ניסי שבת הגדול חוזרים בימינו - מה הרבי גילה לפני 40 שנה?

00:00 סיפור נפלא שאני שמעתי מהרב לייבל גרונר, הרב יהודה לייב גרונר, מזכירו האישי של הרבי, שבדיוק בימים אלו בערב פסח זה גם כן יום היארצייט שלו. סיפור שקרה, וממש סיפור נפלא ששייך לימים האלו. אקטואלי ביותר בשביל המצב שאנחנו חיים בו בימים האלו וקשור גם עם הזמן. השבת שאנחנו נכנסים עכשיו, שבת הגדול, סיפר הרב גרונר, זה היה בשנת תשל"ה. שבת הגדול היה גם כן י' ניסן, כמו השנה הזאת, והרבי בהתוועדות של שבת הגדול, הרבי הסביר בצורה נפלאה ועמוקה ומיוחדת את הנושא של שבת הגדול, שאנחנו רואים שבשולחן ערוך אדמו"ר הזקן מספר מה בדיוק היה הנס הגדול שהפך את השבת הזאת לשבת הגדול: שבני ישראל קיבלו את הצו האלוקי בי' בניסן, בעשור לחודש, כמו שכתוב בחומש, "בעשור לחודש ויקחו להם שה לבית אבות, שה לבית", לקחת את השה, את הכבש, בשביל קורבן הפסח. וזה גרם שבכורי מצרים התחילו לחקור אותם: מה אתם עושים עם זה? ואז הם הסבירו להם שזה בשביל קורבן הפסח, שהקדוש ברוך הוא הולך להרוג את בכורי מצרים, ואנחנו עומדים לצאת ממצרים בימים הקרובים. זה גרם למלחמה פנימית בתוך מצרים. בכורי מצרים הלכו לפרעה ודרשו בכל התוקף שיוציאו את עם ישראל לחירות. גמרנו, אנחנו לא רוצים למות. וכמובן פרעה לא הסכים, וזה גרם למלחמת אזרחים שהמון מצרים הרגו אחד את השני. "למכה מצרים בבכוריהם", כמו שכתוב בתהילים פרק קל"ו, "למכה מצרים בבכוריהם כי לעולם חסדו". הייתה פה מלחמה פנימית בתוך מצרים, הרבה דם נשפך. ולזכר הנס הזה קוראים לשבת הזאת שבת הגדול. ושם הרבי נכנס להסבר מעמיק ונפלא: למה דווקא שבת? לא י' בניסן, אלא מה בדיוק ההסבר כאן? מה הקשר דווקא לשבת? למרות השנה

02:26 זה קורה גם כן באותו יום, יום החודש י' בניסן יוצא בשבת, אבל לא תמיד זה קורה ככה. ואף על פי כן אנחנו לא חוגגים את זה ביום החודש, כמו כל החגים, דווקא בשבת. והרבי הסביר בצורה נפלאה ועמוקה את הנושא של "מזמור שיר ליום השבת". והמדרש אומר לנו ששבת פירושו שמשבית, משבית את המזיקים, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי עולמים, שזה הולך על השבתת המזיקים מן העולם, שלכן זה גם כן קשור עם הנס הזה של מכה מצרים בבכוריהם, שזה נושא של השבתת המזיקים לעולם. הסבר נפלא ומעמיק על הנושא הזה. זה היה בשבת. כמה ימים אחר כך, ביום שלישי י"ג ניסן, שזה גם כן יום ההילולה של אדמו"ר הצמח צדק, הרבי היה בחדרו הקדוש והמזכיר הרב גרונר היה גם כן בחדר. הביא את חבילת המכתבים כדרכו, והרבי ישב והסתכל על המכתבים, עבר מכתב מכתב, וככה בתוך העבודה היומיומית שהרבי היה קורא את מאות המכתבים שהיו מגיעים ומגיב עליהם וכו'. ככה פתאום, בלי קשר לשום דבר, הרבי שואל את הרב גרונר האם יש איזה חדשות בעולם. הרב גרונר אומר לרבי שכן, שהחדשות אמרו שהיום הרגו את המלך של ערב הסעודית. הרבי שואל את הרב גרונר האם אנשים מדברים על הסיבות, הנסיבות, איך שזה קרה, והוא אמר לו שאומרים בחדשות שזה היה אחיין שלא היה בסדר בראש משהו, לא בן אדם, לא מאה אחוז בריא בנפש, ועשה מה שהוא עשה. והרבי אומר לו: ככה היה גם כן בקריעת ים סוף. היו יהודים שעמדו על הים והם ראו את הנס הגדול של קריעת ים סוף, והם טענו שכנראה הייתה איזו רוח שנשבה וגרמה לים להיפתח. הרב גרונר ניצל את ההזדמנות

