מה אמר רבי שמעון בר יוחאי ביום האחרון של חייו — ומה זה אומר לך היום?

00:00 הגמרא במסכת בבא קמא אומרת לנו: מי שרוצה להיות חסיד שילמד פרקי אבות, מילתא דחסידותא. פרקי אבות באה ללמד אותנו איך להיות האיש החסיד. כלומר, הבן אדם שרוצה לעבוד את השם לא רק על פי הדין, אלא עוד לפנים משורת הדין. זה בעצם המהות של כל משנה בפרקי אבות. כשאנחנו מגיעים לפרק הרביעי של פרקי אבות, למשנה הראשונה, המשנה מתחילה ואומרת: בן זומא אומר, איזהו חכם? הלומד מכל אדם. ויש על זה פסוק. איזהו גיבור? הכובש את יצרו. מביא על זה פסוק. איזהו עשיר? השמח בחלקו. גם על זה יש פסוק. ואיזהו מכובד? המכבד את הבריות. מסביר לנו ארבע תכונות, ארבע מעלות חשובות שכל בן אדם שואף אליהן. מי לא רוצה להיות חכם? מי לא רוצה להיות גיבור? מי לא רוצה להיות עשיר? מי לא רוצה להיות מכובד? כולנו רוצים את הארבע תכונות האלו שכוללות את כל המעלות היפות של האנושות. אנחנו רוצים לדעת מה זה, והמשנה מסבירה לנו. השאלה היא מה בדיוק המשנה הזאת קשורה עם פרקי אבות? מה כאן המילתא דחסידותא? מה כאן החסידות? מה כאן ההתנהגות המיוחדת שהמשנה באה ללמד אותנו? נכון שזו שאלה יפה, חשובה, מיוחדת. בן אדם צריך לרצות לדעת מה זה חכם, מה זה עשיר, מה זה גיבור, מה זה מכובד, אבל זה לאו דווקא קשור לפרקי אבות. מה המסר שהמשנה רוצה למסור לנו? מסתכלים בברטנורא, הוא אומר, רבי עובדיה מברטנורא, פירוש על המשנה, הוא אומר: איזהו חכם שיתהלל בחוכמתו? איזהו גיבור שיתהלל בגבורתו? איזהו עשיר שיתהלל בעושרו? ואיזהו מכובד שיתהלל בכבודו? ועל זה המשנה עונה: כן, מיהו באמת החכם האמיתי שראוי לו להתהלל עם החוכמה והעשירות והגבורה והכבוד

02:09 שיש לו? וזה עושה את הקושיה עוד יותר חזקה. מה זאת אומרת שבן אדם צריך להתהלל? מי אומר שצריך להתהלל? הרי הפסוק המפורש בירמיהו: אל יתהלל חכם בחוכמתו, אל יתהלל גיבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעושרו. אז מה פתאום עכשיו המשנה רוצה לדעת מי כן ראוי להתהלל? למה להתהלל? להשתבח, להתרומם, להתפאר. בן אדם צריך להיות עניו, במיוחד בן אדם ששואף להיות חסיד. אז מה בדיוק המסר שהמשנה הזאת באה לתת לנו בפרקי אבות, במילתא דחסידותא, בהתנהגות של חסיד? תמיד יוצא שפרקי אבות אנחנו קוראים, כמו שאמרנו, בין פסח לשבועות, והפרק הרביעי זה יוצא קרוב לחג ל"ג בעומר. לפעמים זה קרוב לל"ג בעומר, לפעמים לפני, לפעמים זה קרוב אחרי, אבל תמיד פרק רביעי זה מסביב לל"ג בעומר. אז גם המשנה הזאת אנחנו נלמד אותה ברוח של ל"ג בעומר. אז היום אנחנו נלמד את המשנה הראשונה בפרק רביעי של פרקי אבות וננסה להבין אותה באור המיוחד של תורת החסידות, לפי הסברים שזכינו לשמוע מהרבי, שנהג בשבת, כשהתוועד בשבתות של הקיץ, היה תמיד מבאר אחת המשניות עם ביאור נפלא להבין את עומק המשנה, במיוחד מה החסידות, מילתא דחסידותא. איך אנחנו לומדים את המשנה? במיוחד שאנחנו נמצאים קרוב לל"ג בעומר, אז גם כן נסתכל על המשנה בעיניים של רבי שמעון בר יוחאי, של תורת הסוד ותורת פנימיות התורה, שייתן לנו משמעות אחרת לגמרי, עמוקה ביותר ונפלאה על מה המשנה הזאת באה ללמד אותנו. יש מהאריז"ל על המשנה. הוא אומר שכשבן אדם לומד את המשנה הזאת, פרק רביעי, משנה ראשונה, אומר האריז"ל: "יכוון שהארבע המידות והמעלות שהמשנה מונה פה, חכם, גיבור, עשיר ומכובד, הם כנגד ארבע אותיות של י-ק-ו-ק". היו"ד חכמה, איזהו חכם? הה"א

