תשובה בשמחה - הסוד שהבעל שם טוב גילה לעולם | ח"י אלול

00:00 אחד מהחידושים הבולטים בתורת החסידות זה הנושא של עבודת התשובה מתוך שמחה. בכלל, אנחנו יודעים שהבעל שם טוב הוא זה שעורר את הנושא של שמחה בעבודת השם, למרות שזה פסוק כבר כתוב, "עבדו את השם בשמחה", ואפילו בתורה כתוב, "תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב." ומובא ברמב"ם שהכוונה היא גם כפשוטו, שצריכה להיות עבודת השם בשמחה. הרמב"ם בסוף הלכות לולב אומר, "העבודה שיעבוד הקדוש-- יהודי את הקדוש ברוך הוא צריך להיות בשמחה, עבודה גדולה היא" וכולי. ואף על פי כן, אנחנו יודעים שאצל הבעל שם טוב הדבר הזה הפך להיות ליסוד בעבודת השם. עד כדי כך, כמו שזכיתי פעם לשמוע, הרבי אמר שאחד מהדברים שאנחנו יכולים לראות, להסתכל ולראות בן אדם, להכיר אותו, שהוא חסיד, זה שרואים עליו את השמחה. זאת אומרת, השמחה זה דבר שמבטא את הלך הרוח של חסיד. אבל החסידות מדברת על משהו עוד יותר מרתק, שזה עבודת התשובה מתוך שמחה. לכאורה, כשאנחנו מדברים על תשובה, אז הרי התשובה קשורה עם רגש של עצבות או לפחות מרירות, הרי בן אדם עושה חשבון הנפש וחושב על כל מה שעבר עליו במשך השנה, אז איך הוא יכול להיות בשמחה? הרי אנחנו יודעים כל אחד ואחד מאיתנו, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא." וכל שכן קל וחומר כשאנחנו רחוק מצדיקים. אז ברגע שמגיע חודש אלול ומתחילים לעשות חשבון הנפש ולחשוב על החרטה על העבר, קבלה לעתיד, אז עבודת התשובה כרוכה עם רגש של צער, מרירות, עצבות וכיוצא בזה. הגיע הבעל שם טוב ואמר לא, עבודת התשובה צריכה להיות דווקא מתוך שמחה. אז בואו נדבר היום על הנושא הזה, במיוחד שהשבוע אנחנו חוגגים את יום ח"י

02:13 באלול, יום ההולדת של הבעל שם טוב בשנת תנ"ח, יום ההולדת של אדמו"ר הזקן בשנת תק"ה. אז אנחנו נמצאים בימים גדולים, ימי ההולדת של שני האורות הגדולים, מייסדי תורת החסידות הכללית ותורת החסידות חב"ד, ואנחנו נראה באופן נפלא איך תורת החסידות מלמדת אותנו איך עבודת התשובה צריכה להיות יחד עם השמחה. יש חלק מהנושא שמוסבר בספר התניא. אדמו"ר הזקן מדבר על זה גם בספר ליקוטי אמרים בתניא וגם באגרת התשובה. נעמוד על הפרטים מה שכתוב שם ואנחנו גם נדבר מה שכתוב בעוד מאמרים של אדמו"ר הזקן בכמה מקומות ש-- שמסביר את הנושא הזה. נושא מאוד מאוד מעניין, ו-ב-וחשוב לנו גם כן לדעת איך צריכה להיות עבודת התשובה מתוך שמחה. וזה פלא באמת שאדמו"ר הזקן יחד עם הבעל שם טוב שניהם נולדו ביום ח"י באלול. וכידוע הפתגם אצל חסידים שהפירוש ח"י באלול זה שהחסידות הכניסה חיות, חיוניות, שמחה לתוך חודש אלול, שאלול זה עבודת התשובה, זה זמן התשובה, חודש הרחמים והסליחות. והכוח של התשובה אנחנו רואים על ידי שאנחנו מתעמקים בתשובה על פי חסידות, מבינים איך יכולה להיות שמחה בעבודת השם. נדבר כמה נקודות בנושא. נקודה אחת זה על פי מה שמוסבר שהנושא של תשובה, תורת החסידות שמה דגש, כפי שדיברנו כבר גם כן בעבר, שהנושא של תשובה זה לא רק, ואדרבה, זה לא הנושא של חרטה. חרטה זה פרט בתשובה, אבל דווקא מהות התשובה זה המילה תשובה. לשוב, לחזור, לשוב אל הקדוש ברוך הוא, לשוב אל האמת הפנימית שלנו, לחזור ולהתחבר, "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה." הפירוש על פי חסידות אומר בפסוק הזה שהרוח, הנשמה, הנשמה של כל אחד ואחד מאיתנו היא חלק אלוקה ממעל ממש, כמו שכתוב