04:43 והוא אמר: ברור שזה קשור עם מה שהרבי דיבר בשבת. הרי הרבי בשבת דיבר על הנושא של מכה מצרים בבכוריהם, אז כאן קרה משהו מהסוג הזה. היה מובן מהדו־שיח שאכן הרבי רמז על הקשר בין מה שדובר בהתוועדות על הנושא של שבת הגדול עם הנס, הדבר הזה שקרה. המלך של ערב הסעודית באותה התקופה, הוא היה קשור עם כל הנושא. אז היה אחרי מלחמת יום הכיפורים, הפעיל הרבה לחצים על ארצות הברית נגד ישראל עם, עם, עם הנושא של הנפט וכו'. אז מה שקרה היה קשור עם כל הנושא של מכה מצרים בבכוריהם. זה בקיצור הסיפור, כפי שהרב גרונר סיפר. אני רוצה היום, כמובן שכששומעים סיפור כזה בימינו רואים את זה בצורה הכי מוחשית והכי פתוחה מול העיניים שלנו, הנושא של מכה מצרים בבכוריהם. ובימים האלה זה עומד ומתקיים מול עינינו בצורה הכי נפלאה שלא הייתה לעולמים. מי חלם? מי מילל, מי פילל על כל הדברים הנפלאים שקורים פה? על המלחמה בצר הצורר והמן עמלק שבדורנו, כל המחיקה של איראן וכל מה שזה אומר עם כל הטרור בכל העולם ואיך שזה מתנהל. וחלק גדול מכל הדבר הזה באופן של מכה מצרים בבכוריהם, שהם עצמם הורגים אחד את השני ומביאים את הקץ לטרור בתוך עצמם, שזה ממש הנס הגדול של שבת הגדול. אני רוצה לנצל את ההזדמנות היום ולחזור על גם כן נקודה, הסבר נוסף שזכיתי לשמוע מהרבי בשבת הגדול לפני ארבעים שנה בדיוק. זכיתי להיות אצל הרבי בשבת הגדול. היה גם כן כמו השנה הזאת, יצא בשבת י' בניסן. שבת נפלאה. בכלל, כמה פעמים זכיתי להיות שבת הגדול? וזה היה שבת מיוחדת, כי היו

07:01 מגיעים לא רק בגלל הנושא של שבת הגדול, אלא גם כן בגלל שבימים האלו זה יום ההולדת של הרבי, י"א ניסן. אז כששבת הגדול חל בי' בניסן, אז מוצאי שבת זה י"א ניסן, יום ההולדת של הרבי. אז כל מי שיכול מהאורחים, למרות שהזמן לא זמן קל בשביל לנסוע בערב פסח וכל ההכנות. אבל הרבה הרבה הרבה חסידים עשו כל מה שיכלו כדי שיוכלו להיות יחד עם הרבי ביום הגדול הזה, יום ההולדת שלו. זה היה יום מיוחד של שמחה, והרבי היה מתוועד באותה שנה. ההתוועדות של יום ההולדת הייתה גם בשבת, זאת אומרת שבת הגדול. השבת הרבי התוועד לא רק מצד שבת הגדול, אלא גם בקשר ליום ההולדת שלו. שבת מיוחדת, שמחה ונפלאה ביותר. ובאותה התוועדות הרבי התייחס גם כן לנושא של שבת הגדול. הסבר נפלא שכמו שאמרנו ממש מתקשר בצורה נפלאה ביותר עם ימינו אלה, עם הנסים הגדולים שחווים מול העיניים שלנו. כשאנחנו מסתכלים במקורות, למה קוראים לשבת הזאת שבת הגדול? בגלל הנס הגדול שקרה. אז בעצם כשמסתכלים לפני אדמו"ר-- לפני שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, מסתכלים בטור, בבית יוסף, אז אנחנו נמצא שישנם לא רק נס אחד, יש כמה נסים. בטור הוא מביא ב-ב-בהלכות שבת הגדול, בשולחן ערוך הוא מביא עוד מדרש. הוא מביא שכשה-- כשהקדוש ברוך הוא ציווה לעם ישראל בעשור לחודש להביא את הקרבן פסח, קרבן פסח הכבש, זה היה בעצם עבודה זרה של מצרים. מצרים. כידוע, כמו שכתוב גם בתורה, ובני ישראל הולכים בצו האלוקי על פי משה רבנו, וכל אחד מכל משפחה הולכת וקונה לעצמה כבש. והמצרים שואלים אותם: "מה אתם עושים?" והם מסבירים להם, אנחנו באים לקיים את הציווי של הקדוש ברוך הוא,

