיוחדים שלמדנו מהרבי: הנושא של יוקר הזמן, חשיבות הזמן, ניצול הזמן, שמירת הזמן ולחיות עם הזמן. זה-- נדבר על כמה נושאים שקשורים כולם עם התוכן של זמן, ואנחנו נלמד דברים מאוד, מאוד ספציפיים וגם כמובן גם דברים פרקטיים. איך בן אדם יכול להשתמש עם הזמן ולייקר את הזמן, לנצל את הזמן בצורה הכי יעילה והכי טובה. נתחיל עם סיפור שמעשה שהיה. זה היה בשנת תש"ל, אחרי י' בשבט. זה ידוע בשם, בשם אצל חסידים זה נקרא י' בשבט הגדול. י' בשבט תש"ל אז היה סיום ספר תורה שהרבי קרא לו ספר תורה של משיח. בעצם זה היה ספר תורה שאדמו"ר הריי"צ כתב אותו או התחיל לכתוב אותו באמצע שנות מלחמת העולם השנייה, וה-- למעשה זה לא נגמר אז והרבי סיים אותה בי' בשבט, עשרים שנה אחרי ההסתלקות של אדמו"ר הריי"צ, ביום ההילולא העשרים, י' בשבט תש"ל. י' בשבט בעצם חל בשבת. זה היה בערב שבת, יום שישי אחרי חצות. הכנסת ספר תורה מאוד מרגשת, היסטורית. אחד

02:22 מהרגעים הכי, הכי נעלים ומרגשים בדור שלנו. הגיעו אז מכל מיני מקומות מהארץ ומכל מיני ארצות, הגיעו אז אלפים, אלפים של חסידים להיות ברגע המרגש והמיוחד הזה שהם מסיימים את הספר תורה שהרבי הריי"צ עוד קרא לזה ספר תורה של משיח. הספר תורה שאיתו אנחנו נצא לקבל פני משיח צדקנו. הייתה התעוררות גדולה ביותר. בעשר ימים אחר כך, ביום כ' בשבט, זה היה סוג של יום התוועדות פרידה. באותו יום החסידים היו אמורים לחזור, כמה-- מה שנקרא צ'ארטרים, כמה מטוסים שחזרו אז לארץ, לאירופה, והרבי הודיע באופן פתאומי שבתור השתתפות במסיבת פרידה, מה שנקרא, חסידים קוראים לזה "צאתכם לשלום", הרבי יתוועד. ואכן הרבי ירד לבית כנסת הגדול ב-770 והתחיל התוועדות. הרבי אז אמר מאמר חסידות עמוק וארוך, עשה גם סיום מסכת ועוד כמה שיחות מאוד עמוקות ונפלאות. אבל הקהל היה, מה שנקרא, במצב של לחץ, מתח. הסתכלו על השעון כי לפי השעה הם היו כבר אמורים להיות בשדה התעופה. עוד מעט המטוס יוצא והרבי מתוועד כאילו כל הזמן עצר מלכת. אין שום דבר, מתוועד. מה אפשר לעשות כשהרבי מתוועד? חסידים כמובן לא יזוזו, לא ילכו. אבל הרבי הרגיש שהקהל נמצא במתח והרגע-- מסתכלים על השעון ובודקים את ה-, את האיפה אנחנו נמצאים כבר עכשיו. אז הרבי פתח בסיפור באותה התוועדות. והרבי סיפר שקרה בשעה כשהיה לפני הרבה שנים. סיפר סיפור אישי שהיה איתו עם הרבי הקודם, הרבי הריי"צ, הרבי חותן הרבי. המעשה שהיה כך היה שבאחד מהנסיעות אדמו"ר הריי"צ היה הרי יצא מרוסיה, נסיעה מאוד מאוד חשובה והיסטורית, שזה היה נסיעה שהייתה כרוכה עם הרבה מתח, עם הרבה לחץ. הבית הלך על גלגלים והיו צריכים לאסוף מזוודות ודברים ולהכין.

