ספירת העומר - המשמעות הפנימית לאור החסידות

00:00 שמתם לב לתפילה המיוחדת שאנחנו אומרים בכל ערב יחד עם ספירת העומר? יש פה איזו תפילה מאוד מאוד מיוחדת, ואומרים שמה דברים שלא רגילים לומר בשום מצווה אחרת, לא מוצאים כאלה מילים. לדוגמה, ביטויים: "ואטהר ואתקדש בקדושה של מעלה, ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות לטהרנו, לקדשנו". ביטויים, משפטים מאוד מאוד נפלאים שאנחנו מוצאים את זה דווקא במצוות ספירת העומר. וכאן נשאלת שאלה פשוטה: מה כל כך מיוחד במצווה הזאת? מצווה שעל פניה נראית מצווה פשוטה ביותר. לספור. אין פה שום עשייה מיוחדת, אין פה שום דבר מיוחד, שום פעולה מיוחדת. פשוט לספור ימים. מצווה מעניינת שהתורה נותנת לנו, שמחג הפסח עד חג השבועות, "וספרתם לכם ממחרת השבת", שהפירוש פה "ממחרת השבת", ממחרת הפסח, שבע שבתות תמימות תהיינה, ארבעים ותשעה ימים תספרו, חמישים יום. יום החמישים זה חג השבועות. זהו. לספור. הרי לכאורה מצווה פשוטה ביותר בקיום שלה. ודווקא במצווה הזאת יש איזושהי תפילה מיוחדת שאומרת לנו שיש פה משהו הרבה יותר עמוק. זאת אומרת שיש משהו במצוות ספירת העומר שאנחנו צריכים להבין אותה. מה כל כך נפלא? מה כל כך מיוחד במצווה הזאת, שהיא לספור את הימים בין חג הפסח לחג השבועות? היום אנחנו נדבר על המשמעות העמוקה והפנימית במצווה המיוחדת הזאת, שיש לנו את ההזדמנות לקיים אותה במשך ארבעים ותשעה ימים בין פסח לשבועות. חודש אייר במיוחד, שאנחנו נמצאים בעיצומו, זה חודש כזה שבין הדברים הנפלאים שכבר דיברנו עליו, יש גם כן את הדבר הנפלא הזה שבכל יום ויום מימות החודש מקיימים מצווה מיוחדת, שיש את זה רק בתקופה הזאת. המצווה של לספור את הימים. מה המשמעות של המצווה הזאת? באופן כללי אנחנו נדבר על שני

02:25 הסברים שאנחנו מוצאים במדרשים ובספרי גדולי הראשונים במהות של ספירת העומר. הסבר אחד יותר קשור עם הנושא של יציאת מצרים. הסבר שני קשור יותר עם הנושא של מתן תורה, שזה בדיוק שני החגים שנמצאים באמצע. הסבר אחד נקרא לזה יותר סור מרע. ההסבר השני יותר בבחינת עשה טוב, וההסברים האלה יסודם בהררי קודש. ההסברים האלה יש להם יסוד במדרשים, בזוהר, בגדולי הראשונים, כמו שנדבר, ויחד עם זה יש את המשמעות המיוחדת והעמוקה שתורת החסידות נותנת לנו לימים האלה, לתקופה הזאת. מה אנחנו עושים בדיוק בימים האלה? ובכן, בספרים אנחנו מוצאים שני הסברים כלליים, כמו שאמרנו. נתחיל עם ההסבר שמובא בגדולי הראשונים ומובא עוד בשם המדרש. למרות שלא ידוע בדיוק איפה זה המקום של המדרש הזה, אבל כך מובא מגדולי הראשונים. מביא את זה הר"ן במסכת פסחים בסופו, מביאים את זה גם כן, אה, ספר החינוך שהוא מסביר את טעמי המצוות, מביא את זה גם כן, והרבה מגדולי הראשונים מביאים את זה בשם מדרש אגדה. מאוד מעניין. ההסבר אומר שהסיפור של ספירת העומר התחיל בשנה הראשונה לצאת בני ישראל מארץ מצרים. והמדרש אומר כזה דבר: כשהקדוש ברוך הוא אמר לבני ישראל על ידי משה רבנו, שמשה רבנו הגיע לעם בתוך מצרים, והוא אמר להם את הבשורה הטובה. הבשורה הטובה שהם עתידים לצאת ממצרים, "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה", שבעזרת השם עומדים לצאת ממצרים והמטרה של יציאת מצרים זה להגיע לרגע של מתן תורה. "תעבדון את האלוקים על ההר הזה". אז כתוב שבני ישראל כל כך התרגשו, כל כך שמחו, שהם פשוט התחילו לספור. מהיום אחרי שהם יצאו ממצרים, אז הם התחילו לספור את