04:35 בינה, איזהו גיבור? כמו שכתוב, אני בינה לי גבורה, אז גיבור שייך לספירת הבינה. אה, עשיר זה האות ו"ו, מבחינת התפארת, שזה העשירות, והה"א האחרונה, מידת המלכות, ספירת המלכות, ששם זה מקום הכבוד, איזהו מכובד. אז הארבע אותיות האלה הן כנגד ארבע ספירות, ארבע, ארבע ספירות, ארבע עולמות, וזה ארבע המידות שהמשנה. הוא אומר, מסיים האריז"ל, כשאתה לומד את המשנה הזאת תכוון כנגד הארבע אותיות של שם הוי"ה. וגם פה, מה זה אומר? לכאורה בן אדם לומד את המשנה, הוא רוצה להבין את המשנה בפירוש הפשוט של הדברים. המשנה מסבירה לנו מה ההגדרה המהותית של חכם, וכנ"ל מהי ההגדרה המהותית של הגבורה והעשירות והכבוד. ופתאום אנחנו אומרים שמדובר פה על י-ק-ו-ק וספירות עליונות. מה זה אומר לי? אנחנו יודעים, ל"ג בעומר, יום הילולה של רבי שמעון בר יוחאי. אחד מהדברים שהזוהר מספר לנו שקרה ביום ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי: פתח רבי שמעון ואמר. כתוב בזוהר, סוף הזוהר, פרשת האזינו, האידרא זוטא, כידוע, שם מסופר מה קרה ביום האחרון של רבי שמעון בר יוחאי, שהיום אנחנו יודעים שזה היום של ל"ג בעומר. אומר הזוהר: פתח רבי שמעון ואמר, אני לדודי ועלי תשוקתו. רבי שמעון נמצא ביום האחרון של, של החיים שלו, והוא נמצא ברגעים הכי, הכי גבוהים שהנשמה שלו מגיעה לתכלית הדביקות. והוא אומר לתלמידים, חבריא דרשב"י, לתלמידים שהקיפו אותו, הוא אומר להם שכל החיים שלי, מהתחלת החיים, מהרגע הראשון, כל ימיי, אז אני תמיד חיפשתי להתחבר ולהתקשר לקדוש ברוך הוא. "חד קטירא אתקטרנא ביה בקודשא בריך הוא". אני התקשרתי עם הקדוש ברוך הוא בקשר אחד. "ביה אחידא, ביה להיטא, ביה אתדבקת". אני רציתי להיות דבר אחד איתו,