09:15 לשחוט את הכבש הזה לכבוד קרבן הפסח וכולי. בשביל מצרים זה היה הדבר הכי חמור שאתה יכול לעשות. לקחת את העבודה הזרה שלהם. כי נכון, הם בשבילם ה-הבעלי חיים, במיוחד הכבשים, זה היה נחשב לאלוקים שלהם. ואתה לוקח פה ואומר להם בפה מלא: אנחנו עושים, הולכים לשחוט אותם ולעשות את זה כ-כ-קרבן לקדוש ברוך הוא ונאכל מזה וזה. זה היה הדבר הכי חמור שיכול להיות. הנס הגדול היה שאף אחד מהמצרים לא יכול היה לעשות שום דבר. הם היו בשיא הכעס, בשיא ה-ה-התאוות, הנקמנות. אבל קרה נס עצום שאף אחד מהם לא הצליח להגיב ובשום אופן לא פגע ולא נגע באף יהודי. זה נס עצום. ואז יש עוד מדרש שמובא בספרי הלכה, שזה הסיפור שאמרנו קודם, שהבכורי מצרים הלכו לפרעה והם אמרו לו שהם רוצים שעם ישראל יצא ממצרים מהר ככל האפשר כי הם לא רוצים למות. פרעה אמר להם בשום אופן, ויחזק ה' את לב פרעה, ואז התחילה מלחמה פנימית בינם לבין עצמם והרגו הרבה מהם. אז בגלל כל הנסים האלה אז נקבע היום הזה לשבת הגדול. רק כמו שכתוב בהלכה, אחת הסיבות למה שקבעו את זה לשבת תמיד ולא תמיד לי' בניסן, כמו כל החגים שאנחנו עושים אותם ביום לחודש, אז מוסבר בהלכה שזה בגלל שאחרי ארבעים שנה בי' בניסן הייתה פטירת מרים הנביאה, וממילא זה הפך להיות ליום שקשור עם פטירת מרים. לא רצו לערבב את שני הדברים ביחד ולכן קבעו את זה לשבת. זה מה שכתוב בספרי הלכה. וכאן מגיע דבר הפלא. השאלה הקשה שהרבי שם באותה התוועדות הייתה ששולחן ערוך של אדמו"ר הזקן, שהוא הרי בנה את השולחן ערוך שלו, הלכות גם כן עם

