המתנה שהתורה נותנת למי שלא מבקש ממנה כלום

00:00 רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. משנה הראשונה בפרק השישי בפרקי אבות. משנה נפלאה שנותנת לנו הבנה בגודל העניין של לימוד התורה לשמה והזכויות הגדולות והמתנות הגדולות, הדברים הגדולים שזוכה האדם שלומד את התורה לשמה. הפרק השישי של פרקי אבות הזה אנחנו לומדים תמיד בשבת שלפני חג השבועות. הפרק הזה נקרא קניין תורה. כך אומר הספר מדרש שמואל, אחד מהספרים היותר נפלאים שיש על פרקי אבות, מתלמידי האר"י ז"ל, שהוא אוסף ומלקט מכל מיני מפרשים, מכל גדולי ישראל מהדורות הקודמים. אז הוא מביא שהפרק השישי פרק קניין תורה, כי בפרק הזה אנחנו לומדים על מעלת התורה, על קניין התורה, על חשיבות התורה. והפרק הזה, כמו שהוא אומר, נוהגים ללמוד בשבת שלפני חג השבועות, כי זה בעצם מכניס אותנו לאווירה, נותנת לנו להבין את הערך, את הגודל, את החשיבות, את היוקר של התורה, של לומדי התורה, של לימוד התורה, ופותחת לנו את החשק, את הרצון, את הגעגועים לימים, ליום הגדול של מתן תורה, לקבל את התורה בשמחה, לקבל את התורה בפנימיות, ובעצם זה מכין אותנו לקבלת התורה. אבל כאן נשאלת שאלה מאוד פשוטה: הפרק הזה יש בו הרבה משניות ודברים מאוד מאוד חשובים ויקרים על היוקר והחשיבות של לימוד התורה. ודווקא המשנה הראשונה מתחילה ישר ממקום מאוד גבוה. כל העוסק בתורה לשמה. כל אחד מאיתנו יודע שעוסק בתורה לשמה זה לא רמה רגילה. מדובר על בן אדם שלומד תורה באופן מאוד מיוחד. לא כל אחד ואחד זוכה ללמוד תורה לשמה. תורה לשמה זה דרגה גבוהה בלימוד התורה, ודווקא בזה מתחילה המשנה. רק אחרי זה יש משניות ודברים, לכאורה, הפוך. המשנה הייתה צריכה להתחיל בדברים יותר פשוטים

02:33 על החשיבות של לנצל את הזמן בלימוד התורה. המשנה הבאה, רבי יהושע בן לוי, שאומר שיוצאת בת קול כל יום ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שזה מדגיש עד כמה חשוב לקבוע זמן ללמוד תורה, ועוד משניות שמסבירים לנו איך ללמוד ועוד כמה פרטים. דווקא מתחילים מהמקום היותר נעלה: כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. גם כן אנחנו רוצים להבין מה זה הדברים הרבה שהמשנה אומרת, זוכה לדברים הרבה. אחרי זה אומר: ולא עוד, אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. כלומר, כמו שהמפרשים אומרים, שכל העולם וכל מה שיש בעולם נברא בשבילו. זאת אומרת שזוכה לדברים הרבה, זה איזה משהו שלא קשור עם כל ההמשך. עכשיו מסתכלים בהמשך. יש פה המון דברים. נקרא רע, אהוב, אוהב את המקום ואת הבריות, ואת כל מה שכתוב בהמשך. מגלים לו רזי תורה. נהנים ממנו עצה ותושיה. מלבשתו ענווה ויראה. יש פה במשנה הזאת המון דברים נפלאים. מה הם הדברים הרבה שהמשנה אומרת מיד בהתחלה? מכיוון שאת המשנה הזאת אנחנו לומדים לפני חג השבועות, אז צריך להיות פה איזה מסר. ודווקא משנה ראשונה, אז צריך להיות פה איזה מסר, שזה המסר הזה ייתן לנו את הכוח, את התעצומות, את החשק באמת לקבל את התורה. זאת אומרת שיש פה מסר יסודי שקשור עם הדבר הראשון שיהודי צריך לדעת בשביל לקבל את התורה. כמובן שיש הרבה הסברים במפרשים על המשנה הזאת, כמו שהזכרנו את הספר מדרש שמואל, ששם הוא מלקט מכל מיני גדולי ישראל, על פי פשט, על פי רמז, על פי דרש, על פי סוד, הסברים נפלאים. אנחנו נעמוד היום על ביאור מאוד מעניין ומאוד מאוד יקר שהרבי הסביר על המשנה הזאת,