04:40 בתניא באריכות, והנשמה ירדה לעולם הזה. "טהורה היא. אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי." הנשמה נמצאת בגוף הגשמי, אבל הנשמה בעצם מהותה טהורה, היא חלק אלוקה ממעל. התשובה פירושו לשוב אל אותו מצב כפי שאנחנו פה בעולם הזה, נשמה בגוף בחיים. אבל יהודי יש לו כוח לחזור ולהתחבר לקדוש ברוך הוא בהתחברות הכי עמוקה והכי מוחלטת על ידי עבודת התשובה. התשובה בעצם זה הכוח להתקרב אל הקדוש ברוך הוא מאהבה ולהידבק בקדוש ברוך הוא. ולכן אדמו"ר הזקן אומר בתניא וחוזר ואומר את זה: תשובה היא דווקא בשמחה. הוא אומר מאוד פשוט. הרי מצד אחד חכמינו אומרים שבן אדם צריך להיות כל ימיו בתשובה. יש מאמר חז"ל מפורסם, רבי אליעזר הגדול, רבי אליעזר בן הורקנוס, אמר לתלמידיו: "שוב יום אחד לפני מיתתך." בן אדם צריך לעשות תשובה יום לפני המוות. אמרו לו תלמידיו: איך בן אדם יודע מתי הוא מת? הרי בן אדם לא יכול לדעת מתי זה יקרה. אז הוא אמר להם: אכן כל ימיו בתשובה, תמיד צריך לעשות תשובה. מצד שני, אבל הרי אומרים לנו "עבדו את השם בשמחה". בן אדם צריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא כל יום ולעבוד אותו בשמחה דווקא. אז איך ילכו שני הדברים ביחד? אז זה עצמו אומר לנו שהדברים הם לא סתירה. אדרבה, כמו שאדמו"ר הזקן מתבטא בתניא בפרק ל"א בליקוטי אמרים, אומר: "כל ימיו בתשובה שהיא בשמחה רבה." התשובה של כל ימיו של יהודי שעושה תשובה כל יום ויום זה דווקא שמחה רבה. ועוד יותר הוא מסביר את זה באגרת התשובה. מה ההסברה? הוא אומר פשוט. הרי העניין של תשובה, אם אנחנו נביא לזה דוגמה, ודוגמה הזו הזאת