11:20 טעמי ההלכות. נראה שזה הספר של שולחן ערוך שמביא את כל השיטות ומביא את הטעמים. אז הפלא הוא שהוא לא מתייחס בכלל להסבר הראשון, ההסבר הזה שאמרנו עכשיו, כל הסיפור הזה שהמצרים שאלו אותם למה זה? והם ענו להם שזה לצורך המצווה, ושהם היו בכעס ולא ענו ולא יכלו לעשות שום דבר. לא מוזכר בכלל. הדבר היחיד שאדמו"ר הזקן מביא בהלכה זה רק הטעם הקודם, שזה שהמצרים הבכורים הלכו לפרעה וביקשו להוציא את עם ישראל וזה לא קרה, ולכן הרגו אחד את השני וזה בעצם הנס הגדול. וכאן נשאלת שאלה מאוד פשוטה, לכאורה. דבר ראשון למה הוא מביא רק טעם אחד ולא מביא את כל הטעמים? הרי כשאנחנו אומרים שבת הגדול יש לזה כזה שם גדול של שבת הגדול. צריך לומר שיש פה משהו גדול, אז ודאי ששני נסים זה הרבה יותר טוב מנס אחד. שני נסים זה יותר טוב מנס אחד. אז למה להזכיר רק נס אחד? במיוחד שאדמו"ר הזקן בדרך כלל כן מפרט כשצריך. אז כאן להפך לא מתייחס. מתחמק מהטעם הקודם ורק מביא טעם אחד. השאלה השנייה, כשאנחנו מסתכלים, מתבוננים, אז לכאורה אדרבה, אם היה רוצה לבחור דווקא באחד מהטעמים, אז דווקא היה צריך להיות להפך. הנס שקשור עם הקרבן פסח עצמו, שהמצרים לא יכלו להתנקם ביהודים שהם מקיימים, זה קשור עם מצוות קרבן הפסח, עם הציווי שקיבלו באותו יום. י' בניסן, בעשור לחודש, קיבלנו את הצו האלוקי לקנות את הקרבן פסח, והמצרים היו אמורים להתנקם ולהילחם ולעשות רע ליהודים שהם היו תחתם, עבדים שלהם, ובפועל לא יכלו לעשות שום דבר. זה הנס הכי גדול שקשור עם המצווה של קרבן פסח. ואילו הנס השני לכאורה אין

13:26 לזה שום תועלת, אין לזה שום מטרה בקשר למצוות קורבן פסח, ובעצם אם אנחנו מתבוננים, אין לזה שום תועלת לשום דבר בשביל עם ישראל. לא, בפועל לא קרה כלום, כי הרי פרעה לא הסכים להוציא את עם ישראל ממצרים, ועם ישראל לא הרוויחו שום דבר מזה שהמצרים בינם לבין עצמם הלכו מכות. אז אין לזה שום תועלת. לא לפני, לא אחרי, לא באמצע. לא, לא קיבלנו בזה שום דבר. יציאת מצרים קרה בסוף אחרי מכת בכורות, עם כל התהליך, כמו שזה היה כפי שזה היה. אז בעצם הנס הזה, שבכורי מצרים רבו בינם לבין עצמם, הרגו אחד את השני, אין לזה שום מטרה בשבילנו, ודווקא זה הטעם שאדמו"ר הזקן בחר לכתוב את זה בשולחן ערוך שלו. זאת הייתה השאלה שהרבי דיבר באותה התוועדות, ואז הרבי אמר הסבר נפלא שיש לזה משמעות מיוחדת בכל החיים שלנו היום, וכמובן עם השלכות מאוד מאוד אמיתיות בעבודת השם, בחיי היומיום בכלל, ובימים האלה הגדולים שכולנו מתכוננים לחג הגדול, לחג הפסח. אז הרבי אמר כזה דבר: אם אנחנו נתבונן בהבדל שיש בין שתי הסיבות שהזכרנו פה, אז אנחנו נראה כזה דבר. ההסבר הראשון קשור עם האפשרות שיהודי יכול לקיים מצווה, שאף אחד לא יכול להפריע ליהודי לקיים מצווה. כלומר, יהודי נמצא בעולם הזה הגשמי. אנחנו מוקפים עם עולם גדול, עם הטבע של העולם, עם המציאות של העולם, עם אומות העולם ועם כל מיני הפרעות, עם כל מיני דברים שעלולים להפריע ליהודי בקיום המצוות. אז אומרים לנו: יהודי מחליט לקיים מצווה. שום דבר לא יכול להפריע לך. העולם לא מפריע ליהודי לקיים מצוות, למרות שלפעמים נראה שזה כן, אבל כשיהודי לא מתרגש, לא מתפעל ועומד חזק,