04:41 שנותן לנו כיוון ויסוד להבין את המשנה הזאת בצורה ששווה לכל נפש, שכל אחד ואחד יכול להבין אותה. קודם כול רוצה להקדים להבין מה בדיוק הפירוש תורה לשמה. האמת היא שתורה לשמה יש לזה הרבה רמות והרבה דרגות. אם אנחנו מסתכלים בשולחן ערוך בהלכות תלמוד תורה, וגם כן בשולחן ערוך בהלכות ברכות השחר סימן מ"ז, ששם מובא הנושא של ברכת התורה, מדובר שם גם על תורה לשמה. ברמב"ם הלכות תשובה, הרמב"ם גם כן מדבר בהלכות תלמוד תורה. אז אנחנו נראה שיש כמה אופנים וכמה דרגות ורמות בנושא של תורה לשמה. במובן הכי פשוט של תורה לשמה מובא בהלכות תלמוד תורה. אדמו"ר הזקן מביא מהראשונים שהפירוש הפשוט של ללמוד תורה לשמה, הכוונה שהוא לומד תורה כדי לשמור ולעשות. כלומר הלימוד של תורה לשמה זה הפוך מהתורה שלא לשמה. תורה שלא לשמה פירושה כשבן אדם לומד על מנת לקנטר, על מנת להתייהר, על מנת להתגדל, על מנת שייקרא רב, ראש ישיבה. בגמרא מובא כמה סוגים של שלא לשמה. אז מובן שהלשמה פירושו שהוא לומד תורה לא בשביל להתגדל, לא להתפאר, לא להתגאות, אלא חס ושלום כמובן לא לקנטר ולא להפריע לאחרים, אלא בעיקר הוא לומד תורה פשוט כי הוא רוצה לדעת איך לקיים את המצוות, וזה נקרא הפירוש הבסיסי של תורה לשמה. יותר בעומק מובא בשולחן ערוך, במפרשי השולחן ערוך, במיוחד הב"ח מאריך בזה בסימן מ"ז, שתורה לשמה פירושה שהוא לומד תורה מצד חשיבות התורה. הוא יודע את היוקר של התורה, כמו שאדמו"ר הזקן גם כן מביא את זה בשולחן ערוך בסימן מ"ז, שהוא יודע שהתורה ניתנה מאת הקדוש ברוך הוא, שהתורה היא השעשועים, שהקדוש ברוך הוא היה משתעשע עם

