אנחנו הדור האחרון - מה המשימה שנותרה לנו כדי שהגאולה תבוא?

00:00 בין ההכנות שכל אחד מאיתנו עושה לחג השבועות, ליום קבלת התורה, יש את המנהג של אמירת פרקי אבות. פרקי אבות, כפי שכתוב במפרשים ובספרים, זה שיהודי לומד את הפרקים האלה, שישה פרקים בשש שבתות שיש בין פסח לעצרת, לשבועות, וזה נותן לנו את הכוח, את המסר. מה שהחכמים בפרקי אבות מלמדים, מלמדים אותנו על שלשלת התורה, על קבלת התורה, על ההתנהגות הנכונה של מידות ומוסרים שיהודי מקבל דרך התורה. פרקי אבות היא ההכנה הכי טובה כדי שאנחנו נדע מה בדיוק אנחנו מקבלים בחג השבועות. מהי המתנה הגדולה והנפלאה הזאת שהקדוש ברוך הוא עומד לתת לנו? וכל שנה אנחנו מקבלים את התורה מחדש ביום חג השבועות, וההכנה הכי טובה היא בפרקי אבות. כל פרק ופרק אנחנו מתקדמים יותר ויותר ליום הגדול והנפלא הזה. והפרק החמישי שאנחנו עומדים ללמוד היום, כמובן, כל משנה ומשנה נותנת לנו מידע, מוסר, הנהגה, הדרכה, לימוד לקח איך להיות יהודי יותר טוב, איך לקיים את התורה עם יותר שמחה, עם יותר אור, עם תובנות נפלאות. היום אנחנו הולכים לעמוד על המשנה הראשונה בפרק החמישי של פרקי אבות. כשאנחנו פותחים את המשנה הזאת, דבר ראשון, המשנה עצמה צריכה הבנה. פשוט ללמוד את המשנה ולנסות להבין מה בדיוק המשנה אומרת. המסר הפשוט של המשנה היא דווקא לא כל כך מובנת מהשקפה ראשונה. כל המפרשים עומדים על שאלות מאוד מאוד פשוטות, ובעיקר השאלה העיקרית שלנו בשיעור תהיה: מה המסר של המשנה הזאת לנו עכשיו, בימים האלה שמתכוננים לקבלת התורה? מה יש בדיוק במשנה הזאת בתור מסר ליהודי שרוצה לדעת מה זה אומר לנו מתן תורה? אז בואו ניכנס קצת למשנה ואנחנו נראה שברגע שאנחנו נשמע את ההבנה של המשנה

02:24 על פי דברי תורת החסידות, ההסברים הנפלאים של החסידות על המשנה, אז כל המשנה הזאת תקבל מימד חדש, מימד עמוק ומימד חשוב ביותר, שיפתח לנו את העיניים להבין את מטרת הבריאה, מטרת קבלת התורה. מה בדיוק אנחנו עושים פה בעולם הזה הגשמי? ״בעשרה מאמרות נברא העולם״, פותחת המשנה. והמשנה שואלת: ״והלא במאמר אחד יכול להבראות״. שאלה פשוטה מאוד. בספר בראשית, פרשת בראשית, בהתחלת בראשית אנחנו מוצאים שהקדוש ברוך הוא דיבר עשרה מאמרות כדי לברוא את העולם. ״ויאמר אלוקים יהי אור״. ״ויאמר אלוקים יהי רקיע״. ״ויאמר אלוקים תדשא הארץ״. אנחנו נספור, אנחנו נראה שיש עשרה מאמרות. בעצם נראה שיש רק תשע. הגמרא כבר דנה על זה במסכת ראש השנה ובכמה מקומות. למה אומרים שיש עשרה? לכאורה חסר אחד. והגמרא אומרת: ״בראשית״ זה המאמר הראשון, למרות שלא כתוב ״ויאמר״, אבל ״בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ״. אז המאמר הראשון באמת זה המילים, הפסוק הראשון בתורה. אז יש לנו עשרה מאמרות. ואז השאלה של המשנה היא: למה הקדוש ברוך הוא היה צריך לבזבז עשרה מאמרות? הוא היה יכול לעשות את זה במאמר אחד באותו מחיר. אם הקדוש ברוך הוא יכול להוות ולברוא עולם שלם מלא מיליוני ומיליארדי פרטי פרטים תוך עשרה דיבורים, אז הוא יכול לעשות את זה גם עם דיבור אחד. היה יכול להגיד רק את ה״בראשית״ וגמרנו. ״בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ״, את השמיים לרבות צבאיהם, את הארץ לרבות צבאיה. רש״י אומר את זה גם בחומש. הרמב״ן מסביר את זה בפסוק הראשון. הכל כלול, הכל נמצא בפסוק הראשון, לא יותר. למה היה צריך לדבר עשרה מאמרות? מתרצת המשנה: ״אלא להיפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם שנברא בעשרה