06:57 להוט אחריו, דבוק איתו. זה אומר רבי שמעון. והוא ממשיך לדבר את כל הסודות שהוא גילה באותו יום, וכידוע שהוא ביקש שהיום הזה יהפוך ליום שמחה, יום הילולה, כי היום הזה הנשמה שלו תגיע לתכלית הדביקות שהוא כל החיים שאף אליה. עכשיו אנחנו אנשים פשוטים חוגגים ל"ג בעומר. מי לא חוגג ל"ג בעומר? זה הרי החג בכל תפוצות ישראל. כולנו רוצים להתקשר ולהתחבר במשהו לרבי שמעון בר יוחאי. וכאן נשאלת השאלה, כשאנחנו לומדים על רבי שמעון בר יוחאי, רואים אישיות ברמה גבוהה, רוחנית בלתי נתפסת. איך אנחנו יכולים להיות חלק מכל זה? אז על זה הרבי התבטא לא פעם ודיבר על הנושא הזה שלמרות כמובן שמי ידמה ומי ישווה לגדולתו של רבי שמעון בר יוחאי, אבל מצד שני, כמו שאומרים על משה רבנו שיש את משה רבנו בכל אחד ואחד. אדמו"ר הזקן אומר לנו בתניא שכל יהודי יש לו ניצוץ של משה רבנו בנשמתו, שלכן כל יהודי מבקשים ממנו שהוא, כמו שמוסבר, הגמרא אומרת, כן, שכל יהודי צריך שיהיה לו יראת שמיים, שאת זה אנחנו מקבלים בכוח של משה רבנו. זאת אומרת, מצד אחד משה רבנו אי אפשר בכלל להידמות אליו, כמו שהגמרא אומרת שאי אפשר, אסור להידמות למשה, ויחד עם זה כל יהודי לומד ממשה רבנו, מקבל ממנו ויש ניצוץ של משה רבנו בנשמה של כל יהודי. רבי שמעון בר יוחאי היה גם ניצוץ של משה רבנו. כידוע ל"ג בעומר בגימטריה משה, כתוב בספרים. כלומר שבעצם הנשמה של רבי שמעון בר יוחאי היא ניצוץ נשמתו של משה רבנו. משה גילה את החלק הנגלה שבתורה, ורבי שמעון בר יוחאי זכה וגילה את חלק הסוד שבתורה. הם שני חלקים של

09:00 נשמות. כידוע מוסבר הנושא בספרי קבלה ובספרי חסידות. אז למרות גדולתו של רבי שמעון בר יוחאי ורוממות מעלתו עד אינסוף, אבל כל יהודי יש לו ניצוץ, ואת זה כל אחד יכול לקבל. כמובן ברמה הפשוטה שלנו, מה אנחנו יכולים ללמוד מהנושא הזה? מהמילים של רבי שמעון בר יוחאי אומר שאני מחובר ומקושר לקדוש ברוך הוא בקשר אחד ויחיד וכולי וכולי. אז בחיי היומיום זה אומר שיהודי צריך לחפש בכל דבר בחיים שלו שיהיה לזה משמעות אלוקית. בלשון הפסוק, בלשון גם בפרקי אבות יש לנו את זה. קראנו קודם בפרקי אבות בפרק השני: כל מעשיך לשם שמיים. המעשים של בן אדם צריכים להיות מכוונים לעבודת השם. והפסוק במשלי שהוא אומר: בכל דרכיך דעהו. שזה אומר לנו עוד יותר אפילו. כל מעשיך לשם שמיים אומר שבן אדם אוכל, ישן, עוסק בביזנס, עושה דברים. הוא צריך להסתכל על זה שזה בשביל מטרה אלוקית, כדי שעם האוכל והשינה והבגדים והבית וכל הדברים שיש לו, העסק, הוא יוכל עם זה לקיים מצוות, ללמוד תורה וכולי. בכל דרכיך דעהו אומר משהו יותר עמוק. בן אדם צריך לחפש בכל דבר בחיים שלו מה התוכן האלוקי? דעהו. לדעת את הקדוש ברוך הוא בדברים של יום יום. בכל דבר שיש לנו בחיים צריכים למצוא בזה מהי באמת המטרה האלוקית, החיות האלוקית, הכוונה האלוקית, המסר האלוקי. כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא אלא לכבודו. נלמד את זה גם כהמשך פרקי אבות. כל דבר בעולם מגלה את האור של הקדוש ברוך הוא. אז יהודי צריך לחפש את דעהו, לדעת את השם דרך כל ענייני העולם, וזה בעצם מה שהמשנה הזאת באה ואומרת לנו. לפי

