"אל תדברו רע על יהודים!" הזעקה של הרבי שלא אשכח

00:00 בימים מופלאים אלו שאנחנו נמצאים כעת, בימי כניסה לחודש ניסן, ואז אנחנו כולנו נזכרים בדברי חכמינו. הגמרא במסכת ראש השנה: בניסן נגאלו אבותינו ממצרים ובניסן עתידים להיגאל. מחכים ומצפים שהשנה הזאת באמת נזכה לראות בקיום ההבטחה הזאת, שבאמת הניסן הזה יהיה ניסן של גאולה. אנחנו רואים איך שהעולם הולך ומתקדם לקראת הגאולה. רואים איך שהשלטון הרשע בעולם, החושך, הולך ומתפוגג והאור תופס את המקום. כולנו ביחד בתפילה, בתחנונים ובביטחון ובתקווה שבאמת נזכה לניצחון המוחלט. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, שנזכה שיהיה באמת שלום אמיתי בארץ, ושכבתם ואין מחריד, ואולך אתכם קוממיות עם הגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו. בימים כאלה מן הראוי להיזכר בדברים מהעבר, דברים שזכיתי לשמוע מהרבי בתקופה הזאת, דברים שכשאנחנו... בן אדם חוזר במחשבה ובזיכרון לרגעים מסוימים, ואתה רואה עד כמה דברי צדיקים חיים וקיימים לעד. למרות שמאז השיחה הזאת, ההתוועדות הזאת שאני הולך לספר לכם, כבר עברו שלושים ושש שנים, אבל זה נמצא מול העיניים שלי, מהדהד ופשוט נותן לנו חיים, נותן לנו חיות, נותן לנו הסתכלות, מבט וצורת חיים. איך יהודי צריך להתייחס לכל המצב. וזה היה בשנת תש"נ. חודש ניסן תש"נ היה חודש מיוחד. מצד אחד, כשהרבי אז דיבר באותה תקופה, תש"נ זה שנת ניסים. תש"נ ראשי תיבות תהיה שנת ניסים, ואכן היו המון ניסים באותה שנה בהרבה דברים, בהרבה, בהרבה נקודות, בכל מיני דברים בעולם, מי שזוכר. בשנת תש"נ, באותה תקופה, מצד שני, הייתה תקופה קשה בגלל שבאותה תקופה של חודש ניסן היה אז הרבה דברים שקרו בארץ מבחינה פוליטית, מבחינה ממשלתית, מבחינת, אה, אה, חילוקי דעות וכל מיני דברים שאולי עדיף לשכוח עליהם. גם כן, אם אנחנו נזכרים באותה תקופה, אז

02:29 ממש באותם ימים, באותו חודש ניסן, התחילו הדיבורים במה שאחר כך התפתח לכל הסיפור של מלחמת המפרץ. עדיין לא ידעו שום דבר, אבל מי שזוכר, ואני זוכר בגלל שהייתי שם, אז הרבי בסוף חודש ניסן, בצורה מפתיעה ופתאומית, הרבי הכריז ואמר, אף אחד לא ידע מאיפה זה מגיע, והרבי אמר שהגיע עכשיו מידע שרחמנא ליצלן יש מחשבות אצל שונאי ישראל לעשות דברים רחמנא ליצלן בעם ישראל, ובוודאי שזה לא יתקיים. והנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. הרבי אז ביקש לא לעשות תעניות וסיגופים כדי לבקש שהקדוש ברוך הוא יבטל את הגזרות, אלא בדרך החסידות, שזה בדרך השמחה ובדרך הביטחון, וכן להוסיף בתורה, בתפילה ובצדקה. זה היה בסוף חודש ניסן, אבל עכשיו אני רוצה לחזור להתחלת חודש ניסן, וזה היה בשבת פרשת ויקרא. בדרך כלל שבת ויקרא זה לא שבת מיוחדת. כשאנחנו מסתכלים בכל השבתות שאנחנו נמצאים כעת לפני ואחרי, יהיה לנו שבת זכור, שבת פרה ושבת החודש, ועוד מעט תהיה לנו שבת הגדול, ויש איזה שבת שזה שבת מה שנקרא שבת רגילה, שבת פרשת ויקרא. כמובן שאין כזה מושג שבת רגילה, אבל כשאנחנו נכנסים לעומק העניין, באותה שבת זה היה אז, אם אנחנו קצת לפחות לנגוע כדי לדעת את הרקע, היה ב־ב־בארץ ישראל, הייתה אז תקופה די סוערת במצב הפוליטי, שזה גרם גם כן לתקופה סוערת וכל מיני חילוקי דעות בין קבוצות ומגזרים, ואיזו אישיות רבנית, היא, אה, התבטאה אז בצורה קשה כלפי מגזר מסוים של עם ישראל שלא שומרים תורה ומצוות, והוא דיבר בצורה קשה, מילים קשות ומילים פוגעות על קבוצה מסוימת בעם ישראל. אני הייתי אז בחור ב־770, בחור אצל הרבי. זכיתי להיות אז באותם