15:49 אז הקדוש ברוך הוא עושה שאף אחד לא יוכל להפריע לו. וזה בעצם מה שקרה בנס הראשון. בני ישראל קיבלו את הציוויים הראשונים, הרי המצוות האלה זה היה הציוויים הראשונים ממש שבני ישראל קיבלו בתור עם. ״החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון לכם לחודשי השנה״. ואז מתחיל מיד ״משכו וקחו לכם צאן״. כלומר, משה רבנו אוסף את עם ישראל בראש חודש ניסן ומוסר להם את הצו האלוקי לימים הבאים, וזו ההתחלה של עם ישראל. כאן עם ישראל נולד בתור עם ומקבלים את המצוות הראשונות מהתרי"ג מצוות של עם ישראל, ובין המצוות הראשונות נמצאת המצווה הזאת, ״משכו וקחו לכם צאן״, לקחת את קורבן הפסח, ועם ישראל מחליט לעשות את המצווה בלי להתרגש, בלי לפחד. יש, אנחנו מוקפים באויבים, לא סתם אויבים, שבשבילם קורבן הפסח זה הדבר הכי חמור. אבל הקדוש ברוך הוא אמר, אנחנו עושים. וכאן קרה הנס הגדול, שראו באמת איך שהמצרים לא יכלו להפריע. הם ראו את זה, הם לא ידעו למה עושים את זה. אף אחד לא החביא את עצמו, הלכו בראש מורם ושקט. זה התקבל. זו נקודה אחת. זה אומר שהעולם לא מפריע ליהודי לקיים מצוות. מה אבל רואים בסיפור השני? לא רק שמצרים לא מפריעים ליהודים, כאן רואים משהו אחר, שהמצרים נלחמים לטובת עם ישראל. הולכים בכורי מצרים והם עצמם מנהלים מלחמה עם עצמם, עם המצרים, כדי לעזור לעם ישראל. כאן אתה רואה מסר הרבה יותר עמוק. לא רק שהעולם לא מפריע ליהודי לקיים את המצוות שלו, אלא להפך, העולם עוד מסייע. העולם עצמו נלחם עם העולם, עם אלו שרוצים להפריע. העולם רוצה שיהודי יוכל לקיים. כאן יש ביטוי הרבה יותר עמוק עד כמה שהעולם משנה

18:03 את הטבע שלו. המצרים, שהם השונאים הכי גדולים של עם ישראל באותו זמן, הם משנים את הטבע שלהם, ולא רק שהם לא מפריעים, הם עוד נלחמים כדי שעם ישראל יוכל לצאת מהגלות. זה סוג אחר של נס לגמרי, וזה מה שהרבי אמר. הנס הראשון, בעצם אם אתה מתבונן בזה, זה לא נחשב לנס גדול ביותר. למה? כי בעצם העולם הרי נברא בשביל עם ישראל. אם אתה מסתכל ברש"י הראשון, בפרשה, בפסוק הראשון בתורה, ״בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ״, אומר לנו רש"י: בראשית, בשביל התורה ובשביל ישראל. העולם נברא כדי שיהודי יוכל לקיים תורה ומצוות, אז בוודאי שהעולם לא יפריע ליהודי לקיים תורה ומצוות. אם ברור לנו שבראשית בשביל התורה ובשביל ישראל, זה אומר שכל המציאות של העולם עשויה, נבראה, בשביל שיהודי יוכל לקיים תורה וללמוד תורה, לקיים מצוות. אז בוודאי שהוא לא יכול להפריע. אז כאן ראו את זה בצורה גלויה, שהם לא הפריעו. זה עדיין לא עושה את שבת הגדול לנס הגדול הזה. כמובן שלא תמיד רואים את זה, וכשרואים את זה זה משמח. זה מרגש. זה נפלא לראות איך שהעולם לא מפריע, לא, לא שם ליהודי את הקשיים. יהודי יוכל לקיים תורה ומצוות. זה נפלא ביותר, אבל זה עדיין לא סיבה לחגוג. כשמגיע אבל הנס השני, זה בעצם הנס הגדול, שלא רק שהעולם לא מפריע ליהודי, אלא שיש פה יציאה לגמרי מתוך כללי הטבע בצורה הכי חזקה. אותם מצרים שהם היו אלה שכל החיים שלהם היה להפריע, להפריע, לנגד, לשנוא, לבלבל, להילחם, לשבור את העם היהודי, הם עצמם נלחמים לטובת עם ישראל. זה דבר שזה כבר לגמרי למעלה מדרך הטבע. זה