06:59 התורה יום יום, כמו שכתוב: "ואהיה אצלו אמון, ואהיה שעשועים יום יום". התורה לפני בריאת העולם כבר הייתה שעשועים של הקדוש ברוך הוא, שמשתעשע בה, והוא נתן לנו את זה. אז כשיהודי מתבונן ביוקר התורה וחשיבות התורה לפני הקדוש ברוך הוא, אז ברכת התורה בשמחה רבה ובהנאה גדולה יותר מכל ההנאות בעולם. המקור של ההסבר הזה זה מהר"ן, רבנו נסים, בגמרא במסכת נדרים, כשמדברת על הנושא של ברכת התורה וחשיבות ברכת התורה, עד כדי כך שהגמרא שם אומרת שבגלל שהיה חסר בברכת התורה, לכן חס ושלום נחרבה הארץ. כל חורבן בית המקדש, חורבן ירושלים, היה לא בגלל שלא למדו תורה. למדו תורה, אבל היה חסר את הלשמה, את היוקר של התורה. הרמב"ם בהלכות תשובה אומר שהפירוש תורה לשמה זה מאהבה ומאהבת השם. יהודי שאוהב את הקדוש ברוך הוא בגודל אהבה. אז הוא, כמו שהרמב"ם אומר שם, במדרגה של אברהם אבינו, "אברהם אוהבי", שהוא אוהב את הש- הקדוש ברוך הוא. הוא עובד לא רק מיראה, יראת העונש ואהבת השכר, אלא אהבה לקדוש ברוך הוא, לא בגלל שום דבר, לא בגלל שהוא רוצה לקבל, לא שכר ולא עונש, אלא הוא עובד את הקדוש ברוך הוא מאהבה עצומה. הוא עושה את האמת מפני שהיא אמת. הרמב"ם כותב דברים נפלאים, וזה נקרא תורה לשמה. ובקיצור מילים אומר לנו אדמו"ר הזקן בתניא שהפירוש של תורה לשמה זה אומר לקשר את נפשו לה'. יהודי רוצה להתחבר, להתקרב, לקשר את נפשו לקדוש ברוך הוא, והדרך היותר נפלאה והיותר עמוקה, איך יהודי מתחבר עם הקדוש ברוך הוא? זה על ידי התורה, כי התורה והקדוש ברוך הוא הם דבר אחד. כמו שכתוב בזוהר, "אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד". התורה

09:02 והקדוש ברוך הוא זה הכל דבר אחד. וכל יהודי הרי יש לו נשמה אלוקית, ויהודי בטבע רוצה להתחבר לקדוש ברוך הוא. כל יהודי בטבע רוצה למסור את נפשו בשביל הקדוש ברוך הוא. כי "נר ה' נשמת אדם". הנשמה של יהודי כמו נר, שהוא רוצה תמיד להיות עם הקדוש ברוך הוא. הדרך היותר נפלאה והיותר עמוקה והיותר מיוחדת, איך היהודי יכול להתאחד ולהתחבר עם הקדוש ברוך הוא? זה דרך לימוד התורה. כמו שאדמו"ר הזקן מסביר בתניא, שההתחברות של יהודי בלימוד התורה עם הקדוש ברוך הוא זה עוד יותר מכל מצווה, כי דווקא בתורה יש את הייחוד הנפלא, ההתאחדות הנפלאה בין השכל של האדם עם חכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא. ובלשון התניא: "והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות, להיות לאחדים ומיוחדים מכל צד ופינה". אז דיברנו פה על כמה רמות בתורה לשמה: לשמה לשם קיום המצוות, לשמה לשם יוקר התורה, חשיבות התורה, לשמה מתוך אהבת השם ולקשר את נפשו לקדוש ברוך הוא על ידי לימוד התורה. ובעצם בתורת החסידות מדייקים שאם אנחנו מסתכלים על המילים תורה לשמה, לשון נקבה, אז יש פה משהו הרבה יותר עמוק. ללמוד תורה לשם התורה, שזה אומר לנו משהו נוסף לכל מה שאמרנו קודם. ללמוד תורה לשם התורה, שזה הפירוש היותר עמוק והיותר נפלא בנושא של תורה לשמה. ללמוד תורה לשם התורה פירושה הוא לומד תורה אפילו לא משום מטרה, לא רק מטרה אנוכית שדיברנו, להתייקר, להתפאר, להתגדל, אפילו לא לשם מטרות רוחניות נשגבות. גם לא ללמוד תורה כדי לדעת את המעשה אשר יעשון. גם זה לא, ועוד יותר, אפילו גם לא מחפש כדי להרגיש קרוב לקדוש ברוך הוא. כל זה

