"כל ימי חייך": איך לחיות בגאולה עוד לפני שהיא הגיעה? | פסח

00:00 נדבר היום על קטע בהגדה של פסח שקשור מאוד חזק לימים האלו, הימים הגדולים שאנחנו מתכוננים לחג הפסח, וביחד עם זה מתכוננים גם לגאולה השלמה. כמובן שאצל כל אחד ואחד בתקופה הזו, בימים האלו מתחברים לנו הימים הגדולים של ימי יציאת מצרים עם ימים של גאולה השלמה, כמו שנאמר: כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. זאת אומרת שהנפלאות שאנחנו רואים כעת, הנפלאות של הגאולה, הם יהיו כימי צאתך מארץ מצרים. זאת אומרת, אנחנו רואים שהנביא מחבר בין שתי הגאולות. גם בהגדה של פסח יש קטע שבו מתחברות שתי הגאולות, ואת זה אנחנו היום ננסה לדבר ולהבין, וגם כמובן לקחת מזה מה אנחנו יכולים ללמוד מזה בעבודת השם בימים גדולים אלו שאנחנו נמצאים בהם. וזה בעצם מה שאנחנו אומרים בהגדה של פסח. מספרים: מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון, שהיו מסובים בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. בהמשך לזה אומרת ההגדה: אמר רבי אלעזר בן עזריה, שלפי הרבה מהמפרשים זה היה באותו המשך הסיפור. באותו לילה שישבו גדולי החכמים, גדולי התנאים בבני ברק, וסיפרו את יציאת מצרים כל הלילה. באותו לילה קרה גם כן המאורע הזה של רבי אלעזר בן עזריה, כי כך יש גם כן בכמה מההגדות, כמו ברמב"ם ועוד, שגורסים: אמר להם רבי אלעזר בן עזריה. זאת אומרת שבאותה מסיבה רבי אלעזר בן עזריה אמר להם: הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרש בן זומא, ואז הוא מביא את הדרוש מאיפה למדו: ימי חייך ימים, כל ימי

02:21 חייך לילות. ואז הוא מסיים: חכמים אומרים, ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח. אז כאן, בסיפור הזה, אנחנו רואים את החיבור בין שתי הגאולות, גאולת מצרים וגאולת המשיח, שזה מה שמדברים פה על מצד אחד, על החובה, על המצווה לספר ביציאת מצרים גם בליל הפסח, שזה היה הסיפור באותו לילה, וגם בעצם כל יום וכל לילה, שעל זה דנו רבי אלעזר בן עזריה וחברים שלו. מהו הדין להזכיר יציאת מצרים בלילות? הכוונה כל לילות השנה. כאן נכנס כל הנושא ההלכתי שמובא בהלכה, בשולחן ערוך, בקשר לזה שאנחנו מזכירים גם בלילה, בקריאת שמע של ערבית. אנחנו אומרים גם כן פרשת ציצית. למרות שציצית הוא לא חובה מן התורה בלילה, למרות זאת אנחנו קוראים פרשת ציצית בלילה כדי להזכיר יציאת מצרים. בסוף פרשת ציצית אנחנו אומרים: אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, והסיבה לזה היא כמו שאנחנו לומדים פה: ימי חייך הימים, כל ימי חייך להביא הלילות, שגם בלילות, כמו שרבי אלעזר בן עזריה פעל, גם בלילה יזכירו יציאת מצרים. ועד שמגיע סוף המשנה ואומרת שהחכמים אומרים שלא רק בזמן הזה, אלא אפילו בימות המשיח, להביא לימות המשיח, שגם אז יזכירו יציאת מצרים. אז כאן אנחנו נעמוד על כמה נקודות מעניינות שכדאי להתבונן בהן בסיפור הזה. דבר ראשון, מה הם כל השמות שהוא מזכיר פה? מה הסיבה שהוא מזכיר לנו את כל השמות האלה? מי היו התנאים? היה יכול להגיד בקיצור: מעשה בתנאים, מעשה בחכמים שישבו. הסיבה שהוא מזכיר דווקא את כל השמות, גם כן למה הוא מזכיר אותם בסדר הזה, גם כן שהוא מספר שזה היה בבני ברק, מה הוא רוצה להגיד עם זה שזה