04:59 וכמובן אצל כל אחד בשעות שלפני נסיעה, כולנו גם כשנוסעים איזושהי טיסה, שיהיה תמיד יהיה רגעים של מתח ולחץ. קל וחומר כשמדובר בימים ההם שהנסיעות היו כרוכות עם הרבה יותר הכנות, ובפרט שזה היה איזה נסיעה מאוד, מאוד מיוחדת, נסיעה קשה וכבדה שכולם היו בהרבה מתח והרבה לחץ והבית הלך על גלגלים. באותו זמן הרבי מספר שהוא עדיין היה לפני שהוא התחתן, הוא היה חתן, הוא הסתובב, היה בבית והוא הגיע לברך ולהתברך. להגיד שלום לרבי הקודם שהוא היה אמור עוד רבע שעה לצאת לנסיעה. הוא נכנס לחדרו, לחדרו הפרטי שהרבי הקודם היה יושב שם, נכנס למשרד, לחדר הפרטי של הרבי, והוא רואה את חמיו לעתיד, את הרבי הקודם. הרבי הריי"צ יושב וכולו שקוע בכתיבה והוא התקרב לשולחן. מה הוא רואה? לא פחות ולא יותר. הרבי, הרבי הריי"צ יושב וכותב מאמר חסידות עמוק, נושא עמוק וסבוך בנושאים הכי עדינים ועמוקים בחסידות. הוא יושב וכותב. יצא מהכלים. איך יכול להיות? הוא לא יכול היה להבין איך ברגעים כאלה, כשכולם נמצאים במרקחה וכזה לחץ וכזה מתח, והוא, והרבי יושב ככה במנוחת הנפש ויכול להעמיק ולכתוב נושא כל כך עמוק ורגיש בנושאים העמוקים שבתורת החסידות. אז באיזשהו שלב הרבי התבטא כאילו וואו, איך, איך עושים את זה? ואדמו"ר הריי"צ הבחין בפליאה של הרבי. אז הוא אמר שזה מה שנקרא הצלחה בזמן. ואז הוא הסביר לו מה שהוא שמע בשם אביו, אדמו"ר הרש"ב, ששמעו את זה רבי מפי רבי. מה שסיפרו על הרשב"א. הוא סיפר שהרשב"א הידוע, אחד מגדולי ישראל הראשונים, הרשב"א רב שלמה בן אברהם, רב שלמה בן אדרת, שהוא היה מגדולי ישראל בברצלונה, בספרד, לפני שמונה מאות שנה בערך, ואז הוא היה

07:18 אישיות מאוד מיוחדת. הוא היה מנהיג של עם ישראל בגולה באותה תקופה. הוא היה ה-- אפשר להגיד המנהיג של יהדות ספרד, ולא רק בספרד, אלא גם מחוץ לספרד. היה לו ישיבה בברצלונה, שם היה נותן שיעורים כל יום בגמרא, בהלכה, בכל מיני נושאים. היה גם שולח מכתבים, תשובות לכל עם ישראל בכל מיני נושאים במקצועות ההלכה. יש את הספר תשובות הרשב"א, ויחד עם זה הוא היה פוסק הלכות במקום שלו בעיר, וגם הוא היה רופא. אנשים היו פונים אליו לשאלות בנושאים רפואיים, ובנוסף לכל זה היה לו גם כן הנהגה שכל יום הוא היה הולך לטייל לבריאות הגוף. היה כל יום יוצא למשך זמן לטייל באוויר צח. אז גם הוא נשאל איך הוא יכול לעשות כל כך הרבה, איך הוא מצליח לעשות כל כך הרבה ביום? והרשב"א הסביר, או הסבירו על הרשב"א, שזה מה שנקרא הצלחה בזמן. אז אדמו"ר הריי"צ הסביר אז לרבי מה זאת אומרת להצליח בזמן. הזמן הרי הוא זמן. יש עשרים וארבע שעות, לא פחות ולא יותר, כמו שאמרנו. מה זאת אומרת? מהי הגדרת הצלחה בזמן? אז