04:43 שבתות. באותה תקופה, בדרך כלל ה־ה־אנחנו מדברים בתקופה של, אה, שלשמוע את השיחות של הרבי, לשמוע את הדיבורים, לא היה כל כך קל. הרבי היה מדבר בשבתות בלי מיקרופון, בלי רמקול, והקול של הרבי לפי הערך אותה תקופה היה די חלש, היו צריכים להיות מאוד מאוד קרובים כדי שנוכל לשמוע. ובאותה שבת, שבת פרשת ויקרא, הרבי נכנס להתוועדות כמו תמיד בצהריים בשעה אחת וחצי בשבת, והרבי עשה את הקידוש והתחיל את ההתוועדות, וכבר ראינו הרבי התחיל בקול גבוה, טון גבוה. כל ההתוועדות הייתה בטון שיכלו לשמוע בכל ה־ה־האולם הגדול והרחב של ה־770, יכלו לשמוע את ה־, את המילים של הרבי. הרבי פשוט דיבר מקירות הלב, אם אפשר להגיד, זעק את ההתוועדות הזאת. הרבי התחיל את ההתוועדות עם הפסוק של ההפטרה. לא פחות ולא יותר. הלך ישר להפטרת השבוע. פרשת ויקרא, יש את ההפטרה של הפרשה. מה הפסוק הראשון בהפטרת פרשת ויקרא? "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". הנביא בא ואומר, דעו, מסר מאוד פשוט, הקדוש ברוך הוא מדבר על עם ישראל ואומר, "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". אני יצרתי לעצמי את העם הזה והם מספרים את התהילות שלי. מה הפסוק הזה בא להגיד לנו? השאלה היא, אנחנו יודעים שההפטרה היא מעין הפרשה. כלומר, כשתיקנו את ההפטרות, אנחנו יודעים את הסיפור. למה תיקנו הפטרה? הייתה תקופה שלא יכלו לקרוא בתורה ובגלל זה תיקנו את ההפטרה במקום קריאת התורה, ואחר כך זה נשאר שקוראים את התורה יחד עם ההפטרה. כשאנחנו מסתכלים על הפטרת השבוע, קצת קשה להבין מה הקשר בין ההפטרה עם הפרשה. מה אומר לנו הפסוק הזה? אז כשאנחנו מתבוננים מה המהות של פרשת ויקרא, אז רואים דבר