04:51 הימים. במדרש אחר כתוב שזה, במפרשים, כמו שאני אומר, מביאים את המדרשים. אז יש סגנון באחד המקומות שהוא אמר, משה רבנו גילה להם שזה הולך להיות חמישים יום אחרי יציאת מצרים. אז ברגע שמיד מיום אחרי יציאת מצרים התחילו לספור את החמישים הימים האלה. להגיע ליום הזה המיוחל ספרו את הימים, שזה מבטא את ההשתוקקות הגדולה, כמו שאומרים בספרים, "כעבד ישאף צל". זאת אומרת, עבד שהוא מרגיש שמגיעה החירות והוא סופר את הימים מתי הוא כבר יצא לחירות, מתי הוא יצא לחופשי. אותו דבר עם ישראל. לצאת מהחירות של העבדות של עול מצרים ולהתמסר. "תעבדון את האלוקים על ההר הזה". אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. אז הם חיכו לרגע הנפלא הזה, המיוחל הזה, להגיע לרגע של קבלת התורה, והם פשוט ספרו את הימים מתי כבר יבוא היום הזה. זה הפירוש, המדרש. עוד יותר מובא בספר אבודרהם, גדולי הראשונים ועוד כמה וכמה גדולי הראשונים מביאים המשך של המדרש הזה. מאוד מעניין, שנסביר את זה עם משל. משל של אדם שהיה במאסר, מאיזו סיבה שתהיה שמו אותו במאסר. הוא היה שמה במקום מאוד מלוכלך, מאוד מקולקל ומאוד ירוד. ואז יום אחד הגיעה אליו בשורה מהמלך, והמלך אומר לו שבימים הקרובים אני הולך להוציא אותך מבית המאסר. אני אחליף לך את הבגדים, אני אלביש אותך בבגדי מלכות, ועוד יותר, אתה תראה, אני אתן לך את בתי היחידה לאישה. אומר המדרש: זה בדיוק מה שקורה בימים האלה. בני ישראל היו בתוך מצרים, ערוות הארץ, היו בבית האסורים הכי גדול בעבודת הפרך. ואז הגיעה הבשורה הטובה על ידי משה רבנו מפי הקדוש ברוך הוא, שעכשיו הגיע הזמן לצאת

06:53 ממצרים, ועכשיו אנחנו הולכים, אומר להם אני הולך להוציא אתכם ממצרים, ואז אני אתן לכם את בתי היחידה, שזה מה שהמדרש מתכוון לתורה, שהתורה נמשלה מורשה קהלת יעקב. אל תקרא מורשה אלא מאורסה, כביכול. התורה היא כביכול הכלה של כנסת ישראל. ואז מגיעה הבשורה הטובה. אז אומר המדרש, כשהאיש הזה, האדם הזה קיבל את הבשורה הטובה, הוא כבר התחיל להתרגש ולשמוח. ואז כשקרה המציאות שהמלך הוציא אותו מהמאסר והחליף לו את הבגדים, הוא התחיל לראות איך שהדברים מתקיימים. אז הוא באמת התחיל לספור את הימים. מתי יגיע יום הנישואין שבו הוא יוכל להיכנס לחופה ולהתחתן עם בתו של המלך, וזה בדיוק מה שקורה עם העם היהודי. יציאת מצרים זה יציאה מעבדות לחירות, מאפילה לאור גדול, היציאה מהמאסר של מצרים. הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. ואז היה כל הימים האלה שבני ישראל ספרו את הימים להגיע לרגע הנישואין, שזה הרגע של מתן תורה, ומשמה מגיע המקור לנושא של ספירת העומר. שלכן כשהקדוש ברוך הוא נתן את התורה לעם היהודי, אז בין המצוות קיבלנו את המצווה המיוחדת שמוזכרת בפרשת אמור, שאחרי ממחרת השבת, ממחרת הפסח צריך להתחיל אחרי הקרבת העומר, לספור את הימים עד מתן תורה, שזה מבטא שבעצם כל שנה ושנה זה חוזר על עצמו. כל שנה ושנה בחג השבועות מקבלים את התורה מחדש, ואז יש את ההתכוננות לקבלת התורה, שזה ההשתוקקות שיהודי משתוקק לקבלת התורה. ביאור שני נמצא בספר הזוהר ומביאים את זה גם כן גדולי המפרשים. האור החיים הקדוש בפרשת אמור מביא את הזוהר הזה ועוד מגדולי המפרשים. וספרתם לכם ממחרת השבת, אומר הזוהר, שכאן מדובר על הנושא של היציאה מטומאת מצרים, מטומאה לטהרה. כמו שאנחנו רואים בתורה בפרשת