הוא הסביר משהו מאוד מעניין ודי פשוט כשאנחנו תופסים את זה. אה, בדרך כלל האדם כשהוא עוסק במשהו, אז יש את הזמן שאנחנו כולנו שקועים בעשייה, בפעילות של הדבר המסוים הזה שאנחנו עושים. אבל אחר כך יש את הבין לבין, כשאנחנו מסיימים לעשות פעילות מסוימת ואז אנחנו עוברים לפעילות אחרת, ואז יש זמן כזה שהולך לאיבוד. הבן אדם גמר עם משהו ואז הוא מתחיל להתעסק בכל מיני דברים, כי הוא עדיין לא מוכן להתחיל את הדבר הבא, ועובר זמן שלם ביציאה מדבר אחד לכניסה לדבר האחר, והזמן ההוא שבאמצע

09:24 בין לבין הולך לאיבוד. חוץ מזה גם כן לפעמים קורה, וזה קורה מאוד, שאנחנו מתחילים לעשות דבר אחד, אבל אנחנו עדיין תקועים בדבר הקודם שעשינו. או אנחנו עושים משהו ואנחנו חושבים על הדבר הבא שצריכים לעשות. אז גם זה מבלבל את האדם, כי כשאני נמצא בדבר מסוים ואני לא כל כולי בדבר הזה, כי אני חושב על הדבר שאני עשיתי קודם, או אני כבר מתחיל להעסיק את הראש שלי עם מה שאני אמור לעשות אחרי, אז זה עושה שהבן אדם מאבד את הריכוז ואז הזמן מתמסמס, מתבזבז, והוא לא מצליח באמת לעשות מה שהוא היה צריך לעשות בדקות שהיה צריך לעשות את זה. וזה בעצם החוכמה של להצליח בזמן. הקונץ, מה שנקרא החוכמה בהצלחה בזמן, זה שכשאני עסוק בדבר מסוים, אז עכשיו לא קיים שום דבר אחר. בזמן שאני עוסק בדבר פלוני, בדבר מסוים, בהתעסקות הזאת, אין עבר, אין עתיד, יש רק הווה. יש רק את המציאות הזאת שבו אני אמור להיות עכשיו עסוק. כל דבר אחר לא קיים בעולם שלי, לא קיים במציאות, עדיין לא נברא, כבר לא קיים. בעולם שלי, בקיום נמצא רק הדבר המסוים הספציפי שבו אני עכשיו עוסק. ואז אתה יכול להיות כל כולך שקוע בדבר הזה, לגמור את זה בצורה הכי נפלאה, הכי מושלמת, וברגע שזה נגמר, אז באותו רגע נוצר, נברא המציאות החדשה, הדבר החדש שאתה צריך לעשות, ואז אתה כל כולך מונח בדבר החדש ויצאת מהדבר הקודם. ככה בן אדם מצליח לנצל את הזמן בצורה הכי מקסימלית. אז הרבי אז התייחס לנושא הזה והסביר. זאת אומרת בעצם כאן הוא קיבל שיעור מחמיו, מהרבי הקודם. מה זאת אומרת יוקר הזמן? ניצול הזמן, הצלחה בזמן

11:18 בצורה הכי מושלמת. הרבי התבטא ואמר שהנקודה הזאת לכאורה זה נשמע וואו, זה מדרגה מאוד גבוהה. צריכים להיות בשביל זה הרשב"א. בשביל זה צריכים להיות רבה, אדם צדיק, אדם קדוש, אנשים שיכולים לשלוט על עצמם, לשלוט, לשלוט על הזמן, להתרכז בצורה כזאת מושלמת. אבל הרבי אמר שבעצם יהודי, בפרט יהודי חסיד שלומד תורת החסידות ולמד תורת הבעל שם טוב, הוא יודע מה שאדמו"ר הזקן כותב בתניא בשם הבעל שם טוב. את הנושא של בריאת יש מאין. ידוע שהבעל שם טוב גילה את הסוד של הבריאה כל רגע ורגע, מה שנקרא