07:01 נפלא. מדברים על קורבנות. אדם יקריב מכם קורבן לה', מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן. ורובם ככולם של הקורבנות בעצם קשורים עם יהודים שדווקא המצב שלהם לא הכי משופר. יהודי שחטא, יהודי שצריך להביא קורבן חטאת, יהודי שצריך קורבן אשם, ולפעמים מדובר גם על הנשיא שחוטא ועל הכהן שחוטא, על הכהן הגדול והעם וכולי. מדברים על כל מיני נפש כי תחטא. זה הנושא של פרשת השבוע, שרובם הקורבנות קשורים עם חטאים ועוונות, ועל זה מגיעה פרשת הקורבנות. ודווקא הפרשה הזאת, מה, מה אומרת ההפטרה של הפרשה? "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". מה המסר פה? המסר פה, אמר הרבי, זה על המהות הפנימית של יהודי. הכוח העצמי המהותי, הכוח הפנימי שיש ליהודי. הקדוש ברוך הוא כביכול אומר לישעיהו הנביא, אומר לנביא, מה הם עם ישראל בשבילי? "עם זו יצרתי לי". נפלא להתבונן בתוכן של המילים האלה. הקדוש ברוך הוא מדבר על עם ישראל, לא על עם ישראל כפי שהוא נמצא במצבים הכי יפים שלו. עם ישראל בבחינת עם. מבחינת עם אנחנו יודעים שעם מורכב מכל מיני חלקים, אבל בעיקר העם זה האנשים הפשוטים. ברור שבעם יש שרים, יש אנשים חשובים, יש תפקידים חשובים, אבל בעיקרון העם זה מה שנקרא עמך. המון העם זה רוב האנשים הפשוטים שבעם. אז כשהקדוש ברוך הוא מדבר על חשובי עם ישראל, אז יש זקני ישראל ויש בני ישראל. יש כל מיני ביטויים בתנ"ך, אבל כשהקדוש ברוך הוא רוצה לדבר על עם ישראל בתור עם בלי להיכנס להבדלים, חשיבות, רמות, מדרגות, מי נמצא למעלה ולמטה, אלא אני מדבר לעם ישראל בתור עם. יותר מזה, בתורת החסידות מוסבר, אדמו"ר הזקן אומר בתניא, מעניין שהמילה עם בשורש

09:24 מגיעה מהמילה גחלים עוממות. עם, כמו משהו עמום, כלומר חשוך, משהו שעומד. כאילו שיש לך גחלים שהם עוד מעט נכבים ולא נשאר מהם שום דבר. אז קוראים לזה גחלים עוממות. כלומר אין פה אור, אין פה אש, אין פה חום. כלומר בעם ישראל זה אומר עם ישראל כפי שהוא נמצא במצב הכי ירוד שלו. עם זו יצרתי לי. הקדוש ברוך הוא אומר בשבחם של ישראל: זה העם שלי. אני יצרתי לעצמי, לי, את העם הזה. זה העם שלי, אותם אני חפץ ואותם אני רוצה. תהילתי יספרו. העם הזה כמו שאתה מכיר אותו, כמו שאתה רואה אותם בעולם הזה, נשמות עם גופים גשמיים שאתה לא רואה בהם שום דבר מיוחד, ודווקא העם הזה, זה יצרתי לי והם תהילתי יספרו. מה פירוש תהילתי יספרו? אז דבר אחד, שהקדוש ברוך הוא רוצה שעם ישראל יספר תהילות הקדוש ברוך הוא. יהודי מתפלל, משבח את השם, מקיים מצוות ועושה דברים. אבל הרבי אומר לא, יש פה משהו יותר עמוק. תהילתי יספרו פירושו שהתפקיד של עם ישראל בעצם היותם, גם אם הם לא יעשו שום דבר, בעצם היותם פה בעולם, העם היהודי תהילתי יספרו. התפקיד של עם ישראל, שזה העם זו יצרתי לי, בעצם היותם בעולם, הם מספרים את תהילות השם. כמו שאומר הנביא במקום אחר: "אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם". שעם ישראל קיים, זה הרי התהילה הכי גדולה על הקדוש ברוך הוא. עצם הקיום של עם ישראל, עצם המציאות של עם ישראל, כבשה אחת בין שבעים זאבים. כמו שאומר המדרש, אמר רבי יהושע בן חנניה: כי גדול הרועה. אתה רועה כבשה אחת בין שבעים זאבים. היום אנחנו רואים את זה מול

