איך מוחקים את העבר? התהליך המלא לפי התניא

00:00 כולנו רוצים לעשות תשובה, אבל לא תמיד אנחנו יודעים מה בדיוק התהליך של עבודת התשובה. בימים אלו, ימי הרחמים והסליחות, חודש התשובה, חודש אלול, אז אנחנו בעיצומם של ימי התשובה. ארבעים ימים מראש חודש אלול עד יום הכיפורים הם ימי רצון, כמו שכתוב בשולחן ערוך, וכל אחד מאיתנו רוצים, אבל לא תמיד קל לנו ואנחנו לא יודעים בדיוק איך אנחנו עושים את זה. אנחנו נלמד היום לפי ההסברים הנפלאים של אדמו"ר הזקן, בעל התניא, בספר התניא באיגרת התשובה, שם אדמו"ר הזקן מקדיש שנים עשר פרקים להסביר לנו מהו התהליך של התשובה. נדבר היום על שלוש נקודות, שזה בעצם שלושה שלבים בעבודת התשובה, וננסה להבין אותם, במיוחד קודם כול במבט ההלכתי ובעיקר במבט הפנימי החסידי, כדי להבין את עומק הנושא. בתהליך של התשובה אדמו"ר הזקן מלמד אותנו שישנם שלושה שלבים. יש את עצם התשובה, מהות התשובה, שזה בעצם מצוות התשובה מן התורה. יש את הנושא של וידוי, שזה גם כן מצווה מן התורה. בעצם יש כמה דעות בפוסקים, בראשונים, האם אנחנו מחלקים אותם לשתי מצוות. יש אומרים שבעצם יש פה רק מצווה אחת שמתחברת משני החלקים של עשיית התשובה והווידוי. יש כאלה שאומרים שזה שתי מצוות נבדלות. יש מצוות התשובה בפסוק בתורה בפרשת ניצבים, "ושבת עד ה' אלוקיך", וכך מביא אותה אדמו"ר הזקן בתניא. מצוות התשובה מן התורה, הוא מביא את הפסוק בניצבים, "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו", זוהי מצוות התשובה, ויש את מצוות הווידוי. פרשת נשא, "והתודו את חטאתם אשר עשו", אז יש פה שתי מצוות. לפי הרמב"ם נשמע שיש רק מצווה אחת. הרמב"ם כותב רק מצוות הווידוי. אז יש כמה אופנים. יש כאלה שלומדים שהרמב"ם סובר

02:18 שאין מצווה של תשובה מן התורה. המצווה היא רק הווידוי. אם אתה רוצה לעשות תשובה, אתה צריך להתוודות. יש אומרים שזה בעצם מצווה אחת, אבל הרמב"ם כותב רק את החלק המעשי, שזה הווידוי שאומרים בפה, מה שאין כן התשובה, שזה דבר שבלב. או גם כן יש אומרים שזה בעצם מצווה כללית. היא לא משהו פרטי, ספציפי, ולכן זה לא נחשב למצווה בפני עצמה, כי השיטה של הרמב"ם זה שהמצוות הכלליות הן לא נחשבות למצוות בתרי"ג המצוות. רק מצווה פרטית, ולכן הווידוי היא המצווה. יהיה איך שיהיה, יש פה שלב שנקרא התשובה, מהות התשובה. יש את הווידוי של התשובה ויש את הנקודה השלישית, שזה נקודת הכפרה. הכפרה של התשובה, שזה נושא בפני עצמו. אנחנו רואים בגמרא בסוף מסכת יומא, הגמרא שם כותבת במפורש, ישנה גמרא שמספרת, רבי מתיא בן חרש שאל את רבי אלעזר בן עזריה, זה סיפור שלם של-- הוא שאל אותו מה בעצם הנושא של חלקי התשובה, והוא אמר לו שיש שלושה חילוקי כפרה ותשובה עם כל אחד ואחד. מהגמרא הזאת אנחנו לומדים שבנוסף לתשובה יש משהו אחר, שזה בעצם הנושא של הכפרה, ואנחנו רוצים להבין, אם ככה, מה הם שלושה השלבים האלה ומה בדיוק אנחנו צריכים לעשות ולמה? מה המהות של התשובה, א'. מה הנושא של הווידוי? למה הווידוי כל כך חשוב? אנחנו רואים שלכל הדעות הווידוי זה מצווה מן התורה. מה כל כך החשיבות של אמירת הווידוי? למה לא מספיק שאני בלב מרגיש צער, חרטה ואני מחליט החלטות טובות ברגש הלב והמחשבה? למה יש עניין להגיד דווקא בפה ולהוציא במילים ולומר, "חטאתי, עוויתי, פשעתי" וכולי? נוסח הווידוי שאנחנו אומרים את זה גם כן בדרך כלל כל