ההתהוות, ההתחדשות של הבריאה. בתניא בשער היחוד והאמונה אדמו"ר הזקן משקיע שניים עשר פרקים להסביר לנו את נושא ההתחדשות. הבעל שם טוב אמר על הפסוק "לעולם ה' דברך ניצב בשמיים". על דבר ה', הדיבור שהקדוש ברוך הוא ברא איתו את הבריאה בששת ימי בראשית, זה לא היה בריאה חד פעמית, ואחר כך העולם כבר קיים, זה מתגלגל לבד, אלא כמו שהבעל שם טוב מסביר את הפסוק "לעולם ה' דברך ניצב בשמיים", פירושו כפשוטו. דבר ה'. הדיבור של הקדוש ברוך הוא. ויאמר אלוקים יהי רקיע. ויאמר אלוקים יהי אור. המילים שאיתם הקדוש ברוך הוא ברא את כל הבריאה ואת כל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם. כל בריאה ובריאה, כל נברא ונברא קיים בזכות הכוח האלוקי שמדבר, וכל רגע ורגע הכוח האלוקי מדבר מחדש. זה לא שהעולם נברא פעם אחת ואחר כך זה רק מתקיים, אלא בעצם העולם נברא מחדש כל רגע ורגע. כשיהודי מבין, לומד, מתבונן, מפנים את תורת הבעל שם טוב, אז בעצם זה מקל עלינו להבין את הכוח שיש בזמן, ואז נותן לנו את היכולת גם כן להצליח בזמן.

13:12 יהודי שיודע שכל רגע ורגע הקדוש ברוך הוא בורא את כל המציאות מחדש, ברגע הזה, למציאות הזאת, ובדיוק מה שצריך עכשיו. אז הבן אדם הזה הוא לא מודאג, הוא לא בלחץ, הוא לא במתח. הוא יודע: עכשיו אני אמור לעשות את התפקיד שלי שאני עושה עכשיו, ובזה אני צריך להשקיע, בזה אני צריך להיות מונח. הדבר שעדיין לא — לא, זה לא עכשיו התפקיד שלי, זה יבוא עוד מעט. זה עדיין לא קיים, וכשזה יצטרך להיות הקדוש ברוך הוא יברא את זה ויעשה את זה. יהיה יש מאין, כמו מציאות חדשה לגמרי. אז עכשיו אני נמצא פה. אין דבר אחר. כל כולי נמצא פה. כשיבוא הדבר החדש זה יבוא. הקדוש ברוך הוא יברא את זה. דבר חדש, רענן. אז אני לא מודאג. אני לא בלחץ. אני יכול. אני מסוגל להשתמש עם הזמן בצורה הכי מקסימלית. וככה הרבי בשיחה הזאת הדריך, לימד, חינך את החסידים איך צריכים לשמור ולייקר ולדעת איך להשתמש עם הזמן. להצליח בזמן זה להבין את העומק של תורת הבעל שם טוב, שהזמן הוא נברא על ידי הקדוש ברוך הוא בכל רגע ורגע בהשגחה פרטית, ולכן כל רגע ורגע יש לו את המטרה שלו, את השליחות שלו, וכשאני נמצא שם אני נמצא כל כולי שם. אז כך אני יכול באמת לעשות את הדבר שאני אמור לעשות עכשיו. ואצלנו זה קורה כל יום ויום כשאנחנו בתפילה, ואנחנו בתפילה מתחילים לטייל על כל העולם, כי אנחנו צריכים לסדר את הביזנס שם ולגמור את הבית, לשלם את הבנק וצריכים להיפגש עם פלוני ואלמוני ויש לנו כל מיני סידורים ודברים, אבל עכשיו אין דבר אחר. עכשיו אני בתפילה. עכשיו מה שקיים זה רק