09:09 מצורע, התורה אומרת לנו בקשר לאישה שיש לה את התקופה שלה, טומאת הנידה, שאז האישה צריכה לעבור את התהליך, מה שנקרא וספרה לה שבעה ימים, שזה הימים של ימי נידה, ואז מה שנקרא שבעה נקיים. ורק אחרי ספירת שבעת הימים אז היא נהיית, היא הולכת למקווה ואז היא נהיית טהורה לבעלה. אז זה משל גם כן על הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. הזוהר מדמה את הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל לחתן וכלה. פה הקדוש ברוך הוא החתן וכנסת ישראל היא הכלה, כמו שאנחנו מוצאים את זה בכל ספר שיר השירים. שלמה המלך מסמל את הקדוש ברוך הוא מבחינת חתן. אני לדודי ודודי לי, הקדוש ברוך הוא, הוא החתן וכנסת ישראל, באתי לגני אחותי כלה. וכאן גם כן קורה אותו דבר. בני ישראל במצרים היו בשיא הטומאה, בשפלות של טומאה. ארבעים ותשע שערי טומאה, כמו שאומר הזוהר. ישנם חמישים שערי טומאה, אבל כשמגיעים לשער החמישים זה כבר בלתי הפיך. אי אפשר לצאת משם. הקדוש ברוך הוא ריחם על העם היהודי, שמר עליהם, וכשהגיעו לטומאה במקום הכי עמוק של הטומאה, שער הארבעים ותשע של הטומאה, אז קרה הנס הגדול של יציאת מצרים. וכמו שאומרים בהגדה של פסח, אילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים באותו רגע, באותו זמן, הרי היינו נשארים במצרים לעולם. רחמנא ליצלן. כי הטומאה של מצרים אם הייתה מגיעה לנקודת החמישים כבר לא היה לזה מוצא. ואז קרה הדבר הגדול הזה שהקדוש ברוך הוא הוציא אותנו מאפילה לאורה. הזוהר אומר יציאת מצרים מוזכרת בתורה חמישים פעמים, שזה מסמל את החמישים שערי קדושה שבני ישראל עשו ביציאה ממצרים. ובעצם זה השבע שבועות. כמו שאישה סופרת שבע ימים ואז

11:13 יש לה את הטהרה. פה הקדוש ברוך הוא ביקש לא שבע ימים אלא שבע שבועות, כמו שאומר האור החיים הקדוש בפרשה, שזה כמובן שמכיוון שכאן הטומאה הייתה הרבה יותר, הרבה יותר שקועה בבני ישראל, היו צריכים, ולא היה מספיק שבע ימים. היו צריכים לזה באמת שבע שבועות, שבע פעמים שבע. אז על ידי העבודה של השבע ימים פעמים שבע, שבע שבועות שבהם בני ישראל כל יום יצאו משער אחד של טומאה ואז נכנסו לשער אחד של קדושה. אז זה הטהרה הזאת שאחרי השבע שבועות שהם עבדו על עצמם לנקות, להתכונן, להזדכך, לטהר את עצמם. אז הגיע היום, אחרי השבע שבועות, יום החמישים, שזה היום של מתן תורה, שאז יש את הטהרה שהקדוש ברוך הוא מטהר ומקדש את בני ישראל. ואז הגיע החג הנפלא הזה, יום מתן תורה שבו היה הזיווג, הנישואים, שזה בעצם מה שמסמל חג השבועות, יום החתונה של הקדוש ברוך הוא עם כנסת ישראל. וירד ה' על הר סיני, והקדוש ברוך הוא קידש את עם ישראל ונתן לנו את התורה, שזה עשרת הדיברות. בעצם אז זה, זה ההתחברות, הקשר של עם ישראל עם הקדוש ברוך הוא. אז כאן יש לנו שני הסברים כמו שאמרנו. לפי ההסבר של הזוהר והמפרשים שמביאים את הזוהר, אז הנושא של ספירת העומר זה נושא של לטהר את עצמנו. זה נושא של טהרה מטומאה, לצאת מטומאת מצרים וכדי להתכונן ליום הגדול של החתונה של כנסת ישראל עם הקדוש ברוך הוא. לפי המדרש והמפרשים שמביאים את המדרש כפי שהזכרנו, אז הנושא פה זה התכוננות למתן תורה, אבל במובן החיובי. ההשתוקקות שמראה איך שעם ישראל אוהב, מצפה ומחכה בכיליון עיניים לרגע המיוחל של מתן תורה. שבעצם