04:26 מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות״. וואו. בגלל שיש עשרה מאמרות יש שכר ועונש. שהרשעים מאבדים את העולם מגיע להם עונש. צדיקים שמקיימים את העולם מגיע להם שכר. זו השאלה שכל אחד שואל: מה הקשר? ואם היה נברא במאמר אחד לא היה יכול להיות שכר ועונש? מה הסיפור פה? אז יש על זה המון הסברים. ההסבר הפשוט שמובא ברוב המפרשים זה שיש הבדל מאוד גדול בין מישהו שמקלקל או להפך מייפה חפץ שהוא יקר וחשוב לחפץ שהוא זול ופשוט. אז ברור שהחפץ שהוא זול ופשוט, אז אם שברת אותו, קלקלת אותו, אז לא, לא יקרה... יוותרו לך, יסלחו לך מהר. ואם אתה תייפה את זה, גם לא תקבל על זה משהו מיוחד. אבל חפץ שהוא מאוד יקר ומאוד חשוב, שהשקיעו בו המון, המון כסף, המון יגיעה, אז גם כן השמירה היא על זה יותר ולכן גם הקפידה יותר. אז לכן השכר והעונש הוא בהתאם. אבל אותו דבר נוגע לבריאה. אם העולם היה נברא במאמר אחד, זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא לא השקיע בבריאה, אז הבריאה הייתה לא בערך לקבל על זה שכר ועונש. בגלל שהשם ברא את זה בעשרה מאמרות יש לזה יוקרה מיוחדת, חשיבות מיוחדת של עשרה מאמרות, אז בוודאי שהשכר הוא גדול מאוד ובהתאם לזה גם כן חס ושלום העונש. אבל כאן נשאלת שאלה פשוטה ביותר שהמפרשים עומדים על זה גם כן. בית ר׳ שמואל, אחד מהספרים הכי נפלאים על פרקי אבות שמלקט מכל גדולי ישראל הסברים נפלאים, אז הוא מביא את השאלה הפשוטה ביותר. רגע, מה? בגלל שהשם ברא את זה בעשרה מאמרות, אבל בעצם זה שווה רק מאמר

06:33 אחד, אז למה שהשכר והעונש יהיה יותר? שאלה פשוטה. תאר לעצמך יש לך חפץ שהחפץ בעצם שווה רק שקל אחד. אפשר לקנות את זה בחנות של הכל בשקל, הכל בדולר, ואתה החלטת לשלם על זה מיליון דולר. אז לכן אם מישהו יזיק, יקלקל, יקבל עונש של מיליון דולר? זה חפץ ששווה דולר. זה חפץ ששווה שקל. מה? מה? מה הסיפור? מה בעצם השווי האמיתי של העולם? מאמר אחד. אז למה בגלל שהשם ברא את זה בעשרה מאמרות זה יהפוך להיות למשהו יותר יקר? אז ברור שיש פה משמעות הרבה יותר עמוקה. אנחנו צריכים להבין לעומק הדבר מה זה בדיוק מאמר אחד, מה זה עשרה מאמרות? מה בעצם המשנה רוצה לספר לנו? לכאורה סיפור מההיסטוריה, מהעבר, ובריאת העולם כבר עברו יותר מחמשת אלפים שנה. מה נוגע ליהודי שלומד פרקי אבות ורוצה לעבוד על המידות, על ההתנהגות ולהתכונן לקבלת התורה? והוא עומד בשבת מברכים חודש סיוון והוא הולך להתכונן לחודש השלישי. מה הוא מקבל את המסר פה מהמשנה הזאת? מה אומרים לנו פה? וכאן מגיע הרבי ואומר לנו דבר נפלא. אתה יודע מה זה מאמר אחד? ומה זה עשרה מאמרות? על מה מדובר? זה לא רק נושא של מספרים. יש פה משהו הרבה יותר עמוק ממספרים. מדברים פה על ערך, על מהות. ההבדל בין מאמר אחד לעשרה מאמרות זה מהות אחרת, זה מדרגה אחרת, זה עולם מסוג אחר. אז מוסבר בתורת החסידות שבעצם כשאנחנו אומרים מאמר אחד אנחנו מתכוונים לעולם המחשבה. עשרה מאמרות זה עולם הדיבור. כלומר, כל דבר אפשר להבין מהאדם. כשבן אדם מדבר, אז יש הבדל אם אתה חושב או אתה מדבר. כשאנחנו רוצים להעביר מסר אז קודם כל חושבים