20:14 מה שעושה את זה לנס הגדול, והנס הגדול הזה בעצם מתקשר עם הנסים הגדולים של ימות המשיח. המילה גדול, אומר הרבי, בעצם משת-- משתייכת לנסים הגדולים של "לעושה נפלאות גדולות לבדו", הנסים הגדולים שכולנו מצפים ומחכים להם בביאת משיח צדקנו. אם אנחנו מסתכלים בנביאים, במדרשים, על סוג הנסים והנפלאות שכתוב בפסוקים בקשר לעתיד לבוא, אז אנחנו מוצאים דווקא את הנקודה הזאת. הנסים והנפלאות שיהיו בימות המשיח, זה יהיה לא רק שהעולם לא יפריע ליהודי להתנהג כמו שצריך, אלא שהעולם עצמו יהפוך למקום אחר. הפסוק הידוע "אז אהפוך אל עמים", צפניה הנביא אומר, כן? "לעובדו שכם אחד". כלומר, שבעצם המציאות של ימות המשיח זה לא רק שהעולם לא יפריע, אלא העולם יתהפך להיות למקום שעוזר, מסייע ועושה את הכול. העולם מצד הטבע עצמו עושה את התפקיד שלו לעזור ליהודי שהוא יוכל לקיים תורה ומצוות. בעצם זה מה שכתוב שמשיח יבוא "וגר זאב עם כבש". לא שלא יהיו זאבים. סמל זאב, כן. זאת אומרת, החיות הטורפות מסמלות את כל ה-ה-הרוע שיש בעולם. אז זה לא רק שלא יהיה זאב, לא יהיה אריה, לא יהיה דוב, לא יהיו החיות הטמאות, אלא הם יהפכו, יהפכו לטוב, הם יהיו והם לא יזיקו. לא רק שלא יזיקו, אלא עוד יותר, הם יעבדו יד ביד. שזה יהיה ה-הכוח הנפלא של ימות המשיח. שבת הגדול על שם הנס הגדול. בעצם בשבת הגדול יש הארה של האור של ימות המשיח, של הגילוי של ימות המשיח. וכאן הרבי הוסיף דבר נפלא. להבין את העומק, ה-ה-הגודל, החשיבות של השבת הזאת, שבת הגדול. הוא אמר, לפי זה יוצא שבמידה מסוימת יש משהו בשבת הגדול עוד יותר אפילו מחג הפסח עצמו, כי

22:47 בחג הפסח מה שקרה סוף כל סוף זה שברחנו ממצרים. "כי ברח העם"-- יצאנו ממצרים, ברחנו ממצרים, היה סוג של בריחה. עדיין שמה לא ראינו את הדבר הזה שמצרים עצמו זהו למצרים מול-- כמובן, בפועל הם לא יכלו להגיד שום דבר וגירשו אותנו ממצרים, אבל זה היה יותר בכוח עליון בגלל מכת בכורות וכל מה שקרה. כן, כאן בשבת הגדול, המלחמה של מצרים עם מצרים, "למכה מצרים בבכוריהם", שהחושך עצמו נהפך לאור בסוג מסוים. זה ממש הארה של ימות המשיח, לא של גאולת מצרים. אז בעצם יש, בנקודה מסוימת, יש משהו בשבת הגדול יותר מחג הפסח. אז הרבי הביא באמת מה שכתוב באחד מהספרים, ספרי גדולי ישראל, כתוב משהו נפלא. ועוד אחד הסיבות למה קוראים לשבת הזאת שבת הגדול, כתוב כי בעצם חג הפסח הרי גם כן נקרא בתורה שבת. יש פסוק בתורה בקשר לספירת העומר, "וספרתם לכם ממחרת השבת". הגמרא אומרת "מחרת השבת" פה זה לא שבת, זה יום טוב, פסח. ספירת העומר מתחילה יום אחרי יום הראשון של פסח, והתורה קוראת ליום הראשון של פסח שבת, עם כל ההסברים שיש על זה כידוע. אז בעצם כתוב בספרים, למה קוראים לשבת לפני פסח שבת הגדול? כדי להגיד לנו שגם פסח שיבוא בימים הקרובים הוא גם נקרא שבת בתורה, אבל הוא לא כל כך גדול. שבת רגילה. חג זה דרגה יותר נמוכה. השבת היותר גבוהה זה שבת הגדול. זה בעצם השבת הגדול. יש שבת קטנה יותר, שזה הפסח שנקרא בשם שבת, אבל הוא לא השבת. השבת הוא השבת שלפני פסח, שבת הגדול. לכן קוראים לזה שבת הגדול. אז כאן יש לנו תוספת הסבר יותר מעמיק לנקודה הזאת. למה באמת השבת