04:32 היה בבני ברק? ומה היה המשך הסיפור, שהיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שהגיעו התלמידים ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. מה בעצם המסר שעובר לנו כאן בסיפור הזה? בהמשך לזה, רבי אלעזר בן עזריה בא ורוצה לתקן את העניין של יציאת מצרים בלילות. מה הקשר בין שני הקטעים לפי מה שאמרנו שזה קרה באותו לילה? אז מה בעצם היה פה הסיפור שבאותו לילה רבי אלעזר בן עזריה אומר: הרי אני כבן שבעים שנה, והוא רוצה לתקן את הנושא של יציאת מצרים, להזכיר את זה לא רק בימים אלא גם בלילות. כשאנחנו מסתכלים במדרשים אנחנו יודעים שהיה פה סיפור. יש פה סיפור רקע, הסיפור הידוע והמפורסם שהגמרא במסכת ברכות, פרק הרביעי, הגמרא מביאה את פרטי הסיפור. מה בעצם קרה שמה באותו לילה, מה בדיוק הסיפור של רבי אלעזר בן עזריה שהוא אמר הרי אני כבן שבעים שנה, ושם הגמרא מספרת שהיה אז ויכוח שלם שבגלל הוויכוח הזה זה גרם שהורידו את רבן גמליאל מהנשיאות שלו ובחרו ברבי אלעזר בן עזריה, שהוא אז נבחר להיות לנשיא של עם ישראל. מדובר בתקופה קצרה אחרי חורבן בית המקדש, בתקופה ממש הראשונה שאחרי חורבן בית המקדש. אז רבן גמליאל, שהוא היה מבני בניו של הלל, הוא היה נשיא של עם ישראל באותה תקופה, ובגלל הסיפור שקרה שמה הורידו את רבן גמליאל ושמו את רבי אלעזר בן עזריה. הוא היה מאוד צעיר. הגמרא מספרת שהיה בסך הכל בגיל שמונה עשרה, אבל היה לו כוחות. הוא היה איש מאוד מוכשר והגיע מייחוס מאוד גדול, היה מבני בניו של עזרא הסופר. בחרו בו שהוא יהיה הנשיא, ולמרות שהוא היה כל כך

06:34 צעיר אז באותו לילה, כמו שהגמרא מספרת שיצאו לו, צמחו לו שערות לבנות בזקן, ולכן הוא אמר הרי אני כבן שבעים שנה. מה הוא רוצה לפעול? מה הוא רוצה לתקן? שגם בלילות יגידו את שמע. למה באמת זה היה הדבר הראשון שרבי אלעזר בן עזריה נהיה נשיא, הוא רוצה לפעול את הנושא של להזכיר את יציאת מצרים גם בלילות, עד שהוא מביא אותו את בן זומא, והוא זה שמגלה את המקור בתורה שגם בלילה מספרים על יציאת מצרים. ואז מגיע הסיום, שחכמים אומרים שלא רק בזמן הזה אלא גם בימות המשיח. יש פה שקלא וטריא, פלפול בהלכה, תוספות יום טוב ועוד מגדולי המפרשים והפוסקים נכנסים פה לדיון הלכתי, האם חכמים חולקים על רבי אלעזר בן עזריה או הם שווים עמו. למסקנה, מה שיוצא מספרי ההלכה שבעצם בסוף כולם מודים שאין מחלוקת בעצם העניין. להלכה כולם פוסקים שגם ביום וגם בלילה אנחנו מזכירים את יציאת מצרים. כל הוויכוח בין חכמים ובן זומא זה רק על הפסוק, האם לומדים את זה מהפסוק הזה או לא לומדים את זה מהפסוק הזה. החכמים מוסיפים רק שלא רק בימים ובלילות, אלא אפילו בימות המשיח גם כן יזכירו את הנושא של יציאת מצרים. וכאן נשאלת השאלה הגדולה, לכאורה באמת למה בימות המשיח יזכירו יציאת מצרים? הרי יציאת מצרים זה באמת גאולה נפלאה וגדולה וחשובה. אבל בזמן הזה שאנחנו היום בגלות, כשאנחנו מתבוננים ביציאת מצרים, זה נותן לנו כוח, זה נותן לנו חיות, זה נותן לנו שמחה. אנחנו יודעים כמו שהיה ביציאת מצרים כך נזכה בקרוב לגאולה השלמה. אז יש עניין וחשיבות מאוד מאוד עליונה לזכור יציאת מצרים. אבל כשאנחנו כבר נהיה בימות המשיח, שאז יהיו נפלאות