04:14 יום אחרי שחרית ומנחה, בימים שאומרים תחנון, קריאת שמע שעל המיטה, יש את הווידוי ביום הכיפורים וכולי. מה העומק? מה הסיבה של החשיבות באמירת הווידוי? והדבר השלישי, מה זה הנושא של הכפרה? איך עושים את הכפרה? מה התפקיד של הכפרה בעבודת התשובה? אז בוא נגיע למצוות התשובה. מהות התשובה. אז כפי שאדמו"ר הזקן אומר לנו בתניא בפרק הראשון של איגרת התשובה, מצוות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד. מה פירוש עזיבת החטא בלבד? אפשר להגיד הרבה פירושים. מה אומר לנו אדמו"ר הזקן? הוא מגדיר את זה בהגדרה נפלאה ויסודית. עזיבת החטא פירושו ההחלטה שמכאן ולהבא אני לא הולך להיות יותר מורד במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת שהמהות של התשובה, מצוות התשובה, הפסוק "ושבת עד ה' אלוקיך", שזה הפסוק בפרשת ניצבים ששם נמצאת מצוות התשובה מן התורה, אומר לחזור ולשוב אל המלך, לקבל עליי עול מלכות שמיים. כל חטא, לא משנה כמות החטאים שבן אדם עשה, איכות החטאים, בכל חטא, יהיה איזה חטא שיהיה, מצוות עשה, מצוות לא תעשה, אפילו דרבנן, מצוות של כרת, מצוות של של של של עונשים או בלי עונשים. איזה חטא שיהיה, יש פה את הנקודה של המרידה, הבגידה במלך. יהודי הוא עבד מלך הקדוש ברוך הוא. ברגע שיהודי חוטא אז הוא מורד במלכות שמיים, ולכן במהות התשובה, התשובה נמצאת, לפי מה שאדמו"ר הזקן מלמד אותנו, החזרה אל המלך, לשוב, "ושבת עד ה' אלוקיך", לשוב לקבל על עצמי עול מלכות שמיים ועול מצוות מכאן ולהבא. זה המהות של התשובה. כפי שאמרנו, בנגיעה למהות התשובה ישנן דעות שונות האם זה נחשב למצווה? זה לא נחשב למצווה. למה באמת יש דעה שאומרת שהתשובה היא