14:58 המציאות הזאת של התפילה, שאני עומד פנים אל פנים מול הקדוש ברוך הוא ואין שום דבר. העולם לא קיים, הביזנס לא קיים, אין פגישות. יש עכשיו פגישה אחת ויחידה. אני נמצא מול הקדוש ברוך הוא בתפילה. אז אם ככה אני יכול כל כולי להיות בתפילה, להתרכז במילים שאני אומר, לחשוב על מה שאני אומר, להתנתק ממה שקרה לפני התפילה ומה שאמור לקרות אחרי התפילה. עכשיו יש רק את התפילה ואין שום דבר אחר. אותו דבר זה גם בשיעור התורה. כשאני עכשיו באמצע ללמוד, להקשיב לשיעור ולהיות באיזשהו עניין, אז אני כל כולי פה. וכשיבוא הרגע שבו אני אצטרך לעשות את המלאכה, את התפקיד, את העבודה, את הביזנס, אז עושה מלאכתו באמונה. גם שם אני אהיה כל כולי, אני אעשה את הדברים בצורה הכי נכונה, הכי אמיתית, הכי נאמנה. אז זה נקרא בן אדם בריא, בן אדם שיודע לנצל את הזמן ולשמור על הזמן ולייקר את הזמן בצורה הכי מושלמת. אם אנחנו מדברים על הנושא של זמן, יוקר הזמן, דברים שראינו אצל הרבי, כולנו. אני זוכר, זכיתי להיות בתפילות, בהתוועדויות. הדקדוק על הזמן. אצל הרבי, השעה, השעה המדויקת. ההכרזה הייתה שעה כך וכך, שעת תפילת שחרית. הרבי היה שמה כמו חייל. הדקדוק על הזמן. שעה פלונית מנחה, אז זה היה הזמן שהרבי נכנס. תמיד מדייק להיכנס בזמן. אם זה התפילה, אם זה ההתוועדות. היו מכריזים בשעה פלונית הרבי נכנס להתוועדות. תמיד זה היה מאוד מדויק, זמן ההתוועדות. מספרים שפעם מישהו הכריז, אחד הגבאים, הכריז על משהו שבערך כך וכך בשעה פלונית תהיה התפילה או משהו. הכרזה לא כל כך מדויקת, והרבי שאל: מה זאת אומרת בערך? זה בשעה זאת או בשעה

16:54 אחרת. כלומר, לימד אותנו שהזמן צריך להיות מדויק, יקר, ולשמור על דיוק בזמן. זה היה בהתוועדות של אחרון של פסח לפני חמישים שנה, בשנת תשל"ו. בהתוועדות ההיא הרבי דיבר שיחה מאוד מאוד חזקה, חשובה ויסודית על תפקיד הישיבות. הרבי התייחס אז לישיבות בכלל, לישיבות חב"ד במיוחד, ודיבר אז על ה-- בצורה-- שיחה מאוד מאוד יסודית ונפלאה. להסביר מה בדיוק זה ישיבה, מה המרכז בישיבה, במה צריכים להשקיע. הייתה שיחה מאוד מיוחדת שהרבי פשוט הסביר ו-ו-ונתן לנו להבין איך ומה צריך להיות ההתנהגות של בחור בישיבה. דיבר על הלימודים, דיבר על לימוד הגמרא, לימוד הנגלה, דיבר על לימוד החסידות, דיבר על התפילה ועל אהבת ישראל, על הפעולות-- פעילות שעושים מחוץ לסדרי הישיבה. שיחה מאוד מושלמת שדיבר על-- הקיף את כל הנושא של תלמיד בישיבה. ובין הדברים הרבי אז התבטא שאחרי כל הדברים ולפני כל הדברים, אחת מהנקודות הכי הכי חשובות להצלחה של תלמיד זה ל-ל-ללמד את עצמו לשמור על הזמן. זה בעצם הכלי, הרבי אמר, לכל הברכה. כדי שבחור באמת יצליח בלימוד הנגלה, בלימוד החסידות, ביראת שמיים, בעבודת השם, באהבת ישראל, בבסיס