11:15 הם דברים נפלאים ודברים גבוהים ודברים נעלים. אבל עדיין הבן אדם מחפש איזושהי מטרה שהוא רוצה להשיג על ידי לימוד התורה. יש אבל לימוד התורה לשמה, לשם התורה עצמה, בלי שום מטרה עצמית, אפילו לא רוחנית וגבוהה. הוא לומד תורה לשם התורה עצמה, כדי לחבר את התורה עם נותן התורה. התורה כביכול מבקשת מהיהודי: תלמד אותי, כי בכוח, שזה בכוח שיהודי לומד תורה, הוא פועל בתורה גם כן לחבר את התורה עם האין סוף, עם הקדוש ברוך הוא. זה נושא עמוק, אבל זה רק מראה לנו עד כמה יש בנושא של תורה לשמה רמות, דרגות, שלבים, עומק לפנים מעומק. וכפי שאמרנו, אז נשאלת השאלה: מה בדיוק המשנה, המסר של המשנה? מה רבי מאיר בא להגיד לנו? ובעצם הקושיה הכי חזקה, הקושי הכי חזק במשנה פה, זה שאלה פשוטה ביותר. כשאנחנו באים ואומרים עוסק בתורה לשמה, יהודי שלא מחפש שום מטרות, לא מבקש שום דבר, כפי שהסברנו עכשיו, לא גשמיות, לא רוחניות, הוא רוצה רק ללמוד תורה ולהתחבר עם התורה ועם נותן התורה. אז מה זאת אומרת זוכה לדברים הרבה? עם מי מדברים פה בדיוק? אם הוא בן אדם שלא לומד תורה לשמה ומחפש ל- דברים הרבה, אז המשנה לא נראה, נראה בשבילו. ואם מדברים לבן אדם שלומד תורה לשמה, כמו שמתחיל רבי מאיר ואומר "כל העוסק בתורה לשמה", אז אם הוא כבר לומד תורה לשמה, אז מה מעניין אותו כל הדברים שהמשנה באה ואומרת לו, זוכה לדברים הרבה? הרי הוא לא מעניין אותו, הוא לא מחפש לזכות לדברים הרבה, הוא לא מחפש שכל העולם כולו כדאי לו, זה לא מה שמשכנע אותו. הוא הרי כבר בדרגה של תורה לשמה.

13:18 אז מה המשנה באה ואומרת לנו? כל הדברים הנפלאים שממשיכה המשנה זה לא קשור. יש פה איזה סוג של סתירה בין התחלת המשנה לכל ההמשך. בן אדם שלומד תורה לשמה, מה הוא צריך את כל ההמשך? אז כאן הרבי בא ואומר דבר נפלא. כמו שאמרנו, יהודי לומד תורה, וכמו שהמשנה אומרת, העוסק בתורה לשמה הוא יהודי שכל כולו לימוד התורה. וכפי שאומרים פה, עוסק בתורה, גם זה יש פה משהו מאוד מדויק: עוסק בתורה כמו עסק. ואדם שהוא נמצא בעסק, הוא חי את העסק, הוא מונח בזה, הוא חי בזה, משקיע בזה, כל כולו נמצא בזה, לא רק בשעות של העסק. בעל עסק אמיתי, אז גם בשעות שהוא לא בעסק הוא חי את העסק. הוא חולם על העסק, הוא נרדם עם זה, הוא קם עם זה. העסק לוקח את כל המציאות שלו. עוסק בתורה פירושו שהתורה היא העסק שלו. זה המציאות שלו. זה חודר בכל כולו, בכל מהותו. וכאן נשאלת שאלה שהעוסק בתורה שואל את עצמו: אני יהודי שלומד תורה, ותורה לשמה, לא מעניין אותי שום דבר אחר חוץ מלימוד התורה. כאן אבל נשאלת השאלה, הרי חכמינו אומרים שבן אדם שאומר אין לי אלא תורה, אפילו תורה אין לו. כלומר שבן אדם אמור לא רק ללמוד תורה, אלא שהתורה צריכה לבוא יחד עם עוד דברים. תורה יחד עם גמילות חסדים. הגמרא מספרת לנו על אביי ורבא סיפור שלם, שדווקא מי שהיה לו תורה וגמילות חסדים אז הוא הגיע לשלמות. תורה בלבד חסרה. חייב להיות שהתורה תביא אותך לגמילות חסדים, למעשים טובים, להתנהגות. בשביל זה אתה לא יכול לשבת וללמוד תורה עשרים וארבע שעות ולהיסגר בבית מדרש ולא לעשות שום דבר.

15:25 הרי אתה אמור גם כן לצאת החוצה, לעשות טובה ליהודי, לקרב עוד יהודי, להגיד לו מילה טובה, לסייע אותו בגמילות חסדים. אז אם אני אשב ואלמד תורה באופן של עוסק בתורה, והעסק בתורה יהיה לשמה, כמו שאמרנו שאני לא מחפש שום מטרות, לא רק לא מטרות גשמיות, גם לא מטרות רוחניות. תורה לשמה, לשם התורה, כל כולי תורה. אין לי שום דבר חוץ מזה. מה יהיה עם כל שאר הדברים? הרי יש בעבודת השם של יהודי עוד דברים. אמרנו, גמילות חסדים זה דבר עיקרי, מעורב עם הבריות. כל זה כתוב בתורה גם בפרקי אבות, בחמשת הפרקים הראשונים למדנו על כל מיני דברים והנהגות שצריך להיות בין אדם לחברו. יש גם עניין של עבודת התפילה. יהודי צריך להתפלל לקדוש ברוך הוא, לאהוב את השם, ליראת שמיים. כל זה איפה אני אקבל את זה? אם אני רק כל כולי תורה, כל הדברים שיהודי אמור לעשות בחיי היומיום, איך זה יקרה? אז זה בעצם מה שרבי מאיר בא לומר לאדם. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, זוכה לדברים הרבה. כאן לא מדובר על שכר. לא כתוב שכר הרבה. בן אדם פה לא מחפש שכר. הוא יהודי שלומד תורה לשמה, אבל כל הדברים שלכאורה אי אפשר לקבל אותם מתוך התורה. אז אומר לנו רבי מאיר: תדע לך שאם אתה תתמסר בצורה הנכונה ללמוד את התורה וללמוד תורה בצורה הכי מעמיקה של תורה לשמה, להתחבר לקדוש ברוך הוא, להתחבר לתורה, אז תדע לך שהתורה כבר תזכה אותך. זוכה לדברים הרבה. התורה כבר תדאג שאתה תוכל להגיע לכל הדברים האלה שיהודי אמור לעשות אותם, ואתה תראה שפתאום אתה תמצא את הדרך איך לעזור פה ליהודי,

17:35 איך לעשות טובה, איך לעשות גמילות חסדים. זוכה לדברים הרבה. זאת אומרת בדרך זכות. אז הבן אדם הזה שלומד תורה, התורה מזכה אותו לכל הדברים שיהודי צריך בקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא, בין אדם למקום, בין אדם לבריות, זוכה לדברים הרבה. ולפי זה, אם אנחנו נבדוק גם את ההמשך של המשנה, אנחנו נבין שכל הדברים שהמשנה מדברת עליהם הם דברים שהתורה מביאה את זה יחד איתה בצורה כזאת שהיהודי מקבל אותה באופן שהוא יוכל להשתמש עם זה בשביל כל הדברים שיהודי צריך להשתמש בעולם. כמו שאמרנו, נהנין ממנו עצה ותושיה. לכאורה אתה אומר, הבן אדם הזה שיושב כל היום בבית המדרש, הוא לומד תורה יומם ולילה, הוא בטלן. מה הוא מבין בעולם? איך אני יכול לבקש ממנו עצה? מבטיח לנו רבי מאיר, נהנין ממנו עצה ותושיה. זה לא רק שלפעמים הוא יגיד איזה מילה, משהו, נהנין ממנו. העצות שהוא ייתן, למרות שאתה אומר הבן אדם הזה הרי הוא לגמרי מופשט מכל העולם, הוא לא מבין, הוא לא מכיר, הוא לא קורא את העיתון, הוא לא יודע מה קורה, לא מכיר את המציאות, הוא לא קורא את השטח, הוא יושב ולומד, אבל זוכה לדברים הרבה, כולל גם שנהנין ממנו עצה ותושיה. יהודי אחר שנמצא בדברים שלכאורה לא קשורים על פניו לתורה, דרך זה שהוא לומד תורה לשמה, התורה מזכה אותו שהוא גם יוכל לכוון שכשהוא אומר איזו עצה, העצה הזאת תהיה באופן שנהנין ממנו עצה ותושיה. ואדרבא, אותו דבר אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות. אהבה אמיתית לבריות היא דווקא על ידי יהודי שלומד תורה לשמה. כמו שאמרנו, לכאורה הוא יושב ולומד בבית מדרש. איך הוא מגיע לאהוב את

19:31 להיות אהוב ואוהב את הבריות? אדרבה, דווקא בגלל שאצלו לימוד התורה זה לא בשביל שום מטרה אחרת. כל התורה הוא רואה רק את נותן התורה בתוך התורה. אין לו שום מטרות אישיות בלימוד התורה שלו. אז היהודי הזה הוא אוהב את הבריות. הוא אוהב כל יהודי ויהודי, גם יהודי שהוא רק מבחינת בריות, אין לו שום מעלה אחרת, אומר אדמו"ר הזקן בתניא. מה זה אומר בריות? בריות בעלמא, נברא. אין לו שום ערך אחר. אנשים שאין להם שום מעלות, שום חשיבות, אנשים פשוטים ביותר, אבל הוא נברא. היהודי שלומד תורה בשביל מטרות שונות, אז הוא יחפש את היהודי הזה שמתאים למטרה הזאת. אז אם הוא מחפש את החוכמה שבתורה, הוא יחפש חכמים. אם הוא מחפש את המצוות שבתורה, הוא יחפש את היהודי שמקיים את המצוות. יהודי שלומד תורה לשמה הוא מצליח לאהוב כל יהודי רק בגלל שהוא בריות. הקדוש ברוך הוא ברא אותו, אז דווקא אצלו אהבת הבריות תהיה מושלמת, ולכן הוא יהיה גם אהוב וגם אוהב, ונהנים ממנו עצה ותושייה וכו'. וכל שאר הנושאים במשנה בפרקי אבות, אנחנו יכולים לפתוח עכשיו את המשנה ולראות אחד לאחד איך שכל המעלות הגדולות האלה זה מה שהתורה מזכה ברגע שיהודי מוסר את עצמו לתורה. ולכן אם ככה, מה כאן המסר שהמשנה הזאת נותנת לכל אחד ואחד מאיתנו? כשמגיעים הימים שלפני מתן תורה, איך שהמשנה הזאת נותנת לנו את הבסיס איך יהודי צריך להכין את עצמו לקבלת התורה? יש פה רמז במילים של רבי מאיר כשהוא אומר ״כל העוסק בתורה לשמה״. הוא לא אומר ״העוסק״, ״כל העוסק״. הוא רוצה להכניס את כל הרמות. אמרנו קודם שיש כמה סוגים של תורה לשמה. כל