08:35 על זה. עכשיו במחשבה בן אדם יכול לחשוב נקודה אחת שאחר כך בדיבור הוא יצטרך לחלק אותה לעשר נקודות. מילה אחת במחשבה תצטרך לבוא בדיבור בעשרה דיבורים. זה אומר בעצם שהדיבור מפרט הרבה יותר, מחלק. וההבדל הוא מאוד פשוט. למה באמת במחשבה אני חושב נקודה אחת, מילה אחת, ואחרי זה אותו דבר עצמו בדיבור אני אצטרך לפרט את זה בריבוי פרטים? ההסבר הוא מאוד פשוט. כי כשאני נמצא עם עצמי אז במחשבה, מכיוון שכוח המחשבה, אותיות המחשבה, הדיבורים, האותיות במחשבה הם בעצם מחוברים עם הנפש, אז שמה נמצאת הנקודה. אני לא צריך פרטים. לעצמי אני מרגיש הנקודה המשותפת, העומק, הנקודה. לא יותר מזה. יש לי את הנקודה, יש לי את הכל. כמו בן אדם שרואה משהו במבט ראשון הוא רואה את כל הדבר. כשאני רוצה להעביר את זה למישהו, אני לא יכול לדבר נקודות. אני צריך להגיד את כל הפרטים שמכל הפרטים הוא יוציא איזה נקודה. אני חייב לחלק את זה לחלקים. אז כשאומרים מאמר אחד מתכוונים באמת לא לאמירה של דיבור, אלא אמירה של מחשבה. יש לפעמים בתנ"ך אמירה במחשבה, אמרתי בלבי, אמר בליבו, ויאמר בליבו, אמירה בלב, אמירה יכולה להיות גם במחשבה ומאמר אחד יכול להבראות. וכאן מגיע חידוש נפלא שמוסבר בחסידות, שיכול זה לא הכוונה משהו היפותטי, הוא היה יכול תאורטי, אלא כשאומרים אצל הקדוש ברוך הוא יכול, זה מציאות. אצל הקדוש ברוך הוא כל דבר שנמצא ביכולת הוא קיים גם בפועל. מיד הוא אומר, מיד שעלה במחשבה כבר נברא. יש בריאה שבאה מעולם המחשבה. ובכן, המשנה פה באה ואומרת לנו דבר חשוב מאוד. יש עולם של מאמר אחד ויש עולם של עשרה מאמרות.

10:44 זה שני בחינות, שני דרגות, שני שלבים בבריאה. הקדוש ברוך הוא כשהוא בא לברוא את העולם, קודם הוא חשב. עלה במחשבתו לברוא את העולם. כתוב בזוהר, כתוב במאמרי חז"ל, עלה במחשבתו, עלה ברצונו. כביכול הזוהר מתחיל בעצם, יש בזוהר בתחילת הזוהר ממש, "בריש הורמנותא דמלכא", ברצון המלך, במחשבת המלך, הקדוש ברוך הוא עלה ברצונו שיהיה עולם במחשבתו. זה בעצם המאמר אחד. וזה העומק, השאלה של המשנה שלנו. במאמר אחד יכול להבראות. הרי הקדוש ברוך הוא ברגע שהוא חושב, ברגע שהוא רוצה, הוא לא צריך להגיד יותר ממחשבה אחת. שם כבר נמצא הכל. במאמר אחד יכול להבראות, והרי הבריאה אצלו גם במחשבה יש כבר בריאה שלמה על כל פרטי פרטיה. אז למה באמת הקדוש ברוך הוא גם הוריד את זה בדיבור וחילק את זה לעשרה מאמרות? שהעולם לא נברא רק מעולם המחשבה, אלא גם כמו שכתוב בתורה, "ויאמר אלוקים", ששמה אמירה הייתה אמירה מחולקת לחלקים של עשרה מאמרות. זאת אומרת שהבריאה הייתה גם כן מעולם הדיבור, לא רק מעולם המחשבה. כאן מגיע ההסבר הנפלא. כי הקדוש ברוך הוא, אם העולם היה נברא רק מבחינת מחשבה, מאמר אחד, מאמר אחד, מחשבה אחת שמשמה מגיע כל הבריאה, אז הבריאה הייתה בריאה מאותו רמה, מאותו סוג, מאותו מהות של מחשבה. זאת אומרת בריאה של העולם כפי שהיא במחשבתו של הקדוש ברוך הוא. נכון, במאמר אחד יכול להבראות. השם חושב על העולם. מחשבה אחת והכל נהיה, נהיה עולם, אבל עולם ברמה של מחשבה, עולם רוחני, עולם עדין, עולם שכל כולו מחשבה אחת, עולם שנרגש בו שכל המטרה שלו זה האור האלוקי. להביא את האלוקות בעולם, לגלות את האור האלוקי בעולם. עולם שכל כולו התבטלות לקדוש