של כל העניינים צריך להיות הנושא של שמירת הזמן. לשמור על זמני סדרי הישיבה. כשהשעה, השעה שמתחילים זמן של לימוד החסידות צריך להיות מדויק. זה הזמן שאני מגיע. לא דקה אחר כך. הרבי אז התבטא ביטויים מאוד מאוד חזקים על הנושא, שהזמנים שהאדמו"רים רבותינו נשיאינו עשו את הישיבה וגם כן עשו את סדרי הישיבה והזמנים. הזמנים האלה הם זמנים כאלה שצריכים לדעת שלא משחקים איתם. הזמנים חייבים להיות מדויקים. להתחיל ולבוא בזמן זה, זה פשוט בסיס. זה תנאי לקיום הברכות וההבטחות שהבן אדם, באמת בחור, יצליח בלימוד שלו. בהתוועדויות

19:27 היה דבר נפלא. מדברים על זמן, אז יש את הנושא גם שנקרא לחיות עם הזמן. יש את יוקר הזמן, יש את ניצול הזמן ויש את הנושא של לחיות עם הזמן. דבר מיוחד במינו שגם כן הרבי לימד אותנו התוועדות אחרי התוועדות: לחיות עם הזמן. קודם כל, מה זה אומר לחיות עם הזמן? אז אנחנו צריכים לחזור לדור הראשון, האדמו"ר הזקן. מספרים שהאדמו"ר הזקן, עוד בתחילת שנות נשיאותו, אז פעם הוא יצא ואמר לחסידים את הביטוי: צריכים לחיות עם הזמן. זה כל מה שהוא אמר. חסיד צריך לחיות עם הזמן. עכשיו המילים האלה, הביטוי לחיות עם הזמן, באותה תקופה זה היה ביטוי דווקא לא כל כך, אה, לא כל כך, אה, חסידי נ-נגיד, אולי אפילו לא דתי. המקור של הביטוי לחיות עם הזמן זה היה דווקא הגיע מה, מהמשכילים, מה שהיה נקרא אז, מהיהודים שדווקא התרחקו מאור תורה ומצוות, והם התכוונו לומר לחיות עם הזמן שצריכים לחיות עם המודה, עם הזמן עכשיו, עם ההווה, להיות קצת, קצת יותר. כן, זה היה בעצם ההתחלה של מה שנקרא אחר כך ה, אה, רפורמים, קונסרבטיבים, זאת אומרת, אלו שניסו ל-לכאן להכניס רפורמות ביהדות כדי להתחדש עם הזמן. ואז פתאום הרבי בא ואומר לחיות עם הזמן. מה זה אומר? וחסידים התחילו לברר מה הרבי רצה להגיד עם הביטוי הזה, ואז התברר על ידי האח של האדמו"ר הזקן, המהרי"ל, כשהוא הלך לברר אצל הרבי מה, מה הייתה הכוונה בביטוי הזה, והאדמו"ר הזקן אמר: לחיות עם פרשת השבוע. לחיות עם הזמן זה לחיות עם הפרשה. חסיד לומד פרשת השבוע כל יום. אחד מהתקנות של האדמו"ר הריי"צ היה ללמוד את פרשת השבוע. עוד לפני האדמו"ר הריי"צ, האדמו"ר הזקן. זאת

21:27 אומרת, בתקנות חסידי חב"ד לדורות. הנושא של לימוד פרשת השבוע, ההנהגה של ללמוד את הפרשה היומית של פרשת השבוע מחולקת לשבעה חלקים. כל יום לומדים חלק וככה לומדים את שיעור החומש כל יום ויום. אומר האדמו"ר הזקן: זה לא רק ללמוד, זה לחיות אותה. לקחת את הפרשה ולא רק ללמוד אותה כמו סיפור מהעבר, אלא כל דבר, כל פסוק בתורה, כל סיפור בתורה, כל הלכה בתורה, יש לזה משמעות היום. גם מצוות שלא נוהגים היום, גם יש להם משמעות היום בחיים שלנו. כל דבר יש לזה משמעות. אם זה לא גשמי ורוחני, יש לזה משהו מעבר לסיפור הפשוט. מה זה מלמד אותי כיום בעבודת השם שלי? כך יהודי צריך לחיות את היום וזה נקרא לחיות עם הזמן. אחד מהדברים הנפלאים שזכינו לראות אצל הרבי, כל התוועדות והתוועדות, חלק חשוב מההתוועדות, בדרך כלל זה היה השיחות הראשונות בהתוועדות, השיחה הראשונה, שתי השיחות הראשונות, לפעמים שלוש שיחות, שהרבי היה מסביר ומפרט מה יש מיוחד היום. מה היום הזה מיוחד לגבי כל שאר הימים? ולא רק דבר אחד. היה מדבר על היום בשבוע, היום בחודש, המאורע המיוחד שקשור, הפרשה של השבוע שאנחנו לומדים, הפרשה של היום. היה מדבר לפעמים גם במשך השנים, בזמנים, בשנים האחרונות שהרבי יצא עם מבצע לימוד הרמב"ם, אז גם לקשר עם הרמב"ם שלומדים באותו יום. משהו מאוד נפלא שפשוט לדעת שאם אני נמצא ביום מסוים אז היום יש לזה משמעות מיוחדת במינה. יש משהו מיוחד בהיום. היום זה לא אתמול, זה לא מחר. יש משהו מיוחד, ייחודי ביותר. תמיד הרבי היה, אמ, אה, חוזר על דברי הזוהר: כל יומא ויומא עביד עבידתיה. כל יום ויום עושה את

23:35 המעשה שלו, כל יום ויום יש לו את הייחודיות של היום הזה, שזה משהו מיוחד דווקא ביום הזה. ולפעמים הרבי היה מדבר על זה בצורה כל כך נפלאה. כאילו בעצם היום זה היום הכי מושלם בבריאה. היום הזה, בגלל היום בשבוע, בגלל ה-ה-היום בחודש ובגלל השיעור חומש שלומדים היום ובגלל השיעור ברמב"ם שלומדים היום ובגלל המאורעות שקרו בעבר ביום הזה, זה נותן ליום הזה משמעות נפלאה ומיוחדת. לא משהו מהעבר. היום, כאילו היום הזה זה יום הכי נפלא והכי מיוחד שיש לך מסר לחיים. איך אתה, אתה יכול מהיום הזה לקחת משמעות לכל המציאות של החיים שלך. לחיות את היום. הלחיות את היום, לחיות את הזמן, זה אחד הדברים הכי נפלאים שזכינו ללמוד מהרבי בהתוועדויות. יוקר הזמן, שמירת הזמן, ניצול הזמן ולחיות עם הזמן. שהזמן הוא מציאות שבן אדם חי אותה, חי איתה ונמצא בה ועובד באופן הכי מושלם והכי והכי עמוק. ואני רוצה גם להזכיר דבר שהרבי דיבר דווקא בתקופה האחרונה שזכינו לשמוע מהרבי את השיחות בזמן האחרון. הרבי דיבר על הנושא של לחיות עם הזמן, על הזמן ה-- של התקופה שלנו, הזמן שאנחנו נמצאים עכשיו, שזה הזמן של איך שהרבי קרא לזה, התקופה של הכניסה לימות המשיח. אז היה ביטוי שחזר על עצמו כמה פעמים, דווקא בשיחות האחרונות שזכינו לשמוע מהרבי, היה ביטוי: "הזמן שלנו עכשיו הוא זמן השיא. זה הזמן הכי יקר". ביידיש הרבי התבטא: "העכסטע צייט". הזמן השיא, זה הזמן הכי יקר בעולם. כלומר, ככל שאנחנו מתקרבים לרגע המיוחל, לרגע הגאולה שכולנו מצפים ומחכים, אז הרגעים, הזמן הזה הוא הזמן הכי יקר. הזמן הזה שאנחנו נמצאים עכשיו, הרגעים האחרונים האחרונים של הגלות הארוכה והמרה הזאת, הרגעים,