06:40 בעצם יסודה בתורת הבעל שם טוב, במשל שמובא מהבעל שם טוב דווקא לימים האלה, ימי חודש אלול ותשרי, של בן מלך שנמצא בשבי. וכשבן מלך יוצא מהשבי וחוזר לבית אביו המלך, אז הרי אין לך נחת רוח ושמחה גדולה יותר גם לאבא המלך וגם לבן מלך. כשהבן יוצא מהשביה, חוזר לבית אביו המלך, וחוזרים ומתאחדים ומתחבקים ביחד, הרי זה השמחה הגדולה ביותר. ואותו דבר זה התשובה. הרי יהודי, ברגע שיהודי חוזר בתשובה, חוזר אל הקדוש ברוך הוא, אז הוא כמו בן מלך שהיה בשבי בידיים של יצר הרע. הוא השתחרר והוא חזר לבית אביו המלך. הרי זה השמחה הגדולה ביותר כשהבן מלך נמצא בבית אביו המלך. אז אין שמחה כל כך גדולה. זה דברים רגילים. תמיד נמצאים אחד ליד השני, ולפעמים זה דווקא זה הקירבה, קירבת מקום. אז זה זה. אז הדברים הם במצב שלא רואים פה שמחה מיוחדת. אבל כשהבן מלך היה בשבי והוא חוזר, אז השמחה היא גדולה ונפלאה. וזה בעצם, אומר אדמו"ר הזקן, קורה כל יום ויום. כי זה על זה אמר רבי אליעזר: כל ימיו בתשובה. הכוונה שלו בתשובה עילאה שהיא בשמחה רבה. וזה מסביר אדמו"ר הזקן יותר בפרטים באיגרת התשובה, על פי מה שמובא בקבלה, ועוד יותר מובא שם בתניא, שבתשובה יש כמה דרגות ורמות. באופן כללי זה מחולק לשתי דרגות: תשובה תתאה ותשובה עילאה. זאת אומרת, יש את התשובה שהבן אדם, בעיקר הנקודה הפנימית זה לצאת מהרע. התשובה תתאה זה לצאת מהחושך, לצאת מהרע, להתנתק מהמרידה במלכות. כפי שדיברנו, כשבן אדם מתבונן שהוא מורד ופורק עול מלכות שמיים, הוא חוזר לקבל עליו עול מלכות שמיים. זה תשובה בשלב הראשון, וגם שם יש כבר את

08:45 השמחה הגדולה מזה שיהודי יכול להתחבר עוד פעם למרות הניתוק, הוא יכול שוב לחזור ולהתקשר לקדוש ברוך הוא ועוד פעם לעשות תשובה. אבל יחד עם זה, זה רק שלב ראשון. המטרה של התשובה, שלמות התשובה, זה להגיע לתשובה עילאה, תשובה עליונה. והתשובה העליונה זה ההתקרבות והדביקות הפנימית של ״והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה״. וההתקרבות הזאת זה דווקא בשמחה רבה. כל ימיו בתשובה עילאה, אומר אדמו"ר הזקן בפרק י"א של איגרת התשובה, שהיא בשמחה רבה, דווקא שמחה גדולה ביותר. מה יכול להיות שמחה יותר גדולה מההתקרבות הגדולה והנפלאה שיהודי יכול להתקרב אל השם? ודווקא אצל בעל תשובה, שאצלו זה עוד יותר בכוח, במרץ, בגלל שהוא היה במרחק, בגלל שהוא היה במרחקים, אז יש לו יותר צימאון, יותר תשוקה, יותר דביקות, ולכן גם כן ההתקרבות שלו היא התקרבות יותר עמוקה, ולכן גם השמחה היא שמחה יותר גדולה. זה נקודה אחת. נקודה שנייה אומר לנו אדמו"ר הזקן, זה הנושא של הביטחון. נקודה חשובה ביותר. יהודי צריך שיהיה לו ביטחון גמור שברגע שהוא ביקש סליחה מהקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא סולח. אחד מיסודות האמונה. יהודי צריך להיות באמונה ובביטחון גמור שהקדוש ברוך הוא הוא רב לסלוח. הרי אנחנו אומרים את זה כל יום בתפילה, בעמידה, התפילה שמונה עשרה. יהודי עומד פנים אל פנים מול הקדוש ברוך הוא. כל מילה היא אמת. בין המילים בתפילה אנחנו אומרים: ״סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו, כי אל טוב וסלח אתה״. אנחנו מבקשים סליחה מהקדוש ברוך הוא, כי אנחנו יודעים: ״כי אל טוב וסלח אתה״. ואיך אנחנו מסיימים? ״ברוך אתה השם, חנון המרבה לסלוח״. אנחנו בטוחים, ולכן אנחנו יכולים להגיד ״ברוך אתה

10:49 השם״. אדמו"ר הזקן אומר, הרי זה פלא. אם יש לך ספק או ספק ספיקא אם הקדוש ברוך הוא סולח לך או לא, אסור לך להגיד ברכה, ברכה לבטלה, ברכה לבטלה. זה גם בספק. וכאן יהודי אומר בעמידה שלוש פעמים ביום, בבוקר, בצהריים, במנחה וערבית, אנחנו אומרים ״ברוך אתה השם, חנון המרבה לסלוח״. אין לנו ספק. אנחנו בטוחים, אומרים את שם שמו של הקדוש ברוך הוא, ואם כן, כדי להודיע שהקדוש ברוך הוא באמת מרבה לסלוח. ואדמו"ר הזקן אומר עוד יותר: מרבה לסלוח. תתבונן במילים ״מרבה לסלוח״. מה בא להגיד לנו המילים ״מרבה לסלוח״? שאצל הקדוש ברוך הוא הסליחה שלו היא אינסופית. אדם רגיל, אם אני מתנהג לא טוב לחבר שלי, פעם אחת סולח לי. מדברים בן אדם נורמלי, בריא. טוב, עשיתי משהו לא טוב. ביקשתי סליחה. שלום על ישראל. נשארנו חברים. פעם שנייה יותר קשה, גם יסלח לי. שלישית, רביעית, כבר בלתי נסבל. יש גבול. סוף סוף סוף בן אדם עוד פעם עוד פעם חוזר ועושה לי אותו פשע שלו, עוד פעם עוד פעם עושה לי אותו חטא, אותו דבר. אני לא יכול יותר, אז אני לא אסלח לו יותר. אבל הקדוש ברוך הוא אינסוף ומידותיו אינסוף. הרחמים של הקדוש ברוך הוא רחמים אינסופיים. ולכן כל יום בבוקר, בצהריים, בערב, בשחרית ומנחה וערבית, יהודי ניגש לקדוש ברוך הוא ואומר ״סלח לנו ומחל לנו״. והקדוש ברוך הוא סולח. רב לסלוח, זה הכוח של הסליחה האלוקית האינסופית, הרחמים הרבים, האינסופיים של הקדוש ברוך הוא. ויהודי, כשהוא מבקש סליחה, הוא צריך שיהיה לו את הביטחון הגמור שהקדוש ברוך הוא סולח לנו. וזה מה שאנחנו אומרים בתפילת התשובה. פרק התהילים הידוע, פרק נ"א, מזמור שדוד

12:39 המלך מבקש על התשובה ואומר: "כרוב רחמיך מחה פשעי". ואז הוא מיד אומר, אחרי שהוא מבקש שהקדוש ברוך הוא יסלח לו על החטא הגדול שמסופר שם בפרק נ"א בתהילים, "כאשר בא אל בת שבע", ואז הוא מבקש סליחה מהקדוש ברוך הוא עוד פעם ועוד פעם. אבל בין הדברים הוא אומר: "תשמיעני ששון ושמחה, תגלנה עצמות דכית". שהקדוש ברוך הוא ייתן לו שמחה, ומבקש על שמחה. "כרוב רחמיך מחה פשעי", ומיד הוא מבקש על השמחה. "כבסני", "טהרני", "לב טהור ברא לי אלוקים". הוא בטוח שהקדוש ברוך הוא יסלח לו. וזה אחד מיסודות האמונה. אדמו"ר הזקן אומר במקום אחר שיהודי שניגש לקדוש ברוך הוא ואומר: אני מצטער ואני מבקש סליחה, הוא מתעורר בתשובה ויש לו ספק האם הקדוש ברוך הוא באמת סולח לו. הוא עדיין חושב: אולי באמת הקדוש ברוך הוא עדיין כועס עליי, הוא אולי לא סולח לי. אז אומר אדמו"ר הזקן: היהודי הזה נקרא מקטני אמונה, חיסרון באמונה. עוד יותר הוא אומר, הוא אומר, זה כמו, תתאר לעצמך, מתאר את זה במשל, אומר: הבן מלך, כמו שדיברנו קודם, שהוא חוזר מהשבי, הוא התנהג לא טוב, הוא מרד, שם אותו בשביה, ובסוף הוא הצליח להשתחרר מהשבי. הוא חוזר חזרה לבית אביו המלך, הוא מתחנן ומבקש שייתנו לו להיכנס, והוא נכנס, והוא פותח, והמלך פותח לו את הדלת והוא ניגש אליו. הוא מגיע עד לכיסא המלכות, עומד פנים אל פנים לפני אביו המלך ומבקש סליחה, והקדוש ברוך הוא סולח לו. הוא אומר: רגע, אני לא בטוח, הוא סולח לי. הוא יוצא החוצה, הוא חוזר למקום שבא. כמה טיפשות צריכה להיות בהתנהגות הזאת? זה נקרא קטני אמונה. ויהודי צריך שיהיה לו ביטחון גמור שהקדוש

14:38 ברוך הוא מצפה ומחכה שאנחנו נגיע אליו, וזה עצמו צריך לעורר אצלנו שמחה גדולה ביותר, שהקדוש ברוך הוא נותן לנו את היכולת, את האפשרות לחזור אליו, ומחכה לנו שנחזור אליו. וזה היופי, העומק של עבודת התשובה. אומר הרבי בקשר לשמחה בעבודת התשובה, מהתבוננות פשוטה, למה השמחה צריכה להיות בעבודת התשובה, ולא רק שמחה, אלא בעצם אנחנו מתעמקים בזה. אז השמחה בתשובה היא שמחה יותר גדולה מכל מצווה אחרת. למה? הסבר פשוט. בעצם יהודי, כשהוא מקיים מצווה, הוא שמח. ממה הוא שמח? הוא שמח מהאפשרות שהקדוש ברוך הוא נתן לי להתחבר אליו. כל מצווה זה צוותא. כל מצווה זה חיבור. תאר לעצמך מלך גדול ונישא ומרומם מגיע לאיש הפשוט ואומר לו: תעשה לי משהו, עשייה פשוטה, מה שיהיה. אז ברגע הזה הרי נהיה חיבור נפלא בין האיש הפשוט, שרגע לפני זה הרגיש את עצמו כלום, אין ואפס לעומת גדולתו ורוממותו של המלך. ואז פתאום הוא מקבל קשר. אין לך שמחה גדולה מזו, שמחה של מצווה. זה בעצם בכל מצווה. שמחה של מצווה זה אחד מהדברים הגדולים ביותר. כמו שאמרנו קודם, דברי הרמב"ם: השמחה שישמח האדם בעבודת השם עבודה גדולה היא. "תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה", נאמר בפרשת השבוע, בדיוק קוראים את זה עכשיו, פרשת כי תבוא. עד כמה חשובה השמחה בעבודת השם. לפי ההסבר של הרמב"ם, פירושו כפשוטו שיהודי צריך לשמוח בעבודת השם. זה בכל מצווה. מה מהות השמחה? הקשר, הצוותא, החיבור. יש לך חיבור עם הקדוש ברוך הוא. עכשיו בוא נתבונן מה קורה בתשובה. יהודי חטא, אז הוא התנתק. הוא ניתק את הקשר. היה פה פירוד, ואף על פי כן הקדוש ברוך הוא אומר לנו שיש דרך התשובה

16:48 וידו פשוטה לקבל שבים. הקדוש ברוך הוא אומר: למרות שהתנתקת, למרות שנפרדת, למרות שפרקת עול מלכות שמיים, אני מצפה שתחזור אליי, וברגע שאתה חוזר אליי הכל יהיה בסדר. אני רוצה שתחזור אליי. איך זה קורה? מסביר הצמח צדק: התשובה פירושו שיהודי יש לו את האפשרות בכוח התשובה להתחבר עם הקדוש ברוך הוא בעצמו, שהוא למעלה מהרצון של המצוות. המצוות זה נקרא רצון העליון. הקדוש ברוך הוא בעל הרצון, ומכיוון שהוא בעל הרצון, הוא גם יכול לכפר על הרצון. הוא יכול לוותר, הוא יכול לסלוח. כשיהודי עושה תשובה, הוא מקשר את עצמו עם הקדוש ברוך הוא, שהוא בעל הרצון, שאז הסליחה והמחילה והכפרה היא לגמרי. אז כשאני מתבונן שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את האפשרות הנפלאה הזאת, שלמרות שאני התנהגתי לא בסדר, למרות ההתנהגות הקודמת, יש לי את היכולת לחזור אליו ולהתחבר אליו ולהתקשר אליו ולסלוח, והאהבה שלו חוזרת אליי, כמו שאמרנו, בכפליים. אז זה עצמו צריך לעורר אצל האדם שמחה גדולה ביותר. אין ל-אין לך שמחה גדולה מזו. אז זה בעצם כמה נקודות להתבוננות, להבין איך יהודי צריך גם בעבודת התשובה להרגיש את השמחה בתשובה עצמה. השבת הנפש. אם אני יודע מהי המהות של התשובה, התשובה זה לחזור ולהתקרב ולהתחבר. השמחה הכי גדולה. השבת הנפש למקורה ושורשה. להתקרב לקדוש ברוך הוא. הביטחון הגמור שהקדוש ברוך הוא רב לסלוח. אז זה בעצם נותן לנו את הכוח. אני זכיתי לשמוע מהרבי פעם מאמר חסידות. הרבי דיבר אז על הפתגם הידוע של הצמח צדק, בסיפור המפורסם שכשהיה בן אדם שהיה לו בת חולה, והרופאים אמרו שאין לזה תקווה, ואז הוא לא ידע מה לעשות. חסידים אמרו לו: תלך לרבי, למרות שהרופאים אמרו שאין זמן

19:02 וזה עניין של שעות. אבל הוא באמונה שלמה הלך לרבי, ואז הוא התחיל לבכות, והרבי אמר לו: תחשוב טוב ויהיה טוב. הפתגם הזה זה אחד מהפתגמים היסודיים בדרכי החסידות. הצמח צדק אמר לו: תחשוב טוב ויהיה טוב. יש בכוח הביטחון להפוך את המצב לטובה. אז בדרך כלל הסיפור הזה, סיפור יסודי ובסיסי על כוח הביטחון בעניינים הגשמיים. אז שמעתי מהרב פעם במאמר חסידות, הוא אמר גם בעבודה הרוחנית, הלחשוב טוב ויהיה טוב זה עבודה פנימית של ביטחון ואמונה בקדוש ברוך הוא, לא רק בנושאים הגשמיים, עניינים של רפואה, בריאות, פרנסה, אלא גם כן בדברים הרוחניים בעבודת השם. יהודי צריך לחשוב טוב, לחשוב בצורה אופטימית, לדעת שזה לא עניין של קלילות, קלות הדעת, הכל בסדר. לא, להפך. יהודי באמת מוסר את עצמו לקדוש ברוך הוא, והוא עובד על עצמו להכיר בטובת הקדוש ברוך הוא, להכיר בזה שהקדוש ברוך הוא הוא רב רחמים, רב חסד ורחמיו רבים. אז הוא יודע שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו ולכן הוא נותן את כוח התשובה לשנות דרכיך, וזה בעצם השמחה שבעבודת התשובה. אנחנו נמצאים עכשיו בימים הגדולים, כמו שאמרנו, ימי ח"י אלול, וידוע שמח"י אלול מתחילים שתים עשרה ימים, מח"י אלול עד ראש השנה, עד ערב ראש השנה. וידוע שמהשתים עשרה ימים האלה מח"י אלול, זה יום לחודש. כל יום בעבודת התשובה של הימים האלה אנחנו מתקנים חודש אחד בשנה החולפת. אז בואו נשתדל לעבוד את הקדוש ברוך הוא בימים האלה בשמחה גדולה, בדבקות ובחיות, בלימוד התורה, בקיום המצוות, בעבודת התפילה, לגמור את השנה בשמחה. ואנחנו רואים בדיוק שפרשת השבוע מוזכר, מוזכר עניין השמחה כמה פעמים. ״ושמחת בכל הטוב״. שמחתי ושמחתי בו. עבדת את ה', את השם אלוקיך

21:06 בשמחה ובטוב לבב. אז בוא נעבוד את השם בשמחה. נסיים את השנה בשמחה וניכנס לשנה הבאה בשמחה ובטוב לבב. לקבל על עצמנו עול מלכות שמיים מתוך שמחה ומתוך עונג. וככה יהיה לנו בעזרת השם שנה חדשה, כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה בגשמיות ורוחניות, שנת גאולה וישועה ושנת שמחה וששון.