21:34 העוסק, הבן אדם שנמצא רק בהתחלה, בהתחלת עבודת השם שלו, יש אצלו אבל את ההחלטה. מדברים על יהודי פשוט שבפשוטים. אני עדיין לא צדיק ולא קדוש ולא ברמה גבוהה. אני לא מבין בדרגות הגבוהות של לימוד התורה, אבל יש את הבסיס. הבסיס של ההתמסרות לנותן התורה. כשמגיע חג מתן תורה היהודי צריך לדעת: אני עדיין לא נמצא בדרגות הגבוהות, אבל אני יודע שאנחנו הולכים לקבל את התורה מהקדוש ברוך הוא. התנועה הזאת, ההתחלה, ההחלטה הזאת שיהודי לפני חג השבועות הוא מוסר את עצמו, הוא... זה, זה, זה מדברים פה. זה נקרא תורה לשמה. אדמו"ר הזקן אומר בתניא, ומאוד מעניין שיש, כמו שאמרנו, תורה לשמה, יש בזה הרבה דרגות. אומר אדמו"ר הזקן בתניא שכמו שאנחנו רואים בהלכה, אומרים לשמה. בהלכה יש שלמשל ספר תורה צריכים לכתוב לשמה, הריני כותב לשם קדושת ספר תורה. יש הרבה דברים שבן אדם צריך לעשות את זה לשמה. אז בהלכה אם אתה אומר לפני התחלת הכתיבה ״הריני כותב״, אתה, אתה מכוון לשמה, אז אחרי זה כל המשך הכתיבה זה נמשך אחרי המחשבה הראשונה. לכן אומר אדמו"ר הזקן לבן אדם פשוט: זה שבהתחלת היום אתה מחליט, אתה אומר ברכת התורה ואתה אומר ״ברוך אתה ה' נותן התורה״. כלומר, אתה כבר שמת את הבסיס. התורה היא תורתו של הקדוש ברוך הוא. אני לומד תורה כדי להתחבר לנותן התורה. אחרי זה כל לימוד התורה שלך במשך היום נמשך אחרי המחשבה הראשונה, וזה גם כן נכלל במדרגה של תורה לשמה. מה שרבי מאיר אומר ״כל העוסק״, כל הדרגות מהדרגה הכי נמוכה, הדרגה הכי גבוהה. כל יהודי ויהודי שייך לפחות לבסיס הראשון של תורה לשמה, וברגע שיש לנו את ההתחלה הזאת

23:46 אז זוכה לדברים הרבה, מה שהמשנה נותנת לנו את כל הדברים הנפלאים, הברכות הנפלאות, וזה מה שאומרים ליהודי בימים שלפני מתן תורה. כמו שאנחנו יודעים שיהודים בעם ישראל לפני מתן תורה הקדימו נעשה ונשמע. ההקדמה הזאת, ההתבטלות הזאת, ההחלטה הזאת לקבל על עצמנו עול תורה, זה מה שמחבר אותנו עם תורה לשמה, ״כל העוסק בתורה לשמה״. כל יהודי ששייך לתורה לשמה, זה ההתחלה, ההכנה הראשונה, ולכן זוהי המשנה הראשונה בפרק קניין תורה. לפני שאנחנו נלמד על כל מיני שאר דברים נפלאים וחשובים וצורות שונות של לימוד ו-ו-ומעלות גדולות על לימוד התורה, פותחת המשנה ואומרת: ״רבי מאיר אומר כל״. כל יהודי ויהודי יש לו משהו של תורה לשמה, והוא יכול רק בהחלטה הראשונה הזאת לקבל על עצמו עול תורה ולהחליט למסור את עצמו. ״ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה ה' נותן התורה״. ברכה, ברכת התורה שאנחנו אומרים כל יום. עוד לפני זה, הברכה הראשונה שאומרים ״אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעסוק בדברי תורה״ או ״על דברי תורה״, כפי הנוסח איך שאומרים את זה. ברגע שיהודי מקבל על עצמו, בזה עצמו הוא כבר נכנס לתוך הקטגוריה של תורה לשמה, ואז הוא זוכה לדברים הרבה, הן בגשמיות והן ברוחניות, וכל הדברים גם שלכאורה היה צריך להיות שהוא יצטרך לעשות עוד דברים. התורה עצמה נותנת לו בדרך זכות. זוכה לדברים הרבה כדי שהוא יוכל לעשות את התפקיד שלו בעולם, לעשות את העולם הזה לדירה לקדוש ברוך הוא, וזה בעצם אנחנו אמורים לעשות בימים ההם, להתכונן לחג מתן תורה, שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו את הכוח להחליט להתמסר לתורה לשמה ולזכות לדברים הרבה, הן בגשמיות,

25:52 הן ברוחניות, ולזכות בעצם לתורה החדשה, שזה תורתו של משיח במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו. שיהיה לכל אחד ואחד חודש סיוון, חודש השלישי, חודש של מתן תורה, שנזכה לתורה חדשה של המלך המשיח במהרה בימינו, אמן.