24:52 שלפני פסח הוא הנקרא שבת הגדול גם ביחס לפסח? כמו שאמרנו, כי בעצם בשבת הגדול הייתה התגלות דומה למה שכולנו מצפים לימות המשיח, שכשמשיח יבוא לא שאנחנו נברח מהעולם, אנחנו נשבור את המציאות. להיפך, הדברים הגדולים שאנחנו כולנו מתכוננים להם, שזה בעצם המהות של ימות המשיח, זה שהעולם הגשמי, העולם של הטבע, המציאות של העולם, אומות העולם, כל העולם כמו שהוא יהפוך להיות לכבודם של ישראל, לסייע לעם ישראל, לטובת עם ישראל, יהפוך שכם אחד, לעובדו שכם אחד, לעבוד את הקדוש ברוך הוא. או כמו שאומר הנביא ישעיהו, "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר כי פי ה' דיבר". הבשר הגשמי הטבעי יסתכל ויראה ויוכל לראות את האור האלוקי. אז מה בעצם מלמד אותנו שבת הגדול? שבת הגדול בא מלמד אותנו שיהודי צריך לדעת שאנחנו עכשיו כבר נמצאים בימים האלה שרואים את האור של משיח בעולם. העולם לא רק לא יכול להפריע ליהודי לקיים תורה ומצוות, העולם עוזר ליהודי לקיים תורה ומצוות. העולם נמצא לצידנו, לא נגדנו, וזה מתבטא בחיי היומיום. זה מתבטא בכל פרט ופרט, וזה מתחיל גם בחיים האישיים שלנו. כי כשאנחנו מדברים על העולם, יש גם את העולם הקטן, היצר הרע, הנפש הבהמית. אז יש אופן אחד שאתה שם אותו בצד. אתה לא מקשיב אליו, אתה נלחם ביצר, אתה לא מקשיב ליצר. יש אופן יותר עמוק. אתה רותם את היצר, "בכל לבבך" — בשני יצריך. זה הכוח האלוקי שקיבלנו בימים האלה. שיהודי לא רק יכול לברוח ממצרים, הוא יכול להשתמש עם העולם, עם הטבע, עם המציאות, שהעולם הופך להיות לעולם שנמצא יחד איתנו. כי בעצם העולם הוא גם כן מקום אלוקי. זה מה שיתגלה לעתיד לבוא, וזה שאנחנו

27:07 כבר מתחילים לראות את זה היום בניסים הגדולים שאנחנו עדים בימים האלה. איך שרואים את ה"למכה מצרים בבכוריהם", אנחנו רואים כבר את הניסים הגדולים של ימות המשיח שמתקיימים מול העיניים שלנו, שהטבע עצמו עוזר ליהודי לעבוד את ה'. העולם עצמו עוזר לעם ישראל כדי שיוכלו לעשות את התפקיד והשליחות שלהם, להיות אור לגויים. ואנחנו באמת מתפללים שאנחנו נזכה, וממש עכשיו, בימים האלו, לקיים ולהגשים מה שכתוב בגמרא: בניסן נגאלו אבותינו ממצרים, בניסן עתידין ליגאל. שזה יהיה באמת בימים האלו, ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים בירושלים עיר הקודש, בבית המקדש השלישי שייבנה במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון.