האש שמסתתרת בכל יהודי - סוד מחצית השקל לאור החסידות

00:00 שמעו מדרש נפלא בפרשת שקלים. המדרש אומר, מדרש תנחומא פרשת כי תישא, שמשה רבנו אמר לקדוש ברוך הוא: מה יקרה אחרי שאני נפטר מהעולם? האם יזכרו אותי? ענה לו הקדוש ברוך הוא: חייך, כמו שאתה עכשיו בפרשת שקלים, אתה עומד וזוקף ראשם של ישראל, ״כי תישא את ראש בני ישראל״, אז ככה גם כן, כל שנה ושנה כשבני ישראל קוראים בתורה בפרשת כי תישא, אז אתה גם כן תהיה שמה, ואתה תזקוף את ראשם של ישראל. המדרש לומד, לומד את זה מהפסוק: ״כי תישא״. לא כתוב ״שא את ראש בני ישראל״, לשון עבר או לשון הווה, אלא כתוב ״כי תישא״. כלומר, תמיד, שזה יהיה לכל שנה ושנה. כשאנחנו קוראים פרשת שקלים, אז יש את העניין של משה רבנו זוקף את ראשם של ישראל. המדרש הזה הוא לכאורה מדרש פליאה. מה קרה בדיוק בפרשת שקלים שמשה רבנו נזכר פתאום? הוא חושב: מה יהיה איתי, האם יזכרו אותי? ומה בעצם הקדוש ברוך הוא עונה לו? מה זה הדבר הזה של זקיפת הראש? מה זה הדבר הזה של ״כי תישא את ראש״? מה מדובר פה? לכאורה המצווה של פרשת השבוע, פרשת שקלים, זה על מצוות מחצית השקל. הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו שבני ישראל צריכים להביא מחצית השקל, ומחצית השקל היה גם בשביל קורבנות הציבור שהיו צריכים להביא, וגם יש את המחצית השקל שהביאו אז בשביל האדנים, היסודות של המשכן, ועל זה מדובר. ומה פתאום, מה זה בכלל אומר ״כי תישא את ראש בני ישראל״? מה המילים האלה אומרות? וגם כן מה זאת אומרת שמשה רבנו זוקף את ראשם? ולמה דווקא בפרשה הזאת משה רבנו נזכר שהוא מה

02:09 יקרה איתו, האם יזכרו אותו? אז היום אנחנו נדבר על העומק, הנושא של מחצית השקל. להבין את שורש העניין של מחצית השקל. מה באמת כל כך חשוב? מה נפלא כל כך? מה מיוחד כל כך במצווה הזאת? עד כדי כך שזה, זה מנהג ישראל, זה גם כן לקיים את מצוות מחצית השקל, במיוחד בתקופה הזאת כשאנחנו נכנסים לחודש אדר. אז יש את ההלכה שכבר ארבע הפרשיות, אז בשבת שלפני ראש חודש אדר מתחילים לקרוא על פרשת שקלים. למה? כי בזמן בית המקדש זאת הייתה התקופה שהיו עושים את המצווה הזאת, כמו שכתוב במשנה במסכת שקלים: ״באחד באדר משמיעים על השקלים״. זאת אומרת, כבר מראש חודש אדר היו מתחילים לעורר על המצווה של מחצית השקל. במשך חודש אדר יהודים היו מביאים מחצית השקל לבית המקדש, שמזה אחר כך היו מביאים את קורבנות הציבור כל השנה. ואנחנו יודעים שיש קשר מיוחד בין המצווה הזאת של מחצית השקל עם התקופה הזאת, חוץ מזה שפשוט זה היה הזמן שבו היו צריכים להביא את מחצית השקל. זה גם כן קשור עם התקופה של פורים, ולכן גם כן המנהג, כמו שמובא גם בהלכה, שבערב פורים אז נותנים מחצית השקל. הסיבות לזה מובא הרי גם כן במדרש, שכשהמן הגיע והוא הביא את עשרת אלפים כיכר כסף כדי לגזור על עם ישראל הגזירה האיומה שהוא רצה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, אז כמו שכתוב בגמרא במסכת מגילה, שהקדוש ברוך הוא ענה לו שכבר קדמו שקליהם לשקליך. זאת אומרת, בזכות זה שעם ישראל הקדימו את המצווה של מחצית השקל, אז זה גם כן מהווה כביכול הקדמה, שכבר זה ביטל את הכוח של השקלים שהמן נתן בשביל

04:15 הגזירה, שגם את המדרש הזה צריך להבין. זה מראה לנו שיש קשר מיוחד עם הזמן, אבל גם כן פה צריך להבין מה באמת היה פה הדו־שיח בנוגע לנושא הזה של השקלים. המן מגיע ורוצה לשכנע את אחשוורוש לחתום על הגזירה האיומה להשמיד את כל עם ישראל ביום אחד. ומה הוא מביא לו? מביא לו עשרת אלפים כיכר כסף. הוא רוצה דרך הכסף להראות שהוא, יש לו את הכוח לגזור על עם ישראל. ומה עונים לו? שהמחצית השקל שעם ישראל מביאים, אז המחצית הזאת, זה כבר הקדים, זה שבר את הכוח. מה יש במחצית השקל שעם ישראל מביא שכוח הזה שובר את הכוח של המן שרוצה להשמיד? מה הקשר עם הסיפור של פורים? את כל זה אנחנו ננסה להבין היום בשיעור שלנו. אז כשאנחנו מדברים על הנושא של ״כי תישא את ראש בני ישראל״, לשון מאוד מעניין. רוצים לדבר פה על העניין של מספר, כי תפקוד. מה זה ״כי תישא את ראש בני ישראל״? אז על זה מוסבר על פי המדרשים, הוסבר בתורת החסידות שהפירוש ״כי תישא״ זה גם מלשון נשיאת ראש, לרומם, להרים. ״כי תישא את ראש בני ישראל״. הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו: התפקיד שלך זה ״כי תישא את ראש בני ישראל״, לרומם את הראש של בני ישראל. מה הפירוש לרומם את הראש של בני ישראל? אז הראש, כשאנחנו מדברים על הראש של בני ישראל, אנחנו לא מתכוונים רק על הראש הגשמי, מתכוונים גם על הראש הרוחני. מסביר אדמו"ר הזקן שראש זה הולך על כוח האמונה. האמונה של יהודי בקדוש ברוך הוא זה בעצם הראש של היהודי. אם אנחנו נסתכל על המילה ישראל, שזה השם שלנו,

06:13 עם ישראל, בני ישראל, ישראל זה אותיות לי ראש. כלומר, שהיהודי בעצם מהותו יש לו את בחינת ראש לי. הראש של היהודי הוא קשור לקדוש ברוך הוא, שזה כוח האמונה שיש אצל כל יהודי, שאת זה אנחנו קיבלנו בירושה מאבותינו. אברהם אבינו ראש המאמינים. כל יהודי נקרא מאמינים בני מאמינים. יש לנו אמונה, כבר קיבלנו את זה בירושה. אז מה בעצם הקדוש ברוך הוא אמר למשה, כי תישא את ראש בני ישראל? האם יש לנו כבר את האמונה? מה בדיוק צריכים את משה, כי תישא? אז אם אנחנו נסתכל על ההיסטוריה, מה קרה? באיזה תקופה אנחנו נמצאים? אז אנחנו נבין על מה מדובר. הרי המצווה של כי תישא את ראש בני ישראל, כפי שכתוב לנו במדרשים, רש"י מביא את זה, שזה היה לכפר על נפשותיכם, שכתוב בפסוק, שקשור עם חטא העגל. עם ישראל עבר על החטא החמור ביותר. ארבעים יום אחרי קבלת התורה נכשלו בחטא חמור ביותר, חטא שקשור עם נושא של עבודה זרה, עם נושא של שיתוף. הם ביקשו, כן, את העגל, ואחרי חטא העגל, שהיה חטא חמור ביותר, שמשה רבנו היה צריך להילחם, לעשות עבודה שלמה כדי שהקדוש ברוך הוא יאמר ״סלחתי כדברך״, שהקדוש ברוך הוא יסלח לעם ישראל, היה צריך תיקון. ו״לכפר על נפשותיכם״, זה היה מחצית השקל. השקל בא בשביל הכפרה על החטא האיום הזה. וכאן נשאלת השאלה המפורסמת: איך יכול להיות שמחצית השקל יכפר על חטא כל כך חמור? חטא העגל, כמו שאמרנו, היה חטא באמונה. האמונה של עם ישראל נשברה פה. היה פה חיסרון באמונה של עם ישראל. חטא מלשון חיסרון. עם ישראל נכשל בחטא איום של עבודה זרה ארבעים יום אחרי

08:18 שהם ראו את ההתגלות של השכינה ברגע של מתן תורה. לא היה להם ספק עוד. הם ראו בהתגלות את ״אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים״. הם שמעו מפי הגבורה ״אנוכי״ ו״לא יהיה לך אלוקים אחרים״. ולמרות זאת, אחרי ארבעים יום נכשלו בחטא העגל. אז כאן היו צריכים לעשות תיקון. מה אומר הקדוש ברוך הוא? על ידי מחצית השקל זה יהיה כפרה על החטא האיום הזה. תוספות שואל את השאלה הזאת. תוספות במסכת חולין בדף מ"ב מביא מהירושלמי. הירושלמי אומר שמשה רבנו, כשהקדוש ברוך הוא אמר לו שבני ישראל צריכים להביא כופר נפשם, אז כתוב במדרש, כתוב בגמרא בירושלמי, שמשה רבנו היה תמה. הוא התפלא והוא אמר: איך אפשר לכפר על נפשותיכם? הוא שאל: איך זה, מה בדיוק? איך מחצית השקל הולך לכפר? הוא התקשה במחצית השקל. תוספות מסביר שלמשה רבנו לא היה קשה מה זה מחצית השקל. מחצית השקל זה מטבע. יש כמה דברים שאנחנו רואים במדרשים שכתוב שמשה נתקשה בהם. על המנורה, עוד דברים, ששם אפשר להגיד שפשוט יש פה כל כך הרבה פרטים ופרטי פרטים שקשה להבין איך לעשות אותם. אפשר להסביר אותם גם בצורה פשוטה, אבל מחצית השקל, מה כל כך מסובך? חצי של שקל. אבל כאן השאלה היא הרבה יותר עמוקה, אומר לנו תוספות. משה רבנו היה תמה, אומר תוספות, ואומר: איך אנחנו יכולים במחצית השקל לעשות כפרה לנפש האדם? בעצם עומק השאלה היא, כמו שאמרנו, מדברים פה על חטא. לא סתם חטא, אלא חטא שפגע במהות של יהודי, שפגם באמונה, בקשר המהותי של יהודי עם הקדוש ברוך הוא. אז השאלה היא: איך אתה במחצית השקל מכפר על זה? מה עונה על זה

10:26 המדרש? שהקדוש ברוך הוא הוציא מטבע של אש מתחת כיסא הכבוד ואמר למשה רבנו: ״זה יתנו, כזה יתנו״. נפלא! השאלה היא מה? מה? מה? מה? מה? מה מדובר פה? מה זה המטבע של אש? מה זה אומר שהקדוש ברוך הוא הוציא מטבע של אש מתחת כיסא הכבוד ואמר לו ״כזה יתנו״? מה כאן התשובה על השאלה? משה רבנו שואל שאלה פשוטה: איך אפשר בכוח של מחצית השקל, לתת חצי שקל לצדקה, לקורבנות, למשכן, לבית המקדש, עם חצי שקל לכפר על נפשותיכם? זה הרי מן הקצה לקצה. זה דברים שלגמרי לא מתחברים. ומה אתה עונה לו? הוציא מטבע של אש מתחת כיסא הכבוד ואמר לו ״כזה יתנו״. מה כאן ההסבר? ואיך כל זה מתחבר עם הנושא של כי תישא את ראש בני ישראל, לרומם את הראש של עם ישראל, לרומם את האמונה? וכאן יש תורה מהבעל שם טוב. הבעל שם טוב מסביר את הנושא על פי משל. הוא אומר שהיה פעם אבא שרצה ללמד את הבן שלו מלאכה, שכדי שיהיה לו פרנסה אז הוא שלח אותו לאיזשהו מקום איפה שילמדו אותו. צורף שילמד אותו איך לעבוד עם כסף, עם זהב, לעשות מהם, לייצר כלים. אז הוא הלך למקום מיוחד, לבן אדם מיוחד שהיה מומחה בזה, והוא ישב אצלו הרבה זמן והוא הראה לו איך שלוקחים חתיכת כסף, חתיכת זהב גולמי ועובדים עם זה, ואיך שהוא הראה לו את כל העבודה, איך שהוא משתמש עם כלים עדינים ביותר, וכאן הוא חותך, וכאן הוא משפשף, וכאן הוא עובד, וכאן הוא עושה, ואיך שפתאום מחתיכת גלם הופך להיות לתכשיט מיוחד, לכלי מיוחד. והוא לימד אותו את כל מלאכת הצורפות. הילד למד את

12:45 כל הכללים, את כל הדברים. הוא למד מאוד יפה ואז הוא חזר הביתה, ואז האבא מביא לו חתיכת כסף, מביא לו את הכלים שהיה צריך לקחת ונותן לו שולחן. כל הדברים, כל פרטי הפרטים שהיה צריך כדי שיוכל להתחיל לעשות את העבודה. הילד מנסה לעבוד ולא הולך לו. הוא לא מצליח, הוא לא מצליח לחתוך, הוא לא מצליח לשפשף, הוא לא מצליח לעשות שום, שום דבר, שום חריץ. מה הולך פה? מסתבר שהוא שכח ללמוד דבר פשוט מאוד. הצורף, מתחת לשולחן הייתה לו דלוקה אש, שהאש הזאת הייתה מחממת את ה-- הייתה מביאה את החום אל החומר שהיה מונח מעל השולחן, וכשיש חום אז החומר הוא יותר רך ואז בקלות אפשר לחתוך, לשפשף, לעשות חריצים ולעשות כל מה שצריכים לעשות, לשחק עם החומר, לעשות ממנו כלי. אבל אם, אם אין אש, יש לך את הכל, אבל חסרה לך האש מתחת לשולחן. לא הדליקו לו. הוא שכח ל-ל-להגיד לו את הפרט הזה, הפרט הקטן השולי, שזה בעצם הפרט העיקרי שעושה את כל העבודה. אז הילד עבד ועבד ומסכן, הוא לא הצליח לעשות שום דבר. מה הוא שכח? פרט קטן. חייבים להדליק אש כדי שהכל יעבוד. אז אומר הבעל שם טוב, זה מה שהתוספות מנסה להסביר לנו: מה היה פה דו־שיח בין משה רבנו לקדוש ברוך הוא? משה רבנו שואל את הקדוש ברוך הוא: איך אתה אומר ליהודי שיביא מטבע של כסף? חתיכת כסף לכפר על נפשותיכם. חטא חמור כל כך. איך אתה מכפר עם חטא חמור כל כך את נפשותיכם? את הנפש שנפגעה בחטא כל כך חמור של אמונה? אז מה הקדוש ברוך הוא עונה לו? מטבע של אש.

14:51 זה לא החומר עצמו שעושה את זה. צריך שיש בזה, יש בזה את האש. יהודי, כשהיהודי נותן מטבע של צדקה, ביהודי הזה שהוא נותן מטבע של צדקה, יש בו את האש האלוקית, האש של הנשמה, ההתלהבות, החיות, האש. אז ה-- יכול להיות עשייה קטנה ביותר, וזה המסר הנפלא של פרשת מחצית השקל. יכול להיות עשייה קטנה, חייב להיות עשייה, כי אנחנו נמצאים בעולם העשייה. העולם שלנו זה עולם המעשה, אבל יכול להיות מעשה קטן ביותר, אקט פשוט, מחצית השקל. אבל ברגע שמחצית השקל, יש בזה את המטבע של אש, את האש האלוקי שבנשמה שמתחברת לעשייה הזאת, אז מטבע של אש זה כופר נפשו. כאן מתגלה הכוח, האמונה הנפלאה של יהודי והקדוש ברוך הוא. כלומר, מה עומק ההסבר במדרש? זה, זה אומר הבעל שם טוב. צריכים קצת להבין, לפענח קצת מה בעצם המסר פה. לכאורה יש פה דבר מאוד פשוט. כמובן, יהודי יש לו התלהבות, אז ההתלהבות זה הדבר החשוב. לא, כאן אומרים שני דברים. מצד אחד צריך שיהיה פה מטבע ומצד שני צריך שיהיה מטבע של אש. והמדרש מלמד אותנו: מטבע של אש הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת כיסא הכבוד. מה כאן המסר שהמטבע של אש מגיע מתחת כיסא הכבוד? כי בזה אנחנו מקבלים את ההבנה מה הכוח שיש ליהודי. הרי ידוע, המדרש אומר שנשמות ישראל חצובות מתחת כיסא הכבוד. הנשמה של יהודי שהיא חלק אלוקא ממעל ממש, כמו שאדמו"ר הזקן מלמד אותנו בתניא. מה יש מיוחד בנשמה היהודית שהיא מתחת כיסא הכבוד? מה? מה מסמל כיסא הכבוד? כיסא הכבוד מצד אחד זה המקום, הכיסא, עולם הכיסא שבו הקדוש ברוך הוא יושב. הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים יושב

17:09 על כיסא כבודו. עכשיו כמובן שלמעלה כשאנחנו אומרים על הקדוש ברוך הוא המושג של כיסא, זה מושג רוחני. מה, מה, מה המושג של כיסא אומר לנו? המושג של כיסא אומר לנו שהמלך כשהוא יושב על כיסא המלך כביכול, הוא מתלבש, הוא יורד, הוא מתיישב כדי להנהיג את העם. המלך עצמו הוא לגמרי מרומם. הוא מובדל, הוא מנותק, הוא קדוש, הוא מרומם ומובדל. מדברים על הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים, בוודאי הוא למעלה מהכל, אבל הוא רוצה להשפיע על העולם. הוא רוצה להביא טוב וחסד והשפעה לעולם. אז הקדוש ברוך הוא כביכול יושב על הכיסא, על כיסא רחמים, ועל ידי זה שהוא יושב על הכיסא, כיסא מלכותו, משמה מגיעה כל ההשפעה של הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת הכיסא זה המקום, החיבור בין המלך לבין המדינה, לבין העם. אצל הקדוש ברוך הוא כיסא הכבוד זה החיבור בין הקדוש ברוך הוא כביכול בכבודו ובעצמו עם העולם, שעל ידי זה הוא משפיע לכל הבריאה ונותן מטובו הגדול, בחן וחסד וברחמים. נשמות ישראל חקוקות תחת כיסא הכבוד. זה אומר לנו שעם ישראל, נשמות ישראל, יש להם את החיבור הנפלא הזה. יש להם את הכוח הנפלא הזה. הנשמה היא חלק אלוקא ממעל ממש. אדמו"ר הזקן אמר: מה פירוש חלק אלוקא ממעל ממש? שמצד אחד היא חלק אלוקא, מצד שני היא ממש, ממש מלשון ממשות פה למטה בעולם הגשמי. החיבור הזה בין העולם הגשמי עם האור האלוקי, זה יש רק בכוח הנשמה האלוקית. רק יהודי יש לו את היכולת בעולם הזה הגשמי לחבר בין הדבר הכי גדול, שזה החלק אלוקא ממעל, עם הדבר הכי גשמי, שזה הגוף והנפש הבהמית. ולכן מטבע של אש מתחת כיסא הכבוד.

19:14 יהודי יש לו כוח מיוחד, וזה יתגלה על ידי מחצית השקל: שיהודי יכול לתת מטבע גשמית, חומרנית, של כסף, שהכסף הזה יכולים להשתמש עם זה כדי לקנות כל מיני דברים שבן אדם רוצה ליהנות מהם בחיים שלו, דברים גשמיים, דברים חומרניים, והוא לוקח את הכסף הזה והוא נותן את זה לבית המקדש. הוא נותן את זה לצדקה, הוא נותן את זה למטרה של קודש. הוא הופך את המטבע לאש, הוא מחדיר את האמונה האלוקית, את החלק אלוקה ממעל ממש שבו, בתוך הממשות, בתוך החומרניות, בתוך הגשמיות של העולם. החיבור הזה זה מה שמביא כופר נפשו. זה מה שמגלה את הפנימיות, את העצמיות של יהודי, שיהודי אף פעם לא נפרד מהקדוש ברוך הוא, וזה בעצם המסר של מצוות מחצית השקל, שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו: כי תישא את ראש בני ישראל. צריכים להרים את הראש בני ישראל. בני ישראל יש להם אמונה. כמו שאמרנו, האמונה הזאת היא חלק מהטבע של יהודי. זה חלק מהמהות של יהודי. האמונה הזאת קיבלנו כל אחד ואחד בירושה מאברהם, יצחק ויעקב. הנשמה האלוקית. אז כמו שאדמו"ר הזקן אומר בתניא, שהאבות הן הן המרכבה, האבות, אבות העולם אברהם, יצחק ויעקב, הם הורישו לבניהם אחריהם, לכל יהודי, את כוח האהבה, כוח האמונה, כוח המסירות נפש שיש לכל יהודי בטבע. ולכן יהודים הם מאמינים בני מאמינים מטבעם. הם לא צריכים הוכחות, לא צריכים ראיות, לא צריכים הסברים. יהודי בעצם בטבעו קשור לקדוש ברוך הוא, אבל האמונה הזאת לפעמים היא מכוסה. האמונה הזאת יכולה להישאר בצורה כזאת שהאמונה נמצאת עמוק עמוק, אבל היא לא גלויה, ובמעשים הוא יכול להתנהג הפוך מהאמונה שלו, כמו שקרה בחטא העגל. אומר הקדוש ברוך

21:21 הוא למשה רבנו: אתה, משה רבנו, זה הכוח שלך. משה רבנו הוא זה, כי תישא. אתה זוקף. התפקיד של משה רבנו, אנחנו יודעים, כמו שהזוהר אומר, משה רבנו נקרא רעיא מהימנא, רועה האמונה. בחסידות מוסבר. אדמו"ר הזקן מסביר במאמרים של כי תישא שמשה רבנו נקרא רעיא מהימנא, לא רק בגלל שהוא רועה נאמן, וזה הפירוש הפשוט: רעיא מהימנא, רועה נאמן, שמשה רבנו רועה נאמן של ישראל. אבל אדמו"ר הזקן מסביר לנו, רעיא מהימנא גם כן פירושו הרועה של האמונה. הוא זה שמפרנס, מאכיל, מזין את האמונה. כמו שאמרנו, האמונה נמצאת בנו, אבל האמונה יכולה להיות בצורה מכוסה, בצורה כזאת שהיא לא מתבטאת בחיי היומיום, ועד כדי כך שיהודי יכול לחיות הפוך מהאמונה שלו. וזה מה שקרה בחטא העגל. היהודים לא הפסיקו להאמין גם בשעת החטא. אומר אדמו"ר הזקן בתניא: גם בשעת החטא הייתה באמנה איתו יתברך. הנשמה תמיד באמנה. היא תמיד נשארת באמונה שלמה עם הקדוש ברוך הוא. אבל האמונה היא כל כך מכוסה בכיסויים של חומרניות וגשמיות של העולם הזה, שהבן אדם יכול לחיות בחיי היומיום בניגוד לאמונה שלו. וזה התפקיד של משה רבנו, רעיא מהימנא, כי תישא: אתה מרומם, מגלה, לוקח את האמונה הזאת, מרים אותה למקום יותר גבוה ואז מגלה אותה, שתתאחד בכל חלקי הנפש, בכל חלקי האדם. וזו המצווה של מחצית השקל, שמשה רבנו יכול לגלות אצל כל יהודי שבעשייה פשוטה של יהודי, של צדקה, של מחצית השקל, של פעולה גשמית פשוטה, יתבטא בזה האש האלוקי של הנשמה. וברגע שהאש האלוקי נדלק, אז מתגלה שהוא אף פעם לא היה מנותק. תמיד הוא היה מחובר, ולכן זה היה המסר של הקדוש ברוך הוא גם להמן, שהוא הגיע לקטרג