13:28 שתי הנקודות האלה מרומזות בשתי המילים שחוזרות על עצמן בתפילה המיוחדת שאנחנו אומרים כל ערב יחד עם ספירת העומר: לטהרנו ולקדשנו. זה בעצם ההבדל בין לטהר ולקדש. טהרה זה מטומאה. קדושה זה כבר משהו אחר לגמרי. קדושה, קדושה זה מראה על משהו נעלה, משהו אחר. קדושת אלוקים. וזה מה שאומרים. ספירת העומר, יש בזה את הצד של לטהרנו, לטהר את הרוע, את הקליפה, את החושך, את הטומאה שקיבלנו במצרים. ולקדשנו זה להתכונן לקדושה הנפלאה, קדושה אלוקית שמתגלה במתן תורה, שזה ההשתוקקות העצומה של יהודי בימים האלה, סופר את הימים ומקדש את עצמו, מתכונן ומזדכך יותר ויותר להיות כלי לאור הגדול של מתן תורה. אז כאן יש לנו את שני הצדדים בנושא של קבלת התורה. מגיעה תורת החסידות ונותנת לנו בכל העניין הזה עומק חדש. יפה מאוד. מה בעצם העבודה? מה בעצם אנחנו אמורים לעשות בארבעים ותשעה ימים האלה? במה באמת דברים אמורים? מהי העבודה שאנחנו אמורים לעשות? מה זה אומר לנו היום? הרי התורה היא נצחית. המצוות שאנחנו מקיימים הם לא רק סמלים שמסמלים סיפורים מהעבר, אלא בעצם המצוות חיות היום, וכל מצווה יש לה משמעות בחיי היומיום שלנו היום. כפי שדיברנו בקשר לפסח, יציאת מצרים, תורת החסידות מלמדת אותנו שיציאת מצרים היא בעצם דבר, חוויה אמיתית שיהודי עובר את זה בכל יום ויום. כמו שהתניא כותב בפרק מ"ז, בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים. יציאת מצרים זה לא מדינה, זה לא מאורע שקרה בעבר. יציאת מצרים זה דבר אמיתי שקורה היום. מצרים מסמל את המיצרים. מצרים מסמל את כל הנושא של המיצרים הפנימיים שלנו, שזה הנפש הבהמית, הטומאה של העולם

16:04 שעוטפת אותנו, והיציאה ממצרים זה היציאה מהמיצרים והגבלות, יציאה מהמצרים הפנימיים שכל אחד ואחד מאיתנו יוצא, וזה בעצם דבר שחוזר על עצמו כל הזמן. בתקופות השנה זה חג הפסח. יש בכל חג, כל חג מסמל משהו מהותי בחיים של יהודי שאחר כך אנחנו חיים עם זה כל השנה. אבל יש זמן בשנה שזה הזמן שבו, כמו שבשבועות מקבלים תורה. תורה לומדים כל יום. אבל מתי מקבלים את התורה? בחג השבועות, בו יהודי מקבל את התורה ועם זה הוא חי כל השנה. בראש השנה יהודי מקבל עול מלכות שמיים על כל השנה. בשמחת תורה יהודי מקבל שמחה על כל השנה. בחג הפסח מקבלים חירות, את החירות הפנימית, את הגאולה הפנימית, את היציאה מהמיצר הפנימי. זה מה שקורה ביציאת מצרים. מה בדיוק אם ככה מסמל הנושא של ספירת העומר? וכאן מגיעה תורת החסידות עם הסבר נפלא שמלמד אותנו מה זה אומר לנו בחיי היומיום. אדמו"ר הזקן מסביר לנו בתניא שבעצם כל אחד מאיתנו יש לו שתי נשמות, שתי נפשות. אנחנו בני אדם, בני ישראל מורכבים משתי נפשות, שתי חיים, נפש האלוקית ונפש בהמית. הנפש האלוקית היא חלק אלוקה ממעל ממש, היא הנפש הקדושה שהקדוש ברוך הוא נותן לכל יהודי, שזה הנפש שהיא כל כולה אלוקות, כל כולה דביקות באלוקות. החלק אלוקה ממעל ממש. יש לנו אבל גם כן נפש בהמית. הנפש הבהמית זה הנפש שהיא כשמה כן הוא בהמית. האנוכיות, הגשמיות, זה מה שמושך אותנו, הבהמיות, משם משתלשל היצר הרע והמידות הרעות, הנפש הבהמית. יהודי מורכב משתי הנפשות האלה. בני ישראל היו במצרים, כמו שאמרנו, היו שקועים בטומאת מצרים, במיצרים והגבולים הכי נמוכים, הכי ירודים והכי שפלים. הנפש הבהמית מקיפה אותך

18:17 מכל צד. אתה כל כולך בתוך המיצרים והגבלות האלה. לא משוחרר, לא מרגיש את אור הנשמה, לא מרגיש את האהבה שלך לקדוש ברוך הוא. לא מרגיש מה הקשר שלי עם הקדוש ברוך הוא. אני מרגיש כלום, אפס. אני מרגיש את האנוכיות שלי, את הרצונות שלי, את התאוות שלי, את התענוגות שלי ושם זה נגמר. הגיע הרגע המיוחל של יציאת מצרים. מה אנחנו אמרנו בהגדה של פסח בליל הסדר? נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם. התגלות אלוקית נפלאה שקרתה ברגע של יציאת מצרים, ההתגלות האלוקית הנפלאה שהייתה ברגע של יציאת מצרים, פעלה אצל כל העם היהודי התעוררות לא נורמלית. זה כמו שקורה לכל אחד ואחד מאיתנו לעיתים. לפעמים זה לעיתים רחוקות זה קורה, שלפעמים קורה איזשהו נס גדול בחיים שלנו, ולפעמים קורה איזו השגחה פרטית מיוחדת שקרתה לך בחיים. לפעמים קרתה לך איזו התעוררות. היית באיזשהו מקום שקרה משהו מיוחד, באיזשהו מאורע מיוחד שהלב שלך נפתח. קיבלת איזושהי התעוררות מיוחדת. יש איזה רגע מיוחד, רגע שבו יש לנו הרגשה מאוד מאוד עמוקה, איזה כוח אלוקי רוחני שדוחף אותנו, שאומר לנו: תתעורר. קיבלנו התעוררות לא נורמלית, דברים שקורים. זה הרגע של יציאת מצרים. נגלה עליהם מלך מלכי המלכים. מה קרה? הייתה איזושהי התגלות פנימית. הייתה איזושהי התגלות של אהבה שהקדוש ברוך הוא הראה לעם היהודי באותם ימים של יציאת מצרים, באותם שבועות הם ראו את הנסים הגדולים. הם ראו את החסד הגדול. הם ראו את האהבה הגדולה של הקדוש ברוך הוא. פסח ה' על הפתח, שהקדוש ברוך הוא הציל את עם ישראל בכל עשר המכות, בכל מה שקרה שמה. הגיע הרגע של יציאת מצרים, אצל עם ישראל התעוררה

20:25 אהבה עצומה אל הקדוש ברוך הוא, ואז הם החליטו לברוח ממצרים, כי ברח העם. זה היה הרגע של יציאת מצרים, וכאן מתחיל הסיפור. כשיש לך רגע של התעוררות, זה רגע של יציאת מצרים. זה רגע של התפכחות, רגע שאנחנו פותחים את העיניים ומרגישים: וואו, יש איזו אמת, יש איזה משהו אמיתי. יש משהו שאומר לי: הנה הקדוש ברוך הוא נמצא פה יחד איתי, וזה נותן לך את החשק לצאת מכל הבוץ, לברוח מכל החושך, להתנתק מכל ה... מכל החומרניות ולהתקרב לקדוש ברוך הוא. וכאן מגיע שלב ב', זה שלב א'. ההתעוררות הזאת משפיעה לרגע אחד על כל האדם, אבל אחר כך זה משפיע רק על הנפש האלוקית. הנפש הבהמית, בגלל שהוא בהמה, בגלל שהוא חומרני, בגלל שהוא נפש בהמית, יצר הרע, אז רגע אחרי הנס הגדול הוא חוזר לישון. הוא חוזר למצב הקודם שלו. היה איזשהו רגע של התפכחות, רגע של התעוררות, רגע נפלא. אבל זה היה לרגע. ברגע שזה עבר חזרתי לעצמי, ואז הנפש האלוקית, שהוא חלק אלוק ממעל, הדליק אותו. זה נדלק. הוא מקבל את ה... את ההתעוררות הזו. הוא רוצה לפעול, אבל הנפש הבהמית חוזרת עוד פעם לחיים, למציאות, ונרדם לו שוב על המקום או ממשיך הלאה עם הבהמיות שלו. וזה גם כן דברים שכל אחד ואחד יכול לראות את זה בחיים שלו. ישנם רגעים מיוחדים שאצל כל אחד מאיתנו יש איזו התעוררות מיוחדת. אצל אחרים זה קורה למשל ביום הכיפורים, אצל אחרים זה קורה בליל הסדר. אצל אחרים זה קורה ברגעים, זמנים מיוחדים בשנה, שאז יש התעוררות הנשמה, ובאותו רגע אני עומד בהתעוררות עצומה שאני רוצה לברוח מכל החושך והרע שלי, והטומאה והעבירות, וזה

22:39 להתקרב לקדוש ברוך הוא, התעוררות תשובה לא נורמלית. אבל יום אחרי זה, לפעמים זה לוקח שבוע אפילו, ואז הכול נרגע וחוזרים. חוזרים עוד פעם אותם ניסיונות, אותן נפילות, אותן תאוות, אותם רצונות, אותן מחשבות שליליות וכולי. מה עושים הלאה? כאן מגיע השלב של ספירת העומר. מה בדיוק אומר לנו ספירת העומר? למה קוראים לזה ספירת העומר? העומר זה היה שעורים. התורה מספרת לנו מה היה הקרבת העומר ביום ראשון של פסח. ביום שני של פסח בעצם היו הולכים לשדה וקוצרים שעורים. מעניין. המצות הן חיטים. זה מה שאדם אוכל בלילה הראשון של פסח, חיטים. ביום השני של פסח הקורבן היה שעורים. ידוע, הגמרא במסכת פסחים אומרת: חיטים זה מאכל אדם. שעורים זה מאכל בהמה. כלומר, אם ניכנס לנפש, מאכל אדם מסמל את הנפש האלוקית, מאכל בהמה מסמל את הנפש הבהמית, וזה מה שהתורה אומרת לנו. יום הראשון של פסח, מצה, מאכל אדם. הנפש האלוקית מתעוררת. ההתגלות האלוקית של ליל הפסח, נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, זה פועל בנפש התעוררות עצומה, אבל הנפש האלוקית מקבלת את זה. היא מתעוררת, וזה פועל אצל היהודי רצון לברוח מטומאת מצרים. אבל זה רק הצד האלוקי שבנו. יש לנו נפש בהמית. עם בריחה אתה לא תשיג הרבה. ברגע שתיגמר ההתעוררות הזאת אתה תחזור לאותו מצב, וכאן מתחילים ארבעים ותשעה ימים של בהמה, מאכל בהמה, עומר, שעורים, מאכל בהמה. לזכך את החומר שלנו, לזכך את הנפש הבהמית שלנו, לתקן את המידות הרעות שלנו. בן אדם צריך בארבעים ותשעה ימים האלה להסתכל על עצמו, לבדוק את עצמו, להסתכל על ההתנהגויות שלו ולראות איך אני נעשה יותר בן אדם. איך אני נהיה יותר מזוכך? מה

25:10 הם הדברים שלי שאותם אני צריך לתקן, לזכך, לברר, לעשות, לעשות את עצמי יותר עדין, יותר רגיש, יותר בקו של נתינה, וכל מידה ומידה בכל תחום. זה מה שבאמת אנחנו אומרים בספירת העומר: שבעה שבועות כנגד שבע מידות, שזה המידות שיש לכל אחד ואחד. יש את כוחות הנפש של נפש בהמית, יש את כוחות הנפש בנפש אלוקית. ספרי הקבלה מדברים על שבע מידות רעות ויש שבע מידות טובות, כמו בסיפור של פרעה, שבע פרות הטובות, שבע פרות הרעות. יש שבע מידות של קדושה, של נפש אלוקית, יש שבע מידות של הנפש הבהמית, ובמשך ארבעים ותשעה ימים, שבעה שבועות, יהודי מזכך ועובד על עצמו, ועם זה יחד עם ההשתוקקות העצומה שיהודי יודע שעוד מעט מגיעה קבלת התורה, שאז תהיה ההתגלות האלוקית, שהתורה שהקדוש ברוך הוא נותן לנו, שזה חוכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא, שיהודי יוכל להתכנס, להתאחד עם הקדוש ברוך הוא דבר אחד. זה הדבר הנפלא שיהודי מחכה לזה ומצפה ועובד על עצמו בימים האלה. ולכן, מה בדיוק העבודה של ארבעים ותשעה ימים האלה? זה הימים שבו אנחנו לוקחים איתנו גם את הגוף והנפש הבהמית. ממצרים כבר יצאנו. זה לא סיפור שקרה לפני שלושת אלפים שלוש מאות וכך וכך שנים. זה סיפור שקורה היום. אנחנו יצאנו ממצרים בחג הפסח. כל יהודי קיבל את המתנה הנפלאה של נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, כמו שאומרים בהגדה של פסח, וזה קורה כל שנה ושנה בחג הפסח, ההתגלות האלוקית הנפלאה, וזה עורר אותנו, נתן לנו את הכוח של זמן חירותנו. חודש ניסן יהודי חי באווירה של גאולה, במיוחד בחג הפסח, במיוחד בליל הסדר, ואז מגיע השלב שאומרים לך: אדוני,

27:19 אתה צריך לעבוד על הנפש הבהמית שלך. גם אותו צריכים להכניס לתוך ה... לתוך הסיפור. גם הגוף, גם הנפש הבהמית צריכים להיות חלק מכל עבודת השם, וזה העבודה המיוחדת שאנחנו עושים בימים האלה. וספרתם לכם. וכאן מגיע פתגם נפלא של האדמו"ר הזקן, שהוא אמר את זה בשם רבו, הרב המגיד ממזריטש. אמר הרב המגיד ממזריטש: המילה "וספרתם" פירושו לספור, אבל המילה "וספרתם" פירושו גם כן מלשון אבן ספיר. ספירות ובהירות זה ביטוי של אור. הזוהר אומר "השמים מספרים כבוד אל". זה לא רק שהם מספרים מלשון סיפור דברים, אלא הם מאירים מלשון ספיר. אבן ספיר זה אחד מאבני החושן. זה אבן מאירה, אבן בהירה, יהלום, סוג של יהלום ארץ. זה מה שאומרים, אומר האדמו"ר הזקן בשם רבו המגיד ממזריטש. וספרתם לכם. מהי המצווה של ספירת העומר? לא רק לספור עם הפה, אלא לספור מלשון להאיר, לזכך, להביא בהירות בתוך הנפש שלנו. יש לנו נפש עצומה, יש לנו כוחות עצומים, יש לנו נפש אלוקית, חלק אלוקה ממעל ממש. הנפש הבהמית בעצם היא גם יכולה ורוצה לאהוב את השם. בכל לבבך, בשני יצריך. התפקיד שלנו זה וספרתם. להוציא את הלכלוך, להוציא את החומר, להוציא את השומן שהתאסף מסביב, לזכך ולהאיר את הגוף, הנפש הבהמית שלנו, לעבוד על עצמנו, לזכך את ה... ולגלות את הכוח האלוקי שיש בתוכנו, ועם זה אנחנו מעוררים את הצימאון והתשוקה להתגלות האלוקית של אנכי ה' אלוקיך, שנזכה בעזרת השם להגיע לחג מתן תורה שבו אנחנו נראה באופן מוחשי, כמו שדיברנו, כל שנה ושנה הדברים האלה קורים וקורים באופן מהותי ומציאותי בחיים שלנו בעולם הזה, שנזכה לראות את ההתגלות האלוקית של קבלת התורה, לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות,

29:54 לנצל את הימים הגדולים האלה של ספירת העומר לקדשנו ולטהרנו, וכמו שאמרנו בתפילה, ויושפע שפע רב בכל העולמות. כי ברגע שיהודי מאיר את עצמו, מזכך את עצמו, ספירה, אז הוא גם כן מאיר את העולם, והעולם הופך להיות לעולם של אור, יושפע שפע רב בכל העולמות. והרחמן הוא יזכה אותנו לבניין בית המקדש במהרה בימינו. אמן סלה.