11:11 ההסבר של האר"י ז"ל, מגדולי המקובלים, הוא אומר המשנה באה ואומרת לנו: בן אדם צריך לדעת שכל המעלות הנפלאות, השלמויות שהקדוש ברוך הוא נתן לך — להיות חכם, להיות גיבור, להיות עשיר, להיות מכובד — זה לא בגלל שאני מחפש את הדברים האלה לשלמות עצמי, להרגיש טוב עם עצמי, להתפאר עם עצמי, להתפאר על הבריות, להגיד וואו, אני החכם הגדול, אני הגיבור הגדול, אני העשיר הגדול, אני המכובד, אלא להפך, הכל זה בעצם ארבע אותיות של יוד קי ואו קי. זאת אומרת יהודי נמצא בעולם הזה, והיהודי יש לו נשמה שהיא חלק אלוקא ממעל ממש, כי חלק ה' עמו, יוד קי ואו קי. הארבע אותיות של הקדוש ברוך הוא הן בעצם מה שנותנים לי את כל כוח הקיום והחיות. אז בגלל שבאור האלוקי בספירות העליונות ישנם ארבע שלבים, ארבע דרגות, ארבע סוגים של ספירות. כמו שאמרנו, האות י' חכמה, האות ה' שהיא הבינה, האות ו' שהם המידות, תפארת, וה-ה' האחרונה שהיא המלכות. אז מכיוון שבקדוש ברוך הוא כביכול הוא השלימות, הכל, שהוא יש בו את הארבע אותיות האלה שהם ארבע שלימויות. אז האדם שהוא בחיר הבריאה, שהוא נברא בצלמנו כדמותנו, הוא בעצם מסמל את הקדוש ברוך הוא פה למטה בעולם. בלשון הידוע אדם אדמה לעליון. בתורה כתוב שנקרא אדם כי בא מן האדמה. זה היה הענווה והשפלות של אדם הראשון. אבל ספרי הקבלה אומרים לנו שבעצם השורש של המילה אדם זה מלשון אדמה לעליון. כלומר הדמיון שיש לאדם לאור האלוקי. אז כמו שאצל הקדוש ברוך הוא ישנם ארבע סוגי מעלות, שזה החכמה והבינה והמידות והמלכות, ה-י' וה-ק' וה-ו' וה-ק'. ארבע אותיות של י-ק-ו-ק. אז בנשמה היהודית, בהתנהגות של יהודי

13:26 בעולם של יהודי, הוא גם צריך לחפש את ארבע הדברים האלה. הוא צריך לחפש אבל שהארבע מידות האלה, ארבע עניינים האלה, הם יהיו ברמה האלוקית, שהחכם יהיה חכמה כזאת, שבחכמה הזאת תוכל לשרות החכמה האינסופית של הקדוש ברוך הוא, להיות כלי לאות י' של שם הוי'. שבבינה, בגבורה שלי שקשורה עם ספירת הבינה, תהיה בינה כזאת ששם יאיר ספירת הבינה של הקדוש ברוך הוא, האות ה' של שם הוי'. ואותו דבר בנוגע לעשירות, שהיא תהיה עשירות שקשורה עם התפארת, עם הו' של שם הוי', והמכובד של מלכות של הקדוש ברוך הוא. ואז כל הדברים האלה הם קשורים. בן אדם ישתמש עם כל התכונות, עם כל הדברים שהקדוש ברוך הוא נותן לנו מידו המלאה, פתוחה, קדושה ורחבה. הארבע מידות והתכונות האלה, הוא ישתמש עם זה אך ורק בשביל עבודת השם. וזה עכשיו, אנחנו נסתכל במשנה ונראה את עומק דברי המשנה בעיניים אחרות לגמרי. להבין מה המשנה אומרת, שזה בעצם מה שהאריז"ל אומר: כשאתה לומד את המשנה תכוון על ארבע אותיות של י-ק-ו-ק, כי הוא לא מתכוון רק כוונה, קבלה, אותיות, מיסטיקה. בעצם הכוונה, ההסבר הפנימי פה, כמו שרבי שמעון בר יוחאי אמר על עצמו בל"ג בעומר, שהוא בכל דבר ודבר הוא חיפש את הקדוש ברוך הוא. בחד קטירא אתקטרנא. אני מתחבר ומתקשר ומחפש את האלוקות בכל דבר ודבר. כך יהודי צריך בהתנהגות שלו לחפש מה יש בכל תכונה ותכונה. איך עם זה אני יכול לעבוד את הקדוש ברוך הוא? ולכן, איזהו חכם? אומרת המשנה: איזהו חכם? הלומד מכל אדם. כלומר, אם אתה תשאל בן אדם רגיל שלא למד משנה מה זה חכם, בן אדם שיש לו הרבה

15:30 חכמה. ולהפך, אם נתבונן בעומק, אז מישהו יותר חכם, בדרך כלל החכם הוא בן אדם כזה שהוא רואה בכל דבר לא רק את המעלות, גם חסרונות. בדרך כלל אנשים החכמים הם גם יותר ביקורתיים, אז בכל דבר הוא יראה: זה לא שלם. יש פה פגם, פה לא בסדר. האיש הזה הוא לא מושלם. הוא יראה בכל דבר את הפגימות שלו, את החסרונות שלו. אז איך הוא יכול ללמוד מכל אדם? הרי בכל אדם יש חסרונות. אומרת המשנה להפך, החכם האמיתי, כשהחכמה שלך קשורה עם החכמה של הקדוש ברוך הוא, עם היו"ד, עם החכמה האלוקית, אז להפך אתה תראה בכל אדם, גם באדם הכי שפל והכי נמוך, בכל אדם אתה תראה שיש מה ללמוד ממנו, כי בכל אחד אתה תראה את הניצוץ האלוקי שבו. איזהו חכם? הלומד מכל אדם. אצל כל אחד ואחד הוא רואה משהו אלוקי, אז הוא מוצא בכל אחד משהו חיובי, וזה בעצם הפסוק גם שהוא מביא בהמשך: כי מכל מלמדיי השכלתי כי עדותיך שיחה לי. כלומר, אני מסתכל על יהודי בתור עדותיך, עדות. כל דבר בעולם בעצם הוא עדות על הקדוש ברוך הוא, עדותיך. אם כל יהודי, באיזה יהודי שהוא יהיה, הוא עדות על הקדוש ברוך הוא, אז בוודאי יש בו משהו פנימי, משהו עמוק. לפעמים צריכים לגלות את זה. צריכים להתייגע כדי לגלות את זה. אבל מכל מלמדיי השכלתי. יהודי יכול למצוא בכל יהודי, בן אדם שהוא חכם אמיתי. החוכמה האמיתית, הרי כולם בחכמה עשית. יש חוכמה אלוקית בכל נברא ובכל אדם בעולם. אז זה עבודה של החכם האמיתי. הוא מוצא את הטוב ואת האלוקות, אז הוא יכול ללמוד מכל אחד ואחד דברי חוכמה. איזהו

17:28 גיבור? הכובש את יצרו. מעניין. יש מהבעל שם טוב. האדמו"ר הריי"צ מספר סיפור נפלא שהוא שמע מאביו, האדמו"ר הרש"ב, שהוא היה בגיל חמש עשרה, היה לו חלום, והרבי הרש"ב, האבא שלו, קרא לו והוא שאל אותו: מה היה החלום שלך? חלום ארוך ונפלא שהוא ראה בחלום, היו שם כמה וכמה מהצדיקים, וכל אחד ואחד אמר אחד מדברי תורה. ביניהם היה גם הבעל שם טוב, והתורה שהוא שמע מהבעל שם טוב באותו חלום הייתה על המשנה הזאת. איזהו גיבור? הכובש את יצרו. אומר הבעל שם טוב: למה נאמר הכובש את יצרו ולא נאמר השובר את יצרו? אומר הבעל שם טוב כי לשבור זה לא חוכמה גדולה, זה לא גבורה אמיתית. צריכים לכבוש. מה פירוש לכבוש? לכבוש הכוונה היא שאתה יודע לקחת את היצר ולעשות אותו שהוא יהיה בצד שלך. לשבור את היצר, זהו, שברת אותו. כן, בשביל זה לא צריכים להיות גיבור מיוחד. הגבורה המיוחדת זה לא שאתה גיבור, שאתה יכול לשבור את השני, גם אם השני מדובר על היצר, אלא להפך. לכבוש זה לקחת את התכונות של היצר, לקחת את התכונות אופי שמגיע מהמקום השלילי, ואותם עצמם להפוך אותם שהם יהיו לצד הקדושה. להשתמש עם גאווה, לא רק לשבור גאווה, אלא להשתמש עם הגאווה במקום האמיתי, שהיא תהיה גאווה של ויגבה ליבו בדרכי השם. גאווה טהורה, גאווה בריאה. להשתמש עם התכונות שהן לכאורה תכונות של היצר, ואיתן לעבוד את הקדוש ברוך הוא. הגיבור האמיתי, כאשר הגבורה קשורה עם כוח הבינה של הקדוש ברוך הוא, כמו שאמרנו שזה קשור עם האות ה', הבינה העליונה. הבינה העליונה נותנת לך את המרחב, כוח הבינה זה כוח המרחב. לדעת להסתכל על הדברים בצורה

19:42 הנכונה, ואז באמת לדעת לשלוט על הרגשות, לשלוט על האינסטינקטים, לשלוט על ה... על ה... כל האימפולסיביות שלנו בשליטה פנימית ועצמית. זה הגבורה האמיתית בעולם. אתה אומר גיבור, בן אדם שיש לו כוח, יודע לשבור, יודע להרוס, יודע לעשות. הגבורה היא אקטיבית. פה הגבורה היא להפך, גבורה פנימית. הכוח לשלוט ברגשות שלנו, לרסן את עצמי, ועוד להשתמש עם הכוחות השליליים ולהפוך אותם לכוחות אלוקיים. ואז מגיע השלב של העשירות: איזהו עשיר? השמח בחלקו. העשירות האמיתית זה לא בן אדם שיש לו בעולם עשירות, בן אדם שיש לו הרבה כסף וזהב וכל מיני נכסים. אומרת המשנה להפך: העשיר האמיתי, איזהו העשיר? השמח בחלקו. העשירות של התפארת, העשירות של המידות העליונות של הקדוש ברוך הוא, זה השמחה, השמח בחלקו. אומר, אז מה כאן ההסבר העמוק בדבר? כתוב השמח בחלקו. אפשר להסביר השמח בחלקו, שמח במה שיש לו. כמובן שזה עשירות אמיתית. לא שהוא עם הרבה נכסים והרבה כסף, אלא במה שיש לו שמח. אז הוא עשיר אמיתי, טוב לו, שמח. אבל יש פה הסבר יותר פנימי. הרי אמרנו שהעשירות קשור עם התפארת, עם המידות. עשירות אמיתית זה נתינה. העשירות האמיתית זה לא מה שיש לך, אלא העשירות האמיתית זה מה שאתה נותן. מה שבן אדם יכול לתת, אז זה הסימן של העשירות, וזה הפירוש השמח בחלקו, לא השמח במה שיש לו. שמח בחלקו. חלקו זה הדברים שאנחנו משפיעים עליהם. חלקו זה החלק שלי בעולם, המקום, הסביבה, הסביבה, החברים, האזור, המקום שבן אדם נמצא שמה. וכשבן אדם הוא שמח שהוא יכול לתת, אז הוא עשיר אמיתי. יש אנשים שהם מלאים וזה, ועושים גם צדקה ועושים דברים טובים, אבל לא תמיד הם שמחים בנתינה.