11:47 העיניים שלנו והיא מתקיימת. גדול הרועה ששומר על הכבשה מתוך כל השבעים הזאבים. יכול להיות תהילתי יספרו יותר גדול מזה? גם אם יהודי לא יעשה שום דבר, עצם המציאות שלו מספרת את התהילה של הקדוש ברוך הוא. עצם זה שיהודי מסתובב ברחוב, יהודי הולך בגאון יעקב. המציאות של יהודי בעולם היום זה תהילתי יספרו. והרבי מוסיף עוד יותר, זה היה תמיד אבל בדור שלנו, הדור שאחרי השואה, הדור שעבר את מדורי הגיהינום בצורה הכי קשה. אז כשאנחנו מסתכלים על הדור שלנו, אוד מוצל מאש. מה שנשאר היום מעם ישראל אחרי כל מה ששונאי ישראל רצו לעשות, להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, ולמרות זאת יש יהודי שעדיין מסתובב היום בעולם. עצם המציאות של יהודי היום בבריאה, במציאות של העולם, זה תהילתי יספרו בצורה הכי נפלאה שיכולים. אז איך אפשר להגיד מילה קשה על יהודי? זה מה שהרבי צעק אז באותה התוועדות. איך בן אדם יכול לחשוב אפילו להגיד מילה קשה על יהודי? על ההפך, יהודי, מציאות של עם זו יצרתי לי. התפקיד שלנו זה להפך, לגלות את היופי של עם ישראל, לגלות את הפנימיות של עם ישראל, לדבר על ה... עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו. עצם המציאות של יהודי היום בעולם כמו שהוא, מה שהוא כן עושה, לא עושה, הוא עצם הדבר שלו, זה מספר את תהילות השם. ברור שברגע שאתה אצל יהודי מגלה את היופי הזה, מגלה את הכוח הזה, אז אחר כך אתה יכול להביא אותו גם לקיום המצוות, ללימוד התורה. אבל זה צריך להיות השפה. השפה צריכה להיות שפה של שבחם של ישראל. לדבר ביוקר של עם ישראל, בחביבות של עם ישראל, וזה בעצם הקשר

14:04 בין ההפטרה לפרשת השבוע. רואים דבר נפלא, כמו שאמרנו, הפרשה באה לדבר על קורבנות, שרוב הקורבנות קשורים עם חטאות ואשמות. איך מתחילה פרשת השבוע? הפסוק הראשון, "ויקרא אל משה". בא רש"י, התחלת הפרשה, רש"י הראשון, "ויקרא אל משה", אומר לנו רש"י, "ויקרא לשון חיבה", לשון שהקדוש ברוך הוא משתמש איתם למלאכי השרת. ככה הקדוש ברוך הוא מדבר לעם ישראל. לאומות העולם, אומר רש"י, נביאי אומות העולם כתוב "ויקר" בלי א', בלשון מקרה. שמה קשר הוא קשר, לא קשר חם, קשר של יוקר, של חביבות, אבל עם ישראל "ויקרא" בלשון חיבה, שהקדוש ברוך הוא מחבב את כל יהודי ויהודי. איזה פרשה אנחנו-- רש"י אומר שבעצם ויקרא היה כל הזמן. לכל דיבור קדמה קריאה, רש"י אומר לנו. כלומר, עניין של ויקרא אל משה זה לא רק עכשיו. כל פעם שהשם דיבר למשה, אז קודם היה ויקרא אל משה, הקדוש ברוך הוא היה קורא לו חיבה, אהבה, ואז היה אומר לו את הדיבורים, את הציווי. איפה התורה אבל בחרה לספר לנו על זה? כשמתחילה לדבר על קורבנות בפרשת ויקרא. דווקא הפרשה שמדברת על יהודי שיכול להיות שהוא נכשל בנושא של חטאת ואשם, "נפש כי תחטא", אבל דווקא שם אומרים ויקרא אל משה, כי זה עצמו שיהודי רוצה לחזור בו. יהודי לא נמצא, לא איפשהו נמצא במצב של-- ברגע שהוא חוטא, מיד הוא מתחרט. יהודי מבקש לחזור בתשובה. יהודי לא, גם כשהוא חוטא הוא בעצם לא רוצה לחטוא. כמו שהרמב"ם אומר לנו בקשר לקורבנות, שיהודי תמיד רוצה לקיים את רצון השם, ולכן ויקרא אל משה. החיבה של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל על ידי משה רבנו דווקא פורצת בפרשת השבוע שאנחנו קוראים עכשיו. כאן אנחנו

16:22 רואים את הכוח של יהודי, ולכן גם כן "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'". מה ממשיך הפסוק? המילה הראשונה בפרשת קורבנות. אדם כי יקריב מכם. אתם יודעים, המילה אדם זו מילה חשובה מאוד. יש אדם, יש איש, יש גבר, יש אנוש. ארבע מילים שקוראים לבן אדם. וידוע, מוסבר בחסידות הרבה, אדם זה שם המעלה, שם של חשיבות. אדם מלשון אדמה לעליון. נכון שבחומש כתוב אדם שהוא מגיע מהאדמה? גם בזה יש ביטוי של חשיבות הכוח של האדם, שהוא יכול לזכך את האדמה, לזכך את העפר. יש לזה אריכות גדולה בחסידות, אבל בעצם שם אדם זה השם המעלה, שם החשיבות. בקבלה מוסבר שאדם בגימטריה ארבעים וחמש. מה זה שם הוי"ה? י-ק-ו-ק. המילים י-ק-ו-ק, לא רק האותיות. זה בגימטריה ארבעים וחמש, אדם. אחרי זה יש שמות אחרים. איזה שם התורה בחרה פה כשמדברים על פרשת הקורבנות? אדם כי יקריב. היהודי הוא אדם, אדמה לעליון. יהודי יש לו נשמה, היא חלק אלוקה ממעל ממש. כל יהודי, גם צדיק גם רשע, כמו שאדמו"ר הזקן אומר לנו בתניא, ולכן יש לו את הכוח להקריב קורבנות. יש לו את הכוח לעשות מהעולם דירה לקדוש ברוך הוא. יש לו את הכוח לחזור בתשובה ולהיות חלק למרות שהוא התרחק עד עכשיו. ולכן מגיע הפסוק בנביא ואומר לנו, "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". הקדוש ברוך הוא כביכול מתפאר בעם ישראל. "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר". ומהו הלקח בשבילנו? שיהודי צריך רק לראות את הטוב ביהודי אחר, להתפאר ביהודי אחר, לאהוב יהודי בלי להסתכל בציציות שלו, בלי לבדוק באיזה רמה הוא בתורה ובמצוות. צריך להיות היוקר של יהודי בתוך עצם המציאות שיהודי הוא עם זו יצרתי לי בגלל שיהודי

18:30 בעצם מציאותו תהילתי יספרו. אם הדבר הזה היה נכון לפני שלושים ושש שנים, מה אנחנו רואים היום מול העיניים שלנו? ה"תהילתי יספרו" בצורה הכי נפלאה של המילים, שאנחנו היום מסתכלים מה שקורה בעולם וכל מציאות של עם ישראל אחרי כל הדברים שקרו בשנים האחרונות, איך שעמדו עלינו לא בצורה תאורטית, מציאותית, מה שראינו, איך שרוצים לבלוע את עם ישראל והקדוש ברוך הוא כל הזמן עומד בשבילנו, מצילנו מידם, שומר עלינו בניסים גלויים שקורים כל רגע ורגע, כל יום ויום. הרי רואים במוחש מציאות של עם ישראל היום כלפי כל העולם, תהילתי יספרו. כל גוי בעולם יודע שהקדוש ברוך הוא נמצא עם עם ישראל בארץ ישראל, אחרת אין לזה הסבר. הניסים והנפלאות שקורים עכשיו. והכוח הזה אנחנו צריכים לרתום לעבודת השם מתוך ביטחון, מתוך שמחה, מתוך גאולה. ודווקא בחודש ניסן, הזמן שהקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל. המדרש אומר, משבחר הקדוש ברוך הוא ביעקב ובבניו קבע להם את חודש ניסן לחודש של גאולה. חודש של גאולה זה מתנה שהקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל. זה התחיל בגאולת מצרים וזה בעזרת השם יהיה גם כן עכשיו בגאולה של משיח. אנחנו כולנו נתחזק באהבת ישראל, נתחזק לדבר רק טוב על עם ישראל, לגלות את הטוב, לדבר על הטוב של עם ישראל, וזה עצמו יביא את הטוב שבאמת נזכה שהחודש ניסן הזה נגיע לגאולה השלמה וחג הפסח נוכל להיות כולנו בירושלים, וכמו שאומרים בהגדה של פסח, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים. ברוך אתה ה' גאל ישראל.