08:40 גדולות הרבה יותר מהנפלאות שהיו ביציאת מצרים, כמו שכתוב בזוהר שהנפלאות של ימות המשיח יהיו נפלאות בלי ערך לנפלאות שהיו ביציאת מצרים, וזה מובן מכל מיני פסוקים בתנ"ך, וזה מובן גם מזה שהגאולה של מצרים לא הייתה גאולה שלמה. הרי חזרנו אחר כך לגלות שוב, מה שאין כן גאולה עתידה תהיה גאולה שאין אחריה גלות. אז מה יש? מה המטרה? מה כל כך חשוב להזכיר יציאת מצרים כשאנחנו כבר נמצאים בתקופה של ימות המשיח? אז כמובן שעל כל השאלות האלה ישנם הרבה הסברים ומפרשים וביאורים נפלאים. אנחנו נעמוד היום על נקודה, לפחות, שמחברת בין כל ההסברים ונקודה חשובה במיוחד בתקופה שלנו, שהמסר פה נותן לנו כוח עצום דווקא בזמן שאנחנו נמצאים עכשיו, והניסים והנפלאות שאנחנו עדים להם, שכל אחד ואחד מפעמת בליבו התקווה הגדולה שאנחנו נזכה כבר. אנחנו רואים פה את הניסים והנפלאות של הגאולה כשהקדוש ברוך הוא מפיל את כל אויבינו לפנינו, וזה ההתחלה של, בעזרת השם, נזכה כבר בימים האלו ממש לראות כבר את הגאולה השלמה, כמו שחכמינו אומרים לנו, כמו שבניסן נגאלו אבותינו, אז גם בניסן אנחנו עתידים להיגאל. אנחנו מאוד מאוד מצפים, מתפללים, מקווים ובוטחים שזה יהיה בעזרת השם השנה הזאת ממש. אז כאן בסיפור הזה יש מסר נפלא בשבילנו דווקא בימים האלה המיוחדים. אנחנו נדבר עכשיו על הסבר מיוחד שמתחיל דבר ראשון זה מהשיחות-- מהביאורים שהרבי כתב על הגדה של פסח. לפני שמונים שנה, בשנת תש"ו, יצאה הגדה של פסח מיוחדת ביותר עם הסברים נפלאים, עם פירושים, עם הסברים מהרבי על הגדה. אנחנו נביא משמה כמה נקודות וגם כן מההסברים שזכינו לשמוע מהרבי במשך השנים עד לשנה תשנ"ב, השנה האחרונה שזכינו אז לשמוע