13:08 ברוך הוא. ואם העולם היה נברא רק ממאמר אחד, היה עולם אידיאלי, עולם נפלא, עולם שאתה מסתכל על הבריאה, אתה רואה שהבריאה צועקת "אין עוד מלבדו". בריאה שאומרת שאין כלום חוץ מהקדוש ברוך הוא. עולם שבטל לגמרי. עולם כזה אין בו בחירה חופשית, אין שכר ועונש, אין צדיקים ורשעים. כולנו בטלים ומבוטלים ומאוחדים עם האור העליון. מה שייך בכלל שבן אדם בכלל יעלה לו בראש אפילו מחשבה לעשות משהו אחרת? אין בחירה. אם אין בחירה, אין שכר ועונש, ולכן הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בעשרה מאמרות. חילק אותה לחלקים כדי שיהיה מציאות. עולם יש מאין, עולם גשמי וחומרני שכל נברא אומר משהו אחר, ואתה לא רואה בו באופן גלוי את האור האלוקי. אתה צריך לעבוד, להתייגע. ואז יש את הנושא של בחירה חופשית, ואז יכול להיות את הרשע שהוא לא רוצה לחפש את הקדוש ברוך הוא בעולם והוא מקלקל את העולם. להיפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם, ומצד שני יש את הצדיק שבוחר בטוב לגלות את האור האלוקי בעולם, ואז לקיים את העולם ולעשות דירה לקדוש ברוך הוא. ואז נשאלת השאלה: יפה, נפלא. אז אם באמת חייב להיות עולם של עשרה מאמרות דיבור כדי שהעולם יהיה עולם נבדל כביכול, עולם שמרגיש את עצמו למציאות, כדי שיוכל להיות בחירה חופשית ויוכל להיות שכר ועונש, אז למה אם ככה מספרים לנו שבמאמר אחד יכול להיבראות? למה באמת אומרים שמצד שני יש גם כן, הרי אמרנו זה לא רק דמיון, זה לא רק תאורטי. יש באמת בחינה של מאמר אחד. "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ" זה בעצם המאמר האחד שכולל את כל הבריאה במאמר אחד. אז זאת אומרת שגם בפועל

15:12 כן הייתה, יש עולם שנברא מבחינת המחשבה ורק אחר כך נברא עולם מבחינת הדיבור. למה יש עולם מבחינת המחשבה אם זה לא לתועלת חס ושלום? אז השאלה עכשיו היא הפוכה. מה המסר בזה? שבמאמר אחד יכול להיבראות? במיוחד שאנחנו אומרים שהיכול זה מציאות. יש עולם ששייך למאמר אחד, וכאן מגיע הסוד הנפלא והסוד הגדול שרוצים ללמד אותנו. שהמשנה באה להגיד לנו. זה בא להגיד לנו: תשמע, אתה מסתכל על העולם בעיניים פשוטות, משקפיים של עולם. אנחנו רואים עולם גשמי חומרני, מלא עם חושך, מלא עם רוע, מלא עם קליפה וסטרא אחרא, הדברים שמסתירים ומעלימים על האור האלוקי. ואז מגיע היהודי ואומר: איך אני יכול לעשות פה בעולם משהו? איך אפשר בעולם כזה מלא חושך, מלא גסות, מלא חומרניות, עולם כמו שכתוב בתניא, עולם הקליפות וסטרא אחרא שהרשעים גוברים בו. מה אני אעשה בעולם הזה? מה אפשר לעשות עם העולם הזה? איך אפשר לחיות במציאות כזו? אז המשנה מגלה לנו את הסוד. אותה מציאות העולם הזה, כפי שאתה רואה אותו, זה בעצם עולם שבא ממאמר אחד. יש בעולם הזה, בפוטנציאל, בייחוד במהות, זה עולם שקשור עם המחשבה של הקדוש ברוך הוא. יש פה כוונה אלוקית, יש פה אור אלוקי, זה כבר נמצא בעולם. העולם לכתחילה נברא במאמר אחד, רק אחר כך הוא ירד ברמה לדרגה יותר נמוכה ונעשה העניין של עשרה מאמרות. אבל יש בתוך העולם, קיים בו גם כן את האפשרות לחבר ולהחדיר בו את ההתבטלות, את הקשר. צריך רק שהיהודי יוריד את הקליפה. קליפה זה קליפה, אין יותר. בפנים, לתוך הקליפה יש פרי, יש ניצוץ אלוקי, יש חיות אלוקית. אז כשיהודי יודע שיש את זה, העולם מוכשר להתבטל, אז