06:35 לא מצווה מן התורה? אז כמובן שאפשר להסביר את זה בקצת כללי הלכה, כפי שאמרנו, כי היא מצווה כללית, היא לא מצווה פרטית וכיוצא בזה. אין חובה לעשות תשובה, אז רק אם אתה רוצה לעשות תשובה אז אתה צריך לעשות את זה באופן מסוים, על ידי וידוי וכולי. יש כל מיני הסברים במפרשי ההלכה, אבל יש פה גם הסבר פנימי יותר. במהות התשובה נמצאת הנקודה שיהודי צריך למסור את עצמו אל הקדוש ברוך הוא. בעצם המהות של התשובה אמורה לבוא עוד לפני הציוויים, כי בעצם כל מצווה זה ציווי פרטי של המלך. יש מלך ואז יש מצוות. כמו שחכמינו אומרים לנו במסכת ברכות: קבלו עליכם עול מלכות שמיים ואז אגזור עליכם גזרות. למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע? כדי שיקבל עליו עול מלכות שמיים תחילה ואחר כך עול מצוות. אז קודם צריך להיות עול מלכות שמיים. לפני זה אין לך מי שיצווה עליך. אחרי שיש לך עול מלכות שמיים יש מלך. אז המלך גוזר. המלך מצווה. המלך פוקד. ואז אנחנו אומרים, עושים, ממלאים את הציוויים שלו. בנקודה של התשובה כפי שאמרנו, זה לקבל על עצמי עול מלכות שמיים. זאת אומרת אתה צריך לחזור לשורש לפני הציוויים. הרי הבן אדם בגד במלך ומרד. הוא התנתק. הוא לא מילא את הוראות המלך. הוא צריך עוד פעם לחזור לשורש של לפני המצוות, ללכת מה שנקרא בלשון החסידות לבעל הרצון. זה שהוא זה שממנו מגיעים הרצונות. המצוות הן הרצון של הקדוש ברוך הוא. כל מצווה הוא הרצון האלוקי. הקדוש ברוך הוא רוצה תפילין, רוצה ציצית, רוצה שבת, רוצה כשרות. הקדוש ברוך הוא רוצה תרי"ג מצוות, שש מאות שלוש עשרה מצוות. יש אבל

08:41 את המלך שלפני המצוות, בעל הרצון. תשובה אומרת לחזור אל המלך, ולכן זה אמור לבוא לפני המצוות. עוד יותר, יותר, יותר בעומק. למה תשובה היא לא מצווה? כי בעצם בתשובה נמצאת ההחלטה של הבן אדם שהוא בוחר לחזור לקדוש ברוך הוא. יהודי צריך בבחירה שלו להתקשר, להתחבר לקדוש ברוך הוא. אם זה בדרך צו, מישהו ציווה עליי לשוב, מישהו ציווה עליי לחזור, אז זה לא נובע ממני. זאת אומרת לא התחברתי מהמקום הכי פנימי שלי. החיבור כשהוא מהמקום הכי פנימי זה חיבור כזה שאף אחד לא צריך לחייב אותי, לא צריך לדרוש ממני, לא צריך לפקוד עליי. זה נובע ממני. זה משהו טבעי מהנשמה שלי, שזה מה שאני רוצה מצד עצמי. בתשובה נמצאת הנקודה הזאת. בתשובה, בתהליך התשובה, בבסיס של התשובה זה שהיהודי בכוח עצמו, אף אחד לא הכריח אותו, או אף אחד לא כפה עליו, אף אחד לא אומר לי אתה חייב. להפך, זה משהו נפשי. יהודי בגלל שהוא חלק אלוק ממעל ממש, בגלל שיהודי הוא קשר, יש לו קשר עצמותי, קשר מהותי עם הקדוש ברוך הוא, אז היהודי לא מרגיש נוח מלהיות נפרד. יהודי רוצה בטבע, כמו שהרמב"ם אומר לנו, יהודי בטבע רוצה לקיים את רצון השם. זה משהו שנובע ממני. אף אחד לא צריך לצוות עליי, ולכן זה לא חייב להיות מצווה. זה מסביר את השיטה שאומרת שהיא בעצם לא מצווה, אבל יחד עם זה, כמו שאמרנו, רוב הפוסקים כן מביאים אותה בתור מצווה, כי סוף כל סוף גם יש פה ציווי. המטרה היא שהמצווה כן תהפוך גם כן לציווי על האדם, כי יש מעלה מיוחדת במצווה. מצווה גורמת את הקשר. לפעמים

10:45 אם אתה משאיר את זה רק במקום הנפשי, הלבבי והרגשי, זה יכול להישאר במקום מאוד מנותק מהמציאות. והרי המטרה בתשובה זה לא שיישאר רק ברגש הלב, רגש יהודי של רצון להתקרב אל השם, אבל זה נשאר רק יהודי בלב. אלא אנחנו רוצים שבאמת התשובה תוביל אותנו למעשים, ולכן התשובה היא גם כן חלק מהמצוות לפי רוב הפוסקים, כי בעצם היא אמורה להביא אותך שהתשובה היא תהיה חלק מתהליך לעשייה. תהליך מעשיית המצוות, מלעבוד את השם, להביא את הקדוש ברוך הוא לתוך המציאות, לתוך המאתיים ארבעים ושמונה איברי האדם, רמ"ח איברים ושס"ה גידים, וזה העניין שהתשובה מצד אחד היא לא מצווה לכמה דעות, מצד שני היא גם כן חלק מהמצוות, במיוחד הווידוי של התשובה. אז זה בעצם, אני מגיע למהות התשובה. אז כשמישהו שואל אותי מה בדיוק המהות של התשובה, אני עונה לו: אדמו"ר הזקן אומר לו במילים שלו בתניא: "מצוות התשובה פירושו כמו הפירוש של המילה לשוב, לשוב אל השם, לקבל על עצמי עול מלכות שמיים ולעובדו בכל מצוותיו." אבל אז מגיע הווידוי. מה המטרה של הווידוי? הווידוי בהסבר הפשוט זה פשוט לבטא במילים מה שהבן אדם מרגיש, שהדברים לא יישארו כמו שאמרנו קודם בחלק הרגשי הרוחני, שזה יבוא למעשה, כי אנחנו יודעים שכל התורה והמצוות חייבים שיהיה להם ביטוי בגוף, ביטוי בחומר, ביטוי באיברים. אדמו"ר הזקן מסביר לנו בתניא, כל התורה והמצוות ניתנו לנשמה בגוף. המטרה של התורה ומצוות זה לחבר את היהודי עם הגוף שלו לקדוש ברוך הוא. לכן כל המצוות חייבות להתבטא באיברי הגוף. כל מצווה שייכת לאיבר מסוים, כמו שיש בספרים, כמה וכמה ספרים שנכתבו על זה, שמסבירים איך שכל מצווה יש

12:54 לה איזו השפעה על איבר, חלק מהגוף, כי המצוות חייבות לפעול בגשמיות של העולם, ולכן תשובה צריכה גם לבוא בביטוי מילולי של דיבור, של להזיז את השפתיים. הגוף הגשמי צריך להיות חלק מהמצווה גם כן, אבל בווידוי יש עוד משהו. יש משהו יותר עמוק. אנחנו רואים בטבע של האדם שבן אדם יש לו איזשהו רגש בלב. הרגש יכול להישאר בלב בצורה קרה, מיושבת, מתונה. ברגע אבל שהוא מבטא את זה במילים, אז יש כוח במילים שזה מעורר את הרגש, ממלא, מציף. רואים את זה גם בחלק השמח, החיובי, וגם בשלילי, בכל מיני צורות. כשהאדם למשל שמח, יש לו איזו בשורה טובה, איזו שמחה. אז כשהשמחה היא במחשבה שלו, ברגש הלב, היא יכולה להיות שמחה קרה ומתונה, אבל כשהוא מתחיל לדבר עליה, פתאום הוא מתרגש. פתאום הוא מתחיל לזוז עד שהוא מתחיל לרקוד. הדיבור של השמחה מציף את השמחה ומוציא אותה מהגבולות שלה. ואותו דבר קורה גם בדבר של צער. חס ושלום. אנחנו רואים לפעמים בן אדם, יש לו איזשהו כאב, איזה משהו מצער. זה נמצא, זה שוכב אצלו בלב וזה די רגוע. ברגע אבל שאני מדבר על זה עם מישהו, אני מוציא את זה ואני מבטא את זה, פתאום אני מתחיל להתרגש, מציף אותי, מתחיל, מתחיל לדמוע, לבכות. זה... הדבר כבר ידעת מזה, לא יתחדש לך שום דבר. אבל יש משהו בדיבור. קול מעורר את הכוונה. הדיבורים, המילים, יש להם כוח לעורר, לחזק, להציף, להוציא את זה ל... לחזק את הרגשות שבלב. ולכן גם בקשר לנקודה של התשובה, כדי שבן אדם באמת יצטער ויתחרט ויהיה לו חרטה פנימית על מה שהוא עשה, אז התורה ביקשה וידוי. הווידוי, ברגע שאתה מדבר על

14:57 הדברים ואתה מתחרט בהם גם בפה, אז זה גם כן מעורר את הרגש של הצער והחרטה, ואז החרטה היא חרטה שלמה. אז כפי שאמרנו קודם, החרטה היא לא התשובה עצמה. מאוד מאוד חשוב לתפוס את הנקודה פה. עצם התשובה זה מכאן ולעתיד. זה החלטה שמהיום והלאה אני נהיה בן אדם אחר. זה המהות של התשובה. אבל כדי שזה יהיה אמיתי, שזה יהיה שלם, שלמחרת אני עוד פעם לא אפול לאותו מקום שאני הייתי אתמול, אז צריך שיהיה גם חרטה. צריך שיהיה גם כן רגש של שהבן אדם מתחרט בו ממה שעבר עליו, ולכן צריך להיות יחד עם ההחלטה, עזיבת החטא, קבלת עול מלכות שמיים ועול מצוות מכאן ולהבא, צריך להיות גם כן רגש של צער וחרטה על העבר, והווידוי יש לו את הכוח להוציא את הצער הזה החוצה באופן שבן אדם באמת יתחרט על העבר ויקבל את התשובה, התשובה תהיה תשובה יותר שלמה, וזה מה שהתורה מבקשת. תשובה שלמה זה התשובה יחד עם הווידוי דברים. ויש עוד משהו בנושא הווידוי, וזה אומר לנו הצמח צדק. נסביר בצורה מעניינת. אומר, בכל עבירה, בכל חטא שהבן אדם עושה, בעצם יש פה גוף ונפש. יש את החלק העשייה, הגוף של החטא, ויש את הרגש. בן אדם עשה עבירה, יש את התענוג, את ההתלהבות, את החמימות, את ה... ההתלהבות שהייתה לו בעת החטא, ואת ה... זה הנשמה והגוף של החטא. ברגע שבן אדם עושה חטא, עושה עבירה, הוא כביכול יצר עם המעשה שלו, הוא יצר גוף ונפש שליליים, כמו שזה קורה בנושא החיובי. יהודי עושה מצווה, הוא בורא מלאך, כי כשיהודי עושה מצווה יש את הגוף של המצווה, עשיית המצווה, ויש את הכוונה

16:56 של המצווה. יחד, שניהם ביחד, הגוף והנפש של המצווה יוצר גוף ונפש של מלאך טוב. אותו דבר קורה גם הפוך. כשיהודי עושה עבירה נוצר גוף ונפש של חושך, של טומאה, של רוע. כשאני עושה תשובה, אז בתשובה יש את התהליך לבטל, למחוק, להוציא את ה... מה שנשאר מהחטא. אז כאן יש את שני השלבים. הרגש, הלב שבתשובה, החלק החרטה שבלב, שהבן אדם מקבל על עצמו מהיום והלאה לא לעשות את זה. הרגש, הלב, זה מוחק את הנפש, את ה... את העונג שהיה בשעת החטא, הופך אותו ומבטל אותו. אבל הגוף של החטא זה נמחק על ידי עשייה. מעשה יכול למחוק מעשה. מחשבה לא יכולה למחוק מעשה, ולכן כשאתה מביא את התשובה שלך בדיבור, יש פה עשייה. בלשון חז"ל, עקימת שפתיו זה מעשה. להזיז את השפתיים זה פעולה עם הגוף, ועם זה אתה מוחק את הגוף של החטא, ולכן הווידוי הוא כל כך חשוב. ואז יש את השלמות, הכפרה, שזה השלב השלישי, שלמות הכפרה. אומר אדמו"ר הזקן בתניא, המילה כפרה בלשון הקודש זה לא רק מחילה וסליחה וכפרה, התרגום הפשוט. הרי אנחנו יודעים שבלשון הקודש בתורה כפרה מגיע גם מלשון ניקיון, וכיפר את הבית. לשון שטיפה, ניקיון של כלים. גם כן התורה משתמשת עם הביטוי כפרה. כלומר לנקות כל חטא, כל עבירה, כל עוון שיהודי עושה, שאדם עושה, גורם פגם, גורם לכלוך, מביא איזשהו ניתוק, איזשהו פגם בנפש, פוגם בעולמות העליונים, פוגם בספירות העליונות, פוגם בכוחות הקדושה ומביא... מוסיף תוספת כוח לקליפות והסטרא אחרא. אנחנו על ידי התשובה רוצים לא רק לחזור אל הקדוש ברוך הוא, לחזור ולהתחבר ולקבל על עצמי עול מלכות שמיים ולבקש סליחה. אנחנו גם רוצים שלא יישאר

19:16 זכר. אנחנו רוצים לנקות, לשטוף, למרק, לצחצח, שלא יישאר שום פגם, לא בנפש, לא בעולמות העליונים, לא בעולמות התחתונים, שהכול יהיה נקי, מצוחצח. בלשון התלמוד, בלשון הגמרא, שיהיה חביב ומרוצה כמו קודם החטא ועוד יותר גם כן. איך אנחנו עושים את זה? להיות מרוצה וחביב עוד יותר מלפני החטא. אז כאן מגיע חלק הכפרה, שזה תיקוני התשובה שכתוב בכל מיני ספרים, ועל זה אדמו"ר הזקן אומר לנו דבר חשוב ביותר, מאוד חשוב לימים האלה במיוחד. יש לזה גם מקור בהלכה, ברמב"ם, בספרי הלכה, שזה— פעם היו מדברים על נושא של תעניות, סיגופים, כל מיני דברים, איך לעשות תיקוני התשובה. אומר אדמו"ר הזקן, שבדורותינו אלה, שאנחנו דור חלש, אנשים עם גופים שאנחנו לא יכולים היום לצער את הגוף, וזה גם על פי תורה. מי שהיום עושה תעניות לא ממה שחייבים מהתורה, אז הוא, כמו שאדמו"ר הזקן אומר, בבחינת חוטא, כי הוא לא יוכל ללמוד תורה כמו שצריך, לא יוכל לעבוד את השם, והוא יהיה במצב רוח לא טוב וכולי, כמו שאנחנו רואים איך שזה קורה במציאות היום. אומר אדמו"ר הזקן: היום הכפרה זה על ידי הצדקה. ״וחטאך בצדקה פרוק״. יש בכוח הצדקה, יהודי נותן כסף לצדקה, מחיר של יום אוכל, וכיוצא בזה, כל מיני סכומים של צדקה. יהודי שנותן צדקה, בכוח הצדקה הזה לנקות, לכפר, לנקות את כל הפגמים ואת הלכלוך. ״חסדי ה׳ כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו״. אז מסביר אדמו"ר הזקן: בגלל שאנחנו לא תמנו, אנחנו לא תמימים, לא שלמים, כי יש לנו חטאים ועוונות, אז אנחנו לומדים את חסדי השם. מצוות הצדקה, ולא סתם צדקה, לתת צדקה ולפעמים יותר ממה שאתה חייב על

21:19 פי ההלכה, לשבור את הגבולות בנושא הצדקה. אז זה שובר גם את הגבולות למעלה ועושה שיתגלה אור אין סוף ברוך הוא פה למטה, ומנקה לנו את כל החטאים ומביא את האדם לכלל ניקיון מושלם. שזה בעצם בחודש הזה, בחודש אלול באופן מיוחד. אז בנוסף לכל מה שיהודי עושה, צריכים להרבות בצדקה. כמו שכותב הרמב"ם, שבימים האלה, עשרת ימי תשובה, לפני ואחרי, זה הזמן שכל יהודי מוסיף בעשיית הצדקה, ועל ידי זה אנחנו נזכה שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו שנה טובה ומבורכת, כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה בכל הנושאים, בגשמיות ורוחניות, ובעיקר שנזכה לגאולה שלמה על ידי משיח צדקנו.