10:51 דברים נפלאים ומיוחדים על התקופה שאנחנו נכנסים בהם עכשיו, חיים אותם עכשיו על ימות המשיח. אז דבר ראשון הרבי אמר דבר מעניין. הסיבה למה המשנה פה, ההגדה פה מזכירה דווקא את השמות האלה, כי מכאן אנחנו יכולים ללמוד מה שאנחנו אומרים פה שיש מצווה על כל יהודי לספר ביציאת מצרים, וזה אנחנו לומדים מחמשת השמות שמופיעים פה. בן אדם יכול לחשוב שיציאת מצרים צריכים לספר רק אלו שהם צאצאים של אנשים שהיו שמה. אבל למשל כוהנים, לוויים, הרי ידוע ששבט לוי לא היו משועבדים במצרים. אפילו פרעה נתן לשבט לוי ללמוד תורה, אז לא היה להם את גודל השעבוד. גם כן יש את הגרים שאבותיהם לא זכו לעבור ולהיות בגלות מצרים, אז אולי גם הם פטורים. וכאן זה מה שאנחנו לומדים פה, כי אם אנחנו מסתכלים על השמות של התנאים שמופיעים פה, אז רבי אליעזר בן הורקנוס, לפי מה שמובא במדרשים, הוא היה בן אחר בן של משה רבנו. זאת אומרת שהוא היה משבט לוי. רבי יהושע בן חנניה גם כן הגמרא אומרת שהוא היה משבט לוי, הוא היה מהשוערים. כך מובא בגמרא בקשר לרבי יהושע בן לוי. רבי אלעזר בן עזריה היה מבני בניו, עשר דורות מעזרא הסופר, אז ממילא הוא היה כהן. ואז כל אלו לא היו בשעבוד מצרים. רבי עקיבא היה גם כן מבני גרים, רבי עקיבא בן יוסף כידוע היה, היה בן גרים, ורבי טרפון גם כן מובא שהוא היה מהכוהנים. אז יוצא שכל החבורה פה היו כוהנים, לוויים ובני גרים. אז על פי ההלכה אולי הם היו פטורים, וזה מה שההגדה רוצה לספר לנו בהמשך למה שאמרנו פה קודם בהגדה, שאפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים,

12:49 כולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים, אז גם אלו שהם בני אבותיהם לא היו במצרים או לא היה להם את השעבוד של מצרים, כמו התנאים שלומדים פה, אף על פי כן הם ישבו כל אותו הלילה וסיפרו ביציאת מצרים. יש פה גם כן מסר מאוד מעניין בסדר הדברים, איך הם ישבו. אז יש כמה אופנים למה הם ישבו בסדר הזה? לכאורה סדר התנאים פה צריך הסבר. לא, לא הולך לפי סדר הדורות בדיוק. זה לא הולך לפי סדר הזה — מה בדיוק הסדר שהושיבו אותם, שהתנא כותב אותם? אז גם על זה הרבי מסביר הסבר נפלא. לפי מה שאמרנו, שמדובר פה בסיפור הזה היה באותו יום שבחרו רבי אלעזר בן עזריה, אותו ערב פסח שקרה הסיפור הזה, שרבי אלעזר בן עזריה נבחר להיות לנשיא. אז גם כן מובן הסדר איך הם יושבים. יש בהלכה שכשמושיבים חכמי ישראל בשולחן, אז הנשיא צריך לשבת באמצע, ואז הגדול בימינו והקטן בשמאלו. מכיוון שהנשיא באותו לילה, כמו שאמרנו, היה רבי אלעזר בן עזריה, אז הוא נמצא באמצע. זאת אומרת הוא נמצא פה בשלישי, כי יש שניים לפניו ושניים לאחריו. זה אומר שרבי אלעזר בן עזריה נמצא בדיוק באמצע, כי הוא הנשיא, אז הנשיא יושב באמצע, ורבי אליעזר ורבי יהושע מצד ימין, כי הם היו המבוגרים. אז רבי אלי-- כמובן, רבי אלעזר בן עזריה-- רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה, הם היו מהדור, דור יותר מבוגר, הם היו תלמידי רבי יוחנן בן זכאי, כמו שמובא גם כן במשנה בפרקי אבות. אז לכן הם ישבו בצד ימין של הנשיא, ורבי עקיבא ורבי טרפון, שהם היו התלמידים שלהם, אז הם היו יותר

14:45 צעירים, אז הם ישבו בצד שמאל. ולמה מקדים רבי עקיבא לפני רבי טרפון ולא רבי טרפון לפני רבי עקיבא? למרות שרבי טרפון בפרטים מסוימים רבי טרפון נחשב לרבו של רבי עקיבא. אף על פי כן הוא פונה-- הוא מודה-- הוא שם את רבי עקיבא לפני רבי טרפון מכיוון שזה היה בבני ברק, וזה מסביר לנו למה המשנה אומרת את בני ברק. הרי ידוע שרבי עקיבא הוא היה ראש ישיבה בבני ברק, אז בגלל שזה היה המקום איפה שהוא היה גר, אז בגלל כבודו הוא מזכיר את רבי עקיבא לפני רבי טרפון. אז הסדר פה הוא סדר מאוד מדויק, איך התנא סידר פה את סדר התנאים, ומה היה בדיוק הסיפור פה. מה עומק הסיפור שישבו באותו לילה? אז לפי מה שדיברנו פה, אז אנחנו מתחילים להבין שמדובר פה על משהו נפלא. אנחנו מדברים פה על תקופה מאוד מיוחדת, מדברים על התחלת זמן הגלות. כמו שאמרנו, מדובר עכשיו על כמה שנים, רק עכשיו בני ישראל מתחילים את הגלות האיומה הארוכה של גלות רומי, גלות אדום. בית המקדש נחרב לפני כמה שנים, ממש לפני כמה שנים. זה התקופה הראשונה של הסנהדרין שנשארו אחרי חורבן בית המקדש השני. חלק מהתנאים האלה אפילו היו עוד והם זכו עדיין להיות בזמן בית המקדש. כידוע, רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה, שהם היו תנאים שעדיין ראו את בית המקדש. אז יושבים פה תנאים שנמצאים בהתחלת הגלות. רבי אלעזר בן עזריה באותו לילה נבחר להיות הנשיא, זאת אומרת מהנשיאים הראשונים של עם ישראל בתקופה קשה ביותר ותקופה של גלות רומי, בתקופה של גלות אדום, תקופה שהולכת להתברר כמו גלות ארוכה, איומה ועצומה שנמשכת ונמשכת ונמשכת דורי

16:44 דורות. והם נמצאים, התנאים הגדולים נמצאים בהתחלת התקופה הזאת. אז מגיע רבי אלעזר בן עזריה הנשיא. אז כמו שהרבי דיבר, נשיא, מה בדיוק התפקיד של הנשיא? נשיא מלשון מנשא, מרומם. התפקיד של הנשיא זה לרומם, להעלות, להביא את עם ישראל למצב של גבוה, לרומם אותם מעל החושך. איך יהודים יכולים לסבול את החושך הקשה והאיום שאנחנו נכנסים אליה? הגלות הקשה והאיומה שאנחנו עומדים להיכנס אליה. רבי אלעזר בן עזריה הנשיא רואה ברוח קודשו שמתחילה עכשיו תקופה שהולכת ונמשכת כתקופה קשה ביותר, הוא רוצה לרומם, נשיא, את עם ישראל למצב כזה שיוכלו לסבול ולהחזיק מעמד בכל תקופת הגלות. מהו הדבר שנותן כוח ליהודי? יציאת מצרים. כמו שהמהר"ל מפראג כותב שיציאת מצרים זה לא היה רק גאולה לאותו זמן, לאותו רגע. גאולת מצרים עשה ביהודים, השריש, חקק בעם ישראל את המציאות של גאולה נצחית, גאולה עצמית. המהר"ל מסביר שבעצם ברגע של יציאת מצרים עם ישראל הפך להיות לעם של חירות. יהודי בעצם מהותו הוא איש של גאולה. כל הגלויות שיבואו אחר כך הם דברים חיצוניים, הם לא מהותיים. המהות של יהודי הוא שהוא בן חורין, הוא שייך לקדוש ברוך הוא. אז כל אומות העולם שינסו להשתלט על עם ישראל וינסו לקחת אותנו ולעשות אותנו לעבדים, ואנחנו נסתובב בגלות ונהיה פה ושם במדינות אלו ואלו, תמיד אנחנו נישאר במצב של גאולה. יהודי בעצם מהותו הוא בן חורין. זה בעצם מה שהתחדש ביציאת מצרים, וההתבוננות בנקודה הזאת, זה גם כן מה שנותן לנו את הכוח להחזיק מעמד בכל התקופות של הגלות שעם ישראל נמצא בו, ולכן מזכירים יציאת מצרים בכל יום. זה לא רק אזכרה בעלמא לזכור משהו מהעבר היסטורי, אלא כמו

19:16 שהאדמו"ר הזקן מסביר לנו בתניא: וכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים. בעצם אנחנו יוצאים ממצרים כל יום ויום. היציאה מהגלות הפנימית, כמו שהתניא מסביר בפרק מ"ז, שיש את הגלות הפנימית שהיהודי, הנפש האלוקית, יוצאת ממאסר הגוף והנפש הבהמית, וזה קורה כל יום באמירת שמע ישראל. שלכן בזמן שאומרים שמע ישראל, אז גם כן אומרים את הפסוק של יציאת מצרים גם ביום וגם בלילה, וזה מה שרבי אלעזר בן עזריה בא להגיד. לא רק בימים. ימים מסמל אור. יש תקופות של אור, יש תקופות שהדברים ברורים, יש תקופות שהדברים בהירים. בזמן בית המקדש וגם בזמן הגלות היו תקופות שעם ישראל חי בבהירות. יש אבל תקופות של חושך, לילה, תקופות כאלה שאנחנו לא רואים את האור. להפך, תקופות של סבל, תקופות של קושי. עם ישראל בזמן הגלות הארוך הזה של אלפיים שנה, עברנו את כל הדברים הכי קשים והכי חשוכים, וגם בלילות מזכירים יציאת מצרים. זה מה שבא רבי אלעזר בן עזריה הנשיא לנסות לרומם, לגלות אצל עם ישראל את כוח הגאולה, כוח היציאה מהמיצרים, מהגבולות ומהחושך הפנימי. לא רק בימים, אלא גם כן בלילות. כל ימי חייך להביא לילות. ולכן הוא לוקח איתו את בן זומא, שעליו נאמר שהוא היה מהארבעה שנכנסו לפרדס. יהודי שחי במקום שהמציאות של הטבע לא תפס מקום אצלו, ולכן הוא יכול לתת את הכוח ללימוד. את הפסוק שמכאן, שם אנחנו לוקחים את הכוח שגם בלילות נוכל לחיות, לדבר ולהיות במצב של גאולה, של יציאת מצרים. וזה בעצם גם כן העומק של הסיפור שאומרים: והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה. הרמז במילים כל אותו הלילה מתכוון גם

21:21 כן הלילה הארוך של הגלות, כל אותו הלילה. לילה ארוך של אלפיים שנות הגלות, קרוב לאלפיים שנות הגלות. אז גם בלילה הארוך הזה, אז כל אותו הלילה, על כל התקופות שלה, בכל המצבים, בכל המדינות, בכל האופנים שעם ישראל חי בתקופת הגלות. אז בכל אותו הלילה יהודי יכול לחיות, לספר ביציאת מצרים. חסידות אומר: לספר מלשון אבן ספיר. לספר זה גם כן להבהיר בהירות אור, להכניס אור בתוך החושך של הגלות, לספר ביציאת מצרים. יציאת מצרים בצורה של ספירות, בבהירות אבן ספיר. עד שבאו תלמידיהם. החכמים, הצדיקים, הנשיאים שבכל דור ודור, רבי אלעזר בן עזריה בדורו ואיתו רבי אליעזר ורבי עקיבא ורבי יהושע ורבי טרפון. ואותו דבר כל נשיאי ישראל שישנם בכל דור ודור. זה התפקיד שלהם, שהם אלו מספרים ביציאת מצרים, נותנים את הכוח שיהודי יוכל לחיות יציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם, התלמידים שמקבלים מרבותיהם את הכוח הזה, עד כדי כך שבאים ואומרים: הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. אנחנו מרגישים את הגאולה. אנחנו מרגישים את הקריאת שמע של שחרית, שחרית, אור היום, אור הגאולה, אור יום הגאולה, שאז יהיה ה' אחד ושמו אחד. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. כמו שרש"י אומר שאלוקינו עכשיו הוא יהיה אחד גם לגבי אומות העולם. ההתגלות האלוקית של קריאת שמע של שחרית אנחנו כבר מרגישים בתור הגאולה, ולפי זה מובן גם הסיום הנפלא של המשנה הזאת. מה הוא מסיים? ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח. הביאור הנפלא במילים האלה שהרבי הסביר את זה: כל ימי חייך להביא לימות המשיח זה שיהודי מסוגל לחיות לא רק יציאת מצרים. יהודי מסוגל גם בזמן הגלות לחיות ימות המשיח.

23:37 כל ימי חייך להביא לימות המשיח. אחד ההסברים הוא שכבר בזמן הגלות, ימי חייך, היום, עכשיו, בהווה, להביא לימות המשיח. יהודי כבר יכול להביא את ימות המשיח לתוך הגלות. יהודי היום, בימים האלה שאנחנו כבר נמצאים ורואים את ניסי הגאולה מול העיניים שלנו, אז אנחנו כבר יכולים לחיות ימות המשיח גם בימים האלו. וזה מה שהרבי דיבר לפני יותר משלושים שנה בהתוועדות של שבת פרשת שמות תשנ"ב, הסביר את המשנה הזאת שאנחנו נמצאים עכשיו בתקופה שאנחנו כבר נכנסים לפתח הגאולה. אנחנו נכנסים, נכנסים לעידן הגאולה. הניסים והנפלאות שאנחנו רואים, מה שקורה בעולם, זה ניסי הגאולה. הרבי אז ציטט את המדרש שזה ממש היום אנחנו רואים את זה מול העיניים שלנו, שהמלך פרס בא ורוצה להחריב את העולם ועם ישראל מתבהלים ומפחדים ויראים ואומרים: איפה נלך? והקדוש ברוך הוא אומר להם: בניי, אל תתייראו, אל תפחדו. כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם. הגיע זמן גאולתכם. הגאולה עומדת בפתח ומגיעה, וזה עכשיו התקופה שאנחנו נמצאים בה. ולכן מה אמורים אנחנו לעשות בימים האלה במיוחד? כל ימי חייך להביא לימות המשיח. יהודי היום יש לו את הכוח לא רק להתרומם מעל הטבע ולחיות כמו יציאת מצרים, אלא לחיות כבר גם באווירה של ימות המשיח והגאולה השלמה, שהעולם, כל המציאות של הבריאה, תצעק ה' אחד ושמו אחד. יציאת מצרים היה רק התחלה, היה רק הגאולה שהגיעה בדרך מתנה מלמעלה, אבל עם ישראל עדיין לא היה מוכן, כי ברח העם, כמו שכתוב, היו צריכים לברוח ממצרים כי העולם לא היה מזוכך. כמו שהאדמו"ר הזקן מסביר בתניא באריכות, שהתחלת עבודת השם, יציאת מצרים, מה שנקרא בחסידות אתכפיא, שצריכים לברוח מהרע, לשבור את הרע, אבל אתה

25:39 עדיין לא יכול להפוך את הרע לטוב. העולם לא מוכן עדיין, אבל ימות המשיח זה יהיה אז וגר זאב עם כבש. ימות המשיח יהיה אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד, שהעולם יתהפך להיות עולם של גאולה בעבודת ה'. זה מה שנקרא בחסידות אתהפכא, לא רק אתכפיא, לא רק לכופף את הרע בכוח ובמלחמה, אלא גם להפוך את המציאות של הנפש הבהמית שלו, שלנו, שגם כן תתחיל לאהוב את ה', לחיות עם הקדוש ברוך הוא. גאולה פנימית, גאולת המשיח, האין עוד מלבדו, שיאיר בכל חלק וחלק מהמציאות שלנו, מהשכל ומהרגשות בלב והמציאות של הגוף והבן אדם, וכל העולם יצעק ה' אחד ושמו אחד. וזה בעצם המסר שאנחנו קוראים בהגדה של פסח, ואנחנו נזכה בעזרת ה' בשנה הזאת גם לראות את זה בעיני הבשר. שכל ימי חייך להביא לימות המשיח, שנזכה באמת להביא לימות המשיח במציאות בחיים שלנו, במציאות הגשמית של העולם, שנזכה השנה הזאת כמו שאומרים בהגדה ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים, ולהגיד שיר חדש, נודה לך שיר חדש על גאולתנו, פדות נפשנו. ברוך אתה ה' גאל ישראל. וחג הפסח כשר ושמח לכל עם ישראל, ושיהיה כבר שלום בארץ, מנוחה, שלום על ישראל.