22:02 העשיר האמיתי הוא שמח בנתינה. למה? כי זה הנתינה האלוקית. זה קשור עם הו' של שם הוי', י-ק-ו-ק. המידות העליונות שהן בחינת משפיע. חסד, חסד א-ל כל היום, זה המידה של הקדוש ברוך הוא. זה העשירות העליונה שהיא תמיד בנתינה. ואז מגיע הפסוק הרביעי: איזהו מכובד? כמו ששאלנו, למה בן אדם מחפש כבוד? מה יש לו עם הכבוד? אנחנו למד בפרקי אבות. למדנו בפרקי אבות שהכבוד זה מהדברים הלא טובים, הקנאה והכבוד והתאווה מוציאים את האדם מן העולם, ופתאום פה איזהו מכובד, מחפש את הכבוד. הפירוש הפנימי פה, כמו שאמרנו, הרי מדובר פה על הארבע אותיות של י-ק-ו-ק, ספירת המלכות. כל יהודי הוא בן מלך. כל ישראל בני מלכים הם. בן מלך אז הוא מלך. עבד מלך, מלך. צריך להיות אצלו הנושא של כבוד. לא בגלל כבוד של אגו, כבוד של גאווה, כבוד של אני הגדול, אלא המכובד. כי מדובר פה על נשמה של יהודי, חלק אלוקה ממעל ממש. המכובד בגלל שהקדוש ברוך הוא מכובד. אז יהודי שהוא בן מלך, הוא קשור עם ספירת המלכות, אז הוא מכובד. מה המכובד האמיתי? כמו שהקדוש ברוך הוא מכובד. מה הכבוד של הקדוש ברוך הוא? שהוא מכבד. מכבדי אכבד. המכבד את הבריות. המכובד האמיתי זה לא בן אדם שמכבדים אותו. המכובד האמיתי זה להפך, שהוא מכבד את כולם, ואז הוא באמת מכובד. וזה לומדים מהמלכות של הקדוש ברוך הוא, כי מכבדי אכבד. הקדוש ברוך הוא אומר: אני מכבד את המכובדים שלי. מי הם המכובדים שלי? כל הבריאה. הרי כל בריאת העולם וכל נברא ונברא, כל דבר בעולם, לא נברא אלא כדי להגיד את כבודו של הקדוש ברוך הוא. כל מה שברא הקדוש ברוך

24:21 הוא בעולמו לא ברא אלא לכבודו. כל דבר בעולם מספר על הכבוד של הקדוש ברוך הוא. אז מכבדי אכבד, אני מכבד אותם. הקדוש ברוך הוא מכבד את כל הבריאה, גם את הדברים הכי פשוטים, הכי נמוכים, הקדוש ברוך הוא. ולכן זה הכבוד האמיתי. כשיהודי יודע לכבד כל יהודי, גם את הבריות, כמו שאדמו"ר הזקן אומר בתניא, בריות בעלמא שאין לו שום תכונות גדולות וגבוהות, והוא בריאה, הוא נברא על ידי הקדוש ברוך הוא. זה הדבר הכי נפלא, ורק בגלל זה הוא מכבד אותו. אז הכבוד הזה מכובד. אז זה הכבוד האמיתי, כי זה הכבוד של מלך. ויהודי הוא בן מלך, אז הכבוד שלו זה כבוד למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אז זה בעצם המשנה בעומק הדבר. המשנה באה להגיד לנו ברוח של רבי שמעון בר יוחאי, ל"ג בעומר, באה לומר את המשנה איך יהודי צריך לדעת להשתמש עם כל דבר שהקדוש ברוך הוא נתן לנו בשביל עבודת השם. יהודי שיש לו את ההסתכלות הבריאה הזאת של כל מעשיך לשם שמיים וכל דרכיך דעהו, וזה בעצם מה שהפסוק אומר: אל יתהלל חכם בחוכמתו, אל יתהלל גיבור בגבורתו, אל יתהלל עשיר בעושרו אם זה שלי. אבל בזאת יתהלל המתהלל, כאשר זה לא שלי, כאשר זה החוכמה האלוקית והוא רק מביא אותה פה למטה, הוא רק מביא אותה לחיים. החוכמה שלו היא החוכמה האלוקית. הגבורה שלו היא גבורה אלוקית. העשירות היא העשירות אלוקית. הכבוד הוא כבוד אלוקי. אז כל התכונות האלה מקבלים משמעות, ואז הוא החסיד האמיתי. זה בעצם מילתא דחסידותא. איך יהודי צריך להשתמש עם כל הדברים האלה בשביל עבודת השם, דהיינו, ואז באמת הוא מקבל את כל הברכות מהקדוש

26:20 ברוך הוא, שהוא יהיה החכם האמיתי והעשיר האמיתי והגיבור האמיתי והמכובד האמיתי. והארבע אותיות של י-ק-ו-ק יתגלו פה בעולם, שאז אנחנו נזכה שבאמת אנחנו נגיע. הרי ידוע שיום ל"ג בעומר זה היום שבו רבי שמעון בר יוחאי גילה את אור פנימיות התורה, שזה בעצם אור התורה שאנחנו נזכה בקרוב בימינו בהתגלות המשיח, שאז יתגלה סודות התורה בצורה הכי שלמה והכי גלויה, ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים, שזה יהיה במהרה בימינו אמן.