17:20 זה עושה לנו הרבה יותר קל לדעת מה המטרה שלנו ואיך לגלות אותה. וזה בעצם המסר הנפלא שהמשנה הזאת אומרת לנו בשבת שלפני חודש סיוון. כשיהודי מגיע למתן תורה, חודש השלישי. מתן תורה גילה משהו נפלא ביותר. מתן תורה, הקדוש ברוך הוא נתן את התורה פה למטה בעולם הגשמי. הקדוש ברוך הוא לא הרים את עם ישראל לשמיים. העולם פה למטה, בהר סיני, במדבר סיני. יהודים יצאו ממצרים, הם היו במקום בעולם הכי גשמי וחומרני, וכאן הייתה ההתגלות האלוקית של מתן תורה. הנושא של מתן תורה בא להגיד ליהודי שיש עולם, תורה לא בשמיים היא, התורה ניתנה לבשר ודם. כולנו מכירים את הסיפור של משה רבנו עם המלאכים. הוויכוח. המלאכים אמרו שהתורה צריכה להינתן למעלה. "תנה הודך על השמיים". מה ענה להם משה רבנו? כלום יצר הרע יש ביניכם? כלום למצרים ירדתם? כלום עבודה זרה יש בכם? זאת אומרת, משה רבנו אומר התורה לא ניתנה למלאכי השרת. התורה ניתנה דווקא פה, בעולם הגשמי, במציאות הגשמית, עם האתגרים שיש לנו בעולם הגשמי, ופה יש ליהודי את הכוח לעשות את הדירה לקדוש ברוך הוא, להביא את האחדות האלוקית לתוך הבריאה. זה בעצם מתן תורה, וזה בעצם המסר של חודש השלישי. למה זה נקרא החודש השלישי? כי המספר שלוש זה המספר שמאחד. כשיש לך אחד ויחיד אז יש רק אחד ויחיד, אין כלום. שניים זה מחלוקת. השלישי, יבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם. החודש השלישי, חודש השלום. התורה נקראת אורייתא תליתאי, יום תליתאי וחודש תליתאי. גם הגמרא המפורסמת במסכת שבת, שהתורה זה הכל שלוש, כי יש פה את החיבור של העליון והתחתון, הלמעלה ולמטה, השמיים והארץ, הקדוש ברוך הוא והבריאה. יהודי על ידי התורה פועל

19:40 את החיבור הנפלא הזה, והחיבור הנפלא הזה זה מה שהמשנה באה ללמד אותנו בפרק החמישי של פרקי אבות, במשנה הראשונה. והמשנה אומרת לנו: מצד אחד תדע לך, בעשרה מאמרות נברא העולם. עולם של פירוד, עולם של התחלקות, עולם שכל דבר נפרד מהשני. אין שני דברים ביחד ולכן יש בחירה חופשית. יש רשעים וצדיקים, יש שכר ועונש. אבל תדע לך גם כן, במאמר אחד יכול להיברא. יש בתוך הבריאה, קיים את המאמר אחד, את המחשבה, את הכוונה האלוקית, את הכוח האלוקי, את "ואתה מחיה את כולם". ואתה יהודי, יש לך כוח לגלות את זה, את האחדות האלוקית בבריאה. כשהיהודי יודע את זה, אז הוא נכנס לחודש סיוון עם כוח. הוא נכנס לחודש סיוון עם שמחה, עם מטרה. הוא חדור מטרה. הוא יודע בשביל מה ומה, מה קורה פה בחודש סיוון. למה אנחנו מתכוננים? שהקדוש ברוך הוא ייתן לכל אחד ואחד מאיתנו שיהיה חודש של מתן תורה, שנזכה לקבל את התורה מחדש ושנזכה כבר לתורה חדשה, תורתו של משיח שיגלה את סוד פנימיות התורה בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.