25:47 הרגעים שממש עוד, עוד לפני גילוי המשיח, הרגעים ההם, הזמן הזה זה זמן השיא. זה הזמן הכי יקר. צריכים לתפוס את הזמן הזה, לנצל את זה, לייקר את זה, כי עוד מעט יבוא המשיח ואז נגיד: אוי, למה לא ניצלנו? היה לנו עוד רגע של גלות. למה לא ניצלנו את זה לעשות את העבודה שיהודי צריך לעשות? להכין את עצמנו לגאולה. עכשיו יש לנו את הזמן הזה. צריכים לייקר את הרגעים, לייקר את הזמן, זה זמן השיא. הזמן עכשיו, דווקא עכשיו, בגלל שאנחנו נמצאים בזמן מצד אחד הכי קשה והכי ארוך, הכי חשוך מצד אחד. מצד שני, זה הזמן הכי יקר והנפלא, שהנה מגיע אור היום. הנה מגיע אור הגאולה. אז הרגעים האלה הם היקרים ביותר. צריכים לדעת להשתמש ולנצל את הרגעים האלה. אפשר להגיד שזה דווקא מה שאנחנו רואים דווקא בזמן האחרון. הנושא של הזמן נהיה כל כך מסובך. רואים עד כמה אנשים מבזבזים את הזמן. דווקא בגלל הטכנולוגיה המחודשת וכל מיני דברים מחודשים שנכנסו לחיים שלנו, אז פתאום הנושא של הזמן נהיה מצרך כבד יותר. אנשים מבזבזים את הזמן בצורה הכי קלילה. פתאום אתה אומר: אופס, כבר בזבזתי את הזמן, עשיתי כל מיני דברים. מה עשיתי? שטויות. לא ניכנס לדברים האלה כי כל אחד יודע על מה מדובר. מה שכן חשוב לנו להבין, כי דווקא זה לפעמים, כשרואים את הניסיון, איפה היצר שם את הניסיון, שם את ה-- שם לנו את הקושי, כי דווקא זה הנקודה הכי חשובה עכשיו, וזה מה שהרבי בעצם אמר. נמצאים בזמן השיא. כל רגע, והימים ההם, כל רגע ממש הוא יקר ביותר. לנצל, לנצל את הזמן, להוסיף בתורה ומצוות, להוסיף בעשייה של פעילות

27:36 של אהבת ישראל, להוסיף עוד דבר ועוד פעולה ועוד של לחיות את הגאולה. הרבי דיבר בזמן האחרון שהתפקיד של הזמן שלנו, מה שמוטל עלינו זה השליחות המיוחדת של להביא לימות המשיח. כלומר להכניס את האור של משיח גם בגלות. שכבר עכשיו על ידי זה שאנחנו לומדים מאמרי חז"ל, פסוקים ומדרשים ותורת החסידות שמסבירה לנו את הזמן של הגאולה, אנחנו כבר חיים באווירה של גאולה. זה בעצם לקדש את הזמן, להעלות את הזמן, לרומם את הזמן, להפוך את הזמן לזמן אחר, זמן של גאולה. להפוך את זה מזמן של גולה לזמן של גאולה, וזה נמצא בידיים שלנו. הלוואי שאנחנו נשכיל לייקר את הזמן, לנצל את הזמן, שנשתמש עם הזמן במתנה הנפלאה והגדולה, האוצר הגדול שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, אבל שניקח את האוצר הזה של הזמן, להפוך את הזמן הזה שהזמן יהיה זמן קדוש וזמן יקר, וכך אנחנו ניכנס לזמן הנפלא והמיוחד של הגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.