23:38 על עם ישראל. מה היה הסיפור של פורים? המן הרי הגיע לקטרג על עם ישראל, ומה הוא אמר? ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. כלומר, המן בא ואומר שהעם האחד הזה הוא כבר לא אחד, הוא מפוזר ומפורד. העם הזה אמור להיות עם אחד, העם של אחד. השם אחד ושמו אחד. עם של הקדוש ברוך הוא, אבל בפועל הוא מפוזר ומפורד. לא רואים אצלו את האחד, לא רואים אצלו את היהדות, לא רואים אצלו את האמונה. תראה מה קרה לעם ישראל אז באותה תקופה: נהנו מסעודתו של אותו רשע, השתחוו לצלם, כמו שהגמרא מסבירה לנו מה היה החטא שהיה בזמן המן. כלומר, בני ישראל וההתנהגות שלהם באותם ימים הראו מפוזר ומפורד בין העמים. הם מתחילים ל... להתערבב, להתערב בין העמים ולשכוח על האחד, על האמונה הפשוטה שלהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: הקדימו שקלם לשקלך. יהודי אף פעם לא נפרד. כל ההתנהגות הזאת זה לא אמיתי, זה משהו חיצוני, זה משהו קליפה, זה לא האמת. זה לא המהות היהודית האמיתית. במחצית השקל רואים שיהודי גם כשהוא עושה פעולה פשוטה, פתאום אתה רואה שנדלק אצלו אור הנשמה. היום אנחנו יכולים לראות את זה בחיי היומיום. אתה מסתכל במציאות היום, אנחנו רואים דברים נפלאים, שלפעמים אתה עוצר יהודי ברחוב או באיזה מקום ואתה אומר לו: בוא תניח תפילין. בלי כל ההקדמות והסברים ופירושים, ובוא תלמד בישיבה ואחרי זה אני אסביר לך ותבין, ואחרי כל הפלפולים והסברים ואז בסוף בוא נניח תפילין. לא. אתה רואה? רואים בצורה מוחשית, כמו שהרבי לימד אותנו. אתה ניגש ליהודי, מניח לו תפילין ואור הנשמה, האש נדלקת. הניצוץ נדלק גם במעשה הכי פשוט של הנחת תפילין, של הדלקת

25:40 נרות שבת, של מצווה, עשייה פשוטה, יש בה את הכוח להדליק את אור הנשמה ולגלות מהו המהות האמיתית של יהודי, שיהודי אף פעם לא היה בעצם נפרד מהקדוש ברוך הוא, גם כשהוא היה בבוץ הכי גדול. ולכן זה בעצם הכוח שמגיע שבת מברכים חודש אדר, השבת שלפני החודש שבו נהפך להם יגון לשמחה ומאבל ליום טוב, אז קוראים פרשת שקלים. והמדרש, כמו שהמדרש אומר לנו, שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו: זה לא רק בחייך, אלא כל פעם ופעם שיהודי מגיע בחודש אדר, וכל שנה ושנה כשאנחנו קוראים את פרשת שקלים, אז כי תישא, אתה משה רבנו, רעיא מהימנא אתה, יש לך את הכוח לרומם את האמונה אצל יהודי, לגלות את האמונה, להפנים את האמונה, להחדיר, לפרנס, להיות רעיא מהימנא, שהאמונה תבוא בפנימיות וכל כוחות הנפש שיסתכלו על היהודי יראו בו את האש האלוקית היוקדת שבו, מטבע של אש, וממילא יהיה לכפר על נפשותיכם. וזה יביא שמהנס של פורים, כמו שהיה אז שבזכות מצוות מחצית השקל אז על ידי זה נעשה ונהפוך הוא, אז גם נזכה שהשנה הזאת תוכל לראות גם כן את הונהפוך הוא, אשר שלטו היהודים המה בשונאיהם, והגאולה השלמה, שיהיה שמחה. שמחה אמיתית. השמחה של הגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו.